זכויות רופאים - מילואים

פסק דין 1. המחלוקת בתיק זה היא באשר לזכאותם של רופאים בשירות המדינה, היוצאים לשירות מילואים, להמשך הפרשות דמי גמולים לקופ"ג "אסיף" ולקופ"ג לקצבה ב"שילוח". 2. בעניין זה הגישו המבקשים בקשת צו לדיון בסכסוך קיבוצי, בו עתרו "לפסק דין הצהרתי הקובע כי על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי, המשיבה חייבת להמשיך ולהפריש עבור הרופאים עובדי המדינה את הסכומים הקבועים בהסכמים הקיבוציים לקופ"ג "אסיף" ולקופ"ג לקצבה ב"שילוח", גם בעת שירות במילואים". 3. הצדדים הסכימו על הגשת טיעונים בכתב ללא שמיעת ראיות. הצדדים הגישו טענותיהם וסיכומיהם. 4. אלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת: א. ביום 29/11/76 נחתם בין הצדדים זכרון דברים (מב/1), העוסק בשכר נוסף לרופאים בשירות המדינה. בסעיף 42 להסכם נקבע: "מתחולת הסכם זה תגדלנה ההפרשות לקרן תגמולים המצטברת על העבודה הנוספת בשיעורים של %½7 מצד המעסיקים ו-%½7 מצד הרופאים". ב. בפועל, הצדדים מפרישים את הסכומים הנ"ל לשתי קרנות. האחת - קופ"ג אסיף והשניה - קופ"ג לקצבה בחברת הביטוח שילוח. ג. כפי שעולה מהבקשה ומהמסמכים שצורפו לה, ההפרשות מחולקות בין שתי הקופות כדלקמן: בגין 5% מן השכר המהווה בסיס לחישוב ההפרשות ועד לתקרת הפטור על-פי תקנות מס הכנסה מעבירים המעסיק והרופא דמי גמולים לקופת הגמל "אסיף". בגין יתרת השכר ה- 2.5% מועברות הפרשות המעסיק והרופא לקופת גמל לקצבה ב"שילוח". ד. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב פרשנות סע' 283 לחוק הביטוח הלאומי. 5. אלה טענות המבקשים: א. בחודש 4/02 או בסמוך, לאחר מבצע "חומת מגן" התברר למבקשים כי בעת צאתו של רופא לשרת במילואים, הוא נהנה מהמשך ביטוח פנסיוני בקרן פנסיה ומהמשך תשלומים לקרן השתלמות, אך אינו נהנה מהמשך תשלום דמי גמולים לקופ"ג "אסיף" ולקופ"ג לקצבה בשילוח. ב. נוהלו חילופי תכתובות בעניין זה. ג. לטענת המבקשים, העובדה שבתקופת שרות מילואים לא מצויינת בתלוש עבודה נוספת, אין בה כדי להצדיק אי תשלום תגמולי מילואים בגין רכיבים אלה. ד. נטען כי תכלית חוק הביטוח הלאומי לעניין תשלומים ליוצאים למילואים, היא לפצותם על אובדן ההכנסה שנגרמה בימי השירות במילואים ע"י תשלום גמול שהוא פונקציה של ההכנסה. ה. נטען כי סירוב המדינה לפעול כאמור, ללא מתן נימוק כלשהו הוא פעולה בניגוד לחובתה של המדינה על פי החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) התשי"ט-1958, וכן מהווה פעולה בחוסר תום לב ובניגוד לחובת ההגינות המחייבת אותה כצד ליחסים קיבוציים. 6. אלה טענות המדינה: א. המבקשים קיבלו תשובות מפורטות ומנומקת. ב. לגוף העניין נטען כי ככלל אין המדינה מפרישה לקופ"ג בגין עבודה נוספת של עובדי מדינה השוהים במילואים, ודרוג הרופאים אינו שונה בעניין זה. ג. קבלת טענות המבקשים תשליך על כלל ציבור עובדי המדינה ותביא לעלות תקציבית נוספת של מיליוני שקלים. ד. הועלתה טענת שיהוי - ההפרשות לקופה"ג שבמחלוקת החלה בסוף שנות ה- 70 והמבקשים לא פנו בעניין זה עד סמוך להגשת הבקשה דנן והדבר מעיד על גמירות דעת הצדדים. פעולה זו נוגדת את חובת תום הלב. ה. לשון החוק אינה מתיישבת עם טענות המבקשים, כוונתו לאפשר המשך הפרשות לפנסיה בגין מסגרת העבודה הרגילה ללא עבודה נוספת או החזר הוצאות. תכלית החוק אף היא אינה מתיישבת עם הפירוש שטוענים לו המבקשים. ו. לא ניתן לחשב את גובה ההפרשות מבלי שנקבעה לשם כך נוסחה בחוק. 7. המבקשים הגיבו לטענות המדינה: א. אין להשוות בין מגזר הרופאים לבין מגזרים אחרים בשירות המדינה. לגבי הרופאים, העבודה הנוספת שהיא כוננות ותורנות, מהווה נדבך חשוב מהכנסתם, עד כדי 50% ממנה. ב. אצל הרופאים, בניגוד לשאר עובדי המדינה, ההפרשה לפנסיה בגין עבודה נוספת החלה עוד בשנת 1974. ג. אין רלבנטיות לשאלה האם המל"ל משפה את המעסיק על תשלומים אלה שהוא מבצע. ד. אין להתייחס לטענות המשיבה לעניין השלכות רוחב