מרפ''ד - זכויות מנהלים - היקף משרה של עובדי הוראה

פסק דין רקע 1. התובעת מועסקת ע"י הנתבעת מזה כ-30 שנים, בתפקידים שונים, בין השאר, בתפקידי ניהול בכירים. מאז שנת 1993 משמשת התובעת כמנהלת מרכז פדגוגי (להלן: "מרפ"ד"), בעיר אשדוד. עובר לתפקידה כמנהלת מרפ"ד שימשה התובעת כמנהלת בית ספר, וכן כממלאת מקום מנהלת המרפ"ד. בשנים תשנ"ד עד תשנ"ז הועסקה התובעת בהיקפי משרה מעל 120% ועד 150%, וזאת על סמך עבודתה במקומות נוספים, בהתאם לאישורים שניתנו לה מדי שנה בשנה. החל משנת תשנ"ח הפסיקה התובעת להגיש בקשות לאישורים שכאלה, ואלה ממילא לא ניתנו לה, ולמרות זאת המשיכה הנתבעת לשלם לה שכר עבור 150% משרה, למשך שנתיים נוספות וכן במשך חלק מהשנה השלישית, שנת תש"ס. במהלך שנת תש"ס הופסק התשלום עבור 150% משרה, ושכרה של התובעת הוגבל ל-120% משרה. 2. המחלוקת בין הצדדים, בקליפת אגוז, הינה כדלקמן: מהו שיעור השכר אשר לו זכאית התובעת משנת תשנ"ח ואילך; האם היא זכאית לשכר בשיעור 150% משרה, כגירסת התובעת או לשכר בשיעור 120% משרה, כגירסת הנתבעת? טענות התובעת 3. לטענת התובעת, בעת שהוצעה לה משרת ניהול המרפ"ד, לקראת ספטמבר 1993, היתה התובעת מנהלת בית ספר, ועבדה בהיקף של 150% משרה. התובעת התנתה את הסכמתה לקבל על עצמה את התפקיד בכך שהיקף משרתה יישאר 150%. ואכן, דרישתה נתקבלה; גב' אריאלה בלומנטל, המפקחת על המרכזים הפדגוגיים, מסרה לה כי עליה להתייעץ בנושא עם הממונים עליה, ולאחר זמן מה שבה והודיעה לה כי היא קיבלה את אישורו של מנהל אגף המרכזים הפדגוגיים, מר יאיר בר-קול, להיקף המשרה. לאחר קבלת האישור דלעיל, הסכימה התובעת לקבל על עצמה את תפקיד ניהול המרפ"ד. 4. כמנהלת מרפ"ד, עמד היקף המשרה של התובעת על 150%, משנת 1993 ועד מרץ 2000 (שנת תשנ"ד עד שנת תש"ס). בחודש מרץ 2000 הופחת שכרה של התובעת, ובתלוש השכר שלה נרשם: "הורדה למקסימום". בעקבות כך, נוכו משכרה סך של 3,699 ₪. התובעת פנתה לברר את הנושא, והנתבעת מסרה לה כי נתגלתה טעות, אשר הביאה לכך שלתובעת שולם שכר מוגדל בשנתיים וחצי האחרונות, עבור 150% משרה, והטעות תוקנה כך ששכרה של התובעת ישולם עבור 120% משרה. 5. לטענת התובעת, אין לפגוע בזכויותיה כפי שנצברו עובר לתחילת עבודתה כמנהלת מרפ"ד. כמו כן, הוסכם בין הצדדים כי היקף המשרה יעמוד על 150%, וכך נהגו הצדדים בפועל, ולא ניתן לשנות זאת על דרך של שינוי חד צדדי. עסקינן בהוראה בהסכם אישי, הגוברת על הוראה בהסכם קיבוצי ו/או בהסדר קיבוצי, מאחר והינה לטובת העובד. הנתבעת פעלה בחוסר תום-לב, ופגעה בהסתמכות התובעת כצד לחוזה. הנתבעת אינה יכולה לבטל את ההסכם בהסתמך על טעות, מאחר והיה עליה לפנות אל בית-הדין לשם כך. 6. לאור האמור לעיל עתרה התובעת לבית-הדין להורות לנתבעת לשלם לה הפרשי שכר שנוכו ממנה שלא כדין, בגובה 90,592 ₪ (קרן), בתוספת פיצויי הלנת שכר. בנוסף, להפקיד עבור התובעת בקרן "דפנה" את ההפרשים המתחייבים בגין השכר שהופחת, או לחילופין, להעביר את הסכום לידי התובעת, וכך לעשות גם ביחס לקרן ההשתלמות. בנוסף, להצהיר כי היקף משרתה של התובעת הינו 150%. טענות הנתבעת: 7. הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן, לאחר שהותר לה לעשות כן, ועליו מסתמכת הגנתה. 