זכאות עמלות - הסכם קיבוצי

פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט שמואל טננבוים ונציג הציבור מר ישי הרצל; עב 301953/97), בו נדחתה, בין השאר, תביעת המערערת לתשלום הפרשי עמלות וכתוצאה מכך נדחתה גם תביעתה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים. 2. המערערת עבדה אצל המשיבה בתפקיד של מפקחת על סוכני ביטוח, מיום 12.3.90 ועד ליום 29.2.96. שכרה הורכב משכר יסוד ועמלות המשתנות על פי תפוקה. 3. זכאות המערערת לעמלות נקבעה בהסכם קיבוצי מיום 8.12.91 (להלן - הסכם המפקחים); והצדדים חלוקים באשר לאופן חישוב העמלות המגיעות למערערת על פי אותו ההסכם. בעוד שהמערערת טוענת, כי העמלות המגיעות לה נגזרות מהפרמיות ששילמו המבוטחים למשיבה; טוענת המשיבה, כי זכאות המערערת לעמלות נגזרת מעמלות הסוכנים עליהם היא פיקחה. 4. בית הדין האזורי בפסק דינו העדיף את גירסת המשיבה לגבי אופן חישוב העמלות וזאת מן הטעמים הבאים: א. על פי האמור בתצהירו של מר זכריה, שהיה מפקח על סוכנים אצל המשיבה ונטל חלק במשא ומתן שקוים בין הנהלת המשיבה לועד עובדיה ולמפקחים ושהניב את הסכם המפקחים; לא שונה בהסכם המפקחים ההסדר הקודם המבוסס על הסכם מ-1985 הקובע כי - "עמלות מפקח הסוכנים נגזרות מעמלות הסוכנים". ב. בסמוך לאחר חתימת הסכם המפקחים ב-12/91 נשלח לכל אחד מהמפקחים, לרבות המערערת, מסמך מיום 3.3.92 בנוגע לביצוע הסכם המפקחים. באותו מסמך ביצוע, צוין, כי עמלת המפקח מתורגמת מעמלת הסוכן. ג. המערערת היתה מודעת בכל שנות עבודתה אצל המשיבה לאופן חישוב עמלותיה ואין כל ראיה כי מחתה על אופן החישוב או ביקשה לשנותו עד להגשת התביעה לבית הדין, תשעה חודשים לאחר הפסקת עבודתה. 5. בנסיבות שפורטו פסק בית הדין האזורי, כי פרשנותו של הסכם המפקחים כפי שבאה לידי ביטוי במסמך ישומו "ובתשלום למעשה מידי חודש, היא הפרשנות הנכונה, כך שהצדק בעניין זה עם הנתבעת. התנהגות הצדדים בפועל במהלך תקופה ארוכה יש בה כדי ללמד על הפירוש אותו ראו הצדדים כפירוש נכון". לאור האמור נדחתה התביעה לתשלום הפרשי עמלות. 6. בהודעת הערעור טען בא - כח המערערת, בעיקר כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין ואופן פרשנותו את הסכם המפקחים באשר לשיטת חישוב העמלות. באת - כח המשיבה טענה מאידך, כי יש לדחות את הערעור על כל ראשיו, בעיקרו של דבר מנימוקי בית דין קמא, הנסמכים על תשתית עובדתית מוצקה שאין מקום שערכאת הערעור תתערב בה. 7. אשר לדעתנו - לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, סבורים אנו, כי דין הערעור להידחות על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. מעבר לאמור נדגיש אך את זאת: א. קביעותיו העובדתיות של בית דין קמא, מעוגנות היטב בחומר הראיות שהיה בפניו ואין מקום במקרה שלפנינו לסטיה מהכלל, שערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית. ב. אף אם ניתן למצוא תימוכין לגירסת המערערת, במילות סעיף 1 לנספח א' להסכם המפקחים כשלעצמו, הרי שבדין העדיף בית הדין קמא את פרשנותו של אותו סעיף על פי אופן יישומו בפועל במשך שנים, כמבטא נכוחה את אומד דעתם האמיתית של צדדיו. סוף דבר - לו תשמע דעתי, ידחה הערעור כאמור לעיל. השופט עמירם רבינוביץ 1. ערעור זה מעורר שאלה לא פשוטה, הנובעת מן העובדה שהמחלוקת לגבי העמלות, להן טוענת המערערת, מקורה בהוראות שבהסכם קיבוצי, וכידוע זכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי, אינן ניתנות לויתור. 