פסק דין השופטת ורדה וירט ליבנה 1. הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת עדנה קוטן ונציגי הציבור חיה שניידר ונפתלי גבעולי; עב 2835/01 דמ 5768/01), אשר דחה את תביעת המערער לפיצויי פיטורים בגין תשע שנות עבודה אצל המשיב. הרקע 2. הצדדים מסכימים כי המשיב, מעליתן מוסמך, ניהל עסק זעיר בשם "מעליות סלרום חיפה" והעסיק בו את המערער וכן חשמלאי ופקידה. המערער, חשמלאי מוסמך בהכשרתו, הועסק אצל המשיב במהלך השנים 1985-1990. בשנת 1990 על סמך הניסיון שצבר קיבל רישיון של מעליתן מוסמך. משנת 1992 עבד המערער אצל המשיב כמעליתן מוסמך עד לשנת 2000. המערער, במקביל לעבודתו אצל המשיב, ניהל החל משנת 1994 עסק עצמאי לביצוע עבודות חשמל, לכן החל משנת 1998 לבקשת המערער קטן היקף משרתו ל- 14 עד 16 ימי עבודה בחודש. שכרו השעתי האחרון של המערער היה 45 ₪ לשעה. המערער עבד במתכונת זו עד חודש יוני 2000 עת יצא המערער בהסכמת המשיב לחופשה בתשלום בת חודש ימים. מחודש יולי ועד לסוף חודש דצמבר בשנת 2000 עבד המערער אצל המשיב ימים בודדים בלבד. הצדדים חלוקים לגבי נסיבות סיום העסקתו של המערער אצל המשיב. 3. ביום 30.8.01 המערער תבע בבית הדין האזורי פיצויי פיטורים, פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה, דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית, אולם במהלך החקירה הנגדית על תלושי השכר הודה שקיבל את דמי ההבראה וחופשה שנתית וביקש למחקם מתביעתו. 4. בית הדין האזורי דחה את מלוא תביעתו של המערער ובנוסף חייבו בתשלום הוצאות בסך 5,000 ש"ח עת תיקן את כתב תביעתו בשלישית. הטעם לכך הוא כי המערער שינה את גרסתו מכתב התביעה הראשון, בו טען שפוטר בתחילת חודש יולי שנת 2000, לגרסה סותרת בכתב התביעה השלישי המתוקן בו טען שהוחזר מהחופשה בחודש יולי 2000 לעבודה בלתי סדירה שבעטייה נאלץ להתפטר בחודש ינואר שנת 2001. אף גרסתו האחרונה המתוקנת של המערער אינה מתיישבת עם מכתבו מיום 2.1.01 בו הוא דורש שהמשיב יפטר אותו וישלם לו פיצויי פיטורים, ואינו מתריע על הרעת תנאים שאם לא תופסק תאלץ אותו להתפטר. כמו-כן נציג ההסתדרות אשר הגיש את כתב התביעה הראשון לא הוזמן לבית הדין האזורי כדי להעיד על מנת לחזק את גרסת המערער. בית הדין האזורי פסק שגם אם הייתה הרעה בתנאי עבודתו של המערער בחצי שנה האחרונה לעבודתו, אין לראות במכתב של המערער מיום 2.1.01 משום התראה על הרעת תנאים, שמאפשרת למעביד לתקן דרכו, לכן המערער אינו זכאי לפיצוי בגין התפטרות מחמת הרעת תנאים. בנוסף, המערער תבע תשלום דמי חופשה והבראה ובא כוחו חזר בו רק לאחר שהוכח בחקירה הנגדית שהסכום של כמעט 12,000 שולם לו, בגין ראשי תביעות אלו. בנוסף לכך, המערער חישב את גובה פיצויי הפיטורים לפי 25 ימי עבודה בפועל על אף שמשנת 1998 הסכים שלא עבד יותר מארבעה עשר עד ששה עשר ימי עבודה בחודש. המערער ביקש מבית הדין הארצי רשות לערער על ההחלטה לחייבו בהוצאות בסך 5,000 ₪ בגין תיקון כתב התביעה (בר"ע 507/03). למערער ניתנה רשות ערעור ובית הדין הארצי ביום 23.12.03 הפחית את גובה ההוצאות בהסכמת הצדדים ל-2,500 ש"ח אם המערער ישלמם למשיב תוך 30 יום מהיום בו פסק הדין יימסר לידו. טענות הצדדים 5. כל אחד מן הצדדים מתאר את נסיבות סיום ההעסקה לפי עמדתו. המערער מבסס בשורה של מסמכים טענתו כי התפטר מהחברה בשל הרעה בתנאי עבודה, קרי הפחתה דרסטית בהיקף משרתו. לטענתו התפטרות בנסיבות הללו מזכה אותו בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). לעומת זאת