פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. פתח דבר האם המערער בעע 1178/02 והמשיב בעע 1179/02, מר עיסא אבו סאלח (להלן - מר אבו סאלח) זכאי לתוספת בגין עבודה במשמרת שלישית וגמול עבודה בשעות נוספות במשמרת שלישית ? אלו השאלות שעמדו לדיון בפני בבית הדין האזורי בנצרת (השופט הראשי חיים סומך ונציג הציבור מר סמיח נסאראלדין; עב 1917/00). השאלות לעיל ואחרות, הינן אף מושא הערעורים שהגישו הצדדים על פסק הדין קמא, הכל כפי שיפורט להלן. 2. ההליך בבית הדין קמא א. מפסק דינו של בית הדין האזורי עולה, כי מר אבו סאלח הינו עובד המועצה המקומית מג'אר (להלן - המועצה), בתפקיד טיאוט רחובות ואיסוף אשפה. בדרך כלל ביצע מר אבו סאלח חלק מעבודתו במסגרת שעות המשמרת השלישית, כפי הגדרתה בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן - חוקת העבודה). במהלך שנות עבודתו נעשו שינויים במסגרת שעות עבודתו, כאשר שעת התחלת העבודה השתנתה (בין השעות 02:00 - 04:00). מר אבו סאלח לא החתים כרטיס עם תחילת העבודה, אלא בסיומה בלבד. שעת סיום עבודתו, על פי דוחו"ת הנוכחות נעה בדרך כלל בין השעות 07:00 - 08:00. משכך, אין בידי מר אבו סאלח להוכיח במדויק את שעות עבודתו. בפועל עבודתו של מר אבו סאלח הייתה לפי הספק (עבודת קבלנות), ומכאן הגמישות שניתנה לו באשר לשעת תחילת עבודתו. ב. בכתב התביעה שהגיש מר אבו סאלח, נתבעה תוספת בגובה 50% בגין עבודה במשמרת שלישית וגמול עבודה בשעות נוספות במשמרת שלישית בשיעור של 50% מהסכום שצויין בתלושי השכר כתשלום עבור שעות נוספות, הכל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו אמור היה השכר לעיל להשתלם ועד למועד תשלומו בפועל וכן פיצויי הלנת שכר לתקופה בה לא התיישנה הזכות לפיצוי כאמור. ג. בכתב ההגנה שהגישה המועצה נטענו מספר טענות, כדלקמן: מר אבו סאלח אינו עונה על הגדרת עובד במשמרות שבחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, משבמועצה לא נהוגות מספר משמרות עבודה ביום במקצועו של מר אבו סאלח ומשהוא עצמו עבד תמיד במשמרת קבועה; מר אבו סאלח קיבל באופן קבוע שכר נוסף (ביתר) בגובה ארבע שעות עבודה, אותן לא עבד בפועל וכן תוגמל כל יום על ידי תשלום שכר עבור שעה וחצי נוספות, ולפיכך "אף בהנחה שגרסת התובע היא הנכונה, דהיינו כי הוא זכאי לתוספת של 4.5 שעות עבור כל משמרת, הרי תלושי השכר מאששים כי התובע קיבל את כל השעות המגיעות לו ואף מעבר לכך"; לחילופין טענה המועצה כי מר אבו סאלח זכאי לתוספת בגין עבודה במשמרת שלישית רק עבור השעות אותן עבד בפועל במסגרת השעות המהוות את המשמרת השלישית וכי היא זכאית לקזז מכל סכום שיפסק לו סכומים ששולמו לו ביתר כאמור לעיל. ד. בית הדין מצא כי מר אבו סאלח זכאי לתוספת עבודה במשמרת שלישית, ולעניין זה יש להתייחס אליו כאל מי שעבד משמרת שלימה. בלשונו של בית הדין קמא: "התובע זכאי לתוספת