העדר חתימה של נציג ציבור על פסק דין

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כנגד העובדה שפסק הדין בבית הדין האזורי לעבודה ניתן במותב חסר, מבלי שנרשמו לכך נימוקים ומבלי שנתקבלה הסכמת הצדדים; על כך שלא צויינו דעות חברי המותב ובהעדר חתימה של נציג ציבור על פסק דין החלטה בבית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל אריסון חילו ונציגת המעבידים גב' מירה שיכס; דמ 2316/04; דמ 2317/04) התבררה בהליך של דיון מהיר תביעתו של המבקש כנגד המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, ותשלומים נוספים המגיעים לו בגין עבודתו אצל המשיבה, וסיומה. בהתאם להסכם העבודה בין הצדדים מיום 16.05.02, הועסק המבקש אצל המשיבה כאיש שיווק מחודש מאי 2002 ועד לחודש יולי 2003, עת חדל לשבץ את עצמו למשמרות, כנהוג בחברה, ובפועל - התפטר. יצויין, כי במהלך חודש מרץ 2003 כינסה החברה המשיבה את עובדיה, והודיעה להם שעקב המצב הכלכלי הקשה, היא נדרשת להפחית את שכרם. כמו כן, הודיעה המשיבה, שכל עובד אשר יבחר להתפטר בשל הפחתת השכר כאמור, יראו אותו כמתפטר בדין מפוטר. המבקש הודיע למשיבה על התפטרותו בחודש ספטמבר 2003. בבית הדין האזורי טען המבקש, כי התפטרותו היא בדין פיטורים, וזאת בשל העובדה ששכרו הופחת בניגוד לחוק הגנת השכר; שכר הפרמיה ששולם לו קוצץ; לא שולמו לו דמי הבראה ומספר המשמרות השבועיות אליהן שובץ קוצץ באופן משמעותי. לפיכך, טען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. ביחס לתביעתו זו, קבע בית הדין האזורי, כי דינה להידחות מהטעמים הבאים: עובד המתפטר עקב הרעה בתנאי עבודה, חייב ליתן למעסיק התראה בגין כוונתו להתפטר וליתן לו הזדמנות לתקן את דרכיו. משלא עשה כן המבקש, ומשלא הוכיח, כי הוא נמנה עם החריגים לכלל זה, המייתרים פניה מראש למעסיק בטרם התפטרות, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים, ואין צורך להידרש לסוגיה, האם היה רשאי להתפטר בדין מפוטר לאור ההפחתה בשכרו; למעלה מן הצריך, ציין בית הדין האזורי, כי פרק הזמן הגדול שחלף בין מועד הפחתת השכר, בו הורעו לכאורה תנאי עבודתו, לבין מועד התפטרותו, מנתק את הקשר בין הרעת התנאים לבין ההתפטרות. זאת, בהתחשב בכך שהמבקש לא הביע את התנגדותו להרעת התנאים במועד הכינוס שערכה המשיבה. משנדחתה תביעתו לפיצויי פיטורים, נפסק כי הוא אינו זכאי גם לחלף הודעה מוקדמת. תביעתו של המבקש להפרשי שכר בגין משמרות בהן שימש, לטענתו, כמנהל משמרת ערב, נדחתה אף היא על ידי בית הדין האזורי, משלא הוכחה. אשר לטענתו, כי הוא זכאי לקבל את הכספים שקוזזו משכרו בעקבות הפחתת השכר במרץ 2003, פסק בית הדין האזורי, כי יש ללמוד מהתנהגותו, כי הסכים לקיצוץ בשכר, וכי לא התפטר בעקבותיו. אשר לטענתו כנגד שינוי גובה העמלות שניתנו לו, פסק בית הדין, כי תשלום העמלות נעשה בהתאם להסכם השכר בין הצדדים, ועל פי נוהל חישוב הבונוסים העדכני והמפורסם בחברה, לפיו יכלה ההנהלה לשנות את גובה ואופן תשלום הבונוסים, כרצונה. משכך, נדחתה תביעתו של המבקש לתשלום הפרשי שכר. 4. תביעותיו של המבקש ביחס להחזר נסיעות ודמי הבראה נדחו, משלא הוכחו. אשר לתביעה להפרשי פדיון חופשה, קיבל בית הדין האזורי את חישובי המשיבה, אשר נעשו בהתאם לשכר שלאחר הקיצוץ. לסיכום, ומשנדחתה תביעתו של המבקש, על כל רכיביה, פסק בית הדין האזורי כנגד המבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. 5. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כנגד העובדה שפסק הדין האזורי ניתן במותב חסר, מבלי שנרשמו לכך נימוקים ומבלי שנתקבלה הסכמת הצדדים; על כך שלא צויינו דעות חברי המותב ובהעדר חתימת נציג הציבור. לגופו של עניין, חולק המבקש על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לעניין נסיבות התפטרותו, ועל מסקנתו המשפטית באשר לאי זכאותו לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. עוד טוען המבקש כנגד דחיית תביעתו להפרשי שכר ולדמי נסיעות; ביחס לדחיית תביעתו לדמי הבראה, טוען המבקש, כי בית הדין האזורי התעלם מחישוב שהציג בתצהיר מטעמו; טעה בית הדין שדחה את תביעתו לפדיון חופשה, בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951; ועל שפסק כנגדו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. 6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסק הדין האזורי, אני מחליטה שלא ליתן רשות ערעור. באשר לטענה כנגד מתן פסק הדין במותב חסר, יצויין כי בפתח דיון ההוכחות שהתקיים בבית הדין האזורי ביום 24.10.04 ניתנה החלטה לקיים את הדיון במותב חסר, משהוזמן נציג הציבור ולא הופיע. כך צויין גם בסוף דברו של בית הדין בפסק הדין האזורי. בהתאם לסעיף 22 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, רשאי בית הדין, מנימוקים שיירשמו, לקיים את הדיון ללא השתתפות נציג ציבור שהוזמן ולא בא. בכך, מאפשר החוק קיום דיון בהעדר נציגי ציבור על מנת למנוע בזבוז זמנו של בית הדין, הצדדים והעדים. בהתאם לפסיקה, בית הדין אינו חייב לשמוע את באי כח הצדדים בטרם יחליט לקיים דיון בהעדר נציג ציבור (דב"ע לא/20-9 אלויס (ישראל) בע"מ - חיים ביבאס, פד"ע ב 232). לאור האמור, לא מצאתי פגם בפסק הדין של בית הדין האזורי, אשר בחר לקיים את ההליך בהעדר נציג ציבור, כדין. באשר לטענת באת כח המבקש, כי בפסק הדין לא פורטו דעות חברי המותב, אשיב כי משאין מחלוקת, ניתן פסק הדין פה אחד, ואין כל צורך בכתיבת דעה נפרדת של מי מחברי המותב. אשר לטענה בעניין העדר חתימת נציגת הציבור על גבי עותק פסק הדין שנמסר למבקש, הרי שבתיק בית הדין האזורי מצויות חתימות כל חברי המותב, כדין. 7. לגופו של עניין, כלל הוא, שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל. בית הדין האזורי קבע, כי המבקש לא התרה במשיבה בטרם התפטר עקב ההפחתה בשכרו, לא הביע התנגדות בעת בה הודיעה המשיבה על ההפחתה, והמתין פרק זמן ממושך עד אשר הודיע על התפטרותו. בנסיבות אלה, צדק בית הדין האזורי במסקנתו, כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, וכי אין הוא נכלל בחריג לחובת מתן ההתראה למעסיק המפורטת בעע 1218/02 Xue Bin ואח' - חברת א. דורי - חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, פד"ע לח, 650. עוד קבע בית הדין האזורי, כי המבקש לא התפטר עקב ההפחתה בשכר, הגם שידע על זכותו לעשות כן, וכי יש ללמוד מהתנהגותו שהסכים לה. כך, כמו גם שידע על נוהל חישוב העמלות, אשר שונה בהתאם להחלטת ההנהלה. גם כאן, סבורה אני שבדין קבע בית הדין האזורי, כי בנסיבות אלו יש לדחות את תביעתו של המבקש להפרשי שכר. אשר לדחיית התביעה לדמי הבראה, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי, משבאת כח המבקש לא בחרה לחקור את עד המשיבה בעניין זה, ומשלא הציגה תחשיב המפרט את דמי ההבראה, כפי שהוא זכאי להם, לדידו, בהתאם לחלקיות משרתו. ויודגש, כי אין די בהגשת טבלה כללית, המפרטת את הסכומים הסופיים להם טוען המבקש. 8. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. מסמכיםנציגי ציבור (בבית הדין לעבודה)