8. לטענת הנתבעת, היקף המשרה המותר ביחס למנהל מרפ"ד הינו 120%. עבור השנים תשנ"ד עד תשנ"ז נתקבל אישור חריג להיקף משרה גבוה יותר, אולם אישור כזה לא ניתן לאחר שנת תשנ"ז. גזברות המחוז המשיכה לשלם בשוגג שכר גבוה לתובעת, הטעות נתגלתה בשנת תש"ס (בחודש מרץ 2000), ועם גילוי הטעות היא תוקנה בדרך זו ששכרה של התובעת הותאם להיקף משרה של 120%. בשלב זה, לא נדרשה התובעת להשיב כספים שקיבלה ביתר, וכל שעשתה הנתבעת היה להתאים את שכרה של התובעת להיקף משרתה מכאן ואילך. 9. התובעת מנהלת מרפ"ד המסווג כמרפ"ד "גדול", והיקף המשרה הקבוע לו הינו 120% - כקבוע ב"נוהל העסקת עובדי הוראה במרפ"דים", ובנספח לנוהל זה . בנוסף, נוהל עבודה בשעות נוספות מעוגן ב"תקנון שירות עובדי הוראה", ממנו עולה, כי הגורם המוסמך לאשר עבודה בשעות נוספות הינו מנהל המחוז ותוקף האישור הוא לשנה אחת בלבד. היקפי המשרה למנהלי מרפ"דים פורסמו גם בחוברת "דע את זכויותיך" המופצת ע"י הסתדרות המורים לעובדי ההוראה מדי שנה. 10. בידי התובעת אין כל מסמך בכתב המעניק לה זכות לעבוד בהיקף משרה הגבוה מ- 120%. המדינה אינה עורכת הסכמי שכר בע"פ, ואין לקבל טענה כטענת התובעת, לפיה הוסכם בע"פ כי היקף משרתה יהיה 150%. 11. בשנים תשנ"ד עד תשנ"ז קיבלה התובעת שכר עבור היקף משרה של 130% - 150%, וזאת על סמך עבודה בהוראה, הנוספת לעבודתה כמנהלת מרפ"ד. התובעת הגישה בקשות לעבודה נוספת, ואלה אושרו. לולא הוגשו בקשות אלה ואושרו, לא היה היקף משרתה עולה על 120%. עסקינן באישורים שניתנו על סמך נסיבות מיוחדות, ותוקפם היה לשנים מסויימות. 12. היקף משרתה של התובעת השתנה משנה לשנה, ולא היה קבוע בשיעור של 150%. הדבר סותר את טענתה כי הובטח לה שיעור משרה של 150%. 13. התובעת טוענת טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, ואין לקבלה. בנוסף, נטל ההוכחה מוטל על התובעת, ולמרות זאת נמנעה התובעת מלזמן לעדות את גב' בלומנטל ואת מר בר-קול, אשר לטענתה אישרו לה היקף משרה בשיעור 150%. מחדל זה צריך להיות בעוכריה של התובעת. 14. מהבקשות שהגישה התובעת ומהאישורים שניתנו לה, עולה כי דובר בכל פעם על שנה מסויימת, ולא נרמז אפילו כי הובטח לה היקף משרה קבוע של 150%. 15. גם לו היתה מוכיחה התובעת את טענתה כי ניתנה לה הבטחה לשיעור משרה קבוע של 150%, אזי לא היה להבטחה זו כל תוקף, מאחר ולא נתמלאו התנאים לקיומה של "הבטחה מינהלית". 16. עסקינן בתשלום אשר בוצע בטעות, ואין הדבר מקנה לתובעת זכות להמשיך ולקבל שכר שאינו מגיע לה בדין. בנוסף, אין לתובעת זכות קנויה להיות מועסקת ב"עבודה נוספת" ללא הגבלה. דיון והכרעה מנהל מרפ"ד - הדין החל 17. הצדדים הביאו בפנינו את המסמכים השונים הנוגעים לעניין, וכן העידו בפנינו העדים אשר הובאו. מכלל העדויות והראיות עולה, כי המסגרת הנורמטיבית ביחס למשרת מנהל מרפ"ד ונוהל עבודה בשעות נוספות נקבעה במסמכים דלהלן: א. נוהל העסקת מנהלי מרפ"דים - נוהל זה סוכם בין ארגוני המורים למשרד החינוך והתרבות, נחתם על ידם ומהווה הסכם קיבוצי. הנוהל צורף כנספח ו' לכתב התביעה, והנספח לנוהל צורף כנספח ד' לכתב התביעה. מהמסמכים דלעיל עולה, כי היקף המשרה למנהל מרפ"ד "גדול" [כדוגמת זה נשוא תובענה זו] הינו 120%. ב. תקנון שירות עובדי הוראה (להלן: "התקנון") - תקנון זה קובע את הכללים והתנאים לאישור עבודה בשעות נוספות, וממנו עולה כי הגורם המוסמך לאשר עבודה בשעות נוספות (לעובד שאינו