תקנון קרן מבטחים קובע, כי כספים שהופרשו על ידי עמית במהלך שנות עבודתו יועברו עם מותו לקרובי משפחתו. נשאלת השאלה מה דינם של כספים שהפריש מבוטח שנפטר מבלי שהניח אחריו קרובים מדרגה ראשונה, זכאים על פי צוואה או יורשים ידועים בית הדין לעבודה דן בכספי קרן פנסיה של אדם אשר נפטר ללא קרובי משפחה ופסק כי זכותה של מבטחים לקבל את הכספים שהצטברו לזכות המנוח, תקום לה אך ורק החל מהמועד בו יעלה בידה להוכיח, כי המנוח לא השאיר אחריו נהנים. להלן פסק הדין: פסק דין השופט עמירם רבינוביץ פתח דבר: 1. תקנון קרן מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן - התקנון או תקנון הקרן) קובע, כי כספים שהופרשו על ידי עמית במהלך שנות עבודתו יועברו עם מותו לקרובי משפחתו כמפורט בתקנון (להלן - קרובים מדרגה ראשונה). בהעדר קרובים מדרגה ראשונה יועברו הכספים לזכאים על פי צוואה , ובהעדר זכאים על פי צוואה יועברו הכספים ליורשים על פי דין או ל"אנשים שהמבוטח מנה אותם בהודעה למבטחים לקבל את המענק לאחר מותו". עוד קובע התקנון, כי במקרים בהם לא נמצאו, קרובים מדרגה ראשונה, זכאים על פי צוואה , יורשים על פי דין או "אנשים שהמבוטח מנה אותם לקבל את המענק" (קבוצה זו תיקרא להלן - נהנים או הנהנים) יהיו הכספים רכוש מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן - מבטחים). 2. השאלה שעלינו להכריע בה בערעור זה היא, מה דינם של כספים שהפריש מבוטח שנפטר מבלי שהניח אחריו קרובים מדרגה ראשונה, זכאים על פי צוואה או יורשים ידועים. האם, כטענת האפוטרופוס הכללי, כספים אלה הינם בבחינת "נכס עזוב" כמשמעותו בחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח - 1978 (להלן - נכס עזוב) או שמא כספים אלו הם, כטענת מבטחים, בבעלותה. הרקע העובדתי 3. מר מנדל אורנשטיין ז"ל (להלן - המנוח), אשר הלך לעולמו ביום 26.11.1969 היה מבוטח במבטחים. במותו לא השאיר אחריו המנוח קרובי משפחה מדרגה ראשונה, זכאים על פי צוואה או יורשים ידועים על פי דין. 4. תקנה 34(א) לתקנון מבטחים, כפי נוסחה בתקופה הרלוונטית קובעת, כי "במקרה של פטירת חבר יוחזרו הכספים הנ"ל (הכוונה לכספים שהפריש העמית וכספים שהופרשו בגינו - ע.ר) לאותם אנשים בהתאם לקבוע בתקנות ביטוח הדדי של מבטחים כנזכר בתקנה 33(א) לעיל (הם הנהנים - ע.ר). הכספים הנ"ל יחולקו בין אותם אנשים ביחס שווה כקבוע בתקנות האמורות". כאמור, בהעדר נהנים הופכים הכספים לרכוש מבטחים. 5. נכון לשנת 1979 הכספים שעמדו לזכות המנוח במבטחים היו בסכום של 15,625.60 לירות (ראה נספח ב' לכתב התביעה). 6. ביום 31.3.1970 בעקבות בקשתו של האפוטרופוס הכללי ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים צו ניהול, לפיו הוסמך האפוטרופוס הכללי "לאסוף את העזבון של הנ"ל במדינת ישראל ולקנות אחיזה בו וכן להחזיק ולאחוז בו". ביום 15.12.1999 הורחב צו הניהול, והאפוטרופוס הכללי הוסמך לאסוף את כלל נכסי המנוח (להלן-צו הניהול). 