סעיף 70 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, הדן בנושא פיטורים של עובדים, קובע כי פיטורי עובדים, חוץ מעובדים בתקופת נסיונם, ייעשו רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים או מרכז הסתדרות הפקידים, ובאין הסכמה עוברת הכרעה לבוררות מוסכמת. להלן דוגמא לפסק דין בנושא: פסק דין 1. ביום 23/9/01 הגיש התובע, באמצעות ב"כ, כתב תביעה כנגד הנתבעת למתן צו מניעה קבוע המונע את פיטוריו, אשר יכנסו לתוקף ביום 1/11/01. כן הגיש התובע בקשה לצו מניעה זמני שימנע את מימוש החלטת הנתבעת לפטרו, וזאת עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית. בהחלטה מיום 22/11/01 (בש"א 4621/01) נדחתה הבקשה למתן צו מניעה זמני. 2. הרקע העובדתי 2.1 התובע הועסק בנתבעת החל משנת 1988 ובמשך 7 השנים האחרונות לעבודתו הועסק כמוקדן במוקד העירוני של הנתבעת. בעבר הועסק התובע בנתבעת בתפקידים שונים כגון פקח עירוני ורכז בטיחות בדרכים. 2.2 בתחילת חודש 8/00 פנתה אל התובע הגב' רחל מטרני, מ"מ מנהל מחלקת כוח אדם (להלן: "מטרני") והודיעה לו, כי בכוונת הנתבעת לסגור את המוקד העירוני בו הועסק ולפיכך, הציעה לו משרת אב בית (שרת בית ספר). פרטי העברתו של התובע לתפקיד אב בית סוכמו עם יו"ר ועד העובדים (נספח יט לתצהיר מטרני) אולם התובע סירב להצעה. גם בפני ועד העובדים פרט את נמוקיו. 2.3 התובע זומן לשימוע שהתקיים ביום 31/8/00, בעניין כוונת הנתבעת להביא לסיום עבודתו (להלן: "השימוע הראשון"). התובע הביע הסכמתו לעבור למחלקת פיקוח ובנייה. ביום 10.9.00 החל בעבודתו כפקח בנייה, אך כשעה וחצי אח"כ הודיעה לו מטרני כי לא התקבל לתפקיד והוא נדרש לחזור לעבודתו במוקד. ועד העובדים הודיע כי אינו מוכן לנייודו. 2.4 ביום 12/3/01 קיבל התובע זימון לשימוע לקראת פיטורין עקב אי התאמה, כשלזימון צורף מסמך בו מפורטות טענות הנתבעת ביחס לתיפקודו של התובע (נספח כב לתצהיר התובע) (להלן: "השימוע השני"). לאור שהותו של התובע בחופשת מחלה, השימוע לא התקיים במועדו ולאחר ששב התובע לעבודתו מחופשת המחלה (25.3.01), קיבל התובע הודעה (בצהרי היום) כי הוא מוּצא לחופשה שנתית מיום 26/3/01 ועד יום 30/6/01 (נספח כז לתצהיר התובע). 2.5 ביום 26/3/01 הודיעה מטרני לתובע, כי השימוע יתקיים ביום 29/3/01. ביום 28/3/01 הגיש התובע כתב תביעה נגד הנתבעת וכן בקשה לצו מניעה זמני ובאותו יום ניתנה החלטת ביה"ד בדבר הקפאת הליך השימוע שעתיד היה להיערך ביום 29/3/01. ביום 15/5/01 קבע ביה"ד (מותב בראשות כב' השופטת גליקסמן בבש"א 2250/01), כי הנתבעת אינה רשאית לנקוט בהליך פיטורים נגד התובע עקב אי התאמה, על בסיס הטענות והעילות אשר הועלו בזימון לשימוע השני. 2.6 ביום 2/7/01 התקיים דיון בפני כב' השופטת גליקסמן במהלכו הסכימו הצדדים, כי התובע ימציא לנתבעת עד יום 15/7/01 חוות דעת רופא תעסוקתי בדבר כושר עבודתו והתפקידים המתאימים לו (נספח כד לתצהיר מטרני) אולם התובע לא המציא חוות דעת כאמור. 2.7 התובע זומן לשימוע נוסף ליום 30/7/01 (להלן: "השימוע השלישי"). בקשה שהגיש התובע לביה"ד נגד קיומו נדחתה (בש"א 3986/01; כב' השופטת פוגל) ובשימוע, אשר בו נכח גם ב"כ התובע, הביע התובע את התנגדותו להתנייד לתפקיד אב בית. 2.8 פורום השימוע המליץ על פיטורי התובע (נספח לו לתצהיר התובע) סמוך ל- 28/8/01 קיבל התובע לידיו מכתב פיטורים בגין אי התאמתו לעבודה בנתבעת, בו נאמר כי פיטוריו ייכנסו לתוקף ביום 1/11/01. מועצת הפועלים הודיעה לתובע כי לא נתנה הסכמתה לפיטורין. 3. תמצית טענותיו של התובע הינה כדלקמן: 3.1 על היחסים בין הצדדים חלות הוראות חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות ובמועצות האיזוריות (להלן: "חוקת העבודה"). 