פסק דין השופט שמואל צור 1. המערערת הועסקה במשיבה מאז חודש ספטמבר 1980. תחילה הועסקה המערערת כנותנת שירותים (פרי - לנסר; או ש.ת.) ומיום 1.1.1988 היא הועסקה על פי חוזה מיוחד במשרת תקן של עורכת תכניות. בחודש ספטמבר 1993 עברה המערערת לעבוד במחלקת החדשות של הרדיו ככתבת לענייני חוץ וכממלאת מקום של עורך תכניות חדשות חוץ. במהלך עבודתה במשיבה, שהתה המערערת בחופשה ללא תשלום (להלן - חל"ת) במשך שלוש תקופות: תקופה א' - מדצמבר 92 ועד אוגוסט 93; תקופה ב' - מסוף שנת 96 ועד פברואר 97; תקופה ג' - לאחר תום חופשת לידה - מיולי 2000 ועד מרץ 2001. המערערת סיימה עבודתה במשיבה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים. 2. בבית הדין האזורי בירושלים התבררה תביעה שהגישה המערערת בקשר לזכויות שונות המגיעות לה לתקופת עבודתה במשיבה. התביעה היתה להכרה בשרות צבאי כשנות ותק בעבודה, הכרה בתקופת החל"ת כתקופות עבודה לצורך שהיה וקידום בדרגה, קביעת דרגה תחילית, קידום בדרגה ותשלום שעות נוספות. כמו כן התעוררה מחלוקת נוספת באשר לזכאות בפיצויי פיטורים עבור תקופת עבודתה של המערערת במעמד של "נותן שירותים". בבית הדין האזורי הסכימו הצדדים, כי תביעתה של המערערת תתברר על דרך של תביעה לסעד הצהרתי לגבי זכויותיה ועל יסוד פסיקה זו תערוך המשיבה את חישוב המגיע לה. עוד הוסכם במהלך הדיון בבית הדין האזורי כי תקופת העסקתה של המשיבה כנותן שירותים תוכר כתקופת עבודה לעניין זכאותה לפיצויי פיטורים. 3. בית הדין האזורי (השופט הראשי יעקב נויגבורן; תיק עב' 2522/00) קיבל את תביעתה של המערערת לתשלום על עבודה בשעות הנוספות. בית הדין האזורי דחה את כל מרכיבי התביעה האחרים. לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים, נמנע בית הדין מלפסוק לאור הסכמת המשיבה להכיר בתקופת עבודתה כנותן שירותים לצורך חישוב פיצויי פיטורים. 4. הערעור בפנינו נסוב על מרכיבי התביעה שנדחו על ידי בית הדין האזורי. כמו כן מעלה המערערת נקודת מחלוקת נוספת שהתגלעה לעניין פיצויי הפיטורים. נעמוד להלן על כל אחד ממרכיבי הערעור שבפנינו. ותק צבאי 5. בשנת 1998 הגישה המערערת בקשה להכיר בשנות שרותה הצבאי לצורך חישוב הותק המקצועי שלה. בקשה זו הוגשה לפי הסדר משנת 1981 הקיים במשיבה, לפיו ניתן להכיר בשנות שרות צבאי כשנות ותק. ההסדר מעוגן בחוזר פנימי של המשיבה מיום 17.6.81 שהוציא המשנה למנהל הכללי (נספח ב' לכתב ההגנה). לפי הסדר זה, ניתן להגיש בקשה מתאימה להכרה בשנות שרות חובה, והבקשה תאושר החל בראשון לאפריל של שנת הכספים בה הוגשה הבקשה (לימים שונה המועד לראשון בינואר של אותה שנה). בהתאם לכך - ובשל העובדה שהמערערת הגישה את הבקשה בשנת 1998 - הכירה המשיבה למערערת בתקופה של שנתיים ימים של שרות חובה בצה"ל כשנות ותק וזאת מיום 1.1.88. 