הפרת הסכם פשרה - הוצאה לפועל

פסק דין השופט שמואל צור 1. המשיב הועסק על ידי המערער מיום 1.3.02 ועד יום 30.12.03 ופוטר. בבית הדין האזורי בתל אביב הגיש המשיב תביעה נגד המערער לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצויי הלנה. סכום התביעה עמד על 22,479 ש"ח. 2. ביום 9.8.04 הגישו הצדדים הודעה לבית הדין על הסכם פשרה שהושג ביניהם וביקשו לתת לו תוקף של פסק דין. לפי הסכם הפשרה, ישלם המערער למשיב, לסילוק התביעה, סכום כולל של 13,000 ש"ח בארבעה תשלומים חדשיים שווים של 3,250 ש" כל אחד, מיום 10.8.04 ועד 15.11.04. עוד נקבע בהסכם הפשרה כי אם המערער לא יעמוד באחד התשלומים, במלואו ובמועדו, הוא יהיה חייב לשלם למשיב את סכום התביעה במלואו (22,479 ש"ח) בצירוף פיצויי הלנה כנקוב בכתב התביעה. לבקשת הצדדים ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין מיום 12.8.04. 3. חלפו ימים והמערער לא עמד בתשלומים שנקבעו בהסכם הפשרה. המשיב נקט הליכי הוצאה לפועל והמערער פנה לבית הדין בבקשה לביטול פסק הדין. לטענת המערער, סמוך למועד בו חתם על הסכם הפשרה הוא נקלע למצוקה כלכלית, רשויות מע"מ וביטוח לאומי הטילו עיקולים על כל נכסיו והוא נכנס לסחרור שלא איפשר לו לעמוד בתשלומים שנקבעו בפסק הדין. לטענתו, הסכם הפשרה נחתם בשל טעות כנה שהרי אם היה יודע שכספיו מעוקלים, לא היה חותם על הסכם הפשרה. לעומתו, טען המשיב בבית הדין האזורי כי העיקול על נכסי המערער הוטל לאחר המועד שנקבע לביצוע התשלום הראשון על פי פסק הדין ועיקול נוסף הוטל עליו ביום 14.11.04, כלומר, לאחר שחלף המועד לתשלום שלושה מן התשלומים. 4. בית הדין האזורי (כב' השופט שמואל טננבוים, תיק בש"א 3393/05 בתיק ע"ב 6065/04) קיבל את הבקשה, אך בחלקה בלבד. בית הדין קבע כי, לפי החוק, חלים פיצויי הלנה על מרכיב פיצויי הפיטורים בלבד אך לא על מרכיבי התביעה האחרים (הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה). לפיכך ביטל בית הדין האזורי את החיוב בפיצויי הלנה על מרכיבים אלה, ופסק עליהם הפרשי הצמדה וריבית בלבד. בית הדין הותיר על כנו את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, על חיוב המערער בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים שבו, כפי שהוסכם. 5. בערעור בפנינו טוען המערער כי הוטלו עליו עיקולי מס הכנסה וביטוח לאומי עוד בחודש מאי 2004 וכן סדרה נוספת של עיקולים בתקופה אוגוסט 04 - נובמבר 04. לטענתו, בשל כך נבצר ממנו לעמוד בתשלומים עליהם הוסכם והוא אף ניסה לבוא בדברים עם המשיב להסדרת העניין, אך ללא הועיל. לטענתו, הסנקציה שנקבעה בהסכם הפשרה (העמדת סכום החיוב על מלוא סכום התביעה בתוספת פיצויי הלנה) אינה סבירה והיא גורמת לכך שהמשיב מתעשר על חשבונו שלא בצדק. לטענתו, סכום החוב בהוצאה לפועל עומד כיום על כ-70,000 ש"ח,. במקום סכום הפשרה המקורי של 13,000 ש"ח. המשיב תומך בהחלטת בית הדין האזורי וטוען כי פיצויי ההלנה מקורם בהוראת חוק ולכן אין הצדקה לבטלם. 6. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל נסיבות העניין מוצאים אנו כי דין הערעור להתקבל, בחלקו. עניין לנו בהסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין. הסכם הפשרה קבע סכום חיוב מוסכם אליו הגיעו הצדדים (13,000 ש"ח). בצד חיוב זה קבעו הצדדים סנקציה לפיה אם לא ישולם סכום החוב, יעמוד החיוב על גובה סכום התביעה (22,479 ש"ח), בצירוף פיצויי הלנה מלאים כקבוע בחוק. 7. מקובל עלינו כי הסכם פשרה - כמו כל הסכם - יש לכבד. במקרה שלנו מדובר בהסכם של פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. הלכה פסוקה היא שבפסק דין שכזה ממוזגות שתי תכונות: זו של הסכם, אשר חלים עליו דני החוזים וזו של פסק דין, לאמור: מעשה שיפוטי, לכל דבר ועניין. פסק דין שכזה ניתן לבטל אם קיימת הצדקה כגון - טענה בדבר טעות שעמדה ביסוד ההסכם או כל טענה אחרת המאפשרת ביטול ההסכם לפי החוק, או קיומן של נסיבות מיוחדות שלא היו ידועות לצדדים בעת כריתת ההסכם או חוסר סבירות קיצוני בהוראה מהוראות ההסכם. אכן, בטענות מסוג זה הדרך הנכונה היא להגיש תביעה לביטול ההסכם, על נטל ההוכחה הכרוך בכך; אלא שבמקרה הנדון לא נטענה בפנינו כל טענה בעניין סוג ההליך שיש לנקוט ובנסיבות העניין אין אנו מוצאים לנכון להעלות נושא זה מיוזמתנו. 