פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין בית הדין האזורי נתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים להאריך את העסקתו כמורה ב-45 ימים על מנת לאפשר למערער לערור על ועדה רפואית. לימים חזר בו המערער מתביעתו אך תבע הוצאות משפט. השופטת אהובה עציון ונציגי הציבור מר רחמים עדן ומר דוד דיין (עב 007809/04, בשא 006196/04) פסקו כדלהלן: בעניין תשובת המדינה לבקשה למחיקת התובענה ולמתן הוצאות מיום 22/3/2005. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, הנני מורה על מחיקת התביעה (כולל הבקשה). בנסיבות הענין לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות. על פסק דין זה חתומה השופטת אהובה עציון לבדה. לימים הצטרפו גם נציגי הציבור ופסק הדין ניתן על ידי המותב כולו. המערער מלין בפנינו על אי פסיקת הוצאות משפט תוך שהוא טוען שנפלה טעות משפטית בפסק הדין מבחינה זו. על מנת לבחון את טענות המערער בחנו את כל החומר שבתיק בית הדין האזורי. ההליכים המערער, מורה במקצועו, לקה במיתרי הקול. המערער נבדק בפני הועדה הרפואית המחוזית לעובדי מדינה ביום 31.5.2004. ביום 4.7.2004 נמסרה למערער החלטת הועדה הרפואית המחוזית לעובדי מדינה לפיה ישנן סיבות רפואיות מספיקות להפסקת עבודתו בשירות המדינה. מסקנות אלה של הועדה הרפואית אושרו על ידי ראש המחלקה הרפואית לעובדי מדינה. למערער נקבעה דרגת נכות לצורכי גמלאות בשיעור 10%. ביום 12.8.2004 הגיש המערער תביעה (עב 007809/04) למתן צו קבוע המונע את הפסקת עבודתו בשירות המדינה. כן עתר המערער לסעד זמני דחוף לפיו הוא ישובץ במערך העבודה לקראת שנת הלימודים ה'תשס"ה (בשא 006196/04). הצדדים נעתרו, כאמור, להצעת בית הדין מיום 16.8.2004 לפיה יוארך ב- 45 יום פרק הזמן בו יעבוד המערער כך שבינתיים תנתן החלטת הועדה הרפואית לעררים בעניינו. ביום 6.12.2004 הודיעה ד"ר אסתר צוקרמן, ראש המחלקה הרפואית לעובדי מדינה על מסקנתה של הועדה הרפואית לעררים מיום 25.11.2004 לפיה : אין סיבה רפואית מספקת להפסקת עבודתו התקנית. יכול להמשיך בעבודתו התקנית בהיקף של חצי משרה. בעקבות מסקנתה של הועדה הרפואית לעררים הגיש המערער בקשה למחיקת התובענה ולמתן צו להוצאות. בבקשה טען המערער כי עבודתו הופסקה בטרם התאפשר לו למצות את הליכי הערר על החלטת הועדה הרפואית שהמליצה על הפסקת העסקתו. משהתברר כי לא היתה כל הצדקה לסיום העסקתו טען המערער כי יש לחייב את המשיבה בהוצאות. המשיבה הסכימה למחיקת התובענה אולם טענה כי, משביכר המערער לפנות לבית הדין טרם הגשת ערר על החלטת הועדה הרפואית וטרם מיצוי הליכי הערר, אין כל מקום לחייבה בתשלום הוצאותיו. עוד ציינה המשיבה כי הן בהחלטת הועדה הרפואית והן במכתב מאגף כוח אדם בהוראה הובהר למערער כי יש באפשרותו להגיש ערר על קביעות הועדה הרפואית. המשיבה הבהירה כי במשרד החינוך קיים נוהג, לפיו מייד עם הגשת ערר והודעה מתאימה לאגף כוח אדם, מוארכת תקופת העבודה של העובד תוך שמושהית ההחלטה על הפסקת העסקתו לתקופה של שלושה חודשים בהתאם להוראות התקשי"ר. זאת לצורך קבלת החלטה בערר. המדינה מדגישה כי בהסכמת הצדדים לפנים משורת הדין היא נעתרה להצעת בית הדין לפיה תוארך תקופת העסקתו של המערער ב- 45 ימים נוספים עד להחלטת ועדת הערר. המערער עומד על פסיקת הוצאות משפט. נימוקו כי הפרוצדורה של הגשת ערר על החלטת הועדה הרפואית הובאה לידיעתו אולם המדינה לא אפשרה למערער למצות את הליכי הערר. תחת זאת הודיעה לו המדינה על סיום העסקתו ואי שיבוצו לשנת הלימודים הבאה. זאת עשתה המדינה בטרם חלף המועד להגשת הערר. המערער