6. לטענת המערערת היא לא ידעה על קיום ההסדר עד שנת 1998 ולכן נמנעה מלהגיש את הבקשה קודם לכן. לטענתה, המשיבה לא דאגה להביא את דבר קיומו של ההסדר לידיעתה ולידיעת ציבור העובדים. בבית הדין האזורי נשמעה בעניין זה עדותו של מר צבי צימרמן, מנהל כח אדם במשיבה, כי הנוהל הופץ והובא לידיעת ציבור העובדים ואף נעשו פעולות לרענון תוכנו. בית הדין האזורי קבע בעניין זה כי לא עלה בידי המערערת להוכיח כי המשיבה לא הביאה לידיעת עובדיה את דבר ההסדר בעניין שנות שרות צבאי. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים בעניין זה אנו מאשרים את פסיקת בית הדין האזורי. מדובר בהסדר הקיים במשיבה מזה שנים רבות. בבית הדין היתה עדות כי ההסדר הופץ בקרב העובדים והיה בידיעתם. גם אם נכונה טענת המערערת כי היא עצמה לא היתה מודעת לקיומו של ההסדר, אין בכך כדי ללמד על התרשלות של המשיבה בהבאת תוכן ההסדר לידיעתה. בית הדין האזורי ציין גם שהמערערת לא הצליחה לפרט ולהסביר מה היו הנסיבות של המקרים האחרים של עובדים שלטענתה לא ידעו על זכות זו (עמוד 5 לפסק הדין). מדובר בעניין עובדתי מובהק שהתברר בבית הדין האזורי. פסיקת בית הדין מבוססת על מסכת הראיות שהובאה בפניו ובכגון אלה אין ערכאת הערעור מתערבת. הואיל ואין חולק כי המשיבה הכירה בשנות שירותה הצבאי של המערערת לצורך ותק מראשית שנת 1988 ואילך, אין היא זכאית להכרה בשנות השרות הצבאי לצורך ותק לגבי השנים הקודמות לכך. 7. בערעור ובסיכומי טענותיה, טוענת המערערת כי המשיבה לא שילמה לה את מלוא הפרשי הותק המגיעים לה עבור שנות השרות הצבאי גם לאחר 1.1.98. בית הדין האזורי דחה טענתה זו, בין השאר על בסיס תלושי שכר שהציגה המערערת (סעיף 7 לפסק הדין). בשל ההסכמה הדיונית בבית הדין האזורי לפיה פסק בית הדין בעניין זכויותיה של המערערת בדרך של הצהרה אשר תבוצע על ידי המשיבה, אפשר שעניין התשלומים ששולמו למערערת בפועל לא התברר כל צרכו בבית הדין האזורי. לפיכך אנו מורים למשיבה להעביר למערערת, באמצעות בא-כוחה, פירוט מלא של תשלומי תוספת הותק בגין השרות הצבאי ששולמו לה מאז 1.1.98 וזאת תוך 60 יום מיום פסק הדין. המערערת תבדוק פירוט זה ואם, לדעתה, לא שולם לה כל המגיע בנושא זה ולא תושג הסכמה בעניין בין הצדדים, תהא רשאית המערערת להגיש תביעה נפרדת על כך לבית הדין האזורי. חישוב תקופת החל"ת לצורך ותק 8. במהלך עבודתה של המערערת במשיבה היא שהתה בחל"ת משך שלוש תקופות (סעיף 1 לעיל). המערערת טענה כי, לעניין חישוב הותק שלה, יש להביא בחשבון את תקופות א' ו-ב' כתקופות עבודה. לטענתה, בתקופה א' היא שהתה בצרפת בהשתלמות מקצועית ובתקופה ב', במהלך שהות של 7 חדשים בחו"ל, היא השקיעה בלימוד ובהעשרה עצמית ואף הכינה כתבות לטלויזיה ולרדיו. בית הדין האזורי דחה את התביעה. בית הדין האזורי קבע כי תקופת חל"ת