3.2 בעקבות נייודו של התובע במחלקות השונות של הנתבעת במשך השנים, היו שינויים בתנאי שכרו ולא שולמו לו תוספות שכר שונות. אשר על כן פנה התובע בפניות שונות וחוזרות אל ראש העיר, אל מבקר העירייה ואל יו"ר ועד העובדים בבקשה לבחון את דרישותיו באשר לתוספות שכר שונות אשר נשללו ממנו. 3.3 משהודיעה הנתבעת לתובע על הצורך בניודו לתפקיד אב בית, עקב השינויים החלים במוקד העירוני, פנה התובע אל יו"ר ועד העובדים וזה הורה לו להישאר בעבודתו במוקד. 3.4 בשימוע הראשון הביע התובע הסכמתו לעבור למחלקת פיקוח ובניה אולם ביום עבודתו הראשון בתפקיד זה (10/9/00) הגיעה מטרני, ודרשה מהתובע לשוב לתפקידו במוקד. 3.5 ועד העובדים התנגד לעריכת השימוע השני. 3.6 פרוטוקול השימוע השלישי הועבר למשרד ב"כ התובע ביום 28/8/01 ואז התברר לתובע, כי הפרוטוקול אינו משקף נאמנה את דברי המשתתפים. 3.7 טענותיו המשפטיות של התובע הינן כדלקמן: (1) לא נעשה רה ארגון במוקד העירוני אלא נעשה נסיון לעקוף את החלטת ביה"ד לעבודה בבש"א 2250/01. ברשימת הטיעונים אשר צורפה לזימון לשימוע השני (נספח כב לתצהיר התובע) לא צויינה טענה של רה-ארגון והנתבעת סירבה להציג בפני התובע החלטה כתובה בעניין. (2) הנתבעת לא עשתה די למציאת מקום עבודה חלופי לתובע ההולם את מעמדו ואת כישוריו. היה על הנתבעת לשבץ את התובע באחד התפקידים המאויישים ע"י עובדי חברות כוח אדם. התנהגות הנתבעת עולה כדי אפליה אסורה עפ"י חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, כאשר הנתבעת העדיפה לאייש תפקידים מסוימים ע"י עובדי כוח אדם. (3) התובע לא פוטר בהליך של פיטורים מנהליים אלא לכל היותר בהליך משמעתי. החלטת הנתבעת לפטר את התובע היתה מושתתת על טענות נגד משמעת התובע ויחסו לתפקידו, המהווים עבירות משמעת כמשמעותן בחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח-1987. לפיכך, ולנוכח סעיף 171א(1) לפקודת העיריות, ראש העיר אינו מוסמך לפטר עובד בגין עבירת משמעת, מבלי שניתנה החלטת בית הדין למשמעת. לחילופין, פיטורי התובע נעשו בניגוד לסעיף 171א(2) לפקודת העיריות, המחייב אישור מועצת העיריה או ועדה שהמועצה מינתה לכך, כשמדובר בפיטורים שלא מחמת עבירת משמעת. (4) הליכי הפיטורים היו בניגוד לחוקת העבודה המחייבת קבלת הסכמת ועד העובדים ומועצת הפועלים לפיטורי התובע. (5) בבסיס החלטת הנתבעת לפטר את התובע עמדו שיקולים זרים ואי שביעות רצון הנתבעת מנסיונות התובע לעמוד על זכויותיו כעובד. אשר על כן מבקש התובע כי ינתן פסק דין הצהרתי בדבר בטלות הפיטורים מיום 1/11/01. בסיכומיו מבקש התובע לאפשר לו, לחלופין, לפצל סעדים ולתבוע סעד כספי בגין עילות התביעה. 4. להלן תמצית טענות הנתבעת: 4.1 במהלך שנות עבודתו של התובע במחלקות השונות בנתבעת התקבלו תלונות על תיפקודו; כשעבד כפקח עירוני הוחלט לפטרו מעבודתו אולם בשל הפצרותיו, ניאותה הנתבעת להמשיך ולהעסיקו. לאחר שעבד התובע במשך כחודשיים במחלקת התברואה ובמשך שבוע במחלקת הפיקוח, נעתרה הנתבעת לבקשת התובע והעבירה אותו למחלקת הבטחון. מאחר שעבודתו במחלקה זו היתה כרוכה בנסיעות, הגדילה הנתבעת את הוצאות אחזקת הרכב של התובע. בתפקידו זה דרש התובע תוספות שכר שונות, אשר השתלמו לו במסגרת תפקידו הקודם, ואשר ממנו הועבר, כאמור, בשל ליקויים בתיפקודו. גם בעבודתו כרכז בטחון לא השתלב התובע, לנתבעת הגיעו תלונות על תיפקודו והתובע פנה בבקשה כי יעבירו אותו למחלקה אחרת. לפיכך, סוכם עם התובע על העברתו למחלקת תחזוקה ובשל רה ארגון במחלקה זו, הועבר התובע למוקד העירוני. גם במוקד העירוני התגלו ליקויים חמורים בתיפקודו של התובע: התובע הביע עניין מועט ביותר בעבודתו, סרב למלא מטלות ואת מרבית זמנו במוקד העירוני העביר בהתעסקות בענייניו האישיים. 4.2 בחודש 8/00 החליטה הנתבעת על הפרטת המוקד העירוני ועל הפעלתו באמצעות גורם חיצוני. בסופו של יום, הליך ההפרטה לא יצא אל הפועל, אולם הנתבעת החליטה לצמצם את התקנים במוקד ולהעסיק כמוקדנים סטודנטים בלבד. לפיכך, התייתר הצורך בהמשך העסקתו של התובע בנתבעת והוחלט להעביר את התובע למחלקת התחזוקה לתפקיד אב בית בבי"ס וזאת ללא פגיעה בשכרו או במעמדו. פרטי העברתו של התובע לתפקידו החדש כאב בית סוכמו עם יו"ר ועד העובדים וההסכמה הובאה לידיעתו של התובע. 