רשות השיפוט של ההסתדרות הינה גוף המוסמך בלעדית לדון ולפסוק בתביעות המתייחסות לעובדי ההסתדרות, על פי פרק יג לחוקת ההסתדרות סעיף 1(א). ופסיקתה היא פסק בוררות על פי חוק הבוררות התשכ"ח - 1968. חשוב לציין לעניין התערבות בהחלטות רשות השיפוט כי אין בית הדין לעבודה יושב כערכאת ערעור על פסק הבורר (של רשות השיפוט של ההסתדרות), כי אם בוחן את הבקשה לביטול פסק אך ורק לאור העילות הקבועות בחוק לביטולו של פסק בוררות, ולנוכח ההלכה הפסוקה, בה נקבע כי הנטייה הברורה היא להימנע ככל האפשר מהתערבות בפסק בורר. מקור הסמכות של רשות השיפוט היא חוקת העבודה המהווה הסדר קיבוצי בין העובדים במוסדות ההסתדרות לארגונם היציג, ההסתדרות. חוקת ההסתדרות מסדירה את השלבים השונים ביחסי העבודה בין מוסדות ההסתדרות כמעבידים לעובדיהם לרבות תנאי העבודה, השלבים של המשא ומתן ודרכי יישוב חילוקי הדעות. החוקה חלה על כל העובדים בהסתדרות או במוסד ממוסדותיה. להלן דוגמא לבקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי רשות השיפוט של ההסתדרות: פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. המערערות עשרים ותשע יו"ר נעמת במרחבים (להלן : "המערערות") כיהנו בתפקיד יו"ר נעמ"ת במרחבים משנת 1998 למשך 4 שנים. הן פנו לבית הדין האזורי בתל- אביב בשני הליכים נפרדים. האחד, בקשה להורות ליו"ר רשות השיפוט הארצי בהסתדרות היא המשיבה מס' 1 (להלן:"רשות השיפוט") - לדון מחדש בבקשה שהוגשה על ידן לקיום דיון נוסף בשעתו. השני, בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי רשות השיפוט בתאריך 27.8.00 המכריע בבקשתו כנגד המשיבה מס' 2 (להלן: "ההסתדרות"). 2. בבקשה הראשונה בית הדין האזורי (מותב ברשות השופטת דינה אפרתי ונציג הציבור מר צור קינן בעב 8443/00) הורה על ביטול החלטתו של יו"ר רשות השיפוט בשל העדר הנמקה והחזרת הבקשה אליו למתן החלטה חדשה מנומקת. (להלן: "הבקשה הראשונה") 3. נציין כי בהחלטתו החוזרת חזר יו"ר רשות השיפוט על החלטתו, כי אין מקום לקיים דיון נוסף בתביעתן של המערערות. 4. בהליך השני בית הדין האזורי (מותב השופט שמואל טננבוים ונציגי הציבור מר משה טיומקין ומר הרצל ישי - תיק עב 3683/02) דחה את בקשת המערערת לבטל את פסק הבוררות של רשות השיפוט ואישר אותו על פי חוק הבוררות התשכ"ח - 1968 (להלן:"הבקשה השניה"). ועל שני הליכים אלו הערעור שבפנינו. חלק ראשון: השתלשלות משפטית ועובדתית 5. ב- 26.1.1997 הצהיר יו"ר ההסתדרות מר עמיר פרץ, כי הוא יפעל להשוואת מעמדן של המערערות (המכונות באותה עת מזכירות נעמת) למעמדם של יו"ר ההסתדרות במרחבים (להלן: "יו"ר מרחבים"), ובהתאם לכך הורה לפעול להשוואת מעמדן לרבות תנאי פרישה ולשם כך במידת הצורך, אף לבצע שינויים בחוקת ההסתדרות ואלה דבריו : "1. יו"ר ההסתדרות רואה בצורך לפעול למען שוויון בין נשים וגברים בישראל, כאחת המטרות המרכזיות של ההסתדרות. מתוך ראיה זו יפעל להשוואת מעמדן של מזכירות נעמ"ת שקופחו במשך השנים למעמדם של מזכירי מועצ"פ. היו"ר עמיר פרץ מנחה את היועצת המשפטית של ההסתדרות עו"ד טליה ליבני לפעול להשוואת מעמדן של מזכירות נעמ"ת כנבחרות, לרבות זכאותן לתנאי הפרישה. במידה ויסתבר, כי קיימת בעיה משפטית או מניעה כלשהיא בחוקת העבודה, יפעל יו"ר ההסתדרות לבצע שינויים בחוקה בכדי לבטל את האפליה הקיימת." א. החלטת בינ"ה 6. בתאריך 2.10.1997 התקבלה החלטה בישיבת מליאת בית נבחרי ההסתדרות - בינ"ה שהינו המוסד העליון של ההסתדרות (להלן: "בינ"ה"), להשוות שכר המערערות לשכר יו"ר מרחבים. ההשוואה תתבצע לאחר שיוקמו מרחבים ויקבעו תנאי ההעסקה ליו"ר מרחבים כדלקמן: "אנחנו קיבלנו החלטות להשוות את שכרן ותנאי עבודתן של הנבחרות בהסתדרות לנבחרים. לצערי, בגלל תהליך הרפורמה המאוד קשה ומסובך לא הצלחנו ליישם את זה באופן גורף. אני מציע, שבינ"ה תקבל החלטה שבכל מקרה, שבאים להקים סופית את המרחבים וקובעים את תנאי שכר ותנאי עבודה לראשי מרחבים, שבאותה מידה כל יושבות ראש המרחבים בנעמ"ת תקבלנה תנאים זהים, לא דומים, בכל המובנים, בכל המשמעויות כדי שלפחות אנחנו נתחיל ונעשה מה שנקרא, מי שמטיף שהוא גם יבוא ויקדים את כולם." ליאורה לנגר: אני מציעה להוסיף להצעות את דברי יו"ר ההסתדרות עמיר פרץ, להצעות בדבר השוואת שכר . ח"כ רן כהן יו"ר: אני מוסיף.. את ההודעה של יו"ר ההסתדרות כאן בדבר השוואת שכר, כפי שנאמרת כאן בעל-פה והופכת גם היא חלק מההחלטה. הצבעה: מי בעד ההחלטות הללו יחד כחבילה אחת? ההחלטה התקבלה פה אחד. כולנו בעד שוויון עם הנשים ההחלטות הללו הפכו להיות להחלטה" 7. בשנת 1997 עברה ההסתדרות למבנה של מרחבים במקום מועצות פועלים, מזכירי מועצת הפועלים הפכו להיות יו"ר מרחבים ואילו מזכירות נעמ"ת הפכו להיות יו"ר נעמ"ת במרחבים ואלו המערערות שבפנינו אשר בתאריך 10.6.1998 נבחרו לתפקידן. במסגרת אותן בחירות (באותו יום ממש) נבחרו לתפקידם גם יו"ר ההסתדרות במרחבים, לקדנציה מקבילה של ארבע שנים. 8. כחלק מפעילות ההסתדרות לקידום השוויון, בפרק טז' לחוקת ההסתדרות (הוראות מעבר) סעיף 2 הגדיר שההוראות יחולו על יו"ר המרחבים והמערערות במידה שווה. בנוסף לכך במרץ 1997 נחתם הסדר מיוחד בדבר תנאי פרישת יו"ר מרחבים נבחרים והוא הוחל מפורשות גם על המערערות. 