פסק דין השופט שמואל צור 1. המשיב, רואה חשבון ועורך דין במקצועו, הועסק על ידי המערערת כמרצה משך תקופה של כ-11 שנים. עבודתו של המשיב במערערת הופסקה ובבית הדין האזורי בבאר שבע הוא הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר ופיצוי על פיטורים שלא כדין. תביעת המערער היתה בסכום של כ- 1.5 מליון ש"ח, אך הוא העמיד אותה - משיקולים של אגרה - על סכום של 500,000 ש"ח. 2. במהלך הדיון בבית הדין האזורי, הסכימו הצדדים להסמיך את בית הדין לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984, לאמור: "הצדדים קיבלנו את המלצת ביה"ד ואנו מסכימים כמפורט להלן: "א. ביה"ד יכריע על דרך סעיף 79א' לחוק בתי המשפט באשר לסכום פיצויי הפיטורין אותו יש לשלם לתובע, לרבות באשר להצמדה וריבית. בנוסף, יכריע ביה"ד באותה דרך ביחס להוצאות משפט. ב. פסק הדין ינתן על סמך החומר המצוי בתיק. ג. פסק הדין לא יהיה מנומק, אולם בית הדין לצורך הכרעתו יקבע עובדתית אם התובע הוכיח רצף בעבודה במקרה זה". גדר המחלוקת באשר לפיצויי הפיטורים עלה מגרסאות הצדדים כפי שהיו בפני בית הדין, היינו - גרסת המשיב כי מגיע לו סכום של כ-92,000 ש"ח וגרסת המערערים כי מגיע לו, לכל היותר, 41,000 ש"ח. 3. על יסוד הסכמה זו פסק בית הדין האזורי (כב' השופט יוסף יוספי; תיק עב' 2792/02) למשיב פיצויי פיטורים בסכום של 65,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסכום של 25,000 ש"ח (פסק דין מיום 4.4.05). 4. על פסק דין זה הוגש הערעור בפנינו. המערערת טוענת כי בית הדין האזורי חרג מסמכותו בכך שפסק למשיב יותר ממה שמגיע לו כחוק. לטענתה, המשיב לא פירט בפני בית הדין האזורי - לא בתביעתו ולא בטיעוניו - מה הבסיס לטענתו כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 92,000 ש"ח. בנוסף נסוב הערעור גם על גובה ההוצאות שפסק בית הדין האזורי. המשיב תומך בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתו, מדובר בפסק דין שנפסק לפשרה ובכגון אלה אין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור. לעניין ההוצאות, טוען המשיב כי בית הדין לא הוגבל לפסיקת הוצאות ביחס מקובל דווקא לסכום פיצויי הפיטורים שפסק, והיה ברור שבית הדין יפסוק הוצאות בסכום משמעותי. 5. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, אנו מחליטים לדחות את הערעור בכל הנוגע למרכיב פיצויי הפיטורים ולקבל את הערעור, בחלקו, בעניין פסיקת הוצאות. 6. הצדדים הסמיכו את בית הדין האזורי לפסוק לפשרה לגבי תביעת המשיב לתשלום פיצויי פיטורים. הצדדים הסמיכו את בית הדין לפסוק לפשרה בלא הנמקה ובלא שהוסיפו טענות בטרם פסיקה זו, מעבר לכתבי הטענות ולראיות שהיו כבר בפני בית הדין. בפני בית הדין הונחה מחלוקת עובדתית לעניין גובה פיצויי הפיטורים, המגיעים למשיב. לפי טיעוני המערערת המשיב זכאי היה לכל היותר לכ-41,000 ש"ח ואילו המשיב טען כי הוא זכאי לכ-92,000 ש"ח. 7. בית הדין האזורי פסק כי על המערערת לשלם למשיב 65,000 ש"ח. זוהי פסיקה לפשרה. כך הסמיכו אותו הצדדים, ולכן הוא הוסמך בחוק. סכום הפשרה ניצב בערך במחצית הדרך בין גרסת המערערת לגרסת המשיב ואם נביא בחשבון שהסכום שנפסק כולל גם מרכיב של הפרשי הצמדה ורבית לכמה שנים, הרי שסכום הפשרה נוטה יותר לצד גרסתה העובדתית של המערערת. על כל פנים, זו טיבה של פשרה המוצאת את מקומה אי שם בין עמדות הצדדים. על רקע הסכמת הצדדים לסיים את המחלוקת ביניהם בפשרה, אין זה מתקבל על הדעת לטעון בערעור שבית הדין האזורי פסק למערער מעבר למה שהגיע לו כחוק. טענה מסוג זה שמה לאל את מוסד הפשרה. אם סברה המערערת כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורים בגבולות מסוימים ולא מעבר לכך, היה עליה לנהל את המשפט עד תומו תוך נטילת סיכון שטענותיה לא יתקבלו ותביעת המשיב תתקבל במלואה. משעה שבחרה המערערת להלך בנתיב הפשרה - נתיב שהוא ראוי, מקובל ומכובד במיוחד בתחום יחסי העבודה - אין זה אפשרי ואף אין זה מן הראוי "לפתוח" בערעור את כל רוחב יריעת המחלוקת שלא התבררה לעיצומה בערכאה קמא. 8. אין בדברינו אלה כדי ללמד שפסקי דין הניתנים לפשרה חסינים מביקורת. פסק דין לפשרה כמוהו ככל פסק דין ואף הוא ניתן לערעור אלא שטיבו של פסק שכזה מביא לכך שגדר הטענות בערעור הוא מוגבל, כגון - שבית הדין חרג מהסכמת הצדדים, או שפסיקתו, על פניה, אינה סבירה. עם זאת לא ניתן במסגרת ערעור על פסק דין לפשרה להחזיר את גלגל הדיון לאחור ולהעלות בו טענות או נושאים שלא הובאו בפני הערכאה שנתנה את הפסק. 9. אשר לפסיקת ההוצאות - בית הדין האזורי פסק למשיב הוצאות בסכום של 25,000 ש"ח. סכום זה חריג באופן קיצוני מסכומי ההוצאות שנפסקים בבתי הדין לעבודה. הסכום שנפסק כהוצאות הוא בשיעור של כ-40% מן הסכום שנפסק בגוף התביעה. זהו יחס שאינו מקובל. נרמז לנו שסכום ההוצאות אמור "לפצות" את המשיב על מרכיבי תביעה אחרים. איננו מקבלים זאת. הצדדים הסמיכו את בית הדין לפסוק הוצאות ואין זה מן הראוי שמרכיב זה יהווה דרך עוקפת ובלתי מוסכמת לפסיקה הנוגעת למרכיבים אחרים שלא נכללו בגדר ההסכמה. בבואנו לשקול מה סכום ההוצאות הסביר בנסיבות העניין, יש להביא בחשבון, במיוחד, את גדר המחלוקת הכספית שעמדה בפני בית הדין לצורך פסיקת הפשרה ואת הסכום שנפסק (65,000 ש"ח). בהתחשב בכך נראה לנו לנכון להעמיד את סכום החיוב בהוצאות בפסק הדין של בית הדין האזורי על 7,500 ש"ח. 10. סוף דבר - הערעור המתייחס לפסיקת פיצויי פיטורים נדחה וטוב היה אלמלא הוגש. הערעור על פסיקת הוצאות מתקבל בחלקו, כאמור בסעיף 9 סיפא לעיל. המערערת תישא בהוצאות המשיב בערעור זה בסכום מופחת של 5,000 ש"ח. מיסיםפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםרואה חשבון