פסק דין 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר; עב 2077/00), אשר חייב את המערערת (להלן: המוסך או המוסך המפטר) לשלם למשיב פיצוי בגין פגיעה בחופש העיסוק והפרשי הודעה מוקדמת ודחה את התביעה שכנגד שהגיש המוסך. 2. הרקע העובדתי כעולה מפסיקתו של בית הדין האזורי ומטיעוני הצדדים הוא כלהלן: א. המשיב עבד במוסך כמנהל עבודה בתקופה שמיום 15.6.94 עד לפיטוריו ביום 15.2.99. לאחר סיום עבודתו במוסך, פנה המשיב למוסך "כפיר" בהצעה להעסיקו כמנהל באותו מוסך (להלן גם: המוסך הקולט). בעליו של מוסך כפיר הסכים לקבל את המשיב לעבודה, בכפוף לקבלת הסכמתו של מנהל המוסך המפטר. ב. הדרישה לקבלת הסכמת בעליו של המוסך המפטר להעסקתו של המשיב במוסך הקולט, נובעת מהסדר הנוהג בין מוסכים ממין אלה שלפנינו, הנותנים שירותים ליבואן "טלקאר בע"מ" (להלן: חברת טלקאר). לפי אותו הסדר, מקובלת "תקופת צינון" בת ששה חודשים במעבר עובד ממוסך למוסך, אלא אם כן המוסך בו הופסקה עבודתו של העובד, נותן הסכמתו למעבר מיידי של העובד למוסך הקולט. ג. משלא ניתנה הסכמת בעליו של המוסך המפטר הודיע בעליו של המוסך הקולט למשיב שאין ביכולתו לקבלו לעבודה, למרות שהיה לו עניין רב בכך. בנדון זה קבע בית הדין האזורי, כי התנגדותו של מר גבעון להעסקתו של המשיב במוסך הקולט בעליו של המוסך המפטר "היתה הסיבה המכרעת וכנראה היחידה לאי העסקת התובע. מר איפראימוב (בעליו של המוסך הקולט - נ.א.) הודה, כי רצה להעסיק את התובע ולולא התנגדותו של מר גבעון, היה עובד אצלו". ד. משנותר המשיב ללא עבודה משך 11 חודש, ובשל הנזק שנגרם לו עקב כך, הגיש תביעתו נגד המוסך. 3. על רקע עובדות אלה קבע בית הדין, כי מנהל המוסך המפטר פגע בחופש העיסוק של המשיב באופן ש"לא רק שקטע את מטה לחמו של התובע, גם מנע ממנו ללא כל צידוק, לעבוד במקום אחר". זאת, אף מבלי שנחתם הסכם המגביל את עיסוקו של המשיב לאחר סיום עבודתו ומבלי שהוצג כל סוד מסחרי עסקי בפני בית הדין. בנסיבות אלה, חייב בית הדין את המוסך המפטר לפצות את המשיב בסכום כולל של 60,000 ש"ח שהוא שיעור של כארבע משכורות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.00. בפסיקת הפיצוי, כאמור, איזן בית הדין את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות "מתן משקל לאופי המרתיע שצריך להיות לפיצוי שכזה על מעבידים אשר ימנעו ללא כל סיבה מוצדקת להפריע להעסקת עובד במקום אחר". בנוסף על כך חוייב המוסך המפטר בתשלום 7,774 ש"ח למשיב, בגין הפרשי חלף הודעה מוקדמת ונדחתה התביעה שכנגד. 4. עיקר טעמיו של המוסך המפטר כנגד חיובו בפיצוי המשיב היו אלה: אין לדרוש ממנו מתן הסכמה למעבר המשיב למוסך מתחרה, תוך גרימת נזקים למעסיקו הקודם; ומכל מקום חברת טלקאר היא בלבד בעלת דברו של המשיב; הוסיף המוסך וביקש לבטל את חיובו בתשלום הפרשי חלף הודעה מוקדמת ולקבל את התביעה שכנגד שהגיש נגד המשיב. המשיב תמך טיעוניו בפסק דינו של בית הדין האזורי. 5. נתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו והגענו למסקנה, כי דינו של הערעור להידחות מכל וכל. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות ולא נמצא כל טעם להתערבותנו בו. נוסיף, כי לטעמנו, בנסיבות המקרה, מתקיימים גם יסודותיה של עוולת גרם הפרת חוזה לפי סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המקימה למשיב עילת תביעה נגד המוסך לפיצויו. 6. רואים אנו להדגיש כי הסדר "תקופת הצינון" הנוהג בהתקשרות בין חברת טלקאר לבין המוסכים הנותנים שירותי תיקונים לרכב המיובא על ידה, פסול מעיקרו. אין להתיר קיומו של הסדר גורף של הגבלת עיסוק על עובדי המוסכים הללו, או להתנות מעבר עובד ממוסך למוסך בהסכמת מעסיקו הקודם. עם זאת ובענייננו, מניעת העיסוק שמהמשיב והשבתתו מעבודה, לא נגרמה על ידי חברת טלקאר, אלא כתוצאה מסירובו המתמשך של המוסך המפטר לתת הסכמתו להעסקת המשיב במוסך הקולט. סוף דבר - הערעור נדחה. תוך 30 יום מהיום תשלם המערערת גבעון שירותי רכב בע"מ למשיב מר בנימין בוגנים שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח. לא ישולם הסכום במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםחופש העיסוק