חתימת בא כוח על הסכם פשרה בשם לקוחו

פסק דין תביעה זו עניינה, תביעת לתשלום פיצוי בגין הפרת חובת נאמנות ונזק אשר נגרם לטענת התובע עקב מעשיה ו/או מחדליה של הנתבעת. רקע עובדתי 1. התובע עולה חדש מאתיופיה. 2. התובע עבד כשומר בחברת "שירותי השומרים" מחודש 9/99 עד 6/01, מועד בו התפטר מעבודתו. 3. התובע פנה אל ההסתדרות למען תייצגו בבית הדין לעבודה בתביעה כנגד מעסיקתו חברת "שירותי השומרים" ובעניינו טיפל מר גבי משעלי, מזכיר האיגוד המקצועי אשר הינו עובד הנתבעת. 4. התובע חתם על יפוי כוח ובו מינה את מר משעלי כבא כוחו ומר משעלי ערך עבור התובע כתב תביעה (נספח א' לכתב התביעה) ובה דרש כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך 5,987 ש"ח. ב. פדיון חופשה בסך 3,080 ש"ח. ג. פדיון הבראה בסך 3,100 ש"ח. ד. החזר הוצאות נסיעה בסך 2,904 ש"ח. 5. כתב התביעה נחתם על ידי התובע והוגש על ידו. 6. מר משעלי, חתם בשמו של התובע על הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 2/3/03 ולפיו, לסילוק סופי ומלא של תביעתו של התובע, תשלם מעסיקתו חב' "שירותי השומרים בע"מ" סך כולל של 8,000 ₪ (להלן "הפשרה"). 7. מר משעלי לא פנה אל התובע ולא ביקש את הסכמתו לפשרה. גדר המחלוקת 8. בית הדין (כב' השופטת הופמן) בהחלטתו מיום 1.12.03 קבע כי לבית הדין הסמכות העניינית לדון בתביעת התובע על פי סעיף 24 (4) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט 1969. משכך, נותרו הצדדים חלוקים ביניהם בשאלות הבאות: א. האם הנתבעת הפרה כלפי התובע את חובת השליחות והנאמנות? ב. האם הנתבעת התרשלה בעת ייצוגו של התובע בתביעה בתיק דמ 2585/02? ג. האם זכאי התובע לפיצוי בגין נזקיו כמפורט בסעיף 28 לכתב התביעה? ואם כן, לכמה? טענות התובע 9. לטענת התובע, עבר תאונת עבודה אשר אילצה אותו להתפטר מעבודתו בשל מצב בריאותי ומשכך, פנה לסיועה של הנתבעת והגיש תביעה לתשלומים להם הוא זכאי לטענתו ממקום עבודתו. 10. לטענתו, הגיע מר משעלי להסדר פשרה עם המעסיקה ואולם, הנתבעת באמצעות מר משעלי לא ביקשה ממנו את הסכמתו לפשרה הנדונה בטרם החתימה ולא הבהירה לו מהם פרטי הפשרה והמשמעות לכך בדין וזאת על אף חובתה לאתרו בטרם החתימה על הסכם הפשרה ולקבל את הסכמתו לפשרה המוצעת. על כן, התרשלה הנתבעת בייצוג התובע בפני בית הדין ובמחדליה הפרה את חובת הנאמנות והשליחות שהיא חבה לתובע. 11. לטענת התובע, היה זכאי לקבל תשלום בגין שעות נוספות, אולם הנתבעת נמנעה מלדרוש רכיב זה בכתב התביעה וכעת חסומה דרכו לתביעה זו. 12. מוסיף וטוען התובע, כי כתובתו אשר צויינה בכתב התביעה הינה מדוייקת, והיה זה מן הראוי לשלוח אל התובע מכתב בנוגע לעניינו, טרם חתימת הפשרה. בנוסף, מציין התובע, מס' הטלפון של התובע מופיע בדפי זהב והנתבעת יכולה היתה לברר את מס' הטלפון של התובע, אך נמנעה מלעשות כן. 13. התובע טען כי התייצב מס' פעמים במשרדי הנתבעת, אולם נענה ע"י מר משעלי: "אני לא עובד אצלך. אל תבוא אלי כל יום. תקבל זימון דרך בית הדין". 14. לטענת התובע, נוכח מחדליה של הנתבעת נגרמו לתובע נזקים שבגינם מבקש הוא לפצותו כדלקמן: א. 7,071 ש"ח (הפרש בין התביעה לסכום הפשרה) בערכי הקרן. ב. 5,000 ש"ח בגין אי הכללת רכיב תביעה של שעות נוספות. ג. 13,000 ש"ח בגין הפרת חובת נאמנות ושליחות. טענות הנתבעת 15. לטענת הנתבעת, מר משעלי לא ייצג את הנתבעת ולא פעל מטעמה, אלא ייצג את התובע ופעל מטעמו. לפיכך, לא הנתבעת הסכימה להסכם פשרה, אלא התובע באמצעות בא-כוחו, ע"פ הסמכות שניתנה לו בייפוי הכוח החתום על ידי התובע. 16. הנתבעת טוענת, כי טרם חתימת הסכם הפשרה בתיק העיקרי, נעשו ניסיונות רבים ליצור קשר עם התובע אך ללא הצלחה. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי על פי ייפוי הכוח, התובע הסמיך את מר משעלי להתפשר בכל עניין הנוגע או הנובע מעניינו לפי שיקול דעתו ולהתפשר בשמו בבית המשפט או בבית הדין לעבודה, לפני שופט או לפני נציגי ציבור, או מחוצה להם ועל כן לא היתה כל חובה על פי יפוי הכח לאתר את התובע טרם חתימת הסכם הפשרה (אף שעשתה כן) ולקבל את הסכמתו. 17. באשר לתביעת התובע להפרשי התשלום בין קרן התביעה לסכום הפשרה - טענה הנתבעת כי טענת התובע שאין מחלוקת לגבי רכיבים אלה היא בגדר השערה בלבד שלא ניתן להוכיחה ללא ניהול התביעה המקורית. ואילו באשר לתביעה לשעות נוספות, טוענת הנתבעת כי התובע היה צריך להוכיח את זכאותו לתשלום בעד שעות נוספות בסך 5,000 ש"ח, אולם התובע לא פירט או כימת את השעות בגינן הוא היה דורש תשלום מהמעביד, ולא ניתן להבין מהמסמכים שצירף כיצד הגיע לסכום בסך 5,000 ש"ח. 18. הנתבעת טוענת, כי התובע חתם על כתב התביעה והגיש את התביעה לבית הדין, ובמידה והיה חסר רכיב בתביעה, אזי היה מוטל על התובע להביא זאת לתשומת ליבו של מר משעלי ולדאוג להכללת הסעד בתביעתו. משלא עשה כן, אין לתובע להלין אלא על עצמו. 19. עוד טוענת הנתבעת, כי מר משעלי פעל בהתאם לסמכות אשר ניתנה לו בייפוי הכוח אשר עליו חתם התובע ואין לומר כי התרשל בצורה מחפירה, אלא לכל היותר, ניתן לומר שמר משעלי טעה בתום לב בהפעלת שיקול הדעת הניתנת לו ע"פ ייפוי הכוח שעליו חתם התובע. חובת השליחות והנאמנות 20. התובע חתם על יפוי כח כדלקמן - "ייפוי כוח אני X גדעון -8 הח"מ ממנה בזה את משעלי גבי - מזכיר איגוד מקצועי הסתדרות העובדים הכללית החדשה- בא-כוחי בעניין תביעה שלי נגד שירותי השומרים (1989) בע"מ. מבלי לפגוע בכלליות המינוי הנ"ל יהיה בא-כוחי רשאי לעשות ולפעול בשמי ובמקומי בכל הפעולות הבאות, כולן ומקצתן הכל בקשר לעניין הנ"ל והנובע ממנו כדלקמן: 1. ... 