בית הדין לעבודה ציין בפסיקתו לגבי בקשה לצירוף ראייה בערעור, כי הכלל הוא, כי אין לצרף ראיות חדשות בשלב הערעור, אלא אם המערער לא היה יכול בשקידה סבירה לדעת על קיומן של הראיות עת הגיש את כתב התביעה. להלן פסק דין בנושא: פסק-דין השופטת ורדה וירט ליבנה 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט שמואל טננבוים ונציגי הציבור מר שמואל כהן ומר נחום עמישבי; עב 6265/04 בש"א 4444/05), אשר דחה על הסף את תביעת המערער לדמי פגיעה מהמעביד בהעדר עילה. בנוסף לכך בפנינו בקשה לצירוף ראייה בשלב הערעור. הרקע 2. המערער עבד אצל המשיבה מיום 15.12.96 ועד ליום 1.11.99. ביום 17.8.99 נפגע המערער בעת אימון כדורגל במסגרת הליגה למקומות עבודה. המערער הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה. במסגרת זו עמדת המשיבה הייתה שהמערער נפצע מחוץ לשעות העבודה וללא קשר לעבודה. לאור עמדתה זו של המשיבה, דחה המוסד לביטוח לאומי את תביעתו של המערער. על כן נאלץ המערער להגיש באמצעות עורך דינו תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האזורי בחיפה. בית הדין האזורי בחיפה קיבל את תביעתו של המערער וקבע כי האירוע הינו בגדר תאונת עבודה. אין מחלוקת כי המשיבה שילמה למערער את מלוא שכרו עבור התקופה בה לא עבד מיום 17.8.99 ועד ליום 1.11.99 וזאת כדמי מחלה. לאחר מתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שילם המוסד לביטוח לאומי למשיבה סך 17,295 ₪ וזאת כדמי פגיעה בגין התקופה מיום 18.8.99 ועד ליום 30.10.99. המשיבה שילמה למערער סך 3,353 ₪ בגין ימי חופשה צבורים והחזר ביטוח בריאות. המערער פוטר בתאריך 1.11.99. עת סיים את יחסי העבודה קיבל את מלוא זכויותיו ועל כך אין לו תביעה. תביעתו היחידה היא לקבל את דמי הפגיעה ששולמו ישירות למעסיקה היא המשיבה. פסק דינו של בית הדין האזורי 3. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער על הסף בהעדר עילה, ופסק שלא קמה למערער זכאות לדמי פגיעה מהמשיבה בסך 17,295 ₪. בית הדין האזורי סמך בפסיקתו זו על כך שאין מחלוקת בין הצדדים כי בתקופה מושא הערעור , (מיום 17.8.99 ועד ליום 1.11.99.) המערער לא עבד וקיבל שכר מלא מהמשיבה. טענות הצדדים 4. המערער תבע את דמי הפגיעה שקיבלה המשיבה בגין פגיעתו בעבודה מהמוסד לביטוח לאומי. בא כוחו טען, כי המעביד שילם למערער את שכרו מתוך ימי המחלה שעמדו לרשותו וכאשר הסתיימו ימי המחלה פוטר. בנוסף דרש שיפוי הוצאות הגשת תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי. נציין כי בכתב התביעה שהוגש בבית הדין האזורי הסעד המבוקש הוא לחייב את המשיבה בתשלום דמי פגיעה שקיבלה מן המוסד לביטוח לאומי. לגבי שיפוי ההוצאות בגין הגשת התביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי, נכתבו דברים כלליים, ללא כימות התביעה והפירוט של הנזקים ואף ספק רב אם תביעה כזו היא בסמכותו של בית הדין לעבודה. לכן כל שנתייחס בערעור שבפנינו הוא לתביעה בגין השבת דמי הפגיעה. 5. בא כוח המערער ביקש לצרף כראיה טופס תביעה מהמוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי פגיעה (להלן: "הראיה"). המערער בכתב תביעתו ציטט והפנה לראיה, אלא שבטעות שכח לצרפה לכתב התביעה ובמקומה צירף טופס תביעה לנכות שהגיש למוסד לביטוח לאומי. המערער ביקש שלמען עשיית הצדק ועל מנת להוכיח שהמעביד התנגד להכיר בפגיעה כתאונת עבודה יאפשרו לו לצרף את הראיה וציין שאילולא התביעה היתה נדחית על הסף היתה לו הזדמנות להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה. 6. בא כוח המשיבה סמך ידו על פסק דינו של בית הדין האזורי. בנוסף התנגד בא כוח המשיבה לצירוף הראיה, משום שבית הדין לעבודה אימץ את הדין הכללי כי יש צורך בטעמים מיוחדים על מנת לאפשר צירוף