של 50% עבור משמרת שלישית... טענת ב"כ הנתבעת כי אף אם התובע זכאי לתוספת עבור המשמרת השלישית, הרי הוא זכאי לתוספת יחסית משום שאף פעם התובע לא השלים משמרת שלימה, טענה זאת דינה להידחות מהטעם, שכפי שהוכח בפנינו שיטת העבודה במח' התברואה היתה לפי הספק, דהיינו 'גומרים הולכים', אם זאת שיטת העבודה, הרי אין שיטה זאת באה לפגוע בזכות העובד, אלא מטרתה לייעל העבודה". תביעתו של מר אבו סאלח לגמול בגין עבודה בשעות נוספות במשמרת שלישית נדחתה, משהוא לא השכיל להוכיח כי עבד בשעות אלו, לאמור "כעולה מהעובדות, התובע לא יכל להצביע על שעת התחלת העבודה אלא רק על סיומה... לעניין תשלום השעות הנוספות שקיבל התובע במהלך עבודתו, מהראיות שהוצגו בפנינו לא ברור מדוע התובע קבלן, וזאת על סמך דוחות הנוכחות בהן רשומה רק שעת יציאה. בכל מקרה תשלום זה אינו מעלה ואינו מוריד לענייננו הואיל ואינו מהווה הוכחה כי התובע עבד את מלוא המשמרת השלישית ועבודתו גלשה לשעה שמינית". בית הדין דחה את טענת המועצה, כי מר אבו סאלח קיבל במהלך שנות עבודתו שעות נוספות אשר היוו פיצוי חלופי לתוספת המשמרת "מהטעם שלא הוכח כי מדובר בתוספת משמרת שזכאי לה התובע בהתאם לחוקת העבודה". בסופו של הליך נפסק למר אבו סאלח הסך הנתבע בגין תוספת משמרת שלישית - 115,483 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ואילך והוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. ה. לא למותר להביא, כבר בשלב זה, את עיקר הוראות הסעיפים הרלבנטיים לעבודה במשמרות מתוך חוקת העבודה, בנוסח אשר הובא על ידי בית הדין קמא: "'עבודה במשמרות' משמעותה עבודה שבה מועסק העובד, המבוצעת ביחידתו לפחות בשתי משמרות קבועות ומלאות ליום, והעובדים מועסקים בהן לחילופין. שעות העבודה במשמרות תהיינה: (א) משמרת ראשונה משעה 06:00 עד שעה 14:00 (משמרת יום); (ב) משמרת שנייה משעה 14:00 עד שעה 22:00 (משמרת ערב); (ג) משמרת שלישית משעה 22:00 עד שעה 06:00 (משמרת לילה); שעה שמינית במשמרת לילה תחשב כשעה נוספת. ..... עובד המועסק במשמרת השנייה או השלישית, זכאי בעד זמן עבודתו במשמרות האמורות לתוספת הקבועה המפורטת בסעיפים 5.8.5 ו - 5.8.6 בהתאמה. מספר שעות העבודה במשמרת השלישית נקבע בחוק שעות עבודה ומנוחה ל - 7 שעות, הנחשבות כיום עבודה בתחום זה. עובד המועסק בתחום המשמרת השלישית לא יותר מ - 7 שעות, זכאי בעד זמן עבודתו באותו תחום לתוספת של 50% ממשכורתו הכוללת. עבד עובד שעה שמינית במשמרת השלישית, תיחשב שעה זו כשעה נוספת, והעובד יהיה זכאי, בעד שעה זו לסכום המשולם לשעה במשמרת השלישית 150% כשהוא מוכפל ב - 1.25 (דהיינו סה"כ 187.5%)". 