2. ... 3. למסור כל עניין הנובע מהעניין האמור לעיל לבוררות, כולל רשות השיפוט של ההסתדרות הנ"ל, ולחתום על שטר בוררין שבא-כוחי ימצא לנכון ולמועיל. להתפשר בכל עניין הנוגע או הנובע מעניינים האמורים לעיל לפי שיקול דעתו של בא-כוחי, ולהתפשר בשמי בבית המשפט או בבתי הדין לעבודה, לפני שופט או לפני נציגי ציבור, או מחוצה להם. 4. לנהל את ענייני הנ"ל ולנקוט בכל הפעולות ולחתום על כל מסמך או כתב בלי יוצא מן הכלל הכל כפי שבא-כוחי ימצא לנכון ולפי ראות עיניו בכל עניין הנובע מהעניין הנ"ל. 5. ... לראיה באתי על החתום, היום 15.7.02." (הדגשות שלי - י.א.ש.). 21. ונשאלת השאלה - מהם יחסי הצדדים? אין מחלוקת כי התובע פנה לסיועה של הנתבעת בהיותה ארגון עובדים הדואגת בין היתר ליצוג עובדים בבתי הדין לעבודה. הרשות לייצג נובעת מהוראות סעיף 34 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969 הקובעות - "בבית הדין רשאי בעל דין להיות מיוצג על ידי מי שקבע לכך ארגון עובדים או מעבידים שהמיוצג חבר בו; ..." אין כל ספק כי מר משעלי שואב את כל מעמדו וסמכויותיו מהעובדה שהוא עובד הנתבעת ומשמש מטעמה כמזכיר איגוד מקצועי המורשה לייצג בבתי הדין לעבודה מכח תפקידו זה וממילא, הנתבעת ומר משעלי כאחד הינם שלוחיו של התובע וטוב עשתה הנתבעת משזנחה בסיכומיה את טענתה כי יחסי השולח - שלוח מתקיימים רק בין התובע לבין מר משעלי. 22. באשר למערכת היחסים בין הצדדים להליך זה - הלכה היא, כי שליחות היא ייפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי. ביסוד הגדרה זו עומד "כוח הייצוג" על ידי פעולת הייצוג אשר השלוח מבצע כלפי צד שלישי, הוא מביא לידי שינוי במצבו המשפטי של השולח כלפי הצד השלישי. 23. סעיף 5 לחוק השליחות התשכ"ה - 1965 דן בהיקף השליחות וקובע - "א. השליחות חלה, באין הגבלה בהרשאה, על כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצועו התקין של נושא השליחות, אולם, אין היא חלה, באין הרשאה מפורשת לכך, על הליכים לפני בית המשפט, בית הדין או בורר ולא על פשרה או ויתור או פעולה בלי תמורה. ב. רשאי שלוח לעשות כל פעולה דחופה ובלתי צפויה מראש הדרושה באופן סביר לשמירה על ענייני השולח בקשר לנושא השליחות, אף אם הפעולה חורגת מתחום ההרשאה". כאמור, היקף ההרשאה נקבע על פי הבעת הרצון של השולח או כלפי הצד השלישי. בנוסף לכך, מרחיבים את ההרשאה על פעולות נוספות, שביחס אליהן לא בא גילוי רצון מפורש או משתמע כאשר ההרשאה הקיימת חסרת הוראה בעניין זה וחסר זה נוגד את התכלית המונחת ביסוד ההרשאה. במצב דברים זה וכאשר השתיקה אינה מתפרשת כהסדר שלילי, ניתן להשלים את החסר, כך נוצרת הרשאה משלימה. 24. ישנם מקרים בהם יעמוד השלוח בפני מצב דברים שבו כדי לשמור על ענייני השולח עליו לבצע פעולה משפטית שאין לו הרשאה לבצעה ואם הפעולה לא תבוצע, יגרם נזק לענייני השולח בקשר לנושא השליחות, ולכן, לפי סעיף 5 לחוק השליחות רשאי השלוח לבצע כל פעולה דחופה ובלתי צפויה מראש הדרושה באופן סביר לשמירה על ענייני השולח בקשר לנושא השליחות, וזאת אף אם הפעולה חורגת מתחום ההרשאה. 25. על השלוח מוטלת חובת נאמנות כלפי השולח. מכוחה של חובה זו, על השלוח להעמיד בראש מעייניו את הגשמת האינטרס של השולח, אך מעל לכל, השלוח צריך להפעיל את כוח הייצוג למען השולח. סעיף 8 לחוק השליחות הוא הסעיף הראשון שדן בחובות השלוח כלפי השולח. הסעיף קובע: "קיבל אדם עליו להיות שלוח חייב הוא לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו". חובתו הבסיסית של השלוח, בצד חובת האמון, היא בציות להוראות השולח. השליחות נועדה לשרת את האינטרסים של השולח, והשולח הוא השופט המתאים לקביעה מה טוב בעבורו. על כן, אל לו לשלוח לבצע פעולה משפטית שהשולח אינו רוצה בביצועה, גם אם לדעת השלוח ביצוע פעולה זו תביא תועלת לשולח. (ע"א 841/76 יצחק בן אריה נ' סאלח יוסף סבהרה ואח', פ"ד לג (1) 85, 87-88) לעיתים יעמוד השלוח בפני מס' דרכי פעולה. חובת תום הלב עשויה להטיל עליו חובה לחזור אל השולח, לברר עמו העניין, ולקבל הנחיותיו. כך, למשל, כאשר לשלוח יש ספקות, מן הראוי הוא שיפנה לשולח לקבל הנחיותיו. עם שינוי הנסיבות על השלוח לפנות לשולח, ולקבל את הנחיותיו החדשות. עליו ליזום בעצמו את הפניה ואין עליו להמתין ליוזמת השולח. (א. ברק, חוק השליחות, כרך ב', 1996, עמ' 1027) 26. התובע העיד בפני ביה"ד - "ש. מתי פעם ראשונה כשידעת על הסכם הפשרה שנחתם, מתי פעם ראשונה שידעת שהוא חתם הסכם פשרה? ת. הוא שלח לי מכתב לבוא לקחת במשרד וגם את התלוש וזה היה באוגוסט 2003. אני לא זוכר אבל הוא שלח לי מכתב. ש. אם אני אומר לך שלפי תזכורת של משעלי גבי ב- 12/3/02 היית אצלו במשרד והוא נסע לתת לך את השיקים ואמר לך על הסכם הפשרה ואז לא הסכמת ואמרת פעם ראשונה שאתה לא מסכים עם זה ולא קבלת השיקים ויכול להיות שזה היה במרץ 2002 ת. יכול להיות, הוא שלח לי מכתב לבוא לקחת את השיקים ואז באתי אליו. ש. לפי התזכורת שלו זה היה ב- 12/3. הסכם הפשרה נחתם בתוקף וקיבל תוקף של פס"ד ב- 2/3 לדעתי כ- 10 ימים לפני כן ובתזכורת אמר שאם אתה לא מסכים הוא מחזיר השיקים ותבטל אותם, ניסית