4.3 התובע הודיע כי הוא מסרב לעבור מתפקידו כמוקדן לתפקיד אשר הוצע לו, תוך כדי העלאת טענות סרק אשר כל מטרתן למשוך זמן ולהתפרנס תוך בזבוז כספי ציבור. 4.4 משלא נמצא לתובע תפקיד חלופי לשביעות רצונו, לא נותר לנתבעת אלא לזמן את התובע לשימוע ביום 31/8/00, טרם קבלת ההחלטה על פיטוריו. 4.5 לאחר זימונו לשימוע המציא התובע אישור רפואי, לפיו עליו להמנע מפעילות פיסית וממתח נפשי. 4.6 ביום 31/8/00 התקיים שימוע בעניינו של התובע והוחלט שלא לפטרו, כי אם לבחון אפשרות לשבצו כפקח בניה במחלקת הנדסה. אולם, בראיון העבודה אצל מהנדס העיר נמצא התובע בלתי מתאים לתפקיד. 4.7 בינתיים, בשל סכסוך מתמשך בין הנתבעת לבין ועד העובדים, חזר בו ועד העובדים מהסכמתו להעביר את התובע מתפקידו כמוקדן לתפקיד אב בית. 4.8 התובע הופנה לרופא תעסוקתי לקביעת כושרו התעסוקתי ולסדרת בדיקות אולם נמנע במשך למעלה משנה מלבצע את הבדיקות הרפואיות הנדרשות. 4.9 במהלך חלק מהתקופה האמורה המשיך התובע לעבוד כמוקדן, תוך זלזול וחוסר נכונות לבצע את עבודתו. התובע אף נעדר מעבודתו למשך 3 שבועות בטענה כי חלה, וזאת ללא שהודיע למנהלת המוקד על היעדרותו כמו גם על כוונתו לחזור מחופשת המחלה (לצורך שיבוצו במשמרות). 4.10 בשימוע השלישי אשר התקיים ביום 30/7/01, הבהיר התובע, כי אינו מתכוון לקבל על עצמו תפקיד אב בית. 4.11 פורום השימוע המליץ על פיטורי התובע וביום 28/8/01 אימצה ועדת הפיטורים שמונתה ע"י מועצת הנתבעת את המלצת פורום השימוע בדבר פיטורי התובע. ראש העירייה הודיע לתובע על פיטוריו, עם הודעה גם אל נציגות העובדים. יו"ר ועד העובדים הביע בפני מטרני את הסכמתו לפיטורי התובע. 4.12 טענותיה המשפטיות של הנתבעת הינן כדלקמן: (1) התובע מושתק מכוח הסכמתו - בשימוע הראשון נקבע בהסכמת התובע, כי המשך העסקתו יבחן ותשקל הפסקת עבודתו אם לא יממש את הבדיקה הרפואית והתובע לא מחה נגד ההחלטה. משלא יכול היה, בהיעדר כישורים, לשמש כפקח בניה ומשבמשך שנה לא הציג אישור רפואי תעסוקתי, לא נותר אלא לפטר את התובע, בהעדר תפקיד חלופי. (2) הליך הפיטורים נעשה בהתאם לחוקת העבודה: נציגות העובדים הסכימה לפיטורי התובע ומכל מקום, משהליך הפיטורים מוסדר בחוקה בחלקה האובליגטורי, התובע מנוע מלסמוך טענותיו על טיעונים והלכות אשר מקורם בתחום משפט העבודה הקיבוצי. (3) התובע לא פוטר מחמת עבירת משמעת, אלא הואיל והתייתר הצורך בעבודתו כמוקדן ולא נמצא לו תפקיד חלופי אחר. (4) פיטורי התובע נעשו משיקולים ענייניים בלבד ולאחר מאמץ לשבצו בתפקיד חלופי ובתום לב. הנציגות אישרה קיום רה ארגון ואף הושגה הסכמת התובע והסכמת הנציגות לשינוי תפקידו של התובע. הנתבעת הציעה לתובע שלושה תפקידים: לשניים - סרב (פקח חניה, אב בית) ולשלישי (פקח בניה) - לא התאים. (5) אין חובה על הנתבעת להעביר לתובע רשימת עובדים ותנאי עבודתם והתובע לא טען במה ומדוע "הופלה" ואף לא באלו תפקידים. (6) הואיל והחלטת הנתבעת התבססה על שיקולים ענייניים בלבד, אין מקום לאכוף על הצדדים יחסי עבודה. 5. מטעם התובע הוגש תצהירו (במסגרת ההליך הזמני וכן תצהיר משלים) ומטעם הנתבעת הוגש תצהירה של מטרני (במסגרת ההליך הזמני וכן תצהיר משלים). ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 7/7/03. התובע הגיש את סיכומיו רק ביום 23/11/04 והנתבעת לא הגישה סיכומיה עד היום, לאחר שחלפה יותר משנה מסיכומי התובע. משהובא התיק לעיון למתן פס"ד לא ראינו עוד להמתין לנתבעת. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ולאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, להלן הכרעתנו: 6. השיקולים בבסיס החלטת הנתבעת לפטר את התובע 6.1 כעולה מהראיות, במהלך שנת 2000 החליטה הנתבעת לערוך רה-ארגון במוקד העירוני (תצהירה של מטרני, דברי יו"ר ועד העובדים כעולה מפרוטוקול השימוע מיום 30/7/01, נספח לו לתצהיר התובע). בישיבת השימוע מיום 30/7/01 טען התובע, כי כלל לא נעשה הליך של רה-ארגון במוקד, אולם במכתבים מטעם התובע עצמו עולה כי אף הוא היה מודע לשינויים החלים במוקד (מכתבו של התובע מיום 28/8/00 נספח טז לתצהירו; מכתבו מיום 26/9/00 נספח כ' לתצהירו) ובחקירתו הנגדית אישר התובע, כי עובד נוסף אשר הועסק עמו במוקד, מר יעקב דגן, נויד למחלקה אחרת (עמ' 6, שורה 2) ואף אישר כי "שינויים היו במוקד, אבל זה לא היה רייארגון זה לא היה מאורגן", "היו שינויים במוקד, הם ניסו לשבץ אנשים" (עמ' 6). 6.2 בעקבות השינויים במוקד ועל מנת להימנע מלפטר את התובע, החליטה הנתבעת להעבירו למחלקת תחזוקה, לתפקיד אב בית, וזאת ללא פגיעה בשכרו ובמעמדו (כעולה ממכתב מטרני מיום 27/8/00 נספח כ' לתצהירה). פרטי העברתו של התובע לתפקידו החדש סוכמו בין הנתבעת לבין יו"ר ועד העובדים, כפי שבאו לידי ביטוי במכתבו של האחרון מיום 21/8/00 (נספח יט' לתצהיר מטרני). 6.3 לטענת מטרני, לאחר ששלחה לתובע מכתב בדבר הסיכום בין הנתבעת לבין ועד העובדים (נספח כ' לתצהירה), הודיע התובע על סירובו לעבור מתפקידו במוקד לתפקיד אשר הוצע לו וזאת לא רק בניגוד לסיכום עם ועד העובדים, אלא גם בניגוד להסכמתו המפורשת. 6.4 הנתבעת זימנה את התובע לשימוע ליום 31/8/00 (נספח טו לתצהיר התובע) ובשימוע החליטה הנתבעת שלא לפטר את התובע, כי אם לנסות ולשבצו כפקח בניה במחלקת הנדסה. עוד הוחלט, כי: "במידה ולא יעלה התפקיד בהנדסה, יופנה לרופא תעסוקתי לבדיקת כושר עבודה בתפקיד אב בית בבי"ס תוך פירוט המטלות. עפ"י כושר העבודה שיקבל ע"י הרופא נפעל בהתאם. במידה ולא מסתייע הנושא בהנדסה ובמידה והעובד לא יממש את הבדיקה הרפואית- או שרופא התעסוקה יפסול אותו לעבודה- ייבחן הנושא בכללותו." (פרוטוקול השימוע הראשון - נספח יח' לתצהיר התובע). לטענת הנתבעת, ההחלטה המצוטטת לעיל התקבלה על דעת כל הנוכחים, כולל על דעתו של התובע עצמו. 6.5 בהתאם, הופנה התובע לראיון אצל מהנדס העיר, אולם נמצא חסר הידע הבסיסי לתפקיד (כעולה מנספח כא' לתצהיר מטרני). על טענתו, כי מכתבו של מהנדס העיר בדבר חוסר התאמתו לתפקיד היתה שקרית (כעולה מפרוטוקול השימוע, נספח לו לתצהיר התובע) לא חזר במסגרת ההליך וטוב שכך. 6.6 משכך, הופנה התובע לרופא התעסוקתי וזה קבע, כי על מנת לקבוע את כושרו התעסוקתי של התובע, עליו לעבור סדרת בדיקות (נספח כב' לתצהיר מטרני), אולם התובע לא ביצע את הבדיקות הנדרשות. 6.7 כעולה מפרוטוקול השימוע הראשון (נספח יח' לתצהיר התובע) לתובע הוצעו שלושה תפקידים שונים: אב בית, פקח חניה ופקח בניה. התובע סירב לשני התפקידים הראשונים (כעולה מפרוטוקול השימוע) כשבהתייחסותו לתפקיד אב הבית הלין: "בתפקיד אב בית מסרו לי כי אצטרך לשטוף כלים" ולתפקיד השלישי לא התאים, כאמור, בשל חוסר ידע בסיסי. 6.8 בינתיים, ביום 23/10/00 חזר בו ועד העובדים מהסכמתו להעביר את התובע מתפקידו (נספח כא' לתצהיר התובע), כשלטענת מטרני היה זה בשל סכסוך מתמשך בין ועד העובדים לבין הנתבעת, סכסוך אשר אינו נוגע לעניינו של התובע. סבורים אנו, כי משנתן ועד העובדים הסכמתו להעברת התובע מתפקידו (נספח יט' לתצהיר מטרני) ומשהנתבעת החלה להיערך לשינוי האמור (על בסיס הסכמה זו), לא היה רשאי ועד העובדים לחזור בו מהסכמתו זו, קל וחומר משבין הסיבה לחזרתו מההסכמה ובין עניינו של התובע לא היה ולא כלום (טענת הנתבעת אשר לא נסתרה). לא יתכן לקיים מערכת יחסי עבודה תקינים במפעל או במקום עבודה כלשהו, אם הסכמה בסוגייה מסוימת בין הנהלתו ובין ועד העובדים לא תהא סופית ומחייבת (ראו דבע מה / 109 - 3 אורדן תעשיות בע"מ נ' אריה צביקל יז 428); ודאי כך, משאין בפנינו בשלב מאוחר יותר טענה ברורה של נציגות העובדים, פעולה מתחייבת ומשעסקינן בהסכמה. 