אינה מוסדרת בחוק אלא בהסכמים או הסדרים קיבוציים. בית הדין האזורי קבע, על יסוד עדויות הגורמים המוסמכים במשיבה, כי ההסדרים הנוהגים במשיבה אינם מכירים בתקופת חל"ת לצורך חישוב שהיה או קידום בהדרגה. בית הדין קבע לגבי שתי תקופות החל"ת המדוברות, כי המערערת לא ביקשה - וממילא לא קיבלה - תוספת השתלמות ומעמדה היה של עובד בחל"ת לכל דבר. 9. המערערת חוזרת וטוענת כי בתקופת החל"ת הראשונה (תקופה א') היתה בהשתלמות וכן ביצעה עבודות עבור המשיבה ובתקופת החל"ת השניה (תקופה ב') ביצעה עבודות עבור המשיבה. המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. 10. חופשה ללא תשלום אינה מוסדרת בחוק. מדובר בהסדר המקובל במקומות עבודה רבים, במיוחד בשרות הציבורי, ותוכנו נקבע על פי ההסדר הספציפי הנוהג בכל מקום עבודה. פסיקת בתי הדין לעבודה הכירה במוסד החל"ת ואיפיינה אותו כתקופה שבה מושעים יחסי העבודה (ע"ע 1225/00 יוסף מזרחי - עיריית ירושלים לא פורסם, ניתן ביום 20.6.03). עוד נפסק כי תקופת חל"ת אינה מצמיחה זכויות הקשורות בותק (שם). חופשה ללא תשלום, כשמה כן היא: זוהי תקופה בה לא מתנתקים יחסי העבודה, אך אין היא מצמיחה זכויות כספיות, לא של שכר עבודה, לא של ותק ואף לא של צבירת זכויות לפנסיה והדברים ידועים. אכן, אפשר שבתקופת חל"ת יישמרו לעובד זכויות כאלה ואחרות, אך הדברים יכולים להעשות רק מכח ההסדר הנוהג במקום העבודה או מכח הסדר אישי עם העובד. 11. במקרה הנדון היה בפני בית הדין האזורי תצהירו של מר בועז מרדכי, מנהל שרותי מינהל ברדיו, אשר הסביר כי, לפי ניהולי המשיבה, תקופת חל"ת לא נמנית לצורך חישוב ותק שהיה בדרגה או קידום בדרגה (סעיף 6 לתצהירו). כך הצהיר גם מר צבי צימרמן (סעיף 7 לתצהירו). אין חולק כי המערערת שהתה בחל"ת ולא הוסכם עימה כי היא תשהה בתקופת השתלמות או בכל מעמד אחר המוכר לצורך ותק. גם אם השקיעה המערערת חלק מן התקופה בהשתלמות מקצועית, הרי שעשתה זאת על דעת עצמה ולא על דעת הגורמים המוסמכים במשיבה. עובד אינו יכול לצאת לחל"ת ולאחר מעשה להודיע למעסיק כי הוא היה בהשתלמות ולצפות שתקופה זו תוכר על ידי המעסיק לצורך ותק או לצורך אחר כלשהו. עניין זה צריך להיות מוסדר ומוסכם במפורש מראש. הוא הדין לגבי ביצוע כתבות בתקופת חל"ת. אפשר שהמערערת ביצעה מספר כתבות בתקופת שהותה בחל"ת והדעת נותנת שהיא קיבלה תמורה עבורן. מדובר בעבודות מזדמנות שאין בביצוען כדי לשנות מן המעמד הבסיסי בו היתה המערערת באותה תקופה שאינו מצמיח זכות לותק. מאחר ואין חולק כי לא נערך עם המערערת כל הסדר מיוחד לגבי זכויותיה בתקופת חל"ת, הרי אין כל מקור היכול לבסס את זכאותה לותק לגבי תקופה זו. צדק אפוא בית הדין בדחותו את התביעה בעניין זה. דרגת תחילית 12. בשנת 1988 נקלטה המערערת כעובדת המשיבה בתקן והועסקה בחוזה מיוחד. עם תחילת העסקתה זו נקבעה לה דרגה 5 בסולם דירוג העיתונאים. לטענת המערערת, היה על המשיבה להעניק לה דרגה 6. טענה זו מבוססת על סעיף 2 לזכרון דברים מיום 12.9.89 (צורף כנספח לתצהירה של המערערת), לפיו עובד חדש בעל תואר אקדמי ושתי שנות ניסיון ישובץ בדרגה 6. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת בנקודה זו על בסיס עדויותיהם של מר צימרמן ומר מרדכי כי, בעת קליטתה של המערערת כעובדת מן המניין (1988), הדרגה התחילית למשרתה היתה 3, בעוד היא שובצה בדרגה 5. 13. זכרון הדברים מיום 12.9.89 שינה את ההסדרים הקודמים בדבר שיבוץ עובדים בדרגות תחיליות וקידום בדרגות שמקורם בהסכם הקיבוצי מיום 1.4.79, ונקבע בו לאמור: "1. קידום מקצועי: לצורך קידום מקצועי נקבעו שתי רמות משרות: א. רמה א' : תקן 3 - 6 עיתונאים. ב. רמה ב': תקן 6 - 8 עיתונאים. הקידום המקצועי כפי שיפורט להלן במסגרת הרמות החדשות מבטל את כל נושא הקידום בדירוג עיתונאים כפי שנקבע בהסכמים ובזכרון הדברים המפורטים לעיל (ההסכם הקיבוצי מ-1.4.79 וזכרוני הדברים מ-6.7.84 ו-8.1.87; ש.צ.) ומתאריך 1.4.88 יהיה הקידום המקצועי כדלקמן: 2. קידום ברמה א': תקן 3 - 6 - א. עובד המועסק ברשות השידור או עובד חדש, ישובץ ו/או יקודם במסגרת רמה זו בהתאם לניסיון, השכלה וותק כדלקמן: ניסיון במקצוע לבעלי ניסיון במקצוע ללא תואר אקדמי תואר אקדמי דרגה 3 0 2 דרגה 4 1 3 דרגה 5 1 4 דרגה 6 2 5 ב. פז"מ.......". לפי זה, יש לשבץ עובד בעל תואר אקדמי וניסיון מקצועי של שנתיים ימים בדרגה תחילית 6. 14. טוענת המשיבה כי זכרון הדברים מיום 12.9.89 נחתם שנתיים לאחר שהמערערת החלה בעבודתה (ינואר 1988) וכי אין בו הוראה לגבי תחולה למפרע. טיעון זה אינו מדויק. כפי שעולה מנוסחו של זכרון הדברים, נקבעה בו במפורש הוראה בדבר תחולה למפרע מיום 1.4.88 כך שממועד זה הוא חל על המערערת, אף שהחלה עבודתה זמן קצר קודם לכן. השאלה היחידה היא אם התקיימו במערערת התנאים המזכים אותה בדרגה 6 לפי זכרון הדברים. בקשר לכך קבע בית הדין האזורי כי המערערת לא הוכיחה את זכאותה לתואר אקדמי (סעיף 9(ג) לפסק הדין). קביעה זו מוטעית: בתצהיר המערערת נאמר במפורש כי ביום תחילת עבודתה (ינואר 1988) היא היתה בעלת תואר אקדמי (סעיף 6 לתצהירה). נתון זה לא הוכחש. בנוסף, אין חולק כי במועד הרלבנטי היתה המערערת בעלת ניסיון מקצועי של למעלה משנתיים ימים שהרי היא הועסקה ברשות השידור כעיתונאית מאז שנת 1980. יותר מכך, מר צימרמן בתצהירו, ציין כי, עם תחילת עבודתה בינואר 1988, הוענקה למערערת דרגה 5 "בהתחשב בותק שצברה עד לאותו מועד ובשים לב להשכלתה האקדמית..." טעה אפוא בית הדין האזורי בכך שקבע שהמערערת לא הוכיחה את זכאותה לתואר אקדמי. אכן, על רקע הוראת התחולה שבזכרון הדברים ומיום 12.9.89 ולהודאת הגורם המוסמך מטעם