9. מעבר להחלטות אלו לא נעשה דבר בקשר לקידום השוואת השכר של המערערות אל יו"ר מרחבים על אף פניות המערערות ליישם את החלטת בינ"ה ולהשוות באופן מלא את שכרן ותנאי שירותן של המערערות ליו"ר מרחבים. ב. ההליך בפני רשות השיפוט 10. משראו המערערות כי פניותיהן בעל פה ובכתב להסתדרות לא הואילו פנו לרשות השיפוט, שהיא הגוף המוסמך בלעדית לדון ולפסוק בתביעות המתייחסות לעובדי ההסתדרות כנגד מוסדות ההסתדרות, על פי פרק יג לחוקת ההסתדרות סעיף 1(א). 11. ב-13.2.00 הוגש כתב תביעה לרשות השיפוט בו המערערות ביקשו תיקון האפליה המתמשכת וכיבוד ההבטחות שקיבלו תוקף בבינ"ה. הן ציינו כטעם השלישי לתביעתן: "עיקרון השוויון כעיקרון על, ואיסור הפליה בכלל ובעבודה בפרט הקבוע בחוק בצירוף הודאת יו"ר הנתבעת ובית נבחריה מלפני שלוש שנים בקיומה של אפליית התובעות בעבודתן." בין הסעדים המבוקשים בכתב התביעה היו: "ליתן צו הצהרתי הקובע שכל תובעת זכאית לקבל תנאי העסקה ופרישה זהים בכל המובנים ובכל המשמעויות לתנאי העסקתו ופרישתו של יו"ר המרחב בו היא מכהנת וזאת בתוקף למפרע מיום 1.6.98." "ליתן צו תשלום המורה לנתבעים לשלם לתובעות הפרשי השתכרות ותנאים נלווים בגין התקופה שהחלה ביום 1.6.98." 12. המערערות הגישו תצהיר משלים של הגברת חנה בן דוד, אשר פרשה את מלוא היריעה לעניין הדמיון והשוני בין התפקידים. בפתח התצהיר נכתב, כי התצהיר מתבסס על אכיפת החלטת בינ"ה שהחליטה על השוואת תנאים. מהתצהיר עולה, כי תפקיד המערערות כולל:מתן פתרונות חינוך לילדים כגון מעונות ל- 23,000 משפחות, פעילויות ספורט, מתן הכשרה לנשים ליציאה לעבודה, ייעוץ וטיפול משפחתי לזוגות ולחד הוריות, ייעוץ משפטי בדיני משפחה ועבודה, מניעת אלימות במשפחה, סדנאות לנשים וגברים שנפלו קורבן לאלימות, מקלט לנשים מוכות, סדנאות לגברים מכים, מעון ארוך לילדים בסיכון גבוה למשל כפר שלם, פעילות לדו קיום יהודי ערבי באמצעות מעון ביפו, פעולות למען גימלאים וגימלאיות, עזרה לעובדים זרים בתחום החינוך והעבודה הסוציאלית. בנוסף לכך בתצהיר נטען, כי האחריות הכספית והתקציבית של המערערות גדולה בהרבה מהאחריות והתקציב של יו"ר מרחב. שכן יו"ר המרחב מקבל תקציבו מההסתדרות, ואילו המערערת מגייסת בעצמה 98% מהתקציב באמצעות: ארגון אירועי התרמה, גביית תשלומים לצורך מימון הפעילות שוטפת וחריגה ותשלום לספקים. תקציב נעמ"ת במרחב תל-אביב שלושים מיליון שקלים, לעומת זאת תקציב מרחב תל-אביב של ההסתדרות הינו ארבע עשרה מיליון ש"ח, דהיינו פחות ממחצית מהתקציב של נעמ"ת באותו מרחב. כמו-כן בעוד שהמערערת דואגת לשכרם של 400 עובדים, יו"ר המרחב בתל-אביב אחראי על 56 עובדים בלבד. 13. במסגרת הדיון ברשות השיפוט הארצית התנהלו חקירות נגדיות מקיפות לעניין ההבדלים בשכר. 14. במסגרת ההליך הראשון בפני רשות השיפוט, המערערות הגישו חוות דעת אקטוארית של לינה ויסברג, אשר עבדה בעבר כאקטוארית בהסתדרות (נעמת/40). חוות הדעת מוכיחה, כי קיים הפרש בשכר היסוד ובתנאים הנלווים (וכתוצאה מכך גם בפנסיה) בין המערערות ליו"ר אותו המרחב. הפרש זה משתנה ממרחב למרחב והינו בן 2,378 ש"ח ל- 4,836 ש"ח לחודש לארבעת המרחבים הנכללים בחוות הדעת, זאת על אף העובדה שהוותק של המערערות עולה על הוותק של יו"ר המרחב. ואילו הנזק שנגרם ל-4 תובעות מייצגות לעומת יו"ר אותו מרחב ב-25 חודשים הוא בן 74,000 ש"ח לבין 150,500 ש"ח. 15. בפסק הבוררות הוגדרה עילת התביעה על סמך הפתיח לתצהיר בן דוד כדלקמן (נעמת/4): "עילת התביעה של התובעות ואני בכללן מבוססת בעיקרה על אכיפת החלטת בינ"ה, המוסד המחוקק העליון בהסתדרות, משנת 1997 ועל הטענה שהנתבעת כבר הודתה הלכה למעשה באפליה הקיימת מזמן ובצורך להשוות את תנאי ההעסקה של כל אחת מהתובעות לתנאי העסקת יו"ר המרחב המקביל להן והחליטה כבר שיש לתקן את האפליה הקיימת לבצע את השוואת התנאים הגמורה בכל המובנים אך לא קיימה את ההחלטה. לכן אין בכלל בסיס משפטי לערוך השוואה בין התפקידים, אלא לכבד את השוואת התנאים לפי החלטת בינ"ה." 16. ב- 27.8.00 קבע המותב כי: "אין חולק על כך שעד ליום מתן פסק בוררות זה לא מילאה ההסתדרות את אשר הוטל עליה מפי בינ"ה, "לקבוע תנאי שכר ותנאי עבודה לראשי המרחבים" ובעקבות זאת לא הוענקו ליושבות הראש תנאי שכר ותנאי עבודה שונים מאלה שניתנו להן לאחר שנבחרו, בחודש יוני 1998, לכהן כיושבות ראש." "אכן, אם חוסר הסבירות בהתקנתה של התקנה יש בו כדי להביא לבטלותה של התקנה, הרי גם חוסר הסבירות באי התקנתה יש בו כדי להביא לבטלות החלטה שלא להתקינה." "הפיכת החלטת בינ"ה מיום 26.11.97 לאות מתה משך כ-שלוש שנים עומדת בניגוד לעיקרון תום הלב, שהינו עיקרון יסוד של השיטה המשפטית בין במשפט הפרטי ובין במשפט הציבורי." "החלטת בינ"ה, כמות שהיא, לא היתה ניתנת לביצוע שכן מדובר בה, ראשית, על הצורך לקבוע את תנאי השכר ותנאי העבודה לראשי המרחבים, ושנית, על כך שיו"ר תקבלנה את התנאים שיקבעו לראשי המרחבים. כלומר, על מנת להפוך את ההחלטה העקרונית של בינ"ה להחלטה אופרטיבית שמדור התשלומים או השכר אצל הנתבעת יוכל לפעול על פיו, היה צורך בקביעת תנאי שכר ותנאי העבודה לראשי מרחבים, דבר שלא בוצע, וכן להפוך את ההחלטה להחלטה מפורטת." 17. והכריע כי: "כל ההליכים בהם יקבעו תנאי שכר ותנאי עבודה" עפ"י ההחלטה יסתיימו ויועברו לביצוע לא יאוחר מאשר ביום 30.9.00" "שאר עתירות יושבות הראש נדחות." ג. הבקשה לדיון נוסף בפני רשות השיפוט 18. ב-24.9.00, הגישו המערערות בקשה לדיון נוסף על חלק מפסק הבוררות בעיקר החלק ששלל מהן סעדים כספיים (נעמת/8). יומיים, לאחר מכן דחה הבורר חיים אילת ראש רשות השיפוט את הבקשה ללא הנמקה (נעמ"ת/9) (להלן: "ראש רשות השיפוט"): "אינני מוצא לנכון בנסיבות העניין להודיע על קיום דיון נוסף והבקשה נדחית." ביזיון בית הדין 19. ב-28.9.00, ההסתדרות הגישה לרשות השיפוט בקשה לדחות את מועד ביצוע ההחלטה(נעמת /5) ורשות השיפוט דחתה את בקשתה(נעמת/7). 