פסק דין השופט שמואל צור 1. המערער הועסק כפקיד מודיעין בבית החולים נהריה שבבעלות המשיבה. המערער החל שרותו במדינה ב-1988 ופוטר מעבודתו לאחר 14.5 שנות שירות. פיטוריו של המערער נעשו עוד בשלהי שנת 2002 אך הם נכנסו לתוקף ביום 3.8.03. 2. בבית הדין האזורי בחיפה הגיש המערער תביעה לביטול פיטוריו. לטענתו, פיטוריו היו תוצאה של התנכלות גורמים בבית החולים אשר נגדם הגיש תלונות על מינהל לא תקין. לטענתו, לא ניתן היה לפטרו פיטורים מנהליים אלא היה על המדינה להעמידו בפני בית דין למשמעת. עוד טען המערער בבית הדין האזורי כי פרוטוקול השימוע שנערך לו אינו משקף את כל הנאמר באותו מעמד וכי פיטוריו נעשו בלא ששר הבריאות הנוכחי מר נווה נפגש עימו חרף נכונות השר הקודם מר דהן לעשות כן. 3. בית הדין האזורי (כב' השופט מיכאל שפיצר ונציגי ציבור מר עמוס כרמלי ויוסי הלפרין - תיק ע"ב 3639/03) דחה את התביעה. בית הדין קבע כי אין לו ספק שפיטוריו של המערער נעשו מנימוקים של אי התאמה. בית הדין ציין כי במהלך שנות עבודתו נקלע המערער למחלוקות רבות והוגשו נגדו עשרות תלונות, הן של עובדים והן של אנשים מן החוץ ובמרוצת השנים נערכו עימו בירורים משמעתיים. בית הדין ציין כי אמנם קיימים היבטים משמעתיים בעניינו של המערער, אך הוא קיבל את עמדת נציבות שירות המדינה כי המרכיב הדומיננטי בהתנהגותו של המערער הוא חוסר רצונו להשתלב ולמלא אחר הוראות הממונים עליו וכי מדובר באי התאמה בסיסית לתפקידו כעובד המדינה. בית הדין האזורי התייחס להליכי השימוע שנערכו למערער על ידי מנכ"ל משרד הבריאות (מיום 3.11.02) ולהחלטת שר הבריאות לפטרו ומצא שלא נפלו בהם פגם. 4. בערעור חוזר המערער על טענותיו כי פיטוריו נעשו שלא כדין ושלא בתום לב. לטענתו, גורמים בבית החולים התנכלו לו והתלונות נגדו לא היו מבוססות ולא הוכחו. לטענתו, הוא מילא את תפקידו באמונה וכראוי ופיטוריו נעשו בשל תלונות שהגיש הוא עצמו נגד הממונים עליו בקשר למעשים לא כשרים. המשיבה טוענת כי מדובר בעובד בעייתי, אשר לגביו הצטברו תלונות רבות, הן מצד עובדים והן מצד גורמים חיצוניים. לטענת המדינה הצורך לפטר את המערער נוצר לאחר שלא נמצא לו תפקיד מתאים בו יוכל להשתלב. לטענת המדינה הפיטורים נעשו כדין, על ידי הגורמים המוסמכים ולאחר שהתקיימו כל התנאים המוקדמים הדרושים לפיטורים. 5. לאחר ששמענו את טענות הצדדים בערעור, ביקשנו לברר מהן הזכויות המגיעות למערער בעקבות פיטוריו. מהודעה שנמסרה לנו מאת המדינה עולה כי, לפי החוק, המערער זכאי לפנסיה עבור שנות שירותו בשיעור של 29.33% ובשל גילו הצעיר (יחסית) הוא זכאי גם למענק לפי סעיף 22 לחוק שירות המדינה (גמלאות). נמסר לנו כי, לפי הכללים, המערער אינו זכאי לתנאי פרישה מועדפים במסגרת של "עידוד פרישה". 6. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולמכלול החומר שהוצג בפנינו, אנו מחליטים לדחות את הערעור, מנימוקו של בית הדין האזורי, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991. מבלי לגרוע מן האמור בפסק דינו של בית הדין האזורי, נוסיף להלן מספר הערות משלנו. 7. המערער היה עובד מדינה ושירת בתפקידים שונים בבית החולים בנהריה. האחריות לניהול ענייני העובדים מסורה, בדרך הטבע, לגורמים המוסמכים המופקדים על כך והם - הנהלת בית החולים, משרד הבריאות ונציבות שרות המדינה. גורמים אלה מצאו את המערער כבלתי מתאים להמשיך לשרת ובעיקרו של דבר החלטה זו היא בתחום אחריותם וסמכותם. מתפקידו של בית הדין לבחון אם ההחלטה להפסיק את שרותו של המערער התקבלה כדין, בהתאם להוראות החוק והנוהלים המחייבים. אין זה מתפקידו של בית הדין לתת דעתו לשאלת התאמת המערער לתפקידו או להצדקת ההחלטה - לעיצומה - להביא לפיטוריו. 8. נגד המערער הצטברו תלונות למכביר בנוגע לתיפקודו. דוגמאות לתלונות אלה הוצגו בפנינו מתוך חומר הראיות שהיה בפני בית הדין האזורי (נספחים א' 1 - א' 28 לסיכומי המדינה). עיון ב"תיק" זה מעלה שהיו ליקויים חמורים בתיפקודו ובהתנהגותו של המערער. אין אנו מוצאים צורך לעמוד על פרטי התלונות ודי אם נאמר כי עולה מהן שהמערער לא ביצע את תפקידו בצורה נאותה, התייחס אל הפונים אליו בזלזול ובחוסר שיתוף פעולה מובהק, לא נענה כראוי לפניות אליו לבצע את תפקידיו, העלה כלפי הממונים עליו טענות כרימון ובכלל התנהג שלא כהלכה ושלא כפי שמצופה מעובד מדינה. לא למותר לציין כי התלונות שהוגשו נגד המערער היו של חבריו עובדי בית החולים ושל באי בית החולים כאחד. עוד ראוי לציין כי התקיימו עם המערער שיחות בירור, בין השאר עם ועד העובדים, ואלה - כמסתבר - לא הניבו תוצאות. על רקע כל החומר שהיה לנגד עיני בית הדין האזורי ובפנינו, אין להתפלא על החלטת הגורמים המוסמכים להביא לפיטוריו של המערער מן השרות. 9. פיטוריו של עובד מדינה בשל אי התאמתו לתפקיד אפשרית והסמכות לכך נתונה לשר הממונה מכח סימן 15 לדבר המלך במועצתו. במקרים רבים סמכות זו הואצלה - כמו כאן - למנהל הכללי של המשרד (משרד הבריאות). בנוסף, קיימות הוראות מיוחדות בתקש"יר הנוגעות לעניין (סעיפים 82.230 - 82.231). פיטורים אלה ידועים בשם "פיטורים מינהליים". בצידם של הפיטורים המינהליים קיימים "פיטורים משמעתיים" שהעילה להם היא קיומה של עבירת משמעת והסמכות לנקוט אותם נתונה לבית הדין למשמעת לפי חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג - 1963 (להלן - חוק המשמעת). 10. שאלת היחס בין פיטורים מינהליים לבין פיטורי משמעת אינה פשוטה כלל ועיקר. ייתכנו מצבים בהם מעשה מסוים מהווה עבירת משמעת ובה בעת הוא עצמו משקף גם אי התאמה של העובד לשרות המצדיק פיטורים מינהליים. לגבי מצב שכזה קיימת לנו הוראה מיוחדת בסעיף 68 לחוק המשמעת בזו הלשון: "אין פיטורין על עבירה אלא על פי פסק דין 68. עובד המדינה לא יפוטר בגלל עבירת משמעת אלא על פי פסק-דין של בית הדין; הוראה זו לא תחול על פיטורים