פסק - דין בפנינו ערעור על החלטתה של ועדת התעסוקה מיום 16.10.05 הפועלת מכח חוק חיילים משוחררים החזרה לעבודה התש"ט - 1949 (להלן: "חוק חיילים משוחררים" ולהלן: "ועדת התעסוקה" או "הועדה" ולהלן: "ההחלטה"), החלטה לפיה נדחתה בקשת המערערת להתיר את פיטורי המשיב 1 (להלן: "המשיב"). תמצית העובדות הרלוונטיות, כעולה מהחלטת ועדת התעסוקה הינה כדלהלן: 1. המערערת הינה חברה העוסקת בתחום טיהור מים ומעסיקה כ- 300 עובדים. 2. המשיב הועסק בתפקיד ראש צוות מכירות הסכמים החל מיום 17.11.04. 3. מיום 18.9.05 ועד 20.9.05 שהה המשיב בשירות מילואים פעיל. זאת שעה שלטענת המערערת ביום 21.9.05, היא הודיעה למשיב על כוונתה לסיים את עבודתו וכי עד לקבלת הודעה על כך הוא התבקש שלא להגיע לעבודה. 4. המערערת פנתה לועדת התעסוקה, על מנת שזו תעשה שימוש בסמכות הנתונה לה על פי סעיף 41 א (ב) לחוק חיילים משוחררים, ליתן לה היתר לפיטורי המשיב, נכון ליום 21.9.05. 5. ועדת התעסוקה קבעה במסגרת ממצאיה כי על אף שהמשיב חולק על הטענות המקצועיות שהועלו כלפיו בדבר אי עמידה ביעדי המכירות ובדבר העדר השקעה מצידו לשיפור התוצאות, הרי שהמשיב אישר בפניה שכוונת המערערת לפטרו אינה קשורה עם שירות המילואים (ר' סעיף 8 להחלטת הועדה). 6. דעת הרוב של ועדת התעסוקה היתה - כי אין להתיר את פיטוריו של המשיב. במסגרת נימוקי הרוב (שכן החלטת הועדה כללה גם דעת מיעוט, חולקת) נקבע כי גם מקום שהוכח כי הפיטורים אינם בשל שירות מילואים, עומדת לה לועדת התעסוקה הסמכות לדון בבקשת ההיתר ומשכך, היא רשאית להפעיל שיקול דעת ולבחון האם נסיבות המקרה הספציפי מצדיקות מתן היתר כמבוקש. הועדה הוסיפה וציינה כי מרוח החוק עולה כי המחוקק התכוון להגביל את הפררוגטיבה של המעביד לפטר את העובד במהלך תקופת המילואים ועד תקופה של 30 יום לאחר סיום שירות המילואים. עם זאת, המחוקק ביקש שלא לחסום לחלוטין את האפשרות לפטר את העובד במהלך התקופה של שלושים הימים כאמור. שכן, יתכנו נסיבות שבהן מוצדק לאפשר למעביד לפטר את העובד גם במהלך תקופה זו. עוד מציינת הועדה לאמור: "מהן אותן נסיבות המצדיקות מתן ההיתר המבוקש לפיטורי העובד במהלך התקופה האסורה [תקופת 30 הימים שלאחר שירות המילואים]. מן הסתם אין רשימה סגורה של מקרים המצדיקים מתן ההיתר. עם זאת ניתן להצביע על העיקריים שבהם. כך מקרים בהם הוכחה התנהגות בלתי הולמת מצד העובד כגון מעילה בכספים, גניבה, הפרת אמונים וכיו"ב. מקרים שככלל היו מצדיקים על פי דיני העבודה הכלליים פיטורי עובד ללא מתן הודעה מוקדמת. הועדה סבורה, כי בקשה להיתר שכל כולה נשענת על רצונו של המעביד לחסוך את הוצאות השכר של העובד במהלך התקופה האסורה, ככלל, לא תענה. הועדה סבורה כי מעביד המעסיק עובד המשרת במילואים אמור גם לתמחר את ימי העבודה בהם הוא מנוע על פי חוק מלפטר את עובדיו. כשם שדבר זה נכון בנוגע לימי ההודעה המוקדמת שהמעביד חייב בהם על פי דין או לאיסור פיטורי עובדת בהריון, כך הדבר נכון לעניין התקופה האסורה במקרה של עובד המשרת במילואים. עם זאת