טוען כי המדינה לא יידעה אותו שעם הגשת הערר לועדה הרפואית לעררים תושהה הפסקת העסקתו. לאור תגובות הצדדים ניתן פסק הדין האמור, מושא הערעור. טענות המערער בערעור המערער מלין על כך שפסק הדין מושא הערעור לא נומק. לטענתו משזכה בתביעתו הוא זכאי לפסיקת הוצאות. לא סביר לשלול ממנו את הוצאותיו לאור זכייתו בהליך. טענה נוספת בפיו כי ביום 28.3.2005 נשלח אליו העתק מודפס של פסק הדין בחתימת השופטת אהובה עציון בלבד וביום 12.4.2005 התקבל פסק הדין כשהוא חתום על ידי השופטת ונציגי ציבור. לטענתו עולה מהאמור כי חתימות נציגי הציבור הוספו לאחר המועד בו נכתב ונחתם פסק הדין על ידי השופטת עציון. חתימותיהם של נציגי הציבור מצוינים בצירוף התאריכים בם הם חתמו על גוף הפסק. אשר על כן טוען המערער כי נציגי הציבור חתמו על פסק הדין בדיעבד מבלי שניתנה להם האפשרות האמיתית לבחון את פסק הדין ולחוות את דעתם. טענות המדינה בערעור המדינה טוענת כי אין המקרה שלפנינו מצדיק סטייה מהכלל לפיו אין ערכאת הערעור מתערבת בגובה ההוצאות שנפסקו על ידי הערכאה הראשונה, במיוחד כאשר המערער פנה להליכים משפטיים בבית הדין בטרם מיצה את זכותו לערור בפני ועדה רפואית לעררים. משכך טוענת המשיבה כי בית הדין האזורי יצא ידי חובת ההנמקה. חובת ההנמקה המוטלת על בית הדין בית הדין האזורי לא נימק על שום מה הוא לא פסק הוצאות למערער. על כך מלין המערער. אמת, תביעתו של המערער לאחר קבלת החלטת הועדה הרפואית לעררים התקבלה. על כן חזר בו המערער מהתביעה. גדר המחלוקת נותר רק באשר לפסיקת הוצאותיו. בית הדין האזורי לא נימק על שום מה הוא לא פסק למערער הוצאות על אף זכייתו למעשה בתביעתו. על חובת ההנמקה עמד השופט לנדוי במאמרו "הלכה ושיקול דעת בעשיית המשפט", משפטים, א', 292 (תשכ"ה), בעמוד 303: שיפוט על פי שיקול דעת אסור לו שייהפך לשיפוט שרירותי. כדי למנוע סכנה זאת אין אמצעי בדוק יותר מאשר הנמקה מלאה של פסק הדין. הנמקה מלאה מחנכת את השופט למחשבה ברורה ולהעלאת נימוקיו - כולל תחושתו האינטואיטיבית, עליה דיבר פאונד - מעל לסף תודעתו אל אור היום, על מנת שיעמדו למבחן הביקורת שלך דרגת הערעור, של אנשי המקצוע ושל הציבור כולו. חובת ההנמקה היא חלק אינטגראלי מיצירתו ומגיבושו של פסק הדין (ראה ע"פ 1516/90 יקב הגליל בע"מ נ. מדינת ישראל - לא פורסם). הדיון, לאחר חזרתו של המערער מתביעתו, התמקד אך בפסיקת הוצאות. ראוי הוא לנמק את שיקולי בית הדין במקרים כגון דא. ההיה מקום לפסיקת הוצאות לגופם של דברים נברר אם ראוי היה לפסוק הוצאות, ומעבר לכך, האם ראוי הוא להתערב בשיקול דעתו של בית הדין. בעיקרו של דבר אין להתערב בשיקולי בית הדין בעניין זה. הדבר מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. ההיו בענייננו נסיבות המצדיקות התערבות? המערער לא זכה בתביעתו אלא זו נמחקה בהסכמתו. התביעה התייתרה לאור החלטת ועדת העררים לפיה לא היה מקום להפסיק את העסקתו. הודע למערער כי הוא רשאי לערור בפני הועדה הרפואית לעררים. ועדה זו דנה הן בדרגת נכותו והן בכושרו להמשיך לעבוד. זאת למרות שהיא מוסמכת לדון אך בממצאים הרפואיים של הועדה הרפואית מדרג ראשון (ראה בע"ע 300171/98 שלמה ברזילי - משרד החינוך - טרם פורסם). התקיימה ישיבה אחת של בית הדין ואז הוברר למערער כי היה עליו לערור על החלטת הועדה. מאידך המדינה לא הודיעה למערער על השהיית הפסקת עבודתו על להחלטת הועדה. לאור כל האמור אין מקום להתערב בפסיקתו של בית הדין האזורי. ההחלטה לאי פסיקת הוצאות אינם חורגים מהסביר. הערעור נדחה. אין צו להוצאות בערעור. דיני חינוךמיתרי הקולמורים