החלטה בפנינו בקשה ליתן צווים זמניים לפי חוק עוולות מסחריות התשנ"ט - 1999 (להלן:חוק עוולות מסחריות) שיאסרו על המשיב לעשות שימוש ברשימות לקוחות המבקשת ו/או ברשימות המחירים ומדיניות ההנחות של המבקשת ו/או בכל מידע סודי אחר, אשר נלקח מאת המבקשת בידי המשיב. עוד מתבקש בית הדין לאסור על המשיב להמשיך ולפנות ו/או למכור מוצרים ללקוחות המבקשת, להמשיך ולפנות לעובדי המבקשת בניסיונות לשדלם להפסיק את ההתקשרות בינם לבין המבקשת וליתן כל סעד שנראה נכון וצודק לבית הדין בנסיבות העניין. העובדות הצריכות לעניין 1. 1. המבקשת הינה חברה פרטית העוסקת בייבוא ושיווק של מוצרים דנטליים מזה 12 שנה. 2. 2. המשיב, טכנאי שיניים מוסמך בהשכלתו, הועסק על ידי המבקשת מיום 10/02/02 ועד ליום 16/02/05 כסוכן מכירות, בו הודיע המשיב למבקשת על הפסקת עבודתו אצלה. 3. 3. בזמן שעבד המשיב אצל המבקשת, התבקש הוא לחתום על הסכם העסקה, בו הופיעה גם תניה המגבילה את חופש עיסוקו, אך המשיב סירב לחתום על הסכם זה במשך כל תקופת העסקתו אצל המבקשת. 4. 4. לאחר שעזב המשיב את המבקשת פתח הוא עסק משלו העוסק אף הוא בשיווק מוצרים דנטליים. טענות המבקשת 5. 5. לטענת המבקשת, המשיב גזל את סודותיה המסחריים ומכך הוא מפיק יתרון עסקי. בעת שעבד המשיב אצל המבקשת היה חשוף לרשימת לקוחות, למידע עסקי הנוגע למוצרים שונים כגון דרך תמחורם והרווח הצפוי מהם וכן מידע עסקי הנוגע לספקים שונים ולמדיניות האשראי שלהם. 6. 6. בפני המשיב נחשפו דרכי עבודתה של המבקשת הכוללות שיטות תמחור ייחודיות שהינם מידע סודי. 7. 7. המשיב הכיר את מדיניות ההנחות של המבקשת, אשר הינו מידע סודי בעיניה. המבקשת לא חשפה מדיניות זו אלא לעובדים בכירים ובהם המשיב, אותו "גידלה" המבקשת והוא עשה שימוש במידע סודי זה לתועלתו האישית. 8. 8. המשיב עשה שימוש במשאביה של המבקשת במסגרת העסקתו אצלה, בכך שהקים על חשבונה עסק מתחרה ועל כן ראויה היא להשבה של משאבים אלו על פי דין. 9. 9. הסכם ההעסקה הקיים בין הצדדים הופר על ידי המשיב בדרכים שונות הנובעות מהעובדה כי עוד בזמן שעבד אצל המבקשת פיתח את עסקו הפרטי. בכך גזל המשיב שכר עבודה ששולם לו על עבודה שלא בוצעה ובכך עשה שימוש במשאביה לטובת עסקו הפרטי. 10. 10. המשיב הפר את החוזה בין הצדדים גם בכך שהפר את חובות האמון בין הצדדים. במקום לדאוג לעסקה של המבקשת, דאג המשיב לעסקיו. המשיב עשה שימוש בסודותיה המסחריים של המבקשת סודות שניתנו לו מכוח חובות אמון הקיימים בין הצדדים. 11. 11. התנהגותו של המשיב עולה כדי קיום חוזה שלא בתום לב לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973. 12. 12. כמו כן טוענת המבקשת כי המשיב ביצע עוולות המופיעות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועבירות על פי חוק העונשין התשל"ז - 1977. 13. 13. הראיות אותן מציגה המבקשת להוכחת טענותיה עומדות בנטל הנדרש וכי סיכויי ההצלחה של התביעה הינם גבוהים. על כן, מן הראוי שיינתנו הצווים הזמניים אותם היא מבקשת. 14. 14. על פי מאזן הנוחות הנזק שייגרם למבקשת גדול מאוד: המשיב הפר זכות קניינית של המבקשת ועל פי ההלכה הפסוקה, במצב זה מאזן הנוחות הינו לטובתה. 15. 15. המבקשת טוענת כי היא תמת לב וכי המשיב נוהג בחוסר תום לב וגם לפיכך מן הראוי להעתר לבקשתה. 16. 16. היעתרות לבקשתה לא תביא לפגיעה העולה על הנדרש במשיב, כל שמבוקש הינו למנוע מהמשיב לבצע מעשים האסורים עליו על פי דין. 17. 