לגרסת המשיב המערער התפטר, הואיל והתנה את חזרתו לעבודה בכך שהמשיב ישלם לו את פיצויי הפיטורין עד לאותו מועד. 6. בדיון בפנינו בא כוח המערער טען בעיקר לפיצויי הפיטורים וטען כי בית הדין שגה בהערכת המסמכים והעדויות, התעלם מחלקם והסיק מסקנות אשר אינן עומדות במבחן השכל הישר, לכן לערכאת הערעור הסמכות לתהות על דרך הסקת המסקנות ולהעבירן תחת שבט ביקורתו. לטענתו, לאורך כל הדרך דגל המערער בגרסה אחת לפיה המשיב עשה כל שביכולתו להביא לשבירת רוחו של המערער ולגרום לו להתפטר ללא פיצויי פיטורים. בא כוח המערער התייחס לקביעות בית הדין לגבי מהימנותו: לטענתו אין כאן סתירות עובדתיות אלא לכל היותר טעות משפטית של נציג ההסתדרות, שראה באי החזרה לעבודה בהיקף הקודם פיטורים. לטענת בא כוח המערער, לאחר ששילם הוצאות עבור תיקון כתב התביעה יש לשקול את כתב התביעה המתוקן האחרון בלבד. פיצויי הפיטורים חושבו לפי היקף של משרה מלאה הואיל והסיכום בין הצדדים היה שהקטנת היקף המשרה לא תשפיע על הזכויות הסוציאליות, אך כעת הוא מוכן לוותר על טענה זו. לעניין דמי הבראה ודמי החופשה המערער טעה בתום לב ומשגילה את הטעות חזר בו. 7. לעומתו, בא כוח המשיב בטענותיו סמך ידו על פסק דינו של בית הדין האזורי. בא כוח המשיב דחה את טענת המערער כי רק כתב התביעה האחרון הוא המחייב וטען שהשוני בין הגרסאות השונות מעיד על חוסר אמינותו של המערער. לגופו של עניין גרסת בא כוח המשיב לעניין נסיבות סיום ההעסקה היא כי לאחר החופשה אמנם ירד היקף העבודה ולא התקבלו הזמנות חדשות, לכן הוא נאלץ לפטר את הפקידה ואת החשמלאי, אולם הוא עדין נזקק למערער שהיה לב ליבו של העסק כדי לתת שירות תחזוקה שוטף למעליות הקיימות. עוד הוסיף וטען, כי המערער התנה את חזרתו בתשלום פיצויי פיטורים לתקופת עבודתו עד אותו מועד אך המשיב סירב ולכן המערער לא חזר לעבודתו. דיון והכרעה 8. בראשית נקדים לאמר כי דין הערעור להתקבל וזאת בהסתמך על המסמכים שהובאו בפני בית הדין האזורי והכוונה בעיקר לנספחים ג' ו-ד' לכתב התביעה. ולהלן נפרט: 9. היקף העבודה של המשיב הצטמצם ולכן המערער יצא לחופשה בתשלום, בהסכמה בחודש יוני 2000. המערער סיים את החופשה בתשלום בחודש יולי ובאותו מועד המשיב פיטר את המזכירה והחשמלאי (נספח ב'1 לכתב התביעה). החל מחודש יולי 2000 עד סוף חודש דצמבר 2000 המשיב העסיק את המערער מספר ימי עבודה בודדים בלבד, (כ-10 ימי עבודה וזאת על פי נספח ב-4 לכתב התביעה) המשיב הבטיח למערער כי הוא עומד לקבל פרויקט גדול ובשל כך המתין המשיב במשך ששה חודשים. לאחר ששה חודשים ביום 2.1.01 פנה המערער למשיב במכתב נספח ג' לכתב התביעה ומשום חשיבותו נביאו כלשונו: "הנדון: בקשה למתן מכתב פיטורים. מאחר ואני מחוסר עבודה יותר מששה חודשים מתאריך 1.6.00 ועד 31.12.00 מסיבות שאינן תלויות בי, אלא במעליות סלרום "חוסר עבודה". אי תשלום הימים האלה גרם לי נזק רב מבחינה כספית כמו להיות תלוי באוויר בלי כל הכנסה או עבודה שתבטיח לי ולמשפחתי פרנסה. מפגישתי היום 2.1.01 עם מר שמעון לא ניתן יהיה להמשיך בצורה כזאת ברגע שיש עבודה אני אעבוד וברגע שאין אשב בבית. וזה לא מקובל באף מקום עבודה ולא לפי ההסכמים שבינינו. בזמן שאני אומר: מוכן היום לחזור לעבודה לפי בקשתו של שמעון, היום 2.1.01 בתנאי שיבטיח לי עבודה רצופה בצורה שעבדתי ולשלם לי על כל יום שאשב בבית מטעמו.