פסק דין השופט שמואל צור 1. בבית הדין האזורי בחיפה (השופט מיכאל שפיצר ונציגי הציבור מר טוביה ורדימון ומר יוסף הלפרין; ד"מ 560/04) התבררה, בהליך של דיון מהיר, תביעה שהגיש המערער נגד המשיבה להחזר הוצאות שנגרמו לו בקשר לטיפול בדו"ח תנועה שקיבל בהיותו בנסיעה במסגרת תפקידו. בנוסף, תבע המערער פיצוי על עוגמת נפש והוצאות נוספות אחרות שנגרמו לו, לטענתו, בקשר לניהול ההליך המשפטי בבית המשפט לתעבורה. הרקע לתביעה היה דו"ח תנועה אשר ניתן למערער, כאמור, בהיותו בנסיעה במסגרת תפקידו אצל המשיבה, ושבעקבותיו הוגש כנגדו כתב אישום לבית המשפט לתעבורה. המערער טען בכתב התביעה כי "בהיותו עובד של הנתבעת, והארוע היה במהלך עבודתו בשרות הנתבעת, חייבת היא לשאת בכל ההוצאות אשר נגרמו לו במהלך עבודתו, ותוך כדי עבודתו ולמען עבודתו". 2. המשיבה הגישה בקשה למחיקת התביעה על הסף. המערער לא הגיב לבקשה זו ובית הדין האזורי מחק את התביעה על הסף בלא צו להוצאות (החלטה מיום 20.6.04). המערער הגיש בקשה לביטול ההחלטה על מחיקת התביעה. המשיבה הסכימה לביטול פסק הדין בכפוף לחיוב המערער בהוצאות. בית הדין האזורי, בהחלטה מיום 9.1.05, ביטל את פסק הדין והתביעה התבררה לגופה. 3. לאחר הדיון בתביעה, החליט בית הדין האזורי בפסק דין מיום 3.3.05, למחוק את תביעת המערער לגופה מהטעם שאינה מגלה עילה ובשל היותה קנטרנית וטורדנית. עם מחיקת התביעה חייב בית הדין האזורי את המערער בהוצאות לדוגמה בסכום של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ. 4. בבקשה לרשות ערעור שהגיש (בר"ע 306/05) מלין המערער כנגד מחיקת התביעה וכנגד החיוב בהוצאות. ביום 11.4.05 נדחתה הבקשה לרשות ערעור על עצם פסק הדין וביום 1.5.05 ניתנה רשות ערעור בעניין גובה החיוב בהוצאות. בנקודה זו סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב. 5. המערער טוען בסיכומיו כי שגה בית הדין האזורי בהשתת הוצאות לדוגמה. לטענתו, לא היה מקום לחייבו בהוצאות כלשהן משום שתביעתו היתה מוצדקת לגופה ולפחות היתה לה הצדקה מוסרית. המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי ומבקשת לדחות את הערעור. על כך הוסיפה המשיבה כי ההוצאות שהושתו על המערער כוללות גם את ההוצאות בגין ביטול פסק הדין. כן טענה המשיבה כי צדק בית הדין האזורי בהחלטתו לחייב את המערער בהוצאות בשל אופן ניהול התביעה ועצם היותה טרדנית וקנטרנית. 6. עניין הוצאות המשפט ושיעורן בהליך בבית הדין לעבודה נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין), התשנ"ב- 1991). ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בקביעת שיעור פסיקת הוצאות משפט , אלא במקרים נדירים של טעות משפטית או כאשר התגלה פגם או פסול בשיקול דעת שהופעל וכאשר ההחלטה חורגת בצורה ניכרת מהסביר ומהמקובל (דב"ע נא/9-6 חברת מייסון בע"מ ואח' - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות בע"מ, פד"ע כג 430; דב"ע נז/306-3 יהודה בן עמי ואח' - עץ ירוק דלתות בע"מ, עבודה ארצי, כרך לא (1), 13). 7. מפסק דינו של בית הדין האזורי עולה כי הדרך בה ניהל המערער את התביעה לא היתה ראויה. בית הדין ציין בפסק דינו, כי "…התביעה לוקה בחוסר תום לב בוטה, תוך שימוש ציני בהליך המשפטי למטרות שלא נועד להן, ועל חשבון זמנם של הצד השני, בית הדין, וחשוב לא פחות, מתדיינים אחרים, שיש להם נושא ממשי לדון בו, ושהטיפול בעניינם נדחה, מחמת הצורך להידרש לתובענה מוזרה זו". לאור זאת, הגיע בית הדין למסקנה כי "כדי להביע את מורת רוחנו מהתנהלות התובע בהליך זה, החלטנו להשית עליו הוצאות לדוגמא, בסכום של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ". 8. סכום ההוצאות לדוגמה שהוטל על המערער אמנם חורג מן הרגיל. בפסיקת הוצאות יש להביא בחשבון, בין היתר, את סכום התביעה, את ההליכים שהתקיימו ואת התנהגות הצדדים (בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ- מחצבות כנרת, טרם פורסם, ניתן ביום 30.6.05 ). 9. במקרה הנדון סבורים אנו כי סכום ההוצאות שנפסק בבית הדין האזורי הינו גבוה בהתחשב במהותו של ההליך (דיון מהיר) ובסכום התביעה (17,000 ₪). כמו כן, המערער סבר כי תביעתו מוצדקת ונועדה להחזיר לעצמו את ההוצאות שנגרמו לו בקשר לטיפול בדו"ח תנועה שקיבל במהלך עבודתו. עם זאת, המערער תרם תרומה נכבדה למה שארע, שכן לא הגיב לבקשת המשיבה למחיקת התביעה על הסף. רק לאחר שתביעתו נמחקה, הגיש המערער בקשה לביטול מחיקת התביעה. בית הדין האזורי ביטל פסק הדין, אך ללא חיוב בהוצאות. במצב דברים זה, היתה הצדקה לחייב את המערער בהוצאות בערכאה הדיונית, אך לא בשיעור שנפסק. סבורים אנו כי בבחינת כלל הנסיבות וההליכים שהתקיימו בתיק יש להעמיד את גובה ההוצאות על סכום של 4,000 ש"ח. 10. הערעור מתקבל והחיוב בהוצאות שהושתו על המערער יעמוד על סך של 4,000 ש"ח. משפט תעבורהקנס תעבורה / דוח תנועה