פסק דין 1. בפנינו בקשה מטעם הנתבעת 1 לדחייה או למחיקת התביעה על הסף, אשר הוגשה על ידי התובעים. 2. עניינה של התביעה הוא מתן צו הצהרתי לפיו על הנתבעים חלים חוק ארגון הפיקוח על העבודה תשי"ד-1954, והתקנות אשר הותקנו מכוחו, פקודת הבטיחות בעבודה [ נוסח חדש ] התש"ל - 1970 והתקנות שהותקנו מכוחה, וכן ליתן צו עשה לנתבעים לפעול לפי חיקוקים אלו. התובעים פרטו שורה ארוכה של תקנות אשר כולן מופיעות בפרק המבוא לעתירה בסעיפים ב,ד,ה,ו. 3. התובע 1 הינו ארגון העובדים היציג של כלל עובדי הנתבעת 1. 4. התובעים 2-14 הינם עובדים בנתבעת 1 אשר נחשפו בעבר לטענתם ועודם נחשפים לחומרים מסוכנים ולאזורים מסוכנים. למען הסר ספק, יצויין כי אף אחד מהתובעים אינו חולה במחלה כלשהי הקשורה לתנאי העבודה. 5. הנתבעת 1 מפעילה כור גרעיני ומעסיקה אלפי עובדים (להלן:"הנתבעת"). 6. הנתבע 2, אחראי על קיום הוראות חוק ארגון הפיקוח על העבודה תשי"ד והתקנות שהותקנו מכוחו, וכן מופקד על קיום הוראות פקודת הבטיחות בעבודה והתקנות שהותקנו מכוחה. 7. הנתבע 3 הינו מפקח עבודה כהגדרתו בפקודת הבטיחות ובתקנות לבטיחות בעבודה בקרינה מייננת שמתפקידו לפקח על ביצוע חוקי הבטיחות במקומות העבודה. 8. התובעים טוענים כי בטיחותם בעבודה אינה נשמרת בהתאם לחיקוקים שפורטו לעיל, ועל כן הם נחשפים לקרינה מייננת שגורמת להיווצרות מחלת הסרטן. מתן הצווים יסייע לעובדים שחלו, ושחלקם נפטרו, כדי לקבוע את חבות הנתבעת בפיצויים וכן הוכחת הרשלנות במסגרת תביעות תלויות ועומדות וכן גם כלפי העתיד, על מנת שיימנע או שיצומצם ככל האפשר הסיכון של חיי אדם. 9. הנתבעת הגישה כאמור, בקשה לדחיית התביעה או למחיקתה על הסף שטעמיה בתמצית הם אלו: 9.1 בית הדין לעבודה אינו הטריבונל המתאים לדון בטענות נזיקיות אזרחיות, אשר כל מטרתן לשמש קידום לתביעות הנזיקין התלויות ועומדות בבתי המשפט ולתביעות כנגד המוסד לביטוח לאומי התלויות ועומדות בבתי הדין לעבודה. 9.2 הסמכות לדון בתובענה היא לבג"ץ מאחר והכתובת הנכונה לתביעה היא שר העבודה ולא המעביד. 9.3 סעד הצהרתי הוא סעד שביושר המסור לשיקול דעת בית הדין ואין לתיתו, כאשר התובעים יכולים לקבל את מבוקשם בסעד אפקטיבי במסגרת תביעה נזיקין. 9.4 בימים אלו מתבררות תביעות נזיקין בבית המשפט המחוזיים בירושלים ובת"א, ועל כן מחמת תיקונו של עולם, כבוד הדדי של ערכאות, מניעת תקלה ומניעת כפילות הדיון, אין מקום לברר את התביעה לגופה כל עוד לא יאמרו בתי המשפט האחרים את דברם. 10. הבקשה כוללת התייחסות מפורטת לנוהלי הבטיחות הנהוגים בקמ"ג וזאת בתשובה לנטען בכתב התביעה, אשר מחמת קוצר היריעה לא הבאנו בהחלטה זו, וגם מאחר והדברים אינם דרושים להכרעתנו. 11. התובעים הגיבו לבקשה וטענו בתחילה, כי עתירתם אינה כלפי דבר חקיקה אלא כלפי מעבידם, אשר בית דין מתבקש לאכוף עליו את הוראות החוק בכל הקשור לבטיחות עובדים. לטענת התובעים יש לדחות הבקשה על הסף מאחר ולא צורף לה תצהיר לתמיכה בעובדות הרבות המובאות בה. התובעים עותרים למתן פסק דין חלקי לאור הצהרת הנתבעת בבקשתה, כי היא מקיימת אחר חוקי הבטיחות והתקנות השונים. התובעים חוזרים ומדגישים, כי הסעד המתבקש בתביעה, דרוש הן לתביעות התלויות ועומדות, וגם לעתיד כאשר אין צורך כי התובעים יחלו על מנת שיוכלו לפנות לערכאות. לבית הדין יש סמכות עניינית לדון בתביעה מאחר ומדובר בתביעה בין עובדים למעבידם, ובטיחותם של העובדים במקום העבודה נובעת באופן ישיר מהיחסים שבין העובד למעבידו. 