מורה) הינו מנהל המחוז, וכי תוקף האישור הינו לשנה אחת בלבד. מעמדו המשפטי של התקנון הינו כשל הסדר קיבוצי, והוראותיו הינן בגדר תנאי מכללא בחוזה העבודה האישי של עובד ההוראה במוסדות החינוך בישראל. ג. היקפי המשרה למנהל מרפ"ד פורסמו גם בחוברת "דע את זכויותיך" המוצאת לאור ע"י הסתדרות המורים, ומופצת מדי שנה לעובדי הוראה. בחוברת זו פורט כי מנהל מרפ"ד גדול זכאי למשרה בהיקף 120%, וכך גם העיד בפנינו העד גד דעי, מטעם התובעת. האם ניתנה לתובעת הבטחה בעל-פה להיקף משרה של 150%? 18. ראינו אם כן , כי היקף המשרה למנהל מרפ"ד כדוגמת זה נשוא התובענה הינו 120%. אל מול המסגרת הנורמטיבית כמפורט לעיל טוענת התובעת, כי הובטח לה בע"פ שהיקף משרתה יעמוד על 150% כל זמן שתכהן כמנהלת המרפ"ד. התובעת לא הציגה כל חוזה או התחייבות בכתב לתמיכה בטענתה זו, ומכאן עולה כי עסקינן בטענה בע"פ כנגד מסמך בכתב. בנסיבות דנן, לא מצאנו לנכון לקבל טענה זו, לאור סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני, ובפרט לאור כל שיתואר להלן. 19. לטענת התובעת, מסרה לה הגב' בלומנטל, כי היא קיבלה את אישורו של מר יאיר בר-קול להיקף משרה בשיעור 150% כמנהלת מרפ"ד, ורק אז הסכימה התובעת לקבל את התפקיד. לאור העדויות ששמענו, לרבות עדותה של התובעת, אנו קובעים כי לא ניתנה לתובעת הבטחה שכזו. מעבר לכך, שאין אנו מקבלים את עדותה של התובעת בנושא זה, עולות תמיהות נוספות ורבות, התומכות בדחיית טענת התובעת, כמפורט להלן. 20. מעדותה של התובעת עולה, כי עובר לקבלת המשרה ידעה כי היקף המשרה המאושר הינו 120%. למרות זאת, הסתפקה התובעת לטענתה בקבלת הבטחה בע"פ, לפיה היקף משרתה יעמוד על 150% לאורך שנים, כל עוד תמלא תפקיד מנהלת מרפ"ד. גירסה זו נראית לנו בלתי סבירה בעליל, בפרט לאור הנסיבות הסובבות, ויותר מכך; התובעת העידה כי ההבטחה ניתנה בשיחת טלפון בינה ובין הגב' בלומנטל, וגם טענה זו תמוהה בעינינו. יש לזכור כי עסקינן בתובעת אשר באותה עת עבדה במערכת החינוך שנים רבות, ואין זה סביר בעינינו כי היא תסתמך על הבטחה בע"פ שניתנה בשיחת טלפון, תוך שהיא יודעת כי ההבטחה מנוגדת להיקף המשרה הקבוע. 21. מהאמור לעיל עולה, כי התובעת טוענת כי ניתנה לה הבטחה בע"פ, המנוגדת להסכם קיבוצי ולהסדר קיבוצי. מעבר לכך, שאין אנו מקבלים את עדותה של התובעת בנושא, הרי שהתובעת לא זימנה לעדות את גב' בלומנטל ואת מר בר-קול, לשם תמיכה בטענתה. הגב' בלומנטל אינה מועסקת עוד ע"י הנתבעת מזה מס' שנים, ולפיכך אינה בשליטת הנתבעת ולא היתה כל מניעה כי התובעת תזמן אותה לעדות. מר בר-קול אינו מכהן כבר באותו תפקיד, וגם אותו יכלה התובעת לזמן לעדות. מדוע לא עשתה כן התובעת? בעדותה מסרה התובעת גירסאות סותרות בתשובה לשאלה זו. באשר לזימון הגב' בלומנטל לעדות: פעם מסרה התובעת כי היא מעבירה את האחריות בנושא לעורכי דינה, ובאותה נשימה הוסיפה, כי היא אמרה לגב' בלומנטל שייתכן והיא תוזמן להעיד, וזו אמרה כי היא תשמח לעשות כן. יחד עם זאת מסרה כי היא ציפתה כי בית-הדין יזמן את הגב' בלומנטל, ובאותה נשימה מסרה כי היא סבורה כי המסמכים הקיימים מספיקים. באשר לזימון מר בר-קול לעדות - לשאלה מדוע לא זימנה אותו לעדות, השיבה כי הוא כבר לא נושא באותו תפקיד, ובאותה נשימה מסרה כי לא היא מחליטה מי יוזמן להעיד, ועוד השיבה כי אינה זוכרת אם