ללכת לחברת השומרים ולומר שאתה לא מסכים לפשרה הזאת? ת. אני הבנתי במכתב על כמה ההסכם נסגר ושאלתי למה זה כך והוא אמר שככה נקבע בבית המשפט. אמרתי שאני לא מוכן לזה והלכתי הביתה. לא לקחתי את השיקים. אז החזיר אותם משעלי לחברה. קבלתי אותם אחרי כמה חודשים באמצעות עו"ד על פי עצה שלו. ש. בסעיף 27 לתצהירך אתה כותב שהאבסורד הוא שאותם 8,000 ש"ח הוצעו לי ע"י מעסיקתי לשעבר בטרם הוגשה התביעה. מי הציע לך זאת? ת. משעלי אמר לי לפני כן לשלם לי 6,000 ש"ח, 6,500 ש"ח ואמרתי שאני לא מוכן לזה ואז אמר ואם יתנו לך 8,000 ש"ח ואמרתי שגם אני לא מוכן ובקשתי שיסביר לי אם זה חופשה או פיצויים או הבראה והוא אמר שזה סך הכל. ש. לפי מה שאתה ענית עכשיו מה שכתוב בס' 27 זה לא מידיעתך האישית, אף אחד מהחברה לא הציע לך ת. לא, זה מה ששמעתי ממשעלי". (פרוטוקול מיום 5/9/04 עמ'6-5) מעדותו של התובע עולה, כי מר משעלי לא יצר קשר עם התובע ולא התייעץ עימו לפני שחתם על הסכם הפשרה. לתובע נודע על הסכם הפשרה רק לאחר החתימה על ההסכם ולאחר שההסכם קיבל תוקף של פסק דין. 27. התובע העיד בפני בית הדין כי מר משעלי פנה אליו בנסיון לברר לאיזו פשרה יסכים אם תוצע לו כזו ולטענתו ציין במפורש כי פשרה בסך של 8,000 ₪, לא באה בחשבון מבחינתו ולכן הוגשה התביעה (סעיף 18 לתצהיר התובע). התובע נחקר בעניין זה וגרסתו לא נסתרה אף שמר משעלי מכחישה מכל וכל. בעניין זה מהימנה על בית הדין עדותו של התובע אשר עולה בקנה אחד עם העובדה כי גם לאחר חתימת הפשרה סירב לקבל לידיו את השיקים על סכום הפשרה אף שלגרסת מר משעלי היה התובע "לחוץ לכסף" ולחץ על מר משעלי להגיע לסיום ההליך. 28. בצדה של חובת הנאמנות הכללית מציין חוק השליחות מספר כללי נאמנות מיוחדים וביניהם: "(1) יגלה לשולח כל ידיעה וימסור לו כל מסמך הנוגעים לנושא השליחות ויתן לו דין וחשבון על פעולותיו". ביסוד השליחות מונחת ההנחה כי השליחות נועדה לקיים ולקדם את עניינו של השולח. לכן טבעי הוא כי הדין מטיל על השלוח חובת גילוי בכל עניין הנוגע לנושא השליחות. בלא גילוי זה עשוי השולח לגשש באפלה והשליחות עשויה לפעול שלא בהתאם לאינטרסים שלו. משיגלה השלוח לשולח כל עניין הנוגע לשליחות, יוכל השולח לקבל החלטה בעניין השליחות המבוססת על ידיעת העובדות והערכתן. (ע"א 262/86 רוט נ. דיק אנד קומפ פ"ד מה(2) 353, 367). חובת הגילוי מבטיחה שקיפות, ומקטינה על ידי כך את האפשרות שהשלוח יפעל שלא למען האינטרסים של השולח. 29. על השלוח למסור לשולחו דין וחשבון על פעולותיו. על השלוח לתור אחר השולח ולמסור דין וחשבון לשולח גם אם לא נתבקש לכך על ידי השולח. אם נתבקש השלוח, עליו למסור דין וחשבון על פעולותיו ללא דיחוי לשולח. הדיווח חייב להיות מלא, אמיתי ומדוייק. חובתו של השלוח למסור ידיעות, מסמכים ודין וחשבון אינה מותנית בדרישה מהשולח. במצב הדברים הרגיל על השלוח להנהיג שיטת עבודה לפיה יימסר באופן סדיר מידע לשולח. כאשר באה לידיעת השלוח מידע או מסמך אשר לפי הערכתו על השולח לדעתם שכן הם עשויים להשפיע על המשך פעולות השלוח או פעולות השולח בנושא השליחות, על השלוח להעבירם במהירות האפשרית לשולח. חובה זו אינה מסתיימת עם סיום השליחות, והיא נמשכת זמן סביר לאחר סיום השליחות. כמו כן, אם עבר זמן רב מדי, עשויה הדרישה לדיווח לנגוד את עקרון תום הלב. (א. ברק, חוק השליחות, כרך ב', 1996, עמ' 1053-1058) 30. התובע העיד בפני בית הדין כי כאשר פנה למר משעלי לברר את עניינו נענה לא פעם במילים ""אני לא עובד אצלך. אל תבוא אלי כל יום. תקבל זימון דרך בית הדין". גם מר משעלי עצמו העיד בפני בית הדין כי התובע נהג להתייצב אצלו לפחות פעמיים בשבוע ואולם לטענתו בשלב מסויים התובע "נעלם". איננו יכולים שלא לתהות האם הפסיק התובע לבוא אל מר משעלי לאור הוראותיו המפורשות של מר משעלי עצמו, לתובע שלא יבוא אליו. יתר על כן מהעדויות עולה, כי כתב התביעה נערך על ידי מר משעלי בכתב ידו וגם פרטי התובע נרשמו שם בכתב ידו. על גבי כתב התביעה מופיעה כתובתו הנכונה של התובע ומספר טלפון ופקס שגויים אשר מתברר בדיעבד כי מספר הטלפון הוא של ההסתדרות ואילו מספר הפקס הוא של הנתבעת באותה תביעה דהיינו חברת "שרותי השומרים". 31. משעולה מהעדויות כי התובע הגיש את כתב התביעה בעצמו לבית הדין ומשאין חולק כי התובע קורא וכותב בשפה העברית, הרי שהיה על התובע להפנות את מר משעלי לפרטים השגויים בכתב התביעה ובכך קיימת רשלנות תורמת של התובע בכל הנוגע לניהול ההליך בבית הדין בתביעתו נגד שירותי השומרים. אך אין בכך כדי להקל מאחריותו של מר משעלי לעניין החתימה על הסכם הפשרה. 32. כעולה מהוראות חוק השליחות, ובמיוחד לאור התנגדותו המפורשת של התובע שהובעה מראש בפני מר משעלי לסכום הפשרה, היתה חובה על מר משעלי לפנות לתובע לקבל את אישורו בטרם יחתום על כל הסכם בשמו. יתר על כן, גם אם סבר כי ההסכם עולה בקנה אחד עם טובתו של התובע היה עליו לחזור ולבקש את אישורו. משנוכח מר משעלי כי מספרי הטלפון הרשומים על גבי כתב התביעה שגויים היה עליו לשלוח מכתב ו/או מברק לתובע (כפי שלטענתו עשה בפקס) ולוודא קבלתם על ידי התובע. 