3. עיקר טענות הצדדים במסגרת הערעורים שבפנינו על פסק הדין האזורי הגיש כל אחד מן הצדדים הודעת ערעור. להלן יובאו עיקר הטיעונים עליהם מצאו הצדדים לסמוך ערעוריהם. א. עיקר טענות מר אבו סאלח: 1. "טעה בית הדין קמא, משלא פסק לתובע את ההפרשים/התוספות בגין עבודה במשמרת שלישית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הזכאות לכל הפרש (חודש בחודשו) ועד יום התשלום בפועל, ובמקום זאת פסק את סכומי הקרן מיום הגשת התביעה... שכן, המערער הגיש טבלה המפרטת את ההפרש לכל חודש, בסכומי קרן, וביקש תוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הזכאות לכל חודש בחודשו". 2. טעה בית הדין משדחה את התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות. ברוב תלושי השכר שהוציאה המועצה מצויין תשלום עבור שעות נוספות. לטענת מר אבו סאלח אין לך ראיה טובה מזו, לביצועה של עבודה בשעות נוספות בפועל, משכך היה על בית הדין קמא לפסוק לו גמול בשיעור נוסף של 50% על התשלום בגין שעות אלו "עקב היות שעות אלה המשך לעבודתו במשמרת שלישית". המדובר לשיטתו בסך של 52,318 ש"ח משוערך ליום מתן פסק הדין. בסיכומיו חזר מר אבו סאלח וטען, כי "סכום זה הוכח כדבעי, הן ע"י תלושי השכר, הן ע"י כרטיסי העבודה (אמנם החלקיים) ומסמכים נוספים שיצאו מתחת ידי המשיבה". 3. כן נטען שהיה על בית הדין לפסוק פיצויי הלנה, בגין הלנת השכר בחודשים 07/99 - 10/99. 4. בסיכומים שהגיש מר אבו סאלח הלין הוא אף על גובה ההוצאות שפסק לזכותו בית הדין קמא. ב. עיקר טענות המועצה: 1. זו טענה, כי מר אבו סאלח אינו בגדר עובד במשמרות על פי ההגדרה שבחוקת העבודה, לפי ש"הכוונה בעבודה במשמרות היא, שהעובדים עובדים במשמרות מתחלפים במשמרות אלה, ולא די בכך שקיימת משמרת אחת שמתחילה בשעות משתנות. סעיף זה בא כדי להיטיב עם העובדים שמידי פעם משתנה שעונם הביולוגי בשל תחלופת המשמרות. הואיל איפוא והמשיב עבד במשמרת קבועה אחת, ולא התחלף עם אחרים, אין הוא זכאי לתוספת...". 2. כן נטען, שמר אבו סאלח לא הוכיח את טענתו כי החל עבודתו בשעה 22:00. בפועל הוא החל את העבודה בשעות משתנות וסיימה בדרך כלל בסביבות השעה 07:00. מכאן שהוא לא עבד שבע או שמונה שעות במשמרת, ולמרות זאת קיבל שכרו כאילו עבד משמרת מלאה בצירוף שעות נוספות שחושבו לפי 100% ואף שעות נוספות שחושבו לפי מקדם הגבוה מ - 100%. לטענת המועצה, מר אבו סאלח לא עבד 7 שעות בתחום המשמרת השלישית מחד ומאידך הוא תוגמל על עבודתו אף בדמות תשלום על שעות שלא עבד בפועל. 3. על זאת הוסיפה המועצה וטענה, כי "חובה הייתה על בית הדין לקבוע את שעות ומועדי עבודתו של המשיב בטרם קביעת זכויותיו... טעה בית הדין בכך שקבע כי עבודה לפי הספק 'גומרים הולכים' מצדיקה תשלום מלוא שעות העבודה עבור המשמרת השלישית, או לכל הפחות מצדיקה תשלום תוספת של 50% אף עבור שעות עבודה שהמשיב לא עבד כלל וכלל... התוספת הנטענת של 50% בעבור משמרת שלישית, צריכה להיות מחושבת משעות העבודה בפועל. כך למשל עובד שעבד 4 שעות במסגרת המשמרת השלישית, במקום 7 שעות, זכאי לתוספת של שעתיים בלבד... ולא לתוספת האמורה בעבור כל