פנתה אליו בקשר לעדות בבית-הדין. אנו קובעים כי תשובותיה של התובעת בנושא זה היו מתחמקות ובלתי אמינות, ואין אנו מקבלים אותן. בנוסף לאמור לעיל, הציגה התובעת תשובות נוספות ביחס לאי-זימון העדים בלומנטל ובר-קול, וזאת בדברי ב"כ התובעת לאחר תום עדותה של התובעת, כמפורט להלן: "מאחר שבריאותה של הגב' בלומנטל לקויה התחשבנו בכך. מחקירת התובעת עלה הצורך לזמן את גב' בלומנטל". לית מאן דפליג, כי גירסה זו שמסרה ב"כ התובעת, מנוגדת לגירסאות שמסרה התובעת, מה גם שאין בה הסבר מוצדק לאי-זימון גב' בלומנטל לעדות; שהרי, אם בריאותה של זו לקויה - ניתן היה להגיש תצהיר מטעמה, ולמצוא דרך נאותה לשמוע את עדותה. בנוסף, לא הזכירה התובעת דבר באשר לבריאותה הלקויה של גב' בלומנטל, בעת שהעידה אודות שיחתה עימה, ואף העידה עדות סותרת; "אמרתי לה שיתכן ותזומן להעיד והיא אמרה בשמחה!". וכאשר נשאלה: "אם בשמחה, למה לא הבאת אותה?" השיבה: "שבית-הדין יזמן אותה". אין אנו מקבלים גם את הטענה כי הצורך לזמן את גב' בלומנטל עלה מחקירת התובעת - באשר כל גירסת התובעת בתובענה נשענת על הבטחה שקיבלה לטענתה מהגב' בלומנטל. לפיכך , הצורך לזמן את גב' בלומנטל לעדות היה ברור מראש, ובפרט נוכח גירסת הנתבעת בכתב הגנתה . מכאן, שלתובעת לא היתה סיבה טובה לכך שנמנעה מלזמן לעדות את גב' בלומנטל ו/או את מר בר-קול, ומחדלה זה משמש כנגדה. בנושא זה ראה : י. קדמי, "על הראיות" (מהדורת תשס"ד), עמ' 1648. 22. בנוסף לכל האמור לעיל, מנשאלה התובעת היכן המסמך המעגן את טענתה בדבר דרישה להיקף משרה של 150%, הגישה מכתב של הגב' בלומנטל מיום 30/5/01 (ת/1). מסמך זה נכתב לאחר שפרשה גב' בלומנטל לגימלאות, ובו נכתב: "... באותו זמן עבדה גב' ממן כמנהלת בית ספר בהיקף של 150% משרה. הודעתי לה שאפעל כדי להבטיח לה אותו היקף משרה כמנהלת המרפ"ד". הא ותו לאו! עינינו הרואות כי הגב' בלומנטל, במכתבה, לא כותבת שלתובעת אושר היקף משרה של 150% למשך כל זמן שתכהן כמנהלת מרפ"ד, אלא רק שהיא תפעל כדי להבטיח זאת. הדבר סותר את טענת התובעת, לפיה הגב' בלומנטל התייעצה עם הממונים עליה, והודיעה לה כי נתקבל אישורו של מר בר-קול להיקף משרה של 150%. במכתב ת/1 לא מוזכרת כלל פנייה של הגב' בלומנטל לממונים עליה, ולא מוזכר כלל שמו של מר בר-קול. אמנם, בהמשך המכתב צויין, כי "בשנים תשנ"ד - תשנ"ז, עד פרישתי לגמלאות, קיבלה גב' ממן, משרה בהיקף של 150% באישור מנהל כ"א במחוז". דא עקא, שגם בכך אין כדי לתמוך בטענת התובעת בדבר הבטחה להיקף משרה קבוע של 150%, ואף נהפוך הוא: בכך יש כדי לתמוך בטענת הנתבעת כי היקף המשרה עד שנת תשנ"ז אושר מידי שנה בשנה באורח זמני, כפי שעוד יפורט להלן. מכאן, שמכתבה של הגב' בלומנטל, הגם שהוא מהווה עדות מפי השמועה, לא יכול היה לסייע לתובעת, באשר תוכנו אף סותר את טענתה של התובעת. 23. בנוסף לעדות התובעת, שמענו את עדותה של גב' שרה ליכטברג, מנהלת גף כ"א בהוראה במחוז דרום של משרד החינוך והתרבות. עדותה של גב' ליכטברג היתה אמינה וקולחת, מפורטת ומקצועית, ואנו מקבלים אותה כמהימנה ביותר. מעדותה עולה, כי לא קיימת כל אסמכתא לכך שלתובעת הובטח היקף משרה בשיעור גבוה מ-120%. מעדותה עולה עוד, כי במהלך השנים תשנ"ד עד תשנ"ז, שולם לתובעת שכר עבור היקף משרה גבוה מ-120%, בהסתמך על בקשות והחלטות כמפורט להלן: בשנת תשנ"ד - התובעת הגישה בשנה זו בקשה לעבודה נוספת בהוראה מעבר לעבודתה במרפ"ד. טופס הבקשה צורף לתצהיר הגב' ליכטברג, והתובעת חתומה עליו כמי שמבקשת אישור לעבודה נוספת למשך שנת לימודים אחת בלבד, בתפקיד הדרכה במוסדות המפורטים בטופס. בשנת תשנ"ה - התובעת הגישה בקשה דומה לעבודה נוספת, אשר צורפה לתצהיר הגב' בלומנטל, וזאת לשנת לימודים אחת בלבד. בשנת תשנ"ו - וועדת חריגים של משרד החינוך אישרה לתובעת היקף משרה של 150%, לאור צרכים חיוניים ביותר, לשנת לימודים אחת בלבד המסמך הרלוונטי צורף לתצהיר הגב' בלומנטל. בשנת תשנ"ז - ניתן לתובעת אישור חריג לעבודה בהיקף משרה של 150%, ע"י סגן חשב משרד החינוך, למשך שנה אחת בלבד. המסמכים הרלוונטיים צורפו לתצהיר הגב' בלומנטל. בשנים תשנ"ח ואילך - לא ניתן לתובעת כל אישור להיקף משרה מעבר ל-120%. 24. מעדותה של גב' ליכטברג עולה עוד כי גב' בלומנטל לא היתה מוסמכת לאשר שעות נוספות, ואכן כך עולה גם מהמסמכים אשר הוגשו. עוד עולה מעדותה, המהימנה עלינו, שלתובעת שולם, לאחר שנת תשנ"ז, שכר ביתר עקב טעות. בשנת תש"ס, משנתגלתה הטעות, הופסק התשלום עבור השעות החריגות. אנו מקבלים את הסברה של הגב' ליכטנברג, שמחוז הדרום מטפל בלמעלה מ-20,000 מורים, ב-450 מוסדות חינוך, ולכן יתכן שיפלו טעויות, ולאחר שנתגלתה הטעות, היא תוקנה. כמו כן, נלמד הנושא כך שלא יקרו טעויות דומות בעתיד . 25. לאור כל המפורט לעיל, נחלשת עוד יותר גירסת התובעת. לו הובטח לה היקף משרה קבוע של 150%, מדוע הגישה בכל שנה בקשה חד-שנתית לאשר לה הגדלת היקף המשרה למשך שנת לימודים אחת בלבד ? בתשובה לשאלה בנושא, השיבה התובעת, ועוד הוסיפה והעידה, כדלהלן: "ש: את אמרת לנו שהתנית את קבלת המרפד בהיקף של 150% , אני רואה שבשנים תשנ"ד עד תשנ"ז יש בקשות ספצפיות לעבוד בהיקף 150% משרה , יש אישורים ספציפיים שמאשרים לך לעבוד מעל ל - 120% משרה , למה זה נחוץ , היה לך אישור מההתחלה ל - 150% לטענתך , למה את צריכה אישור פרטני כל שנה ת: כאשר היה הסכמה עם המפקחת לעניין זה לא התענייניתי איך זה יעשה . כך היא מצאה לנכון לעשות כדי לתת לי 150% משרה . ש: זה לא מדליק נורה אדומה שאת רואה שמשהו שהיה אמור להיות מסודר לחלוטין , כל שנה יש פרוצדורות חדשות של קבלת אותו אישור ת: אותי עניין קבלת 150% , איך שהמפקחת ביקשה לעשות עשיתי. שנה אחת זה היה יום פיקוח , שנה שניה זה היה הדרכה בבי"ס כך שדווח כאילו אני עובדת בבי"ס, שאת זה באמת עשיתי כחלק מהמשרה . ש: מה זה בעצם שונה מתפקיד של מנהלי מרפדים אחרים ת: אני הצטיינתי בנושא ההדרכה. המפקחת רצתה לנצל את כישוריי בנושא , אני הדרכתי מרפדים אחרים ,אשקלון,קרית מלאכי , עזתה . ש: אני טוען שבשנים שקיבלת אישור לעבוד מעל 120% בגלל שלפחות בחלק מהשנים באמת עבדת בתפקידים נוספים ולא רק במרפד ת: ממש לא. עבודתי כמנהלת מרפד מכילה את כל הרכיבים הללו . ש: כלומר את טוענת שאת כל השכר קיבלת עבור המרפד ת: העבודה מוגדרת כעבודת מנהל מרפד ש: אני צרפתי לתצהיר של הגב' שרה ליכטנברג , מסמכים שמצורפים לתצהיר הלא חתום , יש את נספח ו' , נספח ג' ,ד' כולם מכתבים של יאיר בר קול שבהם יש בקשה לאשר לך עבודה מעל 120% משרה ובשום מסמך הוא לא מזכיר את העובדה כי הבקשה מתבססת על הבטחה שהוא נתן לך דרך גב' בלומנטל בעת שנתמנית למנהלת מרפד. הוא לא מזכיר זאת בשום מסמך , מדוע