עובד עבד כמאבטח בסניף רשות הדואר, ובסמוך לאחר חזרתו משירות מילואים, שובץ לעבודה כמאבטח בחברת מוטורולה, תמורת שכר נמוך יותר. להלן החלטת בית הדין לעבודה בעניין ירידה בשכר אחרי מילואים: החלטה 1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי; דמ 7227/04) אשר קיבל את תביעתו של המשיב להפרשי שכר וזכויות נוספות בגין עבודתו אצל המבקשת, ועקב סיומה. 2. המשיב עבד אצל המבקשת כמאבטח בסניף רשות הדואר, ובסמוך לאחר חזרתו משירות מילואים, שובץ לעבודה כמאבטח בחברת מוטורולה, תמורת שכר נמוך יותר. בהתאם לחוזה העבודה בין הצדדים, השכר ששולם למשיב עמד על 25 ₪ לשעה, אשר כלל שכר בסיס בסך של 20 ₪ ותוספות נוספות. בבית הדין האזורי הגיש המשיב תביעה לקבל את הפרשי השכר, אשר הופחת לו, בגין שני ימי הכשרה בהם נדרש לעבוד והחזר סך של 400 ₪, אשר נוכה בגין שני קנסות שקנסה אותו המבקשת. 3. בית הדין האזורי שמע את עדותו של המשיב, ולאחר שעיין במסמכים וכלל הראיות שהיו בפניו, קבע כי גרסתו של המשיב מקובלת ומהימנה עליו. בית הדין האזורי קבע, כי מהחוזה שחתמו עליו הצדדים עולה, כי שכרו הכולל של המשיב יעמוד על 25 ₪ לשעה; אין זה ראוי לאפשר למבקשת, אשר הבטיחה וכתבה כי זה יהא השכר, לדרוש את "פירוק" השכר לבסיס ותוספות, ולפיכך זכאי המשיב לשכר שעתי של 25 ₪. כן נקבע, כי לא נמצא בסיס והצדקה לאי תשלום שכר בגין הימים בהם השתתף המשיב בקורס, ללא תשלום שכר, ומשכך תשלם המבקשת שכר עבור ימים אלו. באשר להפחתת שכרו, עת עבד בחברת מוטורולה, קבע בית הדין האזורי כי המדובר בהפרה של ההתקשרות בין הצדדים, ולפיכך יהא המשיב זכאי להפרש שבין השכר שנקבע איתו מראש לבין השכר ששולם לו בפועל. כן קבע בית הדין האזורי, כי המשיב זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת, תוך קבלת גרסת המשיב, לפיה פגש את נציג החברה ביום 27.09.04, אשר הודיע לו על פיטוריו, על אתר. באשר לניכוי הקנסות, קבע בית הדין האזורי, כי המבקשת לא הראתה שאכן קמה לה הזכות לנכות משכרו של המשיב כספים, מבלי שניתנה לו ההזדמנות לטעון כנגד הניכוי. סוף דבר, פסק בית הדין, כי על המבקשת לשלם למשיב את הכספים אשר תבע, בצירוף פיצויי הלנה בשיעור המרבי הקבוע בחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958. 4. בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת, כי במהלך הדיון בבית הדין האזורי, ביקשה להעיד נציגה מטעמה, אולם בית הדין דחה את בקשתו. לטענתה, לא בא הדבר לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון, אשר בו נרשם, כי למבקשת אין עדים מטעמה. טוענת המבקשת, כי החלטת בית הדין שלא לשמוע את עדות נציגת המבקשת פגעה בזכותה להציג בפניו את גרסתה המלאה, תוך הבאת מלוא הראיות מטעמה. לגופו של עניין, טוענת המבקשת כדלקמן: שכרו הבסיסי של המשיב עמד על 20 ₪, בהתאם להסכם העבודה שנחתם עמו, ובהתאם לכך, שולם לו שכרו לאורך כל תקופת העבודה. לפיכך, לא היה מקום לקבוע, כי שכרו של המשיב עמד על 25 ₪, ולפסוק לו בהתאם הפרשי שכר על עבודתו בחברת מוטורולה. זאת, בעיקר נוכח העובדה, כי המשיב לא טען במשך כל תקופת עבודתו, כי השכר שהוסכם עליו הוא גבוה יותר; עוד קובלת המבקשת על דרך חישוב שכרו של המשיב בחברת מוטורולה, לצורך קביעת זכותו להפרשי שכר; לדידה, גם לשיטת המשיב, הוא אשר הודיע על התפטרותו מתפקידו, בשל הרעה מוחשית בתנאיו. לפיכך, טעה בית הדין קמא, אשר קבע, כי המבקשת פיטרה את המשיב על אתר, מבלי ליתן לו הודעה מוקדמת; המבקשת הראתה והוכיחה, כי קמה לה הזכות לנכות משכרו של המשיב את הקנסות שנרשמו לה, בהתאם להסכם העבודה בין הצדדים, ובהסתמך על הודאתו של המשיב; לסיכום, קובלת המבקשת כנגד פסיקת פיצויי הלנה מלאים, בטוענה כי סברה בטעות כנה, כי השכר ששילמה למשיב תאם את הסכם העבודה שחתמו עליו. 5. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ובתיק בית הדין האזורי, אני מחליטה, כי טענות המבקשת כנגד פסיקת פיצויי הלנה מלאים כנגדה מצריכים תגובה. באשר ליתר טענות המבקשת, נחה דעתי, כי דינן להידחות. זאת מבלי לבקש את תגובת המשיב, בהתאם לתקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. להלן יפורטו נימוקי החלטתי. באשר לטענות המבקשת בדבר התנהלות הדיון בבית הדין קמא, הרי שככלל, פרוטוקול הדיון הוא המעיד והמשקף נכונה את הנאמר והמתקיים במהלך הדיונים בבתי הדין. בעל דין המבקש לתקן את הנכתב בפרוטוקול, על מנת לדייק או למנוע עיוות דין, מן הראוי הוא שיגיש בקשה לתיקון פרוטוקול, או שיעלה את טענותיו בכתב במסגרת ההליך בבית הדין קמא. בנסיבות העניין שבפני, בחר בא כח המבקשת לטעון את טענותיו כנגד התנהלותו של בית הדין קמא בבקשת רשות הערעור, ולא קודם לכן. לאור זאת, לא מצאתי מקום לקבל את טענותיו של בא כח המבקשת, ולקבוע כי בית הדין קמא פעל בדרך שונה מן הכתוב בפרוטוקול הדיון. באשר לטענות המבקשת לגופו של עניין, ידוע הכלל שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר, ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות (ראה דב"ע נז/212-9 משה קוריאט - נירה שובל, מיום 27.04.98). בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל. קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי באשר לשכר עבודתו של המשיב נבעה מהתרשמותו מעדות המשיב וכלל המסמכים והראיות שהיו בפניו. לפיכך, ראוי כי גם מסקנתו המשפטית של בית הדין האזורי, לפיה על המבקשת להשלים את הפרשי שכרו של המשיב, נכונה וראויה להתאשר. כך גם באשר לקביעתו של בית הדין קמא ביחס לאי תשלום שכר עבור ימי הכשרתו של המשיב, נסיבות סיום העסקתו, והזכות לניכוי קנסות משכר המשיב. באלו העדיף בית הדין האזורי את גרסתו של המשיב, ומשלא מצאתי סתירה בולטת לעין בחומר הראיות או טעות של ממש המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור - דין הבקשה להידחות. ויודגש, לערכאת הערעור לא קיים היתרון שהיה לערכאה הדיונית להתרשמות בלתי אמצעית מן הראיות (דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ 349, 352). 6. אשר לטענה כנגד פסיקת פיצויי הלנה מלאים על רובם של הסכומים שנפסקו לטובת המשיב - עניין קביעת שיעור פיצויי הלנת שכר והאפשרות להפחיתם או לבטלם נתונה לשיקול דעתו של בית הדין האזורי, בהתאם לתקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991. זאת, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו. ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשאלת פסיקת פיצויי ההלנה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים המצדיקים זאת. עם זאת, לכאורה מנסיבות העניין עולה, כי קיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת פיצויי ההלנה. לאור זאת, מתבקשת תגובת המשיב לעניין זה בלבד, עד ליום 01.01.06. 7. התיק יובא לעיוני בהגיע תגובת המשיב, או בחלוף המועד להגשתה. צבאהפחתת שכר / ירידה בשכרמילואים