פסק דין הנשיא סטיב אדלר ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות (להלן: ארגון המורים) מייצג עובדי הוראה, ובעיקר מורים בבתי הספר העל יסודיים. הארגון מונה: כ- 10,000 עובדי מדינה המבוטחים בפנסיה תקציבית; כ- 27,000 עובדי הוראה המבוטחים בקרן פנסיה צוברת - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן: מבטחים), וכ- 2,000 חברים המבוטחים בקרנות פנסיה צוברות אחרות. בין ארגון המורים לבין המשיבים נרקמה מערכת פנסיה "הסתדרותית" המעוגנת בהסכמים קיבוציים ובהסכמים נוספים, לרבות אלה הנוגעים לקרן פנסיה צוברת מבטחים. תנאי העבודה ותנאי הפנסיה של עובדי ההוראה, חברי ארגון המורים, נקבעו במסגרת משא ומתן, בעיקר, בין נציגי ארגון המורים לבין נציגי משרד האוצר ומשרד החינוך. יצוין, כי ארגוני המורים השיגו לחבריהם תנאים שונים, וככל הנראה משופרים, מאלה של החברים האחרים בקרן מבטחים. כידוע, קרנות הפנסיה "ההסתדרותיות" צברו גירעונות גדולים וממשלת ישראל החליטה לנקוט באמצעים לשם הבראתן. כך, בין היתר, נחקק חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו- 2004), התשס"ג - 2003 (להלן: חוק התכנית הכלכלית), אשר במסגרת פרק י"ד שלו תוקן חוק הפיקוח על עסקי הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: חוק הפיקוח על עסקי הביטוח). חוק התכנית הכלכלית, אשר נחקק באמצע שנת 2003, הוביל רפורמה כללית בהסדרי הפנסיה במשק ובתוך כך, מונו אף מנהלים מיוחדים בקרנות הפנסיה הוותיקות. כתוצאה מן החקיקה האמורה, נמנע מקרן מבטחים למלא אחר הסכמים והסדרים הקיבוציים. לימים, וכפועל יוצא מהוראות סעיף 78 ט לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, הוחלפו התקנונים העצמאיים שנהגו בקרנות הפנסיה הצוברות הוותיקות ב"תקנון האחיד". [2] ביום 29.7.2003 הגיש ארגון המורים את ההליך שבפנינו ובמסגרתו התבקשנו ליתן סעדים זמניים וקבועים: "שיחייבו את המשיבים לקיים את הוראות ההסכמים וההסדרים הקיבוציים השוררים בינם לבין המבקש בנוגע לתנאי הפנסיה של חברי ארגון המורים ושימנעו מהמשיבה 1 מלפגוע באופן חד צדדי בתנאי הפנסיה ולהפר את ההסכמים המסדירים את תנאי הפנסיה של עובדי ההוראה, חברי ארגון המורים". יצוין, כי בקשות דומות לזו של ארגון המורים הוגשו גם על ידי הסתדרות העובדים הכללית החדשה (סק 5/03) וארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות (להלן: ארגון הסגל האקדמי) (סק 8/03). אף ההסתדרות הרפואית בישראל טענה במסגרת הליך סק 9/03 טענות ממין זה אולם לימים זנחה אותן בגין פסיקת בית המשפט העליון, כמפורט מטה. עתירות אלו היו נדבך במשבר שנתגלע אותה עת ביחסי העבודה במשק, על רקע המצב הכלכלי הקשה ששרר בו והליכי חקיקה, דוגמת החוק להבראת כלכלת ישראל. המשבר במשק כלל נקיטת צעדים ארגוניים שאף הובילו להליכים בפני בית דין זה. [3] במסגרת בקשת ההסתדרות הכללית החדשה בסק 5/03 עתרה המדינה למחיקת ההליך בשל חוסר סמכות עניינית של בית