חברת ניקיון הפסידה במכרז - פיצויי פיטורים

פסק דין הנשיא סטיב אדלר פתח דבר לפנינו ערעוריהן של חברת דינמיקה שירותים (1990) בע"מ (להלן - המערערת או החברה) על פסקי דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב בהן חויבה החברה לשלם למשיבות (להלן - העובדות) פיצויי פיטורים, הפרשי פדיון חופשה והפרשי פדיון דמי הבראה. הסוגיה הניצבת במרכזם של שני הערעורים שבפנינו היא זכאותן של העובדות לפיצויי פיטורים מקום בו החברה שהעסיקה אותן בעבודות ניקיון מפסידה את המכרז לאספקת שירותיה, אולם הן ממשיכות לעבוד באותו מקום עבודה פיזי ובאותו תפקיד, אך כעובדי הזכיין החדש. [2] העובדות הצריכות לעניין כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, הן אלה: המשיבות הועסקו על ידי המערערת במשך תקופות שונות, העולות על שנה, כעובדות ניקיון בסניף קופת חולים מכבי שברחוב בלפור 10, בתל-אביב (להלן - סניף בלפור). בתחילת חודש פברואר 2003 הפסידה המערערת במכרז לאספקת שירותי הניקיון לקופת חולים מכבי במחוז תל-אביב. בעקבות ההפסד במכרז שלחה החברה לכל חמש עשרה עובדותיה, בסניף בלפור, הודעה על סיום עבודתן בסניף ועל העברתן לעבודה במחנה הצבאי בצריפין. העובדות התבקשו להעביר לנציגי החברה מסמכים שונים ולבצע פועלות נוספות שיאפשרו את הצבתן המחודשת בצריפין. העובדות עשו כל אשר הוטל עליהן אולם הדבר לא הסתייע והן לא קיבלו אישורי כניסה לצריפין או אישור מאת החברה שהן אכן מתחילות לעבוד בצריפין ביום -1.4.2003. במצב דברים זה, הסכימו העובדות להצעת הזכיין החדש להמשיך בעבודתן בסניף בלפור ובפועל החלו עובדות אצלו ביום 1.4.2003. [3] על יסוד עובדות אלה קבע בית הדין קמא, כי העובדות פוטרו על ידי החברה וכי הן זכאיות לפיצויי פיטורים ללא קשר להמשך עבודתן באותו מקום עבודה פיזי. את קביעתו זו נימק בין הדין קמא בכך, ש"מקום שביום האחרון לעבודה אין בפני העובד הצעת עבודה קונקרטית ניתן לראות במעביד כמי שפיטר את עובדו". פיטורים על ידי המעסיקה הראשונה (המערערת) [4] טענתו המרכזית של בא כוח החברה בפנינו היתה הטענה שהעובדות אינן זכאיות לפיצויי פיטורים, משום שהמשיכו לעבוד באותו מקום עבודה ועל כן בפועל לא פוטרו ממקום עבודתן. בהקשר זה הפנה בא כוח החברה להוראת סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963,(להלן:"החוק") שזו לשונו: "1.(א) מי שעבד שנה אחת ברציפות ...אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים". על פי לשונות של סעיף זה, עילת פיצויי פיטורים מורכבת מארבע רכיבים מצטברים אלה: מבצע העבודה הוא עובד; תקופת עבודתו עולה על שנה; העבודה נעשית אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה; העובד פוטר. המחלוקת בין בעלי הדין שבפנינו סבה, בעיקרה, סביב הרכיבים השלישי והרביעי של עילת פיצויי הפיטורים. לאמור, המחלוקת היא בשאלה האם המשיבות אכן פוטרו על ידי המערערת ואף אם כן מה המשמעות של העובדה שהמשיכו לעבוד באותו מקום עבודה פיזי. אשר לסוגיית הפיטורים קבע בית הדין האזורי, כאמור לעיל, כי הלכה למעשה, עם הגיעו של יום עבודתן האחרון