פסק דין בפנינו תביעה לפסק דין הצהרתי הקובע, כי מורים המועסקים בנתבעת בחוזים אישיים, אשר תנאי העסקתם דומה לתנאי העסקת חברי התובע, רשאים להתאגד במסגרת התובע וכי התובע רשאי לייצגם בהתאם לאמור בתקנונו. עוד מתבקש בית הדין להורות לנתבעת לגבות דמי חבר ממורים אלו, כפי שהדבר נעשה כלפי יתר החברים בתובע. העובדות הצריכות לעניין 1. התובע הנו ארגון העובדים היציג של הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת תל-אביב. 2. הנתבעת הנה המעסיקה של חברי הארגון וכן של קבוצת מורים ביחידה לשפות זרות באוניברסיטה המבקשים להצטרף לארגון העובדים (להלן: המורים). 3. בנתבעת קיימים שלושה ארגוני עובדים המייצגים שלוש יחידות מיקוח: הסגל האקדמי הבכיר, הסגל האקדמי הזוטר והסגל המינהלי. בין שלושת הארגונים לבין הנתבעת קיימים הסכמים קיבוציים מחייבים. 4. בליבה של המחלוקת נמצאים מורים המועסקים על ידי האוניברסיטה בהסכמי עבודה אישיים. בקשתם של המורים להצטרף אל התובעת וההשלכות הנובעות מבקשה זו הינם הסיבה לתביעה זו. טענות התובע 5. התובע טוען כי הנתבעת איננה מאפשרת בפועל למורים להצטרף אליו ולאפשר לו לייצג אותם. התנהלותה זו של הנתבעת פוגעת בזכות היסוד של המורים להתאגד. 6. התובע טוען כי המורים המבקשים להצטרף אליו זהים בתנאי העסקתם לחברי התובע. על כן, סירובה של הנתבעת לאפשר את התאגדותם של המורים כחלק מהתובע פוגעת בחופש ההתאגדות של המורים ובזכותם לקבל הגנה ארגונית מהתובע. 7. סירובה של הנתבעת לאפשר את התאגדותם של המורים אצל התובע, פוגעת באופן ישיר בתובע בכך שהיא מונעת את הצטרפותם של חברים חדשים אליו. 8. התנגדותה של הנתבעת לנכות דמי חבר מהמורים המבקשים להצטרף אל התובע מנוגדת לאמור בחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 (להלן: חוק הגנת השכר), שאינו מותיר שיקול דעת למעסיק אם לנקות דמי חבר אם לאו. 9. תנהגות הנתבעת הינה חסרת תום לב, אינה מקובלת ביחסי עבודה ואף מנוגדת לתקנת הציבור. טענות הנתבעת 10. הנתבעת איננה מתנגדת להצטרפותם של המורים לתובע, הנתבעת מכירה בזכותו של כל עובד להצטרף לארגון עובדים וכי תנאי העסקתם של מרבית עובדיה מוסדרים במישור הקיבוצי. 11. הנתבעת סבורה כי קיים הבדל בין צירופם של עובדים לארגון עובדים לבין מעבר ממסגרת העסקה אישית לקיבוצית. הנתבעת סבורה כי אין כל חובה על פי דין לנהל משא ומתן קיבוצי עם ארגון עובדים. 12. את בקשתו של התובע לייצג את המורים "בכל דבר ועניין" יש לדחות. ארגון עובדים החפץ לייצג קבוצת עובדים שומה עליו לפרט מהו סוג הייצוג והיקף הייצוג אותו הוא מתכוון להעניק לאותם עובדים. 13. הנתבעת טוענת כי יש לאפשר לתובע לייצג את המורים בגבולות הסמכויות שניתנו לו בחוק. בכל מקרה, בית הדין נעדר את הסמכות ליתן לתובע סמכות לייצג את חבריו במישור יחסי העבודה האישיים. 14. הנתבעת אף סבורה כי מתן אפשרות לתובע לייצג את המורים מהווה שינוי של יחידת המיקוח. שינוי זה בא לידי ביטוי בהעברתו של מורה המועסק בחוזה אישי למסגרת קבוצתית. 15. לא חלה על הנתבעת כל חובה לנכות משכרם של המורים דמי חבר בארגון עובדים. סעיף 25 לחוק הגנת השכר מתיר למעביד לנכות משכרו של העובד ניכויי חובה מכוח חיקוק או הסכם, אך לא חלה עליה כל חובה לעשות כן. 16. אין זהות בין המורים לבין חברי התובע. בהסכם הקיבוצי הבסיסי מיום 15/03/73 בין הנתבעת לבין ארגון עובדי האוניברסיטה, נאמר במפורש כי ההסכם חל על כלל העובדים באוניברסיטה, למעט חברי הסגל ההוראה והמחקר העובדים על פי מינויים אקדמיים. מאחר שהמורים אינם מועסקים מכוח מינוי אקדמי, הרי שהם משתייכים ליחידת המיקוח של הסגל המינהלי ולא של הסגל האקדמי. 