12. בתאריך 16.10.05, הודיעה הסתדרות העובדים הכללית החדשה, כי היא מבקשת לטעון בהליך זה, מאחר ובין הצדדים חל הסכם קיבוצי (נספח ב' לכתב התביעה) ובו תקנון עבודה הקובע בסעיף 4.1 כי "על ההנהלה, על הממונים, על העובדים להקפיד על מילוי סעיפי פקודת הבטיחות בעבודה ועל כל חוקי הבטיחות, כפי שיהיו בתוקף מזמן לזמן". ההסתדרות טוענת, כי היא זכאית לקבל תשובות מהנתבעת בנוגע לבטיחות עובדים שהיא מייצגת, וכן לדעת שהמעביד מודע לליקויים הקיימים אצלו וכי בכוונתו לתקנם. לאור העובדה שלמרות טענות הנתבעת בדבר הקפדה יתרה על הוראות הבטיחות, קיימות מחלוקות בין הצדדים, הרי שיש לקיים דיון לגופו של עניין על מנת לתקן את הדרוש תיקון לשם בטחונם ובטיחותם של העובדים. על כן סבורה ההסתדרות, כי יש לקיים דיון מלא בתביעה ולא לדחותה על הסף. 13. הכרעה הכלל הוא, כי לבית משפט שיקול דעת שלא להיעתר לבקשה לסעד הצהרתי, אם הסעד המבוקש הוא תאורטי או אקדמי. ברם, "המגמה הכללית היא להשתמש בכוח הזה של מתן סעד הצהרתי ביד נדיבה ככל האפשר, ובלבד שהשאלה, המוצגת לפני בית המשפט, אינה אקדמית גרידא, ולתובע יש עניין בפתרונה, כדי להסדיר את היחסים בינו לבין הנתבע. פסק דין הצהרתי הוא תרופה מקובלת ליישוב סכסוכים." ראה: ע"א 226/80 כאהן ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד לה (3) 463, עמ' 468. הגישה בעניין זה היא ליברלית ובית משפט "לא יקפוץ ידו מתת פסק מצהיר למבקש או לתובע הראויים לכך. ראה:השופט חשין בע"א 490/92 שאבי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (3), 700. המבחן לעניין סיווגה של בקשה לסעד הצהרתי כבקשה תאורטית או אקדמית טמון בשאלה אם קיים לתובע עניין ממשי בפתרון הבעיה שהציג בפני בית המשפט. בעניין זה יש חשיבות ניכרת לשאלה אם הסעד המבוקש ישרת מטרה שיש בה תועלת. ההלכה לעניין זה היא כי מקום בו בפסק דין כדי להסיר מכשול העומד בפני המבקש, או לפתור קושי שהוא ניצב בפניו, יש לומר כי לתובע עניין ממשי כאמור. ראה: ע"א 6291/95 בן יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ נ' הועדה המיוחדת לתכנון ובניה מודיעין ואח' פ"ד נא (2) 825, 875. 14. בשורה של פס"ד נקבעו קווים מנחים לשיקול דעתו של ביה"מ בענין: כך נקבע כי ביה"מ יימנע ממתן סעד הצהרתי "כל אימת שהמבקש לא הצביע על אינטרס המצדיק להעתר לו", כך לענין זה יכול ביה"מ לשקול את השאלה אם המבקש לא יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת ואם מתן הסעד לא יביא לכפל תביעות. עוד נקבע כי אין ביה"מ נוטה להעניק סעד הצהרתי מקום שיכול המבקש לתבוע סעד ממשי. ראה: רע"א 1810/90, הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' קנדי חברה להשקעות ולבנין בע"מ ואח' (פ"ד מ"ד (2) 737, 739. בית המשפט כך מצווה "למצוא את נקודת האיזון הנכונה בין זכויותיו הלגיטימיות של התובע לקבל סעד והאינטרס של הנתבע שלא יוטרד פעמים אחדות בשל אותו ענין... "אין בתי המשפט גורסים צרות עין במתן סעד הצהרתי ובכוחו של בית