פסק - דין בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ולתשלום תמורה עבור עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית וכן, תביעה שכנגד לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם והפרת אמונים. א. רקע כללי תמצית העובדות אותן אנו קובעים על יסוד הראיות שהובאו בפנינו הינה כדלהלן: 1. התובעת בתיק עב 004133/00 (להלן: "התובעת"). הועסקה בחנות השייכת לרשת חנויות ביגוד ואופנה שבבעלות הנתבעת בתיק הנ"ל (להלן: "הנתבעת") וזאת, החל מיום 25.1.98. התובעת הועסקה תחילה כסגנית מנהלת חנות הנושאת את שם המותג קלווין קליין (C.K) כאשר החל מחודש מרץ 98' שימשה התובעת כמנהלת החנות הנ"ל (להלן: "החנות"). עבודתה של התובעת במסגרת הנתבעת הסתיימה ביום 9.10.99, בהתאם להודעת התפטרות שמסרה התובעת למנכ"ל הנתבעת מר חיים סקאל ביום 9.9.99, הודעה שבמסגרתה כתבה התובעת כך: "הריני להודיעך על התפטרותי מתפקידי בחברה. זאת בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה. אסיים את תפקידי בתאריך 9 אוקטובר 1999. אני מאחלת לך ולבני משפחתך שנה טובה" (ר' ת/24 לתצהיר התובעת). 2. בין הצדדים לא נערך הסכם עבודה בכתב. עם זאת, לטענת התובעת תנאי עבודתה כמנהלת החנות סוכמו עימה בע"פ מול מי שהיה בזמנו מנהל התפעול של הנתבעת מר אורי פלד ז"ל אשר הוא שפנה אליה לטענתה בבקשה שתשמש כמנהלת החנות. זאת בעקבות פיטוריו לאלתר של מנהל החנות הקודם. לגרסתה של התובעת, היא לא הייתה מעוניינת בקבלת התפקיד בשל היותה אם חד הורית ובשל כוונותיה ללמוד אולם, מר פלד הפציר בה לעשות כן ואף ציין בפניה כי מדובר במצב חירום. לאור נסיבות אלה הסכים גם מר פלד לכך שיום עבודתה של התובעת ישתרע על פני שמונה שעות בלבד וזאת, בתמורה לשכר אותו קיבל מנהל החנות הקודם (ר' סעיף 4 לתצהיר התובעת). התובעת הטעימה כי לאור הסדר זה היא הסכימה לקבל על עצמה את התפקיד של מנהלת החנות וזאת, בתמורה לשכר חודשי בסיסי של 3,350 ₪ בתוספת תשלום עמלות בשיעור של 1.5% ממחזור המכירות החודשי של החנות. תנאים כספיים אלה שיקפו למעשה את תנאי העבודה של התובעת כפי שהיו החל מחודש מרץ 98' ואילך (ר' סעיף 5 לתצהיר התובעת וכן, תלושי השכר של התובעת ת1/-ת/21). בנוסף לכך, על פי דרישתה של התובעת, שולם לה מעת לעת גם תשלום עבור "עבודה מיוחדת" קרי - עבור התלוותה מעת לעת למנהלי הנתבעת לנסיעות לחו"ל למטרות עסקיות הקשורות בחנות. זאת בשים לב לכך שהתובעת הייתה אם חד הורית ומשכך, נדרשה לשאת בהוצאות מיוחדות בגין מטפלת בתקופות בהן שהתה בחו"ל (ר' סעיף 5 לתצהיר התובעת). 3. התובעת טענה כי חרף הסיכום שנערך כאמור עם מר פלד ז"ל, הרי שבפועל היא נדרשה לעבוד שעות נוספות רבות ובלתי סבירות וזאת, בלא שקיבלה תמורה עבור עבודה זו. התובעת טענה עוד כי הצורך בעבודה בשעות נוספות נבע, בין היתר, מליקויים קשים בניהולה של הנתבעת שהתבטאו בהוצאת תעודות משלוח בלתי מדויקות ואי ביצוע זיכויים בגין החזרת סחורה מהחנות למחסן, באופן שפגע בניהול התקין של המלאי. כן טענה התובעת כי היא התלוננה לא אחת על ליקויים אלה ועל עומס העבודה שנוצר כתוצאה מהם, בין היתר, בפני מנהלת המותג (C.K.) בנתבעת הגב' שרי סקאל, בפני מנהל התפעול בנתבעת וכן, בפני מנכ"ל הנתבעת מר חיים סקאל - אך לשווא. לאור כל אלה, טענה התובעת כי היא החליטה להתפטר מעבודתה. מכאן, התביעה שבפנינו, במסגרתה עתרה התובעת כאמור תשלום תמורה עבור עבודה בשעות נוספות וכן, לתשלום פיצויי פיטורים בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתה ובשל יצירת נסיבות הקשורות בתנאי עבודתה בהן לא ניתן לדרוש ממנה להמשיך ולעבוד בנתבעת. 4. כחודשיים וחצי לאחר הגשת התביעה (בתיק עב' 4133/00) הגישה אף הנתבעת תביעה כנגד התובעת (בתיק עב' 6094/00) בשל הנזקים שנגרמו לה (לטענתה), עקב מה שהיא כינתה "התנהלותה הרשלנית" של התובעת ובכלל זאת, רישום לקוי של סחורות שהתקבלו, טיפול לקוי בהחזרת סחורות למחסן, התנהלות שהביאה לשיטתה של הנתבעת לרישום חוסרים ניכרים במלאי החנות. כן טענה הנתבעת בתביעתה כי בתקופה האחרונה לעבודתה ניסתה התובעת לשדל חלק מעובדי החנות לעבור לעבוד בעסק מתחרה בשם קלאב מונקו (להלן: "קלאב מונקו") - דבר שהוביל לירידה ניכרת בהיקף המכירות בחנות. 5. ביום 14.9.03 עתרה הנתבעת בבקשה לתיקון כתב התביעה בתיק עב' 6094/00, בקשה אשר נענתה בחיוב וזאת, לאחר שנודע לה לטענתה על חדשה מרעישה לפיה, במהלך תקופת עבודתה גנבה (כביכול) התובעת מוצרים מהחנות בהיקפים ניכרים. נקדים את המאוחר ונציין כבר כאן כי בטענות הנתבעת כאמור לא מצאנו, בסופו של יום, כל ממש ואין לנו אלא להצטער על כך שפניותינו לנתבעת, לאחר תום שמיעת העדויות ואף לאחר שלב הסיכומים על מנת שתשקול בשנית את עמידתה על טענות אלה - נפלו על אוזניים ערלות. 6. להלן נדון תחילה בתביעתה של התובעת בתיק עב' 4133/00 ולאחר מכן, בתביעה של הנתבעת בתיק עב' 6094/00. ב. זכאות התובעת לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות ב/1. תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקת התובעת 7. אין חולק על כך כי הנתבעת לא שילמה לתובעת כל תשלום עבור עבודה בשעות נוספות וזאת לטענתה משום שהתובעת מילאה "תפקיד ניהולי בכיר" הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי וכן מהטעם, שלא ניתן היה לפקח על שעות עבודתה של התובעת. משמע - לטענת הנתבעת חלות על העסקת התובעת ההוראות שבסעיפים 30(א)(5) ו-30(א) (6) לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א - 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה"). התובעת טענה מנגד כי לא התמלאו התנאים המסייגים את תחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקתה לרבות, תחולתם של הסעיפים המזכים בתמורה מוגדלת עבור עבודה בשעות נוספות. משמע - התובעת טענה כי אין היא נכללת במתחם המקרים החריגים הנקובים בסעיפים 30(א)(5) ו- 30(א) (6) לחוק שעות עבודה ומנוחה. 8. נקדים ונציין כי במחלקות זו שבין הצדדים עדיפה בעיננו עמדתה של התובעת הטוענת כי היא הייתה זכאית לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות, בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. להלן נפרט טעמינו תוך התייחסות לטענות הנתבעת. 9. הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו מעוגנות כאמור בסעיף 30(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה הקובע לאמור: "30. (א) חוק זה אינו חל על העבדתם של: - (1) שוטרים במשטרת ישראל וכן מי שנמנה על שירות בתי הסוהר; (2) עובדי המדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות; (3) יורדי ים ועובדי דיג; (4) אנשי צוות אויר; (5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי; (6) עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם." 10. הפסיקה עמדה על האופן בו יש לפרש את הוראות סעיפים 30(א)(5) ו-30 (א)(6) לחוק ועל הצורך להעדיף פרשנות מצמצמת של הוראות אלה ובלשונו של בית הדין הארצי לעבודה לאמור: "המדיניות המנחה בפסיקה פירשה את הסעיפים החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה בצמצום, כך שפחות עובדים יוצאו מתחולתו של החוק ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהחוק מעניק" (ר' ע"ע 30027/98 טפקו - יצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה נ' מנחם טל (תק- אר 2000 (3), 654 בסעיף 5 