7. במרוצת השנים פנה האפוטרופוס הכללי פעמים מספר למבטחים בדרישה להעביר לרשותו את הכספים שהצטברו על שם המנוח בקרן, אולם נענה בשלילה, ומשכך הגיש את התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי בירושלים. ההליכים בבית הדין האזורי 8. בית הדין האזורי בירושלים (עב 001887/99 ; השופטת דיתה פרוז'ינין כדן יחיד) קיבל את תביעת האפוטרופוס הכללי בנימוקים הבאים, שזו תמציתם: א. מבטחים אינה "בעלים" של כספים המופקדים בקרן, וכן לא ניתן לראות בה כמי שרשאית ומסוגלת לנהוג בכספי העמיתים המופקדים בקרן מנהג בעלים. משאלו הם פני הדברים, כספים אלו הם בבחינת "נכס עזוב" שהאפוטרופוס רשאי להחזיק בו. ב. כל עוד לא עלה בידי מבטחים להוכיח בצורה פוזיטיבית את אי קיומם של יורשים, הכספים שהופקדו בקרן הינם בגדר "נכס עזוב". ג. גם אם יוכח, כי הכספים שהופקדו בקרן אינם בבחינת "נכס עזוב", אין לומר כי צו הניהול בטל מעיקרו. טענות הצדדים 9. ציר טיעוניה של מבטחים בערעורה סב על כך שתקנון הקרן קובע, כי בהעדר יורשים הכספים שהצטברו לזכות המנוח בקרן שייכים למבטחים, ומשכך כספים אלו אינם בבחינת "נכס עזוב". הוסיפה מבטחים וטענה, כי לצורך בחינת השאלה למי שייכים הכספים שהצטברו לזכות המנוח בקרן, יש ליתן את הדעת למטרות הסוציאליות שבבסיס שיטת הביטוח הפנסיוני, וכי פרשנות לפיה כספים אלו הינם בבחינת "נכס עזוב" מרוקנת מתוכן את האמור בתקנון הקרן לעניין זה. כמו כן הלינה מבטחים גם על פסיקת הוצאות משפט לחובתה בבית הדין האזורי. 10. האפוטרופוס הכללי מצידו תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו והדגיש, כי על פי פסיקת בתי המשפט המחוזיים, לשם העברת הכספים שהצטברו לזכות המנוח לידי הקרן נדרשת הוכחה פוזיטיבית לאי קיומם של יורשים. בהעדר הוכחה כזו רשאי האפוטרופוס הכללי, המופקד מכוח חוק האפוטרופוס הכללי על נכסי נעדרים, להחזיק בכספים אלו. דיון והכרעה 11. בסעיף 1 לחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח - 1978(להלן-חוק האפוטרופוס הכללי) מוגדר המונח "נכס עזוב" באופן הבא : "נכס עזוב" - נכס שנתקיימו בו אלה: (1) לא נמצא מי שרשאי ומסוגל לנהוג בו מנהג בעלים או לנהלו, או שבעלו אינו ידוע; (2) הנכס נמצא בארץ, ובנכס של אזרח ישראלי, של תושב ישראל, או של תאגיד הרשום בישראל או שהוקם בה - גם נכס שנמצא בחוץ-לארץ" 12. בחוק האפוטרופוס הכללי נקבע, כי רשאי בית המשפט ליתן לאפוטרופוס הכללי צו לניהול נכס עזוב מסויים או נכסים עזובים של פלוני או של עזבונו (סעיף 6(א) לחוק האפוטרופוס הכללי). בהקשר זה יש לציין כי מכוח הוראה זו שבחוק האפוטרופוס הכללי קיבל האפוטרופוס הכללי צו לניהול כלל נכסי המנוח. 