המשפט לתת סעד כזה במגוון כמעט בלתי מוגבל של מצבים. יחד עם זה ברור שכדי לזכות בסעד הצהרתי צריך מי שמבקש סעד כזה להראות בין היתר שתהיה לו תועלת מהסעד ושעל פי מאזן הנוחיות מוטב לתת את הסעד מאשר לסרבלתיתו...". ראה: ע"א 539/78, לואל נ' לוי, פ"ד ל"ד (4) 286. עוד נאמר: "המגמה לריכוז התדיינות כולה תחת קורת גג של הליך אחד ומניעת ריבוי הליכים ללא צורך אכן חייבת לעמוד נגד עיני ביה"מ בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי... אולם משהראה המבקש כי יש לו בנסיבות הענין אינטרס לגיטימי במתן הסעד בדרך נוחה, קצרה ויעילה של המרצת פתיחה, שוב אין לדחותו אך ורק מן הטעם כי יש בידו לתבוע סעד מהותי בהליך אחר" ראה: ע"א 617/84, וולוקוביצקי נ' החברה לפיתוח קיסריה בע"מ, פ"ד מ' (3) 778. 15. בפרשת "פויכטוונגר" עמדה כב' השופטת ארד על העיקרון לפיו בית הדין לא יידרש לדון בעניין תאורטי: "תפקידו של בית הדין הוא להכריע בסכסוכים. ככלל, אין בית המשפט - ובית הדין לעבודה בכלל זה - נדרש לבירורה של סוגיה אקדמית או תיאורטית. כמאמרו של השופט י' זמיר: "בדרך כלל, בית המשפט אינו מוכן לדון בעתירה, אף אם היתה אקטואלית, משעה שנעשתה תיאורטית. כלומר, אם המקרה הנדון בעתירה נפתר, מעצמו או בהחלטה, אין בית המשפט מוכן יותר לדון בשאלה המשפטית שהתעוררה באותו מקרה." (בג"צ 6055/95 שגיא צמח נ' שר הבטחון דינים עליון, כרך נו, 981, סעיף 3 להלן - עניין צמח). וכדברי השופט ברק בפרשת כך: "אמת הדבר, בית-משפט זה אינו דן בשאלות שאינן אקטואליות, ואין הוא נותן חוות-דעת אקדמית גרידא בשאלות בעלות עניין תיאורטי..." (בג"צ 73/85 סיעת "כך" נ' יו"ר הכנסת, פ"ד לט(3), 141, 146, להלן - פרשת כך). אכן, ישנם מקרים בהם יסטה בית המשפט מן הכלל ויכנס לעובי הקורה גם כשנותרה לדיון הסוגיה האקדמית בלבד. כזאת ייעשה, כאשר בפניו עתירה שלעולם תהא מוקדמת מדי או מאוחרת מדי, ולעולם לא ניתן יהא להגיע לכלל דיון בסוגיה המועלית בה שלעיתים מוצגת כשאלה כללית שאינה קשורה במקרה מסויים (ראה פרשת כך); או במקרים בהם מועלית "שאלה חשובה הנוגעת לעקרונות יסוד של שלטון החוק" כגון "שאלת הסמכות לפגוע בחירות האישית בדרך של מעצר שאינו שיפוטי" (ראה עניין צמח), כמו גם בסוגיות חוקתיות אחרות, או בשאלות שאין מנוס מהכרעה בהן, למרות שהובאו בפני בית הדין בשלב התיאורטי. בכל מקרה ומקרה ייתן בית הדין דעתו לכלל לנסיבותיו של המקרה הספציפי, לסכסוך בו מדובר, להיקפו, להשלכותיו, לרקע העובדתי והדיוני ההולם הכרעה בסוגיות הנדונות, ולצורך בחריגה מגבולותיה של ההכרעה בעצם הסכסוך, אל עבר התחום התיאורטי עיוני. חריגה מעין זו תיעשה, כאמור, במקרים היוצאים מן הכלל בלבד." ראה: עס"ק 1015/01 פויכטוונגר תעשיות אשדוד (1994) בע"מ - ההסתדרות הכללית החדשה, מרחב אשדוד, פד"ע לז', 193, 198. עס"ק 1029/00 ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת בר אילן נ' אוניברסיטת בר אילן, עבודה ארצי ל"ג (46). ע"ע 73/03 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נ' עראבה מועצה מקומית עבודה ארצי לג (8) 43. ע"ע 1390/01 נאדר אבו ראס נ' מועצה מקומית עילוט ואח', עבודה ארצי לג (39) 38. 