ת: אין לי מושג ש: אולי בגלל שאותו אישור בע"פ מעולם לא ניתן לך ת: ניתן גם ניתן . ש: כל הבקשות לאשר לך העסקה חריגה יאיר בר קול עושה בכתב ת: כי הוא ניסה בע"פ וזה לא עזר ש: אני צירפתי מכתבים שלו והוא אדם מסודר, כשהוא מאשר או מבקש לאשר תוספות שכר החורגות מהמקובל , הוא עושה זאת בכתב, מדוע במקרה שלך כשהתמנית למנהלת מרפד הוא לא עשה כן. ת: אין לי מושג . ש: יכול להיות שאולי העובדה שלך ניתנו אישור העסקה חריגים בשנים מסויימות קשורה לכך שאת עובדת ותיקה , בכירה ומקושרת למערכת ת: לא. זה ניתן מהשנה הראשונה . ש: החל משנת תש"ס ספטמבר 99 ואילך קוצצה משרתך ל - 120% , האם ההתחייבות שנתנו לך אריאלה בלומנטל ויאיר בר קול היתה כל עוד תהי מנהלת מרפד ת: זה מה שאני הבנתי. ש: כלומר מדובר בהתחייבות בלתי חוזרת שמכאן והלאה יש לך זכות מוקנית לקבל 150% משרה ללא הגבלת תאריך ת: זה מה שאני הבנתי ש: האם את יודעת שבשעות נוספות מעבר למשרה הרגילה שלך אין קביעות ת: כך נבנתה המשרה שלי ואני לא רואה זאת כשעות נוספות . ש: אם זה חלק מהמשרה שלך ואת לא קוראת לזה שעות נוספות למה כל שנה את מגישה אישור חדש להעסקה בהיקף משרה מעל 120% ת: כך ביקשה המפקחת, כך היא אמרה שאפשר לעמוד בהבטחה שלה . ש: מהביטוי שלך כך היא אמרה שאפשר לעמוד בהבטחה שלה משתמע שהיה משהו לא תקין ולכן היה צריך לשנות ולהגיש אישורים כל שנה על מנת ליישם את ההבטחה ת: אין לי מושג מבחינת המפקחת מה מותר ומה אסור . ש: מי ביקש ממך למלא את הטפסים של השעות הנוספות ת: אריאלה בלומנטל ש: חובה למלא טופס שעות נוספות לא חלה על אותו עובד? ת: התאריכים משתנים , יכול להיות שביקשו ממני למלא 4 חודשים אחרי . כאשר לא ביקשו ממני לא מלאתי, כמו ב - 3 שנים שלאח ר מכן. ש: מי ביקש ממך ת: המפקחת . יכולנו לשבת בישיבה והמפקחת היתה פונה אלי ואומרת אל תשכחי למלא את הטופס ש: אני מבין שהמפקחים הם אלה שאחראים לפנות למאות אלפי עובדים במערכת החינוך לבקש למלא טפסים ת: אני יכולה להעיד על עצמי . אין לי מושג מה קורה לגבי אחרים . ש: מדוע הפסקת בשנת תשנ"ז להגיש בקשות על היקפי שעות מעבר ל - 120% ת: לא היתה אלי פניה למלא את הטופס ש: את לא חשבת שאם את עובדת שעות נוספות את צריכה להגיש איזה שהוא טופס כמו כל עובד במדינה שעובד מעבר למשרה ומתבקש לדווח כמה שעות הוא עובד מעבר למשרה ת: לא ראיתי זאת כשעות נוספות. אני מדווחת על כל העובדים של המרכז בתחילת שנה והמפקחת אישרה ". 26. מהאמור לעיל עולה שלתובעת לא היתה תשובה לשאלה מדוע הגישה בכל שנה בקשה חד-שנתית לשעות נוספות. התרשמנו כי התובעת ידעה, שמילוי הבקשות החד-שנתיות הינו חלק מניסיון לעקוף את היקף המשרה הקבוע לתפקיד מנהל מרפ"ד (120%), ע"י הוספה של תפקידים נוספים כביכול. התובעת מנסה להיתמם ולטעון כי עשתה את שהמפקחת ביקשה, מבלי לדעת ומבלי להבין; אולם עסקינן באשת חינוך ותיקה, ואין אנו מקבלים את טענתה כי לא התעמקה בנושא אלא רק בתוצאה הסופית. 27. בשנת תשנ"ח הפסיקה התובעת להגיש בקשות חד-שנתיות להיקף משרה מעבר ל-120%. משנשאלה מדוע לא דיווחה על שעות נוספות שכביכול ביצעה, השיבה: "לא ראיתי זאת כשעות נוספות". בכך יש משום סתירה פנימית והיתממות. שהרי, אם אין עסקינן בשעות נוספות לגירסת התובעת, מדוע דיווחה על כך בעבר כשעות נוספות?. תשובה נוספת שנתנה התובעת לאותה שאלה : "לא היתה אלי פניה למלא את הטופס". זוהי תשובה שאינה סבירה , מה גם שהיא סותרת את התשובה הראשונה . 