17. המבקשת טוענת כי קיימות ראיות לכאורה המעידות כי אם לא ינתן הצו במהרה ייגרם למבקשת נזק כלכלי רחב היקף. טענות המשיב 18. 18. התנהלותה של המבקשת אינה תמת לב: בבקשה לצו זמני המבקשת איננה מציינת כלל ועיקר כי המשיב הינו טכנאי שיניים מוסמך אשר למד בזמנו הפרטי ועל חשבונו מקצוע זה. המשיב מדגיש כי כל הידע שיש לו בתחום נרכש על ידו, את "רזי המקצוע" כהגדרת המבקשת, טוען המשיב שניתן ללמוד על נקלה ואין בהם דבר ייחודי. 19. 19. יתרה מזאת, המשיב טוען כי עוד לפני שעבד אצל המבקשת, עבד הוא במקצועו במעבדות שיניים שונות, זאת בנוסף להתמחות בתחום זה אותה עבר במסגרת לימודיו. 20. 20. התנהלותה חסרת תום הלב של המבקשת באה עוד לידי ביטוי בכך שהוא מוצג על ידה כעובד בכיר, בעוד שהוא היה סוכן מכירות פשוט אשר השתכר שכר בסיס של 2400 ₪ ברוטו ובתוספת העמלות הגיעה משכורתו לכ-5000 ₪ נטו, בממוצע, משכורתו מעידה כי לא היה המשיב עובד בכיר. 21. 21. המשיב מציין כי לא בכדי סירב לחתום על הסכם ההעסקה עליו ביקשה המבקשת להחתימו. המשיב מציין כי התנגד לתניות הגבלת חופש העיסוק המופיעות בהסכם והוא אף הודיע למבקשת על כך מפורשות. 22. 22. המשיב טוען כי עבודתו אצל המבקשת הסתכמה במכירות מול לקוח. לכך לא היה צריך כל ידע ומומחיות ייחודיים שאותם טוענת המבקשת כי הקנתה לו. 23. 23. המונחים בהם משתמשת המבקשת וטוענת כי ראויים הם להגנה על פי חוק עוולות מסחריות הינם מונחים הלקוחים מחיי המסחר. מונחים כמו "מדיניות תמחור", "מדיניות הנחות" ו"מדיניות אשראי" הינם מילים נרדפות למו"מ מסחרי ואין צורך להיות עובד בכיר בחברה בכדי להבין במה דברים אמורים. מונחים אלו באים לקבוע את מחיר המוצר הנמכר, ומחיר המוצר שמוכר ספק מתחרה אינו בגדר מידע סודי. 24. 24. רשימת הלקוחות שהמבקשת טוענת להגנתה כסוד מסחרי מפורסמת ב"דפי זהב" וכל אדם יכול לברר מיהם הלקוחות המרכיבים פלח שוק זה על נקלה. יתרה מזאת, על פי פסיקת בתי הדין לעבודה רשימת לקוחות איננה בגדר סוד מסחרי ואיננה מוגנת על פי חוק עוולות מסחריות. הכרעה לאחר שעיינתי בתיק בית הדין על מסמכיו השונים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לצווים זמניים להידחות והכל כפי שיפורט להלן: התשתית הנורמטיבית 25. 25. הזכות לחופש עיסוק שעוגנה בחוק יסוד: חופש העיסוק כזכות יסוד חוקתית, הוכרה עוד שנים רבות קודם לכן כזכות "על חוקית". יפים לעניין זה הדברים שאמר השופט ש.ז חשין (כתוארו אז) בבג"צ 1/49 סלומון שלמה בז'רנו, ו-2 אח' נ' שר-המשטרה פ"ד ב(1), 80 83. "כלל גדול הוא, כי לכל אדם קנויה זכות טבעית לעסוק בעבודה או במשלח-יד, אשר יבחר לעצמו, כל זמן שההתעסקות בעבודה או במשלח-יד אינה אסורה מטעם החוק." 26. 26. כאמור עם חקיקת חוק יסוד: חופש העיסוק ובשילוב עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נקבעה זכות זו כזכות מזכויות היסוד של המדינה והושתה עליה הגנה על חוקית. חוק עוולות מסחריות 27. 27. בשנת 1999 נחקק חוק עוולות מסחריות. סעיף 5 לחוק מגדיר מהו סוד מסחרי: "סוד מסחרי", "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו; 28. 28. סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות אוסר גזל סוד מסחרי, המוגדר כדלקמן: 6. גזל סוד מסחרי ... (א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר. (ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה: (1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל, לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו; (2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד; (3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2) או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו. ... 29. 29. סעיף 6(2) עוסק במערכת היחסים שבין עובד למעביד ומטרתו להגדיר את המצבים בהם אסור לעובד לעשות שימוש במידע עסקי שהינו סוד מסחרי, המגיע אליו תוך כדי עבודתו. סעיף 6(2) הנ"ל מתייחס לשני מצבים בהם ניתן לקבוע כי עובד גזל סוד מסחרי, והם כאשר הסכים העובד לכך בחוזה העסקתו וכן כאשר הוא פועל בניגוד לחובות אמון המוטלות עליו. 30. 30. מה בין סעיף 6(1) לסעיף 6(2)? מאחר שסעיף 6(1) מתייחס באופן מפורש לעובדים, נראה כי סעיף 6(2) מתייחס למקרים בהם נעשה שימוש בסוד מסחרי שלא במסגרת יחסי עובד מעביד, כאשר הסוד ניטל מבעליו באמצעים פסולים. 31. 31. בנוסף לכך, סעיף 7 לחוק עוולות מסחריות קובע סייג לאיסור המופיע בסעיף 6: 7. סייגים לאחריות (א) לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה: (1) הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים; (2) השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור. (ב) עשה אדם שימוש בסוד המסחרי כאמור בסעיף קטן (א)(2) וזכה עקב כך בטובת הנאה, רשאי בית המשפט אם ראה שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, לחייב אותו בהשבת טובת ההנאה, כולה או חלקה, לבעל הסוד. 32. 32. ניתן לראות אם כן, כי הגנה על סוד מסחרי, על פי הפרשנות הרחבה המופיעה בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, אינה אוטומטית. בכדי ששימוש שעושה עובד במידע עסקי שהגיע אליו במסגרת עבודתו, יוגדר כ"גזל סוד מסחרי", עליו להיות בניגוד למוסכם בחוזה או תוך הפרת חובות אמון או כאשר הסוד ניטל מבעליו באמצעים פסולים. גם אם נקבע כי שימוש שנעשה בסוד מסחרי הינו "גזל" של אותו סוד מסחרי, עדיין ייתכן ואותו שימוש יהיה בגדרם של אחד משני הסייגים המופיעים בסעיף 7 לעיל. 33. 33. יחד עם זאת רווחים שנעשו משימוש שכזה, עדיין ייתכן ובית הדין יורה להשיבם חלקם או במלואם, לבעל הסוד. הגבלת חופש העיסוק - אימתי? 34. 34. בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה עסקו בפסקי דין רבים במקרים בהם יוגבל חופש העיסוק. בבג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי פ"ד מז(4) 702 (להלן: פרשת יבין פלסט) קבע כב' השופט ברק (כתוארו אז) כי חופש העיסוק, ככל זכות אינו בלתי מוגבל. בסופו של יום אישר בג"צ הגבלות שהוטלו על עובד והגבילו את חופש העיסוק שלו. 35. 35. אחר הדברים האלה, שוב הגיעו לפתחו של בית המשפט העליון שאלות הנוגעות להגבלת חופש העיסוק בע"א 6601/96 AES Systems inc. נ' סער פ"ד נד(3) 850 (להלן: פרשת סער). הפעם צמצם הנשיא ברק את ההלכה שנקבעה בפרשת יבין פלסט. בית המשפט העליון קבע כי כאשר בוחנים תניות המגבילות את חופש העיסוק של העובד יש לאזן בין עקרון חופש החוזים לבין היתרון שיש למעביד ביחסי הכוחות בינו לבין העובד, כפי שהם באים לידי ביטוי בעת כריתת החוזה. לבסוף קבע בית המשפט העליון כי תניות המגבילות את חופש העיסוק של העובד מעבר לאינטרסים הלגיטימיים של הצדדים נוגדות את תקנת הציבור. 36. 