שעות המשמרת...". כן טענה המועצה, כי שיטת העבודה לפי הספק שנהגה בה, לא שירתה אך ורק את צרכי המועצה אלא אף את רצון העובדים שהיו למעשה אדונים לעצמם באשר לשעת תחילת העבודה ובפועל לא עבדו את מספר השעות שבמשמרת מלאה. 4. לבסוף, חלקה המועצה על הסכום הנפסק בגין תוספת המשמרת השלישית בטענה כי בית הדין פסק את התוספת על פי חישוב מר אבו סאלח, ואילו האחרון חישב את התוספת על בסיס "המשכורת החודשית ששולמה לו והוסיף על משכורת זו את התוספת של 50%. זאת למרות שהמשכורת החודשית כללה תשלום עבור שעות שלא בוצעו בפועל". 5. לטענת המועצה, מר אבו סאלח קיבל בתקופה הרלוונטית לתביעה תשלום עבור 2,637 שעות רגילות, בנוסף לשכר בעבור משמרת שלמה בכל יום עבודה. המדובר לשיטת המועצה, בהתעשרות שלא כדין לאור העובדה כי נפסקה לו תוספת בגין עבודה במשמרת שלישית ולפיכך היה על בית הדין לקזז את התשלום האמור מן הסכום שנפסק לו. 4. הכרעתנו א. סבורים אנו, כי דין טענת המועצה, לפיה מר אבו סאלח לא זכאי לתוספת משמרת שלישית כמשמעה בחוקת העבודה, להידחות. כך פסקנו באשר לטענה דומה שהועלתה ביחס לעבודה קבועה במשמרת שניה (ראה עע 1355/01, עע 1366/01 המועצה המקומית מג'אר - שוקי עזאם, ניתן ביום 14.10.04). עיון בסעיפים הרלוונטיים בחוקת העבודה כפי שהיו מעת לעת בתקופה הרלוונטית לתביעה, מלמד כי העובד בתחום המשמרת השלישית לפחות שלוש שעות, זכאי לתוספת משמרת בגין שעות עבודתו בתחום המשמרת האמורה. הסעיפים וההבהרות, כפי שנביא להלן, מתייחסים לכאורה למשמרת השנייה, אך לפי הקשרם והגיונם של דברים, יפים הם גם לענייננו. כך למשל מצויין בנוסח החוקה, כפי שהיה בשנת 1994, כי "עובד המועסק בתחום המשמרת השנייה... שלוש שעות לפחות, במקום שבו העבודה אינה מבוצעת בשתי משמרות קבועות ומלאות ליום לפחות, זכאי לקבל בעד שעות עבודתו הנופלות בתחום המשמרת השנייה, תוספת של 20% ממשכורתו הכוללת בעד אותן שעות (הדגשה שלי, י.פ.)". בחוקה כנוסחה בשנת 1997, מצאנו בסעיף שעניינו "תשלום עבור עבודה בתחום המשמרת השניה", את ההבהרה הבאה: "מובהר בזאת כי יהיו זכאים לתוספת זו גם עובדים אשר מועסקים במקום שבו העבודה אינה מבוצעת בשתי משמרות קבועות ומלאות ליום". אף כי התביעה אינה מתייחסת לשנת 2001, ניתן ללמוד על כוונת הצדדים לחוקת העבודה אף מן הנוסח המשולב משנת 2001 בו נקבע מפורשות, כי עבודה דרך קבע באותה המשמרת אינה שוללת קבלת התוספת, לאמור: "על אף האמור בהגדרת עבודה במשמרות, נקבע כי עובד כנ"ל המועסק דרך קבע או לסרוגין בתחום המשמרת השניה, זכאי בעד עבודתו באותו תחום לתוספת של 20% ממשכורתו הכוללת... (הדגשה שלי, י.