לפסק הדין). בית הדין הוסיף וציין באותו עניין כך: "מהות יחסי עובד ומעביד היא כזו הדורשת יחסי אמון בין עובד למעבידו אולם, כדי ליפול בגדר החריג לחוק שעות עבודה ומנוחה נדרשת מידה מיוחדת של אמון אישי... מבחינת המדיניות השיפוטית הראויה - אין מקום להוציא חלק משמעותי מכוח העבודה במשק מתחולת הוראות חוק שעות העבודה והמנוחה. הדבר ייצור קבוצת עובדים מסוג א' וקבוצת עובדים אחרת מסוג ב' בכך יש אפליה וחוסר שוויון ... הוצאת עובדים רבים מתחולתו של החוק תפגע באיכות החיים של עובדים רבים." (ר' סעיף 7 לפסק הדין). ברוח הדברים הללו פירש בית הדין הארצי לעבודה גם את המונח "תפקיד ניהולי" כמשמעו בחוק שעות עבודה ומנוחה באופן מצמצם. כך למשל, נפסק בדב"ע מ"ט/2-7 מישל רבות - הורמן שירותי אחזקה (אילת) בע"מ פד"ע כ"א 117, (להלן: "עניין רבות") כי מנהל הוא מי שקובע את המדיניות של הנהלת המפעל, מיישם את החלטות ההנהלה ומביאן לכלל ביצוע וכן, מי שיש לו שיקול דעת עצמאי לביצוע מדיניות ההנהלה והתאמתה למציאות המשתנה. בעניין רבות, קבע בית הדין הארצי ביחס לאופן בו יש לפרש את המונח "תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי" בציינו - כי כל עובד חייב נאמנות למעבידו וכי לצורך החלת סעיף 30 (א)(5) לחוק יש להצביע על מידת אמון מיוחדת המתבטאת, בין היתר, בכך שהעובד הוא "איש סודה" של הנהלת המפעל. 11. סבורים אנו כי אמת המידה שהתווה בית הדין הארצי כאמור, כפי שהיא משתקפת בעניין טפקו ובעניין רבות, צריכה להוביל אותנו למסקנה כי במקרה דנן אין לראות בהעסקת התובעת כמנהלת חנות אחת ויחידה מתוך עשרות חנויות שמפעילה הנתבעת - כבאה בגדרם של החריגים הנקובים בחוק: 12. מהראיות שהוצגו בפנינו אין ניתן ללמוד כי התובעת היה שותפה להתוויית מדיניות הנתבעת או כי היא הייתה "אשת סודה" של הנהלת הנתבעת. עולה מהראיות, כי עבודתה של התובעת התמצתה בפיקוח על עובדי החנות ובביצוע מדניות שהותוותה על ידי הנהלת הנתבעת: על כך אנו למדים, ראשית לכל, מתיאור המבנה הפנימי של הנתבעת ומתאור "הפירמידה הניהולית" שלה המצביעים על כך שהתובעת הייתה רחוקה מלהיות חלק מקודקודה של "פירמידה" זו. משמע - התובעת לא נמנתה על אנשי הצוות הבכיר בנתבעת, מי שהיו שותפים להתוויית מדיניותה של רשת אשר הפעילה הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה שכללה למעלה מ- 20 חנויות ברחבי הארץ: מנכ"ל הנתבעת מר חיים סקאל העיד בפנינו על היררכיית התפקידים אשר כללה בתקופה הרלוונטית, תפקיד של מנהל רשת החנויות והאחראי על תפעול חנויות הרשת (תפקיד אותו מילא בתקופה הנ"ל מר ברק עדני) וכן, מנהל כספים או חשב, אחראי על פיתוח עסקי, חמישה מנהלי מותגים וכן, שלושה ראשי חטיבות (חטיבת הדיוטי-פרי, חטיבה סיטונאית וחטיבת השוק המקומי). התובעת כאמור לא מלאה אף אחד מהתפקידים הבכירים הללו (ר' עמ' 28 לפרוטוקול עדותו של מר סקאל שורות 4- 10. לעניין מספר החנויות בנתבעת בתקופה הרלוונטית ר' עמ' 27 שורה 7). 12. מדברים אלה עולה כי הנתבעת לא נמנתה כלל ועיקר עם עובדיה הבכירים של הנתבעת ומעצבי מדיניותה של רשת החנויות אותה הפעילה הנתבעת. מכאן, שסביר בענינו כי היא גם לא נמתנה עם חמשת מקבלי המשכורות הגבוהות ביותר, כפי שטענה הנתבעת באופן סתמי ובלא להציג מסמכים התומכים בטענה זו. 13. על העובדה שהתובעת לא הייתה שותפה לעיצוב מדיניות הנתבעת ולקבלת החלטות ניהוליות ברמה של רשת החנויות, ניתן ללמוד אף מעדותו של עד הנתבעת מנהל רשת החנויות מר עדני אשר העיד כי שכרם של העובדים לרבות, עובדי החנות נקבע על ידי הנהלת הנתבעת ולא - על ידי התובעת כמנהלת החנות - מצב דברים סביר והגיוני בהתחשב בעובדה שמדובר בחנות אחת המשתייכת לרשת חנויות אשר סביר להניח כי היא מעצבת מדיניות אחידה בעניין תנאי התגמול והקידום בשכר (ר' עמ' 34 שורה 16 לעדותו של מר עדני). יצוין כי עדות זו תומכת בגרסתה של התובעת ושל העדים מטעמה בהקשר זה (ר' עדותה של עדת התובעת הגב' גבאי, מי ששימשה כמוכרת בחנות בתקופה הרלוונטית, עמ' 3 לפרוטוקול שורות 13 ו- 15 וכן, עמ' 12 לפרוטוקול עדותה של התובעת שורה 2). 14. בהקשר זה נוסיף כי לא נעלם מעיננו כמובן מסמך אשר צורף לתצהירו של מר סקאל מיום 21.1.99 אותו הפנתה התובעת אל מי שהיה בזמנו מנהל התפעול מר פלד ז"ל, מסמך במסגרתו ביקשה התובעת לעדכן את שכרם של מספר עובדים בחנות. הנתבעת ביקשה ללמדנו באמצעות מסמך זה כי התובעת הייתה מוסמכת לקבל החלטות ביחס לתנאי השכר של עובדי החנות. אנו סבורים לעומת זאת כי המסמך הנ"ל - שעה שהוא נקרא על רקע מכלול הראיות - מלמד דווקא על מצב דברים הפוך מזה לו טוענת הנתבעת. משמע - מסמך זה מלמד כי לנתבעת הייתה מדיניות שכר ריכוזית שנקבעה על ידי הנהלתה, מדיניות אשר קבעה כללים ברורים לצורך עדכון שכרם של עובדיה על פי תפקידם (מנהלי משמרת או עובדים מן השורה) וכן כי התובעת פנתה אל מנהל התפעול בנתבעת על מנת שיפעל לעדכון שכר העובדים וינחה את הגורמים המתאימים בנתבעת לפעול ליישום המדניות הקיימת. יתר על כן, העובדה שהתובעת נדרשה לפנות בעניין זה למנהל התפעול וכי היא לא נתנה הוראה ישירות לחשבות השכר בנתבעת מעידה אף היא על כך שהתובעת לא הייתה מוסמכת כלל והעיקר לקבל החלטות עצמאיות בדבר עדכון שכרם של העובדים בחנות, אף אם העדכון המבוקש תאם את מדיניות ההנהלה. 15. מעבר לכך יאמר כי עד הנתבעת מר עמית פיל, מי שהיה אחראי על מחסן הנתבעת בתקופה הרלוונטית העיד בפנינו כי מנהל המותג ולא - התובעת הוא אשר קבע את מחירי המוצרים שנמכרו בחנות לפני שאלה יצאו מן המחסן. עובדה זו אף היא סבירה בעיננו בהתחשב בכך שמדובר ברשת של חנויות המנהלת מדיניות שיווקית מתואמת הנוגעת לכלל החנויות. עובדה זו מלמדת אף היא על היקף סמכויותיה המגובל של התובעת בתחום התווית המדיניות לרבות, מדיניות השיווק הנוגעת לחנות בה עבדה (ר' עמ' 23 לפרוטוקול שורות 20). מסקנה זו נתמכת אף בעדותו של עד הנתבעת, מי שהיה סגן מנהל החנות לאחר סיום עבודתה של התובעת מר יצחק אלקבץ, אשר מעדותו עולה כי מנהל המותג ולא - התובעת הוא שהיה אחראי על קביעת מחירי המוצרים ששיווקה הנתבעת (ר' עמ' 12 לפרוטוקול שורות 21). עדות זו, כמו גם עדות מר פיל, עולה כאמור בקנה אחד עם עדותה של התובעת והעדים מטעמה מהן עולה כי התובעת לא הייתה שותפה כלל ועיקר לקביעת מחירי הסחורה שנמכרה בחנות (ר' עדותה של עדת התובעת, מי ששימשה כמוכרת בחנות הגב' גבאי עמ' 3 לפרוטוקול שורות 7 וכן, עמ' 13 לפרוטוקול עדותה של התובעת שורה 5). ובלשון התובעת לאמור: "לא הייתה לי סמכות לקבוע מחיר חדש למוצר מסויים, אבל המלצתי לשנות או לתקן את המחיר של מוצר. לא הייתה לי סמכות לשנות מחירים. לא יכולתי לעשות זאת, לא הייתה במחשב של החנות אופציה לשנות את המחיר, המחיר היה חייב להשתנות במכרז של הנתבעת המחירים ברשת הנתבעת חייבים להיות זהים. לא הייתה לי סמכות להורות להנהלת חשבונות לשנות מחיר" (ר' עמ' 13 לפרוטוקול שורות 5- 13). 