6.9 בחלק מהתקופה האמורה המשיך התובע לעבוד כמוקדן, כאשר לטענת מטרני ביצע את עבודתו בזלזול ואף נעדר מעבודתו למשך שלושה שבועות בטענה, כי חלה. מהראיות עולה, כי התובע לא הודיע למנהלת המוקד על היעדרותו ואף לא על שובו המפתיע, מה שגרם לנתבעת בעיות בתיאום המשמרות ולפיכך, להוצאות כספיות (נספח כג' לתצהיר מטרני). 6.10 בשימוע השלישי (מיום 30/7/01, נספח לו' לתצהיר התובע) הציע התובע, כי ישובץ כפקיד עירוני במשרד הרישוי. הנתבעת נאותה לעשות כן אולם, משנתברר לתובע כי התפקיד הוא בהיקף של 75% משרה, חזר בו. כן הציע התובע, כי ישובץ במדור גינון, אך לנתבעת לא היה ידוע על משרה פנויה שכזו. עדותו של התובע, לפיה בשימוע הודיע כי הסכים לקבל על עצמו את תפקיד אב הבית (עמ' 7, שורות 17-14) אינה מהימנה עלינו הואיל ומפרוטוקול השימוע עולה במפורש, כי התובע סירב לקבל על עצמו תפקיד זה באומרו למטרני: "את תלכי להיות אב בית. אני לא אהיה אב בית" (עמ' 4 לפרוטוקול השימוע, נספח לו' לתצהיר התובע). לא שוכנענו מעדותו, כי אמר כך למטרני בתחילת השימוע, בעוד שבהמשך הביע הסכמה. לוּ כך היה, היו הדברים מוצאים את ביטויים בפרוטוקול השימוע. למעשה, גם בחקירתו הנגדית הודה התובע ב"חצי פה" כי לא היה מעוניין בתפקיד, כשהעיד: "זה שנדבקו לתפקיד אחד מהתחלה ועד הסוף זה הרגיז אותי." (עמ' 7, שורות 21-20). מעניין כי גם הכוונה לתקן פרוטוקול השימוע - מתיחסת אך לאמירת ב"כ התובע, ולא מפיו נתבקש התקון. 6.11 התובע אשר נמנע לאורך זמן מלהשלים את הבדיקות הרפואיות אליהן הופנה לשם קביעת כושרו התעסוקתי ולצורך קביעת התאמתו לתפקיד אב בית, פנה להיבדק ורק בסופו של דבר ביום 16/10/01 ניתן לתובע אישור רופא תעסוקתי הקובע: "לאור בדיקתו ולאחר עיון בבדיקות הרפואיות, הנ"ל כשיר לעבודתו כמנהלן ואב-בית, ללא מגבלות רפואיות" (נספח מא' לתצהיר התובע). לטענת התובע, הביע אז הסכמתו לעבוד בתפקיד אב בית ללא כל הסתייגות. לא זו בלבד שהסכמתו זו מאוחרת מדי, הואיל וכעולה מתצהירה של מטרני, כיום כל משרות אב הבית מאוישות לשביעות רצון הנתבעת, אלא שכפי שעולה מפרוטוקול השימוע השלישי (וגם הראשון) התובע הביע זלזול בתפקיד אב הבית ולא היה כל קשר בין סירובו של התובע לתפקיד זה, לבין מצבו הבריאותי. אין גם לשכוח עיתוי האישור הרפואי מול ההליכים שחייבוהו (כולל בביה"ד), קביעת התובע כי מצבו אינו מאפשר תפקיד זה, ומשך הזמן שנדרש לתובע להגשתו. 6.12 מכל המקובץ לעיל עולה, כי הנתבעת החליטה לפטר את התובע לאחר שנעשו מצדה מאמצים אין ספור על מנת למצוא לתובע תפקיד בשורותיה: לתובע הוצע לקבל תפקיד אב בית אשר לא היה בו כדי להביא לפגיעה כלשהי בשכרו וכן תפקידים נוספים (להם לא התאים או שסירב לקבלם). הצעת הנתבעת לניודו של התובע היתה מעשה אשר בא להיטיב עם התובע על מנת לא לפטרו והוא בחר לדחותה. גם בכך שהתובע במשך יותר משנה נמנע מלהשלים את הבדיקות הרפואיות אליהן הופנה, סיכל התובע במו ידיו ובהתנהגות הנגועה בחוסר תום לב את האפשרות לבחון את התאמתו לתפקיד מתאים בנתבעת, כשברור, כי התובע נמנע מלבצע את הבדיקות כך שיוכל לטעון למצב בריאותי בעייתי, כאמתלא לאי קבלת תפקיד אב הבית. די אם נזכיר את פרק הזמן בין התייחסות ביה"ד לענין להצגת האשור. שוכנענו, איפוא, כי התובע סירב לקבל את תפקיד אב הבית שהוצע לו ונחה דעתנו, כי התובע פוטר עקב רה ארגון במוקד העירוני ונוכח היעדר תפקיד מתאים אחר התואם את כישוריו. 