פ.)". לא זו אף זו, מעדותו של מנהל מחלקת התברואה במועצה, מר סולימאן דגש (להלן - מנהל מחלקת התברואה), עולה כי החל משנת 2001 נדרש מר אבו סלאח לעבוד בין השעות 24:00 - 07:00 וכי משולמת לו תוספת משמרת שלישית. מעדות זו עולה כי מר אבו סאלח ממשיך לעבוד במשמרת קבועה אחת, משמרת הלילה, ובכל זאת רואה המועצה לנכון לשלם לו את תוספת המשמרת כאמור. סבורים אנו, שבכך יש משום הודאת בעל דין באשר לפרוש הראוי לעניין עבודה במשמרת שלישית. ב. באמור אין כדי ללמד שמר אבו סלאח זכאי לתוספת משמרת שלישית לפי חישוב של עבודה במשמרת שלישית מלאה. בתצהירו של מנהל מחלקת התברואה צויין כדלקמן: "בתקופה 8.04.93 - 3.10.95 נקבעו שעות העבודה משעה 03:00 בבוקר ועד לשעה 11:00 בבוקר... בתקופה 3.10.95 - 7.7.97 נקבעו שעות העבודה של התובע משעה 02:00 בבוקר ועד לשעה 10:00 בבוקר... החל מיום 7.7.97 ואילך אמור היה התובע לעבוד משעה 04:00 בבוקר ועד השעה 12:00 בצהריים...". כן ציין מנהל מחלקת התברואה כי למעשה בוצעה העבודה על פי הספק, "עבודת האשפה הינה שאלה של הספק. לכן אני הנחיתי אותם בעל פה שבמידה והם גומרים את העבודה מצידי הוא חופשי. הואיל והוא יכל למשוך את הקטע המוטל עליו גם ל - 10 שעות". בית הדין קמא מצא לקבוע בפסק דינו, כאמור לעיל, כי "במהלך שנות עבודתו (של מר אבו סלאח, י.פ.) נעשו שינויים במסגרת שעות העבודה, לעיתים נדרש התובע להתחיל בשעה 2:00, 3:00, 4:00 ומכאן שינוי בשעות העבודה". מתכונת העבודה במשמרות מבוססת על פניה על מסגרת עבודה לפי שעות ולא על מסגרת עבודה לפי הספק. כך עולה למשל מלשונו של הסעיף העוסק בעבודה בשעות הנופלות בתחום המשמרת השנייה, כדלקמן "עובד המועסק בתחום המשמרת השנייה (בין השעות 14:00 עד 22:00) שלוש שעות לפחות.. זכאי לקבל בעד שעות עבודתו הנופלות בתחום הנופלות בתחום המשמרת השנייה, תוספת של 20% ממשכורתו הכוללת בעד אותן שעות (הדגשה שלי י.פ.)". לפיכך אנו נזקקים להתאמות הנדרשות כדי להחיל את ההוראות בעניין תוספת המשמרת, על מתכונת עבודתו של מר אבו סלאח. במקרה זה, כאשר מר אבו סלאח לא יכל להוכיח נאמנה את מספר השעות שעבד במשמרת שלישית והעדות מטעם המועצה לא נסתרה, יש לדידנו לאמץ את מסגרת השעות שבתצהיר מנהל מחלקת התברואה לעיל. הנ"ל צירף לתצהירו זכרון דברים מיום 17.01.96, בו צויין, כי "העובדים מועסקים מתוך המשמרת 3 שעות משמרת לילה - המזכות כל אחד ב 1.5 שעות נוספות. הואיל וממוצע העבודה הוא מעל 3 שעות בפועל (בין 3 - 5 שעות) כלומר הממוצע כ - 4 שעות, הם מבקשים עבור כל יום דמי כלכלה בסך 5.10 ₪ נכון להיום, ומסכימים שמספר שעות הלילה המזכה אותם בשעות נוספות ישאר באותה מתכונת (3 שעות)". בתצהיר עצמו, צויין כי לכל עובדי מחלקת התברואה שולמה תוספת שכר בגובה של 1.5 שעות עבודה לכל יום עבודה ללא קשר לשעות עבודתם. האמור לא נסתר. הנה כי כן, בתקופה שבה הונחה מר אבו סלאח להתחיל עבודתו בשעה 03:00, עבד הוא שלוש שעות עד לשעה 06:00 ובגינן קיבל שכר עבור שעה וחצי נוסף לתשלום עבור עבודתו במשמרת מלאה, קרי שולמה לו תוספת משמרת שלישית בשיעור מלא. בתקופה בה הונחה לעבוד משעה 04:00 עבד פחות