חופשה צבורה בלתי מנוצלת

פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (עב 2821/01; השופטת אורנית אגסי ונציג הציבור מר שלו), בו נדחתה תביעת המערער לתשלום פדיון חופשה צבורה בלתי מנוצלת בגין 227.31 ימים. 2. על פי המסכת העובדתית שפרס בית הדין האזורי בפסק דינו - שימש המערער שנים רבות כיועץ המשפטי של משרד האנרגיה והתשתיות; ולאחר מכן, החל משנת 1996, כיועץ משפטי במשרד התשתיות הלאומיות. ביום 1.1.01 פרש המערער לגימלאות. במשך שנות עבודתו לא הרבה המערער לנצל את ימי החופשה שעמדו לזכותו ומאז שנת 1992 ואילך הוא היה מודע לכך, שלא מאושרת לו יותר צבירת ימי חופשה ועליו לנצל את אשר נצבר פן לא יקבל פדיונו. ובלשונו של בית הדין האזורי בפסק דינו: "התובע עבד בנתבעת במשך למעלה מ-30 שנים והיה בעל תפקיד בכיר בנתבעת, הנתבע עשה כל שלעיל ידו על מנת שהתובע יצא לחופשה מרצונו, אולם נתקל בסירובי התובע, ובנסיבות העניין לא ניתן לזקוף זאת לחובת הנתבע. התובע סירב לצאת לחופשה וסירב להציג בפני הנתבע ולו תוכנית חלקית לניצולה תוך שהוא מביע עמדתו בכתב, כי אין בכוונתו לנצל כלל את ימי חופשתו וכי מעוניין הוא שימי החופשה אשר צבר ישמרו לו לעת בה יפרוש לגמלאות". 3. לאור הקביעות האמורות פסק בית הדין קמא, כי "משנתנו לתובע אזהרות בעניין זה עוד בשנת 92 ומשברור כי בידי התובע היה כדי לעשות לשם ניצול חופשתו לכל הפחות החל משנת 1998, קובעים אנו, כי בדין דחה הנתבע את תשלום ימי החופשה מעבר לקבוע בהוראות התקשי"ר וחוק חופשה שנתית". 4. לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, סבורים אנו, כי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. מימצאיו העובדתיים של בית הדין קמא בדבר היות המערער בשנות עבודתו האחרונות סרבן ניצול חופשה צבורה מעוגנים היטב בחומר הראיות שהיה בפניו: מסמכים ועדויות. אין להכביר מילים בדבר חשיבות יציאת העובד לחופשה לשם התרעננות והחלפת כוח. החופשה הינה זכות סוציאלית מן המעלה הראשונה, בדומה ליום המנוחה השבועי. על חשיבות הגבלת צבירת החופשה עמד חברי השופט שמואל צור (בר"ע 1366/02 שור - רשות העתיקות (לא פורסם)), שם נאמר לענייננו, כי: "החופשה ניתנת לעובד על מנת לנצלה בפועל ולא על מנת להמירה בכסף. אכן יכולות להתקיים נסיבות הנעוצות בעבודה שאינן מאפשרות לעובד לנצל את מלוא מכסת החופשה השנתית העומדת לרשותו ומכאן אפשרות הצבירה, אלא שזכות זו מוגבלת. ההגבלה נועדה להמריץ את העובד לנצל בפועל את ימי החופשה ובכך חשיבותה". משבנסיבות המקרה שלפנינו העדיף המערער שלא לנצל ימי חופשה צבורה על מנת להמירה בכסף לעת פרישה; אזי בדין נדחתה תביעתו הכספית, הן על פי סעיף 7(א) לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, שאינו מאפשר צבירת חופשה אלא בהסכמת המעביד, ולא מעבר ל-4 שנים למעשה; והן על פי הוראות פרק 33 לתקשי"ר בדבר חופשות עובדי המדינה. 5. אשר לערעור שהגיש המערער על החלטת רשמת בית הדין האזורי (גב' דורית פיינשטיין) משנת 2002, בעניין גלוי חוות דעת שהוכנה בעניינו על ידי נציבות שירות המדינה; הרי שאין מקום להידרש לו, משמדובר בהחלטה אחרת שניתן היה לערער עליה בשעתו לבית הדין האזורי ולא כיום ישירות לבית הדין הארצי. 6. לאור האמור ולו תשמע דעתי, דין הערעור להידחות. השופט עמירם רבינוביץ 1. קראתי את פסק דינו של חברי, השופט יגאל פליטמן, ואני סובר שבשל הנסיבות אין מנוס מהתוצאה אליה הגיע. ברם, מתעוררות מספר שאלות שהעלה אותן המערער, שמן הראוי להתייחס אליהן וליתן להן תשובה 2. התנהגות לפנים משורת הדין תוך הפניית דרישות לא מעטות לניצול ימי חופשה הצבורה הבלתי חוקית אינה מונעת בעד המעביד לעמוד בסופו של דבר על זכותו החוקית ולמחוק יתרת חופשה צבורה בלתי מנוצלת (ראה על דרך ההקש : דב"ע 237/97-3 עזרא שמואלי ואח' - מדינת ישראל - רשות השידור, פד"ע לו, 577, 600 - 601 והאזכורים שם). 3. שאלה נוספת היא האם הוראות התקש"ר מיטיבות את מצבו של המערער לגבי צבירת ימי חופשה. התשובה לכך היא שהוראות ההתקשי"ר, בעיקרו של דבר, אינן מטיבות את מצבו של המערער לגבי צבירת ימי חופשה. מכל מקום, למערער ניתנה הזכות במועד הרלבנטי לקבוע בעצמו את מועדי צאתו לחופשה שנתית, כדי למנוע איבוד ימי החופשה הצבורים, אך הוא בחר לא לנצל זכות זו. 5. ככלל לא קיימת זכות צבירה אלא בהתאם לחוק ולהסכמים לרבות התקשי"ר. הפועל היוצא מנתון זה הוא שקיימת זכות צבירה מסויגת בלבד. מי שלא נכנס ב-ד' אמות זכות זו - עלול למצוא את עצמו כשימי החופשה השנתית הצבורים - מחוקים 6. לאור נתונים אלה, המסקנה שהגיע אליה חברי השופט פליטמן היא אכן המסקנה המשפטית הנכונה במקרה זה. השופט רמי כהן אני מסכים לאמור בפסק דינו של השופט פליטמן ולתוספת שהוסיף השופט רבינוביץ. נציגת עובדים גב' אורלי ביטי אני מסכימה לאמור בפסק דינו של השופט פליטמן ולתוספת שהוסיף השופט רבינוביץ. נציג מעבידים מר יצחק דויטש מקובל עלי הנפסק בפסק דינו של השופט פליטמן והמסקנה אליה הגיע. סוף דבר נפסק כאמור בפסק דינם של השופטים פליטמן ורבינוביץ. דמי חופשה שנתית