7. הליקויים בעבודת התובע והתלונות הרבות נגדו 7.1 הגם ששוכנענו, כי הנתבעת החליטה על פיטורי התובע לאחר שלא נמצאה לו כל עבודה מתאימה בשורותיה, רואים אנו לפרט את הליקויים בעבודתו של התובע בנתבעת במהלך שנות עבודתו. כעולה מהראיות, מאז התקבל התובע לעבודתו בנתבעת בשנת 1988 "נדד" התובע בין תפקידים שונים בנתבעת, וזאת בדרך כלל, בעקבות אי שביעות רצון הממונים עליו מתיפקודו. לתצהירה של מטרני צורפו תכתובות שונות של בעלי תפקידים שונים אשר הלינו על תפקודו של התובע ואשר מצביעים על כך, כי מספר לא מבוטל של תלונות הצטבר נגד התובע, הכל כפי שיפורט להלן: תלונות בדבר איכות עבודתו של התובע נתקבלו כבר בתחילת תקופת עבודתו בנתבעת, עת עבד כפקח עירוני (נספח א' לתצהיר מטרני). עקב הליקויים בתיפקודו של התובע החליטה הנתבעת לפטרו (נספח ב' לתצהיר מטרני) אולם, כפי שמסרה מטרני בתצהירה, בעקבות הפצרותיו של התובע, ניאותה הנתבעת להמשיך ולהעסיקו והתובע הועסק במשך כחודשיים במחלקת התברואה (נספח ג' לתצהיר מטרני) ולאחר מכן במחלקת הפיקוח (נספח ד' לתצהיר מטרני). על פי בקשתו, הועבר התובע למחלקת הבטחון, לתפקיד רכז בטיחות בדרכים (נספח א' לתצהיר התובע). גם נגד תיפקודו של התובע כרכז בטחון החלו להגיע תלונות (נספח יב' לתצהיר מטרני). התובע הועבר למחלקת תחזוקה ובעקבות רה ארגון במחלקה זו, הועבר התובע בשנת 1988 מוקד העירוני (נספח יג' לתצהיר מיטרני). 7.2 גם כאשר עבד התובע במוקד העירוני, התגלו ליקויים בתיפקודו. כפי שמסרה מטרני בתצהירה, התובע סרב למלא מטלות שונות אשר הוטלו עליו ואת מרבית זמנו במוקד בילה בהתעסקות בענייניו האישיים (כעולה מנספח כד' לתצהיר התובע ומנספח יז' לתצהיר מטרני), ודי אם נפנה למכתב התובע בו טען כי: "עצם החיבור (לאינטרנט) הרי ברור מראש כי זו "פתיחת דלת בפני עובדים". אין חולק, כי גלישה באינטרנט לצרכים פרטיים מהווה שימוש במשאבי המעביד שלא לצרכי עבודה, מה גם שהתובע קיבל שכר בעבור שעות בהן לא ביצע את עבודתו, ואין בטענתו, כי "כך נהגו כל העובדים" כדי לשלול את הפסול בהתנהגות או כדי להכשירה. התובע אף הגדיל עשות כאשר יצא לחופשה על דעת עצמו וללא אישור הממונים עליו (נספחים יד', טז' לתצהיר מטרני). 7.3 מהאמור לעיל עולה, כי הנתבעת גילתה אורך רוח כלפי התובע, כאשר במקום לפטרו בשל תיפקודו הלקוי לאורך השנים, בחרה לתת לתובע הזדמנויות רבות, להעבירו מתפקיד לתפקיד, הכל על מנת להמשיך ולהעסיקו. 8. סעיף 171א לפקודת העיריות [נוסח חדש] 8.1 סעיף 171א לפקודת העיריות [נוסח חדש], כנוסחו במועד הרלוונטי לענייננו, קבע לאמור: "עובד העיריה שאינו מהעובדים המנויים בסעיף 171 - (1) יפטרו ראש העיריה על פי החלטת בית דין למשמעת לפי חוק המשמעת; (2) רשאי ראש העירייה לפטרו באישור המועצה או ועדה שהמועצה מינתה לכך- אם הפיטורים היו שלא מחמת עבירת משמעת כמשמעותה בחוק המשמעת." בשתי החלופות של סעיף 171א מלווה תנאי להפעלת סמכותו של ראש העיריה לפטר עובד. בראשונה - סעיף קטן (1) - מוסמך ראש העירייה לפטר עובד לאחר שהועמד לדין משמעתי לפני בית דין למשמעת וזה החליט לפטרו. בחלופה השניה, לפי סעיף קטן (2), טעונה החלטתו של ראש העירייה אישור המועצה או ועדה, היא ועדת הפיטורים. 8.2 על בסיס הוראת החוק האמורה, ביקש התובע לטעון, כי הנימוק האמיתי לפיטוריו היה איכות עבודתו והתלונות אשר נתקבלו בגין תיפקודו במשך השנים, ולפיכך, הרי שמדובר בפיטורים בגין עבירת משמעת, אשר היה מקום לנקוט בגינה בהליכי משמעת ולא בפיטורים מחוסר התאמה. 8.3 אי התאמה או עבירת משמעת - המסגרת המשפטית פסק הדין המנחה העוסק באבחנה בין אי התאמה לבין עבירת משמעת הוא פסק הדין בעניין חנוכי, בו קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי: "ברור שייתכנו מקרים שאותו עובד- מצויים בו השניים: אפשר להגיש נגדו תלונה לוועדת משמעת על עבירת משמעת (סעיף 22 לחוק) ואפשר להעמידו לדין משמעת לפני ביה"ד למשמעת (סעיף 33 לחוק), אך ללא קשר לאלה אין הוא מתאים לעבודתו, או שקיימת סיבה להפסקת עבודתו שכלל אינה קשורה בעובד, כגון חיסול היחידה שבה הוא עובד. במקרה כזה לא יכול עובד לטעון, כפי שטען הילד בסיפורו של שלום עליכם, ש'טוב לי כי יתום אני'. לא יוכל העובד לטעון: 'כל עובד אחר במקומי אפשר היה לפטר בשל