בסניף בלפור, לא הייתה בידי העובדות הצעה ממשית מצד המערערת למקום עבודה חלופי. בנסיבות אלה, יש לראות בעובדות כמי שפוטרו ויום עבודתן האחרון אצל החברה חל ביום 31.3.2003. קביעות אלה מקובלות עלינו ואף לא נמצא טעם משפטי המצדיק חריגה מן הכלל המושרש, לפיו ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית ששמעה את העדים והתרשמה מעדותם. יתר מזאת, לטעמנו, במקרים שבפנינו התקיימו אצל העובדות ביום 31.3.2003 כל רכיבי עילת הפיצויים. כך, המשיבות הן "עובדות" החברה כמשמעות מונח זה בחוק; הן עבדו אצל אותו מעסיק - המערערת - למעלה משנה ופוטרו. העילה לפיצוי פיטורים קמה ביום 31.3.2003, ועוד בטרם התקבלו המערערות לעבודתן אצל המעסיק החדש. כפי שיוסבר בהמשך בהרחבה, אין לשלול מעובד זכאות לפיצויי פיטורים רק על שום שלמחרת פיטוריו הוא מתקבל לעבודה אצל מעסיק חדש שמחליט, מטעמיו, להציבו לעבודה באותו מקום עבודה פיזי בו עבד עובר לפיטוריו. החלפת מעסיקים תוך המשך עבודה באותו מקום עבודה פיזי [5] הוסיף וטען בא כוח המערערת, כי אפילו לא קבלו המשיבות הצעת עבודה ממשית מהמערערת, עדין אין למצאן זכאיות לפיצויי פיטורים ממנה, וזאת משום שהמשיכו לעבוד באותו מקום עבודה. בהקשר זה הפננו בא כוח המערערת גם להוראות סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים הדן בהפסקת עבודה ארעית. דינה של טענה זו להדחות וזאת מהטעמים שיפורטו מטה. בסעיף 1(א) לחוק נקבע, כי זכאות לפיצויי פיטורים קמה גם למי שהועסק ברציפות תקופה העולה על שנה, באותו מקום עבודה. חלופה זו עוסקת במצב בו עובד ממשיך לעבוד במפעל בו התבצעו חילופי מעסיקים והוא לא פוטר עובר להחלפת הגוף המנהל של המפעל. לשון אחרת, החוק קובע זכאות אך אינו שולל זכאות קיימת. בהקשר זה איזכר בית הדין בהסכמה בפסק הדין התעשייה האווירית, מפי השופט אליאסוף (כתוארו אז), את ההלכה שנקבעה בעניין אנצלביץ כדלקמן: "בקובעו את אשר קבע לעניין זיקת עובד - מקום עבודה ורציפות זכויות מתחום משפט העבודה המסדיר או המגן, לא קבע המחוקק, כאמור, דבר לעניין המשכיות יחסים חוזיים. מכאן, שאין כל מניעה לכך שעם חילופי הבעלים או עובר לחילופי בעלים, יביאו הצדדים ליחסי העבודה האינדיבואליים את היחסים החוזיים לידי סיום, בין בדרך פיטורים ובין בדרך התפטרות, הכל בכפוף, כמובן להסכמים קיבוציים או לחוק מיוחד...". מכאן, כי הסיפא לסעיף 1(א) לחוק דרושה קובע הזכאות לפיצויי פיטורים מקום בו העובד אינו מפוטר בעת החלפת בעלות על המפעל, והבעלים החדשים מקבלים על עצמם את האחריות לעובדי הבעלים הקודמים, כחברה המעסיקה או כמקום העבודה. יצוין, כי הכלל הוא שעובד הממשיך לעבוד במקום עבודה פלוני לאחר החלפת הבעלים בו, אינו זכאי לפיצויי פיטורים בשל עצם החלפת הבעלות במפעל. אולם, מכוח הסיפא לסעיף 1(א) לחוק, ימצא עובד זה זכאי בעתיד לפיצויי פיטורים, בעת התגבשות העילה המזכה, עבור כל תקופת עבודתו באותו מפעל, קרי, הן אצל הבעלים הקודמים והן אצל המעסיק הנוכחי. כפי שיוסבר בהמשך, המקרה דנן הוא בבחינת היוצא מן הכלל כאשר הזכאות לפיצויי פיטורים קמה בסיום תקופת