33. יפוי כח אינו מהווה "שיק פתוח" המאפשר לשלוח לנקוט בכל פעולה הנראית לו סבירה בנסיבות העניין, במיוחד כאשר מדובר בפעולה הסותמת את הגולל על התביעה או מושא השליחות, מן הראוי הוא לפנות אל השולח ולקבל את הסכמתו לפעולה זו. 34. הוראות סעיף 34 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969 קובעות זכות ייצוג על ידי מי שנקבע לכך ע"י ארגון העובדים או המעבידים, בין אם הוא עו"ד ובין אם לאו. הוראות אלה מפקידות בידי ההסתדרות כוח רב לשנות את זכויותיהם וחובותיהם של ציבור העובדים החברים בהסתדרות. ההסתדרות הכללית מחוייבת בכל מעשה שהיא עושה ואשר יש בו להשפיע על זכויות וחובות של עובדים, להפעיל שיקול דעת בהגינות, בסבירות, ללא שקילת שיקולים זרים, מתוך שוויון וללא אפליה. (ראה עב 5817/00 עליזה נגלר נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, עבודה אזורי, כרך יב', 940) בשל כח זה הנתון בידי נציגי ארגון העובדים, יש מקום להקיש לעניין חובת הנאמנות ביצוג העובדים בפני בית הדין מההוראות החלות על עורכי הדין באשר מטרת היצוג זהה וחובות הנאמנות זהות. 35. בעניין זה נדרשה גם ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין לשאלה דומה - האם רשאי עו"ד להתפשר בשם לקוחו מבלי לקבל את הסכמתו הספציפית לתוכן הפשרה וקבעה כי גם במקרה בו נותק הקשר בין עוה"ד לבין הלקוח וכי התביעה עומדת על סף התיישנות הרי - "שאין עו"ד רשאי במקרה זה להיענות בשם לקוחו להצעת הפשרה שהוצעה לו. אומנם ייפוי הכוח מאפשר לעו"ד גם לחתום בשם מרשו על כתבי קבלה ושחרור, אך בהעדר אפשרות להביא את הצעת הפשרה לידיעת הלקוח, מנוע עו"ד מלעשות שימוש בסמכות זו, שכן כללי האתיקה אוסרים על פשרה הנעשית בניגוד לדעת הלקוח או שלא בידיעתו. הוועדה מדגישה כי גם החשש שכספי הפשרה ירדו לטמיון אינו מצדיק ביצוע פשרה שאינה על דעת הלקוח". (ראה כתב העת "עט ואתיקה", גיליון מס' 23 ). אמנם במקרה נוסף בו עו"ד שייצג לקוח בהליך אזרחי, התפשר בשמו עם הצד שכנגד והלקוח טען כי דבר הפשרה נודע לו רק אחרי מעשה, ולו היה הדבר מובא לידיעתו מראש, היה מתנגד לפשרה במתכונת שבה סוכמה, בעוד שועדת האתיקה סברה כי, עו"ד אינו רשאי להתפשר בשם לקוחו מבלי לקבל את הסכמתו הספציפית לכך, אפילו יש בייפוי הכוח היתר כללי להתפשר, הרי שבית הדין המשמעתי קבע כי- "כאשר עניין נמסר לטיפולו של עו"ד במסגרת הליך משפטי, מוטל על עו"ד המייצג לנקוט עמדות ולבצע פעולות בהסתמך על ניסיונו וידיעותיו המקצועיים. ההחלטה בתחום המקצועי לעולם מסורה בידי עו"ד המייצג, ובכלל זה השאלה אם ומתי להביא אותו הליך לידי סיום. מסקנה הפוכה מרוקנת מכל תוכן את העיסוק בעריכת דין, שכן היא מחייבת את עו"ד להביא בפני מרשיו לאישור כל פעולה וצעד שיש לעשות ולנקוט, דבר זה איננו סביר.... לפיכך יש לקבל את הטענה הטרומית ולקבוע כי אין במעשים המיוחסים לנאשם, אפילו נעשו, משום עבירה." (כתב העת "עט ואתיקה", גיליון מס' 3 ). 36. אף אני סבורה כי חובתו של בא כוח תובע לברר עימו את הסכמתו להצעת הפשרה בטרם יחתום מטעמו על ההסכם. העברת עניינו של תובע לטיפולו של נציג המסייע לו בניהול ההליך המשפטי, אין משמעו שהתובע איבד את העניין בתביעתו והינו מסכים לכל אשר יפעל בא כוחו ואין משמעו כי בעל הדין איבד את השליטה בניהול ההליך (כפי שיתכן ועולה מהחלטת בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין). קל וחומר כאשר סירב התובע מראש להתפשר בסכום המוצע וכאשר לא קיימת כל דחיפות העולה כדי הוראות סעיף 5 (ב) לחוק השליחות לחתימה על הסכם הפשרה. 37. מר משעלי העיד - "ש. למה לא שלחת מכתב לתובע הביתה לפני שחתמת על הפשרה שאומרת לו שהוצעה פשרה על סך 8,000 ש"ח וזאת הפשרה? ת. יש פקס, בכתב התביעה ישנו מספר טלפון והרמתי אליו כמה פעמים טלפון ולא תפסתי אותו. ניסיתי מספר פעמים לתפוס אותו וגם בעזרת בית הדין ניסיתי ואמרו שגם פה המכתבים לא הגיעו. כשהתקשרתי בטלפון היה צליל של פקס כל הזמן, אמרתי שאנסה לשלוח לו פקס ורשמתי לו מכתב ב- 22/1/03 האומר צור עמי קשר בנושא התביעה, יש הצעה לפשרה בסך של 8,000 ש"ח. אחרי המכתב לא קיבלתי תגובה ואז אני הבנתי, הרי היתה תקופה שהוא בא אלי הרבה ופתאום הוא נעלם ולבית הדין מכתבים חזרו ולא תפסתי אותו ואמרתי שאולי הוא עזב את הבית. מס' הפקס הוא 6271629 זה מספר הטלפון שמופיע בכתב התביעה. ש. כששולחים פקס יש אישור פקס. ת. אם זה חשוב אז אוציא אישור פקס. אני אמציא את אישור הפקס. ש. מכתב לכתובת מגוריו של התובע שלחת? ת. לא, מאחר וחזרו מכתבים לכבוד בית הדין. ש. אני מחזיר אותך לסיטואציה שבה אתה אומר שאתה צריך לאתר את התובע, אז נשלח לו פקס ואתה אומר שבטלפון ניסית להשיג וראית שהוא לא תקין יש צליל של פקס, לא חשבת להתקשר למודיעין או לדפי זהב? ת. אני הסתדרות לא חברת מודיעין". מהדברים עולה כי מר משעלי עצמו סבר כי מן הראוי ליצור קשר עם התובע לקבל את הסכמתו להסכם הפשרה. דא עקא, הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח, כי פעלה בשקידה ראויה לנסות ולאתר את התובע טרם החתימה על הסכם הפשרה. לטענת מר משעלי בתצהירו, ניסה להשיג את התובע טלפונית במשך חודש ימים ואף שלח לו הזמנה באמצעות הפקס. ואולם מעדותו מתברר כי דבר פשוט כמשלוח מכתב לכתובת המצוייה אצלו והרשומה על גבי כתב התביעה, לא נעשה. שלא לדבר על ניסיון לאתר את מספר הטלפון של התובע באמצעות מודיעין 144. לו נכונה טענת מר משעלי כי במשך חודש ימים לא נענה במספר הטלפון וסבר כי התובע עבר דירה, הרי שאין דבר יותר פשוט ובסיסי לבדוק באמצעות מודיעין 144 את מספר הטלפון המעודכן של התובע. לכך לא נדרש מאמץ רב. 38. במקרה הנוכחי, לא מצאתי כי הנתבעת עשתה מאמץ אמיתי ולו גם קלוש ליצור קשר עם התובע טרם חתימת הסכם הפשרה ובכך הפרה הנתבעת את חובתה כשלוחה של התובע ולא נהגה כלפיו בהתאם לחובת הנאמנות המוטלת עליה. האם התרשלה הנתבעת בייצוג התובע? 