20. בעקבות החלטה זו פנו המערערים למספר גורמים בהסתדרות בטענת ביזיון החלטה של רשות השיפוט ביניהם: מבקר ההסתדרות, היועצת המשפטית של ההסתדרות, אך ללא הואיל (נעמת/12 - נעמת/20 ונעמת/23). 21. יתר על כן, ב -16.1.02 החליטה ההנהגה לדחות את הדיון בהמלצות הועדה בדבר שכר הנבחרים, למועד התפר שבין סיום הבחירות להסתדרות ועד להתחלת כהונתם. משמעות החלטה זו שכל יו"ר מרחב נעמ"ת שנבחרו לקדנציה ולא יבחרו שוב לא תקבלנה את השוואת הזכויות שהובטחה להם בשנת 1997. ד. ערעור על ההחלטה לדחות דיון נוסף בלא הנמקה - הבקשה הראשונה 22. בגין החלטה לדחות את דיון נוסף הוגשה ב-24.2.02 בקשה לביטול פסק בורר לבית הדין אזורי עב 8443/00, אשר ביטל את ההחלטה שדחתה את הבקשה לדיון נוסף, משום שאינה מנומקת והחזיר את הדיון לראש רשות השיפוט, בצירוף הנחיות כיצד יתבצע הדיון. בפסק הדין נקבע, כי מכוח חוק הבוררות לבית הדין האזורי סמכות לבטל החלטה של רשות השיפוט. פסק הדין חייב את רשות השיפוט לנמק את פסקי הדין שלה והחלטותיה. עמוד 28 לפסק הדין : "משקבענו כי על פי הסכם הבוררות שבין הצדדים קיימת חובת הנמקה גם להחלטה שעניינה קיומו או אי קיומו של דיון נוסף, הרי שחוסר הנמקה מהווה גם חריגה מהסמכות על פי הסכם הבוררות ועילת ביטול בפני עצמה על פי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, ועל כן ההחלטה מיום 26.9.00 מבוטלת. " (ההדגשה במקור) ה. החלטה חוזרת של רשות השיפוט בבקשה לדיון נוסף 23. הבקשה הובאה שוב בפני ראש רשות השיפוט הארצית, אשר ביום 17.3.02 דחה את הבקשה לדיון נוסף ללא דיון ומבלי לשמוע את הטענות החדשות של הצדדים מהטעם שאין בבקשה לסעד כספי עד ליום ביצוע ההחלטה משום עניין עקרוני ויוצא דופן המצדיק דיון נוסף. (נעמת/33 המצוטט בהרחבה בפרק דיון נוסף): "אשר על כן אני מחליט כי אין יסוד בנסיבותיה של הבקשה כדי להצדיק דיון נוסף ויש לדחות את הבקשה." ו. הגשת ערעור לבית הדין הארצי 24. ב- 24.2.02, הוגש הערעור על-ידי המערערות - והטענה היא שבית הדין היה צריך להכריע לגופו ולא להחזיר את ההחלטה לאותו בורר. הדיון בערעור הוקפא עד לקבלת החלטה בבית הדין האזורי בבקשה לביטול פסק הבוררות. ז. בקשה לביטול פסק בורר בבית הדין האזורי - הבקשה השנייה 25. ב-23.7.03 בית הדין האזורי דחה את בקשתן השנייה של המערערות לביטול פסיקת רשות השיפוט, ואישר את פסק הבורר של רשות השיפוט לרבות ההחלטה לדחות את הבקשה לדיון הנוסף (בתיק ע"ב 3683/02) וזאת מהטעמים להלן: א. המערערות לא הביאו ראיות המבססות את הטענה מרחיקת הלכת בדבר תרמית של ההסתדרות, לכן נדחו הבקשות לביטול פסק בורר בשל תרמית מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות תשכ"ח- 1968 (להלן: "החוק "). ב. נדחתה הבקשה לביטול פסק בורר מכוח סעיף 24(5) בעילה שחלק מהטענות שהצדדים הביאו בפני הבורר הוא לא הכריע בהם, מאחר ורשות השיפוט לא התייחסה לשאלת האפליה מכוח החוקים בדיני עבודה, אלא ראתה את התביעה כמבוססת על החלטת בינ"ה. ג. נדחתה הבקשה לביטול פסק בורר מכוח ס' 24(3) בעילה של חריגה מסמכות, בדין לא דנה רשות השיפוט בעילות האפליה מכוח החוקים שבסיסם בעיקרון העל של השוויון, שכן בנושאים הללו אין להקנות סמכות לבורר. ד. בהתאם לסעיף 23(א) לחוק, פסק הבוררות דינו, פרט לערעור, כדין פסק דין של בית הדין. המבקשות רשאיות איפוא, לפעול למימושו של פסק הבוררות בדרכים הקבועות בחוק. ה. אי מילוי הפסק על-ידי ההסתדרות אינו מהווה עילה לביטול או שינוי פסק הדין, אך מקנה למבקשות זכות להגיש תביעה חדשה לבית הדין לעבודה ליישום פסק בוררות. ו. מאחר ועילות חוקתיות אינן בסמכותו של הבורר , המערערות רשאיות להגיש תביעה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח -1988 וחוק שכר שווה לעובד ולעובדת התשנ"ו - 1996 סעיף 8(ג). וכן להגיש תביעה. ובכך פתח בית הדין האזורי למערערות את הדלת להגיש תביעה על פי פסק הבוררות ועל פי חוקי השוויון, אולם המערערות לא פעלו בדרך זו ובחרו להגיש ערעור על פסק הדין המאשר את פסק הבוררות. ח. החלטת הוועדה 26. שבוע לאחר פסק הדין של בית הדין האזורי, ב- 30.7.02 התקבלו ההמלצות לגבי שכר נבחרים. המלצות (להלן : "הקודקס") יובהר כי המלצות אלו לא עמדו בפני בית הדין האזורי, ההחלטה והמסמכים מישיבות שקדמו לה, נחשפו לראשונה בפני בית הדין הארצי לעבודה במסגרת הערעור. בוועדה החליטו כדלקמן: "א. שכר נבחרים לא יפגע בהתאם להחלטות הוועדה, אולם מי שמשתכר פחות מהטבלה שכרו יעודכן. ב. השכר בנוי ממספר חברים קיים ותוספת חברים. הוועדה קבעה, כי שכר יו"ר מרחב יגזר ממספר החברים והחברות הקיימים והמצטרפים. ואילו שכר המערערות יגזר ממספר החברות בלבד. ג. לגבי רכב לא נקבעה השוואת תנאים אלא שהחלטות ועדת רכב עליונה יחולו על הנבחרים. ד. יתר התנאים הנלווים הושוו בין המערערות לבין יו"ר המרחבים המקבילים". המערערות לא היו מרוצות מהחלטת וועדת השכר והסבירו, כי החלטות אלו משמרות את האפליה הנטענת על-ידן. ט. הטענות בערעור 27. באי כוח המערערות פרשו טענות רבות בדבר העוול שנגרם למערערות, שעד היום לא זכו לסעדים המבוקשים על ידם וכן הדגישו את חוסר ההגינות מצדה של ההסתדרות. באי כוח המערערות חזרו על הטענות המהוות בסיס לביטול פסק בורר: תרמית, חריגה מסמכות, אי פסיקה בעניין מהותי שעמד להכרעתו. וטענו, כי היה על בית הדין האזורי לדון לגופה של התובענה במקום הבורר . 