17. בנוסף לכך, גם ההסכם הקיבוצי הבסיסי לא חל על המורים, זאת מכיוון שהם מועסקים בחוזים אישיים המוציאים אותם מתחולתו של ההסכם הקיבוצי הבסיסי, זאת מכוח הסכמת ארגון העובדים של המורים - ההסתדרות הכללית. 18. למעשה בין הסגל המינהלי לבין הנתבעת נחתם הסכם קיבוצי מיום 17/06/02 (להלן: מוצג מש/2), בו נקבע כי לנתבעת יותר להעסיק מספר מסוים של עובדים בחוזים אישיים מדי שנה. 19. אין מחלוקת על כך שהנתבעת רשאית להעסיק עובדים בחוזים אישיים. עניינה של תביעה זו הינו השגת זכויות חדשות לחברי התובע ולא מימוש זכויות קיימות, על כן מדובר בתביעה כלכלית והיא איננה בסמכותו של בית הדין. 20. יתרה מזאת, הסעד המבוקש על ידי התובע איננו בתחום יחסי העבודה הקיבוציים אלא האישיים ועל כן אין זה סעד שבית הדין יכול לתת לתובע. הכרעה 21. השאלות העומדות בפני בית הדין וצריכות הכרעה לעניין זה הינן: א. האם שייכים העובדים לאחד מארגוני העובדים אצל הנתבעת? ב. במידה ויקבע כי המורים שייכים לארגון עובדים כלשהו, מה יהיו השלכות קביעה זו? התשתית הנורמטיבית 22. הזכות להתאגד הינה מזכויות היסוד בישראל. בתחום יחסי העבודה, ההיגיון הניצב בבסיסה של זכות זו הינו עובדת היותה מאזנת במידת מה את אי השוויון ביחסי הכוחות שבין עובד למעביד. זכות זו מאפשרת לעובדים במקום עבודה לנצל את כוחם הקולקטיבי, בכדי לשפר את מעמדם במשא ומתן על תנאי העבודה. 23. על אף שזכות ההתאגדות לא הוכרה באופן מפורש כזכות יסוד עלי ספר בספר החוקים הישראלי, הרי שפסיקות בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה משחר קיומו של משפט העבודה הישראלי הכירו בה כזכות יסוד במשפט הישראלי וכזכות הראויה להגנה והנגזרת מכבוד האדם (לעניין זה ראו עוד: בג"צ 789/78 אופק נ' שר הפנים פ"ד לג(3), 480; בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נא(2) 63, עס"ק 57/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל ואח' תק-אר 2005(1), 115). זכות המעביד לקניין 24. אל מול זכותו של העובד להתאגד, ניצבת זכותו של המעביד לקניין. מקום העבודה הינו רכושו של המעביד ולמעביד זכות לנהלו כרצונו. זכות הקניין היא זכות יסוד המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. 25. לעניין זה מן הראוי להעיר, כי ישנם הסבורים כי גם לעובד נוצרת זכות קניינית או מעין קניינית במקום העבודה. מעבר לכך, בענייננו הנתבעת הינה גוף דו מהותי המתקוצב, בין השאר, מכספי ציבור. ולענייננו המשמעות הינה כי זכותה של הנתבעת לנהל את האוניברסיטה מושפעת במידת מה מהאינטרס הציבורי. יחידת המיקוח 26. יחידת המיקוח הינה היחידה שבאמצעותה נקבעת המסגרת למשא ומתן הקיבוצי, כדברי כב' הנשיא אדלר בעס"ק 400024/98 הסתדרות העובדים החדשה נ' צים חברת השייט תק-אר 2000(2), 384 ,388: "...ייעודה של יחידת המיקוח הוא קביעת מסגרת לניהול משא ומתן קיבוצי. על פי רוב, מתנהל המשא ומתן הקיבוצי ברמה המפעלית, דהיינו עבור כלל עובדי המפעל. אולם, במקרים רבים מתנהל המשא ומתן הקיבוצי ברבדים נוספים דוגמת, כלל עובדי המגזר או הענף או בעלי מקצועות ספציפיים. לשון אחרת, יחידת המיקוח היא הכלי שבאמצעותו: תוחמים את המשא ומתן הקיבוצי למגזר, לענף, למפעל או מקצוע; נקבע מי הוא הגורם המוסמך לנהל משא ומתן לצורך קביעת תנאי העבודה והנורמות הראויות במקום העבודה ואף אילו הסכמים קיבוציים חלים על עובדי המפעל..." 27. נקדים ונאמר כי לאחר שבחנו את הראיות שהובאו על ידי הצדדים, לאחר ששמענו את הצדדים וקראנו את הטענות שבכתב, אנו סבורים כי לעניין זה דין טענות התובע להתקבל. 28. מעדותה של הגב' לפיד (עמ' 24 לפרוטוקול הדיונים מיום 24/01/05), המועסקת כ-15 שנה אצל הנתבעת, עולה כי עד לשנת 97' נוכו דמי החבר בתובע ישירות משכרה ולאחר שנת 97' שילמה הגב' לפיד לתובע באופן עצמאי. 