החלטה 1. בפנינו בקשת המבקש לסעד זמני, שבגדרו נורה למשיבה (להלן-העירייה) לבטל את ההודעה על סיום שירותו בעירייה, על פיה תסתיים העסקתו ביום 15.6.05. אנו מתבקשים להורות למשיבה להמשיך ולהעסיק את המבקש עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית, או עד למתן החלטה אחרת של בית הדין. לטענת המבקש, הפסקת העסקתו נעשתה שלא כדין, בחוסר סבירות, ועל בסיס שיקולים זרים ומידע שקרי שנמסר אודותיו. 2. נציין כבר כאן, כי זו בקשתו השנייה של המבקש המונחת בפנינו בקשר להפסקת העסקתו. הדיון בבקשתו הראשונה נסתיים ביום 6.4.05 בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין (בש"א 1630/05, להלן-הבקשה הראשונה). בהמשך, ניזקק אל אותה הבקשה, כמו גם למסמכים שהוגשו בקשר אליה. בהתאם להבנה שנתגבשה בין הצדדים בדיון בבקשה הראשונה, קוים הליך של שימוע למבקש, שלאחריו, שבה העירייה והודיעה לו על הפסקת העבודה. 2. המשיבה טוענת כי ההחלטה בדבר הפסקת העסקתו של המבקש נתקבלה כדין, במסגרת תוכנית הבראה בה היא מצויה, בהסכמת ארגון העובדים ולאחר הליך מסודר של שימוע. בהתאם להסכם ההבראה, משרתו של המבקש תמחק. בחירתו של המבקש כמועמד לסיום העסקה נעשתה על רקע יחסי עבודה קשים שלו עם עובדי האגף, אלו הכפופים לו, ומנהלים אחרים בסביבתו. נוכחותו גרמה לאווירה של מתח, פחד וחוסר אמון אשר גרמו לחוסר יעילות סביבתית באגף (ראו סעיפים 10,11 לתצהירו של משה לוי, שהוגש בתמיכה לתגובת המשיבה לבקשה הראשונה). על כן, אנו מתבקשים לדחות את הבקשה. 3. בדיון שקויים בבקשה, העיד אך המבקש לעצמו. לעירייה העידו מר משה לוי, שהוא מנהל אגף הגבייה והממונה על המבקש, ומר ציון דהאן, יו"ר אירגון עובדי העירייה. 4. העובדות הרלבנטיות והשתלשלות ההליכים בעניינו של המבקש כפי שעולה מן התיק, הם כדלקמן: א. המבקש התחיל לעבוד בעיריית ירושלים ב-5.5.87. המבקש הינו עובד קבוע בעירייה, ונבחר במכרז להיות עוזר למנהל גבייה ביחידת הגבייה במזרח ירושלים. יחידה זו הינה מחלקה בתוך אגף הגבייה בעירייה. ב. בהתאם להסכם הקיבוצי שנחתם ביום 4.8.03 בין מרכז השלטון המקומי לשלוש הערים הגדולות לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ובהתאם להסכם הבראה שבין עירית ירושלים, ארגוני העובדים וההסתדרות מיום 28.11.04 (נספח ג' לבקשה הראשונה), על עיריית ירושלים לפטר 1.64% ממצבת כוח האדם אצלה ולבטל משרות. ג. ביום 4.1.05 נמסר למבקש מכתב הודעה על סיום שירותו (נספח ב' לתצהיר המבקש בבקשה הראשונה), והוא הוזמן לשימוע. למבקש קוים הליך שימוע (שכנגדו יש לו טענות רבות) ביום 31.1.05, והוא השלים טיעוניו בכתב בקשר לאותו הליך. ה. במכתב מיום 6.3.05 ובקשר להשלמת טיעוניו בהליך השימוע, כתב למבקש מר לוירר, ראש מנהל משאבי אנוש בעירייה, כי: "על פי חוות דעת של הממונים עליו, חוסר האימון האישי של מנהליך בך ויחסי העבודה הרעועים שלך עם