28. באת כוח ההסתדרות השיבה לטענות אלה, כי בית הדין האזורי צדק במסקנתו וכי לא היתה כל תרמית מצידה של ההסתדרות במהלך הבוררות, אלא שועדת שכר נבחרים קיימה דיונים והוציאה מסקנות באופן יסודי, רציני ומקיף ביותר. רשות השיפוט הסיקה נכונה, כי הצהרת יו"ר ההסתדרות מר עמיר פרץ והחלטת בינ"ה לא היו החלטות אופרטיביות שניתנות לכימות, אלא הצהרת עקרונות שהביאה להקמת ועדת שכר לנבחרים שטיפלה בשכר של יו"ר הנבחרים ויו"ר נעמת בערעור. לכל אלה הוסיפה באת כוח ההסתדרות יש לאמץ את פסקי הדין האזוריים מטעמיהם. דיון והכרעה י. רשות השיפוט 29. רשות השיפוט הינה גוף המוסמך בלעדית לדון ולפסוק בתביעות המתייחסות לעובדי ההסתדרות, על פי פרק יג לחוקת ההסתדרות סעיף 1(א). ופסיקתה היא פסק בוררות על פי חוק הבוררות התשכ"ח - 1968 (להלן: ה"חוק" או "חוק הבוררות"). מקור הסמכות של רשות השיפוט היא חוקת העבודה המהווה הסדר קיבוצי בין העובדים במוסדות ההסתדרות לארגונם היציג, ההסתדרות. חוקת ההסתדרות מסדירה את השלבים השונים ביחסי העבודה בין מוסדות ההסתדרות כמעבידים לעובדיהם לרבות תנאי העבודה, השלבים של המשא ומתן ודרכי יישוב חילוקי הדעות. החוקה חלה על כל העובדים בהסתדרות או במוסד ממוסדותיה. (ראה עע 305/03 חגית קודמן - הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים, לא פורסם). יא. היקף הביקורת השיפוטית על פסק בוררות 30. מוסד הבוררות הינו מוסד חשוב אשר בית המשפט מעוניין לחזק אותו, נפסק בדב"ע שם./4-10 הסתדרות הפקידים נ' עירית רחובות, פד"א יא 253,258. "הליך הבוררות הוא דרך המלך ובית הדין יטה ליתן תוקף להסכמת הצדדים." כדברי השופט לוין בע"א 823/87 דניה סיבוס חברה לבניה בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ, פ"ד מב(4) 605, 612: "מגמת בתי המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר ." לענין זה יפים דבריה של השופטת מרים בן פורת בע"א 318/85 דן כוכבי נ' גזית קונסליום השקעות ופיתוח פ"ד מב(3) 265, 275: "ניתן, איפוא, לומר כי לא על נקלה ייטה בית משפט להתערב בהחלטתו של בורר, ובוודאי שיעדיף, ככל שניתן, להימנע מביטולה. מגמה זו עולה מסעיפי חוק הבוררות שאוזכרו לעיל, וראוי כי תשמש נדבך מרכזי במכלול שיקוליו של בית משפט, בעת שהוא דן בבקשה לביטול פסק בורר." בשל חשיבות מוסד הבוררות, בדיקת הפסק אינה נעשית באותן אמות מידה בהן נבדק פסק דין של ערכאה נמוכה יותר. ראה 79/393 סטלה שירותי מכוניות בע"מ נ' חברת נתיבי איילון בע"מ,פ"ד ל ו (1) 713, בע' 715 מפי מ"מ הנשיא (כתארו אז) י.כהן: "כידוע, אין בית משפט, כשהוא דן בפסק בורר, מעביר את הפסק תחת שבט ביקורתו, כדרך שהוא עושה בערעור על פסק דין. " ראה גם: ע"א 594/80 הרצל אליאב נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח, פ"ד לו(3) 543 ,547. 31. בית הדין לעבודה אימץ עמדה זו בשורה של פסקי דין ביניהם: ע"ע 381/99 טרנסגבולו (ישראל) בע"מ ואח' נ' מנחם הרשטיק עבודה ארצי, כרך לג(81), 35 כהיא לישנא: "...אין בית הדין יושב כערכאת ערעור על פסק הבורר , כי אם בוחן את הבקשה לביטול פסק אך ורק לאור העילות הקבועות בחוק לביטולו של פסק בוררות, ולנוכח ההלכה הפסוקה, בה נקבע כי הנטייה הברורה היא להימנע ככל האפשר מהתערבות בפסק בורר." ראה גם: ע"ע 1293/00 ד"ר נחמן גרינר נ' קופת חולים כללית, עבודה ארצי, כרך לג (75), 43 ; ע"א 209/79 חביבאללה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות, פ"ד כ"ה(1) 108. לאחרונה בע"ע 1586/04 ארגון המורים ובתי ספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות - תמר זסלנסקי ואח' ניתן משנה תוקף לכיבוד ההסדרים הפנימיים של אירגוני העובדים וכך נאמר מפי חברי השופט שמואל צור : "מכאן ככל שקיימת "תחרות" בין סמכות בית הדין לדון בעניין פלוני לבין סמכות של אורגן של הארגון לדון באותו עניין, יכבד בית הדין את ההסדרים הפנימיים של הארגון ויפנה את הצדדים להתדיין בערכאה הפנימית של הארגון." טעם נוסף לכיבוד ההסדר שבתקנון הארגון נעוץ בכך של מערכת השיפוט יש עניין שסכסוכים יתבררו במסגרות חילופיות. כך, תימנע ערכאת השיפוט מלדון בעניין לגביו קיימת הסכמה לבררו בבוררות (סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968) וכך מן הראוי לנהוג בכל מקרה בו קיימת ערכאת בירור פנימית של ארגון, קל וחומר של ארגון עובדים. (דב"ע שם/4-10 הסתדרות הפקידים - עיריית רחובות, פד"א יא 253, ע' 258)." ובפסקה 6 לפסק דינו: "לאחר שמוצו ההליכים הפנימיים מכח תקנון הארגון, ניתן לעתור לבית הדין לעבודה, אלא שמסגרת הדיון בעתירה שכזו מוגבלת. בית הדין לעבודה אינו מהווה ערכאת ערעור נוספת על החלטות של המנגנון הפנימי של הארגון. בנדון זה מפעיל בית הדין לעבודה ביקורת שיפוטית חיצונית, שמטרתה בחינת תקינות ההליך, בדומה לביקורת שמפעיל בית משפט על הליך של בוררות.