29. יתרה מזאת, העתק חוזה העבודה האישי עליו חתומים המורים צורף כנספח א' לתצהירה של הגב' לפיד. העתק החוזה הינו משנת 1994, והגב' לפיד טענה בתצהירה כי חוזה זה מתחדש בינה לבין הנתבעת באופן אוטומטי מדי שנה, טענותיה אלו לא נסתרו. 30. הנתבעת חקרה הן את הגב' לפיד והן את מר ניצן, יו"ר התובע, כאשר בשתי חקירות אלו הסתמכה היא על נספח א' דלעיל, בכדי להצביע על העובדה שבסעיף 5(ב) לנספח א' נאמר כי על המורים לא יחולו הסכמים קיבוציים (בהתאמה, עמ' 26 ו-21 לפרוטוקול הדיונים מיום24/01/05). 31. סעיף 5(ב) לנספח א' קובע כדלקמן: "...הן ההסכם הקיבוצי המיוחד שבין האוניברסיטה לבין הסתדרות הכללית של העובדים בא"י וארגון עובדי אוניברסיטת ת"א, והן התקנונים, הנוהלים, התקנות וההסכמים הקובעים ומסדירים את תנאי ההעסקה של חברי הסגל האקדמי של האוניברסיטה, לא יחולו על העובד ועל העסקתו בשירות האוניברסיטה..." (ההדגשה לא במקור). 32. הנתבעת שבה ומציינת כי אם שייכים המורים ליחידת מיקוח כלשהי, הרי שזוהי יחידת המיקוח של הסגל המינהלי ועל כל פנים טוענת הנתבעת לא חל על המורים כל הסכם קיבוצי שהוא. על אף זאת, בהסכם ההעסקה אשר מתחדש מדי שנה בשנה, מצאה היא לנכון להתייחס אך ורק להסכמים הנוגעים לסגל האקדמי. 33. אם חפצה הייתה הנתבעת לשלול כל ספק בנוגע לתחולתו של הסכם קיבוצי כלשהו על המורים ביחידה לשפות, אשר מבחינתה שייכים ליחידת המיקוח של הסגל המינהלי, מדוע התייחסה רק לסגל האקדמי? מדוע נמנעה מלהזכיר את ארגון הסגל המינהלי בסעיף 5(ב) הנ"ל? 34. לשיטת הנתבעת ראיה המוכיחה את טיעוניה היא העובדה שבסעיף 4.1 למוצג מש/2, נאמר כי המורים לא ייכללו במניין החוזים האישיים המותרים. 35. אלא שאין אנו סבורים כי סעיף 4.1 לעיל אכן תומך בטענות הנתבעת. לאור האמור לעיל בעניין סעיף 5(ב) בנספח א' לתצהיר הגב' לפיד, סבורים אנו כי לכל הפחות נוצר ספק באשר לנימוקי הנתבעת באשר לנסיבות שהובילו להוספתו למוצג מש/2. 36. לבית הדין הוגשו העתקי החוזה האישי עליו חתומים המורים, הן משנת 1994 והן משנת 2001 ונראה כי במשך השנים לא נעשו שינויים מהותיים בחוזה זה. סעיף 4.1, לעומת זאת, מופיע בהסכם הקיבוצי משנת 2002 כאשר בפנינו נוצר הרושם שבאותה עת היו חילוקי דעות בין הצדדים בנוגע למורים בחוזה אישי, גם אם לא אותם מורים המופיעים בנספח א' לכתב התביעה. מהראיות שהוצגו בפנינו עולה כי עוד בשנת 1997 היו חילוקי דיעות בין התובע לנתבעת באשר למעמדם של מורים בחוזה אישי במכינה האוניברסיטאית. 37. ביום 24/01/05 (עמ' 2-12 לפרוטוקול הדיונים) העידה בפנינו הגב' חסיה קופמן, יו"ר ארגון העובדים המנהליים והטכניים. עדותה חיזקה את הרושם כי עניינם של המורים לא יוצג על ידי ועד העובדים המינהליים. מעדותה מתקבלת המסקנה כי המורים לא היו שייכים בכל צורה שהיא לסגל המינהלי. 38. בעדותה מציינת הגב' קופמן כי המורים לא שילמו דמי חבר לסגל המינהלי (עמ' 3 לפרוטוקול הדיונים), כי הם אינם מצביעים לועד וכי איננה יודעת לאיזה סקטור, מהסקטורים שמרכיבים את ארגון העובדים המינהליים הם שייכים (עמ' 4). הגב' קופמן אף ציינה כי הנתבעת לא פנתה אל הועד המינהלי בכדי לנהל משא ומתן בנוגע לחוזים האישיים אליהם חתומים המורים (עמ' 2). מצאנו את עדותה של הגב' קופמן מהימנה ודבריה לא נסתרו. 39. למעשה בכל חומר הראיות שהונח בפנינו לא הוכח בפועל, מלבד סעיף 4.1 במוצג מש/2 אשר התייחסנו אליו לעיל, כי היה קיים קשר כלשהו בין ארגון הסגל המינהלי לבין המורים. 40. סעיף 4.1 במוצג מש/2 בא לקבוע מכסות של עובדים מהסגל המינהלי, אשר יעבדו בחוזים אישיים. למוצג מש/2 מצורף נספח בו מפורטת רשימת תפקידים של עובדים אותם ניתן להעסיק בחוזים אישיים. עיון ברשימה מגלה כי אין מדובר בעובדים זוטרים מן השורה, אלא עובדים בכירים או עובדים בתפקידים מיוחדים כגון: סמנכ"ל, ראש אגף, יועץ משפטי וסגנו, מבקר האוניברסיטה, מנהלי יחידות מקצועיות וכו'. 