28. בנוסף לכל האמור לעיל, מקבלים אנו את עדות גב' ליכטנברג, וקובעים כי היקף המשרה, אשר בהסתמך עליו שולם לתובעת שכר משתנה משנה לשנה, לא עמד על 150%, אלא בדרך כלל על פחות מכך. בנושא זה אנו מקבלים כמהימנה גם את עדותה של גב' חוה דניאל, גזברית מחוז דרום של משרד החינוך. ברי כי הדבר סותר את גירסת התובעת, לפיה הובטח לה היקף משרה קבוע של 150%. במצב דברים שכזה, לא ברור מדוע הסכימה התובעת להיקף משרה נמוך יותר מזה שהובטח לה. תמיהה זו פוגעת בגירסת התובעת ומחלישה אותה. בהקשר זה נציין כי אנו מקבלים כמהימנה את עדותה של גב' דניאל גם ביתר הנושאים, כמו באשר להיקף משרה של 120% הקבוע למנהל מרפ"ד אשדוד, וכמו באשר להיעדר אסמכתא לגירסת התובעת באשר להבטחה שניתנה לה. 29. מכל האמור לעיל עולה כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה; אין אנו מקבלים את עדותה ביחס להבטחה שכביכול ניתנה לה, ומאידך אנו מקבלים כמהימנות את עדויות הנתבעת התומכות בגירסת הנתבעת. למען הסדר הטוב נציין כי גם לו היתה ניתנת לתובעת הבטחה מאת הגב' בלומנטל (דבר אשר קבענו כי לא נעשה), הרי שגם אז לא היה תוקף להבטחה זו, ואף היה צידוק חוקי לבטלה, כפי שיפורט להלן. הבטחה מינהלית 30. פסק-הדין המנחה בסוגיה ניתן בפרשת סאי-טקס. ראה: בג"צ 135/75 סאי-טקס בע"מ נ' שר המסחר והתעשייה, פד"י ל(1) 673. בהילכת סאי-טקס קבע כבוד השופט ברנזון את התנאים המצטברים לקיומה של הבטחה מינהלית מחייבת, והפסיקה המאוחרת הלכה בעקבות הלכה זו וקבעה 3 תנאים מצטברים על מנת לבסס הבטחה מינהלית. ראה: ר' הר-זהב, המשפט המינהלי הישראלי, הוצאת שנהב, מהדורת תשנ"ז, עמ' 518 - 534. בג"צ 142/86 דישון כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' שר החקלאות, פד"י מ (4) 523. א. שטיין, "הבטחה מינהלית", משפטים יד (תשמ"ה), 255. 31. במקרה דנן, לא מתקיימים התנאים הנדרשים לשם מתן תוקף להבטחה מינהלית, וזאת כמפורט להלן: א. נותן ההבטחה הוא בעל הסמכות לתיתה - הגב' בלומנטל, אשר לטענת התובעת הבטיחה לה את ההבטחה, לא היתה מוסמכת להבטיח הבטחה שכזו, מאחר ותפקידה היה בתחום הפדגוגי בלבד, וכך גם מר בר-קול. הגורם המוסמך היה מנהל המחוז בלבד, וזאת בהתאם לתקנון, בהתאם לעדויות אשר הובאו בפנינו. אנו קובעים כי התובעת ידעה כי גב' בלומנטל אינה מוסמכת להבטיח הבטחה בנושא היקף משרה. התובעת ניסתה להיתמם וטענה כי לא ידעה שיש וועדת חריגים, וכן כי לא הכירה את סגן חשב משרד החינוך; דא עקא, שהיא מכותבת במכתב [נספח ו' לתצהיר גב' ליכטנברג ], ממנו עולה, כי מי שאישר לה את היקף המשרה בשנת תשנ"ז הינו סגן חשב משרד החינוך. ונזכיר כי עסקינן באשת חינוך ותיקה. ב. נותן ההבטחה התכוון להקנות לה תוקף משפטי מחייב - בפסיקה נקבע, כי הבטחה שניתנה בע"פ מחזקת את הסברה שניתנה ללא כוונה להקנות לה תוקף משפטי מחייב. ראה: בג"צ 653/79 עזריאל נ' מינהל אגף הרישוי, פד"י לה (2) 85. במקרה דנן נטען להבטחה בע"פ, בעוד שמן הראיות עולה כי הבטחה כגון דא היתה אמורה להינתן בכתב, כפי שנוהג לעשות משרד החינוך. בהקשר זה, אנו מקבלים את עדויותיהן של גב' ליכטנברג וגב' דניאל. ג. נותן ההבטחה הוא בעל יכולת לקיימה - לאור האמור לעיל, ברי כי תנאי זה לא נתקיים