36. לאחר פרשת סער נתגלגל לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 164/99 פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד פד"ע לד 249 (להלן: עניין צ'ק פוינט). הוחלט ברוב דעות, לפי פסק דינו של הנשיא אדלר כי לתנייה המגבילה את חופש העיסוק בחוזה עבודה אישי, אין לתת לכשעצמה משקל רב. יש לבחון את סבירות התנייה והאם היא מגינה על האינטרסים ההדדיים של שני הצדדים. 37. 37. הנשיא אדלר קבע בעניין צ'ק פוינט (שם, בעמ' 125) כי: "בית הדין לא יתן צו מניעה המגביל את חופש עיסוקו של העובד אלא אם כן עבודתו של העובד אצל המעסיק החדש, מאיימת על עצם קיומו של המעסיק הקודם. מכאן, על המעסיק הקודם להוכיח, כי השימוש שיעשה ב"סוד המסחרי" שלו יפגע בעסק שבבעלותו" 38. 38. לגבי השאלה מהו סוד מסחרי, אומר כב' הנשיא את הדברים הבאים (שם, בעמ' 126): "...עסקינן ב"סוד מסחרי", כאשר מדובר במידע המצוי בידי המעסיק בלבד, אינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי בנקל. בדרך כלל מדובר במידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק, כגון: בידי ההנהלה הבכירה או בידי מנהלי מחלקת השיווק. ניתן לגלות מידע רב אודות חברה באמצעים המודרניים הקיימים כיום דוגמת האינטרנט. כמו כן, קיים מידע המופץ לכלל העובדים בחברה. כל אלה אינם בגדר "סוד מסחרי". מכאן, כי מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר "סוד מסחרי". נדגיש, כי הגדרתו של "הסוד המסחרי" שונה מענף לענף, וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי. זאת ועוד, בבואנו לפרש את המונח "סוד מסחרי", יש ליתן את הדעת לטובת הציבור, לזכותו לחופש המידע ולשאלה האם ישנה משמעות לכך, שה"סוד" יוודע לכלל. לעתים גובר שיקול זה על ההגנה שיש ליתן ל"סוד המסחרי" של המעסיק. 39. 39. על דרכי הוכחתו של סוד מסחרי אומר כב' הנשיא את הדברים הבאים (שם, בעמ 127): במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן. 40. 40. ומה אינו "סוד מסחרי" על כך משיב כב' הנשיא (שם, בעמ' 128): "ידע שאינו "סוד מסחרי" הכלל הבסיסי הוא, כי הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב "למחוק" מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת; זאת, כל עוד העובד לא עושה שימוש ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם..." 41. 41. כב' הנשיא ציין את המקרים בהם ייתן בית הדין תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של עובד, והם כדלקמן (שם, בעמ' 123): א. א. שימוש בפטנט רשום או בזכויות יוצרים. ב. ב. שימוש שלא כדין בסודות מסחריים. ג. ג. המעסיק השקיע משאבים מיוחדים בהכשרת העובד ונקבעה בחוזה ביניהם התחייבות של העובד לעבוד פרק זמן מינימלי אצל המעסיק. ד. ד. העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות במעסיק עם תום יחסי העבודה ביניהם. ה. ה. בחינת תום הלב וחובת האמון בין הצדדים מחייבת את אכיפת התניה. מן הכלל אל הפרט 42. 42. לענייננו, בין המבקשת למשיב לא נחתם, לכאורה, חוזה המגביל את העסקתו של המשיב בשום דרך שהיא. 43. 43. מר גיא רותם מנהל במבקשת, מציין בעדותו (פרוטוקול הדיונים מיום 27/06/05 בעמ' 6 בשורות 9-16) כי המשיב לא חתם על הסכם העסקה, המכיל בקרבו גם תניות המגבילות חופש עיסוק, מכיוון "שנכווה בעבר קשות על מסמכים שהוא לא היה צריך לחתום עליהם". יחד עם זאת מציין מר רותם כי המשיב ציין באוזניו של מר רותם ובאוזני שותפו שמבחינתו ההסכם תקף והוא מקבל אותו אבל אינו מוכן לחתום. 