האם אפשר להגיש תביעה לבין הדין לעבודה בלי עורך דין ?

המייחד את בית הדין לעבודה, לעומת ערכאות המשפט, הוא פתיחת שעריו גם בפני מי שאינו בקיא ברזי ניהול הדיון המשפטי. לכן הגם שאין בית הדין פרקליט הצדדים, הרי עת מופיע בפניו מי שאינו מיוצג, ואינו בקיא, נוהג בית הדין ב"את פתח לו". אם כך למי שאינו משפטן אך נולד בארץ הזו, שפתה שגורה היטב בפיו ואורחות החיים בה נהירות לו - מקל וחומר לעולה החדש שהמשפט, השפה ואורחות החיים זרים לו. עוד אחד מהאדנים עליהם נשען משפט העבודה הוא חובת הצדדים ליחסי העבודה לנהוג האחד כלפי משנהו בהגינות, נאמנות ותום לב. להלן פסק הדין בנושא תביעה של עולה חדש נגד מקום עבודה לאחר סיום העבודה: השופט רמי כהן פתח דבר 1.המשיב עבד בחברת השמירה בע"מ ("החברה"), מיום 28.12.99 ועד ליום 23.05.04. לאחר סיום עבודתו הגיש כנגד החברה שתי תביעות בהן תבע פיצויי פיטורים וזכויות נוספות שלטענתו היה זכאי להן, ולא קיבלן הימנה. אחת התביעות הוגשה בהליך של דיון מהיר (דמ (חי') 8196/04) והאחרת בהליך של סדר דין רגיל (עב' (חי') 2753/04). 2. בית הדין האזורי בחיפה (השופט מיכאל שפיצר, נציג עובדים מר יורם פורת ונציג מעבידים מר עמי ברטל) קיבל את רוב תביעותיו של המשיב. מכאן ערעורה של החברה. נעיר כאן, החברה הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי (ברע 370/05). ביום 2.06.2005 ניתנה החלטה בבקשה המתירה רשות ערעור רק בנושא פיצויי ההלנה. נוכח העובדה ששתי תביעות המשיב בבית הדין האזורי - זו שבדיון מהיר וזו שבסדר דין רגיל - נדונו כאחת, לא היה מקום להגשת הבקשה. לכן החלטנו שהדיון שהתקיים בפנינו הוא ערעור בזכות (ראו החלטתנו מיום 10.11.05). פסק הדין של בית הדין האזורי 3. בית הדין האזורי פסק כי: א. הוכח שהמשיב פוטר מעבודתו, ולכן, זכאי לפיצויי פיטורים ולתשלום הודעה מוקדמת של חודש; ב. לא הוכיחה החברה, והנטל מוטל עליה, שניתנו למשיב כל ימי החופשה להם היה זכאי בעת עבודתו אצל החברה לפי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה (7019/72). לכן, חייבת החברה לשלם למשיב פדיון חופשה עבור ארבע שנות עבודתו האחרונות של המשיב בניכוי הסכום עבור חופשה ששולם למשיב על ידי החברה בתקופת עבודתו; ג. הוכח שלא שולמו למשיב מלוא דמי ההבראה להם היה זכאי עבור שתי שנות עבודתו האחרונות, ולכן חייבת החברה לשלם למשיב דמי הבראה לשנתיים בניכוי הסכום ששולם לו על ידי החברה עבור שנת עבודתו האחרונה. ד. תביעתו של המשיב לתשלום תמורת שעות נוספות נדחתה, כיון שלא הוכחה. על הסכום שנפסק כפיצויי פיטורים חייב בית הדין האזורי את החברה לשלם למשיב פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מיום הפיטורים (23.05.04); על יתר הסכומים, נפסק כי יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הפיטורים. טענות הצדדים 4. טוענת החברה (במסגרת טיעוניה בבקשת רשות הערעור שהגישה): א. למרות שהדיון בתביעות המשיב התקיים בפני מותב - ניתן פסק הדין