פסק דין השופטת נילי ארד 1. המועצה הדתית רחובות והמועצה הדתית ראש העין, המערערות שלפנינו, הן "מועצה דתית" כמשמעותה בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א-1971 (להלן: חוק שירותי הדת), ולפי הוראותיו עליהן לספק שירותי דת לתושבי הערים בהן הן פועלות. בסעיף 11(א) לחוק שירותי הדת נקבעו מקורות המימון לתקציב המועצה הדתית והם: ממשלת ישראל, הנושאת ב-40% מנטל התקציב, והרשות המקומית, לענייננו העירייה, הנושאת ב-60% מנטל התקציב. הערעורים שלפנינו, אשר נדונו במאוחד, סבים על פסיקתו של בית הדין האזורי בתל-אביב, לפיה הושת על המועצות הדתיות תשלום פיצוי הלנה של 25% בגין כל חודש בו הולנו השכר או הגמלה של עובדיהן, המשיבים. רקע עובדתי המועצה הדתית רחובות 2. המשיב מר הלוי הגיש תביעות אחדות לבית הדין האזורי בתל-אביב בגין אי תשלום גמלתו. מושא דיוננו בפסיקתו של בית הדין האזורי בתל אביב בהליכי ערעור על פסיקת הרשם, כמפורט להלן. 3. רשמת בית הדין האזורי דגית ויסמן (דמ 2031/04, דמ 3110/04, דמ 4050/04, פסק דין מיום 4.7.2004) קיבלה את תביעתו של מר הלוי לתשלום גמלה לחודשים דצמבר 2003 עד פברואר 2004 באופן שחייבה את המועצה הדתית רחובות לשלם למר הלוי את השכר המולן בצירוף פיצוי הלנה מופחת בשיעור 60% מהשיעור המקסימאלי הקבוע בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: חוק הגנת השכר). השופטת הראשית עליה פוגל קיבלה באופן חלקי את ערעור המועצה על פסיקת הרשמת, ובפסק דינה חייבה את המועצה הדתית בתשלום השכר המולן בצירוף פיצוי בגין הלנת הגמלה "בשיעור 25% בלבד בגין כל חודש בו הולנה גמלתו" של מר הלוי (עב 10697/04, פסק דין מיום 21.7.2005). 4. רשם בית הדין האזורי חיים אורגיל קיבל את תביעתו הנוספת של מר הלוי וחייב את המועצה הדתית רחובות לשלם למר הלוי את גמלתו לחודש אפריל 2004 בצירוף פיצוי הלנת שכר בשיעור של 25% (דמ 8049/03). ערעור המועצה הדתית על פסיקתו של הרשם אורגיל נדחה על ידי השופטת הראשית עליה פוגל , אשר הוסיפה וקבעה כי אם לא ישולם פיצוי הלנת השכר למר הלוי עד ליום 1.9.2005 יעמוד פיצוי ההלנה על 60% מהפיצוי המקסימאלי הקבוע בחוק הגנת השכר, בגין כל חודש איחור בתשלום הגמלה, עד לתשלום המלא בפועל (עב 10706/04, פסק דין מיום 21.7.2005). כנגד פסיקתה של השופטת הראשית בשני הליכים אלה מוסב ערעורה של המועצה הדתית רחובות, מושא הדיון שלפנינו. המועצה הדתית ראש העין 5. המשבר שפקד את המועצה הדתית ברחובות לא פסח אף על המועצה הדתית בראש העין. כפועל יוצא מכך הולן שכרה של עובדת המועצה, המשיבה גב' חנה מדמוני, מחודש יולי 2000, ובין החודשים נובמבר 2002 עד מאי 2003 לא שולם השכר כלל. בית הדין האזורי בתל-אביב קיבל את תביעתה של גב' מדמוני (הרשם חיים אורגיל; דמ 2519/04) וחייב את המועצה לשלם לה שכר עבודה לחודשים יולי 2000 עד מאי 2003 בצירוף פיצוי הלנת השכר בשיעור 50% בגין כל חודש מהחודשים בהם לא שולם השכר במועדו. ערעור המועצה על פסיקת הרשם התקבל חלקית על ידי השופטת