41. בהמשך לכך, הגב' קופמן מציינת בעדותה (עמ' 5 לפרוטוקול הדיונים מיום 24/01/05) כי ועד העובדים המינהליים חתר לצמצם את מספר העובדים בחוזים אישיים וזו הייתה המטרה בחתימה על מוצג מש/2. 42. האמור לעיל יצר בפנינו את הרושם כי סעיף 4.1 הוסף למוצג מש/2 מבלי שנוהל משא ומתן עם אלו שהיו עשויים להיפגע מהאמור בו. גם אם סעיף 4.1 הוסף בתום לב, לא הובהר לנו די הצורך מה היה מעמדם של המורים במשא ומתן שהוביל לכריתתו של מוצג מש/2. מחומר הראיות שהונח בפנינו הוכח, כי במשך השנים היה זה התובע אשר סייע למורים ולמורים אחרים בחוזים אישיים, ולא הסגל המינהלי. הוכח בפנינו כי היה זה התובע אשר בא בדין ודברים עם הנתבעת כל אימת שיחסי העבודה, בינה לבין המורים או מורים אחרים במעמדם, נתקלו במהמורות. על כן אנו סבורים כי ארגון העובדים המינהליים איננו הארגון היציג של המורים, ועל כן אין כל נפקות להחלטות שמקבל ארגון זה עבור אנשים שאינם מחבריו. 43. בבואנו לבחון את הקשר בין התובע לבין המורים נוכחנו לראות, מחומר הראיות שהוגש על ידי שני הצדדים, כי בין התובע למורים היו קשרים ענפים. מעיון בחומר הראיות ניתן לראות, כי בפועל מי שדאג לעניינם של המורים היה התובע. דוגמא לכך הינו מוצג מש/3, אשר צורף כנספח לתצהירה של הגב' מריאנה שדה. לתצהירו של מר פתאל, מי שהיה מנהל המנגנון (מנהל כוח אדם בנתבעת) צורפו ראיות המעידות כי עוד בשנת 1997 ניהל התובע מאבק בעניינם של מורים המועסקים במכינה האוניברסיטאית, במעמד דומה ובתנאים דומים למעמד ולתנאי המורים, אשר התובע מבקש לצרף לשורותיו. 44. ביום 23/02/05 העיד בפנינו מר בועז בן דוד, יו"ר התובע בין השנים 2003 ל-2004, מעדותו של מר בן דוד עולה, כי למעלה משליש מחברי התובע אינם סטודנטים לתארים מתקדמים (עמ' 39 לפרוטוקול הדיונים). זוהי ראיה נוספת המצביעה על כך כי בקרב התובע ישנו מספר לא מבוטל של חברים, אשר בינם לבין המורים קיים מכנה משותף ואינטרס משותף. הנתבעת לא חלקה על דברים אלו בעדותו של מר בן דוד. 45. כך שאנו קובעים כי לעניין השתייכות המורים לארגון התובע, ראיות התובע היו טובות ומשכנעות יותר מראיות הנתבע ואנו מקבלים את טענתו וקובעים כי המורים שייכים מבחינה ארגונית ליחידת המיקוח של הסגל האקדמי הזוטר. 46. הנתבעת סבורה כי שינוי ביחידת המיקוח יכול שיעשה רק בהסכמת הצדדים. אנו סבורים כי החלטתנו אין בה כדי להוות שינוי ביחידת המיקוח, זאת מכיוון שהוכח בפנינו כי המורים היו שייכים ליחידת המיקוח של התובע מבחינה מהותית כבר משנת 1994 אלא שייצוגם לקה בחסר לאור הקשיים שהערימה הנתבעת. 47. לעניין זה ראוי להדגיש, כפי שיורחב עוד להלן כי עובדת היות המורים שייכים ליחידת המיקוח של התובע, אין משמעותה שההסכם הקיבוצי שחל על חברי התובע יחול גם על המורים. זכות ההתארגנות 48. הנתבעת איננה חולקת על זכותם של המורים להתאגד אצל התובע, אלא שהנתבעת סבורה כי קיים פער בין זכות ההתארגנות לבין זכות הייצוג. בכל הכבוד, סבורים אנו כי טענה זו של הנתבעת בטעות יסודה. 49. בעס"ק 57/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה, שר התחבורה מר מאיר שטרית ואח' תק-אר 2005(1), 115 (להלן: פרשת מטרודן) קבעה כב' השופטת ליבנה את הדברים הבאים בעניין חופש ההתארגנות, אשר יפים לענייננו (שם בעמ' 126): "...