במקרה דנן. 32. מהאמור לעיל עולה, כי לא נתקיימו התנאים הנדרשים לשם מתן תוקף להבטחה מינהלית. למען הסדר הטוב נעיר כי גם לו היו מתקיימים התנאים, הרי שהיה קיים צידוק חוקי לחזרה מההבטחה שניתנה לאור האינטרס הציבורי הכרוך בנושא. שהרי, התחייבות לפיה התובעת תועסק בהיקף משרה של 150%, בניגוד להסכם קיבוצי ולהסדר קיבוצי, ובפרט שזו ניתנה בע"פ וקוימה בהחבא ובדרכים לא דרכים - יש לבטלה, באשר היא נוגדת מינהל תקין. זהו אינטרס ציבורי כבד משקל, המצדיק את ביטול ההבטחה. ראה: בג"צ 799/80 שלם נ' פקיד הרישוי לפי חוק הירייה התש"ט-1949 , פד"י לו (1) 317. קביעות נוספות 33. ראינו אם כן, כי לתובעת שולם בטעות שכר ביתר. עם גילוי הטעות החלה הנתבעת לשלם לתובעת את השכר הנכון מכאן ואילך, ובכך נהגה כדין. שהרי, תשלום ששולם בטעות אין לתובעת זכות קנויה להמשיך לקבלו; כך במקרה של העלמת עין מצד המעביד, וכך במקרה של טעות אשר נעשתה בלא כל כוונה. ראה: ע"ע 39/99 אסרף נ' מדינת ישראל, פד"ע לז 179. כל זאת , בנוסף לכך שלתובעת אין זכות להמשיך ולהיות מועסקת ב"עבודה נוספת" ללא הגבלה . ודוק; במקרה דנן, כל שעשתה הנתבעת היה לשלם לתובעת את שכרה הנכון מיום גילוי הטעות ואילך. הנתבעת לא דרשה מן התובעת השבת כספים שקיבלה שלא כדין, ואם תעשה זאת בעתיד ייבחן הדבר בנפרד ולאור מבחנים שנקבעו בפסיקה. 34. עוד העיד בפנינו העד גד דעי, ממלא מקום מזכ"ל וראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות המרחב. אנו סבורים כי עדותו של מר דעי אין בה כדי לתרום דבר, באשר הוא לא היה מעורב בזמן אמת, עת ניתנה כביכול ההבטחה הנטענת . עדותו של מר דעי דווקא תומכת בעמדת הנתבעת במספר נושאים; כמו בשאלת הגורם המוסמך במשרד החינוך לאשר חריגות (מנהל המחוז); וכמו בעדותו כי משרד החינוך נוהג להקנות שכר והטבות, מעבר למקסימום הקבוע בנהלים, בכתב, ולא בע"פ, וגם זאת למשך שנת לימודים אחת. 35. בהמשך לקביעתנו בדבר התנהלות התובעת, אנו מוסיפים וקובעים כי התובעת נהגה בחוסר תום-לב בעת קרות האירועים נשוא התובענה וגם במהלך ניהול התובענה. בהקשר זה נוסיף קטע מעדותה של התובעת, כמפורט להלן:- "ש: נספח א' לתצהיר של שרה ליכטנברג ...כתבת שאת מועסקת במרפד אשדוד , בבי"ס נוף ים,מרפד אשקלון ובהדרכת מדריכים במחוז , אם את טוענת שקיבלת את כל השכר רק על העבודה במרפד מדוע ציינת את כל מקומות העבודה הנוספים ת: עבודתי הכילה את כל הללו . זה חלק מהמשרה . ש: אם זה חלק מהמשרה שלך כמנהלת מרפד , את לא צריכה לכתוב היכן עבדת , ת: הבנתי שזה לפי בקשת המפקחת ש: האם העובדה שרשמו בטופס השעות הנוספות מספר מוסדות האם זה נועד על מנת להכשיר את התוספת שקיבלת שלא כדין ת: אין לי מושג אחרית דבר 36. מכל האמור לעיל עולה כי דין התובענה להידחות, וכך אנו קובעים. התובעת לא הוכיחה את תביעתה, ואין אנו מקבלים את עדותה, לפיה ניתנה לה הבטחה להיקף משרה של 150%. גם לו היתה ניתנת לתובעת הבטחה כטענתה, הרי שזו היתה חסרת תוקף, ואם היה לה תוקף היה ניתן לבטלה. בנוסף, לתובעת אין זכות קנויה להמשיך להנות מטעות של הנתבעת, ולקבל כספים שלא כדין, ובפרט לאור ידיעתה כי היא מקבלת כספים שלא כדין. 37. התובענה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בשיעור 8,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. שינוי היקף משרהמשרה