39. במקום שהשלוח הסכים לשמש כשלוח, מתקיימים בינו לבין השולח יחסי רעות וקרבה, דהיינו, שהשלוח צריך לראות מראש שהתרשלותו עלולה, במהלך הרגיל של הדברים, לפגוע בשולח. (ראה ע"א 682/87 הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ נ' אקרמן, פ"ד מג(2) 825, 833) בהתקיים חובה זו, מוטלת על השלוח החובה שלא להתרשל, דהיינו, שלא לעשות מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לעשות מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן הנסיבות. (סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), ראה ה"פ (ת"א) 320/82 שאול נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד תשמ"ד (1) 177, 190) 40. בין שולח לשלוח מתקיימת חובת זהירות "מושגית". כל שלוח צריך לקחת בחשבון שהתרשלותו תגרום נזק לשולח. המבחן לקיומה של חובת זהירות, ע"פ הוראת סעיף 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הוא מבחן החזות מראש של האדם הסביר בדבר התוצאה המזיקה, כלומר, מבחן הצפיות. צפיות זו אינה רק צפיות "טכנית" אלא גם צפיות "מהותית". השאלה אינה רק אם אדם סביר יכול לצפות לגרימת נזק בשל סטייה מרמת הזהירות, אלא השאלה היא גם אם אדם סביר צריך לצפות לגרימת נזק בשל אי נקיטת אמצעי זהירות. הצורך לצפות, ולא רק היכולת לצפות, הוא הקובע את נקודת המוצא לבחינתה של השאלה העקרונית, אם בסוג הכללי - אליו משתייכים הצדדים, הפעולה והנזק - עשויה להתקיים חובת זהירות. בקביעת צורך זה, על בית המשפט לאזן בין האינטרסים הראויים להגנה של הגורמים השונים, המעורבים בפעילות החברתית. (ע"פ 186/80 יערי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (1) 769) נמצא, כי ביחסים הספציפיים של שלוח ושולח אין עוד מקום לעורר, כל פעם מחדש, את שאלת קיומה של חובת הזהירות המושגית. השאלה הדורשת פתרון בכל מקרה ספציפי הינה אם בין שולח ספציפי לבין שלוח ספציפי קיימת חובת זהירות "קונקרטית". אם התשובה היא בחיוב, יש מקום להמשיך ולבדוק אם חובת זהירות קונקרטית זו הופרה ע"י השלוח. (א. ברק, חוק השליחות, כרך ב', 1996, עמ' 1030-1031) 41. התובע טוען כי ברשלנותה גרמה הנתבעת לכך שלא יוכל לקבל כל תשלום עבור תביעותיו לתשלום שעות נוספות והפרשי הקרן בתביעתו. 42. מר גבי משעלי העיד ביום 5/9/04 בפני בית הדין: (פרוטוקול עמ' 10-13) "ש. אתה מחזיק תיק השמירה, מטפל במאות עובדים בענף השמירה ואתה אמרת שהצו חל על חברת השומרים וראית שאין בתלושים הפרשים למבטחים. אם כך, בצרוף כל העובדות האלה מדוע לא תבעת מבטחים? ש. זה לא הועלה ע"י העובד. העובד בא אלי בנושא אחד בלבד של פיצויי פיטורים ואחר כך אני הרחבתי את זה לנושאים נוספים ביוזמתי כי מצאתי לנכון בהתאם לתלושים שהיו בפני. ש. זאת אומרת כשהלכת לתלושים וראית אין דמי חופשה, אין דמי הבראה ואין נסיעות ת. היו לי מעט תלושים ולא יכולתי להבחין בזה. לגבי הבראה וחופשה באופן אוטומטי אני שואל את העובדים אם הוא קיבל. הוא בא לפיצויי פיטורים. ש. נכון שמה שכתוב בתביעות שאתה מכין זה מבוסס גם בעובדות וגם בדין? ת. אני משתדל שזה יהיה מבוסס לא תמיד אני מקבל את כל התלושים, אני מאלתר על פי דבריו של העובד והתלושים". ... ש. אתה מאשר שהתובע לא קיבל לא הבראה ולא חופשה ולא נסיעות? ת. מאשר מה שכתוב בכתב התביעה. ש.עשיתי חשבון וראיתי שהחופשה, הנסיעות וההבראה מגיעים ל- 9,000 ש"ח. ת. החשבון הוא מוטעה. ש. מראה לך את החשבון ואתה מאשר שהתובע זכאי לסכומים אלה ללא קשר אם התפטר או פוטר ת. אלה סכומים מקסימליים. בהתאם לתלושים שראיתי היקף המשרה שלו היה פחות מ- 100%. ש. זאת אומרת כשאתה חתמת על הפשרה לפני שהיו בפניך כל התלושים? ת. נכון. ש. איך יכולת להתפשר בשמו של התובע מבלי שהמסמכים הכי הכי חשובים שיש אינם מוכנים בפניך. למה לא חיכית לאיתור מלוא תלושי השכר, זה לא אלמנטרי למי שמתיימר לייצג עובדים בביה"ד לעבודה. ת. למיטב זכרוני התובע היה אצלי לפחות פעמיים והיה לחוץ בכסף ואמר כל הזמן נו נו נו. (ההדגשה שלי - י.א.ש.) 43. מכל האמור לעיל עולה, כי הנתבעת, באמצעות מר משעלי, התרשלה בניהול עניינו של התובע כשלוחתו ונאמנה, תוך הפרת החובות המוטלות עליה. מר משעלי לא קיבל את אישורו של התובע להסכם הפשרה, לא ניסה לאתרו, חתם על הסכם הפשרה כאשר לא היו בידיו את כל המסמכים הדרושים לעניין, לא הודיע לתובע את כל זכויותיו על פי צו ההרחבה בענף השומרים לעניין דמי חגים, שעות נוספות והפרשה למבטחים ולא הוסיף בכתב התביעה את הרכיבים הללו, פעולות שכל יועץ סביר היה נוקט בהן (שהרי לשם קבלת יעוץ וסיוע מעין זה פנה התובע להסתדרות). אין חולק כי בעקבות רשלנותה של הנתבעת באמצעות נציגה - מר גבי משעלי לכאורה יכול ונגרם לתובע נזק והשאלה היא - האם חייבת הנתבעת בפיצוי התובע בגין הנזקים הנתבעים על ידו. פיצויי פיטורים 44. התובע טוען כי נאלץ להתפטר מעבודתו בשל מצבו הבריאותי עקב פגיעה בעבודה בידו הימנית (הדומיננטית) מיום 23.6.01. לחיזוק עמדתו המציא התובע אישור רפואי מיום 5.5.02 של רופאה תעסוקתית לפיה, אינו יכול להמשיך בתפקידו כמאבטח וטען כי לא הוצעה לו כל עבודה מתאימה אחרת. לטענתו, התפטרותו נעשתה בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים בסך של 5,987 ₪. 