16. מן הכלל אל הפרט. ברקע התביעה התלויה ועומדת בפנינו נמצאות 37 תביעות נזיקיות התלויות ועומדות בבית המשפט המחוזי בירושלים שהועברו לבוררות בפני כב' נשיא ביהמ"ש המחוזי בירושלים בדימוס, השופט ורדי זיילר, וכן 33 תביעות נזיקיות המתנהלות בבית המשפט המחוזי בת"א (סעיפים 34 ה-ו לבקשה). ובעניין זה נאמר כהאי לישנא בכתב התביעה: "11. להשלמת התמונה, יפורטו בקצרה בתביעה זו ההליכים אשר התנהלו ו/או עודם מתנהלים בין עובדים שחלו ו/או עזבונם לבין הנתבעת, אשר ברובם ככולם נתקלו העובדים בקושי לעבור את משוכת הוכחת הקשר הסיבתי וזאת בשל מניעת העברת ומניעת מסירת נתונים על ידי הנתבעת ו/או אי קיום הוראות החוק והתקנות, אשר הינן ברורות ומפורטות באשר לקיום רישומים והעברת המידע לעובד. 12. לאור האמור וכמפורט בהרחבה להלן, לתובענה זו חשיבות עליונה ומכרעת, שכן עד היום לא דנה ערכאה שיפוטית בגרעין המחלוקת דעסקינן, דהיינו, בסוגיה בגין חלות הוראות החוק על הנתבעים ו/או בחובות החלות עליהם מכח כל דין, ובגין כך מוגשת תובענה זו. 13. יצויין, כי הכרעה בסוגיה דנן תהווה תקדים מחייב ומכריע לגבי התביעות התלויות ועומדות ו/או תביעות עתידיות ותשפוך אור על חובות הנתבעת כלפי עובדיה, בכל הנוגע לפן הבטיחותי ולאור השפעתה הממשית על שמירה על חיי העובדים. ... 135. יובהר, כי לתובענה דעסקינן משמעות הן לגבי העבר והן לגבי ההווה והעתיד, כמפורט להלן. 136. אשר לעבר - עסקינן בעובדים אשר חלו או למרבה הצער נפטרו, וברי, כי למתן הצווים המבוקשים השלכה ישירה בכל הנוגע לקביעת חבות הנתבעת בפיצויים בגין מחלתם ועל הוכחת טענת הרשלנות כנגד הנתבעת. 137. אשר להווה ולעתיד - הצווים המבוקשים עשויים הלכה למעשה להציל חיי אדם, שכן במידה והנתבעת אכן תקיים את מלוא הוראות החקיקה החלות עליה, הרי שנתונים בדבר חשיפה לקרינה מייננת ו/או לחומרים מסוכנים יבדקו וימדדו בזמן אמת, לרבות מלוא ההשלכה שיש לכך בכל הנוגע להמשך עבודתו של העובד באזור נתון. כמוכן, בדיקות יבוצעו, לרבות בכל הנוגע לחשיפה אשר איננה קשורה למקום העבודה, ובכך ימנע בהכרח ו/או יצומצם הסיכון לחיי העובדים." 17. בחינת טענות התובעים כפי שפורטו להלן, מלמדת עד כמה מתאיין הצורך כי בית דין זה יושיט לתובעים את הסעד ההצהרתי המבוקש. כפי שהתובעים מודים בנוגע לעבר - מדובר בתביעות התלויות ועומדות - שאלת חלות החוקים צריכה להתברר בבתי המשפט שם מתנהלות התביעות ובהן נתבע הסעד האופרטיבי של פיצויים, כמו גם הסעד ההצהרתי הנתבע כאן שהוא במובלע חלק משאלת האחריות של הנתבעת. בנוגע לעתיד -מדובר בסעד שמבחינת התובעים הוא תאורטי והלוואי שישאר כך, שכן כולם בריאים בשלב זה. כלומר, ההצהרה המתבקשת, תשרת את התובעים אם יגישו תביעות ככל שידרש הדבר, אך כרגע אין הדבר עומד על הפרק. ומה על בטיחות העובדים בכלל - לכך יש חשיבה בעובדה, שדיון בשאלת הבטיחות במסגרת התביעות התלויות ועומדות, קרוב לוודאי יקדם גם את הטיפול בנושא ככל שימצאו בו ליקויים. 