המשיבה, התקיימו במערערת התנאים המזכים בדרגה תחילית 6 מיום 1.4.88. הואיל והמערערת זכתה לדרגה 6 רק ב-1.1.89 (נספח א' לתצהיר מרדכי), היא זכאית להפרש שבין דרגה 5 לדרגה 6 לתקופה 1.4.88 - 31.12.88 וכן להקדמת קידומה בדרגות במרוצת השנים לפרקי זמן של 9 חדשים לכל קידום ולהפרש השכר הנובע מכך, בצירוף ריבית והצמדה כחוק. קידום בדרגות 15. במרוצת השנים קודמה המערערת בסולם הדירוג (נספח א' לתצהיר מרדכי). בקשר לכך טוענת המערערת כי היה על המשיבה להביא בחשבון את תקופת שהייתה בחל"ת. משעה שפסקנו שאין להביא בחשבון את תקופת השהייה בחל"ת לעניין ותק וקידום בדרגה, אין בסיס לטענות המערערת ודין ערעורה בעניין זה להידחות. דרגה 40 16. המקור לתביעתה של המערערת בנקודה זו הוא זכרון דברים מיום 5.2.96 (להלן - הסדר 96; נספח ו'(3) לתצהיר המערערת) בו שונו הסדרי הקידום בדרגות ביחס לזכרון הדברים מיום 12.8.89. בהסדר 96 נקבעו שלוש רמות של משרות: רמה א': דרגות 35 - 37 בדירוג עיתונאים. רמה ב': דרגות 37 - 39 בדירוג עיתונאים. רמה ג': דרגות 38 - 40 בדירוג עיתונאים. כמו כן נקבעו בהסדר 96 הוראות מיוחדות לעניין קידום עובדים מרמה לרמה. לפי הנתונים שבפנינו, המערערת קיבלה דרגה 39 (אישית) ביום 1.1.96 (נספח א' לתצהיר מרדכי וסעיף 20 לכתב התביעה). לטענתה, היא היתה זכאית לקידום לדרגה 40, בעוד שאושרה לה דרגה 39+ בלבד מיום 1.1.99. 17. לפי הסדר 96, הקידום מדרגה 39 לדרגה 40 כרוך במעבר מרמה ב' לרמה ג'. בקשר לכך קובע הסדר 96, בסעיף ד(3) שבו הוראות אלה: "מעבר מרמה ב' - 37 - 39 לרמה ג' 39 - 40 1. העברת עובד מרמה ב' לרמה ג' תבוצע לאחר בדיקת כל הנתונים של המועמד להעברה מרמה לרמה ע"י יחידת כח-אדם. 2. המרת רמה של עובד מרמה ב' לרמה ג' תעשה במידה והעובד עמד בקריטריונים המצטברים כמפורט להלן: (א) העובד בעל וותק מקצועי של 7 שנים לפחות ברשות במקצועות העיתונאים ועיתונות הפקה. (ב) העובד שהה בשיא דרגת התקן לפחות שנתיים. (ג) העובד עמד בדרישות הכישורים לתפקיד כפי שנקבעו ברשות. (ד) הוגשה המלצה חיובית של הממונה עם גיליון הערכה. 3. עובד שלא קודם כאמור בגלל העדר המלצה או הערכה חיובית, הדבר יובא לידיעתו, ולאחר 6 חודשים יובא הנושא לבדיקה נוספת ע"י "כח אדם". אין חולק כי התקיימו במערערת התנאים הנדרשים לקידום מרמה ב' לרמה ג', למעט עניין ההמלצה החיובית. בקשר לכך הוצג גיליון הערכת עובד לגבי המערערת מיום 14.10.98, המשקף הערכה בינונית ובו המלצה של מנהל הרדיו שלא להעלות את המערערת בדרגה ולשוב ולעיין בדבר לאחר חצי שנה (סעיף 9 לתצהיר מרדכי וסעיף 6 לתצהיר צימרמן). בית הדין האזורי פסק כי, באין המלצה חיובית, לא היתה זכאית המערערת לקידום לדרגה 40 (עמוד 12 לפסק הדין). 