16. מהראיות עולה כי התובעת אף לא הייתה מוסמכת להחליט על מתן הנחות ביחס למכירת מוצרים על ידי הנתבעת לרבות, הנחות המתייחסות למוצרים שנמכרו בחנות (ר' עמ' 13 לפרוטוקול עדותה של התובעת שורות 11-12). בהקשר זה מקובלת עלינו עדותה של התובעת שהעידה לאמור: "הנתבעת טוענת כי הייתה לי סמכות ליתן הנחות בשיעורים משתנים ו/או לקבוע מבצעי הנחות למיניהם. האמת היא שלא היה לי כל שיקול דעת או סמכות לגבי הנחות. כאמור לעיל את מבצעי ההנחות קבע המנכ"ל. הנחות היו ניתנות לחברי מועדון סקאל ולעובדים בשיעורים קבועים. הנחות נוספות ניתנו רק על פי אישור ממשפחת סקאל" (ר' סעיף 25 לתצהיר התובעת. כן ר' סעיף 6 לתצהיר הגב' גבאי, סעיף 8 לתצהיר הגב' הלל וכן, עדות הגב' גבאי עמ' 5 שרות 24-25, עמ' 6 שורות 1-2 וכן, עמ' 6 לעדות הגב' הלל שורה 4-6). יצויין כי גירסה זו נתמכת אף בעדותו של עד הנתבעת מר אלקבץ (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 21- 25 ועמ' 13 שורה 3) ובלשונו: "אני לא יכולתי להחליט לבד על מבצע הנחות זה היה בסמכות מנהל המותג" (ר' עמ' 13 שורה 3). גם בהקשר זה לא נעלם מעיננו מסמך שצורף כנספח לתצהירו של מר חיים סקאל שהינו מכתב שהופנה ללקוחות הנתבעת, חתום על ידי התובעת, במסגרתו הודע ללקוחות על מבצעי הנחות בחנות לקראת סתיו 98'. אלא שלטעמנו, מסמך זה אינו מלמד בהכרח על כך שהתובעת היא שקיבלה את ההחלטה בדבר מבצע ההנחות ושיעורן. בהקשר זה סביר יותר בעיננו הסברה של התובעת המציינת כי בשל הכרותה עם הלקוחות היא זו שחתמה על המכתב על פי הנחיית הנהלתה של הנתבעת ביחס לתוכנו ובלשונה: "אני חתומה על נספח ח' לתצהירו של מר סקאל [המכתב בעניין מבצע ההנחות] משום שהוא ביקש ממני לכתוב מכתב כזה בעל צביון אישי כמנהלת החנות. אני מניחה כי הוא ביקש ממני שאני ארשום את המכתב הזה משום שהלקוחות מכירים אותי ולא את הגב' שרי סקאל". 17. לא שוכנענו אף בגרסתה של הנתבעת הטוענת כי לתובעת הייתה סמכות להזמין סחורה על דעת עצמה. גם בהקשר זה עדיפה בעיננו גירסתה של התובעת אשר העידה כי לא הייתה לה סמכות לעשות כן (ר' עדות התובעת עמ' 13 שורה 13). בהקשר זה יאמר עוד כי הנתבעת - אשר עליה הנטל לשכנענו כי העסקתה של התובעת נופלת במתחמם של החריגים הנקובים בסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה - לא הציגה בפני בית הדין ולו הזמנת סחורה אחת שהפיקה התובעת ישירות לספק. יתרה מכך, שהמסמך היחיד שהציגה הנתבעת בנושא זה מחזק דווקא את גרסתה של התובעת. שכן, עולה ממנו כי שעה שהתובעת סברה, כמנהלת החנות, כי אין עוד צורך בהזמנת פריטים מסוימים עבור החנות היא עדכנה בעניין זה את אחד מבני משפחת סקאל (מר קובי סקאל), דבר המלמד כי לא היא זו שהייתה מוסמכת לקבל החלטות סופיות בעניין זה באופן עצמאי ובלשונה של התובעת לאמור: "בנספח ז' לתצהירו של מר חיים סקאל אני מודיעה לקובי סקאל שאין צורך לעשות הזמנה. הנספח הזה מראה שלא אני עשיתי את ההזמנות אלא אני בתור מנהלת חנות פניתי למר קובי סקאל שעסק בהזמנות של סחורה מספקים ועדכנתי אותו שעל פי כמות הגרביים שנמצאת בחנות ועל פי קצב המכירות המוכר לי אין צורך להזמין גרביים בשנה הקרובה. מכאן עולה כי אני לא הייתי מוסמכת וגם לא פניתי ישירות לספק אלא למי שטיפל בהזמנות בנתבעת.… אני לא הזמנתי סחורה מספקים ולא הזמנתי סחורה מחו"ל מה שהיה חסר בחנות אני פניתי לממונים וביקשתי שיזמינו עבור החנות" (ר' עמ' 13 לפרוטוקול שורות 14- 21). מהראיות שהוצגו בפנינו עולה, לכל היותר, כי התובעת התלוותה מידי פעם בפעם למנהלת המותג הגב' שרי סקאל לנסיעות לחו"ל על מנת לייעץ לה בעניין בחירת דגמים אך בלא שהיו בידיה סמכויות החלטה בנושא הרכישה והזמנת הסחורות (ר' סעיף 23 לתצהיר התובעת וכן, עדות הגב' רויטל הלל עמ' 9 שורה 20). 18. זאת ועוד אחרת, מהראיות שהוצגו בפנינו עולה - כי אפילו ביחס לנושא קבלת העובדים בחנות ופיטוריהם היו סמכויותיה של התובעת מוגבלות וכי היא נדרשה לקבל בעניין זה את אישורה הסופי של מנהלת המותג הגב' שרי סקאל (לעניין קבלת עובדים ר' עמ' 12 לפרוטוקול עדותה של התובעת שורות 21- 24. כמו כן ר' עדותה של עדת התובעת הגב' שני שרייבר עמ' 21 שורות 16-18. לעניין פיטורי עובדים ר' עמ' 12 לפרוטוקול עדותה של התובעת שורה 12 וכן, עדות הגב' הלל עמ' 9 לפרוטוקול שורות 13-15). סבורים אנו כי לאור המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים ביחס להיקף סמכויותיה של התובעת לפטר ולקבל עובדים באופן עצמאי ובשים לב לעדותה של התובעת כי היא נדרשה לקבל גם בעניין זה את אישורה של מנהלת המותג הגב' סקאל (כמו גם בעניינים נוספים) הרי - שתמוהה היא העובדה כי הגב' שרי סקאל לא זומנה להעיד בפנינו מטעם הנתבעת עמ' לסתור את גירסת התובעת. תמיהה זו יש לזקוף לחובתה של הנתבעת. 19. על מעמדה של הנתבעת, כמי שאיננה נמנית על ממלאי התפקידים הניהוליים בנתבעת, ניתן ללמוד אף מגובה שכר הבסיס בו זוכתה, שאינו עולה בהרבה על שכר המינימום (3,350 ₪) וכן, מהעובדה שהנתבעת לא מצאה לנכון לערוך עם התובעת הסכם עבודה בכתב, כמקובל אצל עובדים בכירים הנהנים משורה של הטבות, מעבר לזכויות הבסיסיות המעוגנות בחוקי המגן ובצווי ההרחבה. יצויין כי במקרה דנן התובעת אף לא בוטחה בביטוח מנהלים או בהסדר פנסיה מקיפה, עובדה המלמדת אף היא על כך כי אין מדובר במתכונת העסקה של עובד בכיר הממלא תפקיד ניהולי. כמו כן ניתן ללמוד על מעמדה של התובעת כאמור אף מן העובדה שהיא נדרשה לקבל אישור ממנהלת המותג בכל עת שביקשה ליטול חופשה (ר' עמ' 13 לפרוטוקול שורות 23-25. כן ר' עדות שני שרייבר עמ' 20 שורות 15-16 וכן, עדותו של עד הנתבעת מר אלקבץ עמ' 12 שורות 14-15). 20. זאת ועוד אחרת, אין בידינו לקבל אף את טענתה של הנתבעת לפיה התובעת "ניהלה את מערכת הכספים של החנות". שכן, מן הראיות עולה כי כל שעשתה התובעת בעניין זה הוא להדפיס את סיכום הקופה ואת שעות עבודתם של העובדים בחנות ולהעביר נתונים אלה להנהלת החשבונות של הנתבעת. מהראיות עולה כי התובעת לא קיבלה החלטות בעלות השלכות כספיות כאשר מעדותה, שלא נסתרה, עולה כי היא אף לא ידעה כיצד לקרוא דו"חות כספיים (ר' סעיף 20 לתצהיר התובעת וכן, עמ' 9 לפרוטוקול עדותה של רוויטל הלל שורות 16-17). 21. אין בידינו לקבל אף את טענתה של הנתבעת כאילו התובעת השתתפה בישיבות הנהלה וזאת ככל שמקופלת בטענה זו הנחה עובדתית לפיה, במסגרת ישיבות אלה נטלה התובעת חלק בעיצוב מדיניותה של הנתבעת. שכן, מהראיות עולה כי "ישיבות ההנהלה" כביכול בהן השתתפה התובעת לא היו אלא ישיבות בהן שותפו עשרות משתתפים לרבות מנהלי חנויות בנתבעת. זאת להבדיל מישיבות ההנהלה המצומצמת העוסקת בהתוויית מדיניות. לא הובאו בפנינו ראיות לכך שישיבות בפורום הנרחב הנ"ל נועדו לעצב את מדיניותה של הנתבעת וכי הן לא התמצו בהעברת אינפורמציה ודווח גרידא (ר' עמ' 14 לפרוטוקול שורות 5 -6). 22. לאור כל האמור ובשים לב למדיניות שהתווה בית הדין הארצי לעבודה ביחס להחלה מצומצמת של החריגים הקבועים בסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה הרי שסבורים אנו כי העסקתה של התובעת אינה באה בגדרו של החריג הנקוב בסעיף 30(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה. 23. אשר לטענתה של הנתבעת לפיה, יש להחיל על העסקתה של התובעת את החריג שבסעיף 30 (6) לחוק מהטעם שלא ניתן היה לפקח על שעות עבודתה של התובעת יאמר - כי טענה זו אף היא אינה מקובלת עלינו: שכן, במקרה דנן הוכח כי לא זו בלבד שניתן אף ניתן היה לפקח על שעות עבודתה של התובעת אלא שפיקוח זה גם נעשה בפועל: זאת בשים לב לכך שהתובעת נדרשה להדפיס ואף הדפיסה את שעות הגעתה ואת שעות יציאתה מן החנות, כפי שעשו גם יתר עובדי החנות כאשר מעבר לכך היה גם פיקוח צמוד על עבודתה ועל נוכחותה בחנות מצד מנהלת המותג הגב' שרי סקאל ובלשונה של התובעת לאמור: "בחנות עצמה מי שפיקח על עבודתי הייתה הגב' סקאל שהייתה מנהלת המותג והיא הייתה מגיעה לחנות פעמיים בשבוע היא הייתה מתקשרת אלי כמה פעמים ביום. כאשר הייתי יוצאת להפסקה הייתי מודיעה לסגניתי. זאת הייתה הפסקה על פי חוק כאשר הייתי צריכה לצאת לסידורים ממושכים והייתי צריכה למשל לצאת יותר מוקדם הייתי מבקשת את אישורה של הגב' סקאל היא המעבידה שלי" (ר' עמ' 14 לפרוטוקול עדותה של התובעת שורות 13- 17). כפי שציינו הגב' סקאל לא זומנה להעיד בהליך זה מטעם הנתבעת, על אף שעדותה הינה רלוונטית ביחס למרבית הסוגיות השנויות במחלוקת לרבות, שאלת הפיקוח על עבודתה של התובעת והיקפו. 