(מהדורה שלישית תשנ"א - 1991 עמודים 401 - 410 , ו- 425- 470 ). ביקורת זו - מעצם טיבה - מוגבלת ואף היא נועדה להעניק תוקף וכבוד למערך יישוב חילוקי הדעות שהוקם ומופעל על ידי הארגון. אין זה מן הראוי שלאחר דיון בערכאת שיפוט פנימית של הארגון יבוא אותו עניין בפני בית הדין לעבודה ויפתח בפניו מחדש לכל אורכו ורוחבו." לאור הלכות אלו נבחן האם המקרה שבפנינו מצדיק ביטול החלטת הבורר . יב. הערעור על פסק הדין בתיק עב 8443/00 - הבקשה הראשונה 32. עם מתן החלטה חוזרת על-ידי ראש רשות השיפוט בהסתדרות הרי שהערעור על פסק הדין בבקשה הראשונה, נהפך לדיון תיאורטי ומשכך התייתר הצורך לדון בו, ומטעם זה הערעור נדחה בכל הקשור להליך זה. כאן המקום לציין כי החלטתה החוזרת של רשות השיפוט נדונה במסגרת הבקשה השנייה שנדונה בבית הדין האזורי. 33. למעלה מן הצורך גם לגופו של עניין ההחלטה להחזיר את הדיון לרשות השיפוט לאחר ביטול פסק הבורר היא החלטה ראויה. כדברי המלומדת פרופסור סמדר אוטולנגי בספרה בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית בעמוד 495 : "בעבר קבעה הפסיקה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי ביהמ"ש אינו יכול להתערב במסקנות הבורר ובפסקו, לא בדרך תיקון ולא בדרך השלמה." אמנם סעיף 26 (ב) מורה: "לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן להשלימו, לתקנו...". אולם פרופ' אוטולנגי מבהירה, כי הסעיף פורש בצורה מצמצמת וכי בית משפט יכול לבטל פסק בורר, אך אינו מוסמך לפסוק במקומו. 34. במקרה שבפנינו החלטת הבורר הראשונה לדחות את הדיון הנוסף בוטלה בשל העדר הנמקה במקרה כזה בוודאי שאין להשלים את פסק הבורר שכן לא ניתן לדעת מה היו השיקולים שהנחו את הבורר . המלומדת אוטולנגי בספרה בעמוד 495 : "הקושי של השלמה או התיקון הינו גדול. אין צורך לומר, ביהמ"ש לא יוכל להחליט על תיקון או השלמה, אם הפסק לא יהיה מנומק." משכך בדין קבע בית הדין האזורי באותה עת, להחזיר את התיק לראש רשות השיפוט שיכריע מחדש בבקשה לדיון נוסף ויתן החלטה מנומקת. יג. ההחלטה החוזרת של ראש רשות השיפוט על דחיית הדיון הנוסף 35. ראש רשות השיפוט היה רשאי להכריע מחדש בבקשה לדיון נוסף לאחר ההכרעה בבקשה הראשונה באזורי ולפני הערעור לבית הדין הארצי. בהתאם לכלל משניתן פסק דין, אין הגשת הערעור מעכבת את ביצועו. ראה ע"א 4507/05 נקה כימיקלים 1952 בע"מ נ' סנו מפעלי ברונו בע"מ מיום 25.6.05 (לא פורסם) . 36. בית הדין האזורי פסק, כי הבורר היה רשאי להכריע על סמך הבקשה המקורית שהוגשה על ידי המבקשות ללא מסמכים נוספים לאור סדרי הדין הקבועים בתקנות לדיון נוסף. הבורר ניהל את הליך הדיון הנוסף בהתאם לשיקול דעתו שלא לפי הנחיות בית הדין האזורי, יחד עם זאת מאחר שההנחיות היו לתת זכות טיעון להסתדרות, משנדחתה הבקשה לדיון נוסף לא נפגעו זכויות ההסתדרות וההסתדרות אף לא העלתה טענה בקשר לכך. 37. בית הדין האזורי בבקשה השניה קיבל את הגירסה העובדתית של רשות השיפוט, כי פסק הדין נכתב לפני שנשלח מכתבו של ב"כ המערערות אל רשות השיפוט. כדלקמן: "לא נמצאה סיבה שלא לקבל את הסבר רשות השיפוט בדבר טעות בתאריך." קביעה זו מתבססת על מהימנות ובית הדין הארצי לא יתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי. יד. השיקולים הרלבנטיים להכרעה בשאלה האם לאשר דיון נוסף. 38. בהתאם לסעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984 דיון נוסף אינו דבר שבשגרה אלא חריג לכלל התנאים לקיומו : "אם ההלכה שנפסקה סותרת הלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חשיבותה של ההלכה שנפסקה בעניין יש מקום לדיון נוסף." 39. בית הדין האזורי הבהיר את המהות של דיון נוסף: "דיון נוסף אינו ערעור ואף אינו פיתרון למצב בו אין אפשרות לערער על הליך שיפוטי. הדיון הנוסף מוגבל לבחינתן של ההלכות שגובשו בפסק הדין, שלגביו מתבקש הדיון הנוסף, להבדיל מערעור, אשר במסגרתו נבחנים הממצאים העובדתיים והמסקנות שהוסקו מהם. כדי להצדיק את קיומו יש צורך בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, עצם חשיבותה,קשיותה וחידושה של ההלכה או סתירה להלכה קודמת, והשני- כי יש הצדקה עניינית לשוב ולהביא את העניין לדיון נוסף." 40. ראש רשות השיפוט, נימק את החלטתו לדחות את הבקשה לדיון נוסף כדלקמן: "ככל שקראתי את הבקשה לדיון נוסף, על המלל הרב שבה לא הצלחתי לגלות שם את אותו עניין עקרוני שבלעדיו לא יקויים דיון נוסף. בעצם הגישן את הבקשה ניסו המבקשות להתגבר על כך שלא קיים יותר ערעור ברשות השיפוט ויש הבדל מאד ממשי בין ערעור ובין דיון נוסף. אין כל ספק שהבקשה יכלה להוות בסיס לערעור שכאמור בוטל. יש להדגיש כי נושא הסעדים הכספיים אינו עניין עקרוני ובודאי שאינו בעל חשיבות עקרונית יוצאת דופן ולכן היתה לי סמכות להחליט כפי שהחלטתי ואין בדעתי בשל הסיבות האלה לשנות את החלטתי." 41. בבקשה השניה בית הדין האזורי הותיר החלטה זו על כנה כדלקמן: "פסק הבוררות נומק כראוי. השאלה העקרונית היא האם פסק הבוררות מעורר שאלה עקרונית בעלת חשיבות יוצאת דופן-נפסק, כי היקף ההנמקות אינו אמור לעמוד ביחס ישיר לאורך הבקשה ולכמות האסמכתאות. בעניינו ראש הרשות הגיע למסקנה כי העניין העקרוני הוכרע כך שהשאלה האמיתית בעטייה הוגש הדיון הנוסף היא דרך יישומה של אותה החלטה והמשמעות הכספית הנודעת לה." 42. לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעה זו של בית הדין האזורי. 