הוספת טענות בערעור

החלטה בפני בקשה לתיקון הודעת הערעור. המבקש ומבטחים הגישו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (עב 959/02; עב 1282/03). ערעורו של המבקש (ע"ע 407/05) נסב על פרשנות תקנה 25 לתקנות הקרן, כנוסחן במועד פרישתו של המבקש לגמלאות, ביום 1.12.00. גדר המחלוקת בין הצדדים הוא האם בחישוב "התקופה הכוללת" על פי תקנה 25, יש לכלול את התקופה בה היה המבקש מבוטח בקרן פנסיה מקיפה נתיב, ממנה משך המבקש את הכספים שהצטברו, וכן את התקופה בה המבקש לא היה מבוטח בקרן פנסיה כלשהי. בית הדין קמא, קיבל את פרשנות מבטחים לתקנה 25, והשיב על שאלה זו בחיוב, ומכאן ערעורו של המבקש. בבקשה לתיקון הודעת הערעור, עותר המבקש להתיר לו להציג טענות נוספות. בטענות הנוספות, עותר המבקש שבית הדין יערוך השוואה בין "התקנון האחיד" לקרנות הפנסיה הותיקות, אשר הותקן על ידי הממונה על אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, לבין תקנות מבטחים, כנוסחן במועד פרישתו של המבקש לגמלאות. לטענת המבקש, השוואה בין שני התקנונים מחזקת את טענות המבקש לעניין הפרשנות שיש ליתן לתקנה 25 לתקנות מבטחים. המבקש הוסיף כי לאחרונה, לאחר פניות אל המבקש ובאת כוחו, נבחן התקנון האחיד, ונתגלה למבקש כי הוראותיו תומכות בפרשנות שהציג לתקנה 25 לתקנות מבטחים. עוד טען המבקש כי טרם נקבע מועד לדיון בערעור וטרם הוגשו עיקרי טיעון מטעם הצדדים, כך שלא ייגרם למבטחים נזק אם יותר התיקון. מבטחים התנגדה לבקשה מנימוקים אלה: הן במסגרת כתבי הטענות והן בהודעת הערעור לא העלה המבקש כל טענה באשר לפרשנותו של התקנון האחיד ולדרך חישוב שיעור הפנסיה הקבועה בו. אין להעלות בפני בית הדין שלערעור טענות ו/או נימוקים חדשים אשר לא הועלו ו/או לא נטענו בפני בית הדין קמא. בעת כניסתו לתוקף של התקנון האחיד, ההליך המשפטי בבית הדין קמא היה בשלבים מקדמיים, וטרם החלו דיוני ההוכחות. ברור, כי באותו מועד או בסמוך לו, יכול היה המבקש לעתור לתיקון כתב התביעה במטרה להוסיף טענות הנוגעות לפרשנות הוראות התקנון האחיד. בחינת התקנון האחיד אינה רלבנטית לעניין בחינת פרשנות תקנה 25, כנוסחה במועד הרלבנטי, אשר נדונה באין ספור פסקי דין. התקנון האחיד אינו רלבנטי לבחינת זכויותיו של המבקש, הנגזרות מתקנות הקרן כנוסחן במועד פרישתו של המבקש לגמלאות. לפיכך, העלאת טענות בנוגע לפרשנות התקנון האחיד תהווה בזבוז זמן שיפוטי שלא לצורך. בהקשר זה נטען כי התקנון האחיד הותקן מכוח חקיקה ראשית, בנסיבות בהן מונה לקרן מנהל מיוחד, ואף נכלל בו מנגנון איזון אקטוארי שלא היה קיים קודם, ולכן אין להקיש ממנו להוראות התקנות במועד פרישת המבקש לגמלאות. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי יש להיעתר לבקשה לתיקון הודעת הערעור, מנימוקים שיפורטו להלן. כידוע, בהתאם לפסיקה, תקנון קרן הפנסיה הוא בגדר "ידיעת דיינים" ואינו בגדר עובדה הטעונה הוכחה. ראו: דב"ע נב/ 40 - 3 רחל פדידה ואח' נ' סטיב וייז ואח', פד"ע כה ע' 87 (סעיף 4 לפסק הדין). דב"ע לה/ 29 - 3 פוטוקר - שטיין נ' אגד בע"מ, פד"ע ו' 288 (סעיף 14 לפסק הדין). אם תקנוני קרנות הפנסיה השונות היו בגדר "ידיעת דיינים", קל וחומר שהתקנון האחיד, אשר הותקן מכוח חוק, הוא בגדר "ידיעת דיינים". 7. כאמור, התיקון המבוקש להודעת הערעור הוא הוספת טענות בהן תיערך השוואה בין נוסח התקנון האחיד לבין נוסח תקנות הקרן במועד הרלבנטי, דהיינו מועד פרישתו של המבקש לגמלאות. מכאן, שהתיקון המבוקש אינו מתייחס לעובדות חדשות, הטעונות הוכחה בראיות בפני בית הדין, אלא לפרשנות מסמך נוסף שהוא בגדר "ידיעת דיינים". במהות, דומה הדבר למקרה בו המבקש היה רוצה להסתמך על דבר חקיקה חדש או פסק דין חדש, שניתנו לאחר מועד פרישתו לגמלאות. 8. אמנם נכון, כי התקנון האחיד פורסם בעת שההליך בבית הדין קמא היה תלוי ועומד, ומן הראוי היה שהמבקש יעלה הטענות בנוגע אליו בבית הדין קמא. יחד עם זאת, נראה לי כי יש מקום להתיר את התיקון גם בשלב הערעור. כאמור, מדובר בטיעון משפטי בנוגע לפרשנות תקנות הקרן, על יסוד מסמכים שהם בגדר "ידיעת דיינים", ומבטחים תוכל להשיב לטיעון משפטי זה בסיכומי הטענות מטעמה. אין מדובר במצב בו מועלית טענה אשר למבטחים לא היתה הזדמנות להתגונן בפניה בבית הדין קמא, שכן לצורך תגובה לטענות שעניינן השוואה בין התקנון האחיד לתקנון הקרן אין צורך בהבאת ראיות ועדויות. לפיכך, על אף שהטענה לא הועלתה בבית הדין קמא, אין לחסום את המבקש מהעלאת טענה זו, שכן לא ייגרם כל נזק למבטחים אם יורשה המבקש להעלות את טענותיו בעניין זה. 9. לאמור לעיל יש להוסיף כי הבקשה הוגשה בשלב מקדמי, בטרם הוגשו סיכומי הצדדים בערעור. 10. סוף דבר - הבקשה לתיקון כתב הערעור מתקבלת, והודעת הערעור המתוקנת שצורפה לבקשה תיחשב כהודעת הערעור בתיק ע"ע 407/05. 11. המנ"ת יתן הודעה באשר להמשך ההליכים בערעור זה ובערעור שהוגש על ידי מבטחים (ע"ע 419/05). ערעור