24. זאת ועוד, התובעת מילאה כאמור דו"ח נוכחות במסגרתו פירטה את שעות עבודתה כאשר על פי דו"ח זה צויינו בתלושי שכרה מספר ימי החופשה שנוצלו וימי החופשה העומדים לזכותה (ר' תלושי השכר של התובעת כפי שצורפו לתצהירה). עוד יאמר כי הנתבעת אף חייבה את עובדיה לרבות, התובעת לנהל רישום מפורט של שעות עבדותם וזאת לטענתה לפי דרישתן של רשויות המס קרי - למקרה בו היא (הנתבעת) תידרש להציג נתונים אלה בפני רשויות המס. בנסיבות הללו נכון יהיה לקבוע כי חזקה על הנתבעת שהיא דאגה שהרישומים שנערכו במסגרתה יהיו מדויקים ומהימנים ובמיוחד שעה שהיא יודעת כי רישומים אלה מתחייבים על פי דרישות החוק וכי היא עשויה להידרש להציגם בבוא העת לפני שלטונות המס (ר' עמ' 32 לפרוטוקול עדותו של מנכ"ל הנתבעת מר חיים סקאל שורות 10 1-4). 25. עולה אפוא מן המקובץ כי יש לדחות את טענתה של התובעת גם בכל הנוגע לתחולתו של החריג הקבוע בסעיף 30(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה על העסקתה של התובעת מהטעם שהנתבעת יכולה הייתה לפקח ואף פיקחה בפועל על שעות עבודתה של התובעת. 26. המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל הינה - כי התובעת הייתה זכאית לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות וכי אי ביצוע תשלום כאמור על ידי הנתבעת אינו אלא הפרה של הוראות החוק. ב/2. היקף השעות הנוספות בגינן זכאית התובעת לתגמול עפ"י הדין 27. לאור קביעותינו דלעיל הרי שהשאלה הבאה בה עלינו להכריע הינה: האם התובעת השכילה להוכיח את השעות הנוספות בהם עבדה ואשר עבורן הייתה זכאית לטענתה לתגמול מיוחד ואת היקף שעות עבודתה במנוחה השבועית. 28. נקדים ונציין כי אף ביחס למחלוקת זו סבורים אנו כי יש לאמץ את עמדתה של התובעת אשר צירפה לתצהירה את כרטיסי הנוכחות ביחס לכל תקופת העסקתה בנתבעת וכן טבלה המסכמת את הנתונים שבכרטיסים אלה (ר' נספחים ת/25 - ת/45 לתצהיר התובעת וכן, טבלת סיכום כרטיסי הנוכחות נספח ת/46 לתצהיר הנ"ל). יצוין כי הנתבעת מצידה הודיעה לבית הדין כי טבלת הסיכום כאמור משקפת את רישום הנוכחות של התובעת כמופיע בכרטיסי הנוכחות המצויים בידה אלא שלגרסתה, כרטיסי הנוכחות שמילאה התובעת, בזמן אמת, הם שאינם משקפים נאמנה את שעות העבודה שעבדה התובעת בפועל. 29. התובעת העידה ביחס לאופן הרישום בכרטיסי הנוכחות לאמור: "לכל עובד היה קוד עובד אותו מקלידים בתחילת העבודה ובסופה והקופה צריכה להיות פתוחה כמובן. כך הדברים עבדו בדרך כלל. הייתה קיימת גם אופציה להקליד את השעות באופן ידני במצב בו הקופה הייתה משדרת נתונים בתקשורת להנהלת הנתבעת שאז לא ניתן להשתמש בקופה או לדוגמא בימים בהם הייתי בחו"ל ושעות העבודה הוקלדו לאחר חזרתי... הנתבעת מעולם לא העלתה כל טענה דומה בדבר זיוף כרטיסי הנוכחות. דוחות הנוכחות משקפים את שעות עבודתי. לגבי התקופות בהן נסעתי לחו"ל עם נציגי הנתבעת - הוסכם ביני לבין מר פלד כי הדבר ייחשב בין 13-15 שעות עבודה לכל יום שהייה בחו"ל. אלה אכן היו שעות העבודה בימים בחו"ל." (ר' סעיף 16 לתצהיר התובעת). 30. כפי האמור, מעדותו של מנכ"ל הנתבעת מר סקאל עולה כי רישום הנוכחות, כפי שנעשה על ידי התובעת, נערך מאחר והנתבעת חייבה את עובדיה לערוך רישום שכזה ובלשונו: "לשאלת בית הדין ובהתייחס לסעיף 27 לתצהירי, אם רישום הנוכחות אינו רלוונטי לתובעת מדוע הוא נעשה במקרה של התובעת אני משיב כי מס הכנסה מחייב כל חברה וגם אם זה עובד זוטר או בכיר לפי שעה או שכר גלובלי, למלא כרטיס עבודה חודשי שבו יפורטו שעות עובדתו. זאת כדי למנוע אפשרות של הוצאות שכר פיקטיבית ובקרה. לכן, חייבנו את כל העובדים לרבות, התובעת למלא דוחות נוכחות" (ר' עמ' 12 לפרוטוקול שורות 12- 14). כפי שכבר ציינו, חזקה על הנתבעת שביקשה להקפיד על ביצוע דרישות החוק כי היא דאגה לכך שהרישומים אותם דרשה מהתובעת לבצע - לטענתה על פי הדין ובזמן אמת - לא יהיו כאלה שאינם משקפים את המציאות כהוויתה. 31. זאת ועוד, טענת הנתבעת לפיה, התובעת ערכה רישומים כוזבים ביחס לשעות עבודתה הינה טענה חמורה הדורשת רמת הוכחה מוגברת. דא עקא שהמקרה דנן טענה הנתבעת טענותיה בהקשר זה באופן סתמי ולא השכילה להוכיחן ברמה זו. בעניין זה אין לנו אלא לשוב ולהפנות לעדותו של מנכ"ל הנתבעת ובלשונו: "לשאלת בית הדין ובהתייחס לסעיף 28 לתצהירי, על יסוד מה אתה אומר שדו"חות הנוכחות לא משקפים את הנוכחות האמיתית של התובעת ומדוע היה לתובעת אינטרס בכלל להציג דו"חות כוזבים שהרי במילא היא מתוגמלת באופן גלובלי אני משיב: לאחר שהוגשה כנגדנו התביעה אנו בחנו את כרטיס השעות של התובעת ומה שמשתקף מהדו"ח הזה ומעדויות של עובדים בחנות שדברנו איתם הוא שהוא לא אמין. העובדים שדיברנו איתם אינני זוכר את שמות העובדים שאיתם דיברנו שמהם למדנו שהדו"ח לא אמין. אבל המקור הבסיסי היה מנהל הרשת וממנו למדתי שהתובעת הייתה מקלידה את השעות בעצמה ולא מעבירה כרטיס נוכחות הייתה נכנסת למחשב ורושמת נוכחות אני שאלתי אותו כיצד הוא יודע זאת אבל אינני זוכר מה הוא ענה לי. לתובעת היה אינטרס להראות שהיא עובדת קשה..." (ר' עמ' 32 לפרוטוקול עדותו של מר סקאל שורות 15- 25 לעניין רמת ההוכחה המוגברת הנדרשת ביחס לטענות כגון דא ר' דב"ע נה/60-3 אנואר חמיד נ' יעקוב הילמן עבודה ארצי כ"ח 2 197). דבריו של מר סקאל, ככל שעולה מהם כי מנהל הרשת ידע כי התובעת רושמת שעות נוכחות שאינן נכונות באופן ידני אינם משכנעים. שכן, מתמיהה היא העובדה כיצד זה מנהל הרשת אשר ידע על הפרת אמונים נמשכת מצד עובדת כה "בכירה" (לטענת הנתבעת) מילא פיו מים ולא ציין עובדה זו בפני המנכ"ל אלא לאחר שהתובעת התפטרה והגישה תביעה לבית הדין. מעבר לכך יאמר כי עיון בתצהירו של מנהל הרשת מר עדני מלמד כי הוא מנוסח בלשון זהירה תוך שמר עדני נמנע, וכנראה לא בכדי, מלציין "ברחל ביתך הקטנה" כי הוא עמד על רישום כוזב בכרטיסי הנוכחות של התובעת ובלשונו לאמור: "דוחות הנוכחות מולאו באופן ידני על ידי התובעת, להבדיל מהחתמה אוטומטית (העברת כרטיס) ומאחר ולא היה עליה כל פיקוח בעניין אזי סביר כי הם אינם משקפים את כמות שעות העבודה שלה." (ר' סעיף 4 לתצהיר מר עדני). 32. לבסוף יאמר כי לא ניסתר מעיננו כי בדו"חות הנוכחות של התובעת נפלו מספר טעויות. אלא שסבורים אנו כי טעויות מועטות אלה אין בהן לפגום באמינות הדוח בכללותו. עוד יאמר כי אף בעניין זה תמוהה בעיננו העובדה שהנתבעת נמנעה מלזמן לעדות את מי שפיקחה על עבודתה של התובעת ועל העדרויותיה הגב' שרי סקאל על מנת שתעיד האם שעות העבודה המדווחות נראות סבירות אם לאו. יתירה מכך, הנתבעת אף התנגדה לזימונה של הגב' סקאל כעדה מטעם התובעת. 