הראשית עליה פוגל, שקבעה כי "נוכח מצבה הכלכלי של המערערת, תלותה בתקציבים מגורמים אחרים, והעובדה שמתבצע כיום תהליך כלשהו של נסיון להבריא אותה, כמו גם להבריא מועצות דתיות אחרות", יש להפחית את שיעור פיצוי ההלנה בו חויבה המועצה ולהעמידו על שיעור של 25% בגין כל חודש איחור בתשלום השכר. הוסיפה השופטת פוגל וקבעה, כי אם לא יבוצע התשלום עד ליום 1.9.2005 יעמוד פסק דינו של הרשם אורגיל בעינו, למן המועד בו ניתן ועד התשלום המלא בפועל (עב 10707/04, עב 10617/04, פסק דין מיום 17.7.2005). כנגד פסק דין זה מוסב ערעורה של המועצה הדתית ראש העין. טיעוני הצדדים בערעורים 6. בערעורן על פסיקתו של בית הדין האזורי בעניינם של המשיבים עמדו המועצה הדתית רחובות והמועצה הדתית ראש-העין (להלן גם: המועצות) על המצב העגום אליו נקלעו החל משנת 2000, עת קוצצו לטענתן ההקצבות שהועברו אליהן מהממשלה ומהרשות המקומית. הוסיפו המועצות וטענו, כי החל מיום 2.5.2004 ועד ליום 17.6.2004 לא חודש הרכבן, לא מונו להן ממונים כנדרש בסעיף 6(ב2) לחוק שירותי הדת ולא היו בהן מורשי חתימה לתשלום משכורות העובדים והגמלאות של גמלאי המועצה. אי לכך, טענו המועצות, יש לפטור אותן כליל מתשלום פיצוי הלנה למשיבים ולחלופין להעמיד את פיצוי ההלנה על הצמדה וריבית בלבד. המשיבים, מר הלוי וגב' מדמוני, ביקשו שלא להתערב בשיעור הפיצוי בתשלומו חויבו המועצות הדתיות, מושא הערעורים. דיון והכרעה 7. בית דין זה נדרש בפסיקתו למצב הכלכלי הקשה אליו נקלע השלטון המקומי בישראל, אשר הגיע לעברי פי פחת. בפסיקתנו עמדנו על הגורמים שהביאו להתדרדרות התפקודית ברשויות שעניינן הובא לפתחנו ועל האמצעים שנקטה המדינה להבראתן (ראו: עע 1242/04 עיריית לוד - אבלין דהן, ניתן ביום 28.7.2005 (להלן: פרשת לוד); ס"ק 1016/04 איגוד לשכות המסחר - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ניתן ביום 22.9.2004; ס"ק 56/05 הסתדרות המעו"ף - מרכז השלטון המקומי, ניתן ביום 27.12.2005). עם זאת, חזרנו והטעמנו כי אין להטיל על שכם העובדים את נטל המשבר התקציבי ותוצאותיו, וכך אמרנו: " קשיי תקציב בגינם אין משולם שכר עובדים וקשיי תקציב הכרוכים בתשלום פיצוי הלנה אינם שקולים כנגד הפגיעה שנפגעו עובדי העירייה בגין הלנת שכרם. בנדון זה אין נפקא מינה אם הסיבה לחדלות הפרעון אליה נקלעה העירייה נובעת מהתנהלותה הכושלת או אם הטעם לכך בצמצום תקציבים ובפיקוח לקוי של המדינה. בין כך ובין כך, לא על כתפי העובדים יוטל נטל האשראי בגין חוב השכר שלא שולם במועדו. אין העובדים קלפי משחק ביד מעסיקיהם, ואין להותיר את העובדים בחזקת 'בני ערובה' בידי הרשויות המקומיות, במסגרת ההסדרים התקציביים בינן לבין המדינה" (פרשת לוד, סעיף 37 לחוות דעתי). יוטעם כבר עתה, כי דברינו אלה הולמים אף את נסיבות העניין כפי שהובהרו בענייננו, עליהן נעמוד להלן. 8. המועצה הדתית, כמוה כמעסיק אחר באשר הוא, על אחת כמה וכמה מעסיק שהוא רשות ציבורית, חייבת בתשלום שכר עובדיה וגמלאיה במועדו, ואם הלינה