13. בערעור זה חזר וטען האפוטרופוס הכללי, כי הכספים שהצטברו לזכות המנוח במבטחים הם בגדר "נכס עזוב", וכי לא עלה בידי מבטחים להוכיח, כי במקרה דנא לא הניח המנוח אחריו יורשים שלהם זכות קדימה בכספים אלה מכוח ההוראה הרלבנטית בתקנון מבטחים. תנא דמסייע לטענתו זו מצא האפוטרופוס בפסיקתם של בתי המשפט המחוזיים שדנו בסוגייה זו וקבעו כי לשם העברת כספים שהצטברו לזכות מבוטח שנפטר במבטחים נדרשת הוכחה פוזיטיבית בדבר אי קיום יורשים (ראו לעניין זה : בז"ש (ב"ש) האפוטרופוס הכללי נ' קרן פנסיה ותגמולים מקפת, לא פורסם, ניתן ביום 17.5.1982 ; בז"ש (ב"ש) 580/93 האפוטרופוס הכללי - מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, דינים מחוזי, כרך לב(1), 921 ; המר' 3623/96 האפוטרופוס הכללי נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ ואח', לא פורסם, ניתן ביום 6.3.1997). בהעדר הוכחה פוזיטיבית לאי קיומם של יורשים רשאי האפוטרופוס הכללי, לשיטתו, להחזיק בכספים שהצטברו לזכות המנוח במבטחים בשל היותם "נכס עזוב". מאידך, טענה מבטחים כי היא זכאית לכספים שהצטברו לזכות המנוח. זאת, בשל המטרה הסוציאלית שבבסיס שיטת הביטוח הפנסיוני. 14. טענה זו שהעלתה מבטחים יש לדחות. זכותה של מבטחים לקבל את הכספים שהצטברו לזכות המנוח, תקום לה אך ורק החל מהמועד בו יעלה בידה להוכיח, כי המנוח לא השאיר אחריו נהנים. עד עתה לא השכילה מבטחים להוכיח, כי המנוח לא השאיר אחריו נהנים. בנסיבות אלה, צודק האפוטרופוס בטענתו, כי יש לראות בכספים שהצטברו לזכות המנוח במבטחים "נכס עזוב", וכי כספים אלה כלולים בצו הניהול שניתן לו. 15. עם זה, יש לציין כי על מנת לשלול מכספים אלו את הגדרתם כ"נכס עזוב", אין מבטחים צריכה להוכיח הוכחה פוזיטיבית, כי אין למנוח יורשים כטענת האפוטרופוס. אומנם, בעבר יצאה הלכה מלפני בית המשפט העליון, לפיה על הטוען לזכות בירושה להוכיח, כי לא קיימים יורשים אחרים זולתו (ראה לעניין זה ע"א 500/78 עזבון המנוחה גולדה זימן ז"ל נ' בנימין זימן ואח' פ"ד לד(3), 609) ובתי המשפט המחוזיים שדנו בסוגיה מושא ערעור זה הלכו בתלם הלכה זו. ואולם, בשנת 2003 שונתה הלכה זו בפסק הדין שניתן בעניין המנוח זאב בן צבי ברגמן (ע"א 9694/01 האפוטרופוס הכללי מנהל עזבון המנוח זאב בן צבי ברגמן נ' יוסף פרידמן ואח', פ"ד נח(2), 65, להלן - פרשת בן צבי). בפרשת בן צבי הומרה הדרישה להוכחה פוזיטיבית בדבר אי קיום יורשים במבחן "השקידה הסבירה". ואלו הדברים שנכתבו אודות מבחן השקידה הסבירה בפרשת בן צבי : "דרישת השקידה הסבירה לאיתור יורשים פוטנציאליים שונה במהותה מהנטל הדורש מהיורשים הקיימים לבסס מימצא (בדרך קביעה ישירה או בדרך הסתברותית) לגבי זהותם של יורשים פוטנציאליים. גם לאחר שקידה ארוכה וממושכת עלולים חיפושי היורשים אחרי יורשים פוטנציאליים שלא להעלות דבר. במצב דברים שכזה אם נדרוש מהם לבסס מימצא על אודות קיומם או אי-קיומם של יורשים אחרים, הרי שדין בקשתם לחלוקת מלוא העיזבון יהיה דחייה. לעומת זאת אם נדרוש מהם שקידה סבירה לאיתור היורשים הרי שיוכלו לעמוד בנטל זה. נראה לי כי הסתפקות בקיומה של שקידה סבירה לאיתור יורשים פוטנציאליים מאזנת טוב יותר בין התכליות של חוק הירושה העומדות על הפרק. מצד אחד, אין מדובר בנטל זניח, אלא מדובר בנטל של ממש - שעל טיבו נעמוד מיד - לנסות ולאתר את מפת היורשים הפוטנציאלית. בכך קיימת התחשבות בחשיבות שביציבותו של צו הירושה ובזכויות היורשים הפוטנציאליים בעיזבון. מצד אחר, אין מדובר