ומהניסיון שעבר איתי מבקש שתשלם כל הזכויות החוקיים (כך במקור) ולפי ההסכמים בינינו החתומים על ידינו (פיצויים, הבראה, חופשים וכו') עד לתאריך 31.12.00 או במקביל יובטח לי הפיצוי או הכסף בצורה שרק אני יכול למשוך אותו ברגע אם חלילה נקלעים למצבים קשים. ולא כמו שעברה עלי התקופה הנ"ל מצד אחד לא משלמים לי משכורת ומאידך לא משחררים כספים או מכתב פיטורים שאני אוכל להבטיח למשפחתי פרנסה. או לחלופין להוציא מכתב פיטורים עקב "חוסר העבודה" בחברה ולשלם לי כל הזכויות החוקיים". (כך במקור) 10. שוכנענו כי המכתב, שנכתב בזמן אמת על ידי המערער, בעצמו, מעיד על אמינות גרסתו כי המשיב סיפק למערער ימי עבודה בודדים במשך חודשים ארוכים. אי לכך הוא נאלץ להתפטר. מסמך זה מתיישב עם כתב התביעה המתוקן ומהווה התראה בכתב על הרעה בתנאים לפני פיטורים על מנת לאפשר למעביד לתקן דרכיו. העובדה שהמשיב בחר שלא להשיב למכתב זה בכתב גם היא אומרת דרשני. 11. המערער פנה לנציג ההסתדרות, שהתקשר אל המעביד וביקש להחזיר את המערער לעבודה, אך המשיב מיאן להחזירו. לאחר שיחת הטלפון אליו, פנה יושב ראש מרחב הגליל המערבי בהסתדרות, מר חסיב עבוד, בכתב ביום 1.3.01 (נספח ד' לכתב התביעה) וביקש כי יחזיר את המערער לעבודה או יפטרו כדין. במכתב זה נציג ההסתדרות מציין מפורשות ששוחח עם המשיב והלה סירב להחזיר את המערער לעבודה, משמע המערער רצה לעבוד אצל המשיב ולא התפטר. כן הוא מציין שהעובד עבד ימים בודדים מהמועד בו חזר מהחופשה. לדידנו, עדיפה עדות זו בכתב של נציג ההסתדרות על פני עדותו המאוחרת של המשיב. ממכתב זה ניתן ללמוד כי המערער לא הסתיר מההסתדרות את נסיבות סיום העסקתו וזאת למרות העובדה שבכתב התביעה הראשון שנוסח על-ידי ההסתדרות, נכתב כי הוא פוטר בחודש יולי 2000. נציין כי גם למכתב זה לא נענה המשיב, אלא ביקש מהמערער להחזיר לו את מפתחות העסק. נספחים ג' וד' מוכיחים את גרסתו של המערער ותואמים את עדותו בעמוד 8 לפרוטוקול:" נכון הוא אמר שהוא מעוניין להמשיך ולהעסיק אולי, אך מרצונו זה - אין לי פרנסה". 12. בכך לא תמו תלאותיו של המערער. לאחר שכל הניסיונות להחזיר את המערער לעבודה או לקבל מהמשיב מכתב פיטורין כשלו, נציג ההסתדרות פנה בכתב ללשכת שירות התעסוקה וביקש לראות במערער מפוטר מיום 28.2.01 על אף שאין בידו מכתב פיטורים (נספח ד'1 לכתב התביעה). המערער הגיש תביעתו לדמי אבטלה ביום 19.4.01, תביעתו נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי ולאחר מכן נדחתה גם בבית הדין האזורי לעבודה הואיל והמערער לא צבר די ימי אכשרה, כנדרש בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995. (נספחים ז' ו-ח' לכתב התביעה). 13. חיזוק לגרסת המערער מצאנו בהודאת המשיב, שהיקף העבודה ירד במועד בו חזר המערער מהחופשה בתשלום, לכן באותה תקופה פיטר את יתר העובדים. מחד גיסא לא הוכח כי היה זקוק לעבודת המערער באותם חודשים. מאידך גיסא, המשיב צמצם מאותו מועד ועד היום את העסק שלו ולא שכר מעליתן אחר כשהמערער עזב. 14. לאור כל האמור לעיל ובהסתמך על הסמכים שהובאו בפני בית הדין האזורי, אנו קובעים כי המערער עמד בנטל ההוכחה הדרוש להוכחת התפטרות מחמת הרעת תנאים בעבודתו ומתן התראה על כך מראש למעביד, ועל כן זכאי הוא לפיצויי פיטורים. פיצויי הפיטורים יחושבו לפי תקופת עבודה בת תשע שנים (פברואר 1992 - 31.12.00) בהיקף של 15 ימים לחודש לפי שכר של 45 ₪ לשעה והיקף של 8 שעות עבודה ביום ממוצע, כלומר שכר של 360 ₪ ליום. דהיינו 360X15X9= 48,600 ₪. 15. סוף דבר -הערעור מתקבל, כך שעל המשיב לשלם למערער פיצויי פיטורים בסך של 48,600 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. פיצוייםחשמלאיפיטורים