יש לראות בקרן השתלמות "קופת גמל" לפי חוק הגנת השכר

בית הדין לעבודה חזר ופסק, כי יש לראות בקרן השתלמות "קופת גמל", כמשמעותה בחוק הגנת השכר, וכי אי העברת כספים שנוכו מן העובד לקופה הינה עבירה פלילית שעונש בצידה. מטעם זה, ומשנמצא כי המעביד עשה בכספי העובדים שימוש למטרות אחרות במקום להעבירם לקרן, "אין להפחית מפיצויי ההלנה כלל. מאידך, בנסיבות מסויימות ניתן להפחית את פיצויי ההלנה על כספי המעביד שלא הועברו לקרן ההשתלמות" (דב"ע נו/62-5, 62-7 תע"ש תעשיות לישראל בע"מ - קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, פד"ע לא 449, 466). פסק דין השופטת נילי ארד פתח דבר 1. פעם נוספת עדים אנו להתנהלות פגומה של רשות מקומית, המתעלמת באורח שיטתי מתביעתה של קרן השתלמות להפקדת כספים בקרן לזכות העובדים, מהמצאת רשימות העובדים ומפירוט התשלומים המועברים בגין כל עובד. התעלמות שיטתית זו, ראשיתה באי העברת הכספים והפרטים כנדרש על פי דין, והמשכה באי הגשת כתב הגנה לבית הדין האזורי ובאי הגשת סיכומים בכתב לבית דין זה בהליך הערעור. רק בשעה אחרונה, במהלך הדיון לפנינו, התייצבה המשיבה (להלן: המועצה), "בהרכב מלא" של מזכיר המועצה וחשב המועצה, ולראשונה שטחה טענותיה בהתייחס לתביעתה של המערערת (להלן גם: הקרן) . על רקע זה נדרשים אנו לדיון בערעורה של הקרן על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט מיכאל שפיצר; בש"א 2991/04, עב 540/04), אשר נמנע מלהשית על המועצה חיוב בתשלום פיצוי הלנה על החוב הנתבע. ההליכים בבית הדין האזורי 2. כתב התביעה - המערערת, קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות, הינה קופת גמל כהגדרתה בתקנות מה הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964 (להלן: תקנות מס הכנסה) וכהגדרתה בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: חוק הגנת השכר). בכתב התביעה שהגישה נגד המועצה, ביום 12.2.2004, טענה הקרן בפני בית הדין האזורי כי המועצה לא מילאה אחר החובות המוטלים עליה בתקנון הקרן, בתקנות מס הכנסה ובהסכמים הקיבוציים, ולא הפקידה בקרן כספים לזכות עובדי המועצה. הפקדות אלה כוללות ניכויים חודשיים והעברה לקרן של 10% ממשכורת העובדים (2.5% מכספי העובדים ו-7.5% הפרשות המועצה לזכות העובדים), בצירוף רשימת העובדים ופירוט התשלומים המועברים בגינו של כל עובד ועובד (להלן: הרשימות המפורטות). תביעת הקרן בגין אי העברת ההפקדות התייחסה לחודשים מרץ עד אוקוטבר 2003. חוב המועצה לקרן "חושב על בסיס התשלומים האחרונים אותם שילמה הנתבעת לתובעת (חלק עובד ומעביד)". לפי חישוב זה הועמד הסכום הנומינאלי של התביעה על 240,000 ש"ח. בהיות הסכום הנתבע חלק מן השכר, כמשמעותו בסעיף 10א' לחוק הגנת שכר, תבעה הקרן פיצוי הלנה מלא על החוב, ולחלופין ריבית פיגורים שמפרסם החשב הכללי (להלן: ריבית חשב). בנוסף ביקשה הקרן צו למתן חשבונות בגין העבר וצופה פני עתיד, להעברת רשימות מפורטות באורח שוטף מאז מרץ 2003. בד בבד עם התביעה הגישה הקרן בקשה למתן צו עיקול זמני על סך של 249,207.35 ש"ח, שהוא קרן התביעה בצירוף ריבית חשב (להלן: סכום החוב). המועצה נאלמה דום ולא הגישה כתב הגנה במועד, או כתבי בי-דין אחרים במהלך ההתדיינות בבית הדין האזורי. 