בדרישה כה נוקשה כקביעת מימצא פוזיטיבי שבמקרים רבים לא תאפשר חלוקה שלמה של העיזבון. על-כן דרישת השקידה הסבירה משקפת מתן משקל ראוי יותר לתכלית הגשמת רצונו המשוער של המוריש והגשמת הזכויות של היורשים הקיימים בעיזבון. מתי ניתן לומר כי השקידה לאיתור יורשים פוטנציאליים הינה שקידה סבירה? המענה לשאלה אינו אחיד אלא משתנה מנסיבותיו של מקרה אחד לנסיבותיו של אחר... השקידה הסבירה צריכה להיות בעלת פוטנציאל להיות אפקטיבית, על-כן לעתים עליה לכלול פנייה למדינות זרות שבהן יכולים לגור יורשים, לשם איתורם (ראו Rule 13.2 של ה-Supreme Court Orphans’ Court Rules במדינת פנסילבניה. כן ראו In Re Estate of Alexander (2000) [17])). כמו כן יש להתייחס לכלי הפרסום ככלי שיכול לשרת את המטרה שבאיתור יורשים פוטנציאליים. בכלי הפרסום נעשה שימוש שוטף בישראל על-מנת לאפשר הגשת התנגדויות למתן צו הירושה (סעיף 67 לחוק הירושה ). נעשה בו שימוש שוטף גם בארצות-הברית שעה שמפת היורשים אינה ברורה (ראו§1-401 של ה-Uniform Probate Code). השימוש בכלי זה צריך להיות מובא בחשבון שעה שמחפשים יורשים פוטנציאליים בחו"ל. שעה שמחפשים קרובי משפחה שהיו שייכים לקהילות יהודיות במזרח אירופה, למשל, יתקלו היורשים בקושי לאתר רישומי אוכלוסין מהתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. גם העדים לקיומן של משפחות יהודיות באותם מקומות הולכים ופוחתים. לכן במסגרת סבירות השקידה יש מקום לשקול את אופציית הפרסום על אודות קיומם של ההליכים בישראל בעיתונים בעלי תפוצה רחבה במדינות הללו ובכל מקום שבו אילן היוחסין של המנוח מעלה את האפשרות כי יורשים קיימים מצויים. כמובן שהשאלה אם יש לנקוט את אמצעי הפרסום במסגרת השקידה הסבירה, ומה היקפו של הפרסום, תהיה תלויה בגודלו של העיזבון העומד על הפרק. אין לשלול מקרים שלא יהא בהם כלל צורך בפרסום במסגרת השקידה הסבירה. כל מקרה ונסיבותיו". 16. לא בכדי הארכנו להביא מפסק דינו של בית-המשפט העליון בפרשת בן צבי, שכן יש בדברים שנכתבו שם תשובה לשאלות המתעוררות בערעור זה, כפי שנפרט להלן. במקרה לפנינו, הלך המנוח לעולמו בשנת 1969. אין חולק, כי המנוח לא הותיר אחריו קרובים מדרגה ראשונה, ואף לא זכאים מכוח צוואה . משאלו הם פני הדברים, לאור תקנה 34(א) לתקנון מבטחים היו אמורים הכספים שהצטברו לזכותו לעבור ליורשיו ובהעדר יורשים למבטחים. לאור מבחן השקידה הסבירה כפי שפורט בהרחבה לעיל, סבורים אנו, כי כדי שהכספים יהיו נחלת מבטחים, עליה לפעול באופן סביר לאיתור היורשים, ורק אם לאחר שקידה סבירה לא ימצאו כל יורשים תהא מבטחים זכאית בדין לזכות בכספים. 