פסק - דין הנשיא סטיב אדלר פתח דבר היש מקום להמשיך ולברר בבית הדין האזורי את תביעתן של שתיים מחברות המערער שבפנינו (להלן: ארגון המורים או הארגון), לאחר שטענותיהן כלפי הארגון נדונו והוכרעו במסגרת מוסד השיפוט הפנימי של ארגון המורים. זו השאלה ששבה וניצבת בפנינו במסגרת ערעור זה. 1. העובדות הצריכות לעניין הן אלה: [א] המשיבות 1 ו - 2 (להלן: המורות) הגישו לבית הדין האזורי בירושלים תביעה נגד בית הספר בו הועסקו (להלן: אורט) וכנגד ארגון המורים, עקב הפסקת עבודתן. תביעתן מכוונת רובה ככולה נגד אורט ועילתה בטענת המערערות שאורט נהג כלפיהן בדרך שונה מזו שנהג כלפי כל יתר עובדיו, ואף באפליה בכך שלא זיכה אותן בתשלומי פנסיה מוקדמת ובפיצויי פרישה כאחד. הסיפא לתביעה כוונה נגד ארגון המורים בטענה שהארגון לא העניק למערערות ייצוג הולם במגעיו עם אורט בעניין ובתוך כך, פעל שלא בהגינות, בחוסר סבירות ובאפליה. [ב] בתגובה הגיש ארגון המורים לבית הדין האזורי בקשה למחיקת תביעת המורות על הסף, ולחילופין ביקש עיכוב הליכים בתביעה והעברת תביעתן של המערערות נגד הארגון לבית דין חברים, שהוא מוסד השיפוט הפנימי בענייני הארגון, כפי שנקבע בתקנון הארגון (להלן: התקנון). [ג] בית הדין האזורי (השופט אייל אברהמי ונציג הציבור מר קוסטה; בש"א 2986/02, עב 2445/02) נעתר לבקשת ארגון המורים והורה על מחיקת תביעת המורות כלפיו. בנימוקים להחלטה צוין, בין היתר, כי הלכה פסוקה היא שחבר הארגון שקיבל על עצמו את כללי הארגון ותקננו, חייב למצות את ההליך הפנימי בטרם יפנה לבית הדין לעבודה. כן נקבע, שבכריכת התביעה נגד אורט עם התביעה כנגד ארגון המורים "יוארך הדיון שלא לצורך ובהפרדה לא תגרם, כך נראה לנו, הכבדה על התובעות או הארכת ההליך". [ד] על החלטת בית הדין האמורה הוגש ערעור לבית דין זה (עע 206/03) אשר התקבל חלקית, כדלקמן: "7. הנה כי כן, הסעד העיקרי המבוקש בערעור נדחה. עם זאת מורים אנו על קבלת הסעד החלופי כדלהלן: א. בידי המערערות לפנות בתוך 45 יום מהיום לבית דין חברים בתביעה נגד הארגון. אם כך יעשו, יגישו הודעה בכתב לבית הדין האזורי ולצדדים לדיון בתביעה העיקרית. ב. בכפוף לקבלת הודעה כאמור, לא תמחק התביעה נגד ארגון המורים על הסף, אלא יעוכבו בה ההליכים, עד לאחר שתתקבל החלטתו של בית דין חברים בתביעת המערערות, ככל שתוגש לפניו. ג. הכרעתו של בית דין חברים תינתן, במידת האפשר, בתוך תקופה שלא תעלה על ארבעה חודשים מיום שיגישו המערערות תביעתן לפניו (וזאת בשים לב לתקופת החגים המשמשת ובאה). ד. באמור לעיל, אין כדי לעכב את המשך הדיון בתביעה העקרית בפני בית הדין האזורי, בתביעת המערערות נגד אורט". (להלן: פסק הדין הראשון). [ה] בהתאם הודיעו המורות לבית הדין האזורי כי החליטו לפנות לבית דין חברים אולם משום מה, ביכר בית הדין האזורי שלא להמשיך בבירור תביעת המורות נגד אורט, וחלף זאת נעתרה רשמת בית הדין האזורי, הרשמת דורית פינשטיין, לבקשת בא כוח המורות לדחיית קיומה של ישיבת קדם דיון עד שיפוג עיכוב ההליכים שקצב, לשיטתו, בית דין זה. לימים, נקבע מועד לישיבת קדם דיון ובא כוח המורות ביקש לזמן אליה את ארגון המורים. הארגון התנגד לזימונו, מחמת שההליכים בבית דין חברים טרם מוצו אותה העת, אולם לימים החליט בית הדין האזורי, מפי השופט אברהמי, כי על הארגון להתייצב לדיון וזאת בהאי לישנא: "לאור פסק הדין של בית הדין הארצי בע"ע 206/03 הנתבעת 2 [ארגון המורים - ס.א.] נותרה כנתבעת בהליך. אמנם ההליך עוכב כדי שיהיה סיפק למצות את ההליך בפני הבד"ח. העיכוב הוגבל לפרק זמן מסוים כדי שניתן יהא לסיים את ההליך. פרק זמן זה חלף זה מכבר. לפיכך נכון וראוי לכאורה שהטענות אף כנגד נתבעת 2 יבוררו בתובענה דנן ולכן על נתבעת 2 להתייצב לדיון המוקדם...". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (בר"ע 1650/04) אשר התקבלה בהחלטתי מיום 8.12.2004. מכאן הערעור שבפנינו. [ו] להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 31.5.2004 ניתן פסק דינו המקיף של בית דין חברים אשר דחה את תביעת המורות כנגד ארגון המורים תוך שקבע, בין היתר, כך: ".. ארגון המורים השקיע ופעל בעניינן של התובעות כדי שיקבלו את המירב, אף בניגוד לקריטריונים הקיימים. שוכנענו כי ארגון המורים פעל בעניינן של התובעות כפי שראוי שארגון יציג יטפל בחבריו... נבקש להוסיף, כי לבנו עם התובעות, שמשום מה הרגישו שהן "נופלות בין הכסאות", כאשר הן נכחו לדעת שמורים אחרים בבית ספרן קבלו את הפיצוי הכפול מסיבה זו או אחרת, והן לא זכו לכך... אכן קשה התחושה, כאשר מורה שעבד בצמוד וביחד באותו בי"ס זוכה לקבל את הפיצוי הכפול, אולם כאמור הדבר לא נסתייע. סיכומו של דבר, לאחר שניתחנו את כל הגורמים, ולאור המוצגים והעדויות שהיו בפנינו, הגענו למסקנה כי דין התביעה של התובעות כנגד ארגון המורים להידחות". 2. הטענות בערעור טענת המערער בקליפת אגוז היא כי בית דין חברים מהווה מוסד בוררות. עיכוב ההליכים על פי פסק דיננו הראשון נעשה אפוא על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968. לאחר מתן פסק דינו של בית דין חברים עמדה בפני המשיבות האפשרות לפעול לאישורו או לביטולו של פסק הבוררים ומשלא עשתה כן הפך חלוט. כך, לא ניתן לחדש את ההליכים בתובענה, אלא אם כן יוסר צו עיכוב ההליכים בהחלטה שיפוטית. המשיבות מצידן תמכו בהחלטת בית הדין האזורי מטעמיה והוסיפו אלה: בית דין חברים אינו בבחינת מוסד בוררות. הדבר נלמד מפסק דיננו הראשון שעניינו רק "בסדר הפנייה" לערכאות השונות ומש"עיכוב ההליכים" נעשה לתקופה מוגבלת. מוסיפות המשיבות וטוענות ששלילת זכויותיהן בהליך בפני בית דין חברים, ובכלל זה האיסור על ייצוגן על ידי עורך דין וקיום הדיון בדלתיים סגורות מעיד אף הוא כי אין המדובר במוסד בוררות עצמאי כי אם "בעושה דברו" של הארגון. דיון והכרעה 3. השאלה הניצבת להכרעתנו במסגרת ערעור זה היא, כאמור לעיל, השאלה האם במצב הדברים כיום, קרי, לאחר מתן פסק דינו של בית דין חברים בעניינן של המורות ניתן, כדרישת המורות, לחזור ו"להחיות", באופן אוטומטי, את התובענה שהגישו כנגד הארגון עוד טרם הפניה לבית דין חברים. לאמור, האם רשאי בית הדין האזורי כיום להידרש לתביעתן של המורות כנגד הארגון. התשובה טמונה, לטעמי, בעיקר בהוראות התקנון ועל כן אפנה אליהן תחילה אולם, קודם לכן אציין, למען הסדר הטוב, כי המורות הן חברות ארגון המורים, ומתוקף חברותן זו קיבלו על עצמן למלא אחר הוראות תקנון הארגון המחייבות. 4. בית דין חברים הורתו של בית דין חברים כמו גם מהותו ומיהותו נקבעו בסעיפים 49-55 לתקנון הארגון. בסעיף 49 הוגדר בית דין חברים כך: "בית דין חברים הוא מוסד לשיפוט פנימי בענייני הארגון ואשר מורכב מנציגי הסניפים". סמכותו העניינית של בית הדין נקבעה בסעיף 53 לתקנון שזה לשונו: "בית הדין דיון בכל סוגיה שתובא בפניו ואשר עניינה סכסוך או מחלוקת בין הארגון ו/או בעלי תפקידים בו ו/או מוסד ממוסדותיו ו/או חבר מחברי הארגון לרבות סכסוכים או מחלוקות בין חברים הארגון. לא היה נושא הסכסוך או המחלוקת קשור לארגון, למוסדותיו, לפעילות בארגון או לחברות בו - לא ידון בית הדין בעניין. שאלת סמכותו העניינית של בית דין חברים להידרש לתביעת המורות הוכרעה בפסק דיננו הראשון ועל-כן אין היא עומדת עוד לפתחנו. אולם נדמה שאין עוד חולק, כי משמדובר במחלוקת בין הארגון לחבריו, שעניינה בייצוג שהעניק הארגון למורות, הרי היא באה בגדריו של סעיף 53. 5. מיצוי הליכים נפנה אפוא לבחון האם מוצו ההליכים הפנימיים בפני בית דין חברים ואם מוצו, אזי מה היא הדרך להשיג על פסק דינו של בית דין חברים. מהוראות סעיפים 54 ו - 55 לתקנון הוברר כי בית דין חברים מורכב משתי ערכאות, וכי החלטה של בית הדין בערכאה הראשונה נתונה לערעור בפני ערכאת הערעור בתוך 30 יום ממועד מסירתה. בעניינן של המורות שבפנינו ניתן פסק דינו של בית דין חברים ביום 31.5.2004 והן ביכרו שלא להשיג עליו בפני ערכאת הערעור. משכך, הפך פסק הדין לחלוט. לאמור, המורות לא מיצו את ההליכים הפנימיים ובמצב דברים זה, לא ניתן להמשיך את הדיון בתובענת המורות כנגד הארגון, משל לא התקיים ההליך בבית דין חברים. זאת ועוד, הלכה מושרשת היא כי תביעה של עובד נגד ארגונו תבוא בשערי בית הדין בתנאי המובן מאליו, שקודם מיצו את האפשרויות הקבועות בתקנון הארגון לשם השגת המבוקש. ועוד, בית הדין לעבודה אינו בא במקום הרשות המוסמכת מכוח הוראות התקנון. אמנם, בסמכותו של בית הדין להפעיל ביקורת שיפוטית על פסיקת הרשות המוסמכת אך זאת רק לאחר מיצוי ההליכים שנקבעו בתקנון וכאמור, אלו לא מוצו במקרה הנדון. על החשיבות שבמתן תוקף למנגנון יישוב סכסוכים פנימי חזרתי ועמדתי לאחרונה במסגרת פסק הדין בעניין ד"ר ללה אבין, והדברים יפים אף לענייננו כדלקמן: "חשיבות רבה נודעת לאוטונומיה של השותפים ליחסי עבודה. על פי השיטה במשפט העבודה הישראלי, הותיר המחוקק לצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, במסגרת האוטונומיה שלהם, את הכוח והסמכות לקבוע את תוכנו של הסכם קיבוצי. מקום בו במסגרת הסכם קיבוצי מוקם מנגנון מיוחד להכרעה בסכסוכים בין המעסיק לבין עובדיו, תחת בירור הסכסוך בבית הדין, יש להתחשב, ככל האפשר, ברצון הצדדים. עקרון זה תקף גם לגבי הסכמות של השותפים ליחסי עבודה בעניין ועדות פריטטיות והעברת סכסוכים להליך בוררות או לגישור. כך, במקום עבודה מאורגן, כאשר ארגון העובדים מהווה כוח מאזן לכוחו של המעסיק, יש לכבד את רצונם של הצדדים, שהנו פרי של משא ומתן ביניהם, ליישב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות. משהוקם במקום עבודה מאורגן מנגנון ליישוב סכסוכים, לרבות הליך בוררות, חזקה כי שני הצדדים דאגו לתקינות ולהגינות של המנגנון, שכן הדעת נותנת ששני הצדדים חפצים במנגנון ניטרלי אשר יכריע בסכסוכים באופן ענייני, נכון, יעיל והוגן". 6. למעלה מזאת נוסיף, כי אף לו מיצו המורות את ההליכים הפנימיים לא ניתן היה "להחיות" את התובענה שהגישו נגד הארגון טרם הפניה לבית דין חברים, אלא שהיה עליהן לפנות לבית הדין האזורי בבקשה לאישור פסק הבוררים או ביטולו. כך, אין בידינו לקבל את טענת המורות כי בית דין חברים אינו בבחינת מוסד בוררות. לעניין זה לומדים אנו גזרה שווה מרשות השיפוט ההסתדרותית. על מעמד מוסדות השיפוט הפנימי עמדה גם פרופ' סמדר אוטולנגי בספרה בוררות - דין ונוהל (מהדורה שלישית, 1991) בעמ' 253 כדלקמן: "...הואיל והוא [מוסד השיפוט הפנימי - ס.א.] פוסק בסכסוכים שבין חברי האגודה ובינם לבין האגודה, וזאת בהסכמת החברים, המעוגנת בתקנון האגודה - הריהו מכהן כערכאת בוררות. אי לזאת, בית המשפט מתערב בהחלטתו במסגרת הוראות חוק הבוררות...". 7. בא כוח המורות העלה מספר טענות נגד בית דין חברים של הארגון, אולם אין זה המועד לדון בהן. ככל שיפנו המורות לערכאה העליונה של בית דין חברים תוך חודש יתקיים דיון בערכאה זו אשר מתבקש לסיימו תוך שלושה חודשים. ככל שהמורות יבקשו לתקוף את ההחלטה ויפנו לבית הדין כדי לבטל את פסק הבוררות הן רשאיות להביא ראיות בעניין מוסד זה, לרבות הגשת תקנון המוסד, סדרי עבודתו ועוד. טענות כאלה כבר נדונו בעניין רשות השיפוט, אך אין אנו יודעים אם נדונו לגבי בית דין חברים של הארגון. בין היתר ניתן להעלות את טענתו של המורות לפיה לא הותר להן להיות מיוצגות על ידי עורך דין בפני בית דין חברים וכי דיוני בית הדין התקיימו בדלתיים סגורות. לצורך הערעור דנן אין בטענה זו כדי לשנות מהקביעה, כי מדובר במוסד בוררות. אולם, לעניין זה יש לציין את דבריה של פרופ' אוטולנגי בספרה ולפיהם במוסדות שיפוט פנימי לסוגיהם, חשוב לקיים את הדיונים בצורה בלתי פורמאלית, זולה ומהירה. ההנחה היא, כי הנושאים הנידונים שם הם בדרך כלל לא מסובכים וגם אנשים שאינם "יודעי דת ודין", יידעו לנהל את הדיון בצורה עניינית וצודקת. העסקת עורך דין על ידי צד אחד תחייב ממילא העסקת עורך דין גם על ידי הצד שכנגד, ותחייב גם מינוי בית דין שיש בו עורכי דין. אלה בהכרח ייקרו את הדיונים ולעיתים אך יאריכו אותם שלא לצורך. עם זאת, ניתן לדון בנושא זה לאחר מתן פסק הבוררות של הערכאה העליונה של בית דין חברים, על סמך ראיות לגבי בית דין חברים ולאחר שמיעת טיעונים בעניין. הדבר נכון לגבי טענתו של בא כוח המורות, כי בית דין חברים הוא בבחינת "עושה דברו" של הארגון, שכן לפנינו לא הובאו ראיות לתמוך בטענה זו. 8. לא נעלם מעיני פסק הדין טמבור, שניתן על ידי בית דין זה לפני זמן קצר, ודן בסכסוך שהתגלע בין העובדים התובעים לבין ההסתדרות הכללית החדשה וחברי וועד העובדים של המפעל, שעניינו ייצוג בלתי הוגן. שם נדחתה בקשת ארגון העובדים למחוק על הסף תביעה נגדו ונגד חברי ועד העובדים ולהעביר הסכסוך לרשות השיפוט. באותו המקרה נימק בית הדין את העדר סמכותה של רשות השיפוט בכך, שמפעל טמבור אינו גוף הסתדרותי הנכלל ברשימת המוסדות המופיעים בנספח לחוקת העבודה אשר חלות עליו הוראות חוקת העבודה. כמו כן, קבעה חברתי סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין כי: "..תביעה לייצוג לא הולם ניתן להגיש בנפרד...האיזון הנכון אומר לברר את התביעה בשלמותה בערכאה אחת, בעיקר לאור הטענה של קנונייה בין כל הנוגעים בדבר". אינני שותף למסקנת פסק הדין אולם נדמה, כי הוא הוגבל לנסיבות אותו המקרה, שאינן זהות לנסיבות המקרה דנן. 9. בשולי הדברים נוסיף, כי אין בידינו לקבל גם את טענת המורות, אשר אומצה אף בהחלטת השופט אברהמי נשוא הערעור, כי בפסק דיננו הראשון עוכבו ההליכים לתקופה קצובה בת ארבעה חודשים. אמנם התבקש בית דין חברים ליתן הכרעתו, במידת האפשר, תוך ארבעה חודשים, אולם בקביעה זו לא היה כדי להפקיע את סמכות בית הדין להידרש לתביעת המורות לאחר תקופה זו וליתן את פסק דינו בעניינן, על פי סמכותו שבתקנון. נציין, כי בפסק דינו של בית דין חברים נפסק בהקשר זה, כי לא הסתייע בידי בית הדין ליתן פסיקתו בתוך ארבע החודשים כמוצע על-ידינו, בשל הסחבת שבה נקטו המורות ואשר בית דין חברים התריע כנגדה בהחלטות שונות שניתנו על-ידו במהלך ההתדיינות בפניו. 10. סוף דבר - על יסוד כל האמור דין הערעור להתקבל. ההליך מוחזר לבית הדין האזורי. תביעת המורות כנגד הארגון תמחק ובירור התובענה כנגד אורט בלבד, ימשך כסדרו. לאור חלוף הזמן יעשה בית הדין האזורי מאמץ לקבוע את ההליך לדיון בכל ההקדם לאחר הפגרה. המשיבות 1 ו - 2 ישלמו למערער הוצאות ערעור זה בסך 3500 ₪. השופט שמואל צור 1. אני מסכים לפסק דינו של חברי הנשיא סטיב אדלר. המשיבות 1 - 2 חברות בארגון המערער. על יחסי הצדדים חל תקנון הארגון (מוצג ברע/5) מכוחו הוקם "בית דין חברים". מדובר במוסד לשיפוט פנימי בענייני הארגון (סעיף 49 לתקנון) וסמכותו לדון "... בכל סוגיה שתובא בפניו ואשר עניינה סכסוך או מחלוקת בין הארגון ו/או בעלי תפקידים בו ו/או מוסד ממוסדותיו ו/או חבר מחברי הארגון..." (סעיף 53 לתקנון). 2. הוראותיו של תקנון הארגון מחייבות את הארגון ואת חבריו בתוקף של חוזה בין הצדדים. חוזה יש לכבד. כיבוד החוזה מתחייב לא רק מן הצדדים לו (הארגון וחבריו) אלא גם מצד בית הדין אשר יחתור לתת לו תוקף. מכאן שככל שקיימת "תחרות" בין סמכות בית הדין לדון בעניין פלוני לבין סמכות של אורגן של הארגון לדון באותו עניין, יכבד בית הדין את ההסדרים הפנימיים של הארגון ויפנה את הצדדים להתדיין בערכאה הפנימית של הארגון. 3. טעם נוסף לכיבוד ההסדר שבתקנון הארגון נעוץ בכך שלמערכת השיפוט יש עניין שסכסוכים יתבררו במסגרות מוסכמות חילופיות. כך, תימנע ערכאת השיפוט מלדון בעניין לגביו קיימת הסכמה לבררו בבוררות (סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968) וכך מן הראוי לנהוג בכל מקרה בו קיימת ערכאת בירור פנימית של ארגון, קל וחומר של ארגון עובדים (דב"ע שם/10-4 הסתדרות הפקידים- עיריית רחובות, פד"ע יא 253, עמ' 258). 4. סייג יחיד לעקרון זה יכול להתקיים אם מתברר ומוכח שהמנגנון החילופי ליישוב חילוקי דעות אינו קיים למעשה או שהוא מתפקד שלא כהלכה, כגון- שקיים חשש שהוא פועל במשוא פנים או שפעולותיו נגועות בחוסר אוביקטיביות או שהוא פועל בדרך הפוגעת בזכויות דיוניות בסיסיות של מי מן המתדיינים בפניו. עניין זה טעון הוכחה ורק פגיעה של ממש בהליך של יישוב חילוקי הדעות החילופי יביא לפסילת ההליך ולפתיחת שערי מערכת השיפוט הכללית בפני המתדיינים. 5. לעתים - כמו בענייננו - ההליך הפנימי החילופי מאפשר ערעור פנימי מכח תקנון הארגון (סעיף 54 לתקנון). גם הסדר זה יש לכבד ועל הצדדים הנזקקים למערכת השיפוט הפנימי להיזקק גם לערכאת הערעור הפנימית. מיצוי ההליך הפנימי הכרחי כחלק מן המערכת החילופית הקבועה בתקנון הארגון. רק עם מיצוי ההליכים הפנימיים ניתן להיזקק לערכאות השיפוט הכלליות. 6. לאחר שמוצו ההליכים הפנימיים מכח תקנון הארגון, ניתן לעתור לבית הדין לעבודה, אלא שמסגרת הדיון בעתירה שכזו מוגבלת. בית הדין לעבודה אינו מהווה ערכאת ערעור נוספת על החלטות של המנגנון הפנימי של הארגון. בנדון זה מפעיל בית הדין לעבודה בקורת שיפוטית חיצונית, שמטרתה בחינת תקינות ההליך, בדומה לביקורת שמפעיל בית משפט על הליך של בוררות (ראה ספרה של ד"ר ס' אוטולונגי "בוררות דין וניהל" (מהדורה שלישית, תשנ"א-1991 עמודים 401- 410, ו- 425-470). ביקורת זו - מעצם טיבה - מוגבלת ואף היא נועדה להעניק תוקף וכבוד למערך יישוב חילוקי הדעות שהוקם ומופעל על ידי הארגון. אין זה מן הראוי שלאחר דיון בערכאת שיפוט פנימית של הארגון יבוא אותו עניין בפני בית הדין לעבודה וייפתח בפניו מחדש לכל אורכו ורוחבו. 7. בענייננו הגישו המשיבות 1 - 2 תביעה לבית הדין נגד הארגון בעילה של ייצוג לא הוגן. גם עילה זו מן הראוי שתידון על ידי הערכאה השיפוטית הפנימית של הארגון. ואומנם, כך נפסק בגלגול הקודם של פרשה זו (ע"ע 206/03), כשהוחלט להפנות את התביעה לבית הדין לחברים של הארגון. ואומנם בית הדין הפנימי דן ופסק בעניין (מוצג ברע/4) אליו שהמשיבות 1 - 2 לא ערערו על פסק הדין, כפי שמתאפשר להם בתקנון הארגון. בכך לא מיצו המשיבות הללו את ההליכים החילופיים, ולא באה שעתן לפנות לבית הדין לעבודה. 8. גם אם ימצו המשיבות 1 - 2 את הליך הערעור - ואין אנו מביעים דעה בקשר לאפשרות זו - כי אז - ורק אז - יפתחו בפניהן שערי בית הדין לעבודה להשיג על הפסק במסגרת של ביקורת שיפוטית חיצונית בלבד ולא כערכאת ערעור נוספת. מכאן שטעה בית הדין האזורי בענייננו בכך שהותיר את הארגון כצד להליך המתנהל בפניו בין המשיבות 1 - 2 לבין המשיבה 3, בלא שמוצו הליכי הבירור הפנימי בארגון ובלא שהוגבלה מסגרת הדיון כאמור לעיל. השופטת ורדה וירט ליבנה אני מצטרפת לדעתו של הנשיא סטיב אדלר. נציג עובדים מר עמירן בן עמי הריני מצטרף לפסק דינו של הנשיא סטיב אדלר. נציגת מעבידים גב' אמירה גלין הריני מצטרפת לפסק דינו של הנשיא סטיב אדלר. סוף דבר הערעור מתקבל כאמור בסעיף 10 לפסק דינו של הנשיא סטיב אדלר. דיני חינוךמורים