חופש ההתארגנות טומן בחובו שלושה נדבכים: החופש להתארגן, החופש לנהל משא ומתן קיבוצי והזכות לנהל מאבק מקצועי עד כדי שביתה. ברי הוא כי שככל שנגרעים מן החופש להתארגן נדבכיו הנוספים הרי שהוא שברירי ובר פגיעה יותר..." 50. רואים אנו אם כן כי הצטרפותם של המורים לארגון התובע משמעותה הינה כי לתובע יותר לייצגם. תחולת ההסכם הקיבוצי 51. טוענת הנתבעת כי המורים מועסקים בחוזים אישיים וההסכמים הקיבוציים אינם חלים עליהם. התובעת מוסיפה וטוענת כי העברת המורים מהעסקה בחוזים אישיים להסכם קיבוצי יכול שתתבצע רק בהסכמת שני הצדדים להסכם הקיבוצי ולא באופן חד צדדי. 52. אין אנו נדרשים לשאלה זו. משמעות הקביעה כי התובע הינו הארגון המייצג את המורים איננה כי ההסכם הקיבוצי חל עליהם, אלא אנו מקבלים את טענות התובע וקובעים, כפי שמבקש הוא בכתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן, כי הוא זכאי לייצג את המורים כארגון עובדים. 53. אין ברשימת הסעדים אותם מבקש התובע כל בקשה להעברת המורים לתחולתו של ההסכם הקיבוצי. 54. במאמר מוסגר יאמר כי טענת הנתבעת המופיעה בסעיף 43 לסיכומיה כי "עובדים המועסקים בחוזים אישיים אינם זכאים להיות מיוצגים על ידי ארגון עובדים", הינה תמוהה. 55. אנו מבקשים להבהיר כי מצב בו עובדים זוטרים מועסקים בחוזים אישיים, מבלי שההסכם הקיבוצי חל עליהם הינו אנומלי. הנתבעת הפנתה להלכות שונות העוסקות בנושא זה אלא שאנו סבורים כי גם הדרך בה היא מפרשת את ההלכות איננה מדויקת וגם נסיבות מקרה זה הינן שונות מההלכות אליהן הפנתה אותנו הנתבעת. 56. תחולתם של הסכמים קיבוציים מיוחדים נקבעה בסעיף 15 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן: חוק הסכמים קיבוציים), שכותרתו "היקפו של הסכם קיבוצי מיוחד": הסכם קיבוצי מיוחד חל על - (1) בעלי ההסכם; (2) המעבידים המיוצגים, לענין אותו הסכם, על ידי ארגון מעבידים שהוא בעל ההסכם; (3) כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם, המועבדים על ידי מעביד שהוא בעל ההסכם או שהוא מיוצג כאמור בפסקה (2), במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם. 57. רואים אנו שלפי סעיף 15(3) הנ"ל, לו היו מצטרפים המורים כעובדים חדשים בנתבעת והיו חברים בארגון התובע, היה חל עליהם ההסכם הקיבוצי בין התובע לנתבעת גם ללא הסכמתם. 58. פרשנותה של הנתבעת את עניין דב"ע מט/16-4 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' האיגוד הארצי של עיתוני ישראל פד"ע כ, 198 (להלן: עניין הארץ)פרשת הארץ איננה נכונה. בפרשת הארץ לא קבע בית הדין הארצי דבר וחצי דבר לגבי החרגתם של עובדים מהסכם קיבוצי, אלא התייחס הוא לשאלה על היחס בין הסכם אישי להסכם קיבוצי. 59. בעניין הארץ, קבע בית הדין הארצי כי ניתן להחתים עובד על חוזה אישי גם אם חל על אותו העובד הסכם קיבוצי. השפעתו של החוזה האישי תבוא לידי ביטוי במקום בו הוא מיטיב עם העובד מעבר להוראות ההסכם הקיבוצי ובמקום בו החוזה האישי קובע הוראות שההסכם הקיבוצי לא מתייחס אליהן. 60. באשר ליחס שבין הסכם קיבוצי לחוזה אישי, ניתן ללמוד כי הסכם קיבוצי בא להיטיב עם העובד וכי לא ניתן לגרוע בזכויות המוקנות מכוח הסכם קיבוצי אלא רק להוסיף אליהן, אלא אם הדבר נאמר במפורש בהסכם הקיבוצי. סעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים שכותרתו "חוזה עבודה והסכם קיבוצי" קובע כדלקמן: הוראה בחוזה עבודה שהיא שונה מהוראה אישית שבהסכם קיבוצי החל על בעלי החוזה - ההוראה שבהסכם הקיבוצי עדיפה; היה השינוי לטובת העובד, עדיפה ההוראה בחוזה העבודה, אם אין בהסכם הקיבוצי דבר המונע במפורש אותו שינוי. 61. בין כל עובד לכל מעביד קיים הסכם עבודה אישי, גם אם העובד משתייך לארגון עובדים אשר בינו לבין אותו מעביד ישנו הסכם קיבוצי (לעניין זה ראו עוד בעניין הארץ בעמ' 205). על כן העובדה כי מעביד כלשהו החתים את עובדיו על חוזה אישי לא תשלול את תחולתו של הסכם קיבוצי, במידה ויש כזה, אלא אם ההסכם הקיבוצי אומר זאת במפורש. 