בתקופת הנסיון הנהוגה לגבי המשרה הנדונה ועל פיטורים מחמת הרשעה בעבירה שיש עמה קלון, ופיטורים בשתי נסיבות אלה לא ייראו כאמצעי משמעת לענין סעיף 62." במקרה בו מעשה מסוים מגלם בחובו הן עבירת משמעת והן נסיבות המצביעות על אי התאמה, מורה לנו סעיף 68 לחוק המשמעת כי אין לנקוט הליך של פיטורים מינהליים אלא יש למצות עם העובד את הדין המשמעתי. אולם מקום בו, בצידה של עבירת המשמעת, קיימות נסיבות מינהליות שאינן עבירות משמעת המצדיקות פיטורים, אין לעובד חסינות מפני פיטורים מינהליים רק בשל כך שקיימת אפשרות לנקוט נגדו הליכים משמעתיים בשל עבירת המשמעת. כך, למשל, עובד שיש נגדו תלונה על התנהגות שאינה הולמת (עבירת משמעת לפי סעיף 17(3) - לחוק המשמעת) אינו חסין מפיטורים מינהליים בשל ביטול משרתו, או בשל אי התאמתו לתפקידו מסיבות אחרות שאינן קשורות לעבירת המשמעת (דב"ע ל"ז 93-3 מדינת ישראל - יאול חנוכי, פד"ע ט', 14, 21 ג'). בקשר לכך אומר בית הדין הארצי בפרשת חנוכי: "אשר יקבע במקרה זה הוא, מה הייתה למעשה הסיבה לפיטורים: הבאו הפיטורים בשל עבירת משמעת, ...או שהם באו למעשה, באמת ובתום לב, בשל כך שהעובד אינו מתאים לעבודתו ואותה אי התאמה אינה מוצאת את ביטוייה בעבירות המשמעת". (שם בע"מ 21 ה') 11. בענייננו, היו נגד המערער שורה ארוכה של תלונות הנוגעות לתיפקודו. תלונות אלה גיבשו, לדעת הממונים עליו, דעה חד משמעית של חוסר התאמה לשרות. עניין זה נדון על ידי הממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה אשר מצא כי - "אמנם חלק מהתלונות כנגד העובד (הוא המערער - ש.צ.) הינן ענין משמעתי שמן הראוי שבית הדין (הכוונה לבית הדין למשמעת - ש.צ.) ידון בהם, ברם לדעתי המרכיב הדומיננטי בהתנהגות העובד הינה אי התאמתו לתפקידו כעובד המדינה, או השתלבותו בנורמות המצופים (צ"ל - המצופות) ממנו, ואי רצונו להשתלב ולמלא אחר הוראות הממונים עליו, ומדובר באי התאמה בסיסית לתפקידו כעובד מדינה..." (מכתב מיום 28.11.01 - נספח ו' לסיכומי המדינה). אכן, ייתכנו מצבים שנגד עובד יש צבר של תלונות אשר חלקן מהווה עבירת משמעת וחלקן מצביע על אי התאמה לתפקיד או שיש בהן גם מזה וגם מזה. במצב דברים שכזה, אין לשלול על הסף נקיטת פיטורים מנהליים, אלא יש לבדוק לאן נוטה משקלם המכריע של כלל הראיות והנסיבות הנוגעות לעובד: האם לצד המשמעתי או לצד המינהלי. כאשר התנהגותו של העובד מצביעה בבירור על חוסר התאמתו לתפקידו או לשירות, ניתן לנקוט הליך של פיטורים מנהליים, אף אם יש במרכיבים מסוימים של התנהגותו משום סממנים משמעתיים. 