חישוב תקופת שמירת הריון וותק בעבודה

סעיף 7 (ג) לחוק עבודת נשים תשי"ד-1954 קובע, כי ההיעדרות של עובדת מהעבודה בשל היותה בשמירת היריון לא תפגע בזכויות העובדת התלויות בוותק. להלן פסק דין בנושא: פסק דין 1. עניינו של פסק דין זה, תביעת התובעת להפרשי פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ותשלום עבור דמי הבראה כמפורט להלן. 2. עד שנגיע למחלוקת נשוא פסק הדין, מבקשים אנו להביא את העובדות כדלקמן, המוסכמות על הצדדים: א. הנתבעת הינה חברה למתן שירותי כוח אדם. ב. התובעת עבדה בשירות הנתבעת מיום 24.11.01 ועד ליום 30.4.03. ג. שכרה של התובעת נקבע על בסיס שעות עבודה בפועל. השכר האחרון לשעה עמד על סך של 24.37 ₪. ד. התובעת עבדה בפועל מיום 24.11.01 ועד ליום 24.6.02; ומיום 2.3.03 ועד ליום 30.4.03. ה. בתקופה שמיום 24.6.02 ועד ליום 2.3.03, נעדרה התובעת עקב היותה בשמירת הריון ובחופשת לידה. ו. את ההודעה על סיום עבודתה קיבלה התובעת ביום 15.4.03. בהתאם להודעה, הייתה אמורה התובעת לסיים את עבודתה, כפי שאכן סיימה את עבודתה בפועל, ביום 30.4.03. ז. באותם חודשים שעבדה התובעת, היא עבדה בממוצע 169 שעות בחודש. ח. במהלך תקופת העבודה הופרשו לזכות התובעת כספים לקרן הפנסיה "נתיבות". כספים כאמור לא הופרשו לתקופה בה הייתה התובעת בשמירת הריון. ט. לאחר סיום העבודה שוחררו לזכות התובעת כספים הבאים על חשבון פיצויי פיטורים, אשר הופקדו לזכותה בקרן הפנסיה "נתיבות" בסכום של 923 ₪. י. לתובעת שולמו דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,339 ₪. יא. בעקבות הדיון המוקדם שהתקיים ביום 27.3.05, שילמה הנתבעת לתובעת דמי הבראה בסכום של 2,130 ₪. הסכום האמור ששולם לתובעת כדמי הבראה, מכסה את החוב לדמי הבראה עבור תקופה של שנה ו-5 חודשים לעובד בהיקף משרה של 91%. 3. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בעקבות פיטוריה ולתשלום דמי הבראה. כך שהמחלוקת בין הצדדים, היא בנוגע לשיעורם של פיצויי הפיטורים ולדמי הבראה להם זכאית התובעת. לעניין זה, גורסת התובעת כי לצורך חישוב זכויותיה ובפרט לפיצויי פיטורים ולדמי הבראה - יש לקחת בחשבון את התקופה בה הייתה בשמירת הריון. מכאן התביעה להפרשי פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ודמי הבראה. מאידך טוענת הנתבעת, כי תקופת שמירת ההיריון איננה בגדר תקופת עבודה הנלקחת בחישוב התקופה לשם קביעת זכויות העובדת לפיצויי פיטורים, דמי הבראה והודעה מוקדמת. אשר על כן טוענת הנתבעת, כי בשים לב לעובדה כי שולמו לתובעת דמי הודעה מוקדמת ביתר, הרי שעם שחרור כספי פיצויי הפיטורים מקרן הפנסיה "נתיבות" ותשלום דמי הבראה לתובעת - מוצו כל זכויות התובעת לחופשה, הבראה ופיצויי פיטורים ודין התביעה להידחות. 4. מקובלת עלי מסקנתו של בית הדין האזורי בפסק הדין בעניין אור שבת נ' צוברי ולפיה יש לכלול את תקופת שמירת ההיריון בתקופת העבודה המשמשת בסיס לתשלום פיצויי פיטורים - מנימוקיו. ראה: דמ 2397/03, אור (שבת) לי נ' צוברי דליה ואח'. מסקנה המקבלת משנה תוקף לאור העובדה כי הצעת החוק דאז המחייבת את המעביד להפרשת כספים לקרן הפנסיה לעובדת הנעדרת מהעבודה עקב שמירת הריון, מקבלת היום ביטוי בחוק. 5. לאור האמור, זכאית התובעת לתשלום פיצויי פיטורים לתקופה שמתחילה ב-24.11.01 ועד ליום 30.4.03 ובכלל זה, החודשים בהם הייתה בשמירת הריון. סה"כ תקופה של שנה ו-5 חודשים. 