44. 44. המשיב לעומת זאת ציין במפורש בסעיף 20 לתצהירו כי לא היה מוכן להגביל את עיסוקו על פי התנאים שהוצעו לו. 45. 45. סבורים אנו כי העובדה כי חתימתו של המשיב לא מתנוססת על הסכם ההעסקה המדובר מדברת בעד עצמה. למעשה, אחד ממנהליה של המבקשת העיד בפנינו בעצמו כי המשיב חשש לחתום על החוזה אך הסכים לתוכנו בעל פה. אם הסכים המשיב לתוכנו בעל פה, מדוע היה עליו לחשוש מחתימה עליו? 46. 46. "חופש החוזים" כעיקרון הראוי להגנה, ראוי שיבחן באספקלריה של יחסי עובד-מעביד. ביחסי עובד-מעביד, לעיתים רבות חופש החוזים הינו מוגבל, רובם של חוזי העבודה מוכתבים על ידי המעביד ולעובד יש את האפשרות לקבל אותו על קרבו ועל כרעיו, או לחפש מקום עבודה אחר. המחוקק הישראלי לא התעלם מאי שוויון זה ויצר את חוקי המגן הסוציאליים אשר קובעים תניות קוגנטיות מכללא ביחסי עבודה. 47. 47. החוזה שהמבקשת ביקשה כי המשיב יחתום עליו נראה, לכאורה, כי עוצב אך ורק על ידי צד אחד - המבקשת. החוזה נושא את לוגו המבקשת ועל פי ניסוחו נראה כי נוסח על ידי החברה. 48. 48. כך שלכאורה נראה כי במקרה שלפנינו הביאה המבקשת למשיב חוזה מן המוכן וביקשה כי יחתום עליו. המשיב סירב ועל אף שהמבקשת הודיע באופן מפורש למשיב כי אם לא יחתום מנהלי החברה יאלצו "להסיק את המסקנות". נראה כי המסקנות לא הוסקו, או שמא המסקנות שהוסקו היו שונות מהמסקנות שנרמז כי יוסקו. 49. 49. מכך מסיק בית הדין, לכאורה, כי המשיב לא הסכים לכל הפחות עם חלק מהתניות המופיעות בחוזה ועם הזמן קיבלה המבקשת, בהתנהגותה את הסתייגויותיו של המשיב. 50. 50. על אף זאת, באה המבקשת ומבקשת מבית הדין לקבוע כי חוזה שסירב המשיב לחתום עליו, עובדה עליה אין מחלוקת, יראה אותו בית הדין כאילו נחתם. בקשה זו עלי לדחות. אנו קובעת כי לצורכי הצו הזמני, לכל הפחות, לא חלה על המשיב כל תניה המגבילה את עיסוקו. 51. 51. למעשה יש בקביעה זו בכדי לדחות את הבקשה לצו זמני, אך למעלה מן הצורך נדון גם בשאלה האם הראתה המבקשת, לכאורה, כי המשיב עשה שימוש ב"סוד מסחרי" השייך לחברה והראוי להגנה מכוח חוק העוולות המסחריות. האם הוכיחה המבקשת את קיומו של סוד מסחרי 52. 52. המבקשת טוענת כי רשימת לקוחותיה וכן דרכי השיווק והתמחור של מוצרי המבקשת הינם בגדר סוד מסחרי. 53. 53. באשר לרשימת לקוחות, בית הדין הארצי לעבודה עסק באופן ישיר בשאלה האם רשימת לקוחות הינה סוד מסחרי אם לאו. בע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ נ' פודליין בע"מ ואח' פד"ע לח 72, 80, קבע כב' הנשיא אדלר את העקרונות הבאים בכדי לבחון האם רשימת לקוחות תחשב כסוד מסחרי: "ראשית, על-פי פסקי-הדין בהילכות נצר [5] וקפלאווי [6] רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית. בפרשת נצר [5] פרסמה המעסיקה הקודמת באתר אינטרנט ובחוברות פרסום והסברה מטעמה את שמות לקוחותיה ואף פרטים על העיסקאות שביצעה עמם ואילו בפרשת קפלאווי [6] נפסק כי רשימת ילדים הלומדים בגן ילדים אינה "סוד מסחרי" מאחר שזהות הילדים ידועה להורי הגן. שנית, מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש, דהיינו האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף בלבד. בדרך-כלל, וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך מסחרי לרשימת