45. הצדדים לא חלקו על כך כי התובע אכן לא יכול היה לחזור לעבודתו כמאבטח אולם הנתבעת טענה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי לא יוכל לחזור לעבודה אחרת אצל חברת "שרותי השומרים" וכי בפועל הוצעה לו עבודה אחרת. 46. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 קובע כדלקמן: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות- רואים לענין פיצויי-פיטורים את התפטרותו כפיטורים". הלכה פסוקה היא כי "עובד המתפטר לרגל מצב בריאותו...צריך שיודיע על סיבת ההתפטרות עם התפטרותו, על מנת לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה ולהשפיע על שאר הנסיבות, כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות". (ראה דב"ע לג/ 3-3 זילבר נ' גלוביס בע"מ, פד"ע ד 153) 47. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורין אינו מסתפק בכך שמצב בריאותו של העובד הוא לקוי. הסעיף מחייב להביא בחשבון את "תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין" ולעמוד על כך אם כל אלה יחד, יש בהם סיבה מספקת להתפטרות. ייתכנו מקרים ובהם מצב הבריאות כשלעצמו יביא לכך שתהא סיבה "מספקת להתפטרות" - הכל תלוי בליקוי בבריאות ובאפשרויות אשר במפעל שבו מדובר, להמשיך לעבוד במצב בריאותו של העובד. במקביל יתכנו מקרים שבהם אין ליקוי הבריאות כשלעצמו משמש סיבה מספקת להתפטרות, באשר ניתן לקבוע סדר עבודה אשר יענו על צרכיו של העובד והוא יוכל להמשיך בעבודתו על אף מחלתו. למצבים שכאלה מכוונת פסיקתו של בית-דין זה, כי יש ליתן למעביד אפשרות ליצור תנאים שימנעו בעד הצורך להתפטר. (ראה דב"ע לו/ 13-3 אתא בע"מ נ' בן חדד, לא פורסם) 48. התובע העיד בפני ביה"ד: (פרוטוקול עמ' 3-2) "ש. אתה נפגעת ב- 23/6/01 אז מתי הודעת לחברת השמירה שאתה מתפטר? ת. בינואר 2002. ש. אז לא מייד. ת. הייתי בחופש מחלה ועוד בחופש מחלה ועד ינואר 2002 ואז הודעתי שאני לא חוזר לעבודה. ש. כתבת להם בכתב שאתה מתפטר? ת. אני לא כתבתי מכתב אך הבאתי אישור רופא. ש. בינואר 2002 היה לך אישור שאתה לא מסוגל לעבוד ת. כן. ש. אתה יכול להראות לי אותו ת. מפנה לנספח א.2 ש. זה מסמך באפריל 2002 ולא כתוב שאתה לא מסוגל לעבוד. ת. לא. יש לי עוד אחד כזה מדצמבר. מפנה ל- א.3. ש. זה רופא תעסוקתי שאומר שאתה לא מסוגל לעבוד? ת. כן, בטח. ש. זה הפניה לרופא עם ממצאים, אין פה אישור שאתה לא מסוגל לעבוד. ת. עם המכתב הזה אני פניתי למעביד. ש. ואמרת למעביד שאתה מתפטר ושאתה זכאי לפיצויי פיטורין? ת. כן. ש. ואמרת שאתה לא מסוגל לעבוד וזה המסמך ובגלל זה מגיע לי פיצויי פיטורין? ת. כן. ש. אני מפנה אותך ל- א.1 שזה המסמך הראשון שאתה הגשת ושאתה לא מסוגל לעבוד וזה מה - 5/5/02 וזה מרופא תעסוקתי וזה מופנה למעביד. ת. אני אומר לך שפניתי למעביד לפני כן ואחרי כמה חודשים בקשו ממני להביא מכתב מרופא תעסוקתי ושאני צריך ללכת לרופא נפגעי עבודה ואז קיבלתי מכתב ללכת שוב לרופא תעשייתי. ש. אך אמרת שבינואר אמרת שאתה מתפטר ושמגיע לך פיצויי פיטורין ת. כן. ש. אני מפנה אותך לסעיף 21.ב לתצהירך . אתה כותב פה נוכח מצב בריאותך ולאור העובדה שחברת שרותי השומרים לא הציעה לי עבודה קלה יותר שמתאימה למצבי הבריאותי. אתה חתמת על התצהיר. זה נכון שהם לא הציעו לך עבודה חלופית? ת. מצד אחד אמרו לי לחזור כל הזמן לעבודה ומצד שני לא נתנו לי מכתב פיטורים ולא פיצויים. ש. הטענה שלך שהמסמך לא אמת ת. לא הציעו לי שום עבודה אחרת. ש. איפה עבדת? ת. בבוקר בבתי ספר, בבזק ובמגה. אחרי התאונה לא הציעו לי שום דבר, אבל כתוב בטפסים שהוצע לחזור לעבודה. אני אומר שלא הוצע לי שום דבר, גם לא לעבודה הקודמת". מעדותו של התובע עולות סתירות. מחד הוא טוען כי לא הוצעה לו עבודה חלופית או אפילו לחזור לעבודתו הקודמת, אולם מאידך, מודה התובע כי כל הזמן "אמרו לו לחזור לעבודה". יתר על כן, האישור הרפואי של הרופאה התעסוקתית הוצא כ - 5 חודשים לאחר שהתובע עצמו העיד כי התפטר מעבודתו. דהיינו במועד סיום עבודתו, לא הציג התובע כל אישור לפיו אין הוא יכול לחזור לעבודה אצל המעביד. בנוסף, בנספח נ/1 (שניתן לתובע על ידי המעביד, עוד בטרם הוגשה תביעה כנגד המעביד), והמופנה למוסד לביטוח הלאומי צויין כי הוצעה לתובע עבודה חלופית, אולם התובע סירב לה. 49. מר צור שפי, מנהל אזור הדרום של חברת השומרים שבעבר העסיקה את התובע, העיד בעניין זה: "ש. אתה יכול לתאר את נסיבות העסקת עבודתו של התובע ת. הנסיבות הן, התובע הפסיק להופיע אצלנו למרות שהצענו לו עבודה. הפעמים היחידות שהופיע למשרד זה בשביל לקבל ניירת. אלה הנסיבות פשוט הפסקנו להעסיק אותו כי מיוזמתו הוא הפסיק להיות מועסק. מה שגרם לזה זה העובדה שהוא שמר במתקן של אז זה היה בזק והיום זה מישהו אחר, למתקן קוראים בזק online ובמתקן יש דלת אוטומטית, היא נסגרת על ידי קפיץ וההנחיה היתה שלשומרים המאבטחים אסור לצאת החוצה ואני מדבר על סוף שבוע שישי שבת והוא במידה ויש צורך לצאת אז לוקחים מפתח כי הדלת נטרקת ולא ניתן לפתוח אותה מבחוץ... ... ש. אחרי זה בהמשך לחודשים הבאים התובע הודיע אי פעם שהוא מתפטר בגלל המצב הבריאותי? ת. לא, ממש לא. ש. יש מסמך שהוכן על ידי ביטוח לאומי וכתוב פה שהוצעה לו עבודה אחרת, מה הוצע לו? ת. יש לנו מספיק עבודות. הוצעה לו עבודה בלי נשק. היה לי שומר שנים רבות קטוע יד ושומר קטוע שני רגליים. גם נכות היא לא בעייתית בעבודות אלה כשאתה צריך לשבת ולזהות מי נכנס ומי יוצא אם אתה לא צריך להשתמש בנשק. ש. הוצע לו אז למה הוא לא לקח את העבודה? ת. לי הוא לא אמר". (הדגשות שלי -י.