עבודה אצל מעסיק אחד, ללא קשר למיקום העבודה. זאת ועוד, בדרך כלל, אין לחברות העוסקות בניקיון "מפעל" משלהן אלא הן פועלות בחצרים של מפעלים בבעלות אחרים, ובמקרה שלנו, בסניף קופת חולים מכבי. בבואו לפרש את המונח "מפעל" בסעיף 1(א) לחוק בענפים בהם אין למעסיק "מפעל" אלא עובדיו מועסקים במקומות עבודה של אחרים, יש לתת משקל מיוחד לקשר בין המעסיק לבין העובד כ"מפעל" בו הועסק. [6] לסיכום פרק זה, סעיף 1(א) לחוק אינו שולל זכאות לפיצוי פיטורים מעובדים שפוטרו על ידי מעסיקם הקודם. מכאן, כי אנו דוחים את טענת ההגנה של המערערת ודוחים את הערעור. יתרה מזו, סעיף 1(א) לחוק אינו שולל זכאות לפיצויי פיטורים של עובדים בעת החלפת ספקי שירותי ניקיון מקום בו הזכאות לפיצויים נקבעה בהסכם קיבוצי או כאשר קיים חשש ממשי, שהמעסיק החדש אינו מקבל על עצמו או אינו מסוגל לקבל על עצמו את חובותיו של קודמו. על כך בהמשך. למותר לציין, כי ככל שעובד הניקיון ממשיך לעבוד אצל הספק הראשון אולם במקום עבודה פיזי אחר, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים בעת העברתו ממקום הקודם למקום החדש. זכאות לפיצויי פיטורים בעת החלפת ספקי שירות ועל אף המשך עבודה באותו מקום עבודה פיזי [7] יתכנו נסיבות בהן עובד הממשיך לעבוד באותו מקום עבודה פיזי, בעת החלפת ספקי שירות, ימצא זכאי לפיצויי פיטורים ממעסיקו הקודם, וזאת על שום שרואים את החלפת ספקי השירות כפיטורים. מבלי לקבוע רשימה סגורה של מקרים מעין אלה ניתן למנות את המקרים הבאים: [א] ספק השירות הקודם אינו מציע לעובד מקום עבודה חלופי סביר וממשי; [ב] נקבע בהסכם קיבוצי, כי כל ספק שירות נדרש לשלם לעובדיו פיצויי פיטורים עבור התקופה בה העסיקם. מכאן, כי העובד רשאי להמשיך את עבודתו במקום העבודה ואף על פי כן זכאי לפיצויי פיטורים מספק השירותים שהיה מעבידו הקודם. על מנת לממש אחריות זו של מעסיקים נקבע במקרים רבים כאלה, בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה, כי המעסיק חייב להפריש כספים לקרן פנסיה עבור העובד. בדרך כלל הפרשה זו כוללת שני שליש מפיצויי הפיטורים הקבועים בחוק. [ג] יש חשש, כי ספק השירותים - המעביד החדש לא יעמוד בתשלום פיצויי הפיטורים בעד התקופה הקודמת לזכייתו במכרז לאספקת שירותי ניקיון. הוראות ההסכם הקיבוצי בענף שירותי הניקיון ומאפייני הענף [8] בהסכם הקיבוצי בענף שירותי הניקיון נקבע, כי כל ספק שירותים אחראי כלפי עובדיו בגין התקופה בה העסיקם במקום מסוים והיה הוא ספק שירותי הניקיון. בהסכם הקיבוצי בענף ספקי שירותי ניקיון, שנחתם ביום 15.1.1979, כלולה בסעיף ד(3) התייחסות ישירה לסוגיה שבפנינו כדלקמן: "ד.(3) העובדים אצל הקבלן, שהועברו מקבלן קודם, במקום עבודה זה, זכאים לתשלום תוספת וותק ולכל שאר הזכויות הנובעות מוותק, חופשה והבראה - לפי שנות עבודתם במקום אצל הקבלנים הקודמים, להוציא פיצויי פיטורים, שאותם קבלו העובדים מהקבלן הקודם ושחישובם יהיה מיום שהתחילו בעבודתם אצל הקבלן הנוכחי...". [ההדגשה הוספה - ס.