דין זה להדרש לו. בהחלטתנו מיום 16.7.2003. נדחתה הבקשה. עתירה שהוגשה כנגד החלטתנו זו לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (להלן: בג"ץ), נדחתה אף היא. [4] אשר לגופו של הסכסוך בין ההסתדרות לבין המדינה והצדדים הנוספים (סק 5/03) , זה לובן במסגרת משא ומתן בין צוותים מטעם יו"ר ההסתדרות ושר האוצר. ביום 5.1.2004 נחתם סיכום דברים בין שר האוצר לבין יו"ר ההסתדרות בנוגע להסדרי הפנסיה. בהתאם להסכם זה תוקן שוב חוק הפיקוח על עסקי הביטוח, על-מנת לעגן בחקיקה את סיכום הדברים בין הצדדים. כן סוכם בין הצדדים על העלאת גיל הפרישה באופן מדורג, כפי שנקבע בחוק גיל פרישה, תשס"ד - 2004. בחלוף העתים נמחק הליך סק 5/03 משלא נותרו בו שאלות שהצריכו הכרעה שיפוטית. [5] ארגון סגל המחקר במשרד הביטחון, ברפא"ל ובמשרד ראש הממשלה, ביכר להביא את עניינו במסגרת עתירה לבג"ץ, בה הועלו טענות כנגד חוקתיותו של החוק להבראת כלכלת ישראל. במהלך הדיון שקיים בית המשפט העליון בעתירה נאמרו על ידי בית המשפט הדברים הבאים אשר מצאו ביטויים בפרוטוקול הדיון מיום 31.12.2003 כדלקמן: "...אני יוצא מתוך הנחה שיש כאן פגיעה. יש הסכם קיבוצי. אמנם לא איתכם, ולכן זה לא מקרה רגיל של פגיעה שלא בהסכמה. נדמה לי שהקייס של אדוני מר שמר הוא קשה ביותר. עד כדי כך שהייתי חושב להציע לאדוני למשוך את העתירה...". בהמשך להמלצת בית המשפט האמורה חזרו בם העותרים מעתירתם ובית המשפט דחה אותה. מצינו אפוא כי בית המשפט העליון סבר, אם כי הדבר לא מצא ביטויו בפסק דין מנומק מאחר והעותרים משכו את עתירתם, כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, משדובר בתכנית כלכלית כלל משקית לגביה נוהל משא ומתן עם ההסתדרות, אין לומר כי השינוי נעשה ללא משא ומתן והסכמה כלל ועיקר. דברים אלה יפים גם להליך דנא. זאת ועוד, משבית המשפט העליון דחה את הנסיון להביא את הוראות החוק להבראת כלכלת ישראל לבחינה חוקתית במסגרת תקיפה ישירה, הרי שמקל וחומר שאין אנו מוצאים להידרש לתקיפה עקיפה של החוק באותן טענות גופן, החוזרות ומשתקפות גם בהשלמת הטיעונים מטעם המבקשים מיום 28.9.2005. [6] לא למותר לציין, כי דעתו של בית דין זה לא נחה מהסכמי פנסיה, לפיהם ניתנו לקבוצות חברים מסוימות בעקבות הסכמה חוזית תנאים משופרים מאלה שניתנו לכלל חברי הקרן לפי תקנונה. "עקרונות השוויון והצדק החברתי המעוגנים, בין היתר, בתקנת הציבור מונעים מקבוצה אחת מבין חברי קרן פנסיה חברתית להתעשר על חשבון כלל החברים... הצדק החברתי שאף הוא בין היסודות המכוננים את תקנת הציבור אינו סובל מצב בו קרן פנסיה חברתית מאפשרת לקבוצות עובדים.....להנות מזכויות עדיפות על פני אלה מוענקות לקבוצות עובדים אחרות.... ". הלכה למעשה, קבלת בקשת ארגון המורים משמעה מתן אפשרות לקבוצה אחת להשיג תנאים משופרים מאלה שנקבעו בתקנון האחיד. [7] סוף דבר - מכל הטעמים שלעיל הבקשה נדחית. משעסקינן בסכסוך קיבוצי, לא יעשה צו להוצאות. דיני חינוךפנסיהמורים