בדרך כלל, מכירים בתי המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו. ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור. להלן דוגמא להחלטה בנושא: החלטה בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (עב 2189/03; בש"א 2663/03). כותרת המסמך היא החלטה, אולם אין מחלוקת כי מדובר בפסק דין סופי, שכן תביעות המבקשים נדחו על הסף. פסק הדין הומצא למבקשים ביום 12.10.2004. וניסיון להגיש ערעור נעשה ביום 24.11.2004. בקשה להארכת מועד הוגשה ביום 8.12.2004. כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין קמא, המבקשים עבדו בנמל אילת בשירות המשיבה, בתקופות אשר הסתיימו בין יום 31.12.93 ועד ליום 31.10.2000. לטענת המבקשים בכתב התביעה, הם הוצאו לקצבה לפני הגיעם לגיל 65, בניגוד לרצונם, ועל אף סירובם ודרישתם להמשיך ולעבוד עד לגיל 65. חלקם של המבקשים הגיש ערר על ההחלטה של הוצאה לקצבה, וחלקם לא הגיש ערר, בטענה של העדר ידיעה משפטית ומתוך שקיבלו הסברים כי כל ערר לא יסייע בידם. הסעד לו עתרו המבקשים היה צו הצהרתי כי הם המשיכו לשמש כעובדי המשיבה לכל דבר עד הגיעם לגיל 65, כי הוצאתם לקצבה בטלה ומבוטלת, וכי הם זכאים לשכר מלא מיום הוצאתם לגמלאות ועד הגיעם לגיל 65 שנה. בית הדין האזורי קבע כי: תביעתם של המבקשים שסיימו עבודתם לפני יום 17.6.96 התיישנה. עוד נקבע כי המבקשים לא העלו לא בתביעתם ולא בתגובה לבקשה כל טענה ו/או סיבה שיש בה כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות, וטענתם לפיה לא ידעו על התגבשות העובדות לא נתמכה בכל תצהיר ולא נסמכה בכל ראיה אחרת. תביעה לצו עשה בחלוף 9 עד 3 שנים ממועד הפרישה, לאחר שכל המבקשים עברו את גיל 65, נגועה בשיהוי ואינה יכולה להתממש. המשיבים לא כימתו את תביעתם לתשלום שכר מלא מיום הוצאתם לגמלאות ועד להגיעם לגיל 65 שנה. מועד פרישתם של חלק מהמבקשים נקבע בהסכמה עמם. נימוקי הבקשה הם: הערעור הוגש במועד, וזאת במסגרת 30 יום מיום קבלת ההחלטה ועד להגשת הערעור. אם הוגש הערעור באיחור של ימים ספורים, הדבר נובע מבעיות אישיות רפואיות של עו"ד פרץ, אשר סובל מבעיות רפואיות ונעדר מעבודתו עקב טיפול רפואי. סיכויי הערעור טובים, שכן דרך המלך בבתי הדין לעבודה היא שמיעת תביעות לגופן. המשיבה התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה: הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של 27 ימים. מצבו הרפואי של בא כוח בעל דין אינו מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור, בניגוד למצבו הרפואי של בעל דין. בכל מקרה, הטענה בדבר מצבו הרפואי של ב"כ המבקש נטענה באופן סתמי ומעורפל, ללא פירוט וללא שנתמכה בתצהיר ובאישורים רפואיים. האיחור בהגשת הבקשה היה של 27 ימים ולא של ימים ספורים. הבקשה לא נתמכה בתצהיר. סיכויי הערעור קלושים. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי בהודעת הערעור וכן בתיק בית הדין האזורי, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן. הנימוק שהובא על ידי המבקשים לאיחור בהגשת הערעור הוא מצבו הרפואי של ב"כ המבקשים. שלא כנטען על ידי המשיבה, גם מחלה של בא כוחו של בעל דין, ולא רק מחלה של בעל הדין עצמו, עשויה להוות טעם מיוחד להארכת מועד, אם מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה. לעניין זה נקבע בפסיקה כי הכלל לעניין זה ידוע ומושרש. "בדרך כלל, מכירים בתי המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו. ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת דר' ש. לוין (תל אביב, 1995), בעמודים 895 - 896; כך גם בש"א 6919/98 עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ' רנה רוזנבלום, דינים עליון נה 72). בב"ש 825/86 וידיוקולור בע"מ נ' מדינת הילדים בע"מ (לא פורסם) נפסק לעניין זה כי "...כלל זה טומן בחובו שני רכיבים מצטברים הטעונים הוכחה: האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תיפקודו של בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית המשפט במועד. רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד. בש"א 4072/02 עבסיה שרחביל נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון כרך סא 850. 8. במקרה הנדון: ב"כ המבקשים טען כי האיחור בהגשת הערעור נבע ממצבו הרפואי, אולם טענה זו נטענה באופן סתמי ומעורפל. לא עולה מהבקשה כי מצבו הרפואי של ב"כ המבקשים היה כזה שנבצר ממנו לפעול במועד. בהקשר זה יש לציין כי ב"כ המבקשים לא ציין בבקשה כי במועדים מסויימים היה מאושפז או נעדר ממשרדו עקב מחלה. כמו כן, לא צורפו לבקשה אישורים רפואיים כלשהם. בהעדר פירוט, לא ניתן כלל לבחון אם התקיימו התנאים להכרה במחלתו של ב"כ המבקשים כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. יש לציין, כי המחדל בפירוט העובדות והמועדים הרלבנטיים הוא כשלעצמו מהווה נימוק לדחיית הבקשה להארכת מועד. לעניין זה נקבע בספרו של זוסמן כי "המבקש להראות טעם מיוחד לצידוק האיחור חייב לפחות לפרש את המועדים של האירועים הרלבנטיים ואינו יכול לצפות לכך שעל פי טענה כללית וסתומה שבתצהיר ישיג הארכת מועד". זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה 7, סעיף 689. 9. טענתם השניה של המבקשים היתה כי מדובר באיחור בן ימים ספורים. כאמור, החלטת בית הדין קמא הומצאה למבקשים ביום 12.10.2004. אף אם נראה את המועד בו נעשה ניסיון להגיש הודעת ערעור כמועד הרלבנטי, דהיינו יום 24.11.2004, מדובר באיחור משמעותי. בכל מקרה, בהתאם לפסיקה, יש לתת משקל למידת האיחור, אך אף איחור בן יום אחד מחייב טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. 10. באשר לסיכויי הערעור: לאחר עיון בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים בבית הדין האזורי ובהחלטה נשוא הבקשה, לא שוכנעתי כי במקרה הנדון סיכויי הערעור מהווים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור. בהקשר זה יצוין כי אין די בהעלאת טענה סתמית כי "נעלמו מהמשיבים [= המבקשים] עובדות שלא היו תלויות בהן", ועל המבקשים היה לפרט טענה זו ולתמוך אותה בתצהיר, בהיותה טענה עובדתית. בהתאם לפסיקה, "אי ידיעת הדין" אינה מהווה עילה המפסיקה את מירוץ ההתיישנות. כמו כן, אין לקבל את טענה כי "בחוק בית הדין לעבודה אין הוראה לעניין הזמן לטענת ההתיישנות" וכי בית הדין לעבודה רשאי לנהוג בעניין טענת התיישנות "בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק". חוק ההתיישנות קובע הוראות מהותיות ולא הוראות שבסדרי דין, והוא חל על הליכים הנדונים בבית הדין לעבודה. 11. סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא למבקשים החלטה זו, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הארכת מועדרפואה