אי-התאמתו לעבודה או בשל צמצום במנגנון, ואני מוגן משום שאני חשוד בעבירות משמעת'. טענה זו, כמובן, לא תישמע" (דב"ע לז/93-3 מ"י נ' יואל חנוכי, פד"ע ט 14). מעבר לכך, מעשים המהווים עבירות משמעת יכול שישמשו גם בסיס לטענה של תפקוד לקוי או מוסר עבודה ירוד, שהם עילה לפיטורים עקב אי התאמה, שהרי אין חולק, כי כל עובד המפר משמעת אינו ממלא כהלכה את תפקידו, הוא מתפקד באופן לקוי והוא "אינו מתאים" לעבודתו. אולם, הקובע לסיווג עילת הפיטורים של העובד הוא מה מקור "אי שביעות הרצון", "מערכת היחסים העכורה", או "אי ההתאמה " של העובד לתפקידו. אם מקורם של כל אלה הוא בהפרות המשמעת שמבצע העובד, אזי עילת הפיטורים היא "עבירת משמעת" ויש לפעול לפיטורי העובד במסלול שהתווה תקנון המשמעת (ראו: ע"ע 300085/98 חדד נ' עיריית מעלות תרשיתא, עבודה ארצי כרך ל"ג(2)2). מאידך גיסא, גם אם במכלול הנסיבות המצביעות על אי התאמה נכללות גם עבירת משמעת, אין די בכך כדי לחייב את המעביד בקיום הליכי משמעת. צריך שהנימוק האמיתי לפיטורים יהיה נימוק הנובע מעבירות משמעת. יש לבחון בכל מקרה אם בידודן של עבירות המשמעת מכלל התנהגותו ותפקודו של התובע משקפים נאמנה את מציאות עבודתו של התובע, או שמא יש בהם רק מקצת מאי התאמתו לעבודה (ראו: ע"ע 173/99 חן אסתר נ' מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך ל"ג, (100) 27). 8.4 מן הכלל אל הפרט - למכתב אשר זימן את התובע לשימוע השני (נספח כב' לתצהיר התובע) צורף מסמך שכותרתו "אבי גורי- טיעונים" ובו טענות הנתבעת נגד תיפקודו של התובע. אכן ניתן היה לייחס לתובע עבירות משמעת (משנטען כלפיו כי גלש באינטרנט שלא לצרכי עבודה, לא ביצע את המוטל עליו, נעדר מעבודתו ללא אישור וכו', כעולה מרשימת הטיעונים אשר צורפה לזימונו של התובע לשימוע השני, נספח כב' לתצהיר התובע). עם זאת, עולה מהראיות, כי ההחלטה לפטר את התובע לא נתקבלה על יסוד רשימת הטיעונים המפורטים באותו מכתב הואיל וגם לאחר הטיעונים כאמור אשר הועלו נגד תיפקודו של התובע, עדיין מִשרת אב הבית היה פתוחה בפניו. שוכנענו איפוא, כי הנתבעת ניסתה באמת ובתמים למצוא תפקיד חלופי לתובע ובכך "זנחה" את טענותיה בדבר תיפקודו הלקוי. רק לאחר שהתובע עמד בסירובו לקבל על עצמו את תפקיד אב הבית זומן התובע לשימוע שלישי. בהזמנת התובע לשימוע השלישי נכתב בין היתר: הנדון: זימון לשימוע טרם קבלת החלטה בדבר הפסקת עבודה עקב אי התאמה .... השימוע יערך על רקע הנסיבות הבאות: א. במוקד העירוני בו הועסקת בשנים האחרונות בוצע רה-ארגון. ב. בעקבות רה-הארגון במוקד העירוני התייתר הצורך בהמשך עבודתך בו. ג. הוצע לך בהסכמת ועד העובדים להתנייד לתפקיד חלופי בעירייה (אחראי משק ותחזוקה בבית ספר מוטקה אביב) וזאת ללא פגיעה בשכרך ובמעמדך. ד. סרבת להתנייד לתפקיד החלופי בטענה, כי התפקיד אינו מתאים לך עקב בעיות בריאות. ה. הוצע לשבץ אותך בתפקיד פקח בנייה במחלקת הנדסה בעירייה, וזאת בתנאי שמהנדס העיר ימצא כי הינך מתאים לתפקיד. לאחר ראיון עבודה אצל מהנדס העיר נמצאת בלתי מתאים לתפקיד פקח בנייה בשל חוסר ידע בסיסי בקריאת תכניות. ו. בחלוף כשנה ממועד קבלת ההחלטות בשימוע מיום 31.8.2000 טרם נמצא לך תפקיד חלופי מתאים בעירייה. ז. לאור ההחלטות שנתקבלו על דעתך לפני כשנה בשימוע מיום 31.8.2000 ומסכת הנסיבות המפורטת לעיל, התעורר הצורך בבחינה מחודשת של המשך העסקתך בעירייה ובחינת האפשרות להפסיק את עבודתך עקב אי התאמתך להמשך עבודה בעירייה." הנה כי כן, תיפקודו הלקוי של התובע בנתבעת, אשר כשלעצמו הוכח בפנינו, לא היה הסיבה בגינה פוטר, כך שההחלטה לפטרו לא היתה עונשית- משמעתית. זאת משהוכח, כי גם לאחר תיפקודו הלקוי של התובע בנתבעת לאורך השנים, עדיין העדיפה הנתבעת שלא לפטרו, אלא לעשות נסיונות כנים על מנת למצוא עבורו תפקיד מתאים. עם זאת, התובע נמנע מלהשלים את הבדיקות הרפואיות לבחינת