שכרם צפויה המועצה הדתית לסנקציות שנקבעו בחוק הגנת השכר. כלל זה מקובל על המועצות הדתיות ואין הן כופרות בו. אלא, שלטענתן, הגיעו למצב של חדלות פרעון, כאשר קופתן התרוקנה כליל ולא היה ביכולתן לשאת בתשלום שכר הגמלאים והעובדים, עליהם נמנים המשיבים שלפנינו. אכן, ערים אנו לשוני הקיים בין המקורות התקציביים העומדים לרשותה של רשות מקומית לבין אלה העומדים לרשותה של מועצה דתית. בעוד אשר לרשות המקומית הכוח והסמכות לגבות מסים מתושביה ולהעשיר בכך את קופתה, חסרה המועצה הדתית מקורות הכנסה "עצמאיים", מלבד אלה שנקבעו לה בחוק שירותי הדת, הם אלה הבאים מן הממשלה ומהרשות המקומית בה פועלת המועצה הדתית. לפיכך, אם נסתתמו מקורות הכנסה אלה, בדרך של עיכוב העברת הכספים כנדרש בחוק שירותי הדת, כולם או מקצתם, מוצאת עצמה המועצה הדתית אל מול שוקת שבורה וריקה, וקצרה ידה מלשלם שכר עובדיה וגמלאיה. כך, בפרשת מועצת בתי העלמין בירושלים, בה נדונה הלנת גמלתו של גמלאי, עמד חברי השופט צור על האבחנה בין רשויות מקומיות לבין גופים שהוקמו מכוח חוק שאין להם מקור תקציבי עצמאי, וכך אמר: " [ש]עניינה של המועצה שונה, בעיקרו, מעניינן של רשויות ציבוריות אחרות ובמיוחד מעניינה של עיריית לוד. עניין לנו בגוף סטטוטורי קטן אשר, בשונה מרשויות מקומיות, כל תקציבו ממומן מגופים ציבוריים אחרים ומשלו אין לו דבר. המועצה נקלעה למצוקה תקציבית בשל כך שגופים אחרים לא העבירו לה כספים ולמעשה פעולתה הושבתה מאונס. בשונה מעניינה של עיריית לוד, לגביה נפסק כי מצוקתה נגרמה בשל ניהול כושל ובלתי אחראי, חוסר יעילות, בזבזנות, חריגות שכר ועוד... לא כך הם פני הדברים באשר למועצה. כל עוד הוזרמו למועצה התקציבים הנחוצים לפעולתה, היא פעלה כראוי ומשעה שהופסקה הזרמת התקציבים - נפסקה פעילותה" (ההדגשה במקור - נ.א). בשים לב לשיקולים אלה ולחדלות הפרעון המוחלטת של מועצת בתי העלמין ירושלים, חויבה המועצה בתשלום פיצוי הלנה בגובה ריבית והצמדה בלבד. אולם זאת, בהגבלה מפורשת ".... לתקופה בה נמנע מן המועצה לתפקד, היינו - עד חודש דצמבר 2004", בעוד אשר למן המועד בו "... נטלה על עצמה הממשלה את האפשרות לניהול המועצה באמצעות ממונה על פי התקנות" פסק בית הדין כי "... יש מקום לחייב את המועצה בפיצויי הלנה בשיעור 25% לשנה, בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקת בית דין זה בפרשת עיריית לוד" (עע 417/03 עמרם הרוש - מועצת בתי העלמין בירושלים, ניתן ביום 26.9.2005). מן הכלל אל הפרט 9. האם בנסיבות העניין הנדון לפנינו הוכח כי אכן נבצר מן המועצות הדתיות להמשיך ולפעול, מחמת שלא הועברו אליהן תקציבים כלשהם מן הממשלה ומן העירייה? כפי שנראה להלן, התשובה לכך אינה חיובית, ובהתאם מתבקשת התוצאה, המוצאת ביטויה בשיעור פיצוי ההלנה שיושת על המועצות בגין הלנת שכרם וגמלתם של המשיבים. 