בצד הוראות החוק המעגנות את החובה לגלות מסמכים במהלך הליך משפטי ניתן למצוא הוראות בדין הקובעות כי מסמכים מסויימים לא יהיו קבילים בהליך משפטי. כך בענייננו סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית קובע כי: "דו"ח, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר הפנימי במילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי, אך לא יהיו פסולים בשל כך לשמש ראיה בהליך משמעתי". על היחס שבין חובת גילוי מסמכים במסגרת הליכים מקדמיים בבית משפט ובין אי קבילותם של מסמכים אלה דובר בפסק דין להלן: פסק דין השופט עמירם רבינוביץ השאלה הניצבת בפנינו בערעור זה היא, האם חלה חובה על המערערת (להלן - מקורות) לאפשר למשיבים 1-5 (להלן - המשיבים) במסגרת הליך גילוי מסמכים לעיין בדו"ח ביקורת פנימית שהוכן על ידי מבקרת הפנים במקורות (להלן - דו"ח הביקורת הפנימית). בית הדין האזורי בנצרת (השופט הראשי חיים סומך ; עב 2419/03) השיב על שאלה זו בחיוב, ומכאן הערעור שבפנינו. תמצית העובדות הצריכה לפסיקת הדין בערעור היא זו : א. בבית הדין האזורי החלה להתברר תביעתם של חמישה עובדים במקורות (המשיבים בענייננו - ע.ר), במסגרתה נטען כי מקורות מינתה את המשיב 6 המכהן בוועד העובדים של מקורות כמנהל אחזקה שלא בדרך של מכרז וזאת בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים. עוד נטען בכתב התביעה כי בנקיטת פעולה זו נמנעה מן המשיבים האפשרות להתמודד למשרה האמורה וכי ועד העובדים אשר אמור היה לייצג את עניינם של המשיבים לא מילא את תפקידו ופעל מתוך שיקולים זרים. ב. לטענת המשיבים, לאחר שהוגשה תלונה בעניין למבקרת הפנים של מקורות הורתה האחרונה לערוך מכרז למשרה האמורה. לאור האמור, אחד הסעדים שהתבקשו בתביעה היה "צו עשה שיורה לנתבעת (מקורות - ע.ר.) לחשוף בפני ביה"ד הנכבד את דוח המבקרת הפנימית במלואו על כל חלקיו". ג. במסגרת ההליכים המיקדמיים בתיק נתן בית הדין האזורי "צו גילוי ועיון במסמכים כללי". משלא הועבר דו"ח הביקורת הפנימית במסגרת צו זה לעיון המשיבים, הגישו המשיבים "בקשה למתן צו עיון במסמך ספציפי", בגדרה ביקשו כי ינתן צו המורה למקורות לחשוף את דו"ח הביקורת הפנימית. ד. מקורות התנגדה למתן הצו המבוקש מן הטעמים הבאים : תביעת המשיבים מכוונת למעשה כנגד ועד העובדים. למשיבים אין כל עילת תביעה נגד מקורות וראוי היה לסלק על הסף את התביעה נגדה. לאור ההוראות הקבועות בסעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב - 1992 (להלן - חוק הביקורת הפנימית), דו"ח הביקורת הפנימית אינו יכול לשמש ראיה בהליך משפטי. משכך, אין מקום להורות על גילויו. המשיבים צירפו שלא כדין מסמכי ביקורת פנימית לכתב התביעה, על אף שאלה אינם יכולים לשמש ראייה. דו"ח הביקורת הפנימית אינו רלוונטי לבירור התביעה ואין בגילויו כדי ליעל את הדיון. ה. בית הדין החליט להעניק למשיבים את הצו המבוקש, ומכאן, כאמור, הערעור שבפנינו. 3. עיקר טענותיה של מקורות בערעור שהגישה אליו הצטרף המשיב 6 התמצה באלה : בית הדין האזורי נעתר לאחד הסעדים העיקריים שנתבקשו על ידי המשיבים בתביעה (גילוי דו"ח הביקורת הפנימית) עוד בטרם התקיים דיון בתביעת המשיבים ; הסעד של גילוי דו"ח הביקורת הפנימית צריך היה שיינתן על ידי מותב מלא של בית הדין ולא על ידי אב בית הדין לבדו ; דו"ח הביקורת הפנימית לא יכול לשמש ראיה, ולכן לא היה מקום ליתן צו המתיר עיון בו ; המשיבים צירפו לכתב התביעה מסמכי ביקורת פנימית וזאת בניגוד להוראות הקבועות בסעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית ; דו"ח הביקורת הפנימית אינו רלוונטי לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת. כסעד חלופי ביקשה מקורות כי יותר למשיבים לעיין בדו"ח הביקורת הפנימית בכפוף למתן התחייבות כי לא ייעשה שימוש בדו"ח במסגרת ההליך העיקרי. 