33. לאור כל האמור ובשים לב לכך שהתובעת ציינה כי היא לא כללה בחישוב השעות הנוספות את הימים בהם נפלה טעות ברישום שעות העבודה הרי שאנו קובעים כי יש לקבל את הדו"ח שהציגה התובעת לבית הדין כדו"ח המשקף נאמנה את היקף שעות עבודתה בנתבעת. בהתאם לכך אנו קובעים כי יש לקבל גם את תחשיבה של התובעת המושתת על דו"ח זה, דו"ח המבוסס כאמור על כרטיסי הנוכחות שאושרו בזמנו (בזמן אמת) ע"י הנתבעת ושמולאו בזמן אמת. מה גם שהנתבעת מצידה לא הגישה תחשיב נגדי הסותר את תחשיבה של התובעת. 34. לאור כל האמור התוצאה היא אפוא כי יש לקבל את גירסתה של התובעת לעניין חשוב התמורה המגיעה לה עבור עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית לפיה היא זכאית לסך של 149,312 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.1.99 ועד למעוד התשלום בפועל (לעניין תחשיב התובעת ר' סעיף 33.3 לתצהירה). 35. אשר לתביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר יאמר כי לאור המחלוקת שהייתה בין הצדדים ביחס לתחולתן של הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקת התובעת הרי שסבורים אנו כי אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר וזאת מעבר להפרשי הצמדה וריבית. וזאת אף ביחס לתקופה שלא חלה ביחס אליה התיישנות מהותית. ג. זכאות התובעת לתשלום פיצויי פיטורים 36. התובעת טענה כאמור כי היא זכאית גם לפיצויי פיטורים משום שהתקיימו במקרה דנן הנסיבות הקבועות בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") וזאת מהטעמים כדלהלן: התובעת טענה כי שעות העבודה שהיא נדרשה לעבוד היו בלתי סבירות והן גרמו "לקריסתה" תחת עומס העבודה. התובעת זקפה עומס זה לחובת הניהול הכושל של המלאי על ידי הנתבעת ובכלל זאת, הוצאת תעודות משלוח לא מדוייקות ואי רישום זיכויים במחסני הנתבעת. התובעת טענה כי פניותיה לנתבעת בעניין זה, על מנת שתטפל בבעיה, הן באמצעות שיפור נהלי העבודה והן באמצעות תגבור כוח האדם נותרו ללא מענה. כן טענה התובעת כי הנתבעת לא שילמה לה לאורך תקופה ארוכה תשלומים בסיסיים כנדרש על פי החוק והכוונה לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות (ר' סעיף 6 לכתב התביעה). 37. הנתבעת טענה מנגד כי התובעת התפטרה מעבודתה משום שהיא מצאה עבודה טובה בתנאים משופרים בבית העסק המתחרה קלאב מונקו. הנתבעת הוסיפה וטענה לעניין זה כי במשך כל תקופת עבודתה הביעה התובעת שביעות רצון מעבודתה ותנאיה וכן כי מהמסמכים עולה כי בתקופה האחרונה לעבודתה חלה אף ירידה במספר שעות עבודתה של התובעת ועליה בהכנסותיה. 38. נקדים ונציין כי אף ביחס למחלוקת זו מעדיפים אנו את עמדתה של התובעת הטוענת לזכאותה לפיצויי פיטורים בשל נסיבות התפטרותה וזאת, מהטעמים כדלהלן: 39. אשר לטענת הנתבעת לפיה, התובעת התפטרה משום שהיא מצאה מקום עבודה בו זכתה בתנאי העסקה טובים יותר יאמר - כי טענה זו לא הוכחה: לבית הדין לא הוצגו מסמכים המלמדים כי התגמול לו זכתה התובעת במסגרת עבודתה אצל מעסיקתה החדשה קלאב מונקו היו טובים יותר. 40. אשר לעדותם של עדי הנתבעת - מי שהיו עובדיה בעת מסירת עדותם - עדים אשר העידו כי התובעת סיפרה להם בחודש אוגוסט 99' ועוד לפני התפטרותה על כך שהיא עומדת לנהל חנות במסגרת עסק מתחרה יאמר - כי אנו מטילים ספק ביכולתם של עדים אלה לזכור את המועד המדויק בו הודיעה להם התובעת על כך שהיא עומדת לנהל חנות אחרת. זאת בשים לב לכך שתצהירי העדים נערכו למעלה משנתיים לאחר מועד התפטרותה של התובעת (ר' תצהירו של מר ציפר שנערך ביום 21.1.02 וכן ר' עמ' 36 לפרוטוקול שורה 22 שם מעיד מר ציפר כי הוא היה עובד הנתבעת גם במועד מסירת עדותו). דברינו אלה נכונים אף ביחס לאמור בתצהירה של הגב' פסטינג שנערך ביום 27.12.01 וזאת גם לנוכח עדותה בבית הדין אשר הייתה רחוקה מלשקף דיוק בתאור העובדות ובמיוחד בכל הנוגע לציון תאריכים (כך למשל, העידה הגב' פסטינג כי היא חתמה על תצהיר בתיק זה בחודש ספטמבר. זאת שעה שמהתצהיר עולה כי הדבר נעשה ביום 27.12.01. כן העידה הגב' פסטינג כי התובעת התפטרה כשנה לפני שהיא חתמה על תצהירה קרי בדצמבר 2000. זאת שעה שאין חולק על כך שהתובעת התפטרה בחודש ספטמבר 99'. בנוסף, הגב' פסינג לא זכרה פרטים מהותיים ביותר ביחס לנסיבות פיטוריה של התובעת ומכאן, שקשה להניח כי דווקא התאריך המדוייק בו התקיימה השיחה הנטענת עם התובעת זכור לה היטב (ר' עמ' 6 לפרוטוקול עדותה של הגב' פסטינג שורות 7- 12 וכן, סעיף 2 לתצהירה שם מציינת הגב' פסטינג כי במועד מתן התצהיר היא שימשה כמנהלת חנות של הנתבעת בקניון עזריאלי). מסקנתנו זו נכונה אף ביתר תוקף, ביחס לעדותו של מי שהיה עובד הנתבעת מר תמיר אגאי בשל הרושם הבלתי אמין שעשתה עדותו של עד זה על בית הדין, כפי שיפורט בהמשך הדברים ובהתייחס לתביעתה של הנתבעת 41. לאור כל אמור אנו דוחים את הטענה כי התובעת הודיעה לעובדי הנתבעת כי היא עומדת לנהל את החנות בקלאב מונקו עוד לפני התפטרותה ועוד בחודש אוגוסט 99'. 42. מעבר לכך יאמר כי אנו דוחים גם את הטענה לפיה, התובעת לא התלוננה על תנאי עבודתה ועל שעות עבודתה הרבות בפני הנתבעת: בעניין זה אנו מאמצים את עדות התובעת אשר העידה, כי היא פנתה למר סולי סקאל מבעלי הנתבעת והתלוננה בפניו על הקשיים הנובעים מאי רישום סדיר של הזיכויים במחסן ומחוסר הדיוק ברישום הפריטים בתעודות המשלוח וכן, על שעות העבודה הרבות וכי היא ציינה בפניו כי אם לא יחול שיפור מיידי היא תאלץ לעזוב את עבודתה בנתבעת (ר' סעיף 9 לתצהיר התובעת). כמו כן העידה התובעת כי היא התלוננה על הכשלים הניהוליים הללו, אשר גרמו לטענתה להגדלת העומס בפני מנהלת המותג הגב' שרי סקאל וכן כי היא שלחה אליה פקסים שונים בעניין זה (ר' סעיפים 7 ו- 8 לתצהיר התובעת). גרסתה של התובעת ביחס להתראות שנתנה לנתבעת לפני התפטרותה נתמכו אף בעדותן של העדות שזימנה התובעת: הגב' הלל והגב' גבאי (ר' עדות של גב' גבאי עמ' 3 שורות 25, עמ' 4 שורות 1-9 וכן, עדות הגב' הלל עמ' 8 שורה 7). זאת ועוד, עדות התובעת כאמור ביחס לשעות עבודתה הבלתי סבירות נתמכת גם ברישום שעות העבודה שערכה בזמן אמת המלמד כי היא נאלצה לעבוד לעיתים קרובות שעות רבות העולות על היקף העסקה המותר על פי חוק. זאת אף שעה שאנו מביאים בחשבון את היתר ההעסקה הכללי המאפשר העסקה של עובד בשעות נוספות (ר' ת/25 - ת/44 לתצהיר התובעת). עדותה של הנתבעת ביחס לגורמים שאילצו אותה לעבוד שעות ארוכות נתמכת גם במכתבי ההתראה שצירפה לתצהירה אשר מלמדים על "בעיות כרוניות" ברישום תעודות המשלוח ובזיכוי בגין סחורה שהושבה מהחנות למחסן. כך למשל כותבת התובעת לגב' סקאל לאמור: "שפעם אחת תצא מהמחסן סחורה עם תעודה כמו שצריך ...אם עוד פעם תגיע לי סחורה בצורה שכזו אני מודיעה לך אני לא אעמוד בכך" (ר' נספחים ת/22 ות/23 לתצהיר התובעת). בנוסף יאמר - כי עדותה של התובעת ביחס להיקף שעות עבודתה הבלתי סבירות נתמכה אף בעדותה של הגב' רויטל הלל, מי שעבדה עם התובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה (ר' סעיפים 4-6 לתצהירה של הגב' הלל וכן, עמ' 8 לעדותה שורה 19 ואילך ועמ' 9 שורות 1-3). כמו כן נתמכה גרסת התובעת אף בעדותה של הגב' שני שרייבר מי שעבדה עם התובעת בחנות. הגב' שרייבר העידה על שעות העבודה הרבות, על עומס העבודה בחנות ועל הכשלים בהתנהלות הנתבעת שגרמו לעומס זה (ר' סעיף 5 לתצהיר הגב' שרייבר). הגב' שרייבר אף הוסיפה והעידה כי היא עצמה התפטרה מהנתבעת על רקע שעות עבודתה הבלתי סבירות. אנו לא מצאנו מקום לפקפק באמינות עדותה בכללותה לרבות עדותה בעניין זה (ר' סעיף 7 לתצהיר הגב' שרייבר. כן ר' עמ' 20 לפרוטוקול עדותה של גב' שרייבר שורות 7-8). זאת ועוד וכפי שכבר נאמר, העדים הרלוונטיים מטעם הנתבעת ובעיקר הגב' שרי זקאל אשר בכוחם היה לסתור את עדותה של התובעת בנוגע לתלונותיה ביחס לתנאי העסקתה הקשים לא זומנו למסור עדות בבית הדין. בנוסף נציין כי מעדות מנהל התפעול בנתבעת אשר אף העיד מטעם הנתבעת ניתן ללמוד (מקריאה בין השורות) כי התובעת הייתה רחוקה מלבטא שביעות רצון מתנאי עבודתה. זאת על אף שמנהל התפעול ניסה לחמוק ממתן תשובות ישרות לשאלות שהופנו אליו בעניין זה ובלשונו: "אני זוכר שהתובעת התפטרה, היא אמה לי שהיא מתעתדת להתפטר, היא אמרה לי שהיא מתפטרת משום... אני הגעתי לפינה שידעתי שאני לא אוהב אותה... אני חושב שהסיבה שהיא עזבה כי היא מצאה תנאים טובים יותר - את זה אני יודע. אינני יודע במה היו התנאים טובים יותר. היא אמרה לי שהיא מתכוונת לעזוב כי פחות או יותר נמאס לה והיא מצאה משהו יותר טוב. לא זכור לי האם היא אמרה מה נמאס לה...