סביבתך לא מאפשרים המשך שירותך בעירייה. ארגון העובדים תומך בעמדה זו" (נספח ח' לבקשה הראשונה). בהתאמה לכך, הוצאה למערער בו ביום הודעה על סיום שירותו בעירייה שתכנס לתוקף ביום 31.3.05. ז. המבקש הגיש לבית הדין בקשה לסעד זמני כנגד ההודעה על פיטוריו. בדיון שקוים ביום 6.4.05, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, ולפיה, יבוטלו פיטורי המבקש, והוא יעלה על הכתב את כל השגותיו בדבר הכוונה לפטרו. השגות המבקש יובאו בפני ועדת הפיטורים וזו תבדוק אותן אחת לאחת. את ההחלטה אם לפטר את המבקש אם לאו, תקבל הועדה לאחר שתתיחס לכל ההשגות, ותנמק החלטתה בקשר אליהן. עד לקבלת ההחלטה, ישהה המבקש בחופשה בתשלום שלא על חשבון חופשתו הצבורה. ח. בהתאם להסכמת הצדדים שקבלה תוקף של פסק דין, קוים למבקש הליך של שימוע (בכתב). ט. ביום 1.6.05 הודע למבקש כי הוא יסיים את שירותו בעירייה ביום 15.6.05 (זוהי ההחלטה מושא הבקשה דנן). להודעת סיום השירות צורף פרוטוקול ועדת הפיטורים מיום 11.5.05 (נספח מב(2)), ובו פירוט ההשגות ודיוני הועדה. בעיקרו של דבר, נסמכת ההחלטה בדבר סיום השירות על הסכם ההבראה וההתייעלות שהעירייה מחויבת לו. ככל שמדובר בהחלטה לסיום שירותו של המבקש דווקא, מצוין בהחלטת הועדה כך: "4. נוצר מצב של חוסר אמון בין העובד לבין הממונים עליו כפי שהצהיר בבית הדין לעבודה מנהל האגף. נפגעו יחסי האמון בין העובד לבין מנהליו: ה"ה משה לוי, מאיר בן שטרית ויצחק צו'נה באשר לטענה, כי לעובד יחסי עבודה רעועים עם סביבתו והעובדים עמו ולצידו, טענה שלדברי העובד, לא זכתה להבהרה - אין בסיס לטיעון זה. לאור תלונות של עובדים שונים שהגיעו למנהל האגף בנושא, קיימת אווירה עכורה ואי-אמון בין העובדים לבין מר מוחסין נוצרה מערכת יחסים קשה ורעועה בסביבת העבודה של העובד שמשליכה על העבודה". באותו "פרוטוקול", מוסיפה הועדה ומתייחסת לטענות התובע, בדבר הפגיעה שתפגע מחלקת הגבייה בעירייה ממחיקת משרתו. באלו לא נעסוק כאן. י. ברקע להשתלשלות העניינים כפי שתואר, עומדות עוד העובדות שיפורטו להלן. ביום 9.12.02 הושעה המבקש מעבודתו על ידי ראש העירייה, בשל חקירה שנוהלה נגדו בחשד לעבירות שוחד וזיוף, מרמה והפרת אמונים. ביום 7.1.03, בוטלה הודעת ההשעיה כשנתקבלה הודעת פרקליטות מחוז ירושלים לפיה אין בכוונת הפרקליטות להגיש כתב אישום כנגד המבקש. ביום 7.1.03 חזר המערער לעבודה. באוגוסט 2003 בוצעה חקירת משטרה במשרדי מחלקת הגבייה במזרח ירושלים ואחדים מעובדי המחלקה נעצרו. אחד מן העובדים שנעצרו, מר חליל אנסארי, שהיה כפוף למבקש, הושעה מעבודתו ויש כוונה להגיש נגדו כתב אישום. לאחר שהושעה אנסארי, הוא הוחזר לעבודה לתקופת מה בתפקיד אחר. בינתיים פוטר אנסארי במסגרת הסכם ההבראה, בנסיבות שאינן קשורות למבקש (ראה עדות משה לוי, עמ' 8, ש' 10). עצור נוסף באותה פרשה, אריק כהן, פרש לפנסיה. עובדים נוספים אחדים נעצרו ושוחררו. עוד עובדים נחקרו באותה פרשה (עמ' 11 לעדות משה לוי). 