פסק דין השופטת ורדה וירט ליבנה 1. הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת ורדה סאמט ונציג הציבור מר משה שמר) אשר דחה את תביעתה של המערערת (להלן - רחל) כנגד המשיבה - ועד מקומי בית יצחק (להלן -הועד המקומי) להצהיר כי פיטוריה היו שלא כדין ולחייב את הועד המקומי בתשלום שכרה לאורך השנים, פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה ויתרת פדיון חופשה שנתית. 2. בית הדין האזורי, לאחר שבחן את העדויות שהובאו בפניו, קבע כי רחל לא הוכיחה שהועד המקומי אימץ את חוקת העבודה של העובדים ברשויות המקומיות בישראל על כל סעיפיו (להלן - חוקת העבודה) ולכן דחה את טענתה של רחל כי הליך הפיטורים לא נעשה לפי הוראות חוקת העבודה. בית הדין האזורי קבע כי הליך הפיטורים היה כדין וכי ההחלטה של הועד המקומי לפטר את רחל נתקבלה משיקולים ענייניים, מוצדקים ורלוונטיים ולכן לא היה מקום להתערב בשיקול הדעת המקצועי של מקבלי ההחלטות בוועד המקומי. ובאשר לפדיון דמי החופשה השנתית - בית הדין האזורי קבע כי רחל לא הוכיחה שלא יכולה היתה לנצל את זכותה לצאת לחופשה שנתית ולכן, בהתאם לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951, לא יכולה הייתה לצבור מעבר לזכות המוקנת לה על פי החוק. על כך הערעור שבפנינו. 3. בא כוחה של רחל טען כי בית הדין האזורי שגה בכך שלא הסיק מן העובדות שבפנינו כי הועד המקומי, באמצעות הועד החדש שנבחר בחודש נובמבר 1994, פעל שלא בתום לב וכי יו"ר הועד המקומי החליט "לסדר" עבודה לחבר מן הצבא על חשבונה של רחל. כמו כן טוען בא כוחה של רחל, כי לא ניתנה לרחל הזדמנות אמיתית להשמיע טענותיה ובאשר לפדיון ימי החופשה השנתית, גם על פי תלושי השכר, היה מגיע לרחל פדיון חופשה לפחות עבור 26.31 ימים ששווים סך 8,224.3 ש"ח. 4. בטרם אכריע בטענות הצדדים אביא את הרקע העובדתי כפי שעולה מכתבי הטענות והעדויות שהובאו בפני בית הדין האזורי. א. רחל כיהנה כמזכירת הועד המקומי החל מחודש אוגוסט 1987. בחודש נובמבר 1994 נבחר לוועד המקומי יושב ראש חדש - מר שלמה רביד. באותה עת עבדו מספר מצומצם של אנשים בוועד המקומי בשכר - שתי פקידות, מנהלת חשבונות, מזכירה ועובדים בתפקידי גינון, דואר ואח'. המזכירה הייתה רחל אשר כיהנה בתפקיד הבכיר מבין העובדים, היינו - להוציא לפועל את החלטות הוועד. במקביל להעסקתה של רחל עלה הנושא של העסקת עובד נוסף בשכר - סגן יו"ר הוועד לאור הפרויקטים הגדולים שעמדו בפתח. הכוונה היתה למנות, מתוך חברי הועד, עובד נוסף שיעבוד ביחד עם רחל. הוחלט למנות את יאיר כפרי לשנת נסיון בתפקיד המנכ"ל. דובר על חלוקת התפקידים בין המנכ"ל לבין רחל ונדמה היה כי הדברים מתנהלים ברוח טובה. גרסאות הצדדים לסיבות שהביאו לפיטורי רחל הובאו בתצהירים מטעמם. גרסתה של רחל כי הסיבה היחידה לפיטוריה היתה רצונו של יו"ר הועד - מר שלמה רביד - למנות את מר יאיר כפרי למנכ"ל הועד במקומה ואילו גרסת יו"ר הועד המקומי היתה כי הסיבה לפיטוריה של רחל הייתה תלונות לגבי עבודתה והעדר שיתוף פעולה מצידה עם מר יאיר כפרי. רחל פוטרה ביום 7.7.95 עם הודעה מוקדמת בת חודשיים ימים - עד ליום 9.9.95. במחלוקת בין הגרסאות, בית הדין האזורי התרשם מן העדויות וקבע כי הפיטורים היו משיקולים ענייניים ומוצדקים ולא - כגרסת רחל - על מנת למנות את מר יאיר כפרי כמנכ"ל. 5. דיון והכרעה א. בא כוחה של רחל בטענותיו בערעור שבפנינו מבקש כי נתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לגבי הסיבה לפיטורי רחל. הכלל הוא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי ולא מצאתי כי יש מקום לחרוג מן הכלל הזה. בית הדין האזורי פירט את העדויות והראיות ואת מסקנותיו לאחר התרשמותו הישירה מן העדויות. ערכאת הערעור, במקרה כזה, לא תתערב בממצאיו העובדתיים. ב. בא כוח המערער הוסיף וטען כי הליך הפיטורים לא היה תקין בכך שלא נהגו לפי חוקת העבודה ואף לא ניתנה לרחל זכות הטיעון כמשמעה בחוקה. מקובלת עלי מסקנת בית הדין האזורי כי, עובדתית, חוקת העבודה לא אומצה במלואה על ידי הועד המקומי ועל כן לא היה מקום לנהוג על פי הוראותיה. ובאשר לזכות הטיעון - בית הדין האזורי קבע כי לרחל ניתנה הזדמנות לשטוח טענותיה בעניין הכוונה לפטרה. רק לאחר שרחל השמיעה את הטיעונים להגנתה בפני חברי מליאת הוועד הוחלט, ברוב דעות, ליתן תוקף להודעה המוקדמת שהובאה בפני חברי הועד בדבר הכוונה לפטרה. לא מצאתי כי יש מקום להתערב במסקנותיו של בית הדין האזורי על פי העדויות והראיות שהובאו בפניו. ג. מבין טענותיו של בא כוחה של רחל הטענה היחידה הנראית לי נוגעת ליתרת הזכות לתשלום פדיון חופשה שנתית בשיעור של 26.3 ימים וזאת לאור ההלכה שנפסקה בדב"ע 1078/98-3 אורי ארבל PRODUCTS LTD H.P.H פד"ע לב עמוד 156, (להלן - הלכת ארבל) כי אין לזקוף את ימי ההודעה המוקדמת על חשבון ימי החופשה השנתית. באשר לתביעה ל-50 ימי חופשה שנתית, בית הדין האזורי קבע כי רחל לא הוכיחה שהמעסיק - הועד המקומי - מנע ממנה לנצל את ימי חופשתה וקביעתו העובדתית הזו מקובלת עלי. ד. לאור "הלכת ארבל", על הועד המקומי לשלם לרחל פדיון חופשה שנתית בסך 8,224.5 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.9.95 ועד למועד התשלום בפועל. 6. סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו כאמור בסעיף 5(ג) ו-(ד) לעיל. המשיב ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ שישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן הם ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל. ועד מקומי