18. המערערת טוענת כי יש בידה המלצות חיוביות על עבודתה והיא מפנה לנספחים יג'(1), ג(2), ג'(3), ה'(1), ה'(4) ו-יג'(2). אין לקבל את טענותיה של המערערת בקשר לכך. התנאים לקידום לדרגה 40 (מעבר מרמה ב' לרמה ג') קבועים בהסדר 96 ולענייננו נקבע הצורך בהמלצה חיובית של הממונה עם גיליון הערכה. פשיטא שהמלצה חיובית צריכה להינתן נכון למועד המיועד לקידום. בענייננו מדובר בשנת 98. כפי שראינו, בשנה זו חוות הדעת שניתנה על המערערת היתה בינונית ונכללה בה המלצה שלא לקדמה בדרגה. כל ההמלצות עליהן מסתמכת המערערת היו משנים עברו (שנים 1987 - 1992), כך שהן היו נכונות לשעתן ואין בהן כדי להעיד על תפקודה של המערערת במועד הרלבנטי (1998). טענתה של המערערת כי בשנת 1998 ביצעה את תפקידה כראוי אינה שקולה כנגד דעת הממונים עליה ובעניין זה אנו חיים מפיהם. הוא הדין באשר לטענת המערערת כי הממונה המקצועי עליה (מר רמז) משבח את עבודתה. חוות הדעת אמורה להינתן על ידי מי ששימש הממונה הישיר על המערערת (מר אורן) ועל ידי מנהל הרדיו דאז (מר נדב). הם הגורמים המוסמכים ודעתם היא הקובעת. אין כל תשתית של עובדה שחוות הדעת של הממונה הישיר ומנהל הרדיו פסולות או נגועות בפגם כלשהו. מדובר בהערכה מקצועית המהווה תנאי מוקדם לקידום בדרגה. באין המלצה לקידום, לא התקיימו במערערת התנאים הקבועים בהסדר 96 לקידום בדרגה 40. צדק איפוא בית הדין האזורי בפסיקתו בעניין זה. פיצויי פיטורים 19. בבית הדין האזורי התגלעה מחלוקת בשאלה האם יש להביא בחשבון, לצורך קביעת שיעור הפיצויים, את תקופת עבודתה של המערערת כ"נותן שירות". במהלך הדיון בבית הדין האזורי הסכימה המשיבה לכלול את תקופת עבודתה של המערערת כ"נותן שירות" בבסיס חישוב פיצויי הפיטורים ובשל כך נמנע בית הדין האזורי מלדון בכך (סעיף 5 לפסק הדין). 20. במהלך הדיון בפנינו הסתבר שנתגלעה בין הצדדים מחלוקת נוספת והפעם בשאלת היקף משרתה של המערערת בתקופת עבודתה כנותן שרות. המערערת טוענת כי בתקופה זו היא עבדה משרה מלאה ואילו המשיבה טוענת כי עבדה משרה חלקית. 21. אין בידינו להכריע בנקודה זו שהרי העניין לא התברר כלל בבית הדין האזורי. עם זאת, כדי לנסות ולקדם יישוב מחלוקת זו, אנו מורים לצדדים לפעול כך: (1) תוך 60 יום מהיום תציג המשיבה בפני המערערת מסמך מפורט, נתמך בתצהיר, של הגורם המוסמך במשיבה, המשקף את עמדת המשיבה באשר לעניין היקף משרתה של המערערת בתקופת עבודתה כנותן שרות. (2) תוך 30 יום מיום המצאת מסמך זה, תוכל המערערת להשיב על האמור בו בפני הגורם המוסמך במשיבה. (3) על בסיס זה הצדדים יידברו ביניהם במטרה להגיע לבסיס נתונים מוסכם. (4) היה ולא תושג הסכמה, תהיה רשאית המערערת, תוך פרק זמן שלא יעלה על 6 חודשים מהיום, להגיש תביעה בעניין היקף משרתה לבית הדין האזורי. סוף דבר 22. בכפוף לאמור בסעיפים 7, 14 ו-21 לעיל, נדחה ערעורה של המערערת. אין צו להוצאות. ותק בעבודהצבאשירות צבאי