5. מן העדויות ששמענו, עולים עוד הפרטים שיפורטו להלן בקשר לקביעת המבקש כמיועד לפיטורים במסגרת הסכם ההבראה: א. היוזמה להכללת שמו של המבקש ברשימת העובדים המיועדים לפיטורים באה ממר ציון דהאן, יו"ר ארגון העובדים. דהאן פנה אל יו"ר האגף מר לוי והציע את המבקש כמועמד לפיטורים במסגרת הסכם ההבראה. על פי יוזמה זו, נכלל המבקש ברשימת ה"בלתי יעילים" המיועדים לפיטורים. חוסר היעילות הוא על רקע יחסי אנוש גרועים. יוזמה זו באה לפי דבריו של דהאן בעקבות פניתם של עובדים שביקשו לעבור ולעבוד במקום אחר, בשל חששם מפני התובע. כך קרה לפי עדותו של דהאן, בעקבות מה שארע בעירייה, בקשר לחקירת המשטרה באגף הגבייה, בלשונו של דהאן: "היה איזה אירוע בעירית ירושלים שבעקבותיו נעצרו ארבעה או חמישה עובדים מהחברים של מוחסין שעבדו איתו ואינני יודע אם היו כפופים אליו. לשמחתי לא יצא כלום מאותו ארוע כי המשטרה סגרה אצל כולם את התיקים והחזירה את כולם לעבודה. ואז התחילו להגיע אחד אחרי השני אלי לא מאלה גם מאחרים שלא נעצרו ואמרו כי הם לא מעוניינים לעבוד עם התובע, שיש להם הרגשה שהוא משמש שליח של מישהו. כל צעד ושעל שלהם הם "מצולמים". ש. זה בעצם בעקבות החקירה המשטרתית. ת. זו האווירה שנוצרה. ..." (עמ' 6, ש' 14-21). דהאן לא בדק עם המבקש את תלונות העובדים נגדו בדבר אווירת הפחד שהוא משרה במחלקה. שמות העובדים המתלוננים לא פורטו, אף לא במהלך הדיון בבית הדין. ב. מפי מר לוי מנהל האגף שמענו כי בעקבות גל המעצרים באגף (באוגוסט 2003), כך קרה: "התחילו להתגלגל כל מיני שמועות, כי בגלל מה שעבר עליו (על המבקש ר.ר.), ומאחר שהוא חושב שזה נגרם בנסיבות מסוימות שאנשים שעובדים בתוך האגף, אז הוא יתגמל עוד בהתאם אנשים אלו (ההדגשה שלי ר.ר.)". (עמ' 11, ש' 1.). מתברר שהדברים לא הגיעו ישירות אל מר לוי. לדבריו, היו אליו פניות של מנהלי תחומים על האווירה הקשה באגף. אותו ארוע של מעצר עובדים במהלך העבודה היה ארוע קשה ביותר באגף. שמענו מפי מר לוי כי לא בדק עם המבקש את הטענות המועלות כלפיו, לרבות הטענות בדבר איומים שהוא מפנה כלפי העובדים. במהלך 2004, כשנדרש לוי למסור שמות של מועמדים לפיטורים הוא לא מסר את שמו של המבקש. שמו של המבקש איננו בין שני השמות של העובדים הכי בלתי יעילים. רק לאחר מכן הסכים מר לוי להצעת יו"ר ארגון העובדים מר דהאן, כי המבקש יהיה המועמד לפיטורים מן האגף. עד כאן העובדות כפי שהן עולות מן התיק. להלן נפרט את עיקרי טענות הצדדים, כל צד לביסוס טענתו. 