א.ש.) (פרוטוקול עמ' 8-7) מעדותו של מר שפי ניתן ללמוד, כי הוצעה לתובע עבודה חלופית לאחר שנפצע, אולם התובע סירב לכל עבודה שהוצעה לו. 50. מר משעלי הצהיר בסעיפים 6-3 לתצהירו כדלהלן: "התובע פנה אלי, לראשונה, למיטב זכרוני, בחודש מרץ 2002, וזאת בתלונה כנגד מעסיקתו, חברת שירותי השומרים (להלן: "החברה"), וטען כי הפסיק את עבודתו בחברה עקב פגיעתו בתאונת עבודה מתאריך 23/6/01. .... לטענתו, התובע נאלץ להתפטר מעבודתו בחברה עקב התאונה, ואולם, למיטב הבנתי, מעולם לא הודיע לחברה על רצונו להתפטר לרגל מצב בריאותי לקוי, וזאת על מנת לאפשר למעביד להציע לו תנאי עבודה מתאימים למצבו הבריאותי. ראוי להוסיף כי במועד בו התובע פנה אלי, לא הציג בפני אישור על אי-כושר בעבודה. בנסיבות העניין, הסברתי לתובע כי השיהוי הרב בפנייתו עלול להשפיע על סיכויו לזכות בפיצויי פיטורים עפ"י החוק. לפיכך, התמקדתי בטיפול בעניינו של התובע בניסיון לשבצו בחברה בעבודה מתאימה למצבו. למרות הזמן הרב שעבר מאז שהתובע הפסיק לעבוד, המעביד הביע נכונות ראויה להתחשב במצבו ולסדר לו עבודה מתאימה - ואולם, התובע בעצמו התעקש על כך שהוא אינו כשיר לעבודה כלל ולא הראה כל רצון ו/או נכונות לשוב לעבודה בחברה". 51. משטענת הנתבעת לפיה הוצעה לתובע האפשרות לחזור לעבוד אצל המעביד בעבודה מתאימה אחרת, מהימנה עלי, הרי שעל מנת שהתפטרות התובע תחשב להתפטרות בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים, היה על התובע לקבל הצעת המעביד ולנסות לחזור לעבודה בתפקיד אחר ורק במידה והיה מתברר כי מצבו הבריאותי מונע ממנו להצליח להשתלב בתפקיד החדש, אזי היה התובע זכאי להתפטר בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים. מכל האמור לעיל עולה, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי התפטר מעבודתו בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים והתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי תביעתו לפיצויי פיטורים בסך 5,987 ש"ח היתה מתקבלת. הפרש סכום יתר רכיבי התביעה 52. לטענת התובע, עבד בשירות חברת "שרותי השומרים" במשרה מלאה ועל פי היקף משרה זה חישב את זכויותיו לדמי הבראה, פדיון חופשה ודמי נסיעות בסך כולל של 9,084 ₪. לטענתו, לא היה מקום להתפשר בעניין זה. הנתבעת לא סתרה את טענת התובע באשר לזכאותו לזכויות וסכומים אלה וגם עדותו של מנהל חברת שירותי השומרים לא העלתה במסגרת ההליך שבפני, כל מניעה לזכויות הנטענות. 53. דא עקא, בעצם העובדה כי נציג התובע הגיע לפשרה עם המעביד כשלעצמה, למרות סיכוייהם הטובים של טענות התובע בעניינים שלעיל, אין זה בהכרח אומר כי נגרם לתובע נזק. עיון בכרטיסי העבודה שהתובע צירף לתביעתו עולה כי התובע לא עבד בהיקף של משרה מלאה במשך כל תקופת עבודתו. ההפרש בין סכום הפשרה לסכום התביעה אשר לכאורה לא היה כל חולק לגביה (דמי הבראה, פדיון חופשה ודמי נסיעות), עומד על הסך של 1,084 ₪. בנסיבות אלה, בהן התובע לא עבד בהיקף של משרה מלאה במשך כל תקופת העבודה לא ניתן לומר כי הסכם הפשרה לוקה בחוסר סבירות. יש לזכור כי פשרות נעשות בבתי במשפט כדבר שבשגרה ובעצם הפשרה "קונה" כל צד "סיכוי וסיכון" ואין לומר כי ה"סיכון" שקנה ב"כ התובע אינו סביר. יש לזכור כי הפשרה נחתמת בדרך כלל עוד בטרם נשמעו עדויות הצדדים תוך שאחד השיקולים הינו הרצון להמנע מקיומו של הליך משפטי אשר באותו שלב אין לדעת בוודאות כיצד יסתיים. לפיכך, משלא ניתן לקבוע כי סכום הפשרה ביחס לסיכויי התביעה הינו בלתי סביר, לא עמד התובע בנטל להוכיח זכאותו לפיצוי בגין הפרש הסכומים. שעות נוספות 54. התובע טען, כי היה זכאי לתשלום בגין שעות נוספות ועל כן, לא היה לטענתו מקום להתפשר בסכום אשר לא כלל דבר על חשבון רכיב זה. 55. התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר-ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית-הדין יוכל לפסוק סכום קצוב. משלא הוכיח התובע את כל הטעון הוכחה לעניין קביעת הסכומים לפי 16 לחוק, לא יוכל בית-הדין להשלים את המלאכה ולפסוק לפי אומדן, או לפי ממוצע. (ראה דב"ע לב/ 32-3 מרלן פרוימוביץ נ' ישראל בר אדון, פד"ע ד' 39, 43) 56. במקרה דנן, התובע צירף לתצהירו את תלושי השכר בנוגע לשעות עבודתו ואת כרטיסי העבודה, אולם לא פירט או כימת את השעות הנוספות אשר בגינן דרש תשלום מהמעביד. יתר על כן, התובע העיד בפני ביה"ד בעניין זה: (פרוטוקול עמ' 5-4) " ש. בדצמבר 2002 אתה הגשת הודעה לבית משפט שאתה בקשת שלא יקבעו את התיק שלך לדיון כי אתה מחפש עו"ד שייצג אותך נכון? ת. נכון. ש. אתה מצפה שההסתדרות תייצג אותך ובו בזמן מחפש עו"ד. ת. משעלי אמר לי שהוא מטפל רק בפיצויים, הבראה וחופש. ש. מתי הוא אמר לך את זה כשהכין לך את כתב התביעה? ת. לא זוכר, בפברואר 2002. יש לי את זה בבית מתי הוא אמר לי. ש. למה חיכית עד דצמבר 2002 כדי להגיד לבית משפט שאתה צריך עו"ד? ת. כי לא קבלתי בכלל שכר, שעות נוספות. משעלי הכין לי את כתב התביעה. חתמתי על כתב התביעה והוא נתן לי ביד על מנת להגיש את זה. ש. ראית בכתב התביעה