4. המשיבים מצידם סמכו ידם על החלטת בית הדין האזורי וטענו כי גילוי דו"ח הביקורת הפנימית הוא רלוונטי לצורך בירור השאלות שבמחלוקת. בתוך כך חזרו והדגישו המשיבים כי סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית קובע כי מסמכי ביקורת פנימית לא יהוו ראייה בהליך משפטי אך אין באמור בסעיף זה כדי לגרוע מחובת מקורות לגלות את דו"ח הביקורת הפנימית במסגרת צו לגילוי מסמכים. 5. הסתדרות העובדים הכללית החדשה אשר התייצבה בהליך בבית הדין האזורי הודיעה כי היא משאירה את ההחלטה בעניין, מושא ערעור זה, לשיקול דעתו של בית הדין. עד כאן טענות הצדדים. 6. בטרם נבוא לכלל הכרעה בערעור מן הראוי להקדים ולפרט במילים מספר את המשבצות המשפטיות שענייננו נופל לתוכן. 7. סוגיית גילוי המסמכים מוסדרת בתקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, שזו לשונה : "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". מקום בו מבקש מי מהצדדים צו לגילוי ולעיון במסמכים, השאלה הראשונה שעל בית הדין לשים נגד עיניו, היא, אם המסמך שגילויו מתבקש רלוונטי לצורך הכרעה בשאלות במחלוקת. אם התשובה לשאלה זו חיובית היא על בית הדין ליתן את הצו המבוקש, להורות על גילוי המסמך ואף לאפשר עיון בו, אלא אם כן עומדת לצד שכנגד טענת חסיון. 8. בצד הוראות החוק המעגנות את החובה לגלות מסמכים במהלך הליך משפטי ניתן למצוא הוראות בדין הקובעות כי מסמכים מסויימים לא יהיו קבילים בהליך משפטי. כך בענייננו סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית קובע כי: "דו"ח, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר הפנימי במילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי, אך לא יהיו פסולים בשל כך לשמש ראיה בהליך משמעתי". 9. על היחס שבין חובת גילוי מסמכים במסגרת הליכים מקדמיים ובין אי קבילותם של מסמכים אלה עמד בית המשפט העליון עוד בשנת 1995 בפסק הדין בעניין הנרי אזולאי (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי ואח' פ"ד מט(4), 54, להלן - פסק דין אזולאי), בו נקבע כי על אף אי קבילותם של מסמכי ביקורת פנימית, יש לאפשר גילוי ועיון במסמכים אלה. הדברים שנאמרו שם יפים לעניינו, ולכן נביאם כלשונם : "סעיף 10 לחוק הביקורת קובע אי קבילות ('לא ישמשו ראיה') של דו"ח הביקורת הפנימית. אין בהוראה זו, כשלעצמה, כדי ליצור חסיון בפני גילוי הדו"ח לצד למשפט. אכן, אי קבילות לחוד וחסיון לחוד. אי קבילותו של מסמך כראיה אינו מונע גילויו של המסמך (ראה המ' 121/58 קרן קיימת לישראל בע"מ נ. כץ, פ"ד יב 1472). אי קבילות נועד למנוע מבית-המשפט מלבסס ממצא על אותה ראיה. אי גילוי בשל חסיון נועד למנוע מבעל דין מלעיין במסמך. לעתים יש ערך רב לצד לעיין במסמך, גם אם אין הוא רשאי להגישו בשל אי קבילותו. על כן, הגישה המקובלת הינה, כי אי קבילותו של מסמך אין בו, כשלעצמו, כדי לחסנו בפני גילוי (ראה: 13 Halsbury's Laws Of England, 4th ed. (1975) 34-35; Matthews And Malex, Discovery (1992) 94). עדיין עומדת השאלה במקומה, אם אין לפרש את הוראת החוק בעניין אי הקבילות באופן שמשתמע ממנה גם חסיון בפני עיון. לשם מתן תשובה לשאלה זו יש לפנות לתכלית המונחת ביסוד הוראת סעיף 10 לחוק הביקורת. התכלית היתה 'לקבוע כי ממצאים שהכין המבקר לא ישמשו ראיה בהליך משפטי, כפי שהדבר חל לגבי דו"חות וחוות דעת של מבקר המדינה' (ראה הצעת חוק הבקורת הפנימית, התש"ן 1990- (ה"ח 263, התש"ן, 265)). מטרת ההוראה הינה להבטיח 'שיהיה שיתוף פעולה מלא של העובדים עם המבקר הפנימי, וכדי למנוע ממנו את החובה לדווח על עבודת הבקורת בבתי המשפט' (ד"כ 125, תשנ"ב, עמ' 3734). נראה כי הגשמתן של תכליות אלה הובילה את המחוקק לקביעת הוראה באשר לאי קבילות הממצאים. לאור קיומה של הוראה זו, שוב אין מקום וצורך להוסיף ולהכיר בחסיון בפני גילוי הראיה לבעל דין". 