ראיה בשלב הערעור, טעמים אלו לא התקיימו במקרה שבפנינו. יתר על כן, לטענתו התנהגות המעביד בתביעה של הביטוח הלאומי אינה פלוגתא רלבנטית. דיון והכרעה א. דחיית התביעה לדמי פגיעה על הסף בהעדר עילה 7. תכלית התשלום של דמי הפגיעה היא להחליף את ההכנסה לתקופה קצרה. על תכלית זו עמד בית הדין בדבע מה/ 40 - 0 משה בן-שבת נ' המוסד לביטוח לאומי יז 46 בעמוד 49: "מהי הגמלה "דמי פגיעה" ומה מטרתה, במסגרת הגמלאות מכוח חוק הביטוח הלאומי, ובמיוחד פרק ג' שבו - ביטוח נפגעי עבודה? ברור שזאת "גמלה במזומנים", להבדיל מ"גמלה בעין". במסגרת גמלאות במזומנים - דמי פגיעה מסווג כ"גמלה קצרת מועד", SHORT TERM BENIFITS. ידוע לכל המצוי במינהל ביטוח לאומי, כי אחד המאפיינים גמלה קצרת מועד הוא "פשטות האדמיניסטרציה" כדי לחסוך במנגנון ובמינהל ולמנוע מצב, שבו הטיפול במתן הגמלה יעלה יותר ביוקר מאשר עצם מתן הגמלה. האמור מודגם, חלקית, בדרכו של המחוקק הישראלי עת הפחית מדמי הביטוח שמשלמים בגין פגיעה בעבודה מעבידים המשלמים "דמי פגיעה" מקופתם הם". 8. כדי להגשים את התכלית של דמי הפגיעה, המוסד לביטוח לאומי משפה מעבידים עבור תשלומים ששילמו לעובד בתקופה הראשונה לאחר שהעובד נפגע בתאונת עבודה, כאמור בתקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד - 1954 כדלקמן: "(א) המוסד רשאי להרשות למעביד פלוני, שתנאים שיקבעו על ידי המוסד, לשלם בשם המוסד דמי פגיעה לעובדיו. (ב) השתמש המוסד בסמכותו לפי תקנת משנה (א), ישולמו דמי הפגיעה על ידי המעביד, במועדים בהם הוא נוהג לשלם שכר לעובדיו והמוסד יחזיר למעביד את הסכומים שהוא שילם, לאחר שהמציא הוכחות על תשלום. (ג)מעביד כאמור בתקנת משנה (א) יהיה זכאי לעמלה בשיעור של 2.5% מדמי הפגיעה ששולמו על ידיו בשם מוסד." 9. המשיבה שילמה למערער בתקופה הרלבנטית שכר מלא משכך היא זכאית להחזר מהמוסד לביטוח לאומי. מששולם למערער שכר בתקופה בה לא עבד בשל פגיעה בעבודה, אין הוא זכאי לדמי פגיעה, שכאמור מהווים גימלה מחליפת הכנסה. שכן לא ניתן לאחוז את החבל משני קצותיו, לקבל שכר מהמעביד בתקופת הפגיעה, ובנוסף לקבל את דמי הפגיעה הגם שקיבל באותה תקופה שכר מלא מן המעביד. 10. זאת ועוד - גם אם תשלום השכר על-ידי המשיבה שולם תחילה על חשבון ימי המחלה, הרי שלאחר שהתביעה הוכרה כתאונה בעבודה ועד לתשלום דמי הפגיעה למעביד, המעביד מזכה את העובד באותם ימי מחלה. בין לבין המשיבה פיטרה את המערער ואצל המשיבה זכות לפדיון ימי מחלה ?י ִן. כך שהמערער לא יצא ניזוק מן העובדה, שהשכר שולם בתקופת התאונה ישירות על ידי המשיבה. אשר על כן, יש לדחות את הערעור לאור האמור לעיל ומטעמיו של בית הדין האזורי. ב. צירוף ראיה בשלב הערעור 11. הכלל הוא, כי אין לצרף ראיות חדשות בשלב הערעור, אלא אם המערער לא היה יכול בשקידה סבירה לדעת על קיומן של הראיות עת הגיש את כתב התביעה ככתוב בספרו של השופט י. לובוצקי "סדר הדין במשפט העבודה" פרק 1, בע' 11: "בעניין הגשת ראיות בשלב הערעור, קיבל עליו בית הדין הארצי לעבודה את כללי סדר הדין האזרחי, ולפיהם נקבע כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתיר ראיות נוספות המתייחסות לאשר קדם למתן פסק הדין נשוא הערעור אלא במקרים בהם לא ידע המבקש על דבר קיומה של הראיה, ולא היה בידו לגלותה אף בשקידה ראויה. פרשת הראיות בהליך הערעור תפתח רק במקרים נדירים." 12. במקרה שבפנינו המערער היה יכול לצרף את הראיה לכתב התביעה. אולם גם אם היינו מאפשרים למערער לצרף את הראיה, אין בה כדי לשנות מהתוצאה אליה הגיע בית הדין האזורי בפסק דינו. 13. סוף דבר- הערעור נדחה והמערער ישלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ש"ח. סכום זה, ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. הוספת ראיותערעור