17. נשאלת השאלה, מהי "שקידה סבירה" בנסיבות הקיימות. במקרה הנוכחי, מאז פטירת המנוח בשנת 1969 לא הוגשה בקשה לצו ירושה ולא הופנתה למבטחים ולאפוטרופוס הכללי כל בקשה מטעם יורשי המנוח על פי דין לקבלת הכספים. אין גם כל בדל של ראייה או רמז להתעניינות בעיזבון או בכספים שהצטברו לזכות המנוח במבטחים. מאידך, לא נטען וממילא לא הוכח, כי נעשה ניסיון על ידי מבטחים לאתר את יורשי המנוח. אשר על כן בהתחשב בכל האמור לעיל ובהתחשב בכך שחלף זמן רב ממות המנוח ובהתחשב בסכום, נראה לנו שמבטחים תצא ידי חובתה החוקית לפעול בשקידה סבירה לאתר את היורשים על פי דין, אם תפרסם הודעה בדבר זכותם של היורשים לקבל לידיהם את הכספים שהצטברו לזכות המנוח במבטחים בעיתון יומי אחד. 18. אם תוך חודשיים ימים ממועד הפרסום לא יתגלו נהנים הזכאים בהתאם לתקנון הקרן לכספים שהצטברו לזכות המנוח, הרי שעל פי תקנון הקרן יהיו כספים אלה לרכוש מבטחים. בנסיבות אלו, לא ניתן יהיה לראות בכספים אלו יותר "נכס עזוב", ויש לראות את מבטחים החל מאותו מועד, כמי שרשאית ומסוגלת לנהוג בו מנהג בעלים או לנהלו. משיחדלו כספים אלה להיות נכס עזוב, כאמור לעיל, לא יחול עליהם יותר צו הניהול, לא משום שהוא בטל או יבוטל, אלא משום שהוא חל רק על "נכס עזוב", וכספים אלה לא יהיו עוד "נכס עזוב", בו רשאי האפוטרופוס הכללי להחזיק מכוח צו הניהול. לסיכום בהתקיים מצב דברים כאמור, יהיו כספים אלה לרכוש מבטחים ועל האפוטרופוס יהיה להשיבם למבטחים. 19. בשולי הדברים לא למותר לציין, כי ככלל כספי קרן פנסיה אינם בכלל העיזבון (סעיף 147 לחוק הירושה התשכ"ה-1965), וכי התוצאה אליה הגענו בערעור זה אף עולה בקנה אחד עם האדנים עליהם מושתתת קרן פנסיה, שכן בהעדר יורשים יועברו הכספים למבטחים וישמשו לטובת הביטוח הדדי של העמיתים (לעניין מאפייניה של קרן פנסיה ראה : דב"ע נא/7-6 מרים זיו - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בארץ ישראל, פד"ע כג, 493 ; בג"ץ 2010/90 התאחדות חברות לביטוח חיים בע"מ נ' ממשלת ישראל פ"ד מה(1) 405 ; מ' גולדברג "ביטוח עובדים בקרנות פנסיה" שנתון משפט העבודה ג' (תשנ"ב - 1992), 93). הנשיא סטיב אדלר התוצאה אליה הגיע חברי השופט רבינוביץ מקובלת עלי, אולם ברצוני להוסיף דברים מספר. [2] כספי קרן פנסיה אינם חלק מעיזבון עמית שנפטר (סעיף 147 לחוק הירושה ). הטעם לכך הוא, כי קרן פנסיה הסתדרותית ו"סוציאלית" מעניקה לעמיתיה ביטוח פנסיה קבוצתי. אחד מעקרונות קרן הפנסיה הוא שחישוב הפנסיה, היינו - הזכויות שהעמיתים זכאים לקבל מהקרן - מבוסס על תכנית מיוחדת. על כך עמדתי במסגרת פסק הדין בעניין אליאב בזו הלשון: "שיטת הפנסיה הצוברת, שביסוד קרנות הפנסיה החברתיות מקורה בהסכמה חברתית עתיקת יומין בין העובדים, ההסתדרות, ארגוני המעסיקים, קרנות הפנסיה והמדינה. העקרונות המנחים של השיטה הם עקרון ההדדיות, עקרון הביטוח הקבוצתי-שיתופי, שאושיותיו עקרון השוויון ועקרון הביטוח הדינמי, והגשמת המטרה הסוציאלית של מתן פנסיה תוך התחשבות בטובת כלל חברי הקרן. הקרנות החברתיות נחשבות ל"נאמן" בתחום הביטחון הסוציאלי, במובן זה שעליהן לנהוג בכספי העמיתים לטובתם. לאמור, הקרן גובה כספים במטרה לממן תכנית פנסיה שיתופית לטובת כלל עמיתיה, והיא אינה ביטוח מסחרי המיועד לבטח את הפרט.