משלוש שעות במשמרת השלישית, ולפיכך אין המועצה חבה לו תשלום בגין תוספת משמרת שלישית לתקופה זו. בתקופה שמיום 3.10.95 ועד ליום 7.7.97, הונחה מר אבו סלאח לעבוד בין השעות 02:00 - 06:00 ארבע שעות בתחום המשמרת השלישית. כיוון ששולמה לו תוספת בשיעור 50% רק עבור שלוש שעות, על המועצה לשלם לו שכר חצי שעת עבודה נוספת בעבור כל יום עבודה, זאת בגין השעה הרביעית בה עבד בתחום משמרת הלילה. הסכום האמור ישתלם עבור כל חודש בתקופה זו, כאשר הוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו אמור היה להשתלם ועד לתשלומו בפועל, לפי ערך שעת עבודה, כפי העולה מפסק הדין קמא. בעניין זה, אין אנו מוצאים לקבל את טענת המועצה כי שכר השעה העולה מפסיקת בית הדין קמא גבוה מן השכר האמיתי שהשתלם. מר אבו סאלח הגיש תחשיב בעניין זה. המועצה הסתפקה בציון ההערות הבאות בכתב ההגנה: "שכר היסוד של התובע הינו פחות מהסכום שעל פיו חישב את זכויותיו" וכן - "התובע לא פירט באופן מלא את הסכום הנתבע, והואיל ובכל מקרה חישוביו אינם נכונים ואינם מדוייקים", אך לא מצאה לנכון ולו כטענה חלופית להגיש תחשיב באשר לגובה התוספת שיש לשלם לשיטתה. בנסיבות אלה, אין אנו רואים מקום להתערב בפסיקת בית הדין קמא. ג. אשר לתביעת מר אבו סלאח לגמול עבודה בשעות נוספות במשמרת שלישית - בעניין זה לא מצאנו להתערב בפסיקת בית הדין קמא. תביעה לגמול שעות נוספות היא תביעת ממונית, בה חל הכלל לפיו המוציא מחברו עליו הראיה, לאמור "התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב" (דב"ע לב/32-3 מרלן פרומוביץ - ישראל בר - אדון פד"ע ד 39). מר אבו סלאח מבקש כי נראה בתשלום עבור שעות נוספות, כפי המפורט בחלק מתלושי המשכורת, הודאת המועצה בביצוען של שעות נוספות בפועל וכי נורה על תשלום גמול נוסף בשל העובדה, כי מדובר בשעות נוספות אותן עבד במשמרת שלישית. לעניין זה כאמור לעיל ציין המצהיר מטעם המועצה כי לכל עובדי מחלקת התברואה שולם שכר שעות נוספות ללא קשר לביצוען בפועל (1.5 שעות ליום עבודה). זאת ועוד, אף אם היה באמור ראשית הודאת בעל דין, הרי מר אבו סלאח סתר אותה בעדותו, משלא השכיל להראות כי עבד יותר משבע שעות בפועל במשמרת שלישית כעניין שבשגרה, ובלשונו הוא "בהתחלה אמרו לנו להתחיל בשעה 04:00, אח"כ אמרו לי להתחיל בשעה 02:00... הייתי עובד לפעמים עד שעה 6:30 ולפעמים עד 7:00 ולפעמים עד 8:00... אני לא יודע איזה תקופות עבדתי משעה 22:00.... בשנת 96' אני לא זוכר באיזה שעה התחלתי לעבוד". עצם ההודאה בעבודה לפי הספק אינה גרה בכפיפה אחת עם התביעה לגמול שעות נוספות במשמרת שלישית. כאמור, לשיטת מר אבו סאלח "תלושי השכר וכרטיסי העבודה שיצאו תחת ידי המשיבה מעידים בעליל כי בוצעו שעות נוספות כאלה". עיון במסמכים לעיל, אינו מלמד מתי בוצעו השעות הנוספות הנטענות, בעבור מה שולמו הסכומים בגין שעות נוספות ומהם. יצויין כי