62. בדב"ע מט/41-4 ההסתדרות הכללית נ' רשות הדואר פד"ע כא, 350, (להלן פרשת רשות הדואר) התייחס בית הדין הארצי למצב בו הוחתם עובד על חוזה העסקה אישי, מבלי שהוצא מתחולתו של ההסכם הקיבוצי וקבע את הדברים הבאים אשר הינם בעלי חשיבות לענייננו: מעמד ארגון יציג כארגון היחיד המייצג קבוצת עובדים אינו, כשלעצמו, מונע חתימת חוזים אישיים במישור האישי. בפסק הדין הארץ, הנ"ל, נקבע כי מעביד רשאי לחתום על חוזה עבודה אישי עם עובד שעליו חל גם הסכם קיבוצי. ועוד נקבע כי בנושא המוסדר בהסכם הקיבוצי יכול החוזה האישי להוסיף על זכויות העובד, ואילו בנושא שאינו מוסדר בהסכם הקיבוצי יכול החוזה לקבוע גם הוראה שאינה לטובת העובד, כגון: זכות המעביד לפטר אותו. את השאלה, האם ארגון עובדים רשאי להגביל, בהסכם קיבוצי, בהוראה מפורשת וחד-משמעית, את חופש ההתקשרות של העובד לחתום על חוזה אישי, נשאיר בצריך עיון, שכן לא הוגש לפנינו הסכם קיבוצי כזה (שם, בעמ' 357). 63. רואים אנו אם כן שהעובדה כי עובד כלשהו הוחתם על חוזה אישי איננה שוללת את תחולתו של ההסכם הקיבוצי. הנתבעת טוענת כי בעניין רשות הדואר קבע בית הדין, כי עובדים שהוצאו מתחולתו של ההסכם הקיבוצי, יקבעו היחסים בינם לבין מעבידם במישור אישי ולארגון העובדים לא יהיה מעמד בעניינם. 64. בהמשך לכך טענה הנתבעת כי המורים חתומים על חוזה אישי ומכיוון שכך הם אינם זכאים לייצוג על ידי ארגון עובדים. הנתבעת הפנתה לעדותה של הגב' קופמן ולראיות שונות שהוגשו לבית הדין (מש/10,מש/13), שלדעתה מצביעות על העובדה כי לכולי עלמא, חוזה אישי שולל מהעובד החתום עליו את האפשרות לייצוג ארגוני. 65. אלא שטענה זו של הנתבעת אין בה ממש. בכדי שההסכם הקיבוצי לא יחול על עובד מסוים או קבוצת עובדים מסוימת, יש לקבוע זאת במפורש בחוק, כפי שנעשה בפרשת רשות הדואר, או בהסכם הקיבוצי עצמו - כפי שנעשה במוצג מש/2. הסכם קיבוצי יחול על כל סוגי העובדים הקבועים בו אלא אם ההסכם עצמו או שנקבע בחוק אחרת. 66. אנו מוצאים טעם לפגם בניסיונותיה של הנתבעת לשלול מהמורים את הזכות להתארגן או לעקר אפשרות זו מתוכן, בייחוד לאור העובדה שהמורים עשו כל שלאל ידם כדי למחות על כך. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו ב דב"ע 97/41-96 תדיראן קשר בע"מ נ' הסתדרות העובדים ואח' פד"ע לב 306, 322-321: "...הכלל המנחה אותנו הוא, כי יחידת המיקוח תיקבע בהסכמה על-ידי הצדדים. העיקרון הנ"ל נקבע בפסיקה, כדלקמן: "אבן היסוד של מדיניות בית הדין היתה לאשר את המצב הקיים ובכך להרשות לארגוני העובדים ולמעסיקים לקבוע בהסכמה את יחידות המיקוח ולשמור על יציבות ביחסי העבודה [מסעיף 3(ב) לדעה הנפרדת בפסק-דין ארגון סגל המחקר [2] - ס' א']". עיקרון זה תואם את החובה להעניק לעובדים את הזכות להיות שותפים לקביעת מסגרת התארגנותם. זכות ההתארגנות הינה זכות יסוד במשפט הישראלי והיא טומנת בחובה את האפשרות להשפיע על ההחלטה לאיזה ארגון עובדים להשתייך; האם ארגון יהיה ארגון מפעלי או ארגון מקצועי, האם יהיו שינויים ביחידת המיקוח הקיימת, וכו'. נקטנו לשון "להשפיע" ו"להיות שותף" ולא "לקבוע", שכן קיים צד נוסף ליחסים הקיבוציים והוא המעסיק או המעסיקים או ארגון המעסיקים. אף למעסיק יש להקנות זכות להשפיע על קביעת מסגרת המשא ומתן ולהיות ה"שותף" של ארגון העובדים במישור הקיבוצי. בבואנו לאזן את זכות העובדים להתארגן וזכות המעסיק לנהל את מפעלו, יש לתת משקל מיוחד לזכות העובדים, שכן גורלם כרוך בזכויות שייקבעו בהסכמים הקיבוציים החלים עליהם. זכותו של המעסיק להיות שותף לשינוי יחידת המיקוח הקיימת היא יחסית וכפופה לכך שאינה מיועדת כלל ועיקר לפגוע בזכויות המאורגנות של עובדיו... ...