3. ביום 25.3.2004 התייצב בא-כוח הקרן בפני בית הדין "מטעם שני הצדדים" והודיע כך: "חברי נתן הסכמתו להסדר דיוני לפיו המשיבה תעביר את רשימת העובדים לידי המבקשת לצורך הכנת הסדר פשרה, הכולל קרן בצירוף ריבית חשב ושכ"ט עו"ד. כמו כן הוסכם כי במידה ולא יחתם הסכם פשרה בתוך 30 יום מהיום, יינתן צו עיקול כמבוקש בבקשה" (להלן: הסכמת הצדדים). בית הדין נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים. 4. המועצה לא פעלה כמתחייב מהסכמת הצדדים, ומשלא המציאה תגובתה לבקשת העיקול הוציא בית הדין האזורי צו עיקול זמני על כספי המועצה, בגובה סכום החוב. משלא הוגש כתב הגנה, ומשהתמידה המועצה בשתיקתה, ניתן לבקשת הקרן פסק דינו של בית הדין על יסוד המבוקש בתביעתה. בהתאם, חויבה המועצה לשלם לקרן את סכום החוב, בצירוף "... ריבית חשב כללי, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל". בנוסף חויבה המועצה בהמצאת הרשימות לקרן, ובתשלום סכום האגרה ושכר טרחת עורך דין לקרן. הערעור 5. ערעורה של הקרן סב על הימנעותו של בית הדין האזורי מלפסוק פיצוי הלנה על סכום החוב. זאת, למרות החיובים הנובעים מן הדין והמצדיקים חיוב בפיצוי הלנה; בהעדר בקשה להפחתת פיצוי הלנה; בהעדר טעם מספיק להפחתה; ובחריגה מפסיקתו של בית דין זה בפרשת עראבה, הזהה בנסיבותיה לאלה מושא התובענה (עע 73/03 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ - עראבה מועצה מקומית, ניתן ביום 3.12.2003). בטיעון לפנינו הטעימה הקרן, כי הליכי הגבייה של סכום החוב עלו בתוהו, ואף הפרשות שוטפות אין המועצה מעבירה לקרן, ובגין כך הגישה הקרן נגדה תביעות נוספות. 6. לאור השאלות המתעוררת בערעור, הוזמן היועץ המשפטי לממשלה להתייצב בהליך. עמדתו כפי שהוצגה לפנינו הייתה, כי בית הדין היה מוסמך להפחית את פיצוי ההלנה אף בהעדר כתב הגנה. עיקר טעמיו לכך היו אלה: "בית הדין בתוך עמו יושב" ובתקופה בה נדונה התביעה "שרר משבר חמור בשלטון המקומי שהיה בגדר ידיעת דיינים", שביטוי לה נמצא בהחלטותיו של בית דין זה בסכסוכים קיבוציים שנדונו לפניו, ובפסיקתו בתביעות עובדי הרשויות לתשלום שכר ולפיצוי הלנת שכר; באי הגשת כתבי הגנה על ידי הרשויות המקומיות יש כדי להעיד "על עומק השבר בו הן שרויות"; על בית הדין היה להתחשב "במצבן האמיתי של הרשויות המשיבות כפי שהיה ידוע לו מידיעת דיינים" ולא לפסוק פיצוי הלנה בתביעת הקרן "לפי כללים פורמאליים גרידא של נטל הבאת הראיות"; בהסתמך על פסיקתו של בית דין זה בפרשת לוד (עע 1242/04 עיריית לוד - אבלין דהן, ניתן ביום 28.7.2005). הוסיף היועץ וטען: בהתחשב בנסיבות המקרה, מצבה הכלכלי של הרשות המקומית הוא בגדר נסיבה "שלמעביד לא הייתה שליטה עליה", כמשמעותה בסעיף 18 לחוק הגנת