הלקוחות. שלישית, במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העיסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות. אמנם, בענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום, אולם במקרים אלה חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם נובעת מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון. בנושא זה יש להביא בחשבון שינויים במחירון ובתנאים הייחודים, שכן אם, דרך משל, אלו משתנים בכל שלושה חודשים, הרי שעם הוצאת המחירון החדש עיקר הסוד המסחרי איננו עוד בגדר "סוד מסחרי". בנוסף, עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלות. רביעית, ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. שונה המצב בענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המוצר המיוצר או המופץ מענף שיש בו מאות או אלפי לקוחות. כך, שונה המצב בענף שמורכב מלקוחות פוטנציאליים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי. 54. 54. לענייננו, המשיב הראה כי רשימת הלקוחות אשר הציגה המבקשת נגישה לכל אדם על ידי חיפוש במדריכי הטלפון ובאינטרנט. אנו סבורים כי רשימת הלקוחות איננה סודית. 55. 55. באשר להיקף התחרות בין הצדדים, המבקשת משווקת את מרכולתה ברחבי הארץ כאשר יש לה סוכני מכירות המבוזרים על פי אזורים. המבקשת איננה המשווקת היחידה בארץ של מוצרים דנטליים. המשיב פונה אומנם גם ללקוחות המבקשת, אך מעדותו של מר רותם עולה כי המשיב אינו משווק את אותם המוצרים שמשווקת המבקשת בדיוק, אלא מוצרים מקבילים של חברות אחרות. כך שנראה כי המשיב אינו המתחרה היחיד של המבקשת לא בכל הקשור לשוק בארץ ולא בייבוא המוצרים מהיצרנים בחו"ל. 56. 56. באשר למחירים ולדרכי השיווק והתמחור של המבקשת, האם סבורה המבקשת כי אדם העובד כסוכן מכירות, שתפקידו לדעת מחירים ולהיות בקיא בדרכי שיווק, לא ייעשה שימוש בידע אשר רכש במשך שנים אלו? אין ספק כי את הידע לגבי תמחורם של מוצרים באופן כללי והתאמתם ללקוחות הספציפיים, רכש המשיב בעת שעבד אצל המבקשת. ידע זה אין הוא נחלתה הבלעדית של המבקשת - לכל חברה שהיא יש מדיניות שיווקית שכזו. גם לו היה המשיב מקים חברה מתחרה, מבלי לעבוד קודם לכן בכל חברה העוסקת בתחום זה, היה לומד הוא תוך פרק זמן קצר את הדרכים בה מתמחרת המבקשת ומתחרותיה את מוצריהם. 57. 57. לא זאת אף זאת, כפי שציינו לעיל, ידע אשר הגיע לעובד במהלך עבודתו וידע זה הפך להיות חלק מכישוריו הכלליים, הינו חריג למקרים בהם יקבע כי נגזל סוד מסחרי. לא ניתן לצפות מאדם העובד במשך שנים במקום עבודה מסוים כי ישכח את אשר עשה במשך אותן שנים ולא יעשה בידע זה כל שימוש. 58. 58. מטבע עבודתו של המשיב אצל המבקשת רכש הוא את הידע הנוגע לשיווק מוצריה השונים של המבקשת ללקוחותיה השונים. לא מדובר בסוד מסחרי שעל פיתוחו עמלו מדענים במעבדה או בתוכנה שאותה המציאו מהנדסי תוכנה או תרופה שנרקחה תוך שימוש בידע ייחודי. מדובר בידע מסחרי גרידא שכל אדם יכול היה ללמוד אותו, כל עובד בכל מקום עבודה רוכש ידע שכזה בנקל ואין כל הצדקה להטיל עליו הגנה מיוחדת. 59. 59. מר רונן זינגר, סוכן המכירות של המבקשת באזור הצפון העיד בפנינו (עמ' 3 לפרוטוקול הדיונים מיום 27/06/05, שורות 4-7), כי את מחירי המוצרים ניתן ללמוד תוך שני ימי עבודה. 60. 