בחברה דמוקרטית חשיבות רבה בהענקת כבוד וחירות לכל עובד ועובד וביטוי לכך הוא בכוחו של העובד להשתתף בקביעת יחידת המיקוח בה הוא נמצא והדבר כולל את הכוח להשפיע על שינויים ביחידת המיקוח באמצעות משא ומתן בין ארגון העובדים המייצג את העובדים לבין המעסיק המספק להם עבודה..." (ההדגשות לא במקור) 67. גם אם היו המורים מועסקים בחוזים אישיים באופן ששולל לחלוטין את תחולתו של כל הסכם קיבוצי שהוא, עדיין לא היה בכך כדי לשלול מהם את הזכות להתאגד או להצטרף לארגון עובדים ולנהל משא ומתן באשר לתנאי העסקתם זאת בהתאם לאמור בסעיף 33ח לחוק הסכמים קיבוציים. סעדים 68. הנתבעת מתייחסת בטיעוניה באריכות לסוגיה האם יחול על המורים ההסכם הקיבוצי של התובע ולשאלות הנוגעות למשא ומתן קיבוצי. הנתבעת סבורה כי כך או אחרת הסכסוך בעיקרו בינה לבין התובע הינו כלכלי ולא משפטי ומשום כך אין מקומו בבית הדין אלא סביב שולחן המשא ומתן. 69. הנתבעת סבורה כי כל אימת שצד ליחסי עבודה דורש לקבל דבר שלא קמה לו זכות שבדין לקבלו, אזי מדובר בסכסוך כלכלי וסיכסוך משפטי הינו במצב בו צד טוען כי הופרה זכות המוקנה לו מכוח דין. 70. תביעה זו הוגשה לאור העובדה כי נשללה מעובדים מסוימים של הנתבעת הזכות להתאגד אצל התובע. זכות ההתארגנות והזכות לייצוג קיבוצי הינן זכויות המוקנית בדין לכל עובד. על כן תביעה למימוש זכויות אלו איננה תביעה כלכלית. 71. באשר לסעדים הנתבעים, עיון בכתב התביעה ובבקשה לתיקון כתב התביעה מיום 20/04/04 מעלה כי הסעדים אותם מבקש התובע הינם כדלקמן: "פסק דין הצהרתי המצהיר וקובע כי המורים המועסקים במשיבה בחוזים אישים, לרבות אך מבלי לגרוע על פי הרשימה הרצ"ב ומסומנת "א", רשאים להתאגד במסגרת המבקש וכי המבקש רשאי לייצגם במסגרת סמכויות הייצוג על פי תקנונו, לרבות אך מבלי לגרוע בניהול מו"מ קיבוצי, תנאי עבודה, סיום עבודה, כלפי המשיבה. ...להורות להצהיר ולקבוע כי על המשיבה לנכות משכרם של המורים בחוזים אישיים לרבות על פי הרשימה הרצ"ב וסומנת "א" אשר נתנו או יתנו הוראה בכתב למשיבה לניכוי כאמור, את דמי החבר (מסי ועד) למבקש בשיעור כפי שיורה המבקש מעת לעת, וכפי שמבוצע הדבר לגבי חברים אחרים במבקש" 72. רואים אנו כי בסעדים הנדרשים על ידי התובע אין הוא מבקש כלל כי ההסכם הקיבוצי יחול על המורים אלא שהם יצורפו לשורותיו בכדי שיכול לייצגם באופן ראוי. 73. הנתבעת טוענת כי בכדי לקיים משא ומתן קיבוצי יש צורך בהסכמתה ולא ניתן לחייבה לקיים משא ומתן קיבוצי בניגוד לרצונה. הנתבעת מבססת טענה זו על "תולדות יחסי העבודה באוניברסיטה". 74. עם כל הכבוד, אין אנו מסכימים לטענה זו. "תולדות יחסי העבודה באוניברסיטה", אינם מהווים מקור משפטי מחייב. בפרשת מטרודן נאמרו הדברים הבאים שהינם בעלי חשיבות לעניינו (עמ' 126 לפסק הדין): "...שאלה אחרת היא - האם למעביד קיימת הזכות שלא לנהל משא ומתן קיבוצי. בספרה של פרופ' רות בן ישראל - דיני עבודה (עמ' 842 - 843) - מובאת פסיקתו של בית הדין האירופי לצדק בשטרסבורג, שקבע כי זכות כזו אינה קיימת. 4. בתי הדין לעבודה בפסיקתם, לאורך השנים, חייבו את המעביד לנהל משא ומתן קיבוצי בתום לב בשלב טרום ההתארגנות הקיבוצית, אולם אין בכך כדי לרמוז שניתן לאכוף על המעביד לחתום בסופו של המשא ומתן על הסכם קיבוצי..." 75. רואים אנו אם כן כי על הנתבעת חלה חובה לנהל משא ומתן עם עובדיה ועליה לקיים משא ומתן זה בתום לב. ניכוי דמי חבר 76. התובע דורש כי הנתבעת תנכה משכר המורות את דמי החבר. הנתבעת מסרבת לכך בטענה כי לא חלה עליה חובה שבדין לנהוג כך. 77. סבורים אנו כי גם לעניין זה הצדק עם התובע. אומנם אין לשונו של סעיף 25(א)(3) לחוק הגנת השכר מחייבת באופן חד משמעי מעביד לנכות דמי חבר בארגון עובדים, אלא מתירה זאת בכפוף להסכמת העובד. 