הוצגו בפני בית הדין קמא צילומי "כרטיסי נוכחות בעבודה" לחלק מן התקופה הרלוונטית בלבד. עוד יצויין כי גם בכרטיסים אלה לא מצויינת שעת תחילת העבודה, אלא רק שעת סיומה בצירוף הערות כלליות, כגון: "עבודה במשמרת שניה" "שתי משמרות" וכד'. מר אבו סלאח טען בסיכומיו, כי נדרש "לבצע עבודה בשעות נוספות, לרבות עבודה במשמרות נוספות... עבודה בימי חגים ו/או בימי המנוחה". מר אבו סלאח לא צירף טבלה מפורטת על פי ימי עבודה של שעות נוספות, המחולקת לשעות עבודה נוספות במשמרת שלישית, פירוט עבודה במשמרות נוספות, עבודה בחגים וכד', אלא הסתפק בחישוב כספי של הכפלת התשלום בתלושי השכר עבור שעות נוספות במקדם של 1.5. בנסיבות המתוארות לעיל בהעדר רישום שעות נוספות ברור לכל התקופה ובמצורף לעדותו של מר אבו סלאח עצמו, אין לפנינו כאמור הוכחה לעבודה בפועל בשעות נוספות בכלל ובשעות נוספות במשמרת שלישית בפרט. משכך, לא מצאנו להתערב במסקנתו של בית הדין קמא, לפיה "בהתאם לחוקת העבודה, וכן חוק שעות עבודה ומנוחה, כדי שהתובע יזכה לשעה נוספת הוא צריך להוכיח כי עבד שעה שמינית במשמרת שלישית, מכאן יש ללמוד שהעובד השלים את מלוא המשמרת, דהיינו עבד לפני כן 7 שעות, ועובדה זו לא הוכחה, מהטעם, ששיטת העבודה הייתה בקבלנות, לפיכך גם לא הייתה הקפדה מצד הנתבעת על תחילת שעת העבודה". ד. עם זאת לא מצאנו לקבל את טענתה הכללית של המועצה כי יש לקבוע לאור הטבות השכר שניתנו למר אבו סלאח, שהמועצה שילמה לו כל חובותיה. המועצה לא השכילה לפרט בגין מה שולמו הסכומים הנטענים וכיצד חושבו. כיוון שלא נוהל רישום שעות עבודה מסודר לא ניתן לקבל באופן גורף את טענתה כי מר אבו סלאח קיבל משכורת עבור משמרת מלאה ומשעבד פחות מכך, מדובר למעשה בתוספת שבאה כתשלום במקום זכויות אחרות ולא בשכר עבור עבודה. לפיכך על המועצה לשלם את תוספת המשמרת שנקבעה בסעיף 5 ב לעיל, בלי שהיא רשאית לקזז הימנה סכומים ששולמו לטענתה ביתר. ה. לא מצאנו לנכון לפסוק פיצויי הלנה, מעבר להצמדה וריבית כפי המפורט בסעיף 5 ב לעיל. זאת מן הסיבות הבאות: התקופה בגינה לא התיישנה התביעה לפיצויי הלנה הינה קצרה, המועצה לא הלינה את כלל שכרו של מר אבו סאלח, אלא חלק מתוספת המשמרת השלישית בלבד, מר אבו סאלח לא עבד לפי שעות אלא לפי הספק ובנסיבות שתוארו לעיל אין לשלול קיומה של מחלוקת בדבר עצם הזכאות לתשלום בגין עבודה במשמרת שלישית, ולמצער, בדבר היקפה. 5. סוף דבר - ערעור המועצה מתקבל באופן חלקי. על המועצה לשלם למר אבו סלאח שכר חצי שעת עבודה נוספת בעבור כל יום עבודה, בתקופה שמיום 3.10.95 ועד ליום 7.7.97. הסכום האמור ישתלם עבור כל חודש בתקופה זו, כאשר הוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו אמור היה להשתלם ועד לתשלומו בפועל, לפי ערך שעת עבודה, כפי העולה מפסק הדין קמא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. שעות עבודה ומנוחה