10. לדיון בערעורים התייצבו, לפי הזמנתנו, גם נציגי עיריית רחובות וראש העין ומר מאיר שפיגלר, הממונה במשרד ראש הממשלה על עניינן של המועצות הדתיות. מר שפיגלר תיאר לפנינו את המאמצים הרבים הנעשים להבראתן של המועצות הדתיות, לרבות הגדלת התקציבים המועברים אליהן על ידי הממשלה והקפדה ופיקוח על תקינות התנהלותן. דבריו אלה עלו בקנה אחד עם תיאור המצב בפסק דינו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בעתירתן של המועצה הדתית ראש העין ו-18 מועצות דתיות אחרות (בג"ץ 11474/03 המועצה הדתית ראש העין נ' ממשלת ישראל, ניתן ביום 29.7.2004). העיריות מצידן טענו, כי בתקופה הרלבנטית לתביעות מושא הערעורים, בין השנים 2000-2003, עשו כל הניתן והנדרש מהן על פי דין, וכי בפועל לא נפגעה הקצאת התקציבים למועצות הדתיות, המערערות בענייננו. טענה זו נתמכה גם על ידי מר שפיגלר, בכל הנוגע להעברות המדינה את חלקה למועצות בתקופה מושא הערעורים. מנגד, עמד בא-כוחן של המועצות הדתיות על טענתו, לפיה גם באותה תקופה צומצמו הקצבות הממשלה למועצות הדתיות, ולא הועברו אליהן מלוא ההקצבות להן הן זכאיות לפי חוק שירותי הדת. עוד טענו המועצות כי חיובן בתשלום פיצוי הלנה למשיבים, ולעובדים וגמלאים אחרים כמוהם, והם רבים, עלול לפגוע אנושות בהתנהלותן התקציבית כיום. טענה אחרונה זו אינה מקובלת עלינו כלל ועיקר ודינה להדחות. איזון תקציביה של המועצה הדתית והתנהלותה אינם יכולים להיעשות על חשבון שכרם וגמלתם של עובדי המועצה וגמלאיה. משהופרה החובה הראשונית שבדין לתשלום שכר העובד וגמלתו במועד, חלה חובת הפיצוי בגין ההלנה וחובה זו אינה מתפוגגת בצל מהלכי הבראה כאלה ואחרים. ולגוף הדברים. בענייננו קמה מחלוקת עובדתית של ממש בשאלה האם ועד כמה הופחתו הקצבות המדינה והרשויות המקומיות למועצות הדתיות ברחובות ובראש העין. מכל מקום, ברי שלא הוכח כי "הופסקה [כליל] הזרמת התקציבים" למועצות הדתיות הללו, כפי שהוכח בפרשת מועצת בתי העלמין בירושלים. משכך הוא, אין לפטור את המועצות הדתיות ממילוי חובתן החוקית והמוסרית כלפי עובדיהן וגמלאיהן. אף אין להיענות לבקשתן החלופית להפחית את פיצוי ההלנה לכדי הצמדה וריבית בלבד. על רקע האמור לעיל, ולאחר שנתנו דעתנו לטענותיהן של המועצות הדתיות אודות המשבר התקציבי "הכרוני" בו הן שרויות - מזה, ולאחר שהעמדנו לנגד עינינו את תביעתם הצודקת של המשיבים וזכותם המוקנית לתשלום שכר וגמלה בעתם - מזה, הגענו לכלל מסקנה כי מן הדין להחיל בענייננו את העיקרים אותם קבענו בפסיקתנו בפרשת לוד. סוף דבר 11. מתקבל באופן חלקי ערעור המועצה הדתית רחובות והמועצה הדתית ראש העין כמבואר להלן: המועצה הדתית רחובות תשלם למשיב מר נפתלי הלוי והמועצה הדתית ראש העין תשלם למשיבה גב' חנה מדמוני, בנוסף לשכר ולגמלה הנתבעים, פיצוי הלנה בשיעור שנתי של 25% (אפקטיבי) על השכר או הגמלה שלא שולמו במועד. פיצוי ההלנה כאמור ישולם ככל שהמשכורת והגמלה מגיעות עד לגובה השכר הממוצע במשק. על הפרש השכר והגמלה, ככל שיהיה, ישלמו המועצות הדתיות למשיבים פיצוי הלנה מופחת בגובה ריבית והצמדה בלבד. הסנקציה שקבע בית הדין האזורי למקרה בו לא יבוצע פסק דינו מבוטלת. אין צו להוצאות. מועצה דתית