פסק דין עניינו של ערעור זה מתמקד בשאלת זכאותו של המשיב לפנסית זיקנה מאת קרן מקפת, היא המערערת שבפנינו. עניינו מתייחס לתקופה שבין השנים 1954 ו-1964. בית הדין האזורי מפי השופטת ורדה סאמט (עב' 001079/02) קיבל את תביעתו של מר אריה ביסטריצר במלואה והכיר בזכאותו לזכויות פנסיוניות מקרן מקפת בגין תקופה זו. העובדות מר אריה ביסטריצר הועסק בחברת שח"מ בע"מ, חברת בת של חברת "מקורות", החל מחודש פברואר 1954 ועד לחודש ספטמבר 1964. בתקופת עבודתו זו בוטח מר אריה ביסטריצר על ידי שח"מ בקרן פנסיה מקיפה המנוהלת על ידי קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש בע"מ, מכוח הסכם בין הקרן לבין מקורות. בשנת 2000, בהיותו כבן 70, פנה מר אריה ביסטריצר בכתב לקרן בבקשה לברר את זכויותיו. בתחילה השיבה הקרן כי לא אותרו זכויות עבור מר אריה ביסטריצר בקרן. על כן דחתה הקרן את דרישתו של מר ביסטריצר לזכויות פנסיוניות. מר ביסטריצר לא הרפה ודרש בירור. במכתב מאוחר יותר השיבה הקרן למר אריה ביסטריצר כי אכן נצברו כספים לזכותו אך אלו הוחזרו לו בהמחאה בשנת 1967 וכי חשבונו בקרן נסגר. מר ביסטריצר קיבל מהקרן חשבון החזרת זכויות משנת 1964. הקרן צרפה למכתבה עותק של טופס החזרת זכויות עם ספח של המחאה. לספח זה מצורף ספח קבלה עליו אמור לחתום מקבל ההמחאה, ברם על ספח זה אין כל חתימה של מר ביסטריצר. הספח נשאר ריק ללא חתימתם של מר ביסטריצר או של המפעל בו עבד. לא הוצגה כל הוכחה שהכסף שעמד לזכותו של מר ביסטריצר נפדה. עד הגנה מטעם הקרן ביקש לטעון ש"מאכרים" של המפעל היו מגיעים ומקבלים המחאות של עובדים ללא כל אסמכתא. בית הדין האזורי דחה טעה זו. קביעתו של בית הדין האזורי בית הדין האזורי קיבל את תביעתו של מר אריה ביסטריצר במלואה. בית הדין האזורי פסק כי הקרן כשלה בהרמת הנטל להוכיח כי הכספים שנצברו אכן הועברו למר ביסטריצר או למפעל בו עבד. לפיכך פסק בית הדין כי מר אריה ביסטריצר זכאי לזכויות הפנסיוניות מהקרן. האם תביעתו של מר אריה ביסטריצר התיישנה כטענת הקרן קרן מקפת מסכימה כי תביעתו של מר ביסטריצר לא התיישנה. זאת מאחר ומר ביסטריצר הגיש את תביעתו קרוב לשבע שנים לאחר שמלאו לו 65, היינו, גיל הפרישה והזכאות לפנסיה. ברם הקרן מבקשת כי נכיר ב"התיישנות קונסטרוקטיבית". לטענתה אין זו התיישנות המביאה לסילוק על הסף אלא להחלשתו של נטל הראייה. זאת מאחר שבסמוך לסיום עבודתו של מר ביסטריצר, עבודה שנמשכה כעשר שנים, היה קל לה לבחון את העובדות. אז היה בידה להוכיח שהיא העבירה את הכספים מחשבונו של מר ביסטריצר למקורות. ואילו היום, לאחר 40 שנה, מתקשה מקפת לאתר את המסמכים הרלוונטיים לתביעה. על כן טוענת מקפת כי נטל הראיה עליה קטן ביותר וממילא היא עמדה בנטל גדול ממנו כאשר הוכיחה כי הכספים הועברו למעסיקתו של מר אריה ביסטריצר. לא נהיר לנו המונח של "התיישנות קונסטרוקטיבית". או שתביעה התיישנה או שהיא לא התיישנה. זכויות פנסיוניות מצטברות במשך שנים ומתגבשות עם הגיע הזכאי לגיל פרישה. תביעה לפנסיה שמטבע בריאתה מתבעת כאשר עמית מגיע לגיל פרישה היא מטבעה תביעה העוסקת בעובדות הקורות במשך שנים ארוכות והיא דנה בעובדות העבר. דבר זה מחייב את קרנות הפנסיה להחזיק ארכיונים ולהשקיע בכך משאבים רבים. מסמכים הנוגעים לזכויות פנסיוניות של עמיתים נאספים במשך שנות חברותו של העמית. זכותו של העמית מתגבשת עם הגיעו לגיל פרישה. אין לראות התיישנות בתביעה לאחר 40 שנה. זו מהותן של תביעות מקרן פנסיונית. הצדק עם מר אריה ביסטריצר בטענתו כי במקרה דנן חלק מהמסמכים הנוגעים לו היו ברשות מקפת ואף הומצאו לתיק בית הדין. ברם אין במסמכים הללו כדי לבסס את טענת הקרן כי זכויותיו נפדו. עוד טוען מר ביצסטריצר כי מסמכים שלא הומצאו על ידי מקפת לבית הדין ואף לא נמצאו ב"ניילון" בו היו המסמכים האחרים, אינם מהווים ראייה. חובת הגילוי המוגברת של קרן פנסיה מר אריה ביסטריצר טען כי מקפת הפרה את חובת הגילוי המוגברת כלפיו ובוודאי את חובתה לגילוי יזום. הוא לא קיבל הודעה כלשהי ממקפת בדבר זכויותיו אצלה ולכן לא ידע במשך השנים על קיומן של זכויות אצל מקפת. מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי היה על מקפת ליידע את מר אריה ביסטריצר באשר לצעדים שננקטו, כפי שלא נעשה במקרה דנן. אם אכן "מאכרים" של מקורות הוציאו את הכספים היה על מרקפת לידע את מר ביסטריצר עד כוונתה זו של מקורות. זאת בכל מקרה. זאת בודאי לאור חובת הגילוי המוגברת שיש למקרפת כקרן פנסיה כלפי עמיתה, מר אריה ביסטריצר. מקפת גרמה באי הגילוי לכך שמר ביסטריצר לא ידע על קיומן של זכויות אצל מקפת וממילא לא ידע כי הוא רשאי לדרוש או לברר או לתבוע את זכויותיו ממנה. על החובה המוגברת של קרן פנסיה כלפי עמיתיה עמדתי בעניין רחל רפפורט (ע"ע 001341/01 רחל רפפורט - מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - טרם פורסם). עמדתי על חובת כל מבטח, ובודאי עמית בקרן פנסיה, וזאת בדומה לחובת בנק לגילוי מוגבר. מעבר לכך ציינתי כי חובת הגילוי המוגבר כוללת חובת גילוי יזום (ראה ירון אליאס בספרו "דיני ביטוח", הוצאת בורסי, תל אביב, 2002, כרך א עמוד 111 ואילך). ניתן להקיש על אחריותו המוגברת של מבטח לגילוי מוגבר מחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, ה'תשמ"א-1981. פרק ה' הדן ב"שמירה על עניני מבוטחים" קובע בסעיף 55: § איסור תיאור מטעה § 55(א) מבטח או סוכן ביטוח לא יתאר תיאור מטעה עסקת ביטוח המוצגת לפני לקוח פלוני ולא יכלול תיאור מטעה בפרסום לציבור. § (ב) לעניין זה, "תיאור מטעה" - תיאור הניתן בעל פה, בכתב או דפוס, שיש בו כדי להטעות בעניין מהותי בעסקה; בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה: § (2) מהותה של עסקת הביטוח, היקף הכיסוי הביטוחי, הסייגים לו והתנאים המוקדמים לקיומו; § (3) משך תקופת הביטוח והאפשרויות שבידי המבוטח או המבטח להפסיקה; § (ג) תהא זו הגנה טובה לסוכן ביטוח שבתארו תיאור מטעה התבסס על תיאור בכתב שסיפק מבטח ושהוא לא ידע ולא יכול היה לדעת שהתיאור מטעה. ציינתי עוד: החוק מלמד בדרך של היקש על הכוונה כי היחסים יהיו תלויים בחובת גילוי מוגברת. חובה זו אינה נובעת מחוק ספציפי. היא נובעת מחובת תום הלב ביחסים מיוחדים אלו. הנשיא מאיר שמגר עמד על יחסים מיוחדים אלו בין מבטח למבוטח (ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ וכרמי עוזי נגד ישר מנשה וערעור שכנגד, פ"ד מט(2), 749, 765-766, להלן - עניין ישר), וכך ציין הנשיא שמגר: אין לראות ביחסים שנוצרים בין החברה המבטחת ללקוח יחסים חוזיים רגילים הנוצרים על פי דיני המכר. קיים הבדל בסיסי בין שני המצבים: באחרון אנו מייחסים לרצון הצדדים גבולות רחבים ביותר, ובהתחקות אחר אומד דעתם בזמן מפגש הרצונות, אנו רואים אותם כשווים. ...... לא כך הדבר שעה שמדובר בחוזה שנכרת בין חברת הביטוח ללקוח. זאת לגבי כל מבטח. הדברים נכונים פי כמה לגבי קרן פנסיה. העמיתים שמים את יהב' על קרן פנסיה תוך שהם מקווים לזכות בפנסיה לעת זקנה. הקרן היא שממונה על הגנה על זכויות העמית. זהו תפקידה כקרן פנסיה. על כך היא אמונה. אסור שהקרן תהפוך לקרן הצבי והעמית ישים את כספו על קרן הצבי. בכך נכשלה הקרן. אם אכן מקורות הוציאה את כל הכספים של עובדיה מהקרן היה זה מתפקידה של הקרן לדווח על כך לעמיתים ולברר אם הדבר נעשה על דעתם. מכל מקום בענייננו לא הוכח כי אכן הכספים הוצאו. קביעה זו היא עובדתית וברי שאין לערכאת הערעור מקום להתערב בה. טענת הודאה והדחה טענה נוספת בפי מקפת, טענת הגנה מסוג "הודאה והדחה". הקרן אינה מכחישה את העובדה שנצברו כספים על שמו של מר אריה ביסטריצר בגין תקופת עבודתו בשח"ם אולם הקרן גורסת כי פרעה את חובה כלפיו כבר בשנת 1964 ולכל המאוחר בשנת 1967. כאשר הקרן מודה בחובה אך מבקשת להדיח את החבות בטענה כי היא פרעה את החוב, הרי נטל הראיה מוטל על כתפיה. את הנטל הזה כאמור לא הרימה מקפת. סיכומו של דבר, דין הערעור להדחות. המערערת, מקפת, תשלם למר ביסטריצר הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך -.10,000 תוך 30 יום. פנסיה