אין לקבוע כי בכל מקרה שיקולים כלכליים גרידא של חיסכון בהוצאות המעביד לא יהוו עילה למתן היתר. יתכנו הנסיבות שבהן שיקולים כאמור יצדיקו מתן ההיתר. כך למשל, יתכן מצב שבו מדובר במעביד המעסיק מספר מצומצם של עובדים השרוי בקשיים כלכליים והוא חייב להחליף באופן מיידי עובד לא מקצועי (חייל המילואים) בעובד מקצועי אחר אך אין לו את היכולת הכלכלית לספוג את הוצאות השכר של העובד שמבקשים לפטר בהיתר והן את הוצאות העובד החדש במהלך התקופה האסורה. מן הכלל אל הפרט: במקרה הנדון, הבקשה של המבקשת ליתן היתר לפטר את העובד נשענת אך ורק על רצונה לחסוך בעלויות השכר של העובד. אכן למבקשת טענות כנגד התפקוד המקצועי של העובד, אך אין לה כל טענות בקשר להתנהגות פסולה מצד העובד או קיומן של נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות את מתן ההיתר. המבקשת הינה חברה המעסיקה 300 עובדים תחת ניהול ופיקוח של מנהלת משאבי אנוש. שכרו של העובד במהלך התקופה האסורה הוא חלק מעלות העבודה הכוללות של המבקשת במהלך העסקים הרגיל שלה. מכל הנימוקים לעיל, החלטנו ברוב קולות חברי הועדה, לדחות את בקשת המבקשת להיתר פיטורים של העובד על פי סעיף 41 א (ב) לחוק" 7. עולה אפוא מהדברים כי עמדתה של הועדה בכל הנוגע לפרשנותו של סעיף 41 א (ב) לחוק חיילים משוחררים הינה - כי נתונה לה סמכות להמנע ממתן היתר פיטורים גם שעה שהוכח כי הפיטורים אינם קשורים לשירות המילואים וכן כי לשיטתה (של הועדה) סעיף 41 א (ב) לחוק קובע כי אין להתיר כלל פיטורי עובד בתקופה של 30 יום לאחר שירות המילואים, גם אם פיטורים אלה אינם קשורים למילואים. זאת אלא אם יצביע המעביד על סיבה כבדת משקל המצדיקה את הפיטורים במהלך התקופה הנ"ל כגון: מצב כלכלי קשה של המעביד או התנהגות חריגה ביותר של העובד המצדיקה פיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת. עמדה פרשנית זו איננה מקובלת על המערערת כלל ועיקר ומכאן הערעור שבפנינו. 8. הצדדים פרשו טיעוניהם המשפטיים בפני בית הדין באריכות ובפירוט, זה טען בכה וזה טען בכה: המערערת טענה כי ועדת התעסוקה חרגה מסמכותה, מאחר ואין נתונה לה סמכות לבחון את נסיבות הפיטורים וחוקיותם, ככל שהיא סבורה כי פיטורים אלה אינם קשורים בשירות המילואים. לחילופין טענה המערערת כי אפילו ימצא כי יש לועדת התעסוקה שיקול דעת לבחון את נסיבות הפיטורים, גם אם אלה אינם קשורים על פי קביעתה לשירות המילואים, הרי שפרשנותה לסעיף הרלוונטי לחוק לפיה, היא רשאית ליתן היתר רק במקרים בהם פוטר עובד בנסיבות חמורות, הינה פרשנות מוטעית החורגת מסמכותה. המערערת ציינה בהקשר זה כי הועדה טעתה באיזון האינטרסים שבין העובד למעביד וקביעתה אינה עולה עם פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בעניינים דומים. 