א.] בדומה, נקבעה אחריותו של כל קבלן לעובדיו וזאת ביתר בהירות ופשטות, בהסכם הקיבוצי בענף שנחתם ביום 30.6.1985: "ד(3) עובדים שהועברו מקבלן לקבלן אחר במקום העבודה, זכאים לקבל תוספת ותק וכל שאר הזכויות הנובעות מן הוותק, לפי שנות עבודתם במקום אצל הקבלנים הקודמים, למעט פיצויי פיטורים אותם חייב לשלם כל קבלן עם סיום תפקידו כמעסיק." [ההדגשה הוספה - ס.א.] בצו ההרחבה החל על הענף, נקבע בסעיף י'2 כדלקמן: "העובדים אצל הקבלן, שהועברו מקבלן קודם, במקום עבודה זה, זכאים לתשלום תוספת וותק ולכל שאר הזכויות הנובעות מותק, חופשה והבראה - לפי שנות עבודתם במקום אצל הקבלנים הקודמים, להוציא פיצויי פיטורים, שאותם קבלו העובדים מהקבלן הקודם ושחישובם יהיה מיום שהתחילו בעבודתם אצל הקבלן הנוכחי". [ההדגשה הוספה - ס.א.] תכלית הסעיפים האמורים בהסכמים הקיבוצים ובצו ההרחבה ברורה על רקע מאפייניו של הענף. כעולה ממחקר שנערך לאחרונה במסגרת אוניברסיטת תל- אביב, בו נאמר: "ענף פעילויות שמירה, אבטחה וניקיון כולל כ - 3000 חברות. היקף הפעילות [השנתית - ס.א.] בענף נאמדת בכ - 6.5. מליארד ₪ מתוכם גודלו של ענף הניקיון נאמד ב כ- 2.5. מיליארד ₪. ענף שירותי הניקיון מוגדר כענף מפוצל... המאופיין במספר רב של מתחרים בעלי מחזורי הכנסות יחסית נמוכים המכסים ביחד כ - 74% מהשוק. מיפוי של החברות המובילות בענף מצביע כי החברה הדומיננטית בענף....מגלגלת מחזור הכנסות של כ - 255 מיליון ₪....חלק מחברות הניקיון הגדולות נותנות שירותי ניקיון באמצעות פניה לחברות אחרות המהוות קבלני משנה שלהן. דבר זה מוסיף למורכבות השוק ומשפיע על שיטת התמחור...". באשר לכמות המועסקים בענף, נכתב: "ענף השמירה, האבטחה והניקיון...נמצא במגמת גידול של כ - 7% בשנה, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. על פי סקר שוק של חברת דן אנד ברדסטריט, ההערכה היא כי היום עומדת כמות המועסקים בשוק על כ- 135,000 עובדים....". באשר למאפייני העובדים בענף, נכתב: "חלק מן הענף עוסק בתחומי התמקצעות ספציפיים (ניקיון clean rooms, ניקיון חלונות בגבהים ועוד), אולם רובם המכריע של העובדים הינם עובדים בלתי-מקצועיים, בעלי מאפיינים דמוגרפיים המאחדים אותם: מיגדר: נשים מהוות את הרוב המכריע של העובדים בענף. סוציו אקונומי: מרבים העודים מגיעים מרקע סוציו אקונומי נמוך, ובדגש על האוכלוסייה הערבית ואוכלוסיית העולים מבריה"מ לשעבר. רמת השכלה: נמוכה (עד 12 שנות לימוד, בד"כ פחות מכך). גיל: ישנם עובדים בגילאים מגוונים, אולם ישנו ריכוז גבוה יחסית לאוכלוסייה של עובדים צעירים (עד גיל 25) ומבוגרים (מעל גיל 50). עודים זרים: בחלק מן המקומות מועסקים עובדים זרים...". מסכמים החוקרים את ניתוח מאפייני שוק הניקיון, בין היתר, במסקנות הבאות: "השוק תחרותי מאד ומפוצל ביותר. חסמי הכניסה והיציאה לשוק כמעט שאינם קיימים, ונוצרה סיטואציה של תחרות מחירים פרועה. התחרות יצרה "מרוץ לתחתית" המוביל לכרסום גובר באחוזי הרווח של כל המתחרים בשוק. גם יתרונות לגודל אינם מספיקים בכדי להבטיח נתח שוק, כיוון שנאמנות הלקוחות נמוכה ביותר והם עוברים באופן תדיר למתחרים הזולים ביותר. ניסיון למצב מוצר על בסיס מותג המציע משהו מעבר למחיר זול ביותר נראה כמעט חסר סיכוי... אחוזי הרווח הנמוכים, אשר ממשיכים לרדת בהדרגה, מביאים לירידה בתנאי ההעסקה של העובדים בענף...