60. לגבי מעמדו של המשיב במבקשת, על פי הראיות שהובאו בפנינו ועל פי העדויות ששמענו נוטים אנו לקבל את עמדת המשיב כי, לכאורה, לא היה עובד בכיר במבקשת. אם כי נציין כי למעמדו של המשיב בחברה אין משמעות רבה בענייננו. ברור כי המשיב לא היה מהדרג הניהולי הראשון, זאת מכיוון שלא היה לו מידע על אשר התנהל באיזורים שלא היו בפיקוחו. אך גם לו היה המשיב מדרג ניהולי בכיר, עדיין לא היה זה שולל ממנו את האפשרות לפתוח עסק מתחרה, בנסיבות הללו. 61. 61. לגבי ענף המשק בו מתנהלים עסקיהם של המבקשת והמשיב, ישנם לקוחות רבים המנהלים את עסקיהם עם מספר יבואנים ולא נראה, לכאורה, כי כניסתו של המשיב לתחום זה תיצור טלטלה מסוימת בתחום. 62. 62. המסקנה היא כי, לכאורה, לא הוכיחה המבקשת קיומו של "סוד מסחרי", כמשמעו בחוק עוולות מסחריות. 63. 63. שוכנענו כי לכאורה לא עשה המשיב שימוש בפטנט רשום או בזכויות יוצרים של המבקשת וכי לא נעשה שימוש שלא כדין בסודות מסחריים של המבקשת. 64. 64. כמו כן שוכנענו כי לא הושקעו על ידי המבקשת משאבים מיוחדים בהכשרתו של המשיב, לא נקבעה בחוזה כל תקופה מינימלית להעסקתו והמשיב לא קיבל כל תמורה מיוחדת עבור הגבלת עיסוקו. 65. 65. באשר לתום ליבו של המשיב, סבורים אנו כי אין בהתנהגותו, לכאורה, משום חוסר תום לב. אומנם, אין ספק כי עובד הפותח עסק המתחרה במעבידו הקודם, פועל באופן שבדרך כלל ייתפס כנוגד את האינטרסים של מעבידו. אך בעצם העובדה כי המשיב ביקש לפתוח עסק שיתחרה במבקשת אין ברמה הלכאורית משום חוסר תום לב. לסיכום 66. 66. קבלתה של בקשה זו לצו זמני הינה, לכאורה, מנוגדת למושכלות יסוד של חיי כלכלה ומסחר תקינים. הרעיונות והסודות המסחריים לגביהם טוענת לכאורה המבקשת כי היא הגתה אותם, לא רק שאיננה מתקבלת על הדעת היא פשוט איננה נכונה. 67. 67. חיי המסחר כפי שאנו מכירים אותם התפתחו בזכות השוק החופשי והתחרות שהוא מעודד. טענתה של המבקשת כי יש לה בלעדיות על שיטות שיווק כאלו ואחרות מנוגדת להיגיון המונח בבסיס השוק החופשי. 68. 68. נוצר בפנינו הרושם כי המבקשת סבורה, ככל הנראה,כי העובדה שהמשיב עבד בבאולינג עובר לעבודתו אצלה כסוכן מכירות, הינה בבחינת "בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי" (ישעיה, א, ב). המבקשת מתייחסת בנימה מזלזלת אל עיסוקיו הקודמים של המשיב, משמע יש בעיסוקים אלו כדי להטיל דופי בגירסת המשיב או לפאר את העובדה כי המבקשת הואילה להעסיקו, הרימה אותו מאשפתות והעסיקה אותו על אף עיסוקיו הקודמים. 69. 69. אין אנו סבורים כי עיסוקו הקודם של המשיב הינו ממין העניין ואין לנו אלא לתהות על הנסיבות והצורך שהביאו את המבקשת לחזור ולהדגיש עניין זה. 70. 70. גם לו היה נעתר בית דין זה לבקשה לסעדים זמניים, לא היה בכך כדי להועיל למבקשת והנזק שהיה נגרם למשיב גדול. גם אם הייתה לכך הצדקה, בית הדין לא היה מאשר תניה המגבילה את המשיב מלפתוח עסק מתחרה לפרק זמן בלתי מוגבל. איזו תועלת תצמח למבקשת מכך? האם במקרה ויוגבל המבקש ב-12 חודשים לא יוכל הוא לעיין שוב באינטרנט ולמצוא את אותם לקוחות? האם ישכח הוא את המחירים? או שמא ישכח הוא תרגילים שיווקיים דוגמת "על כל 10 ארגזים ארגז 1 חינם" (עדותו של מר זינגר, עמ' 3 לפרוטוקול הדיונים מיום 27/06/05 שורות 16-17) ? 71. 71. אם תוכיח המבקשת כי פגע המשיב בזכות מזכויותיה, ובכל הקשור לצו הזמני לא הוכח דבר זה בפנינו, הרי שהמבקשת תוכל להיפרע ממנו בהליכי התיק העיקרי. 72. 72. על כן כאמור, הבקשה לצו זמני נדחית. 73. 73. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סודיותרשימת לקוחות (סוד מסחרי)סוד מסחרילקוחות