9. המשיבים טענו מנגד כי מחוק חיילים משוחררים ניתן ללמוד כי ככלל אין לפטר עובד בתקופת 30 הימים שלאחר שירות המילואים וכי רק במקרים חריגים יותרו הפיטורים בתקופה זו. זאת אם יוכח כי יגרם למעביד נזק משמעותי כתוצאה מאי מתן ההיתר לפיטורים או בנסיבות בהן הוכחה התנהגות בלתי הולמת מצד העובד. המשיבים הוסיפו וטענו כי החלטתה של ועדת התעסוקה עומדת במבחן הסבירות ואינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני המצדיק את התערבותו של בית הדין. המשיבים טענו עוד כי לועדת התעסוקה נתונה הסמכות שלא להתיר את הפיטורים אף אם אלה אינם קשורים לשירות המילואים וזאת, בדומה לשיקול הדעת הנתון לממונה על חוק עבודת נשים לבחון את פיטוריה של עובדת בהריון בתקופה האסורה בחוק, גם שעה שלא הוכח קשר בין הפיטורים להריון. המשיבים הוסיפו וטענו כי במקרה דנן, שעה שהנימוקים לבקשת המערערת למתן היתר לפיטורים נעוצים ברצונה להמנע מתשלום שכר למשיב (אשר לשיטתה אינו מבצע את תפקידו נאמנה) ושעה שאין מדובר בטענה בדבר הפרת יחסי אמון, מעילה או התנהגות בלתי הולמת מצד המשיב הרי שהחלטת הועדה כי אין ליתן היתר לפיטורי המשיב הינה במסגרת מתחם הסבירות. 10. בטרם נדרש להכרעה, נתווה את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו כמצויין בסעיף 41 א (ב) לחוק חיילים משוחררים הקובע לאמור: "'לא יפטר בעל מפעל עובד בתקופת היותו בשירות מילואים אלא בהיתר מאת ועדת התעסוקה; ולענין שירות מילואים העולה על יומיים רצופים, לא יפטרו בלא היתר כאמור גם בתקופה של שלושים ימים לאחר שירות המילואים; לא תיתן הועדה היתר לפי סעיף זה אלא אם כן יוכיח בעל המפעל כי הפיטורים המבוקשים אינם בשל שירות המילואים; הועדה תיתן את החלטתה, ככל הניתן, לאחר שתובא לפניה תגובת העובד.'" 11. בבואנו לבחון את הפירוש הראוי שיש ליתן לסעיף הנ"ל, נדרשים אנו לעמוד על תכליתה של הוראה זו כהוראה שנועדה למעשה ליתן הגנה ראויה לעובדים המשרתים במילואים, המרימים תרומתם להגנה על בטחון המדינה וזאת תוך השענות על שיקולים מוסריים כמו גם על שיקולים תועלתניים שעניינם מתן תמריץ חיובי מחד והוקרה מאידך למי שנוטלים או עשויים לקחת חלק פעיל בהגנה על בטחון המדינה. עם זאת דווקא לנוכח תכלית זו ולצורך השגתה באופן המיטבי יש להמנע ממתן הגנת יתר למשרתי המילואים, באופן שעלול להביא ליצירת תמריץ שלילי אצל מעסיקים מפני התקשרות עם אוכלוסיית עובדים זו. לשון אחר, האיזון בהתווית היקף ההגנה על משרתי המילואים דרוש לשם השגתה המיטבית של התכלית שבבסיס חוק חיילים משוחררים בכלל וסעיף 41 א(ב) הימנו בפרט. 12. לנוכח האמור, סבורים אנו כי הפרשנות אותה אימצה הועדה לפיה, סעיף 41 א (ב) לחוק חיילים משוחררים אוסר באופן גורף - למעט מקרים חריגים - על פיטורי עובד בתקופה שלאחר 30 יום מתום שירות המילואים, גם אם שוכנעה הועדה כי פיטורים אלה אינם קשורים כלל ועיקר לשירות המילואים - הינה פרשנות בלתי מאוזנת. מכאן גם חוסר הסבירות שבפרשנות זו שאינה מגשימה את תכלית החקיקה. זאת משום שהיא מספקת הגנת יתר לעובד המשרת במילואים, באופן שעשוי בסופו של דבר לפגוע בו. לדעתנו יש להשמר מכך שהגנה המוקנית בחוק המשמשת כחרב מפני יחס מפלה לא תהפוך בסופו של יום לחרב פיפיות. 