43. הבקשה החוזרת לקיום דיון נוסף נדחתה מהנימוק כי הבקשה היא לסעד כספי אשר אין בה דיון עקרוני, החלטה זו תואמת את רוח תקנות דיון נוסף ואת ההלכה שרק במקרים נדירים יאושר דיון נוסף. 44. בבקשה השניה הועלו מספר טענות כנגד פסק הבורר כשהן נסובות על הוראות חוק הבוררות, ובקשתן כאמור נדחתה על ידי בית הדין האזורי. סעיף 24 לחוק הבוררות קובע באילו עילות ניתן לבטל פסק בוררות. נותר לנו איפוא לבדוק האם צודקות המערערות בטענתן שיש לבטל את פסק הבוררות בשל אחת מעילות הביטול שמצאו ביטויים בסעיפים 24 (3) (5) ו-(10). טו. ביטול פסק בורר בשל תרמית 45. סעיף 24 לחוק הבוררות קובע באילו עילות ניתן לבטל פסק בוררות ובין היתר קובע כעילה לביטול כדלקמן: (10) "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד." פרופ' סמדר אוטולנגי, בספרה בעמוד 467 מציינת שאחת החלופות בגדר סעיף קטן 10 היא תרמית שהשפיעה על מתן הפסק, במקרה כזה יש לפנות בבקשת ביטול לבית משפט. היא מציינת שאם התרמית נעשתה כלפי הבורר אז הפסק ניתן בטעות ויש לבטלו, כפי שמבטלים פסק דין של בית משפט בנסיבות אלו. 46. סעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) מגדיר תרמית: "תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות-ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק-ממון." 47. לפי לשון החוק כדי להוכיח תרמית יש לעמוד בשלוש דרישות : הראשונה הצג כוזב של עובדה - בפועל המידע שהוצג בפני הבורר , כי תוך חודשיים תהייה החלטה בהתאם להחלת בינ"ה, התברר בדיעבד כמידע כוזב, כי החלטה התקבלה רק בשנת אלפים ושלוש. השניה, שמי שמסר את המצג הכוזב לא היה לו אכפת אם המידע כוזב או לא. השלישית, שמי שהציג את ההצג הכוזב מתוך חוסר אכפתיות אם ההיצג כוזב או לא, עשה זאת בכוונה שהבורר יפעל על פיו. בית המשפט יזהר בביטול פסק בורר בטענת תרמית, ולראיה נפסק שאף בבוררות בה הוכח כי הבורר מעל באמונו פסק הבורר לא יבוטל אוטומטית אלא לבית משפט נתון שיקול דעת. רע"א 6830/00 - אריה ברנוביץ נ' משה תאומים ו-2 אח' פ"ד נז(5) 691, עמוד 706. "גם מקום שהוכח במסגרת בקשה לביטול פסק כי הבורר מעל באימון בתפקידו, רשאי עדיין בית המשפט לדחות את בקשת הביטול ולאשר את פסק הבורר אם סבר שלא נגרם עקב כך עיוות דין במובן האמור בסעיף 26(א) לחוק (ע"א 318/85 כוכבי נ' גזית קונסיליום השקעות ופיתוח, פד"י מב(281 ,265 (3)." 48. ברע"א 5436/02 מדינת ישראל ואח' נ' חפזי חאפז חאמד עבוד פ"ד נז(2), 721, עמ' 726-727. שם עילת תביעתם של המשיבים לביטול פסק דין ההסדר - היתה קיומה של תרמית ותביעתם נדחתה בין היתר משום שמבחינה ראייתית טענתם לא הוכחה כלל, בית המשפט העליון פסק, כי נטל ההוכחה הדרוש לשם ביטול פסק דין בטענת תרמית כבד: "6. על הטוען לתרמית ובמיוחד בהקשר לביטול הליכי הסדר ופסק דין הסדר בעקבותיהם, להעמיד תשתית עובדתית מפורטת וברורה במישור הטיעוני ולשאת בנטל הוכחה כבד במישור הראייתי. בהקשר זה נפסק "שטענת תרמית מהסוג הנדון לא מספיק שתיטען בעלמא. עליה להיות מפורטת ומבוססת, והנטל להוכחת טענה מעין זו עשוי להיות כבד יותר ממאזן ההסתברויות הרגיל הנהוג במשפטים אזרחיים" (ע"א 681/88 עיזבון המנוח מוחמד סלים עבד אלג'ליל אבו אל היג'א נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד מד (2) ,653 659והאסמכתאות המופיעות שם). נפסק, כי "עול ההוכחה לעניין טענת המירמה רובץ על הטוען זאת, ועול זה הינו כבד למדי" (ע"א 52 ,51/89 האפוטרופוס הכללי נ' צ' אסעד אסעד אבו חמדה ואח'; מדינת ישראל ואח' נ' מגדלי ואח', פ"ד מו (1),491 501. המשיבים לא עמדו באף אחד מאלה. מבחינה טיעונית, נטענה טענת התרמית בעלמא וללא פירוט עובדתי של ממש. מבחינה ראייתית, לא הוכחה טענה זו כלל." 49. גם בע"א 3441/01 פלוני ואח' נ' פלונית ואח' פ"ד נח(3)1 ,פסקה 18 נקבע, כי לא בנקל ניתן יהיה לבסס טענת מרמה כנגד החלטה שיפוטית. "בכל הנוגע לטענות מרמה כנגד פסקי דין ישראליים מקומיים ההלכה היא כי לא בנקל ניתן יהיה לבססן. כך, נפסק כי טענת המרמה תשמע מקום בו הראיות לקיומה מבוססות על אירוע מאוחר שהתרחש לאחר פסק הדין, על גילויה של ראיה חדשה שלא ניתן היה לגלותה בשקידה סבירה בעת ההתדיינות או על ראיה החיצונית למשפט עצמו (ע"א 490/88 המוטראן הקופטי הקדוש של ירושלים והמזרחי הקרוב נ' עדילה, פ"ד מד)." 50. בית הדין האזורי דחה את הטענה במקרה זה וקבע כי: "אף אי קיום החלטת רשות השיפוט, איננה מעידה שבעת הדיון היתה כוונה מצד ההסתדרות להטעות ולהוליך שולל את רשות השיפוט. לא שוכנענו, כי זו היתה כוונת ההסתדרות ואין בפנינו אסמכתא כלשהיא לטענה בדבר תרמית מצד ההסתדרות. אנו דוחים איפוא טענה מרחיקת לכת זו." 51. קביעתו זו של בית הדין האזורי מקובלת עלי. האשמה בתרמית היא האשמה חמורה אשר יש לה גוון פלילי, לכן נטל ההוכחה הנדרש גבוה יותר, מאשר נטל הראיות הדרוש להוכחת עילה רגילה במשפט אזרחי. לאור האמור לעיל, לא די בעובדה, שהבוררים נשענו על המצג של מר שני מ-3.7.00, כי תפקיד הוועדה פשוט וקצר ועבודתה תסתיים תוך חודשיים - בעוד שבפועל ההחלטה בועדת שכר התקבלה כ- 3 שנים מאוחר יותר, או בראיות הנסיבתיות לאופן התנהלות ההסתדרות או לתצהיר המערערת שלא נסתר, כדי לבטל פסק דין מחמת תרמית. טז. משפט חוזר 52. ניתן לבטל פסק בורר לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות במקרה בו לו הדיון היה מתנהל בבית משפט היה ראוי לקיים משפט חוזר. ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא נ' בית טלטש בע"מ ואח'(לא פורסם) תק-על 2003(2), 233 ,עמ' 235: "חרף היעדרו של הסדר חקיקתי מקביל, נתונה לבית-משפט אזרחי סמכות טבועה, לבטל פסק-דין חלוט, בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה-בית-דין (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד תשנ"ט)." יחד עם זאת עלינו לזכור כי נעשה שימוש בסעד של משפט חוזר פעמים בודדות בלבד מאז קום המדינה.