8. לגוף העניין, מכוון הערעור כלפי הסנקציה הקבועה בהסכם הפשרה. מדובר בסנקציה כפולה: ראשית - הגדלת סכום הפשרה (13,000 ש"ח) לסכום התביעה (22,479 ש"ח) ושנית - חיוב בפיצויי הלנה על הסכום המוגדל. סנקציה זו אינה אלא פיצוי מוסכם על הפרת ההסכם. אין חולק כי הצדדים רשאים להסכים על סנקציה הסכמית תוך אימוץ הוראות חוק. בעשותם כך, הופכת הסנקציה למוסכמת ואין היא מעוגנת בהוראת חוק מחייבת. הנורמה המשפטית החלה על פיצוי שכזה מצויה בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"א-1970, לפיה מוסמך בית המשפט לתת תוקף לפיצויים מוסכמים בלא צורך להוכיח את הנזק - "... אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". בנוסף לכך קיימת לבית המשפט סמכות טבועה לפקח על הסכם של פשרה אם קיימת הצדקה עניינית לכך בנסיבות העניין (השווה ע"א 230/87 שקולניק נגד זכאי, פ"ד מו (3), 279). בענייננו השאלה העומדת הינה האם התקיימו נסיבות המצדיקות התערבות בית הדין בהסכם אליו הגיעו הצדדים. 9. אנו סבורים שהתשובה על כך חיובית. ברור לנו כי המערער נקלע לקשיים כלכליים בתקופה בה חתם על הסכם הפשרה. אין בפנינו תשתית עובדתית מבוררת ומדויקת מה ידע המערער לגבי מצב הנזילות הכספית שלו ומה היה צריך לדעת, אך ברי לנו שאלמלא העיקולים שהוטלו עליו, היה מכבד את התחייבותו על פי ההסכם. על כל פנים, במקרה הנדון, על פני הדברים, הסנקציה שקבעו הצדדים הינה בלתי סבירה על פניה. מדובר בסנקציה מרחיקת לכת שאינה מאוזנת ואינה עומדת ביחס סביר לנזק שנגרם למשיב, כתוצאה מן ההפרה, אותו ניתן היה לצפות בעת חתימת ההסכם. פיצויי הלנה מלאים הם פיצויים עונשיים בשיעורים גבוהים במיוחד ובית הדין - שבידו הסמכות לפסוק אותם - אינו ממהר להפעילם במלוא עוצמתם. קל וחומר כשמדובר בפיצויי הלנה מלאים על בסיס סכום חיוב ששיעורו כמעט כפול מסכום החיוב המקורי המוסכם. 10. טוען ב"כ המשיב כי פיצויי ההלנה מעוגנים בחוק ולכן זכאי להם המשיב. טענה זו דינה להידחות. ראשית - במקרה הנדון מדובר בפיצויי הלנה שמקורם בהסכם שבין הצדדים ולא בפיצויים שמקורם בחוק. שנית - פיצויי הלנה נפסקים על ידי בתי הדין לעבודה ואלה מוסמכים להפחיתם כקבוע בסעיף 18 לחוק הגנת השכר תשי"א-1958. 11. במקרה הנדון סבורים אנו כי יש צורך לאזן בין הערך של מתן תוקף להסכם שנעשה בין הצדדים לבין הערך של שמירה על איזון, מידתיות וסבירות בבחינת סנקציה הקבועה בהסכם. סבורים אנו שיש לאזן נכונה גם בין זכותו של המשיב לכספים המגיעים לו לתקופת עבודתו ולפירות הסכם הפשרה עליו חתם, לבין מצבו של המערער אליו נקלע שלא ברצונו. סבורים אנו שהסכם של פשרה צריך לשקף כל אלה ובמקרה הנדון ההסכם הוא בלתי מאוזן ובלתי סביר באופן קיצוני הדורש התערבותנו. 12. בבחינת כל הנסיבות ומשיקולים של איזון וצדק, מוצאים אנו לנכון לאשר את ההסכם הפשרה, כפי שהוסכם, למעט החיוב בפיצויי הלנה. אנו מקבלים אפוא את הערעור ופוסקים כי סכום החיוב על פי הסכם הפשרה יעמוד על הסכום המוגדל שנקבע בו (22,479 ש"ח). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום אישור ההסכם בבית הדין האזורי (12.8.04) ועד התשלום בפועל. החיוב בפיצויי הלנה - מבוטל. אנו מורים למשיב להסיר לאלתר את העיקולים שהוטלו על כספיו של המערער לגבי כל סכום שמעל הסכום על פי פסק דיננו זה ולהסירם כליל עם קבלת סכום פסק הדין בידיו. המשיב יישא בהוצאות המערער בערעור זה בסכום של 2,500 ש"ח. הפרת חוזהחוזההוצאה לפועלהסכם פשרהפשרה