6. עיקרי טענות המבקש א. לראשונה בדיון בבית הדין נשמע כי היוזמה להכללת שמו של המבקש בין המפוטרים באה מיו"ר ועד העובדים ציון דהאן. ב. המבקש מכחיש מכל וכל היותו משתף פעולה עם המשטרה בנוגע לחקירות שנערכו במקום. ואפילו היה ממש בטענה כאילו הוא משתף פעולה, פיטורים מן הטעם הזה מנוגדים להוראות חוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל תקין), התשנ"ז - 1997. ג. נתברר מן העדויות שנשמעו בבית הדין, כי הסיבה העיקרית להכללת המבקש ברשימת המפוטרים, היא רכילות שהגיעה לועד העובדים, אשר בבסיסה טענות חסרות ביסוס, כי חקירת המשטרה שנפתחה, היתה ביוזמת המבקש. אלא, שלמבקש לא היתה כל יד בדבר. מאז ראשית שנת 2005 מתרוצץ המבקש ומבקש להבין על מה ולמה הוא מפוטר, ורק בדיון בבית הדין נתברר לו הדבר. ד. העובד הינו עובד שמגלה יציבות רבה בעבודתו, ויש הערכה רבה אליו בעבודתו, לאורך כל שנות עבודתו. המערער עוד הועלה בדרגה באוקטובר 2004 ונרשמה הערכה חיובית על עבודתו. מקרב העובדים בעירייה במזרח ירושלים, המבקש הוא הוותיק והמנוסה ביותר. ה. הכוונה לפטר את המבקש איננה מן הטעם שיש רצון לבטל את תפקידו, אלא העירייה באה חשבון עם המבקש, על רקע תלונות שאינן נכונות ואף לא נבדקו עם המערער. גם הליך הבראה והתייעלות אינו מתיר שרירות לב. ו. הרכב ועדת הפיטורים אינו תואם את החוק. כהונתה של עו"ד אסתר עצמון בוועדה אינו כדין. לא יתכן שהיא תשמש כנציגת היועץ המשפטי הבוחן את הפיטורים, יחד עם תפקיד יועצת המנגנון הפועל ומונחה על ידה. ז. נפל פגם בשיקול דעת ועדת הפיטורים, שלא חקרה את המבקש, לא שמעה עדים ולא ראתה לנכון להציג את התמונה האמיתית להחלטת הפיטורים. ח. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. 7. ואלו הם עיקרי טענות העירייה בתגובה לבקשה א. הליך הפסקת העסקתו של המבקש, במסגרת הסכם ההבראה וההתייעלות בו נתונה העירייה, בוצע כדין. משרתו של המבקש תמחק במסגרת הליך ההתייעלות. ב. אין פסול בהעלאת שמו של המבקש כמועמד לפיטורים, מטעם הועד. ג. בפני ועדת הפיטורים עמדו טענות כנגד המבקש שהועלו על ידי מנהלו באשר לאי יכולת האגף לתפקד, עקב יחסי האי אימון שהיו בין המבקש למנהליו ולעובדים סביבו. יחסי העבודה הינם קשים. עובדים טענו כי המבקש עסוק כל הזמן בחיפוש אחר סיבות להטיל בהם דופי. עובדים טענו כי המבקש מחסל חשבונות (ראה בס' 17 לסיכומי המשיב המפנה לתצהיר משה לוי שהוגש בתמיכה לבקשה). מצב דברים זה באגף פגע בעבודה. ד. לפי עדותו של מנהל האגף משה לוי, למרות ששמו של המבקש לא היה בין שני השמות של העובדים הכי לא יעילים, אותם העביר באביב 2004, אם היה נדרש ליותר שמות, סביר להניח, בסבירות גבוהה, כי היה מעביר את שמו של המבקש. ה. עדותו של לוי לעניין יחסי העבודה הקשים של המבקש עם סביבתו, לא נסתרה. לזו נתווספה עדותו של יו"ר ועד העובדים אודות התלונות שנתקבלו אצלו מעובדים שונים. המבקש לא הביא כל ראיה וכל עדות לתמיכה בעמדתו בדבר היחסים החברתיים ידידותיים שלו עם יתר העובדים. המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי עילות הפיטורים אינן מוצדקות. ו. ועדת הפיטורים אינה ועדה חוקרת. הועדה הסתמכה על עמדתו של מנהל