(ת"א) 2330/87 תרשיש בע"מ נ' דומכס בע"מ, פ"מ תשמ"ט א 306: "ויש לתיתו רק במקרים חריגים, שבהם הוברר מעל לכל ספק כי אכן אמורים הדברים במעשה של תרמית שהשפיע על מתן הפסק, ובמקרה כזה על מבקש הביטול להוכיח מעבר לכל ספק את קיומם של התנאים האמורים." 53. אין לבטל מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות את הפסק בהקבלה למשפט חוזר. משנדחתה טענת התרמית במקרה שבפנינו אין מקום לקיומו של משפט חוזר. הטענה שהקודקס (ההחלטה של ועדת שכר נבחרים) הינו ראיה חדשה אשר לא היתה ידועה ולא היתה יכולה להיות ידועה לצדדים קודם לכן. והטענה כי הקריטריונים שנקבעו בסופו של יום בקודקס מפלים ומעידים, כי אחריתו של המצג מעידה על ראשיתו כתרמית - אינה מצדיקה ביטול פסק הדין, שכן ניתן להגיש בגין הקודקס תביעה חדשה. ובוודאי שלא הוכחה מעל לכל ספק תרמית שהשפיעה על מתן הפסק. יז. סעד מן הצדק 54. לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות ניתן לבטל פסק בורר ו/או חלקו ו/או להוסיף לו מטעמי צדק. בית המשפט השתמש בסעיף זה על-פי רוב כאשר נפגעו זכויות דיוניות של הצד במהלך ההליך. גם אם הקודקס החדש פוגע בצדק ומסכל את ההחלטה שהתקבלה בישיבת בינ"ה בשנת 1997 החלטה זו התקבלה לאחר פסק הדין ואין בכך עילה לביטול פסק הבורר אשר ניתן על פי כללי הצדק. פגם שניתן לרפא באמצעות הגשת תביעה חדשה אינו מצדיק ביטול פסק בורר. יח. אי הכרעה 55. סעיף 24(5) לחוק מאפשר לבטל פסק בורר אם (5)הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו; הכלל כפי שניסחה אותו המלומדת אוטולנגי בספרה בעמוד 448: "בורר שלא פסק בכל היקף הסכסוכים שהובאו בפניו, או שלא הכריע לכאן או לכאן בכל אחת מהשאלות שהיו שנויות במחלוקת, לא מיצה את מלאכתו. בעבר נחשב פסקו לבטל." חריג לכלל זה הוא כאשר הבורר לא פסק בעניין שבגררא. כדברי פרופסור אוטולנגי בספרה בעמוד 449: "עילת הביטול מתייחסת אל עניין שנמסר להכרעתו של הבורר . מכאן שאין היא חלה על מחדל של הבורר לפסוק בעניין שהועלה בפניו רק בגררא." 56. בית הדין האזורי קבע, כי רשות השיפוט לא התייחסה לשאלת האפליה מכוח חוקי השוויון, אלא ראתה את התביעה כמבוססת על החלטת בינ"ה, לכן אין חלק שהצדדים הביאו בפני הבורר והבורר לא הכריע בו. 57. שוכנעתי כי במהלך הדיון נפרשה בפני רשות השיפוט תשתית משפטית רחבה, אשר אפשרה לה לבחון את מלוא התמונה העובדתית לרבות שאלת האפליה. יחד עם זאת, לנוכח הצהרת ההסתדרות במהלך הדיון ברשות השיפוט, כי היא מחויבת לתוכן החלטת בינ"ה ולאור העובדה שההסתדרות הודתה עוד קודם לכן באפליה, התייתר הצורך בעת בה ניתן פסק הבורר על-ידי רשות השיפוט לדון בטענת האפליה. משכך אין לבטל את פסק הבורר , משום שלא הכריע בשאלת האפליה. יתר על כן שאלת האפליה הינה שאלה חוקתית שממילא אינה בסמכותה של רשות השיפוט. יט. חוסר סמכות 58. ניתן לבטל פסק דין מחמת חריגה מסמכות לפי סעיף 24(3) "(3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות; " 59. המערערות טענו שפסק הבוררות עוסק בשאלות חוקתיות ולא מכריע בהן באופן אינצידטלי. בית הדין האזורי פסק: "בדין לא דנה רשות השיפוט בעילות האפליה מכוח החוקים שבסיסם בעיקרון העל של השוויון שכן בנושאים הללו אין להקנות סמכות לבורר." 60. בע"ע 89/95 בית חרות - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' גזלמן, פ"ד מא(3) 526. נקבע שהשאלה האם האגודה השיתופית מוסמכת במסגרת תקנותיה להפלות בין נשים וגברים הינה "שאלה חוקתית" שהמקום הראוי לבירורה אינו בהליך בוררות, כי אם בבית משפט. החלטה ברוח דומה התקבלה בבג"צ 115/77 הסתדרות מכבי ישראל ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לב(1) 214,נקבע כי : "מגמת בתי המשפט לשלול דיון בבוררות, כשהסכסוך מתייחס לחוקים אשר מטרתם להגן על הציבור או על חלק ממנו וכשאלה הם חוקים שאין להתנות עליהם." 61. לאחרונה חידד בית הדין הארצי הלכה זו בע"ע 1504/04 ד"ר ללה לבין - מכבי שירותי בריאות פסקה 25 לדברי השופטת נילי ארד: "לצד זכויות המגן הקלאסיות ניצבת על רצפה זו משפחת הזכויות המגינות, שהוקנו לעובדים בחוק ההגנה על עובדים חושפי שחיתויות, בחוק למניעת הטרדה מינית ובהוראותיו של חוק השוויון. כעולה ממטרות של חוקים אלה ותכליתם, מגלמת ההגנה המובהקת שבהם על העובד אינטרס ציבורי רחב .... יחודן של זכויות אלן, כזכויות מגנות בעלות אינטרס ציבורי חוקתי, המוציא אותן מגדר הסכמת הצדדים, ואין הם יכולים להתנות או לוותר עליהן. זכות העובד למימושן וכנגד חובת המעביד לקיימן, הינם "עניין שאינו יכול לשמש הסכם בין הצדדים", כמשמעות דיבור זה בסעיף 3 לחוק הבוררות. לחלופין, כובד משקלן של זכויות אלה כמבואר לעיל, מהווה "טעם מיוחד" לדחיית בקשה לעיכוב הליכים, לפי סעיף 5(ג) לחוק הבוררות. כך או כך אין הזכויות האלה בנות בוררות. 62. לאור הפסיקה השאלה החוקתית ממילא אינה בסמכות רשות השיפוט, כך שגם אם רשות השיפוט לא הכריעה בשאלה חוקתית שעמדה בפניה להכרעה ופעלה בהתאם לדין וניתן להגיש תביעה לבית הדין בעילה חוקתית. 63. יתר על כן, המערערות מנסות לאחוז את המקל בשני קצותיו- מחד גיסא טוענות המערערות לצורך ביטול הפסק מכוח סעיף 24(5), כי הן מסרו לבירור הבורר את השאלות החוקתיות אך הוא לא דן בהן. ומאידך גיסא טוענות המערערות, כי הבורר דן בנושא שאינו בסמכותו. באם הפנו המערערות שאלה חוקתית לבורר הן מנועות מלטעון כעת לביטול הפסק מטעם זה. כפי שכתבה המלומדת אוטולנגי בספרה בעמוד 438: "הסכים בעל דין להרחבה-ודאי שלא יוכל להתכחש להסכמתו. הסכמה יכולה להיות גם מכללא, באי העלאת הטענה בדבר חריגה מסמכות במועד. במילים אחרות-עילת הביטול עומדת לצידו, אך טענת מניעות נגדו. לא העלה את טענת חוסר הסמכות בפני הבוררים וגם לא מיחה על המשך הדיון לפניהם - יהא מנוע מלעלות טענה זו בשלב של הבקשה לביטול פסק." כ. סעד חלופי 64. פסק הדין שניתן בבוררות על-ידי רשות השיפוט ואושר בבית הדין האזורי קובע, כי על ההסתדרות ליישם את החלטת בינ"ה ולהשוות את שכר המערערות ליו"ר המרחבים עד לספטמבר שנת אלפיים, פסק דין זה ראוי, והוא אושר על-ידי בית הדין האזורי. המערערות טוענות: "אנו טוענים שיש לנו החלטה ואנו רוצים ליישם אותה."החלטת בינה אומרת להשוות שכר וזהות בתנאים, יש הודעה באפליה מתקנת ובאמצעות חוות דעת אקטוארית ניתן טכנית לתקן את הנזק ולשלם לנשים בגין הקדנציה. ומבקשים לא לשלוח אותם חזרה מבראשית מאחר שעקפו החלטה של בינ"ה ושל רשות השיפוט". קשיים ביישום פסק הבורר אינם מצדיקים ביטולו, כפי שמבהירה המלומדת אוטולנגי בספרה בעמ' 407 : "הלכה פסוקה היא אמר בית המשפט, כי אין זה מעניינו של בית משפט לדאוג מראש אם הצד המצליח יכול להוציא לפועל את הפסק של הבורר , לאחר אישורו על ידי בית המשפט. " 65. בנוסף לכך, בקבלת ההחלטה נבחנת גם השאלה האם עמדו בפני המערערת אופציות חלופיות מתאימות יותר. רע"א 1810/90 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' קנדי חברה להשקעות ולבנין בע"מ, פ"ד מד(2) 737, 739 כפי שציין המשנה לנשיא ש' לוין: "מתן סעד הצהרתי לבעל דין עניין שבשיקול-דעת הוא, ובית המשפט יימנע מלתיתו, כל אימת שהמבקש לא הצביע על אינטרס המצדיק להיעתר לו. לעניין זה יכול בית המשפט לשקול את השאלה, אם המבקש לא יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת ואם מתן הסעד לא יביא לידי כפל תביעות." במקרה שבפנינו בית הדין האזורי אפשר לתובעות "לפעול למימושו של פסק הבוררות בדרכים הקבועות בחוק" וכן המערערות "רשאיות להגיש תביעה חדשה לבית הדין לעבודה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח- 1988 וחוק שכר שווה לעובדת ולעובד התשנ"ו - 1996 ". כא. ולבסוף - בהתייחס למצב דהיום: 66. פסק הבוררות קבע שההצהרה אינה אופרטיבית, אך חייב להקים ועדת שכר שתיישם את ההצהרה. בית הדין אינו יושב כערכאת ערעור על מסקנתו זו של הבורר . אמנם ההסתדרות לא עמדה בלוח הזמנים שנקצב לה, אך בסופו של יום ועדת השכר נתנה את המלצותיה והן אושרו על ידי מוסדות ההסתדרות. אותן המלצות אינן נראות בעיני המערערות והן טוענות כי הן מקבעות את האפליה. והרי נוצר מצב משפטי חדש שגם אם היינו נעתרים לבקשת המערערות ומבטלים את פסק הבוררות - הגם שאין עילה על פי חוק לעשות זאת, לא היה בכך בכדי לסייע למערערות. 67. עילת תביעתן של המערערות שונה היום ואינה יכולה להתעלם מאותן מסקנות ועל כן בין אם המערערות מסתמכות על החלטת ועדת בינ"ה הראשונה, ובין אם הן מסתמכות על חוקי השוויון - על המערערות להגיש תביעה חדשה המתייחסת למצב המשפטי החדש שנוצר, והוא - האם החלטת ועדת השכר מתיישבת עם החלטת בינ"ה או שמא מנוגדת לה ומתעוררת שאלה נוספת איזו החלטה גוברת, האם החלטת ועדת השכר שאושרה על-ידי בינ"ה או החלטת בינ"ה הקודמת. 68. אין אנו דנים בהתנהגותה של הנהלת ההסתדרות בכל הקשור להבטחות יו"ר ההסתדרות או ביצוע החלטות המוסדות הנבחרים של ארגון זה. הסכסוך נמסר לרשות השיפוט והיא דנה בו וקבעה עמדה בעניין. בנסיבות המקרה, על מוסדות ההסתדרות להכריע בשאלות של שכר עובדיה והשוואת שכר בין תפקידים שונים בארגון. 69. בשולי הדברים, יש להצטער על כך, שהמערערות לא נהגו כך עד היום. המערערות לא בחרו בדרך שהוצעה להם על ידי בית הדין האזורי - להגיש תביעה על פי חוקי השוויון לבית הדין האזורי - ובכך היו חוסכות זמן רב של דיון שיפוטי על פסק בוררות, שאינו רלבנטי עוד - לאחר שהמלצות ועדת השכר ניתנו ואף אושרו. 70. לא ניתן לקבל את בקשת באי כוח המערערת, כי בית הדין הזה יכריע בסכסוך גופו, או שיחזיר את הדיון לבית הדין האזורי שיכריע על סמך ראיות שהובאו בפני רשות השיפוט. כך עולה גם מדברי באי כוח המערערות, אשר נשאלו בדיון שהתנהל בפנינו האם נשמעו עדויות בבית הדין האזורי והם השיבו שלא נשמעו עדוית וכל שיש בידם היא חוות הדעת האקטוארית של הגב' לינה וייסברג. לא די בכך כדי לבסס תביעה כה מורכבת וזאת גם לאור המצב החדש שנוצר לפיו קיימות שתי החלטות של בינ"ה והחלטה של ועדת השכר, באופן שבית הדין האזורי יוכל ליתן פסק דין בשאלות שהתעוררו במסגרת הערעור. 71. על מנת שבית הדין האזורי יוכל להכריע בטענות המערערות לגופן- על המערערות להגיש כתב תביעה לבית הדין האזורי מפורט ומכומת המחייב בתשלום אגרה, כדין. לאור כלל האמור, דין הערעור להדחות. הנשיא סטיב אדלר אני מסכים לפסק דינה של חברתי השופטת וירט ליבנה. השופטת נילי ארד מקובל עלי האמור בחוות דעתה של חברתי השופטת וירט-ליבנה ואני מצטרפת לתוצאה אליה הגיעה. נציגת עובדים גב' רבקה גן מצטרפת לפסק הדין כפי שנכתב. נציג מעבידים מר צבי עמית מצטרף לפסק דינה של השופטת וירט-ליבנה סוף דבר דין הערעור להידחות ועל המערערות לשאת בהוצאות הערעור בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסתדרות העובדים