18. בפסק דינו החלקי ורחב היריעה של כב' השופט זיילר (נספח ג' לבקשה), במסגרת הדיון בתביעות הנזיקיות המתנהלות בבית המשפט המחוזי בירושלים,מצאנו התייחסות מפורשת לשאלת חלות תקנות הבטיחות בעבודה (גהות תעסוקתית ובריאות העובדים בקרינה מייננת) תשנ"ג - 1992 (עמ' 30 לפסק הדין). אם כך הם פני הדברים, לא ברורה התעקשות התובעים לברר סוגיה זו בערכאה נפרדת ושונה מהערכאה אשר דנה בפועל בסעדים אופרטיביים. במאמר מוסגר יאמר, כי התביעות של עובדי הנתבעת המתנהלות בבית הדין לעבודה כנגד המוסד לביטוח לאומי, אינן מתעסקות בשאלת חלות החוקים על הנתבעת, כמו גם אינן מעוררות שאלת אחריות או התרשלות של המעסיק אלא רק בוחנת את שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה ומחלה בה חלו העובדים. 19. בהמשך לכך, אנו סבורים, כי בחינת האפשרות ליתן סעד הצהרתי צריכה גם להישקל למול השאלה אם הסעד האופרטיבי הוא כזה שהוא בסמכות בית דין זה. התשובה לכך היא שלילית. על כן, גם מפאת כבודן של הערכאות שבפניהן תלויות ועומדות כ- 60 תביעות, לא ראוי כי בית הדין לעבודה, יסיג את גבולן ויקבע מסמרות, שעה שהנושאים הללו הם בבחינת חלק מכריע מהדיון בפניהן. כפי ששנינו קודם לכן משנדרש בית הדין לדון בתובענה שהסעד המבוקש בה מסור לשיקול דעתו צריכה לעמוד לנגד עיניו המגמה לרכז התדיינות תחת קורת גג אחת ולא לפצל את ההליכים. כך לעניין זה ראו עניין דומה שנדון בבית המשפט המחוזי בתביעה למתן פס"ד הצהרתי, לפיה הנתבע אינו בעל זכויות קניין בדירה שהתובע מחזיק כדייר מוגן, ובמקביל הגיש הנתבע כנגד התובע תביעת פינוי לבימ"ש השלום בירושלים. בית המשפט המחוזי סבר, כי התובע יכול לבוא על סיפוקו המלא במסגרת התביעה הנדונה בבית המשפט השלום ואין צורך להטריח ערכאה נוספת בדיון נוסף שעה שניתן לרכז את ההתדיינות תחת קורת גג אחת. ראה: ת.א (י-ם) 2453/00 סעיד פאיז דג'אני נ' סלמן אבו רמילה, פס"ד מיום 17.6.02 כב' השופטת חנה בן עמי. 20. לא ראינו גם כל תועלת במתן הסעד המתבקש בתביעה זו, באשר העניין הממשי שיש לתובעים בתיק זה הוא עניין תאורטי ומוקדם מידי. העניין הממשי שיש לתובעים בתיק זה, בא במסגרת התביעות התלויות ועומדות בבית המשפט המחוזיים בירושלים ובתל אביב. שם מתבררת וצריכה להתברר שאלת חלות החיקוקים השונים על הנתבעת, ככל שיהיה לכך השפעה על התובעים ותביעותיהם יתקבלו, בין השאר גם על סמך הטענה שהנתבעת התרשלה בשמירה על בטיחות העובדים. חזקה שאם ימצא כדבר הזה, שהנתבעת תתקן את הליקויים ולשם כך אין צורך בתביעה שבנדון. כלומר, התובעים יוכלו להשיג את מבוקשם באמצעות הדיונים הקיימים כבר בבית המשפט ואין מקום להטריח את בית הדין לעבודה בעניין זה. 21. למעלה מן הצורך, נוסיף אף כי לנוכח הצהרת הנתבעת בסעיפים 1-10 לבקשה, נראה גם כי הדיון בתביעה הפך להיות מיותר. בסעיפים אלו נטען כי קמ"ג רואה עצמה כפופה לחקיקת הבטיחות בעבודה וכן היא פועלת בהתאם לחקיקה זו. כך גם בסעיפים 15, 25, 26, 27 ו- 30 לבקשה. גם בכך יש להראות כי בפועל לא קיים סכסוך אמיתי בין הצדדים וכל שנדרש בו הוא סעד תאורטי. אין חולק, כי תביעה שבה יתבקש בית הדין להצהיר כי חוק מסויים חל על מעביד, הינה מיותרת לאור העיקרון הכללי של ציות לחוקים. 22. על כן, מאחר וסעד הצהרתי הינו סעד אשר ניתן בהתאם לשיקול הדעת, סבורים אנו מכל המקובץ, כי אין ליתן סעד זה במסגרת התובענה הנוכחית. לא ראינו מקום להיכנס לשאלת הסמכות לדון בתביעה שכזו, לאור התוצאה אליה הגענו. 23. אשר על כן, התביעה נדחית. 24. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. בטיחות בעבודה