החלטה 1. המבקשים (המשיבים בערעור) עתרו לחייב את המשיבה (המערערת בערעור) לתקן את כתב הערעור כמפורט להלן: 1.1. לציין את כתובתה של המשיבה בהודעת הערעור. למחוק את סעיפים 1 עד 37 להודעת הערעור. לעניין זה נטען כי בסעיפים 1 - 18 יש הצגה עובדתית מגמתית של העובדות, המתבססת על עדותה של המשיבה, אשר נועדה להטיח רפש במבקשים במשפטים בוטים; בסעיפים 19 - 26 אין כל נימוק ערעור אלא תיאור ההליך בבית הדין קמא, על ידי המשיבה; בסעיפים 27 - 37 אין כל נימוק ערעור, אלא ניתוח פסק הדין של בית הדין קמא. למעשה, רק מסעיף 38 להודעת הערעור מפורטים נימוקי ערעור, כעולה מהכותרת שלפני סעיף 38 להודעת הערעור. לפיכך, יש למחוק את סעיפים 1 - 37 להודעת הערעור. המבקשים ביססו את בקשתם על הוראת תקנה 93(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות), הקובעת כי "כתב ערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים, שלא על דרך הויכוח או סיפור הדברים", ועל תקנה 95 לתקנות הקובעת כי "כתב ערעור ניתן לתיקון בכל עת שתיראה לבית הדין, ורשאי הוא בכל עת להורות על מחיקתו או תיקונו של כל נימוק בערעור, שאינו דרוש לעניין, או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן או לסבכו או להשהותו". המבקשים טענו כי יש למחוק סעיפים אלה מהודעת הערעור בשל העובדה שאינם דרושים לעניין והינם מבישים. המשיבה טענה כי מדובר בבקשה טורדנית וטרחנית, שיש לדחותה על הסף. דרך ניסוח כתב הערעור, חלוקתו לפרקים ודרך ההנמקה הם עניינה של המשיבה, ואין למבקשים זכות להתערב בשאלות ניסוח ועריכה של מסמך משפטי שהוכן על ידי פרקליט המשיבה. אכן, ככל שכתב הערעור כולל פרטים מבישים רשאים המבקשים לבקש מבית הדין להורות על מחיקתם, אולם על המבקשים להפנות לסעיפים ספציפיים, ולטעון את טענותיהם באופן מפורט, על מנת שבית הדין ידון בטענותיהם. עוד נטען כי ציטוט קטע מפרוטוקול הדיון אינו יכול להיחשב כפרט מביש, אם לא הועלתה התנגדות אליו או בקשה לתיקונו או למחיקתו. עניין החקירה המשטרתית הועלה על ידי המבקשים, ומכל מקום אין העובדה בדבר חקירה משטרתית, שככל הידוע מסקנתה היתה שיש להגיש כתב אישום, מהווה פרט מביש. גם עניין היותה של המשיבה בבחינת מתנה (שוחד) היה עניין שהועלה (או הוכחש) בטענות הצדדים בבית הדין האזורי, ולכן אין המבקשים יכולים לעתור למחיקתו מהודעת הערעור. המסגרת המשפטית: נקודת המוצא להכרעה בבקשות מעין אלו הינה כי בית המשפט אינו "עורך על" של כתבי הטענות, ועל כל בעל דין מוטלת החובה, שהיא גם זכות, לנסח את כתבי הטענות על פי שיקול דעתו. אולם שיקול דעת זה אינו בלתי מוגבל והוא כולל סייגים שבדין החרות כמו גם בעקרונות יסוד של סדרי הדין. ע"א 9601/04 - ג' הועדה המקומית לתכנון ובנייה ואח' נ' אליהו אזיס (מיום 6.6.2005). 4. ומן הכלל אל הפרט: 4.1. בהתייחס לטענה כי כתב הערעור אינו מקיים את דרישות תקנה 93(ב) לתקנות: אני סבורה, כי אין מקום לפרש תקנה זו באופן דווקני, כך שהיא מתירה לבעל דין לפרט בהודעת הערעור רק את "נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים", בלא שבעל דין יוכל לפרט בהודעת הערעור דבר מעבר לכך. לא פעם, על מנת להציג כראוי בהודעת הערעור את "נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים", יש מקום למתן עובדות הרקע להליך הערעור הנדון בפני בית הדין. לפיכך, אין פסול בכך שבעל דין מציג בהודעת הערעור את גרסתו לעובדות הרקע של ההליך, על מנת להבהיר על אלו עובדות וממצאים שנקבעו בפסק הדין נשוא הערעור הוא מערער. במקרה הנדון, בסעיפים 1 עד 18 להודעת הערעור, מציגה המשיבה את הרקע העובדתי ואת גרסתה העובדתית בעניין עבודתה אצל המבקשים מנקודת מבטה. אכן, כלולות בפרק זה טענות שאינן נוחות למבקשים, אולם משאלה רלבנטיות למחלוקת בין הצדדים, בהיותן חלק מגרסתה של המשיבה, לא נטען לומר כי מדובר בטענות "מבישות" שדינן למחיקה מכתב הערעור. 4.2. באשר לפרקים בהודעת הערעור "מהלך המשפט" (סעיפים 19 - 27 להודעת הערעור) ופסק דינו של בית הדין קמא (סעיפים 27 - 37 להודעת הערעור): עיון בסעיפים אלה בהודעת הערעור מעלה כי הם מהווים למעשה חלק מנימוקי הערעור, כאשר את נימוקי הערעור המפורטים מסעיף 38 ואילך יש לקרוא על רקע האמור בסעיפים הנ"ל. 4.3. באשר לדרישה לציון כתובתה של המשיבה בהודעת הערעור - הדבר נעשה בהודעת המשיבה מיום 10.7.2005, בהמשך להחלטה שניתנה בעניין הפקדת ערובה. 5. על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין, וזאת בתוך 30 יום מהיום. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהיום, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ימי הפגרה יבואו במניין הימים. תיקון ערעורערעור