ונחתם על ידי השופט שפיצר בלבד. לכן דין פסק הדין של בית הדין האזורי להתבטל. ב. המשיב לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכיח שפוטר על ידי החברה. בכל זאת קבע בית הדין האזורי שפוטר, תוך התעלמות מהטענות הבאות: המשיב טען שפוטר עת לא זכתה החברה במכרז של חברת בזק - והיא לא הפסידה, בתקופה הרלוונטית, במכרז של חברה זו; המשיב המשיך בעבודה לאחר שסיים עבודתו באתר של בזק; הוצעו למשיב על ידי החברה הצעות עבודה שהוא לא בדק כשבחר להפסיק את עבודתו ללא הודעה מוקדמת. ג. לא היה מקום לחייב את החברה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים; ד. המשיב לא תבע דמי הודעה מוקדמת - ובכל זאת חויבה החברה על ידי בית הדין האזורי, בתשלומה; ה. לא היה מקום לביקורת שמתח בית הדין האזורי בפסק דינו על דרך התנהלותה של החברה ביחסה עם המשיב, ולכן לא היה מקום לחייבה בהוצאות בסכום של 3,000 ₪ למרות שהמשיב לא היה מיוצג. 5. בתגובה שהוגשה על ידי המשיב, באמצעות בא כוחו, לבקשת רשות הערעור נטען באשר לטענות החברה (יודגש שמסמך זה נערך על ידי עורך דין, בדיונים בבית הדין האזורי ובפנינו לא היה המשיב מיוצג): א. הלכה פסוקה היא שאין ערכאת ערעור מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. לכן, אין מקום להיעתר לבקשת החברה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי; ב. בית הדין האזורי הפעיל שיקול דעתו עת קבע שיש להטיל על החברה לשלם פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ונימק קביעתו בנסיבות התנהלותה של החברה כלפי המשיב - החל מנטילת נשקו בדרך משפילה ועולבת, ו"ייבושו" (ללא עבודה) עד לפיטוריו; נעיר כאן שבעת דיון בערעור בפנינו, טען המשיב שבא כוחו לא יכול היה להתייצב. לא מצאנו לנכון לדחות את הדיון, אליו זומנו הצדדים כדין, אולם אפשרנו למשיב להגיב לטענות החברה שנשמעו בפנינו. אשר לדעתנו 6. לאחר שבחנו את כתבי הטענות; את פרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי ואת הראיות שהוגשו במהלך הדיון שם, מצאנו שפסק דינו של בית הדין האזורי ניתח את הראיות שהיו בפניו, קבע את העובדות הרלוונטיות לצורך הכרעתו ותוך יישום נכון של הדין וההלכה הגיע למסקנותיו. לכן ראוי פסק הדין להתאשר מטעמיו. יחד עם זאת, לא נעמוד בנטל ההנמקה המוטל עלינו, אם לא נדרש לחמש מטענות החברה. 7. כאמור טוענת החברה שפסק הדין נחתם על ידי השופט שפיצר לבדו, הגם שהדיון התנהל בפני מותב. המעיין בפסק הדין נוכח לדעת שאין לטענה זו על מה שתסמוך. אם סברנו שטענה זו של החברה בשוגג נטענה, התברר לנו שלא כך הוא. החברה העלתה טענה זו גם בפני בית הדין האזורי בבקשה דחופה לעיכוב פסק הדין . בקשה זו הגישה החברה ביום 02.05.2005, (בשא 1665/05). בית הדין נתן, ביום 03.05.2005, החלטה בה הבהיר למערערת שפסק הדין חתום על ידי המותב כולו. עת הגישה החברה בקשה לבית הדין זה,ביום 02.06.2005, בקשה דחופה (בתיק ברע 370/05), והייתה מודעת לכך שטענתה בעניין מתן פסק