13. סבורים אנו כי הפירוש הסביר המגשים את תכלית החוק באופן מואזן הינו פירוש האומר - כי לועדה אכן נתונה הסמכות שלא להתיר את הפיטורים במהלך 30 הימים שלאחר שירות המילואים, גם אם יוכח להנחת דעתה כי פיטורים אלה אינם קשורים לשירות המילואים, אך זאת ככל ששקולים אלה הינם בעלי זיקה כלשהי לשירות מילואים. למשל, בנסיבות בהן נוכחה הועדה כי בשל שירות המילואים הטראומטי שחווה העובד, על כל ההשלכות הנפשיות הנגזרות מכך, אין להתיר את פיטוריו וזאת, גם אם פיטורים אלה לכשעצמם אינם קשורים לשירותים המילואים. 14. סבורים אנו כי הכלל הוא כי כל אימת שהועדה משתכנעת כי אין קשר בין הפיטורים לבין שירות המילואים, הרי שעליה להתיר את הפיטורים אלא אם כן שוכנעה בקיומן של סיבות המצדיקות שלא לעשות כן. נסיבות הקשורות באופן ישיר או אפילו עקיף לשירות המילואים כמוסבר לעיל. לדעתנו, ככל שקיימות סיבות שאין להן כל זיקה לשירות המילואים אשר בעטיין יתכן ומדובר בפיטורים שאינם כדין - הרי שהסמכות לדון בהן איננה נתונה לועדה, אלא לבית הדין. 15. בהערת אגב נציין כי אין לדעתנו לגזור מהיקף שיקול הדעת המוקנה לממונה על חוק עבודת נשים לעניינו, בשים לב לתכלית השונה של החוקים בהם מדובר, בשים לב לקושי השונה בעוצמתו במציאת תעסוקה חלופית בין עובד ששירת במילואים ולאחר תום השירות לבין עובדת בתקופת הריונה. מכאן גם השוני בעוצמת ההגנה מפני פיטורים לה זוכים שתי אוכלוסיות העובדים הללו, שוני בעוצמה הבא לידי ביטוי גם בהיקף מתחם שיקול הדעת של הגורם המוסמך ליתן את ההיתר על פי חוק. מעבר לכך נציין גם ביחס לשיקול הדעת של הממונה לפי חוק עבודת נשים נקבע - כי שעה שהממונה מבקשת להימנע ממתן היתר, ככל שהשתכנעה כי הפיטורים אינם קשורים להריון, הרי שעליה להדרש לשיקולים הקשורים במכלול יחסי העבודה במקום ולהליכים שהובילו לפיטורים ולנמק מדוע לאור כל אלה ולאור תכליתו של החוק אין מקום להתיר את הפיטורים (ר' עדנה קסטליו נ' יהודית צירבאום עבודה ארצי כרך ל"ג (18) 55). 16. מקביעתנו דלעיל נגזרת המסקנה כי החלטת הועדה המקפלת בתוכה הנחה פרשנית לפיה ככלל אין ליתן היתר פיטורים גם בתקופה של 30 יום לאחר שירות המילואים וגם שעה שהוכח כי אין כל קשר בין הפיטורים לבין שירות המילואים, למעט נסיבות חריגות, אינה מצויה במתחם הסבירות. סבורים אנו כי בנסיבות אלה, בהן אין קשר בין הפיטורים לשירות המילואים על הועדה להשתכנע בקיומו של טעם שיש לו זיקה לשירות המילואים המצדיק את ההמנעות ממתן ההיתר. לנוכח האמור, הרי שאנו מבטלים את החלטתה של הועדה, כאשר עניינו של המשיב יוחזר לועדת התעסוקה על מנת שתדון בבקשה לקבלת היתר לפיטורים בהתאם לאמות המידה הפרשניות כמפורט לעיל. דהיינו - הועדה תקבע האם יש להמנע ממתן היתר לפיטוריו של המשיב, ככל שתימצא כי קיים נימוק המצדיק זאת שהינו בעל זיקה לשירות המילואים של המשיב. זאת בשים לב לממצאיה לפיהם - לא הוכח קשר בין הפיטורים לבין שירות המילואים. הועדה תהיה רשאית לקבוע בהתאם לסמכותה ולשיקול דעתה האם יש מקום לשמיעת ראיות או טענות נוספות לצורך הכרעתה. צבאמילואיםפיטורים