אני לא זוכר אני יכול לומר כן ואני יכול לומר לא כאשר אתה שואל אותי האם היא אמרה לי שנמאס לה ושהיא עייפה ושהיא מתמוטטת מהעבודה בנתבעת" (ר' עמ' 35 לפרוטוקול עדותו של מר עדני שורות 20 ואילך). בנוסף, גרסתה של התובעת ביחס לתלונות שהפנתה לנתבעת בעניין הניהול הפגום שהגביר את עומס עבודתה וכן טענתה כי היא תיעדה תלונות אלה בקלסר שהיה מצוי בחנות ו"נעלם" קיבלה חיזוק, גם בעדותו של עד הנתבעת מר אלקבץ אשר העיד על דבר קוימו של "הקלסר הנעלם" וכן על כך שבקלסר זה היו מתוייקות תכתובות בנושא הכשל ברישום זיכויים בגין החזרת סחורות מן החנות למחסן (ר' עמ' 11 לפרוטוקול עדותו של מר אלקבץ שורות 14 ואילך). לא נעלמה מעיננו טענתו של מר חיים סקאל אשר העיד בתצהירו כי במשך כל תקופת עבודתה כמנהלת החנות, הביעה בפניו התובעת "שביעות רצון מלאה" מתנאי עבודתה, תגמולה הרחב ואופן עבודתה בנתבעת. דא עקא שגרסה זו בדבר שביעות רצון מלאה כביכול שביטאה התובעת בפניו נסתרה מניה וביה במכתבה של התובעת מיום 14.12.98 אותו צירף מר סקאל לתצהירו: מכתב בו מלינה התובעת על כך שהיא נאלצת לעבוד למעלה מ- 300 שעות בחודש בלא שמשולם לה דבר בגין שעות נוספות וכן, על השחיקה בשכר הבסיס שלה. ספק בעינינו האם ניתן ללמוד ממכתב זה על "שביעות רצון מלאה" שהביעה התובעת בפני מר סקאל לאורך כל הדרך כפי שהוא טוען בתצהירו. מכתבה האמור של התובעת תומך לדעתנו דווקא בטענתה של התובעת לפיה היא התלוננה לא אחת בפני הנהלת הנתבעת ובני משפחת סקאל על העדר תגמול הולם עבור עבודתה בשעות נוספות. זאת ועוד אחרת, לדעתנו יש לדחות אף את עדותו של מר סקאל הכופר בכך שעל פי תנאי העבודה כפי שסוכמו עם התובעת (באמצעות מנהל התפעול לשעבר מר פלד ז"ל), הייתה התובעת זכאית לעבוד 8 שעות ביום בלבד בעבור השכר עליו הוסכם ומשכך - העסקתה בשעות נוספות בלא תשלום עבורן אינה מהווה רק הפרה של הוראות החוק אלא אף הפרה של הבטחה מפורשת שניתנה לה בע"פ (ר' סעיפים 10 ו- 13-15 לתצהירו של מר סקאל). עדותו של מר סקאל בתצהירו באשר למה שסוכם עם התובעת מבוססת על הנחות והשערות בלא שצוין המקור להשערות אלה ומשכך - יש לדחותה. בנסיבות הללו, הפרת ההתחייבות מצד הנתבעת בכל הנוגע לתנאי העסקתה של התובעת ובשים לב למחאותיה מהווה אף היא טעם נוסף המצדיק פסיקת פיצויי פיטורים לתובעת מכוחו של סעיף 11 א לחוק פיצויי פיטורים. (על כך שתנאי העבודה של התובעת סוכמו עם מר פלד אשר קיבל את התובעת לעבודה כמנהלת החנות ועל כך שמר סקאל לא מצא לנכון לציין בתצהירו על יסוד מה העיד על מה שסוכם בין התובעת לבין מר פלד ואף לא ציין מי מסר לו נתונים אודות סיכום זה ר' סעיפים 6, 10 ו- 13-15 לתצהיר מר סקאל). בנוסף, אין בידינו לקבל אף את טענתה של הנתבעת הטוענת כי בחודשים האחרונים, עובר להתפטרותה של התובעת, הועסקה האחרונה שעות מועטות יותר והשתכרה שכר גבוה יותר וזאת, ככל שהנתבעת מבקשת ללמוד מכך על שיפור בתנאי עבודתה של התובעת: בהקשר זה נזכיר כי טענותיה של התובעת ביחס לנסיבות התפטרותה נגעו לשעות העסקתה הבלתי סבירות שנבעו מכשלים בהתנהלות הנתבעת וכן לעובדה שלא שולמה לה התמורה המתחייבת עבור עבודה בשעות וספות בניגוד לדין ולהסכם. עיון בדו"ח הנוכחות של התובעת, כמו גם בתצהירה ובתלושי השכר אותם צירפה מלמד - כי בחודש יולי 1999 עבדה התובעת 317 שעות, בלא שזכתה לגמול כלל עבור עבודה בשעות נוספות. בחודש אוגוסט 1999 עבדה התובעת 207 שעות וזאת על אף שיצאה לחופשה שנתית של עשרה ימים ואילו בחודש ספטמבר 1999 - שהינו חודש בו חלים חגים - היא עבדה 269 שעות. מכסה העולה בהרבה על זו הקבועה בחוק. לא כל שכן שעה שמדובר בתקופת החגים (ר' סעיף 17 לתצהיר התובעת). 43. לאור כל האמור לעיל הגענו למסקנה כי במקרה דנן אכן התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים המצדיקות תשלום פיצויי פיטורים אף בנסיבות של התפטרות וזאת לאור העובדה שהתובעת הועסקה שעות עובדה נוספות רבות מעבר למכסה הקבועה בחוק ובלא שקיבלה תגמול עבור עבודה בשעות אלה וזאת בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ולהסכם העבודה. בנוסף, הנתבעת אף לא שעתה להתראותיה של התובעת בעניין זה, לא עשתה דבר כדי להקל על עומס העבודה שהוטל על התובעת ואף לא מצאה לנכון לתגמל את התובעת עבור שעות העבודה שמעבר למיכסת השעות הקבועה בחוק כמתחייב ממנו. לאור זאת אנו קובעים כי התובעת הייתה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים זאת, על בסיס שכרה הממוצע בשנת עבודתה האחרונה (כולל רכיב העמלות) בסך של 21,266.95 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 9.10.99 ועד למועד התשלום בפועל. הכל כמפורט בתחשיבה של התובעת ובהעדר תחשיב נגדי מצד הנתבעת (ר' סעיף 33.4 לתצהיר התובעת). 44. לאור המחלוקת שהייתה בין הצדדים ביחס לזכאותה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים ובשים לב לכך שמדובר בהתפטרות הרי שאין אנו מוצאים מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מעבר להפרשי הצמדה וריבית בלבד. ד. התביעה שכנגד 45. כפי האמור, כחודשיים וחצי לאחר הגשת התביעה על ידי התובעת הגישה הנתבעת תביעה נגדית על סך של 250,000 ₪ במסגרתה טענה כי התובעת הפרה את חובת האמון שהיא חבה כלפיה עת שהחלה לעבוד בחנות קלאב מונקו המצויה בסמיכות לחנותה וכן כי היא (התובעת) שידלה ואף הצליחה לגרום לארבעה מעובדי הנתבעת לעבור לעבוד בעסק מתחרה וזאת, בעת היותה עובדת הנתבעת. הנתבעת טענה כי כתוצאה ממעבר עובדים ממנה לקלאב מונקו נגרמו לה נזקים כספיים כבדים. 46. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובעת עשתה שימוש לא ראוי בסודות עסקיים ובכלל זאת, ברשימת לקוחות וכן כי התובעת התרשלה בניהול המלאי ואף בכך הסבה לה (לנתבעת) נזקים רבים. הנתבעת טענה כי נגרם לה נזק בסך של 120,000 ₪ כתוצאה מכך שהתובעת הביאה לעזיבתם של מספר עובדים, כי נגרמו לה נזקים בגין הפרת חובת האמון מצד הנתבעת בסך של 150,000 ₪ וכן כי נגרמו לה נזקים בסך של 50,000 ₪ בגין חוסרים במלאי אותם היא זוקפת לחובתה של התובעת אשר ניהלה לשיטתה את המלאי בצורה רשלנית. עם זאת ולצרכי אגרה העמידה הנתבעת את תביעתה על סך של 250,000 ₪ בלבד. 47. כפי שצויין לעיל, ביום 14.9.03, לאחר שמיעת עדויות התביעה ולאחר שהחלה שמיעת עדי הנתבעת הגישה הנתבעת בקשה לתיקון כתב התביעה וזאת לשיטתה, מאחר והובא לידיעתה מידע בדבר ביצוע מעשי גניבה וזיוף על ידי התובעת בעת שעבדה אצלה. לאור בקשה זו ובשים לב לטענות החמורות שהועלו במסגרתה ולמדיניות הנקוטה בבית הדין ביחס לתיקון כתב טענות, התיר בית הדין תיקון זה. מוצאים אנו להדגיש עובדות אלה, תוך שאנו מקדימים ומציינים כי בדיעבד ולאחר שמיעת כל העדויות בתיק זה לא מצאנו כל ממש בתביעתה הנגדית של הנתבעת, הן ביחס למעשים החמורים שביקשה ליחס לתובעת והן ביחס להיקף הנזקים הנטען כתוצאה מהם. נראה לנו כי לא נחטא לאמת אם נאמר כי התנהלותה של הנתבעת בהליך זה ובעיקר ביחס לתביעה שהגישה כנגד התובעת התאפיינה בניסיון להלך אימים על התובעת, תוך העלאת טענות קשות שלא נבדקו או נבחנו כראוי כפי המצופה מצד המנהל הליכי משפט בתום לב ונפרט: 48. הנתבעת "ביססה" את טענותיה ביחס לגניבת מוצרים על ידי התובעת על תצהירו של מר תמיר אגאי מי שעבד כמוכר בחנות בשנת 1999 (ר' סעיף 3 לתצהירו מר אגאי). יש לציין כי תצהיר זה של מר אגאי הוגש לאחר שהחלה להתנהל נגדו חקירה משטרתית בקשר לתלונה שהגישו בעליהן של חנות אופנה אחרת בה הועסק מר אגאי בכפיפות לתובעת (חנות רפליי) וזאת בנוגע למעשי גניבה וזיוף כרטיסי נוכחות, חקירה שבעקבותיה הודה מר אגאי בחלק מהמעשים שיוחסו לו ואילו התובעת הכחישה כל מעורבות בהם. יאמר כי במסגרת תצהירו טען מר אגאי כי חלק מהעבירות שבביצוען הודה כאמור, נעשו לאחר שידול מצד התובעת (ר' עמ' 7 לפרוטוקול שורות 17-20). מעבר לכך יאמר - כי מעדותו של מר אגאי עולה כי הוא התבקש בעבר על ידי הנתבעת ליתן תצהיר בתיק זה אך סירב לטענתו - משום שחשש מן התובעת. דא עקא שמר אגאי לא הסביר מדוע לא חשש ליתן תצהיר לאחר תיקון כתב התביעה ע"י הנתבעת בשנת 2003 ואף להעלות במסגרתו טענות חמורות בהרבה מאלה אשר ביחס אליהן התבקש ליתן תצהיר קודם לכן וסירב. (בשל חששו כביכול מהתובעת) (ר' עמ' 6 לעדותו של מר אגאי שורות 20- 23). לא זו אף זו, לאור טענתו של מר אגאי בדבר החשש מן התובעת יש לתמוה אף על תוכן תצהירו הכולל טענות קשות המועלות באופן סתמי ואף טענות ושאינן נוגעות כלל ועיקר לעבודתה של התובעת בנתבעת אלא - לעבודתה בחנות רפליי. (במאמר מוסגר יאמר כי בשל חוסר הרלוונטיות של הטענות הנוגעות לחנות רפליי להליך דנן מחק אותן בית הדין מתצהירו של מר אגאי ואף לא התיר הצגת שאלות ביחס אליהן). סבורים אנו כי מתן תצהיר מצד מר אגאי בנסיבות האמורות ועיתוי מתן התצהיר די בהם לכשעצמם לעורר שאלות נוקבות ביחס למהימנות תוכנו. 49. אלא שעיקר הקושי ביחס לעדות מר אגאי מתעורר לנוכח תוכנו של התצהיר שנתן במסגרתו העלה טענות קשות ורבות כנגד התובעת בדבר מעשי גניבה הונאה וזיוף, טענות אותן הוא "ביסס" בעיקר על דברים שאמרה לו התובעת לטענתו בשנת 2003 ביחס למעשי גניבה שהיא (התובעת) ביצעה כביכול בשנת 1999 בעת היותה עובדת הנתבעת. גרסה זו על פניה הינה בלתי סבירה והיא עומדת בסתירה לכלל לפיו "אין אדם משים עצמו רשע." במיוחד שעה, שהאדם בו מדובר הינו מי שפקח על עבודתו של מר אגאי ושמר אגאי עבד בכפיפות לו במקומות שונים (ר' סעיף 6.1 לתצהיר מר אגאי. כן ר' עדות מר אגאי ביחס למועד בו סיפרה לו התובעת על מעשי הגנבה כביכול עמ' 6 לפרוטוקול שורה 18-19 לעניין הכלל לפיו אין אדם משים עצמו רשע והשימוש בו ר' דנ"פ 4342/97 מדינת ישראל נ' סולימאן אל עביד פד' נא (1 ) 736). במאמר מוסגר יצויין כי לנוכח עדות זו של מר אגאי תמוהה היא העובדה - שמר אגאי אינו כופר בה - כי הוא (מר אגאי) מצא לנכון ללכת אחר התובעת ולהמשיך ולעבוד בכפיפות לה בשלושה בתי עסק שונים ברציפות: הנתבעת, קלאב מונקו ורפליי 50. לא זו אף זו - שמחקירתו של מר אגאי עולה כי דבריו בדבר מעשי הגניבה וההונאה שהוא מבקש לייחס לתובעת - מעבר לאלה עליהם סופר לו לטענתו על ידי התובעת עצמה - יסודם בהנחות והשערות ותו - לא (ר' סעיפים 6.2- 6.6 לתצהיר מר אגאי): מר אגאי העיד בתצהירו כי התובעת נהגה להעניק מוצרים שונים ממלאי החנות לעובדים שונים וזאת, באופן סתמי ובלא לציין את מקור המידע ועל יסוד מה הוא טוען טענה זו. בחקירתו הנגדית העיד מר אגאי כי הוא לא ראה את התובעת עושה כן במו עיניו אלא רק "דיברו על כך" (ר' עמ' 3 לפרוטוקול שורה 22). מר אגאי ציין בתצהירו כי עובד בשם אסי אמר לו כי התובעת נתנה לו במתנה חליפה ממוצרי החנות ללא תשלום. אולם בחקירתו הנגדית העיד למעשה כי מדובר בעדות שמיעה מעורפלת ובלשונו "לפי שיחתי עם אסי זה מה שהוא אמר לי. זה קרה לפני המון שנים וזה מה שזכור לי" (ר' עמ' 3 לפרוטוקול שורה 24). כן יצויין כי מר אגאי לא ידע לומר, כנראה מפאת חולשת הזיכרון, מהו שם משפחתו של אסי הנ"ל. מר אגאי הוסיף והעיד בתצהירו כי התובעת רשמה באופן כוזב את שעות עבודתה (ר' סעיף 7 לתצהירו) ואילו בחקירתו הנגדית העיד כי מדובר "בהנחה" ובלשונו ביחס לסעיף 7.1 - "זה נכון שזאת הנחה, ואני לא ראיתי זאת בעניים כאשר אני ראיתי אותה מגיעה לעבודה אני לא ראיתי את התובעת מכניסה את שעות הגעתה למחשב" (ר' עמ/ 4 לפרוטוקול שורות 21-23). מר אגאי העיד במסגרת תצהירו כי התובעת הייתה מחלקת בגדים רבים של הנתבעת "למלבישים" וכי היא לא וידאה השבת הבגדים לנתבעת ואילו בחקירתו הנגדית העיד "אינני ידוע האם המלבישים שילמו תמורה עבור השימוש בבגדים והאם תמורה הזאת הופיעה בין סכומי המכירות" (ר' עמ' 7 לפרוטוקול שורה 5-6) ועוד, "המלבישים הם אנשים שבאים לקחת בגדים לצילומים לטלביזיה אינני יודע מה היה הנוהל של מתן בגדים למלבישים ולא היה לי שום מידע מה היה הנוהל הזה" (ר' עמ' 7 לפרוטוקול שורות 1-3). אף טענותיו של מר אגאי בתצהירו לפיהן, התובעת הכניסה כביכול מוצרים של הנתבעת לתיקה במטרה לגנוב אותם נסתרה בחקירתו הנגדית במסגרתה הודה כי הוא לא ראה את התובעת גונבת סחורה. מר אגאי אף לא ציין על יסוד מה גיבש "הערכה" זו כאשר לגירסתו, רק תקופה ארוכה לאחר שסיים את עבודתו בנתבעת הוא "העריך" שמדובר בגניבה (ר' עמ' 4 לפרוטוקול עדותו של מר אגאי). 51. הרושם המתקבל מהמקובץ הינו כי עדותו של מר אגאי הינה עדות מגמתית של מי שהיה לו אינטרס להפליל את התובעת מסיבות הקשורות ככל הנראה לחקירה שהתנהלה כנגדו ביחס לחשדות בדבר מעשי הונאה להם היה שותף בחנות רפליי, מעשים אשר בחלקם כאמור הודה. 52. בית הדין התרשם באופן דומה אף מעדותה של עדת הנתבעת הגב' ריקי בורמד אשר אף לה מיוחסת מעורבות בביצוע עבירות בחנות רפליי. עדה זו זומנה אף היא ע"י הנתבעת על מנת לתמוך בגירסה לפיה, התובעת היתה מעורבת במעשי גניבה והונאה בעת שעבדה בנתבעת. יוטעם כי בעדותה בבית הדין העידה עדה זו כי היא לא הכירה כלל את התובעת שעה שזו עבדה בנתבעת וכי לא היה לה כל קשר עם התובעת בתקופה הרלוונטית ומכאן, שהיא לא יכולה הייתה להעיד על ביצוע מעשי גניבה וזיוף על ידי התובעת בעת שעבדה בנתבעת (ר' עמ' 3 לפרוטוקול שורות 4). חרף זאת, הציגה הנתבעת מסמך שנכתב על ידי עדה זו, בנסיבות לא ברורות, ולאחר שהיא (גב' ברומד) נחשדה בביצוע מעשי גניבה, שבחלקם אף הודתה, בחנות רפליי. גירסתה של גב' ברומד היתה דומה לזו שהעלה מר אגאי לפיה, התובעת סיפרה לה (לגב' בורמד) בעת שעבדה עימה יחדיו בחנות ברפליי על כך שהיא (התובעת) לקחה כביכול בגדים מהנתבעת (ארבע שנים קודם לכן) ללא תשלום ובלשונה בחקירתה הנגדית לאמור: "הידיעה שלי בקשר לדברים שהתובעת לקחה מ- C.K. [הנתבעת] נובעת אך ורק מכך שהתובעת סיפרה לי. אינני יודעת האם התובעת שילמה או לא כל עוד לא עבדתי איתה אינני יכולה לדעת." למותר לציין כי קשה להשתכנע מעדות זו, וזאת בלשון המעטה, כי אכן יש ממש בטענות החמורות שטוענת הנתבעת כלפי התובעת. 