78. אלא שסבורים אנו כי מאחר והנתבעת מנכה משכרם של כל העובדים המאורגנים באוניברסיטה את דמי החבר, אין אנו רואים כל נימוק ראוי לכך שהתייחסות הנתבעת אל המורים תהא שונה. 79. בין הנתבעת למורים ישנו חוזה העסקה וכצד לחוזה חלה על הנתבעת החובה הקבועה לקיים את החוזה בתום לב, על פי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973. 80. אלא שעל הנתבעת חלות חובות מוגברות מאלו שחלות על צד לחוזה שהינו אדם פרטי. ראשית, משפט העבודה בישראל יוצא מנקודת הנחה כי יחסי הכוחות בין עובד למעביד אינם שווים. כתוצאה מכך נחקקו חוקי מגן סוציאליים שמטרתם לקבוע לעובדים זכויות מינימום ושעליהן לא יכול העובד לוותר. יתרה מזאת, ישנם סעיפי חוק הקובעים חזקות שונות הנובעות מההכרה בחולשת העובד ביחס למעבידו, היוצרות זכויות לעובד שאינן קיימות על פי הדין הכללי. 81. העובדה כי הנתבעת הינה מעסיקתם של המורים מטילה עליה חובה לנהוג בתום לב מוגבר מזה המוטל על צד לחוזה סתם, לאור פערים אלו ביחסי הכוחות. 82. בנוסף לכך, הנתבעת הינה גוף הממומן בחלקו מכספי ציבור ופועל מכוח חוק המועצה להשכלה גבוהה התשי"ח - 1958. על פי הפסיקה, הוכרו אוניברסיטאות כגופים דו מהותיים אשר כללים מסוימים מהמשפט הציבורי חלים עליהן (ה"פ (ירושלים) 386/98 עו"ד דרור אלנר נ' האוניברסיטה תק-מח 99(4), 914 , 917; ה"פ (ת"א) 178/95 נעם תבור ו-31 נ' האוניברסיטה תק-מח 96(4), 9397 ,9408). 83. משמעות הקביעה כי הנתבעת הינה גוף דו-מהותי, היא כי על הנתבעת חלים כללים מהמשפט הציבורי כגון החובה לנהוג בשוויון, בהגינות ביושר ובתום לב, אלו חובות מכללא אשר אינן מופיעות בחוזה ומקורן במשפט הציבורי. יפים לעניין זה הדברים אשר נאמרו בע"א 319/65 דוד אלבלדה נ' חברת האוניברסיטה העברית, תק-על 1965(3), 1 , 4: "...ישנם חוזים בין הפרט ובין גוף הממלא תפקידים ציבוריים-חוזיים הנוגעים למלוי אותם תפקידים - שבהם יש ענין לא רק לשני הצדדים המתקשרים, אלא גם לציבור כלו, ויש וענין ציבורי זה מצדיק לקרוא אל תוך החוזה תנאים מכללא שלא פורשו בו..." 84. מהאמור לעיל אנו למדים כי לא רק שעל הנתבעת חלות חובות רגילות לנהוג בתום לב כצד לחוזה, חלות עליה אף חובות מוגברות לנהוג בתום לב לאור פערי הכוחות בין עובד למעביד ובנוסף לכך, חלות עליה חובות לנהוג בשוויון ובהגינות ובתום לב מכוח היותה גוף דו-מהותי. 85. סירובה של הנתבעת לנכות סכומים אלו משכרם של המורים, אך ורק מפני שלטענתה אין היא חייבת לעשות כן, אינה עולה בקנה אחד עם נורמות התנהגות ותום לב של צד לחוזה, שהינו מעבידו של הצד השני לחוזה ושהינו גוף דו מהותי. לאחר שקבענו כי המורים הינם חלק מארגונו של התובע, חלה על הנתבעת החובה לנהוג בהם כבשאר חברי הארגון לעניין ניכוי דמי החבר משכרם. סיכומו של דבר 86. על כן, אנו מקבלים את התביעה במלואה וקובעים כדלקמן: 87. המורים המועסקים בנתבעת בחוזים אישיים ובכלל זה המורים המופיעים ברשימה המצורפת לכתב התביעה ומסומנת באות "א" רשאים להתאגד במסגרת התובע. 88. כחלק מכך, התובע יהא רשאי לייצגם, במסגרת סמכויות הייצוג הנתונות לו בתקנונו ובכלל זה במשא ומתן קיבוצי, בעניינים הנוגעים לתנאי עבודתם ותנאי סיום עבודתם אל מול הנתבעת. 89. הנתבעת תנכה משכרו של כל מורה בחוזה אישי דמי חבר בארגון התובע, באם יורה לה אותו מורה בכתב לעשות כן. דמי החבר ינוכו בשיעור שיקבע התובע, כפי שנעשה עם יתר החברים בו. 90. למען הסר ספק: הסכם העבודה הקיבוצי החל על חברי התובע לא יחול על מורים אלו, אלא אם יקבע אחרת על ידי הצדדים. 91. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. דיני חינוךארגון עובדיםמורים