פסק דין 1. לפנינו ערעור ברשות (בר"ע 508/05) על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת דינה אפרתי ונציגי הציבור עו"ד שלום חמי ומר נחום עמישדי; סק 210/05) לדחות את בקשתה של ההסתדרות ליתן בידה צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לבצע שינויים בסדרי העבודה של עובדי האקספידיציה, מחלקת ההפצה. 2. מדובר בסכסוך הנוגע לשינוי סדרי עבודה באופן חד צדדי על ידי ההנהלה. הרקע לסכסוך הוא חילוקי דעות ארוכי טווח בעניין הסדרי עבודה של העובדים, ביטול הסכמים קיבוציים, טענות העובדים שהמעסיק מנסה לפגוע בעובדים המאורגנים וטענות הנהלת העיתון שהעובדים מונעים שינויים הדרושים להתייעלות. 3. מדובר בהחלטת ביניים, אמנם ארוכה המפרטת את טענות הצדדים והעדויות, אולם הקביעות העובדתיות בה דלות. על כן ניתן רק לתת סעד המאזן בין האינטרסים של בעלי הדין עד למתן פסק דינו של בית הדין האזורי. עלינו לאזן בין צרכי המעסיקה להתייעל תוך הכנסת שינויים בסדרי העבודה לבין העיקרון שאין לפגוע באופן חד צדדי בתנאי העבודה של העובדים. 4. בהתחשב במכלול נסיבות המקרה ועד למתן פסק דינו של בית הדין האזורי בהליך העיקרי אנו מחליטים כלהלן: א. אין אנו מונעים בשלב זה את השינויים שנעשו על ידי הנהלת העיתון בכל הקשור לסידורי העבודה. ב. על מנת לא לפגוע בהכנסתו של כל אחד מהעובדים בעקבות השינויים בסדרי העבודה, אנו קובעים את ההסדר הבא מיום מתן פסק דין זה: הכנסתו הכוללת החודשית של כל עובד לאחר שנעשו השינויים בסידורי העבודה בפברואר 2005 לא תפחת מ-90% מהכנסתו הממוצעת של אותו עובד ב-12 החודשים שקדמו לשינוי. ג. חלוקת המשמרות והשעות הנוספות תתבצע על בסיס שוויוני בין כל סוגי העובדים במחלקה. 5. אנו רושמים לפנינו את הודעת באי כוח הצדדים, כי הצדדים יפנו להליך גישור על מנת להביא לסיומו של הסכסוך. יפה שכך עשו. באי כוח הצדדים ידווחו לבית דין זה על תוצאת הגישור עד ליום 15.9.05 6. בית הדין האזורי מתבקש לשמוע את הדיון מחוץ לתור, במטרה לתת את פסק דינו בחודשים הקרובים. בפסק דינו יקבע בית הדין האזורי באופן מאורגן ומרוכז את עובדות המקרה. סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין ברצוני להעיר מספר הערות קצרות להחלטתו של בית הדין האזורי. בית הדין האזורי ניתח באריכות את הזכות הניהולית ועוצמתה באופן שהיא כמעט כל יכולה. למסקנתו זו הגיע בית הדין מתוך שתלה את הזכות הניהולית בזכות הקניין. עצמתה של הזכות הניהולית אכן באה לה מכוח הסמכויות הנתונות למנהל. זוהי זכות הנובעת מתפקידו של מנהל לנהל את העסק עליו הוא ממונה. ברם בעיני זו זכות נפרדת מזכות הקניין. אין בכך כדי לשלול את העובדה שעתים הזכות נתונה לבעל הקניין. אך לעתים קרובות נתונה זכות זו למי שהמפעל אינו קניינו. כך מנהלים כלליים בשירות הציבורי, במשרדי ממשלה, במועצות מקומיות, בחברות גדולות, אינם בעלי הקניין. המדינה אינה קניינם של מנהלים כלליים. ניתן כמובן לאמר שהם באים בנעלי בעלי הקניין. אך אין לראות את הזכות הניהולית כזכות קניינית. אלו בעיני שתי זכויות אדם שלא בהכרח תלויות זו בזו ועל כל פנים שונות זו מזו בתכנן. הזכות הניהולית מקבילה בעוצמתה לזכות החברתית לעבוד. הזכות לעבוד והזכות הניהולית שלובות זו בזו. הן זכויות שבמיון הנוהג הן זכויות חברתיות. כל אחת מהן מצמיחה זכויות וחובות הקשורות ליחסי העבודה. יחסים אלו הם יחסי שיתוף המתבקשים מהחיים המשותפים ארוכי הזמן. מתוך חיי השיתוף צומחות הזכויות הללו ומוטלות עליהן חובות. הקניין הוא זכות שונה. היא מצמיחה זכויות וחובות נפרדות. כך לשם דוגמא יש לבעל קניין זכות in rem כלפי כולי עלמא. זכות זו צומחת ממקום אחר ושונה מזו של הזכות הניהולית. לזכות לעבוד מגבלות ולזכות הניהולית מגבלות. המגבלות נובעות מהתפקיד המוטל על כל בעל זכות ולא מהקניין. על כל אחד למלא את תפקידו. עם זאת שתי זכויות אלו חיות בסביבת עבודה. על כן חשוב השיתוף בין העובדים למנהלים. בענייננו ברור הצורך של בעלי הזכות הניהולית לצמצם בהוצאות. בענייננו ברור הרצון של העובדים שהכנסתם לא תפגע. משכך הדבר חייב להיעשות תוך משא ומתן והסכמה הדדית. על כל צד למשא ומתן לנהלו בתום לב, תוך הבנת צרכי השני. ביקשתי אך להעיר ולהאיר. מקובלת עלי המסקנה אליה הגענו. הערעור מתקבל חלקית, כאמור בפסק דינו של המותב. אין צו להוצאות. צו מניעה זמניצוויםצו מניעה