כושרו התעסוקתי, סירב לתפקיד אב הבית ולכל תפקיד פנוי אחר ועקב אי התאמתו (העדר כישורים) לתפקיד אחר בנתבעת, לא נותר לנתבעת אלא לפטרו. נעיר, כי אין להוציא מכלל אפשרות, כי תפקידים מסוימים לא היו פתוחים בפני התובע לנוכח תיפקודו הלקוי בעבר, אולם מהראיות עולה בבירור, כי מרכז הכובד בהתנהגותו של התובע, אשר בגינו הגיעה הנתבעת להחלטה על סיום העסקתו, הוא במישור של חוסר התאמה הכרוכה גם בחוסר מוטיבציה מצד התובע להתנייד לתפקיד המוצע לו. מכאן מגיעים אנו למסקנה, כי ההחלטה לפטר את התובע הושתתה על היעדר תפקיד מתאים עבורו וכי פוטר בעילה של אי התאמה, העומדת בפני עצמה והנקיה מעילת עבירת המשמעת. 9. כן טען התובע, כי פוטר מאחר שניסה לעמוד על זכויותיו הסוציאליות. איננו מקבלים טענה זו כלל ועיקר. אכן עולה מהראיות כי לאחר ששובץ התובע במחלקת הבטחון, פנה לנתבעת בבקשות לשלם לו תוספות שכר שונות ובקשותיו נענו חלקית (נספחים ג', ו' ו- ז' לתצהיר התובע; נספחים ו' ו- ז' לתצהיר מטרני). עם זאת, התובע מעולם לא טען בפני הנתבעת או מי מטעמה, לא במכתבים מטעמו ולא בשימועים אשר נערכו לו, כי הנתבעת מתאנה לו בשל נסיונו לעמוד על זכויותיו. זאת ועוד: התובע החל לפנות לנתבעת בעניין תוספות שכר שונות כבר בשנת 1993 (נספחים ג' ו-ד' לתצהיר התובע), בעוד ההחלטה על רה-ארגון במוקד העירוני ועל ניודו של התובע התקבלה רק ב- 8/00. 10. חוקת העבודה סעיף 70 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, הדן בפיטורי עובדים, קובע: "פיטורי עובדים, חוץ מעובדים בתקופת נסיונם, ייעשו רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים או מרכז הסתדרות הפקידים, ובאין הסכמה עוברת הכרעה לבוררות מוסכמת בהתאם לסעיף 84" כפי שעולה מסיכום ישיבת ועדת הפיטורין, זו אישרה לראש העיריה לפטר את התובע בגין אי התאמה (נספח לג לתצהיר מטרני). לתובע ניתנה זכות טיעון בשימוע מיום 30/7/01 ולא היתה זו מחובתה של הנתבעת לזמנו לישיבת ועדת הפיטורים אשר דנה בעניינו. בתצהירה מסרה מטרני, כי שלחה עותק מהודעת הפיטורים אל נציגות ועד העובדים וזה לא הביע כל התנגדות מצדו לפיטורי התובע. בשיחה טלפונית אשר קיימה מטרני עם יו"ר הועד, ביום 3/9/01, הוא אף הביע את הסכמתו לפיטורי התובע. משעדותה של מטרני לא נסתרה, אנו קובעים, כי פיטורי התובע, אשר נכנסו לתוקף ביום 1/11/01 נעשו בהסכמת ועד העובדים. 11. טענת התובע לאפליה טענתו של התובע לאפליה הועלתה בעלמא, ללא שפירט לעומת מי מהעובדים הופלה לרעה. לא מצאנו ממש בטענתו, כי הנתבעת מחויבת היתה לחשוף בפניו את כל המשרות הקיימות בה או את רשימת כל עובדי כוח האדם. יתר על כן, הוצעה לו הצעה לתפקיד שבמקום עובד כ"א. 12. לסיכום מהראיות עולה, כי הליך הפיטורין ננקט לאחר שהנתבעת הפעילה את הפררוגטיבה הניהולית שלה והחליטה לערוך שינוי במוקד העירוני. משהתובע עשה כל שביכולתו על מנת להמנע מלקבל את תפקיד אב הבית אשר הוצע לו, נמנע באופן מגמתי מלהשלים את הבדיקות הרפואיות אליהן הופנה על מנת שניתן יהיה לבחון שיבוצו של התובע לתפקיד מתאים ולא התאים לכל תפקיד אחר בנתבעת, לא מצאנו כל פגם מהותי בהחלטת הנתבעת לפטר את התובע. משמטרת השימוע, הפסקת עבודתו של התובע, צויינה בזימון לשימוע, משהתקיים שימוע בו ניתנה לתובע ולבא כוחו האפשרות לטעון טיעוניהם ומשהנציגות הסכימה לפיטורי התובע, לא מצאנו כל פגם בהליכים שננקטו עובר לפיטורי התובע. החלטת הנתבעת אינה חורגת ממתחם הסבירות ובמצב זה, לא ישים בית הדין שיקול דעתו תחת שיקול דעת הנתבעת המעסיקה. 13. לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית. מובן כי שמורה לתובע הזכות להגיש תביעה נפרדת בגין סעדים כספיים הנובעים מהפסקת עבודתו בנתבעת, כמבוקש בסיכומיו. מתוך התחשבות בתובע ומשהנתבעת לא טרחה להגיש סיכומיה במשך למעלה משנה, אין ניתן צו להוצאות. חוקת העבודהפיטוריםרשויות מקומיות