השכר; יש להבחין בין פיצוי בגין הלנת שכר לבין פיצוי בגין הלנת הפרשות לקרן השתלמות, הפועלת בשוק ההון ואין נזקהּ דומה לנזקו של העובד ששכרו הולן; הסדרת נושא התשלום לקופות פנסיה, קרנות השתלמות וקופות גמל נדונה במסגרת צוות מיוחד שהוקם לשם כך; חיוב המועצה בתשלום פיצוי הלנה על החוב לקרן יפגע קשות בהבראת הרשות; המדינה העבירה לרשויות המקומיות סכומי כסף ניכרים ביותר, על כן מחובתה של הרשות "לפתור את הבעיה". 7. נאמנה לשיטתה לא טרחה המועצה להגיש סיכומים בכתב לבית דין זה, ולראשונה הציגה גרסתה בהליך במעמד הדיון בעל פה בערעור. לטענותיהם של בא-כוח המועצה והחשב המלווה, בתקופה שבין 1.7.2003 עד 18.5.2004, בגינה מתבקש פיצוי הלנה, "לא הייתה מועצה למעשה", מחמת הליכי איחוד עם מועצות שכנות. העובדים עבדו "באופן וולונטרי" מבלי לקבל שכר, והאורגנים של המועצה לא פעלו. בחודש ספטמבר 2004, לאחר פירוק האיחוד ובחירתו של ראש מועצה, החלה המועצה לתפקד מחדש. בתוך כך נכנסה המועצה לתכנית הבראה מקיפה, ובמסגרת זו שולם שכר העובדים עבור 11 חודשי עבודה. עם זאת, לא העבירה המועצה לקרן את הסכומים שנוכו מהשכר ששולם; מאז חודש מאי 2005 נקלעה המועצה פעם נוספת לקשיים, בעטיים לא שולם שכר העובדים מזה שלושה חודשים וחצי; במסגרת שדרוג תכנית ההבראה צפויים להתקבל במועצה כספי סיוע מהמדינה, "מעכשיו עד דצמבר 2006"; במעמד הדיון התחייבו בשם המועצה, מזכיר המועצה והחשב המלווה, כי מיד עם קבלת כספי הסיוע מהמדינה וללא שהות נוספת, תבוא המועצה בדברים עם הקופה לכלל הסדר בדבר תשלום חוב העבר והעברה שוטפת של ההפרשות עבור העובדים. כמו כן התחייבה המועצה להמציא מיד לקופה את הרשימות, כנדרש. דיון והכרעה 8. נקדים ונאמר, כי ערעור הקרן בדין יסודו. נחזור ונשנן, הלנת שכר העובד היא רעה חולה שלמרבה הצער פשתה במקומותינו, ויש לעקור אותה מן השורש אחת ולתמיד. לכך מסכימים הכל, לרבות המעסיקים והמדינה, אולם בפועל אין ההלכה מתיישבת עם חיי המעשה ואת המעוות יש לתקן. על כך עמדנו בהרחבה בפסק הדין בפרשת לוד ולא נוסיף. 9. אשר למהות התשלומים הנתבעים מן המועצה: תשלומים לקרנות פנסיה, לקרנות השתלמות ולקופות גמל הם חלק בלתי נפרד משכרו של העובד. בתשלומים אלה מעוגן עתידו הכלכלי של העובד, הם אלה המקנים לו ולבני משפחתו רשת בטחון סוציאלי ליום המחר. כדברי חברי הנשיא, "תשלומים אלה הינם המרכיב העיקרי בקביעת רמת החיים של העובד ומשפחתו לאחר פרישתו לגימלאות" (ס' אדלר "פיצויי הלנה: חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ו) 5). עיכוב בהעברת תשלומים אלה לקרן, או גריעה מהם, עלול לגרום לעובדים נזק בלתי הפיך, שאינו נופל מן הנזק הנגרם לעובד בהלנת שכרו. לפיכך, וכהרתעה מפני אי-תשלום החוב לקופת גמל והפיכתו לבלתי כדאית, מטיל סעיף 19א(א) לחוק הגנת השכר פיצוי הלנת שכר על חוב המעביד לקופת גמל ומקנה לקופת הגמל ולעובד זכות תביעה כנגד המעביד בגין אי העברת התשלום לקופה. בית דין זה חזר ופסק, כי יש לראות בקרן השתלמות "קופת גמל", כמשמעותה בחוק הגנת השכר, וכי אי העברת כספים שנוכו מן העובד לקופה הינה עבירה פלילית שעונש בצידה. מטעם זה, ומשנמצא כי המעביד עשה בכספי העובדים שימוש למטרות אחרות במקום להעבירם לקרן, "אין להפחית מפיצויי ההלנה כלל. מאידך, בנסיבות מסויימות ניתן להפחית את פיצויי ההלנה על כספי המעביד שלא הועברו לקרן ההשתלמות" (דב"ע נו/62-5, 62-7 תע"ש תעשיות לישראל בע"מ - קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, פד"ע לא 449, 466). הפחתת פיצויי הלנה 10. לפי שנקבע בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, רשאי בית הדין "להפחית או לבטל פיצוי הלנה" בהתקיים התנאים המנויים בו. תנאי מוקדם להפחתת פיצוי הלנה ולבחינת השיקולים המצדיקים זאת, הוא בקשה מפורשת ומנומקת של המעביד לעשות כן. בהעדר בקשת המעביד להפחתת פיצוי הלנה וטעמיו לכך, לא יפחית בית הדין פיצוי הלנה מיוזמתו, ולא יעשה כן אלא אם ביקש זאת המעביד מפורשות ופירט את הנסיבות שגרמו לאי העברת התשלומים כנדרש ל"קופת גמל", וקרן השתלמות בכלל זה. כדברים האלה חזר, שנה והורה בית דין זה בפסיקתו, ולאחרונה בפרשת עראבה מפי חברי הנשיא אדלר: " צא ולמד, בית הדין קמא לא היה מוסמך להפחית מפיצויי ההלנה, ככל שאלה נגעו לכספי העובדים. מנגד, לגבי כספי המועצה נתון לבית הדין האזורי שיקול הדעת להפחית את פיצויי ההלנה. אולם זאת, רק ככל שהמועצה מוכיחה הגנה מתאימה. ברם בענייננו המועצה כלל לא טרחה להגיש כתב הגנה. משמע, לא הוצגה, וכפועל יוצא, גם לא הוכחה כל הגנה מפני תשלום פיצויי הלנה. לנוכח האמור, היה על בית הדין קמא להטיל על המועצה תשלום פיצויי הלנה על פי חוק ולא הייתה הצדקה להפחית את פיצויי ההלנה כפי שהחליט בית הדין האזורי" (וראו: דב"ע לג/65-3 יהודית פרחי - עדנה אשל, פד"ע ה' 113; עע 35/03 ק.ל.ע קרן השתלמות לעובדים סוציאליים בע"מ - עיריית טייבה ניתן ביום 17.3.2003). 11. דברים אלה, ככתבם וכלשונם, נכוחים והולמים אף את נסיבות המקרה שלפנינו, בו ניתן פסק הדין שבערעור לבקשת הקרן התובעת, בהעדר כתב הגנה. טענות המועצה, כפי שהושמעו לפנינו, בדבר חדלות תיפקודה, אינן בגדר הצדקה מספקת לאי הגשת כתב הגנה. כמפורט לעיל, דבר התביעה היה בידיעת המועצה ועל רקע זה אף הוגשה הודעה משותפת של הצדדים בנוגע לאפשרות הסדרת החוב. אף אין אנו מקבלים כלל ועיקר את טענותיו של היועץ המשפטי לממשלה, לפיהן המשבר התקציבי בו שרויות הרשויות מהווה שינוי נסיבות המצדיק הפחתת פיצוי הלנה מיוזמת בית הדין. אכן, אין אנו נעולים במגדלי שן ובית הדין בקרב עמו יושב. אולם, לא "ידיעת דיינים" היא המנחה אותנו, כהצעת היועץ בטיעוניו. חובת הצדדים להליך להשמיע טענותיהם, להוכיחן ולבססן, היא מאבני היסוד של שיטתנו המשפטית בקיום ההליך המשפטי ועשיית הצדק במסגרתו. לפיכך, אף לא ישים עצמו בית הדין לפה לצד שלא טרח לטעון להגנתו, ולא יפטור את הצד "הנעלם" מתשלום חוב על פי דין. טענות היועץ בדבר קיומם של הסכמים והסדרים לפתרון משבר הרשויות