6. בהתחשב בתקופת העבודה כמצוין בפסקה 5 לעיל, ועל בסיס ההסכמה לפיה עבדה התובעת בממוצע 169 שעות בחודשים בהם עבדה בשכר של 24.37 ₪ לשעה זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך של 5,834 ₪. 7. סעיף 7 (ג) לחוק עבודת נשים תשי"ד-1954 קובע, כי ההיעדרות של עובדת מהעבודה בשל היותה בשמירת היריון לא תפגע בזכויות העובדת התלויות בוותק. בין הזכויות התלויות בוותק נמנות הזכות להודעה מוקדמת והזכות לדמי הבראה. הזכות להודעה מוקדמת, מקום שאורך ההודעה המוקדמת נקבע בין היתר, בשים לב לתקופת העבודה של העובד במקום העבודה. הזכות לדמי הבראה, מקום שהיקף הזכות לדמי הבראה אף הוא תלוי במספר השנים בהן עבד העובד באותו מקום העבודה, או בשירותו של אותו מעביד. 8. לפיכך, יש למנות את תקופת היותה של התובעת בשמירת הריון כתקופת עבודה לצורך קביעת זכותה להודעה מוקדמת ולדמי הבראה. 9. כמצוין לעיל, הועסקה התובעת על בסיס שכר לשעה. מכאן שהתובעת נחשבת לצורך הוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א-2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"), כ"עובדת בשכר". מכוח סעיף 4(2) לחוק הודעה מוקדמת, זכאית התובעת במהלך שנת עבודתה השניה ל-14 ימי הודעה מוקדמת בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה. 10. הפועל היוצא מהקביעה לפיה יש למנות את תקופת היותה של התובעת בשמירת הריון, כתקופת עבודה לצורך קביעת זכויותיה להודעה מוקדמת, בצירוף הוראת סעיף 4(2) לחוק הודעה מוקדמת הוא - כי התובעת זכאית להודעה מוקדמת של 16 יום (בשים לב לתקופת עבודה של שנה ו-5 חודשים). 11. כמצוין בפרק העובדות, קיבלה התובעת הודעה מוקדמת של 14 יום בלבד. מכאן שהיא זכאית לדמי הודעה מוקדמת בת יומיים. על בסיס שכר לשעה של 24.37 ₪ ו-169 שעות לחודש ממוצע - השכר החודשי לצורך חישוב הזכות להודעה מוקדמת עומד על 4,118 ₪ על בסיס של 5 ימים בשבוע, דהיינו 21 יום בחודש, עומד השכר היומי על סך של 196 ₪ ליום. אשר על כן זכאית התובעת, לדמי הודעה מוקדמת של 392 ₪. 12. מששולמו לתובעת דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,339 ₪ במשכורת חודש אפריל 2003, שילמה הנתבעת לתובעת, דמי הודעה ביתר בסך של 1,947 ₪. 13. כאמור שילמה הנתבעת לתובעת דמי הבראה עבור שנה ו-5 חודשים יחסית להיקף משרה שנקבע על פי ממוצע שעות העובדה לחודש. בכך מוצתה זכותה של התובעת לדמי הבראה. 14. אין חולק, כי על חשבון פיצויי הפיטורים שוחרר לתובעת סכום בסך של 923 ₪. כן שולמו לתובעת דמי הודעה מוקדמת ביתר בסך של 1,947 ₪. מאידך זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסכום של 5,834 ₪. יוצא מכאן כי התובעת זכאית להפרשי פיצויי פיטורים בסכום של 3,887 ₪. 15. מקום שנותקו יחסי עובד מעביד בין הצדדים בחודש אפריל 2003 והתביעה לפיצויי פיטורים הוגשה לבית הדין בחודש אוגוסט 2004 - התביעה לתשלום פיצויי הלנה התיישנה. 16. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 3,887 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.03. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 17. הערעור על פסק דין זה הוא ברשות, בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. פסק הדין ניתן במותב חסר משהוזמן נציג מעבידים ולא התייצב. הריוןותק בעבודהשמירת הריוןחוק עבודת נשים