תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת: "26. א. תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה, אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד. ב. מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם. ג. תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהא זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות כאמור, יתחשב בית הדין באלה: (1) התביעה קנטרנית או טורדנית; (2) התביעה הוגשה שלא בתום לב; (3) נימוק אחר שעל פיו סבור הוא שיש לסרב מתן הרשות. ד. רשות כאמור בתקנת משנה (ג) אפשר ליתן ללא תנאי, ואפשר להתנותה בתנאים ככל אשר ייראה לבית הדין". הרציונל העומד מאחורי תקנה זו הוא, שעל התובע לתבוע את מלוא הסעד שהוא זכאי לו בגין אותה עילה, ולא להטריד את הנתבע בתביעות חוזרות ונשנות בשל אותה עילה. להלן פסק דין העוסק בסוגיה: פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. המערער עבד במשיב בתפקיד סמנכ"ל החל מחודש נובמבר 1997 ועד ליום 31.10.2002. 2. בתאריך 2.10.2002 הגיש המערער תביעה נגד המשיב לתשלום פיצויי הלנת שכר בגין משכורת חודש אוגוסט 2002 (דמ 7783/02, להלן - התביעה הראשונה). המערער חזר בו מהתביעה הראשונה בטרם דיון, והיא נמחקה. 3. בתאריך 22.10.2002 חתם המערער על כתב קבלה וסילוק בו אישר קבלת תשלום שכר העבודה לחודש אוקטובר 2002 ותמורת הודעה מוקדמת עבור החודשים נובמבר ודצמבר 2002. בכתב קבלה וסילוק זה אישר המערער, בין השאר, כי קיבל את כל המגיע לו בגין שכר עבודה ובגין תשלום עבור עבודה בשעות נוספות ותשלומים נוספים אחרים. 4. בתאריך 5.5.2003 הגיש המערער תביעה כנגד המשיב לתשלום גמול שעות נוספות (להלן - התביעה השניה). 5. בית הדין האזורי בתל אביב (עב 3149/03; בשא 8261/04; השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור מר אשד ומר הכהן) העלה מיוזמתו את השאלה, האם לא היה מקום להגיש במקרה זה בקשה לפיצול סעדים. 6. הצדדים סיכמו בכתב את טענותיהם בנושא זה, ובית הדין פסק, כי "הכלל הוא, כי תובע יתבע בתביעה אחת את מלוא הסעדים הקמים לו מעילה אחת", ואם הוא רואה שלא לתבוע את כל סעדיו בשל אותה עילה היה עליו לבקש רשות מבית הדין. במקרה הנוכחי הגיש המערער שתי "תביעות המבוססות על עילה אחת ובכ"א מהן עתר לסעד אחר בהתבסס על עילה אחת (יחסי עבודה), משלא ביקש וממילא לא קיבל, רשות לפיצול סעדיו - אין קמה התביעה השנייה ואין לנו אלא לדחותה". 7. המערער הגיש ערעור על פסיקה זו כשהוא טען בתמצית את הטענות הבאות: א. שתי התביעות אינן נובעות מאותה עילה. ב. משהוגשה התביעה השניה כבר לא הייתה קיימת התביעה הראשונה, משום שנמחקה. בהקשר זה יש לציין כי תקנה 127 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות) קובעת, שמחיקת ההליך אינה מעשה בית דין. ג. אם בכל זאת מושתק המערער מלהגיש תביעה נוספת, הרי השתקה זו תופסת רק לגבי חודש אוגוסט 2002 - נושא התביעה הראשונה. ד. זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית ויש לכבדה. ה. דחיה על הסף תעשה רק במשורה. 8. המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי. 9. דין הערעור להידחות. תקנה 26 לתקנות קובעת: "26. א. תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה, אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד. ב. מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם. ג. תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהא זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות כאמור, יתחשב בית הדין באלה: (1) התביעה קנטרנית או טורדנית; (2) התביעה הוגשה שלא בתום לב; (3) נימוק אחר שעל פיו סבור הוא שיש לסרב מתן הרשות. ד. רשות כאמור בתקנת משנה (ג) אפשר ליתן ללא תנאי, ואפשר להתנותה בתנאים ככל אשר ייראה לבית הדין". 10. הרציונל העומד מאחורי תקנה זו הוא, שעל התובע לתבוע את מלוא הסעד שהוא זכאי לו בגין אותה עילה, ולא להטריד את הנתבע בתביעות חוזרות ונשנות בשל אותה עילה. 11. במקרה הנוכחי, הסעדים של פיצויי הלנת שכר וגמול שעות נוספות נובעים מאותה עילה במובן הרחב של תביעות שכר והנובע מהן, ומן הדין למצותם בתביעה אחת, ולא להטריד את הנתבע בתביעות הרבה (ראו : דב"ע שן/13-2 נאצר עותמאן - חפציבה חברה לבנין בע"מ, פד"ע כב, 191 וגם דעתו של חברי, השופט פליטמן ב-עע 300145/98 א' סוזי ו-76 אח' - א. בטחון אזרחי בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג(6), 25). 12. מחיקת התביעה הראשונה אין לה כל נפקות לענייננו, משום שעל התובע היה לתבוע את גמול השעות הנוספות כבר בתביעה הראשונה, אך הוא לא עשה כן. המשיב הוטרד לראשונה בתביעה הראשונה, והוטרד בפועל בפעם השניה בעצם הגשת התביעה השניה והתדיינות בה. מחיקת התביעה הראשונה לא חסכה, בעיקרו של דבר את ההטרדה הכפולה מן המשיב, משום שעצם הגשת התביעה הראשונה על אף שנמחקה בשלב מקדמי, היה בה מן ההטרדה, אותה מבקשים למנוע בדרך יישום תקנה 26 לתקנות. 13. גם אם היה מגיש המערער בקשה לפיצול סעדים במקרה הנוכחי, לא היה מקום להיעתר לה, מכל אחת מהסיבות המנויות בתקנה 26(ג) לתקנות. למערער היו שתי הזדמנויות לתבוע את גמול השעות הנוספות: בעת הגשת התביעה הראשונה ובעת שעשו איתו "גמר חשבון" בסיום עבודתו. המערער לא ניצל אף אחת משתי הזדמנויות אלה. במועדים אלה גובשה גם מלוא תביעתו של המערער. יתר על כן, עם המערער אכן נעשה גמר חשבון, והוא חתם בסיום עבודתו במעמד זה על כתב קבלה ושחרור (נ/2), בו מצויין במפורש שהוא קיבל את המגיע לו בגין עבודה בשעות נוספות. ההתכחשות לכתב קבלה ושחרור זה ללא כל נימוק מתקבל על הדעת, היא התנהגות שלא בתום לב, קנטרנית וטורדנית המצדיקה על פי תקנה 26(ג) לתקנות לא להיעתר לבקשה. למעלה מן הדרוש נציין, כי תביעתו של המערער לגמול שעות נוספות מעוררת על פניה קשיים לאור תפקיד ההנהלה בו נשא המערער, שספק אם חל עליו חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. 14. סוף דבר - הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק. תקנות בית הדין לעבודהבית הדין לעבודה