דין ע"י השופט שפיצר ללא נציגי ציבור- אינה נכונה, לא ביקשה לתקן את טענותיה בעניין בטלות פסק הדין שניתן, לטענתה, במותב חסר. גם בדיון בפנינו לא ביקשה באת כוח החברה לחזור בה מטיעונה בעניין בטלות פסק הדין האזורי. ראוי היה שהחברה, ביוזמתה, תסיר מטיעוניה טיעון שהיתה היטב מודעת שאינו נכון - כדי לא להקים לבית דין זה חובה להתייחס אליו. ברור שאנו דוחים טיעונה זה. אשר ליתר טענות החברה: 8. המייחד את בית הדין לעבודה, לעומת ערכאות המשפט, הוא פתיחת שעריו גם בפני מי שאינו בקיא ברזי ניהול הדיון המשפטי. לכן הגם שאין בית הדין פרקליט הצדדים, הרי עת מופיע בפניו מי שאינו מיוצג, ואינו בקיא, נוהג בית הדין ב"את פתח לו". אם כך למי שאינו משפטן אך נולד בארץ הזו, שפתה שגורה היטב בפיו ואורחות החיים בה נהירות לו - מקל וחומר לעולה החדש שהמשפט, השפה ואורחות החיים זרים לו. עוד אחד מהאדנים עליהם נשען משפט העבודה הוא חובת הצדדים ליחסי העבודה לנהוג האחד כלפי משנהו בהגינות, נאמנות ותום לב. אין חולק שהמשיב הינו עולה חדש אשר השפה אינה שגורה בפיו. כפי שנראה להלן גם כתיבתו אינה רהוטה. לכן, חובת ההגינות ותום לב המוטלת על החברה ביחסה עם המשיב היא שלא לנצל את חוסר שליטתו בשפה העברית, ואת חולשותיו בידיעת זכויותיו וחובותיו כ"עובד". לצערנו, מהחומר שבפנינו, אין מנוס מהקביעה שכשלה החברה, כ"מעביד", בקיום חובותיה אלה. מכאן נעבור להתייחסות ספציפית לטענות החברה בערעור: 9. הטענה שלא הוכיח המשיב את הבסיס לטענת הפיטורים - משלא הוכחה טענתו שפוטר בגלל שהחברה לא זכתה במכרז של חברת בזק: א. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, והמשיב לא טען שעבודתו הופסקה מיד אחרי שהפסיק לעבוד באתר של חברת בזק. לטענתו, פוטר הוא חודשים אחרי הפסקת עבודתו באתר חברת בזק. ב. טיעונו של המשיב עת תבע פיצויי פיטורים יצוטט להלן (בלשונו): "לאחרי החברה הפסידה מכרז בדואר לפני שנה עבירת לבזק גם בבזק הפסידה וגם לא עמדו בתנאים של לא רוצים לתת לי משהוא מגיעה לי ולא עמדו בתנאים" ובהמשך התביעה נכתב "לאחר שחבת הפסיקה את המכרז בבזק לא עבדתי חודשים ואני מבקש לקבל מכתב פיטורים". רואים אנו, לא רק שהמשיב אינו רהוט בלשונו - אלא שמונה הוא כמה טעמים שביסוד טענתו שפוטר, והם: מנהלי החברה לא עמדו בתנאים ולא רוצים לתת מה שמגיע לו; כי לאחר הפסקת העבודה בבזק, הוא לא עבד חודשים ולבסוף פוטר. לכן הוא מבקש מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים. יתירה מכך, החברה בכתב ההגנה שהגישה ביקשה לשמור על זכותה לתקנו לאחר בירור טענותיו של המשיב (סעיפים 14 ו- 15 לכתב ההגנה). משלא ביקשה החברה, לפני תחילת הדיון בבית הדין האזורי,או בתחילתו של הדיון להבהיר את טענותיו של המשיב לעניין הפסקת עבודתו- כדי שיקבע במדויק גדר המחלוקת בעניין זכאות המשיב לפיצויי פיטורים; כשהמשיב טען טענות כוללות בכתב תביעתו, כמפורט מעלה; אף העיד ונחקר על ידי החברה לגבי השתלשלות עניינים שסבבו את סיום עבודתו, בחזית