שאין שעות נוספות וראית שאין פיצוי למבטחים. ראית הבראה, פיצויים וחופשה. ת. נכון. ש. למה הגשת לבית המשפט את המסמכים אם ראית שחסרים דברים? ת. כי לא היתה לי ברירה לכן הגשתי את התביעה כמות שהיא. ש. אתה יודע שחסרים דברים ואתה לא כותב לשופט שאתה רוצה לתקן את התביעה. ביולי 2002 הגשת את התביעה נכון? ת. כן. ש. עד דצמבר לא פנית לבית המשפט להגיד שאתה רוצה לתקן את כתב התביעה או להגיש דברים נוספים. ת. פשוט חיפשתי מישהו שייצג אותי, ראיתי שמשעלי כתב לי 3 דברים. ש. יכולת ללכת לעו"ד אחר. ת. הלכתי לחפש עו"ד, ובקשו ממני כספים ולא היו לי כספים. בלית ברירה הגשתי את התביעה, אמרתי שאני אגמור עם זה גם כן. ש. אמרת למשעלי שחסרים דברים, מבטחים ושעות נוספות ושאתה רוצה לתבוע את הדברים האלה? ת. הוא אמר במפורש שהוא לא רואה חשבון והוא לא יכול לטפל בכל מה שאני מבקש ממנו, הוא אמר שהוא לא עובד אצלי. ש. וזה ביולי 2002 ת. אני לא זוכר תאריכים. ש. זה היה לפני או אחרי שהגשת את התביעה? ת. לפני שהגשתי את התביעה ואני חושב אפילו לפני שהיא נחתמה”. 57. מעדות התובע עלה כי הוא עצמו הגיש את תביעתו לבית הדין לאחר שחתם על כתב התביעה. התובע עיין בכתב התביעה טרם הגשתו ועל אף שנוכח לראות כי אין התביעה כוללת את כל הרכיבים אשר יש לטענתו לתבוע מהמעביד, לא עמד על כך כי יש להוסיפם ואף לא פנה בבקשה מתאימה לבית הדין. אכן, על בא כוח התובע היה לייעץ לתובע בעניין זה משפנה אליו התובע לייצגו ואולם, משבחר התובע להגיש את כתב התביעה כפי שנערך, ביודעו (לטענתו הוא) כי אין הוא כולל את כל תביעותיו ומשלא פנה לבית הדין בשום שלב בבקשה לתיקון כתב התביעה, אין לו להלין אלא על עצמו באשר לרכיבים אשר לא נכללו בו. אשר על כן, דין טענת התובע כי יש לפצותו בשל אי הכללת תביעתו בגין שעות נוספות בסך 5,000 ש"ח - להידחות. פיצוי בשל הפרת חובות האמון של השלוח: 58. התובע טען כי הינו זכאי לפיצוי בגין עצם הפרת חובת הנאמנות ושליחות. חוק השליחות התשכ"ה - 1965 (להלן " חוק השליחות") עוסק בביצוע פעולה משפטית על ידי השלוח. אין החוק עוסק בביצוע עוולה על ידי השלוח. מכאן, שאין בחוק השליחות כל הסדר ל אחריות בנזיקין של השלוח כלפי השולח. אחריות זו נידונה במסגרת פקודת הנזיקין (נוסח חדש). לעיתים מהווה עוולה של השלוח כלפי השולח גם הפרת חובת הנאמנות. במקרה זה יעמדו לשולח זכויות משני מקורות, פקודת הנזיקין וחוק השליחות. (א. ברק, חוק השליחות, כרך ב', 1996, עמ' 1029) 59. סעיף 9 לחוק השליחות דן בתרופות המוענקות לשולח בשל הפרת חובת האמון המוטלות על שלוח על פי הוראות סעיף 8 לחוק השליחות וקובע כי יחולו התרופות החלות בהפרת חוזה. ואולם שלוח יכול להפר חובה כלפי שולח שמקורה איננו דווקא בהוראות סעיף 8. הפרת חובת הציות או הנאמנות עלולה להיות מעשה נזיקין, ויעמדו לרשות השולח התרופות הקבועות בפקודת הנזיקין. הענקת תרופות בשל הפרת חוזה מכוח סעיף 9 לחוק השליחות אינה הופכת את היחס שבין שולח לשלוח ליחס חוזי. סעיף 9 לחוק אינו יוצר חוזה פיקטיבי בין השולח לבין השלוח. הסעיף מכיר בעובדה שהחובות המוטלות על השלוח כלפי השולח הן חובות על פי הדין ולא חובות חוזיות. כל מה שנקבע בסעיף 9 הוא שהשלוח זכאי לתרופות הניתנות בשל הפרת חוזה. ההפניה היא לדיני התרופות החוזיות ולא לדיני החוזים בכלל, אף לא לדינים הקובעים מתי הופר חוזה. 60. המקור העיקרי לתרופות הניתנות בשל הפרת חוזה הינו חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970. התרופות העיקריות שחוק זה מעניק הן שלוש: אכיפה, ביטול ופיצויים. במקרה דנן, התובע - השולח תבע פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה. לעניין זה נקבע מבחן הציפיות בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) על פי מבחן זה, הנזק המפוצה הוא אותו נזק שהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה. (א. ברק, חוק השליחות, כרך ב', 1996, עמ' 1093) 61. כאמור משבחנתי את סיכויי תביעת התובע כלפי המעביד, ככל שאלה נפרשו בפני ולא מצאתי כי התובע הוכיח שנגרם לו כל נזק כתוצאה מחתימת הסכם הפשרה, משההלכה הפסוקה קובעת כי אין לפסוק פיצויים עונשיים (גם לא במסגרת סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) שעניינו פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון), תהא חומרת ההפרה אשר תהיה, אין מקום לפסיקת פיצויים בגין הפרת חובת הנאמנות על ידי הנתבעת ודין תביעת התובע בעניין זה -להדחות. (ראה גם ד. קציר "תרופות בשל הפרת חוזה" חלק ב' עמ' 889). אחרית דבר 62. לאור כל האמור, דין תביעת התובע להדחות. באשר לשאלת ההוצאות - דומה כי זהו אחד מאותם מקרים שבהם יש לזכות את התובע בהוצאות משפט חרף התוצאה אליה הגענו. הטעם לכך הינו, שהנתבעת באמצעות מר משעלי דבקה בגרסה שלא תאמה את העובדות כהוויתן, דבר שהביא להתמשכות ההליכים ושמיעת ראיות רבות אותן ניתן היה לחסוך. אילו היתה הנתבעת מכירה בטעות וטוענת לשאלת הנזק וכן מביאה לידיעתנו בשלב מוקדם של הדיון כי שינתה את נהליה באופן המורה לנציגיה להגיע להסדרי פשרה רק לאחר קבלת אישור התובע, הרי שלא היינו משיתים עליה הוצאות. אולם משלא זו הדרך בה בחרה הנתבעת לילך בה, זכאי התובע להוצאות משפט. בשל כל האמור, בנסיבות החריגות של הליך זה, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום. חוזהמסמכיםלקוחותהסכם פשרהפשרה