האגף, שלו הכלים והסמכות להביא בפני הועדה את הנציגים המקצועיים והמינהלים של האגף. ז. לא הוכח כל פגם בהחלטה. לא הוכח שההחלטה נגועה בשיקולים זרים או שהיתה פגיעה בכללי הצדק הטבעי. ח. אין מדובר בעילת תביעה לפי חוק הגנה על עובדים. ט. פיטורי המבקש אינם קשורים למעצרו ולחקירת המשטרה. הפיטורים הינם בגין יחסי העבודה שנוצרו בסביבתו של המבקש לאחר שחזר מן ההשעיה. י. הרכב הועדה תקין. תפקידיה של עו"ד עצמון כסגנית בכירה ליועץ המשפטי לעירייה הוא שמירה על מינהל תקין ושלטון החוק, כך, גם בתפקידה כיועצת משפטית לענייני מנגנון וגם בתפקידה כחברה בועדת הפיטורים. יא. מאזן הנוחות פועל לטובת המשיבה. מתן הצו יכפה על העירייה יחסי עבודה שכבר נותקו. החזרת המבקש לעבודה תשים לאל את שיתוף הפעולה המתחייב בין ארגון העובדים לבין העירייה, ותפגע בקיומה התקין של תכנית ההבראה. בין השאר יהיה על העירייה לפטר עובד אחר. הכרעה 8. נמצאנו למדים כי באגף הגביה בעיריה מסתובבות שמועות כי למבקש יד ורגל בחקירה משטרתית שבוצעה באגף, כשמונה חודשים לאחר שהוא עצמו חזר לעבודה מתקופת השעיה קצרה בת כחודש. במסגרת אותה חקירה, נעצרו 5-6 עובדים. העובדים שנעצרו חזרו לעבודה, למעט עובד אחד שהיה כפוף למבקש, ונגדו אמור להיות מוגש כתב אישום והוא פוטר מן העבודה. עובד נוסף פרש לפנסיה על רקע אותה פרשה. ישנם עובדים, ולא ברור מי הם, הסבורים כי למבקש יש מעורבות בפרשה. הם גם מספרים כי המבקש משרה אווירת פחד במחלקה וכי הוא מאיים כי יבוא חשבון עם העובדים. כך מתפשטת לה השמועה ומגיעה לאוזניהם של יו"ר ארגון העובדים ולמנהל האגף, ומכאן נמצאה הדרך קצרה להוצאת המבקש ממסגרת העבודה. יו"ר ועד העובדים והנהלת האגף, אינם מוצאים לנכון לערוך בדיקה מסודרת בדבר החששות שהגיעו לאוזניהם, עד כמה יש בהם ממש, עד כמה יש למבקש השפעה שלילית על האווירה במקום העבודה, ואולי האווירה נובעת מסיבות הקשורות בעובדים מפיצי השמועות, או במי מהם. תחת זאת כאמור, נמצא להם הפיתרון הקל של הוצאת המבקש מן העבודה. כל זאת אף מבלי שהובא בפני העובד אותו מידע, שלכאורה הובא בפניהם, בדבר "מעלליו". זאת כנראה מאחר שאותם עובדים שהתלוננו, ביקשו ממר ציון דהאן לשמור את פרטי שיחתם "בארבע עיניים" (ראה עמ' 6, ש' 10). תלונות אלו שהושמעו בפניו של דהאן ו"גונבו" לאוזניו של מנהל האגף, לא נמצאו ראויות לבדיקה טובה יותר מול המבקש. שמועות אלו, הן העומדות ביסוד ההחלטה על הפסקת העסקתו של המבקש, שעה שהסכם ההבראה נמצא מספק את האכסניה המשפטית לפעולה זו. 9. אנו סבורים, ובשלב זה לכאורה לפחות, כי מהלך זה של קבלת ההחלטה בעניינו של המבקש, ראוי לכל ביקורת. למותר לציין כי החובה לקצץ במשרות אינה פוטרת את מקבלי ההחלטות, יהיו אשר יהיו, מהתבססות על תשתית עובדתית שיש בה ממש, ועל קיום הליך תקין ובתום לב. כבר נקבע כי חובה על הרשות המנהלית להניח תשתית עובדתית ראויה לכל החלטה שהיא מקבלת. כל החלטה צריכה להיות מבוססת על תשתית עובדתית ראויה ובדוקה שנתקבלה לאחר איסוף נתונים ותוך הבאה בחשבון של כל העובדות הרלבנטיות לעניין (ראו: בג"צ 3975/99, שמואל קניאל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(5) 459; ע"ע 1334/02 הלי נוסצקי - משרד החינוך, ניתן ביום 7.12.04; בג"צ 297/82, ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29, ע"ב 1661/00 (ב"ש) אלדדא נאסר - משרד החינוך (השופט טוינה)). אמנם נכון, ועדת הפיטורים חיה מפיהם של מי שמביאים עמדתם בפניה - ובמקרה שבפנינו, יו"ר האגף ויו"ר ארגון העובדים. אלא שמתברר, לכאורה, כי המידע הזה, שהובא מפיהם של השניים, אינו מבוסס אלא על רכילות ושמועות שלא נבדקו, בין מול המבקש ובין בדרך אחרת. מטעם זה, וככל שהחלטת הועדה מבוססת על מידע מן הסוג הזה, ולכאורה לפחות, ההחלטה לא תוכל לעמוד. 10. נוסיף ונאמר, כי אפילו נכונות היו השמועות לפיהן, חקירת המשטרה שבוצעה באוגוסט 2003 נסמכה במידה כזו או אחרת על דברים שמסר המבקש בחקירתו (חודשים ארוכים קודם לכן), היתכן כי בשל כך תפסיק רשות ציבורית עבודתו של עובד אצלה? למותר לציין כי התשובה לכך צריכה להיות בשלילה. 11. הנה כי כן, בהיות התשתית העובדתית עליה נשענת ההחלטה לסיים את העסקתו של המבקש כ"עובד בלתי יעיל", מבוססת לכאורה על רכילות ושמועות שלא נבדקו, היא אינה יכולה לעמוד. 12. בקשר למאזן הנוחות, אנו קובעים כי רב יותר יהיה נזקו של המבקש, אם תדחה בקשתו להיות מוחזר לעבודה בעירייה, מנזקה של המבקשת. בפני בית הדין אין אסמכתא שיש בה ממש לנזק שיגרם לעירייה, אם יוחזר המבקש לעבודתו. ואם חוששת המשיבה מפגיעה בשיתוף הפעולה שבין ארגון העובדים וההנהלה, טוב יותר היו עושים ארגון העובדים והנהלת האגף אם היו פועלים בשיתוף פעולה לבדיקה טובה יותר של האווירה העכורה והחששות עליהם מבוססת החלטת הפיטורים, קודם שנקטו במהלך הזה. לכאורה, בשיתוף הפעולה בו פעלו, הותירו את המבקש חסר הגנה במקום העבודה. אף לא מצאנו כיצד יש בהחלטתנו זו כדי לפגוע בשיתוף הפעולה, להמשך קיום הסכם ההבראה. 13. אין צורך לומר כי עם החזרתו של המבקש לעבודה, פתוחה בפני ההנהלה וארגון העובדים הדרך לפעול בהליך מסודר ומובנה לבירור החששות וחוסר הנוחות בסביבת העבודה של המבקש, ככל שהם אכן קיימים, ולמציאת פתרון שיסיר את אותם אבני הנגף מחיי העבודה הסדירים במחלקה. 14. משזו החלטתנו, לא נמצאנו זקוקים להכרעה בשאלה בדבר חברותה של עו"ד עצמון בועדת הפיטורים. נציין אך כי לכאורה לפחות לא מצאנו פגם בחברות זו. סוף דבר - הבקשה מתקבלת. המבקש יוחזר לעבודה מיידית. שכרו מ-15.6.05 וכל זכויותיו מאותו מועד יושבו לו. כל זאת עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית או כל החלטה אחרת שתינתן במועד מוקדם יותר. המשיבה תשלם הוצאות המבקש בסך של 3,000 ₪. הפסקת עבודהשיקולים זרים