רחבה - לא יכולה החברה לאחר מעשה לטעון כנגד בהירותו של כתב התביעה ולבקש לצמצם את יריעת הטיעון ומה שהוכח בראיות. ג. ועוד:אין חולק שהמשיב עבד מטעם החברה, באתר של חברת בזק. אין חולק שלדרישת בזק הפסיקה החברה את עבודתו באותו אתר (ראו מכתב, מיום 22.03.2004, מהמחלקה לאבטחה פיזית בבזק למנהל סניף החברה בחדרה, צורף על ידי החברה לכתב הגנתה). ברור, אפוא, שעבודתו של המשיב באתר בזק הופסקה, ובאופן מיידי. מה היא נאמר למשיב על ידי הממונה עליו מטעם החברה לא הוכח. בית הדין האזורי קבע שהחברה לא הביאה עדות של מי שמחזיק בידיעה ממשית על נסיבות המקרה, אף לא מענה עובדתי ממשי. הלכה היא שהימנעות מהבאת ראיות "מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון ובנסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה...." (י' קדמי על הראיות, חלק שלישי (תשס"ד), עמ' 1650). פרופ' א' הרנון בספרו דיני הראיות (מהדורה רביעית, תשמ"ח, כרך ב), התייחס לכך באומרו (עמ' 232 - 233): "יש שלפי הנסיבות היה זה טבעי שבעל דין יקרא לעד מסויים או יעלה בעצמו על דוכן העדים או יגיש לבית המשפט מסמך או חפץ אחר שברשותו. הימנעותו מלעשות את הדברים האלה, יכולה להצביע על נקודת תורפה בגירסתו, ולהצדיק מסקנה הנוגדת את טיעונו-מעין הודאת בעל-דין". (ראו גם: ע"א 641/87 זאב קלוגר - החברה הישראלית לטרקטורים וציוד, פ"ד מד(1) 235, 245). לא הייתה ראיה שדברי המשיב לא שיקפו את שנאמר לו. משבחרה החברה לא להביא עדות באשר למה שנאמר למשיב עת הופסקה עבודתו באתר בזק - אין לה להלין אלא על עצמה. ד. בתמיכה לטענותיה שהמשיב הוא שהתפטר, טוענת החברה, שהוצעו לו הצעות עבודה חילופיות והמשיב בחר שלא לקבלן. בית הדין האזורי האמין למשיב, שהוא פוטר ע"י החברה והחברה לא הביאה ראיות לסתור את עדותו של המשיב בעניין זה.לא מצאנו כל סיבה להתערב בקביעותיו העובדתיות הללו של בית הדין האזורי. אולם נוסיף גם זאת - שכן גם מכאן ניתן ללמוד על יחסה של החברה כלפי המשיב: המשיב מאשר בעדותו בבית הדין האזורי שאמנם נאמר לו שיש לחברה הצעות עבודה נוספות עבורו. אולם ראויה להתייחסות עדותו של המשיב בפרוטוקול לגבי אותן הצעות: הצעה אחת: נאמר לו להמתין בתחנת הסעה בגבעת אולגה. הוא המתין שם יומיים ואף אחד לא הגיע; עבודה נוספת שהוצעה לו הייתה במקדונלד'ס גן שמואל, אולם הוא לא יכול היה להגיע למקומות כאלה מבלי שהמנהל לוקח אותו לשם (פרוטוקול עמ' 2) - עדות זו של המשיב לא נסתרה, ונמצאה מהימנה על ידי בית הדין (ההדגשות שלנו - ר.כ.). יש למתוח ביקורת על התנהגותה של החברה כלפי המשיב, כמתואר לעיל. נוסיף עוד בהקשר זה, כי הלכה היא שאין למעביד זכות להעביר עובד למקום עבודה חדש אם ההעברה מהווה למעשה הרעת מוחשית בתנאי עבודתו. כך נפסק שהעברה למקום שאליו אין תחבורה ישירה או שהטלטלה היום-יומית כדי להגיע אליו היא ביותר מאוטובוס אחד, ומטבע הדברים אורכת יותר זמן - כל אלה עומדים ביסוד זכותו של העובד לא להסכים לקבל את העבודה במקום העבודה החדש (ראו: דב"ע נו/ 288-3 רשת מעונות מרגלית - עליזה כהן, עבודה ארצי כרך כט(3) 375, סעיף 6 ג' לפסק הדין). לכן, מן הראוי היה שהחברה כלל לא תציע למשיב עבודה בסניף מקדונלד'ס שבגן שמואל טרם סיכמה איתו תנאים המקובלים עליו, שיאיינו הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. 