2. פירוש המערערת, לפיו העמלות המגיעות לה נגזרות מהפרמיות ששלמו המבוטחים למשיבה, מתיישב עם לשון ההוראה בהסכם הקיבוצי, ועל כך לא חולקת גם כך באת כח המשיבה, אלא שלטענתה, המשיבה נהגה בעקביות לחשב את העמלות למפקחים, כנגזרות מעמלת הסוכנים עליהם הם מפקחים, ולא כנגזרות מהפרמיות ששילמו המבוטחים למשיבה, מבלי שהמערערת מחתה אי פעם על כך. 3. על טענה זו של המשיבה, לא חולקת המערערת, אך היא טוענת, כי העירה על צורת החישוב, אך לא העזה לפעול למימוש זכויותיה, כל עוד עבדה במשיבה. עוד טענה המערערת, כי מאחר ומדובר בהוראה בהסכם קיבוצי, אין היא ניתנת לויתור. 4. השאלה שבמחלוקת הייתה פשוטה, אילו היינו עוסקים בהסכם עבודה אישי רגיל, להבדיל מהסכם קיבוצי. בהסכם עבודה אישי, טיעונה של המשיבה לפירוש הסכם בדרך של התנהגות, למרות "האות הכתובה", היה קרוב לוודאי, מתקבל בלא מחלוקת משמעותית. ברם כאשר מדובר בהוראה אישית בהסכם קיבוצי, קבע בית דין זה, כי התנהגות הצדדים בדרך מסויימת, המצביעה על קיומו של ויתור על זכות, אינה יכולה לעמוד, כשהיא סותרת זכות קיימת של עובד, בהוראה אישית בהסכם קיבוצי (סעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957; דב"ע שן/ 122-3 שבתאי פרנסיס - דן בן בסט פד"ע כב, 379 (להלן - פס"ד בן בסט)). 5. במקרה הנוכחי, פירושה של ההוראה שבהסכם הקיבוצי שנוי במחלוקת: הפירוש המילולי - תומך בפירוש המערערת. התנהגות הצדדים - תומכת בפירוש המשיבה. אילו עסקינן בהסכם עבודה אישי, אפשר שהמערערת הייתה מושתקת מלטעון את טענתה, לאחר שכל תקופת עבודתה נמנעה מלתבוע את זכויותיה על פי פירושה שלה. מאידך, כשמדובר בהוראה בהסכם קיבוצי, דיני ההשתק פועלים בעירבון מוגבל מאוד (דב"ע לח/59-3 עזריאל סילשי - ארכיטקט אהרון דורון ושות' בע"מ, פד"ע י', 32). 6. דרך אפשרית מקובלת, לחשוף את הפירוש הנכון לשאלה שבמחלוקת, היא במקרים במעין אלה, הסתמכות על ההקשר התעשייתי, דהיינו הצגת הנוהג בענף העבודה, ככלי עזר פרשני העשוי להבהיר את השאלה שבמחלוקת. דרך זו, מצריכה השמעת ראיות. כך נהג בית דין זה בפס"ד בן בסט, כאשר התעוררה שאלת פירושו של הסכם קיבוצי, לגבי דמי שירות למלצרים. בית דין זה לא הסתפק באותו מקרה בדרך פרשנות מילולית (פס"ד בן בסט בעמוד 384, מול האות א'), וכאמור גם לא בדרך פרשנות המסתמכת על התנהגות הצדדים (פס"ד בן בסט בעמוד 383), אלא התיר להביא ראיות בצמצום רב, לגבי ההקשר התעשייתי (פס"ד בן בסט בעמוד 384 בסעיף 11). 7. אשר על כן, לו דעתי נשמעה, היה מוחזר הדיון לבית הדין האזורי, כדי לאפשר לכל צד להביא עד אחד בלבד מטעמו, לגבי הנהוג בענף הביטוח בשאלה שבמחלוקת. על סמך עדויות אלה, ושאר הראיות והטיעונים בתיק, יפסק הדין. סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין הנני מסכימה לאמור בפסק דינו של חברי השופט יגאל פליטמן. נציגת ציבור הגב' אורלי ביטי הנני מצטרפת לאמור בפסק דינו של השופט רבינוביץ. נציג ציבור מר דני בר-סלע הנני מצטרף לאמור בפסק דינו של השופט רבינוביץ. רואה אני חשיבות רבה לברור שיטות תגמול המפקחים הנהוגות בחברות הביטוח השונות, בעיקר כשניתן לבדוק מרכיבי התגמול השונים והשתקפותם בשכר המפקחים. בבדיקה של שיטות נהוגות אלו על ידי בית הדין האזורי, יכול שתתקבל תשובה מבוססת באשר לשאלה שבבסיסו של ערעור זה שלפנינו. סוף דבר ערעור המערערת מתקבל ברוב דעות כאמור בפסק דינו של השופט רבינוביץ. לאמור, הדיון מושב בזאת לבית הדין האזורי, כדי לאפשר לכל צד להעיד עד אחד בלבד מטעמו, באשר לנהוג בענף הביטוח בשאלה שבמחלוקת. על סמך עדויות אלה, ושאר הראיות והטיעונים בתיק, יפסק הדין. לא מצאנו לעשות צו להוצאות, ובית הדין קמא יתחשב אף בהליך זה, בבואו לפסוק הוצאות עם מתן פסק הדין. חוזההסכם קיבוצי