התחרות פוגעת בראש ובראשונה בעובדים, אך פוגעת באופן מהותי בחברות בענף ובמעבידים..". צא ולמד, בענף הניקיון החלפת קבלנים הינה חזון נפרץ. בדרך כלל זוכות חברות הניקיון בעבודה באמצעות זכייה במכרז לתקופה מוגבלת. ככל שלא עולה בידי אותה חברה להמשיך ולזכות גם במכרז הבא הרי שהחברות מתחלפות. הנוהג המובן מאליו בענף הוא, כי במקום עבודה בו מתחלפים קבלני ניקיון, אחראי כל קבלן כלפי עובדיו לתקופה בה הוא סיפק את שירותי הניקיון במקום, ואינו אחראי לתקופות שלפני ואחרי תקופתו, לרבות אחריות לתשלום פיצויי פיטורים. הזכאות לפיצוי פיטורים קמה, איפוא, עם החלפת מתן השירות במקום העבודה. בפועל, על פי הסכמים קיבוצים וצווי הרחבה, הזכות לשני שליש מפיצויי הפיטורים מובטחת בקרן הפנסיה ועם קרות האירוע המזכה לפיצויי פיטורים זכאי העובד לקבל ממעסיקו את השליש הנותר משיעור הפיצויים הקבועים בחוק. דברים אלה נכונים גם מקום בו מדובר בעובדת הממשיכה לעבוד באותו מקום עבודה פיזי. [9] לטעמי, תוצאה זו תואמת את צרכיהם של המעסיקים והעובדים בענף הניקיון, כאחד. התועלת מהסדרים אלה למעסיקים בענף הניקיון היא חד משמעית. בראש ובראשונה, קבלן המתחיל לספק שירותי ניקיון במפעל לא ימצא עצמו אחראי לחובות של הקבלן הקודם. שנית, נחסך הצורך לערוך התחשבנות בין קבלן הניקיון לבין מקבל השירות בגין חובות עבר לעובדים. זאת ועוד, החברה החדשה מקבלת תשלום עבור שירותים שהיא מספקת בתקופה שתחילתה לאחר הזכייה במכרז. מכאן, כי עלות העבודה במקום אינה כוללת את חובותיו של הספק הקודם. [10] כאמור לעיל, בהסכם הקיבוצי בענף האחזקה והניקיון נקבע, כי על המעסיקים להפריש כספים ל"קרן מבטחים" עבור העובדים כאשר הפרשה זו כוללת פיצויי פיטורים. החברה שבפנינו אינה חברה ב"התאחדות החברות וקבלני האחזקה והניקיון בישראל" ועל כן ההסכמים הקיבוציים בענף אינם חלים עליה. מאידך, חל על החברה צו ההרחבה בענף הניקיון והתחזוקה אשר מחייב, בפרק י"ב שבו, הפרשה ל"מבטחים" בשיעורים הבאים: דמי מחלה 2.5%; תגמולים ופנסיה 6%; פיצויי פיטורים 8.3%. ההלכה הפסוקה [11] פסקי הדין נוסבאום, וזינגר עליהם סמך בא כוח המערערת, בין היתר, את טיעוניו, אינם מועילים לעניינו, שכן הם נוגעים למעסיקים לגביהם לא התעורר חשש ממשי שלא יעמדו גם בחובותיו של המעסיק הקודם. אוסיף, כי ככל שפסקי דין אלה הובנו עד כה כשוללים הזכאות לפיצויי פיטורים במקרים כמו זה שבפנינו, הרי שבא פסק דיננו זה להבהיר את מצב הדברים. פסק דין נוסבאום עוסק במורה שהועסקה בגן ילדים בבעלות עיריית גבעתיים והמשיכה לעבוד באותו מקום עבודה גם לאחר שהמקום החל להיות מופעל על ידי משרד החינוך והתרבות. תביעתה של המורה לפיצויי פיטורים בגין שינוי הבעלות בגן הילדים נדחתה. בבסיס פסק הדין נעוצה החזקה, כי זכותה של העובדת לפיצויי פיטורים על תקופת עבודתה אצל עיריית גבעתיים מובטחת לה גם כאשר המשיכה בעבודתה במשרד החינוך. לא התעורר חשש ממשי שמדינת