10. אשר לטענה שהמשיב לא תבע תשלום עבור הודעה מוקדמת - אין חולק שלכתב תביעתו של המשיב, הוא צירף מכתב, מיום 1.06.2005, ששלח למר שי שלום מנהל סניף החברה בחדרה. במכתב זה, הוא מפרט את מה שלטענתו מגיע לו על פי החוק. בין יתר הזכויות אותן הוא תובע, מופיעה גם תביעתו להודעה מוקדמת. החברה מתייחסת למכתב זה (ראו סעיף 18 לכתב ההגנה). מכאן שאין לראות בפסיקת בית הדין האזורי בעניין זה - כדיון במה שלא הונח בפניו. החברה הייתה מודעת לעניין זה אך לא התייחסה אליו כיון שטענה שהמשיב התפטר והיא זו שזכאית לתמורת הודעה מוקדמת. לכן, בדין חייב בית הדין האזורי את החברה בתשלום תמורת הודעה מוקדמת. 11. אשר לחיובה של החברה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים: א. בכתב ההגנה נטען שכל פעולותיה של החברה "בוצעו בתום לב, תוך אמונה כנה בצדקתה ועומדות לה הגנות נשוא חוק הגנת השכר". על החברה הנטל להוכיח שפעולותיה נעשו בתום לב. כאמור היא כלל לא הביאה ראיות שבעובדה (ראו לעיל סעיף 9 ג' לפסק דין זה). הנה כי כן, לא השכילה היא להרים את נטל הראיה המוטל עליה. ב. נוסיף, שלמעשה הוכח היפוכם של דברים: לעיל הבאנו עדות המשיב שב"מצוות" החברה ישב יומיים בתחנת הסעה בכפר אולגה ואיש לא בא לאוספו; מצויה בפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי עדותו על נטילת נשקו ליד אנשים תוך השפלתו, ואף על כך שנכתבו לו מכתבים (הנספחים לכתב ההגנה) כאילו סובל הוא מדיכאון - לכל העובדות הללו לא באה כל הכחשה, בעדות מטעמה של החברה. אין התיאורים הללו מצביעים על התנהגות בתום לב ובהגינות של החברה כמעבידה של המשיב. ועוד, אם אכן כטענת החברה,העולה ממכתביה שצורפו לכתב ההגנה - התובע התפטר כיון שלא יכול היה להמשיך עבודתו בגלל דיכאון שלטענת החברה טען שהוא סובל ממנו - מדוע, כמעביד הנוהג בהגינות כלפי עובדו, לא העניקה לו מיוזמתה פיצויי פיטורים לאור הוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963; או למצער חלק מהפיצויים בהתחשב בעובדה שהמשיב עבד אצלה למעלה מארבע שנים? ג. דרך המלך שנקבעה בחוק הגנת השכר,התשי"ח-1958 היא שעל שכר עבודה או פיצויי פיטורים שלא שולמו במועדם יש להוסיף פיצויי הלנה.חברי הנשיא אדלר קבע: "ההגנה על ההכנסה (protection of income) הינה אבן היסוד למדיניות החברתית והכלכלית של מדינה מתקדמת, והיא כוללת את ההגנה על השכר, וכן את ההגנה על הכנסתו של העובד כאשר הוא מסיים את עבודתו. זו נעשית באמצעות תשלום פיצויי פיטורים והפרשות לקופת גמל ...." (ראו מאמרו: "פיצוי הלנה: חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה ו (תשנ"ו) 5, בעמ' 7). ההנמקה לפיצויי הלנה בשיעורים כה גבוהים מצויה גם היא במאמר הנ"ל, לאמור: "המחוקק הושפע ממוסר התשלומים הירוד, הן במגזר העסקי והן במגזר הציבורי, ומן העובדה שמעבידים רבים ניצלו את כוחם על ידי הלנת שכר עבודה ופיצויי פיטורים. לפיכך,נקבע מנגנון של פיצויי הלנה, המיועד לשרש את תופעת השכר המולן ופיצויי הפיטורים המולנים. פיצוי הלנה בא להרתיע מעביד מלהלין שכר, פיצויי פיטורים או תשלום הנובע לקופת גמל" (שם, בעמ' 12- 20). חברתי סגנית הנשיא, השופטת אלישבע ברק אוסוסקין קובעת: "לבית הדין שיקול דעת אם להפחית פיצויי הלנה. את שיקול דעתו זה הוא מפעיל על פי אמות המידה החלות על בית משפט, תוך התחשבות בנסיבות, בתום לבם של הצדדים ובתכלית החקיקה... אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה. עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו. שיקול הדעת אינו שרירותי...הנה כי כן בעיני לבית הדין שיקול דעת אם להפחית פיצויי הלנה. את שיקול דעתו זה הוא מפעיל על פי אמות המידה החלות על בית משפט, תוך התחשבות בנסיבות, בתום לבם של הצדדים ובתכלית החקיקה" (ראו ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים - ג'וליה מימון, עבודה ארצי כרך לג(36) 25) (ההדגשה שלנו - ר.כ.). בענייננו בית הדין האזורי הפעיל שיקול דעת עת פסק פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים; לא מצא הוא עובדות שהוכיחה החברה שעל יסודן יכול היה לעשות שימוש בשיקול דעתו, להפחית או לשלול את פיצויי ההלנה. כן מצא הוא התנהגות מחמירה של החברה כלפי המשיב - אף אנו שוכנענו מהחומר שבתיק, כפי שפירטנו לעיל, שנוהגה של החברה כלפי המשיב סטה מהנורמה הנדרשת ביחסי עבודה הוגנים וממידת תום הלב הנדרש בין צדדים ליחסי עבודה. לכן - אין זה המקרה בו נתערב בשיקול הדעת שהפעיל בית הדין האזורי כשהחליט לחייב את החברה במלוא פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים. 12. הטענה האחרונה אליה עלינו להתייחס היא טענת החברה לגבי הביקורת שמתח עליה בית הדין האזורי, לטענתה שלא בצדק, עת חייבה בהוצאות בשיעור גבוה בהתחשב בכך שהמשיב לא היה מיוצג בדיון בבית בדין האזורי. ככלל אין ערכאת ערעור מתערבת בגובהן של הוצאות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. קל וחומר במקרה דנן. לדעתנו צדק בית הדין האזורי כשהביע תמיהה לגבי התנהלות החברה כלפי המשיב, לפני ובעת הדיון שהתקיים בפניו. אנו רואים התנהגותה של החברה כלפי המשיב כחורגת מחובותיה כמעביד הנוהג בהגינות ובתום לב כלפי המשיב עולה חדש, שעבד אצלה כארבע שנים ומעלה. סיכומם של דברים 13. ערעורה של החברה נדחה. על המערערת ,חברת השמירה בע"מ, לשלם למשיב מונטסנוט איילין אייל הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך דין שייצגו- הגם שלא הופיע בפנינו, בסך 7,000 ₪ להיום.לא ישולם סכום זה בתוך 30 ימים מהיום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. עורך דיןהעדר ייצוג משפטישאלות משפטיות