פסק דין השופטת נילי ארד 1. המערערת, שהיא חברת ביטוח (להלן גם: הפניקס או החברה), העסיקה את המשיבה כחתמת משך עשרים ושתיים שנה עד לפיטוריה בחודש מרץ 1999. את עבודתה ביצעה המשיבה בנאמנות ובמסירות. ברבות השנים גדל עומס העבודה שהוטל עליה, בריאותה התרופפה לתקופת מה, וחודשים ספורים לאחר שובה לעבודה מאשפוז בבית חולים הודיעה לה הפניקס על הפסקת עבודתה "בשל צמצומים והתייעלות בחברה...". 2. המשיבה, שהייתה בגיל 53 בעת הפיטורים, הגישה תביעתה נגד החברה לבית הדין האזורי בחיפה (סגנית השופט הראשי איטה קציר ונציגת ציבור גב' כרמלה גרודסקי; עב 2184/99) בעילת הפליה מחמת גיל, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 ובעילה של פיטורים מחמת בריאות לקויה מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשמ"ח-1998 תוך שעתרה לסעדים על פי דין לפי הוראותיהם. הוסיפה המשיבה וטענה כי החברה נהגה בפיטוריה בחוסר תום לב ובניגוד לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973. אי לכך, ביקשה להשיבה לעבודה ולחלופין לזכותה בפיצויים בגין נזק ממוני לאור הפסדי השתכרות ותנאים נלווים שנגרמו לה כתוצאה מן הפיטורים שלא כדין. עוד עתרה לתשלום פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממוני, בין היתר בשל נסיבות הפסקת עבודתה. 3. חברת הפניקס ביקשה לדחות את התביעה וטענה כי הטעמים לפיטוריה של המשיבה היו צמצומים, התייעלות, תפקוד לקוי בעבודה ותלונות רבות שנצברו נגד המשיבה. במצב דברים זה, טענה, פעלה החברה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה בהחלטתה לפטר את המשיבה. 4. בפסק דינו המפורט והמנומק היטב קבע בית הדין האזורי, בין היתר, כך: בית הדין לא שוכנע שפיטורי המשיבה נבעו מחמת צמצומים והתייעלות; החברה ייחסה למשיבה "מסכת של כשלים מקצועיים" שהם בבחינת יצירת "יש מאין"; החברה "הכינה" "לתובעת בדיעבד תיק של עילות פיטורין שלא הוכחו כלל בפנינו"; הטעם האמיתי לפיטוריה של המשיבה היה "חוסר הכימיה" בינה לבין המנהל החדש והשכר הגבוה שקיבלה, בעוד אשר לאחר פיטורי המשיבה באה תחתיה קלדנית צעירה שמילאה את תפקיד החתמת בסניף החברה. 5. לאור חומר הראיות והתרשמותו מן העדויות שנשמעו לפניו הגיע בית הדין למסקנה כי פיטוריה של המשיבה נעשו תוך הפרת חוזה העסקה שלא בתום לב, בגינו זכאית המשיבה לפיצוי בגובה 12 משכורות חודשיות לפי בסיס שכר של 7,434 ש"ח לחודש. אי לכך חויבה הפניקס לשלם למשיבה סכום כולל של 89,208 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה וכן הושתו עליה הוצאות ושכר טרחת המשיבה בסך 10,000 ש"ח. 6. כנגד פסיקתו של בית הדין האזורי הוסב הערעור שלפנינו. עיקר ערעורה של החברה סב על העובדות שקבע בית הדין האזורי ועל אמינות העדויות שהיו לפניו והמשקל שראה בית הדין ליתן להן. בנוסף ערערה הפניקס על שיעור הפיצוי שנקבע ועל סכום ההוצאות שנפסק. המשיבה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי וטעמיו. 7. נתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו ולטענות הצדדים בכתב ובעל פה והגענו לכלל מסקנה, כי דינו של ערעור זה להדחות, למעט בעניין גובה הפיצוי, עליו נעמוד להלן. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו ולא מצאנו טעם משפטי או אחר המצדיק התערבותנו בקביעתו של בית הדין האזורי לפיה הפיטורים במקרה שלפנינו היו נגועים בחוסר תום לב המצדיק מתן פיצוי למשיבה. עם זאת, ובשים לב לאמות המידה ההולמות את נסיבות המקרה, סבורים אנו כי מן הדין להעמיד את הפיצוי למשיבה על תשע משכורות חודשיות בלבד, מבלי לשנות מגובה המשכורת שקבע בת הדין האזורי. 8. תוצאת הדברים היא שהערעור מתקבל בחלקו בלבד כמפורט להלן: המשיבה גב' יונה גור תחזיר לחברת הפניקס (שביצעה את חיוביה על פי פסק הדין האזורי) סכום כולל, נכון להיום, של 22,302 ש"ח בלבד. החזר הסכום הזה ייעשה בששה תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.11.2005 ובכל ראשון לחודש שלאחריו, עד לסילוקו המלא והסופי של הסכום במלואו. 9. משנדחה החלק הארי של הערעור, תשלם חברת הפניקס לגב' יונה גור, בתוך 30 יום מהיום, שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ש"ח. פוליסהפיטוריםחברת ביטוח