ישראל תתכחש לחובותיה. עם זאת, ציין בית הדין במקרה של נוסבאום, שייתכנו מצבים בהם המעסיקים החדשים פחות יציבים ועל כך אמר בית הדין, כי: "אכן יכול ובנסיבות מסוימות יראו התפטרות בעקבות חילופי מעבידים כ'נסיבות' הבאות במסגרת סעיף 11 לחוק". ואכן בין הנסיבות האמורות ניתן למנות גם מצב בו מתעורר חשש ממשי שהמעסיק החדש אינו מסוגל לעמוד בחובותיו של המעסיק הקודם. במצב דברים זה רשאי העובד להתפטר בדין מפוטר מכוח סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים. לאחר פסק דין נוסבאום ניתן פסק הדין בעניין זינגר, בו דובר בעובדת הוראה בבית ספר אשר נוהל תקופה מסוימת על ידי המדינה ובמועד מסוים החל גוף אחר, "ליגת נשים למען ישראל" לנהלו. במקרה של זינגר לא היה ספק, כי העובדת תקבל את פיצויי הפיטורים עבור תקופת עבודתה כעובדת של המדינה, שכן בפועל קבלה תשלום זה. העובדת פרשה מעבודתה ב"ליגת נשים למען ישראל" בגיל שישים ובטרם ניתן פסק הדין של בית הדין הארצי בעניינה. בפסק הדין נקבע, כי העובדת זכאית לקבל פיצויי פיטורים עבור כל תקופת עבודתה באותו בית ספר, כאשר התשלום שולם חלקו על ידי המדינה וחלקו על ידי "ליגת נשים למען ישראל", בהתאם להסכם בין שני הגופים הללו. יתרה מזו, החלפת מעסיקים בפסק דין זינגר ובפסק דין נוסבאום לא לוו בפיטורים, כמו במקרה דנן. במקרה של זינגר עובדות ההוראה קיבלו הודעה, כי הן ממשיכות לעבוד באותו מקום עבודה אבל שכרן ישולם על ידי המעסיק החדש - משרד החינוך והתרבות. פירוש הדבר הוא, כי היתה רציפות בעבודה, באותו מקום עבודה וזכויותיה של עובדת ההוראה הובטחו מכוח סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים. בית הדין העיר, כי על אף שהמעסיק החדש החתים את העובדת על "ויתור" לגבי הזכויות הנובעות מתקופת עבודתן במדינה, אין להסכם זה תוקף ואם תפוטר העובדת בעתיד הרי שתמצא זכאית לפיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתה באותו מקום עבודה. מצבן של העובדות שבפנינו, שונה ממצבן של העובדות בפסק דין זינגר ובפסק דין נוסבאום. המערערת לא הפרישה לקופת גמל עבור המשיבות, כפי שהיה עליה לעשות ואף אין ביטחון, כי החברה החדשה המספקת שירותי ניקיון בסניף קופת חולים בו המשיכו המשיבות לעבוד תוכל לעמוד בתשלום פיצויי פיטורים עבור תקופת עבודתן של המשיבות באותו מקום פיזי אצל המערערת. [12] עמדתי על קושי זה גם בפסק הדין אמ"י-מתו"ם משקבעתי: "לכאורה, חילופי בעלי מניות, בעלי שליטה או מנהלים, שאין בהם משום הרעה מוחשית בתנאי העבודה או המלווים בנסיבות אחרות שביחסי עבודה אינם, לכשעצמם, טעם המצדיק הענקת פיצויי פיטורים לעובד המתפטר בגינם... החלפת בעלי מניות אינה כשלעצמה מהווה שינוי באישיות החברה, בשליטה בחברה, בניהול החברה או ביחסי העבודה בחברה. במקרים רבים החלפת בעלי מניות כלל אינה משפיעה על עובדי החברה. אולם, ישנם מקרים בהם החלפת בעלי מניות מובילה לשינויים בחברה המשפעים על מצב עובדיה... [סעיף 4 לעמדתי] בין השינויים היכולים להשפיע על מצב העובדים ניתן למנות את אלה: (א) היקף החלפת בעלי המניות... (ב) השינויים