ב" (עע 629/97 אליאב - קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע לו 721, 774). על פי התכנית האמורה, הכספים שהופרשו לקרן הינם לטובת כלל העמיתים ואינם מיוחסים באופן אישי לעמית. כך, עמית שנפגע בגיל 40 וזכאי לפנסיית נכות יקבל מהקרן סכומים העולים בהרבה על סכומים אותם יקבל עמית העובד עד לגיל 60 או 65 ומקבל פנסיית זקנה. כמו כן, עמית שמקבל פנסיית זקנה וחי עד לגיל 90 יקבל מהקרן סכומים העולים על אלה שיקבל עמית הפורש לגמלאות בגיל 60 או 65 ונפטר זמן קצר לאחר מכן. שיטת הביטוח הפנסיוני האמורה מבוססת על חישוב זכויות לכלל העמיתים, בידיעה כי חלק מהעמיתים יקבלו יותר זכויות מאחרים. הטעם לכך הוא האחריות ההדדית בין עמיתי הקרן. חלק משיטה זו הוא, כי יהיו עמיתים שלא יקבלו כלל הטבות מהקרן. דוגמה לכך היא עמית שנפטר לפני פרישתו לגמלאות ללא קרובי משפחה או שאירים. דוגמה אחרת, לעמית המקבל מהקרן סכומים הנמוכים בהרבה מהפרשותיו, היא עמית הפורש לגמלאות, מקבל פנסיה משך חודשים ספורים ונפטר ללא קרובי משפחה או שאירים. שיטה פנסיונית מיוחדת זו לוקחת בחשבון, כי יהיו עמיתים שילכו לעולמם ללא קרובי משפחה או שאירים. במקרה זה, תקנות הקרן קובעות כי הכספים העומדים לרשותו של העמית יהיו רכושה של הקרן. מכאן, כי אין לדבר בהקשר זה על "נכס עזוב", משום שכספים אלה הינם רכושה של הקרן, מכוח תקנונה הקובע את זכויות העמית בקרן ומהווה מעין חוזה בינו לבין הקרן. על כן, הקרן רשאית לנהוג בכסף זה מנהג בעלים. [3] על הקרן מוטלת אחריות מכוח עקרון תום הלב להודיע ברבים על קיום כספים של העמית בקרן, כאשר איש לא הגיש לקרן תביעה לגביהם. מקובלת עלי עמדת חברי השופט רבינוביץ, כי בנסיבות הללו על הקרן לפרסם מודעה בעיתון יומי וזאת כדי לאפשר לבעלי זכויות בכספים של העמית לדעת על קיומם ולדרוש אותם. לדידי, בנסיבות של המקרה דנן, לקרן זכות בעלים על תנאי ביחס לכספי העמית. התנאי הוא, כי הקרן תפרסם הודעה כאמור לעיל. היה ויופיע אדם הטוען לזכויות בכספי העמית, יבחנו טענותיו. לא יופיע טוען לזכויות, אזי הבעלות על תנאי הופכת לבעלות מלאה. השופטת נילי ארד מקובלת עלי חוות דעתו של חברי השופט עמירם רבינוביץ, לרבות הערותיו של חברי הנשיא סטיב אדלר. נציג עובדים, מר משה בית דגן אני מצטרף לפסק הדין המנומק של השופט עמירם רבינוביץ וגם להערות שניתנו על ידי הנשיא סטיב אדלר. נציג מעבידים, מר משה אורן אני מצטרף לפסק הדין המנומק של השופט עמירם רבינוביץ וגם להערות שניתנו על ידי הנשיא סטיב אדלר. סוף דבר הערעור נדחה בכפוף לאמור בסעיפים 17 ו - 18 לפסק דין זה לפיהם : "מבטחים תצא ידי חובתה החוקית לפעול בשקידה סבירה לאתר את היורשים על פי דין, אם תפרסם הודעה בדבר זכותם של היורשים לקבל לידיהם את הכספים שהצטברו לזכות המנוח במבטחים בעיתון יומי אחד... אם תוך חודשיים ימים ממועד הפרסום לא יתגלו נהנים הזכאים בהתאם לתקנון הקרן לכספים שהצטברו לזכות המנוח, הרי שעל פי תקנון הקרן יהיו כספים אלה לרכוש מבטחים". לאור התוצאה אליה הגענו בערעור זה ומאחר שמדובר במחלוקת מתחום הביטחון הסוציאלי, ישא כל צד בהוצאותיו בשתי הערכאות. בית הדין מתנצל בפני הצדדים ובאי כוחם על העיכוב שחל במתן פסק הדין. פנסיהקרן פנסיה