10. משאלו הם פני הדברים, בדין קבע בית הדין האזורי כי אי קבילותם של מסמכי הביקורת אינה מונעת גילויים ועיון בהם. בהקשר זה יש לציין, כי לאחרונה יצא מלפני בית המשפט המחוזי בירושלים (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים) פסק דין, בו נקבע כי מוטלת חובה על משרד ממשלתי לגלות דו"חות ביקורת פנימית לעיתונאים מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998 (עתמ (י-ם) 452/02 חברת החדשות הישראלית בע"מ - משרד התחבורה (טרם פורסם) ניתן ביום 20.5.2004, ערעור בהליך זה תלוי ועומד בבית המשפט העליון). הטעם להטלת החובה לפרסם את דו"ח הביקורת הפנימית בואר בפסק הדין כדלקמן : "פרסומם בציבור של ממצאי ביקורת המתבצעת בגוף שלטוני הוא עניין חיוני כחלק מזכות הציבור לדעת וכנגזר מזכותו לקבל דין וחשבון על אודות מהלכי תפקודו של מוסד ציבורי. ערובה לקיומו של ממשל תקין היא בהעמדתו לביקורת וכדי שהביקורת תהיה יעילה, על ממצאיה להיות גלויים וחשופים לעיני הציבור ולביקורתו. על כן פרסום דוח הביקורת הוא תנאי הכרחי לאמון הציבור במוסדות השלטון וליעילות הפיקוח הציבורי עליו". הדברים שנאמרו בפסק הדין נכונים אף עת עוסקים אנו בחובת הגילוי החלה על רשות ציבורית בכובעה כמעסיקה. 11. לאור האמור, חוזרת ונישנת השאלה האם דו"ח הביקורת הפנימית רלוונטי לצורך בירור השאלות שבמחלוקת. בכתב התביעה נטען כי מבקרת הפנים במקורות ערכה בירור באשר לעניין מושא התביעה. אין מחלוקת, שדו"ח הביקורת הפנימית אינו יכול לשמש ראייה בכל הליך משפטי, אך אין בכך כדי לקבוע שאין הוא רלוונטי למנוע את גילויו בהליך למתן צו לגילוי מסמכים. עצם המחלוקת בין הצדדים הופכת אותו לרלוונטי, כל עוד לא יעשה בו שימוש שאינו מנוגד להוראות החוק. 12. אין בידינו גם לקבל את הטענה כי לא היה מקום ליתן את הצו המבוקש בטרם החל שלב ההוכחות, כיוון שגילוי דו"ח הביקורת הפנימית היה אחד מהסעדים העיקריים בכתב התביעה. אף כי הבקשה למתן צו לגילוי דו"ח הביקורת הפנימית נתבעה כסעד בכתב התביעה, אין בכך כדי לגרוע מן האפשרות לבקש את גילוי הדו"ח האמור במסגרת הליכים מקדמיים של גילוי מסמכים בבירור עילות התביעה האחרות. לא למותר לציין, כי במסגרת ההליכים המקדמיים יכול אב בית הדין ליתן את הצו המבוקש כדן יחיד וזאת מכוח סעיף 18(ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969. 13. סוף דבר - לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות. העניין מוחזר לבית הדין האזורי להמשך בירור תביעת המשיבים. יחד עם זה, יש לציין כי ביום 4.2.2004 הגישה מקורות לבית הדין האזורי בקשה למחיקת סעיף 32 לכתב התביעה והוצאת נספח ז' מכתב התביעה. בבקשה זו טרם ניתנה החלטה על ידי בית הדין האזורי. אשר על כן, מתבקש בית הדין האזורי ליתן החלטתו בבקשה זו בהקדם האפשרי. בית הדין האזורי אף ידון ויכריע בבקשת מקורות לצמצם את צו העיון הדו"ח הביקורת הפנימית. מקורות תשלם למשיבים הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 6000 ש"ח בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק. שאלות משפטיותקבילות ראיותקבילות