12. בענייננו, לא נערך ניתוח מדוקדק של כל תלונה ותלונה שעמדה נגד המערער במטרה לבחון אם - במהותה - היא מגלמת עבירת משמעת או שהיא משקפת אי התאמה מינהלית ומה המשקל המדויק של אלה לעומת אלה. עניין זה לא עמד לדיון בבית הדין האזורי ולא בפנינו. עם זאת, כפי שראינו, הגורם המוסמך בנציבות שרות המדינה מצא שהמרכיב המינהלי הוא הדומיננטי. זוהי החלטה של הגוף המקצועי המופקד על המשמעת בשרות המדינה. הגורם המחליט הוא גורם מרוחק מעניינו של המערער. הגורם המחליט אינו שייך לצוות בית החולים ואינו גורם מגורמי המשרד הנוגע לדבר. בנסיבות העניין זוהי החלטה אפשרית ונכונה ועל כל פנים אין מקום לפסול אותה. 13. בקשר לפיטורי המערער נערך משא ומתן עם ועד העובדים של בית החולים אולם המערער לא שיתף פעולה (נספח ח' לסיכומי המדינה). בעקבות כך נערך למערער שימוע בכתב אשר בעקבותיו החליט המנהל הכללי של המשרד - הוא הגורם המוסמך לפטר - כך: "לאחר שנתנו למר גדעון כהן להשמיע טענותיו ולאחר ששמענו את באי כוח בית חולים נהריה התרשמתי שמדובר בעובד שיצר הרבה אי שקט בתוך המערכת ולא הסתדר עם אף ממונה במהלך שנות עבודתו ולא גילה שום יכולת ורצון להסתגל למרחב העבודה שבו נמצא ועל כן סיום עבודתו מוצדק בנסיבות אלו כדי לאפשר חזרה לשגרת עבודה רגילה באותן מחלקות בהן עבד". (החלטה מיום 31.10.02 - נספח ט' לסיכומי המדינה). החלטה זו מדברת בעד עצמה. זוהי החלטה עניינית, היא התקבלה על ידי הגורם המוסמך, לאחר שניתנה למערער הזדמנות להשמיע טענותיו, ולא דבק בה כל פגם. 14. על החלטת המנכ"ל רשאי המערער לערער בפני השר. בקשר לכך מלין המערער על כך ששר הבריאות מר דהן הביע נכונות לשמוע את טענותיו בפגישה פנים מול פנים (מכתב השר מיום 27.11.02 - סעיף 19 לפסק הדין של בית הדין האזורי) בעוד השר נווה החליט על דחיית ערעורו בלא שנתן לו הזדמנות להיפגש עימו. בקשר לכך קבע בית הדין האזורי: "ככל שניתן לראות במכתבו של השר דהן התחייבות לפגוש את התובע לשימוע - אין בכך כדי לחייב את מחליפו, והשר נווה רשאי היה להחליט באיזה אופן לדון בערעור, אם בעל פה או על דרך הכתב, כפי שנהג, ולא מצאנו פגם כלשהו בדרך זו, שכן התובע קיבל את מלוא ההזדמנות לטעון את טענותיו גם בפני השר". (סעיף 23 לפסק הדין). דברים אלה מקובלים אף עלינו. משעה שנמצא שניתנה למערער האפשרות למצות את זכות הערעור בפני השר על החלטת המנהל הכללי לפטרו, ומשעה שהתקבלה החלטה שעל פניה נראית עניינית, מיצה המערער את זכותו ואין מקום לפסול את החלטת השר נווה רק בשל כך שלא ניתנה לו אפשרות להפגש עמו פנים, כפי שהשר דהן היה מוכן לעשות. 15. לסיכום, המערער התגלה כעובד אשר תפקד באופן לקוי והיו כלפיו ראיות מנהליות מספיקות על חוסר התאמתו לשירות. המערער פוטר מן השירות על ידי הגורמים המוסמכים, לאחר שניתנו לו כל ההזדמנויות להציג את עמדתו. ההחלטה על פיטוריו של המערער נעשתה כדין ולא דבק בה פגם דיוני או מהותי. בעקבות פיטוריו, זכאי המערער לזכויות של גמלה ומענק לפי החוק, בהתחשב בשנות שירותו. עניינו של המערער נבחן בבית הדין האזורי ובפנינו ולא מצאנו כי יש עילה או הצדקה לקבלת ערעורו על פסיקת בית הדין האזורי. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המדינה בערעור בסכום של 5,000 ₪. פיטורים