המקומיות, מקומן לעלות בפני בית הדין מפי המועצה, בעלת דינה של הקרן התובעת, ואם יראה לנכון יתייצב היועץ ויציג את האינטרס הציבורי המצדיק את הפחתת פיצוי ההלנה. אחרית דבר 12. ככלל, בהעדר בקשה להפחתת פיצוי הלנה ומשלא הובאו בפני בית הדין נימוקים המצדיקים הפחתת פיצוי הלנה, לא יפחית בית הדין מפיצוי ההלנה מיוזמתו. כלל זה חל על המקרה שלפנינו. לפיכך, משהמועצה לא הגישה כתב הגנה לתביעת הקרן ובהעדר בקשה להפחתת פיצוי הלנה על החוב לקרן והטעמים לכך, מן הדין היה לחייב את המועצה בתשלום מלוא פיצוי ההלנה על החוב ולא להפחיתו ולהעמידו על ריבית חשב, כפי שעשה בית הדין האזורי. אשר על כן דין הערעור להתקבל. בשולי הדברים יאמר, כי רשמנו לפנינו את נכונות הצדדים - הקרן, המועצה והמדינה - במסגרת פעילות הצוות, להגיע לפתרון מוסכם בנוגע לתשלום חוב העבר ושיעור הפיצוי בגינו, ולהסדר להעברת תשלומים שוטפים מן המועצה לקרן ודיווח בצידו, כנדרש בדין. הנשיא סטיב אדלר אני מסכים לפסק דינה של השופטת ארד. השופט רם כהן אני מסכים לפסק דינה של השופטת ארד. נציג עובדים, מר שלום חבשוש אני מסכים לפסק דינה של השופטת ארד. נציג מעבידים, מר בנימין ליברמן חותם אני בשתי ידי על פסק דינה המנומק של חברתי למותב, כבוד השופטת נילי ארד. עם זאת, צר לי שאינני יכול להצטרף לתוצאות הפסק, כאמור בסעיף 12 לפסק הדין. גם אני סבור שדין הערעור להתקבל ויש להטיל פיצויי הלנה על המועצה. דא עקא, שלדעתי עלינו להתחשב בעמדתו של נציג היועץ המשפטי והצגת מצבה המשפטי והכספי של המועצה כפי שהובאה בפנינו על ידי בא-כוחה. המועצה אכן לא הגישה לבית הדין האזורי בקשה להפחתת פיצויי הלנה ולכן הייתה עליו חובה להטילם. אין חובה זו חלה עלינו. לאחר שהובאו בפנינו טעמים סבירים להפחתה יש למותב מרווח לשקול את גובה הפיצויים הראויים. לפיצויי הלנה יש מטרה עונשית והרתעתית, והטלתם במלואם בנסיבות שבפנינו מחטיאה את המטרה. זאת ועוד. הטלת פיצויי הלנה בסכומים כה גבוהים עלולה לערער את מצבה הכספי הרעוע של המועצה ומי שישא בהם בפועל הם תושבי המועצה ומשלמי המסים. בניגוד לשכר מולן, שבו פיצויי ההלנה משולמים לשכיר כפיצוי על ההלנה ומיטיבים את מצבו הכלכלי, הרי כאשר מדובר בקרן השתלמות פיצויי ההלנה ישולמו לקרן ולא לחברי הקרן, כך שעובדי המועצה לא ייהנו מכך, לפחות לא במישרין. לו תישמע דעתי הייתי משאיר את פיצויי ההלנה בגובה ריבית חשב כללי, וזאת בתנאי שתוך 60 יום ממתן פסק דין זה יומצאו למערערת כל הרשימות הדרושות וישולמו לה כל התשלומים המגיעים לה. מאמירות באי כוחה במהלך הדיון התקבל הרושם שזהו מבוקשם. באם גם הפעם המועצה לא תעמוד בכך יוטלו עליה מלוא פיצויי ההלנה, כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת ארד. סוף דבר: הערעור מתקבל, כאמור בפסק דינה של השופטת ארד. בתוך 45 יום מהיום תשלם המועצה לקרן פיצוי הלנה על מלוא סכום החוב הפסוק בנוסף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. הגנת השכרקרן השתלמותהשתלמותקופות גמל