בתנאי או בסדרי עבודתם של העובדים... (ג) שינויים במרקם הבינאישי במקום העבודה... (ד) שינוים ביחסי העבודה במקום העבודה ... מעבר זה כרוך באובדן ביטחון תעסוקתי ועל-כן מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה.... (סעיף 5) לטעמי, הרעיון הגלום בהוראות סעיף 11(א) לחוק, הוא מתן אפשרות לעובד לעזוב את מקום העבודה, מבלי להינזק, כאשר מתרחש במקום העבודה דבר מה המצדיק, באופן אובייקטיבי, את עזיבתו". (סעיף 6). עמדה דומה לשלי הביעה בפסק דין זה גם חברתי, סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין. כמו כן, בבג"צ רמת"א, נפסק בהקשר זה: "הכלל העולה מדעת הרוב הוא, כי חילופי מעבידים במקום העבודה מהווים, באופן רגיל, "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו", כאמור בסעיף11(א) לחוק פיצויי-פיטורים. ואילו עם החריג - שעל מהותו והיקפו המדויקים לא היה צורך לעמוד בפסק-הדין -נמנים אותם מקרים שבהם אין לראות בחילופי המעבידים משום "נסיבות אחרות" מעין אלו. דומה כי פרשנות פשוטה זו של דברי בית-הדין מאפשרת להשיג, בכל מקרה נתון, את האיזון המיטבי בין כלל האינטרסים והשיקולים המעורבים, ובהם זכויות העובדים, זכויות המעבידים, והצורך הציבורי בהקלה על פעולות התייעלות, של מעסיקים בכלל ושל חברות ממשלתיות בפרט. כן ראויה להתקבל השקפת היועץ המשפטי לממשלה, כי על המעביד מוטל להוכיח התקיימות נסיבות חריגות, המצדיקות סטייה מהכלל מהאמור. ואולם, גם שאלה זו היא עניין לבית-הדין לעבודה לענות בו, כשהדבר יעלה לפניו במסגרתו של סכסוך קונקרטי." [13] קבלת עמדת המערערת, יכולה הייתה להוביל לתוצאה של שלילת הזכות לפיצויי פיטורים לעובדים רבים בענף הניקיון. ממאפייני השוק עליהם עמדנו לעיל עולה, כי עובדים רבים בענף זקוקים לעבודה ורוצים להמשיך את עבודתם באותו מקום עבודה פיזי גם לאחר החלפת קבלן הניקיון. ככל שהמעביד החדש אינו יציב מבחינה כלכלית המשך עבודתם של העובדים אצלו מסכנת את הזכויות שצברו אצל המעסיק הקודם. ככל שהמעסיק הראשון לא הפריש סכומים לקרן "מבטחים" עבור העובדות, כפי שהיה חייב לעשות מכוח צו ההרחבה, מצבן של העובדות הממשיכות לעבוד באותו מקום עבודה בכי רע מבחינת הביטחון הסוציאלי. כאמור לעיל, החברה במקרה דנן לא הודיעה על הפרשות ל"מבטחים". זאת ועוד, עמדתה של המערערת מגבילה את יכולתן של העובדות לבחור את מקום עבודתן משיקולים ענייניים, רק בשל החשש שלא יוכלו להיפרע בגין חובות העבר. במקרים מסוימים נודעים יתרונות לעובדת בהמשך העסקתה באותו מקום עבודה פיזי ומשכך, אין להגביל בחירה זו אך בשל החשש מאובדן זכויות לפיצויי פיטורים בעד התקופה הקודמת. סוף דבר [14] לאור כל האמור, אנו דוחים את שני ערעורי החברה. בדין פסק בית הדין קמא, כי העובדות זכאיות לפיצויי פיטורים. המערערת תשלם למשיבות בעדמ' 1011/04 הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ לכל אחת מששת המשיבות. המערערת תשלם למשיבה בעד"מ 1014/04 הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. מכרזפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים