פסק דין השופט רמי כהן פתח דבר 1. שוב עולה בפנינו שאלת "מעמדו" של חבר קיבוץ כ"עובד" הקיבוץ. הפעם מדובר בחברת קיבוץ, אשר נמצא כי כל תקופת חברותה בקיבוץ עבדה במסגרת סידור עבודה של הקיבוץ. משיושמה בקיבוץ תכנית שינויים (מעין הפרטה - להלן: "הפרטה"), טענה לקיומם של יחסי "עובד" ו"מעביד" בינה לבין הקיבוץ. 2. תביעה שהגישה גב' חנה רייק גולדשמידט (להלן: "המערערת") כנגד קיבוץ איילון (להלן: "הקיבוץ"), לבית הדין האזורי בחיפה (השופטת נאווה וימן ונציגי הציבור מר אריה גרינבאום ומר אפרים רוזנר; עב' 1263/02) נדחתה ומכאן הערעור שבפנינו. נעיר, בית הדין האזורי פיצל את הדיון ודן תחילה בשאלת קיום יחסי "עובד" ו"מעביד" בין הצדדים, כדי לקבוע האם לבית הדין לעבודה מסורה הסמכות לדון בתביעת המערערת. העובדות והכרעתו של בית הדין האזורי 3. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, ואלו הן: "(1) התובעת [המערערת דנן], ילידת 1942, היתה חברת קיבוץ עמיר עד שנישאה לחבר קיבוץ אילון ועברה להתגורר עמו, והיא חברת קיבוץ אילון מאז שנת 1967. (2) קיבוץ אילון ('הקיבוץ') הינו אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, המסווגת כקיבוץ בהתאם להוראות פקודת האגודות השיתופיות ותקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות). (3) מרבית שנות חברותה בקיבוץ, למעלה מ-35 שנה, עסקה התובעת בתחום החינוך. היא למדה בסמינר 'אורנים', על חשבון הקיבוץ, והשתלבה במערכת החינוך במסגרת סידור העבודה של הקיבוץ. הגם שעיקר עיסוקה היה בחינוך, בהוראה, בעיקר בהכנת ילדי הגן לקראת לימודים בבית הספר, היא שובצה מידי פעם לעבודות אחרות, לרבות שירותים, בדרך כלל לתקופות קצרות, בהתאם לסידור העבודה, כמקובל בקיבוץ. אין מחלוקת כי התובעת נשמעה לרשויות הקיבוץ בכל הנוגע לסדרי עבודתה, מילאה את תפקידיה בנאמנות ובמסירות והעמידה לטובת הקיבוץ את מלוא כח עבודתה, כפי שנדרש מכל חבר, על פי תקנון הקיבוץ, כאמור בסעיף 48 לתקנון: 'חבר הקיבוץ חייב להעמיד לרשות הקיבוץ את מלוא כוח עבודתו, ולקיים את הוראות רשויותיו המוסמכות של הקיבוץ בכל הנוגע לעבודתו ולסדרי עבודתו, על כל הקשור בכך'. (4) עד ספטמבר 2000 התנהל הקיבוץ במסגרת המוכרת, 'המסורתית' של קיבוץ. במסגרת זו, התובעת לא קיבלה 'שכר' תמורת עבודתה. הקיבוץ לא שילם לה משכורת, לא הנפיק לה תלושי שכר ולא שילם לה זכויות סוציאליות, כגון: גמול שעות נוספות, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים וכיוצ"ב זכויות המשתלמות ל'עובד' על פי משפט העבודה. כפי שהיה מקובל במסגרת של קיבוץ, וכפי שנהג הקיבוץ עם כל חבריו, כך הוא נהג גם עם התובעת ומשפחתה, במשך למעלה מ-35 שנה, משקיבלו, כמו כל חברי הקיבוץ, תקציב אישי אחיד הכולל תוספות שהוקצבו בהתאם לגודל המשפחה - הכל בשיעור שנקבע, מידי שנה, על ידי הקיבוץ. בנוסף לתקציב האישי, סיפק הקיבוץ את כל צרכי החברים, כמתחייב לפי סעיף 66 לתקנון הקיבוץ: 'הקיבוץ יספק את הצרכים החומריים, החברתיים והתרבותיים של חבריו בהתאם ליכולתו ובהתחשב בצרכי משק הקיבוץ ופיתוחו וקיום יתר חובות הקיבוץ. סיפוק הצרכים, כאמור, יבוצע במגמה להגשמת הכלל 'לכל אחד לפי צרכיו', תוך שמירת העיקרון של שיתוף בצריכה ושל זכויות שוות בתנאים שווים, בהתאם לכללים ולפי סדרי הביצוע שהקיבוץ קבע בדרך כלל, או לסוגי צריכה שונים, או על פי החלטות התנועה והנחיותיה, שאומצו על ידי הקיבוץ'. התובעת ומשפחתה, כמו שאר חברי הקיבוץ, קיבלו את כל צרכיהם מהקיבוץ, כפי שציינה ב"כ התובעת בסיכומיה (בהתייחס לתובעת כמשיבה, בבקשה לדחית התביעה על הסף): 'ה'תקציב' אותו קיבלה המשיבה לא היה ה'תמורה' היחידה שלה זכתה המשיבה. המשיבה קיבלה שירותים שונים: מוניציפליים, תרבות, כביסה, מטבח, חדר אוכל, חינוך, בריאות, תחבורה, וכל כיוצ"ב אשר אינם ממומנים מתקציב החברים האישי או המשפחתי. במילים אחרות, יתכן שצרכיו של אחד שונים מצרכי האחר - וזאת ללא כל קשר לגובה התקציב אותו מקבל החבר'. התקציב האישי נקבע, כאמור, על פי מבנה המשפחה, וכל שאר הצרכים שסיפק הקיבוץ נקבעו על פי צרכי החברים. עולה, אפוא, כי התקציב האישי, וכל שאר ההטבות הנ"ל, ניתנו לחברי הקיבוץ, וכך גם לתובעת ומשפחתה, ללא כל קשר עם העבודה שבה עסק החבר, בין אם עבד בחקלאות, בניהול, בשירותים, בחינוך, או בכל עיסוק אחר, ובין אם לא עבד כלל (כגון נכים או קשישים). לדוגמא: במשך כ-3 שנים התובעת למדה בסמינר אורנים, על חשבון הקיבוץ, ובכל אותה תקופה, הגם שלא עבדה, היא המשיכה לקבל את התקציב הרגיל וגם את כל שאר ההטבות והשירותים... ... (5) בספטמבר 2000 החל הקיבוץ בתהליך הפרטה בהתאם לתכנית שינוי כוללת ('תכנית השינוי') אשר באה לידי ביטוי, בין השאר, בשינוי מהותי ומשמעותי של הסדרי התיקצוב לחברים, משנוצר לראשונה קשר בין הכנסות החברים הנובעות מעבודה לבין התקציב שהם מקבלים מהקיבוץ. על ההסדרים הכספיים, הכרוכים בשינוי מתכונת 'העבודה' בקיבוץ, ככל שמדובר בחברים אשר בגיל העבודה, ניתן ללמוד מהכללים שנקבעו בחוברת 'ההסדרים הכספיים המעודכנים של מודל ההתחדשות, קיבוץ אילון'...: 'עובד עצמאי (f.l.) א. חבר יוכל להיות במעמד של 'עובד עצמאי' במסגרת ענף יזמות בקיבוץ, בתנאי שאושר על ידי הרשות הכלכלית. ב. הענף יתנהל במתכונת של ענף רגיל וימוסה על רווחים על פי חוקי מדינת ישראל. ג. החבר ימשוך משכורת מענף היזמות, בהתאם להכנסות הענף. המשכורת תועבר במלואה לקיבוץ, תחשב כהכנסה מעבודת החבר ויחולו עליה כל ההסדרים הנוגעים למשכורות החברים. ד. משפחה, שאחד מבני המשפחה הוא עובד עצמאי, לא תהיה זכאית להשלמה ל'תקציב בסיסי'.' ... (6) בסופו של דבר, התובעת אכן החלה לעסוק בתחום התמחותה המקצועית, כ'פרי לנסר' והיא מבקשת לחייב את הקיבוץ לפצות אותה על כל הנזקים הכספיים שנגרמו לה, וייגרמו לה בעתיד, בגין החלת תכנית השינוי והפסקת 'עבודה' בקיבוץ". 4. תוך ניתוח מדוקדק של העובדות דלמעלה ותוך התייחסות לפסיקת בית דין זה ובית המשפט העליון, הגיע בית הדין האזורי למסקנה, שהמערערת "לא הייתה 'עובדת' הקיבוץ ואין לראותה כמי ש'פוטרה מעבודה' - כי אז נשמט הבסיס לתביעה, ככל שהיא מבוססת על משפט העבודה, וממילא אין בית הדין לעבודה מוסמך לדון בה". כנגד מסקנה זו ותוצאותיה מוסב הערעור שבפנינו. אשר לדעתנו 5. פסק דינו של בית הדין האזורי, על ממצאיו ומסקנותיו, ראוי להתאשר מטעמיו. פסק-הדין מעמיק, מפורט ומקיף את סוגיית היחסים שבין חבר קיבוץ לבין קיבוצו, תוך בחינה לא רק של המקרה הספציפי שבפנינו אלא גם בהתייחס להיבטים אחרים שנדונו בפסיקה ואשר יחסי "חבר"-"קיבוץ" היו ביסודם - למשל בכל הקשור לזכויות ה"חבר" על-פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). לא נצא חובת ההנמקה, ללא התייחסות משלנו לטיעוני הצדדים בפנינו, בכתב ובעל-פה. 6. נקדים ונאמר, כי נקודת המוצא בפסיקתנו עד כה לרבות בהכרעתנו בערעור זה, עניינה במסכת היחסים שבין חבר הקיבוץ לבין הקיבוץ, כפי שהיא קיימת ומתקיימת ב"קיבוץ המסורתי" לגביה קבענו שאיננה באה בגדר יחסי "עובד מעביד". זאת, מבלי שנדרשים אנו, בשלב זה, לדיון במסכת היחסים בין חבר קיבוץ לבין הקיבוץ בו נעשה שינוי בתשתית הארגונית והתפעולית שלו בכלל וביחסיו עם החברים בו בפרט. 7. טוענת ב"כ המערערת בפנינו, כי מאז ניתן פסק הדין בבית הדין האזורי, נפל דבר בפסיקתו של בית דין זה, שיש בו כדי לשנות מההלכה המושרשת בעניין היחסים שבין חבר קיבוץ לבין קיבוצו. כוונתה לפסק הדין בעניין מיכה רז (ע"ע 001091/04 מיכה רז - מ.ב. תשלובת בניה של הקיבוץ הארצי בפירוק ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 7.9.2005)). לטענתה, בתגובתה לסיכומי המשיב ובעל פה בפנינו, שינה בית הדין את ההלכה הפסוקה בסוגיית מעמדו של "חבר" הקיבוץ, וקבע שמתקיימים יחסי "עובד"-"מעביד" בין החבר לבין קיבוצו, לא רק לצורך דבר חקיקה מסוים, כחוק הביטוח הלאומי אלא גם לעניין משפט העבודה האינדיבידואלי ומשפט העבודה המגן. ב"כ הקיבוץ, בתשובתם בפנינו לתגובה האמורה, אינם תמימי דעים עם הטיעון האמור של ב"כ המערערת. הם אינם מוצאים בעניין מיכה רז את מסקנותיה; מוסיפים ומדגישים את השוני שבין עניין מיכה רז לעניינינו - שם עבד מר מיכה רז חבר הקיבוץ, בחברה חיצונית לקיבוץ, וכאן בתוך הקיבוץ פנימה; מה גם שהדיון שם היה בשאלת זכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי, בשל העובדה שמ.ב. תשלובת בניה של הקיבוץ הארצי הייתה בפירוק. 8. עיון בעניין מיכה רז מעלה: א. חברי השופט צור, בדעת מיעוט, פותח את חוות דעתו באמירה: "השאלה העומדת בפנינו היא מה מעמדו של חבר קיבוץ, המועסק במפעל חיצוני לקיבוץ, להגיש תביעת חוב למפרק של המפעל בו הועסק". מסכם את עמדתו וקובע "לו תשמע דעתי ... שיפסק כי בין המערער [מר רז] לבין החברות התקיימו יחסי עובד ומעביד..." (ההדגשות הוספו). ב. גם חברי הנשיא אדלר, אליו הצטרפו יתר חברי המותב, בוחן את השאלה האם היה מר רז במעמד עובד של החברות - ולא של הקיבוץ - זאת לצורך יישום פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי. לטעמו, ההגדרה המדויקת למערכת היחסים בין הצדדים היתה כי מר רז היה חבר קיבוץ שהושאל לעבוד בחברות, כחבר קיבוץ במסגרת סידור העבודה בקיבוץ. הנשיא פסק, כי מר רז אינו "עובד" של החברה החיצונית לצורך פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי ,אלא חבר קיבוץ. מכאן כי מר רז והקיבוץ אינם זכאים לקבל גמלה מכוח פרק ח' לחוק. נדחתה טענת מר רז שהוא היה עובד שכיר של החברה החיצונית כאשר בתקופת עבודתו הקיבוץ דיווח לביטוח לאומי שהוא חבר הקיבוץ ולא עובד שכיר של החברה החיצונית. נוסיף, בחוות דעתו של הנשיא הוספה גם האמירה הבאה: "אולם, ברצוני להוסיף, כי לאור פסקי דין 'מור' [בג"צ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נ (4) 628] ו'צדקא' [ע"ע 300274/96 צדקא - מדינת ישראל ואח', פד"ע לו 625] ואחרים ייתכנו מקרים לפיהם עובד מושאל יהא זכאי לקבל מהמפעל בו הוא מועסק כעובד מושאל מספר זכויות מזכויותיו של 'עובד' שנקבעו בחוקי המגן..."(ההדגשה הוספה). עינינו הרואות שבעניין מיכה רז, היתה תמימות דעים בין חברי המותב כולו, שחבר קיבוץ המועסק במסגרת הפעילות הכלכלית הפנימית של הקיבוץ, אינו בגדר "עובד" הקיבוץ או של החברה החיצונית. המחלוקת שהתגלעה שם היתה האם חבר קיבוץ המועסק בחברה חיצונית לקיבוץ, יכול להחשב לכן כ"עובד" החברה. 9. עניינינו שונה בעובדותיו תכלית השינוי מעניין מיכה רז. בענייננו, המערערת הועסקה רק במסגרת "סידור העבודה" הפנימי של הקיבוץ ולא במסגרת תאגיד משפטי חיצוני לקיבוץ או שהקיבוץ היה שותף בו; לא הייתה בינה לבין הקיבוץ כל התקשרות חוזית במסגרתה הוגדרה עבודתה כעבודת שכיר. ההיפך הוא הנכון: המערערת הודתה שבכל השנים הארוכות, עד להפרטת הקיבוץ, היא הועסקה על-פי סידור העבודה, וקיבלה את מחסורה וזכויותיה כחברת קיבוץ, ללא כל התחשבנות כספית בינה לבין הקיבוץ, בהתאם לכללים שנקבעו בו, לגבי כלל ה"חברים". לכן, לא זו בלבד שעניין מיכה רז אין בו כדי לסייע לטיעונה של המערערת, אלא מהווה הוא ביסוס נוסף להלכה הקיימת, מזה שנים, שאין ה"חבר" בגדר "עובד" של הקיבוץ עת מועסק הוא ע"י הקיבוץ במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ. 10. עולם העבודה משתנה תדיר ועימו תבניות העסקתם של עובדים. בפסיקתו, עוקב בית דין זה מקרוב אחר השינויים בהגדרות ובתכנים של הקשרים הנרקמים בין "נצרכי העבודה" לבין "מבצעיה" - כדי להתאים את הגדרת המונח "עובד" עליו יש לפרוש "מטריית זכויות", שלמה או חלקית, למציאות ההעסקה המשתנה. אולם, בעשותו כן, קובע בית הדין את הגבולות אשר מהם והלאה, מבצע עבודה לא ייחשב ל"עובד". בגדר גבולות אלה יבוא "חבר" הקיבוץ, המבצע עבודה במסגרת "סידור העבודה" בקיבוצו. אין לראותו כמי ש"רכש" בעת ותוך ביצוע עבודה זו מעמד של "עובד". עת מדובר בקיבוץ, המתנהל על-פי התבנית המסורתית של שיתוף בין חבריו - עבודת ה"חבר" בקיבוץ פנימה נועדה לאפשר את קיום אורח החיים המסורתי בקיבוץ. כך, העובד בחדר האוכל של הקיבוץ; בגינת הירק שנועדה לצורכי כלל חברי הקיבוץ; או העובד העוסק בחינוך ילדי הקיבוץ.וכיו"ב. לאמור: כאשר העיסוק הינו במסגרת "סידור העבודה" בתוך הקיבוץ פנימה, אין המדובר במעמד של "עובד". 11. במצב דברים המתואר לעיל קביעה בדבר קיום יחסי "עובד" ו"מעביד" תוצאתה תהא, לדעתנו, שינוי מהפכני במרקם היחסים שבין "חבר" הקיבוץ המסורתי לבין קיבוצו. קביעה מעין זו עלולה ליצור אבחנה בין "החברים" בקיבוץ לבין עצמם. למשל: בין אלה המבצעים בו עבודה לבין אלה שאינם עובדים עוד; בין אלה שעובדים בעבודה המכניסה רווח גבוה לקיבוץ לבין אלה שההכנסה מעבודתם לקיבוץ מועטה וכיו"ב. 12. יתרה מכך, האדנים המרכזיים עליהם נשען "חוזה עבודה" הינם ביצוע עבודה כמטרה בפני עצמה בידי העובד מחד, ותשלום שכר עבור ביצוע אותה עבודה על-ידי המעביד מאידך. לא ניתן לראות ב"חבר" הקיבוץ מי שמבצע עבודה כמטרה בפני עצמה תמורת השכר שבצידה. המאפיין את עבודת חבר הקיבוץ כאשר עובד הוא במסגרת הקיבוץ שהוא: "עובד משום שהוא חבר, והוא חבר משום שהוא עובד"(דב"ע לו/70-0 המוסד לביטוח לאומי - יעקב מירמי, פד"ע ח 371, 374). 13. לדעתנו דומים היחסים בין "חבר" קיבוץ העובד בקיבוצו לבין "הקיבוץ" במהותם ליחסים שבין בני משפחה. אלה כאלה עוסקים בביצוע מטלות הנדרשות למימוש הצרכים (צורכי הקיבוץ או צורכי המשפחה) ו"התמורה" היא סיפוק צורכיהם השוטפים, לפי היכולת הכלכלית (של הקיבוץ או של המשפחה). לכן, אלה כאלה, לא ל"עובדים" יחשבו. בטרם סיום נציין, שאך לפני מספר ימים יצא מלפני בית דין זה פסק דין בענין בלרנו בו נדחתה תביעתו של חבר קיבוץ כלפי הקיבוץ תוך התייחסות למעמדו של "חבר קיבוץ" כ-"עובד" ומערכת היחסים ביניהם, כפי שסוגיה זו מצאה ביטויה בפסיקתו של בית דין זה (ע"ע 1393/04 ליז בלרנו - מלכיה אגודת שיתופית בע"מ, פסק דין מיום 06.11.2005). סוף דבר 14. לאור כל האמור לעיל, נדחה בזה הערעור. בנסיבות העניין, כאשר המערערת חיה בקיבוצה, ביתה מזה 35 שנים, אין צו להוצאות. קיבוץחברות בקיבוץ