53. לאור כל האמור אנו דוחים מכל וכל את טענות הנתבעת המבקשת לייחס לתובעת ביצוע מעשי גניבה וזיוף בהתבסס על עדותם של הגב' בורמד ומר אגאי, עדים אשר עדותם נראתה לבית הדין בלתי סבירה ומגמתית ומכאן - גם בלתי מהימנה. 54. זאת ועוד, סבורים אנו כי יש לדחות את טענותיה של הנתבעת אף ביחס להפרת האמונים שהיא מבקשת לייחס לתובעת מטעמים אחרים נוספים: לא שוכנענו כי התובעת עשתה שימוש בסודות מסחריים של הנתבעת כשם שטוענת האחרונה: לעניין זה לא הובאו בפנינו ראיות לקיומם של סודות כאמור כהגדרתם בדין ובפסיקה. לא הובאו בפנינו אף ראיות לכך שהתובעת עשתה שימוש בסודות נטענים שכאלה באופן אסור: כך למשל, השליכה הנתבעת יהבה על הטענה (הסתמית) לפיה, התובעת עשתה כביכול שימוש בסוד המסחרי של רשימת לקוחות. דא עקא שהנתבעת לא הציגה לבית הדין רשימת לקוחות ולא הראתה כי מצויה בידיה רשימה שכזו המהווה סוד מסחרי. הנתבעת אף לא השכילה להוכיח כי התובעת אכן פנתה למי מלקוחותיה אשר זהותן כאמור לא הוכחה או למי מספקיה וטענותיה בעניין זה נותרו טענות בעלמא. 53. איננו סבורים כי בעובדה שהתובעת עברה לעבוד בחנות אחרת לממכר בגדים הממוקמת בסמוך לחנותה של הנתבעת (קלאב מונקו) וזאת, בסמוך לסיום עבודתה בנתבעת יש טעם לפגם כפי שטענה הנתבעת. מה גם שהתובעת לא חתמה על תניה המגבילה את עיסוקה והמונעת ממנה לעבוד בעסק מתחרה לאחר סיום עבודתה ואפילו הייתה חומת על תניה כאמור הרי - שספק אם היה לה תוקף בהיותה תניה עירומה שכל מטרתה למנוע תחרות בנתבעת. מאידך, סבורים אנו כי דווקא במכתביה של הנתבעת שהופנו לתובעת, סמוך לאחר סיום עבודתה, מכתבים בהם דורשת הנתבעת מהתובעת להפסיק עבודתה בקלאב מונקו ולו מהטעם שמדובר בעסק מתחרה יש טעם לפגם שלא לומר - ניסיון לא הוגן להלך אימים על התובעת (ר' נספחי ב' לכתב התביעה המקורי). לא שוכנענו אף בטענותיה של הנתבעת בדבר ניסיונה של התובעת לשדל את עובדיה לעבוד עימה בקלאב מונקו לאחר סיום עבודתה בנתבעת וזאת, בתמורה לשכר גבוה יותר כאשר לטענת הנתבעת, הצעות אלה הופנו לעובדי הנתבעת בעת שהתובעת עדיין עבדה אצלה. טענות מעין אלה הועלו בפנינו באמצעות עדים מטעם הנתבעת שהיו בעת מתן עדותם עובדי הנתבעת ותלויים בה לפרנסתם. מעבר לזאת יצוין כי הטענה שהועלתה על ידי העדים הללו כאילו התובעת הבטיחה להם שכר גבוה מזה ששילמה להם הנתבעת נסתרה אפילו בעדותו המגמתית של עד הנתבעת מר אגאי אשר העיד בהקשר זה כי הוא השתכר בקלאב מונקו שכר נמוך מזה שהשתכר בנתבעת (ר' עמ' 2 לפרוטוקול שורות 21-24). מאידך, סבירה בעיננו גרסתה של התובעת המציינת כי היו מבין עובדי הנתבעת שהחלו לעבוד בקלאב מונקו וזאת, לאחר שעסק זה פרסם מודעה כי הוא מחפש עובדים. מכל מקום הנתבעת לא הוכיחה כי עובדי הנתבעת שהחלו לעבוד בקלאב מונקו עשו כן בעקבות "שידול" מצד התובעת. למותר להוסיף ולציין כי הנתבעת לא השכילה להוכיח אף את גובה הנזק שנגרם לה לטענתה בשל "שידול" ניטען זה וטענותיה ביחס לנזק הנטען היו סתמיות. 55. אשר לטענותיה של הנתבעת בדבר "הנזק" כביכול שגרמה לה התובעת בשל ניהול רשלני של המלאי ובשל כך שהיא (התובעת) לא דאגה לוודא רישום של החזרות סחורה מהחנות למחסן יאמר - כי הנתבעת לא השכילה להוכיח מה נזק נגרם לה כתוצאה מניהול רשלני נטען זה: כל שצירפה הנתבעת לצורך הוכחת הנזק היה - עמוד אחד מתוך ספירת מלאי שעשתה בלא פירוט ובלא הסבר ובלא שצורפו נתונים נוספים ורלוונטיים כגון: דו"ח פריטים שנספרו במחסן אליו הועברה הסחורה שהוחזרה. מכאן, שאפילו היה בדו"ח ספירת המלאי ללמדנו דבר אודות פריטים חסרים כביכול במלאי החנות הרי שאין בו ללמד על גרימת נזק או אובדן רכוש בלא שידוע האם פריטים אלה עשו דרכם למחסן ההחזרות של הנתבעת אם לאו. מסקנה זו היא המתבקשת אף לנוכח עדותו של מר חיים סקאל אשר העיד בעניין זה על הצורך ב- "הצלבת נתונים" בין מלאי החנות לבין המלאי האגור במחסן לאמור: "אחרי שגילינו את החסר, אחרי שבחרנו לראות את תוצאות בדיקת המלאי מאוגוסט 99' [בדיקה שנערכה בחנות] נעשו בדיקות מקיפות שערכו זמן לרבות, ספירת מלאי במחסן החברה כדי לברר אם החוסר בחנות נמצא בעודף במחסן... לשאלת בית הדין מדוע לא צירפתי לתצהירי את אותם המסמכים המלמדים על הבדיקות המאוחרות שעשתה הנתבעת לאחר אוגוסט 99' שמהם היא הסיקה כי התובעת [גנבה משמע- כי אין עודף במחסן] אני מפנה לתצהירי בסעיף 68 ו- 69" (ר' עדות מר סאקל עמ' 30 לפרוטוקול שורות 9 ואילך). יצויין כי בסעיפים אליהם היפנה מר סקאל בתצהירו אין כל פירוט ביחס לנתוני הספירה שבוצעה כביכול במחסן הנתבעת. מעדות מר סקאל עולה אפוא כי בעובדה שלא נימצא עודף סחורה במחסן ניתן להסיק כי התובעת נטלה סחורה מהנתבעת. דא עקא, שרישומים מן הספירה שנעשתה במחסן לא הוצגו לבית הדין כאשר בהמשך עדותו הוסיף מר סקאל והעיד ביחס לעובדה תמוהה זו לאמור: "אם בית הדין שואל אותי האם יש לנתבעת הוכחה שהתובעת גנבה אז התשובה היא שאין ואת זאת אני עונה בתשובה לשאלת בית הדין האם צורפו מסמכים התומכים בטענה שהתובעת גנבה ואם כן מה הן הראיות שיש בפנינו שעל יסודן אנו סבורים שמדובר בגניבה ולא ברשלנות הם 13 שנות ניסיון בתחום הקימעונאי ובדיקה שיטתית בשיטת האלמנציה בדבר שיטות אחרות" (ר' עמ' 30 לפרוטוקול שורות 18 ואילך). יש להניח כי לו אכן היו בידי הנתבעת מסמכים המלמדים על חוסר במוצרים שסופקו לה הן במלאי החנות והן במחסני הנתבעת הרי שהיא הייתה טורחת להציגם לבית הדין על מנת להוכיח את הנזק הנטען שנגרם לה. דע עקא שהנתבעת לא נהגה כך והעדיפה לטעון באופן סתמי טענות קשות כלפי הנתבעת (חלקן אף טענות כבושות, שלא בא זכרן בכתב התביעה המקורי). מעבר לדרוש יאמר - כי לדעתנו, הנתבעת לא השכילה לשכנענו לא רק בטענותיה בדבר מעשי המרמה שהיא מייחסת לתובעת ובטענותיה בדבר הנזק שנגרם לה כביכול בשל התנהלות התובעת אלא אף בטענותיה בדבר הניהול הכושל והרשלני של המלאי על ידי התובעת. משמע - הנתבעת לא השכילה לשכנענו כי הרבב בניהול המלאי ורישומו רובץ לפתחה של התובעת, אשר העידה כי היא הלינה לא אחת בפני הנהלת הנתבעת על אי רישום החזרות סחורה מן החנות למחסן (ע"י עובדי המחסן) ואף על תעודות משלוח בלתי מדויקות שצורפו לסחורה שנשלחה לחנות מהמחסן אך לשווא. 56. לאור כל אמור אנו קובעים אפוא כי יש לדחות את התביעה שהגישה הנתבעת כנגד התובעת. שכן, הנתבעת לא השכילה להוכיח את טענותיה בדבר הפרת אמונים או בדבר הפרת חוזה העבודה על ידי התובעת ואף לא את היקף הנזקים הנטען עקב כך. עם זאת, סבורים אנו כי לאור הקלות (הבלתי נסבלת לדעתנו) של העלאת טענות חמורות כלפי התובעת, טענות אשר חלקן אף לא נגע כלל להעסקתה בנתבעת יש מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות נכבדות. ה. סוף דבר 57. לאור כל האמור אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת תוך שלושים יום מהמועד בו יומצא לה פסק דין זה את הסכומים כדלהלן: סך של 149,312 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.1.99 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 21,266.95 בגין פיצויי פיטורים בצירוף הפרשי הצמדה ריבית החל מיום 9.10.99 ועד למועד התשלום בפועל. הוצאות משפט בסך כולל של 40,000 ₪ בשים לב לכך שהתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת נדחתה במלואה, בשים לב לדברינו לעיל ביחס לתביעה זו ובשים לב לכך שתביעתה של התובעת התקבלה במלואה. שעות עבודה ומנוחה