והיבטים תקציביים. ה. אין לקבל את טענת השיהוי. המדינה היא זו שהשתהתה במתן תשובה לפניית המבקשים. יש לבחון מול טענה זו את האינטרס של שמירה על שלטון החוק. 8. לאחר עיון בכל החומר שהוגש, להלן פסק הדין. 9. להלן הוראת סע' 283 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) : "מעביד ועובדיו, או מעביד בלבד, שנהגו לשלם תשלומים לקופת תגמולים או לקופת פנסיה או לקופה או לקרן כיוצא באלה, יהיו המעביד והעובד הזכאי לתגמול לפי פרק זה, או המעביד בלבד, הכל לפי העניין, חייבים להמשיך לשלם תשלומים לאותה קופה או לאותה קרן בעד פרק הזמן שהעובד שירת במילואים, כאילו העובד לא שירת במילואים והוסיף לעבוד". בעוד שמרבית ההוראות האחרות בחוק הביטוח הלאומי עוסקות בתשלומים שמשלם המל"ל לעובד או לעצמאי, הוראה זו מיוחדת שכן היא עוסקת בתשלומים שעל המעביד לשלם לעובד בזמן שירותו במילואים, שעה שאינו זכאי לשיפוי מגורם כלשהו בגין תשלומים אלה. הוראה דומה מצוייה בסע' 7א לחוק עבודת נשים התשי"ד-1954, העוסקת אף היא בהפרשה לקרן פנסיה בתקופת חופשת הלידה (בחוק עבודת נשים הוסף "ובלבד שהעובדת משלמת את חלקה היא"). 10. פרשנות לשונית: כאשר באים אנו לקבוע את היקפה של הוראת סעיף 283 לחוק, יש לבחון ראשית את לשון הסעיף. כך נאמר בספרו של הנשיא ברק, פרשנות במשפט, הוצאת נבו, כרך שני עמ' 82 ואילך: "פרשנות החקיקה חייבת להעניק ללשון אותה משמעות הנופלת לגדר מובנה של הלשון עבור דובריה" "אין שופט רשאי ליתן למילות החוק משמעות שהן אינן יכולות לשאת". וכן (תוך ציטוט מענין ב"ש 67/84 חדד נ' פז, פ"ד לט (1) 667): "חיוני הוא, על כן, כי לאופציה הפרשנית, המגשימה את המטרה החקיקתית, יהא בית קיבול בלשון החוק". 11. תחולת הסעיף - בהיבט הפרסונלי: במדינת ישראל טרם חוקק חוק המחייב את כלל המעבידים להפריש כספים לקרן פנסיה. מרבית העובדים במשק זכאים להפרשות לקרנות פנסיה צוברות, מכח הסכמים קיבוציים או הסכמים אישיים. הוראת סעיף 283 מתייחסת, על פי לשונה, לכלל העובדים במשק. החוק עוסק בכל מי שנוהגים להפריש לפנסיה, כאשר מקור החבות - חוק, הסכם קיבוצי או הסכם אישי, אינו משנה לעניין עצם החבות. תחולת הסעיף - בהיבט הביטוח הפנסיוני: החוק עוסק בכל סוגי ההפרשות הפנסיוניות: "לקופת תגמולים או לקופת פנסיה או לקופה או לקרן כיוצא באלה". אין הוא מתייחס רק להפרשות פנסיוניות מכח חוק, אלא לכל סוגי ההפרשות הפנסיוניות שמבצע מעביד לעובדיו. תחולת הסעיף - בהיבט הסכומים המופרשים: המדינה טוענת כי יש לקרוא את סעיף 283 כך שהוא מורה על הפרשות לפנסיה רק בגין עבודה רגילה ולא בגין עבודה נוספת, וכי המילה "נהגו" שבחוק מתיחסת למה שנהגו להפריש באופן קבוע. אין לקבל את טענותיה של המדינה בענין זה. ההבחנה שהמדינה מבקשת לעשות בין עבודה רגילה לעבודה נוספת, אינה מופיעה בלשון הסעיף. הסעיף מתייחס לכל סוגי ההפרשות הפנסיוניות ואין היא עושה הבחנה בין פנסיה בגין עבודה לבין הפרשה לקרנות בגין עבודה נוספת/מותנית בתנאי. 12. לשון החוק - תוך התיחסות למקורות חיצוניים לו: הועלתה טענה לפיה לצורך פירוש הסעיף יש ללמוד גזירה שווה מהתנהגות המדינה לגבי עובד השוהה בחופשה או במחלה, שאינו זכאי להפרשות לפנסיה בגין העבודה הנוספת. אין לקבל טענה זו. סעיף 283 מתייחס למצב שבו המדינה קבעה בחוק כי במהלך פרק זמן מסויים בשנה, ישרת העובד במילואים. לעובד כזה נקבע כי תמשכנה ההפרשות לפנסיה "כאילו העובד לא שירת והמשיך לעבוד". הוראה כזו אינה מצויה בחוק חופשה שנתית. המשיך לעבוד - משמע עבודה רגילה לרבות עבודה נוספת. 13. ראינו אם כן כי לשון החוק היא ברורה וחד משמעית, ואינה מבחינה, לצורך הפרשות המעביד לפנסיה בעת שירות מילואים, בין עבודה רגילה לבין עבודה נוספת. נבחן להלן את הוראות הסעיף לאור עקרונות הפרשנות התכליתית. 14. פרשנות תכליתית: בעבר הוסדר נושא ההפרשות לפנסיה בעת שירות מילואים, בחוק שירות מילואים ( תגמולים) (נוסח משולב) תשי"ט - 1959 (ראו לענין זה עבל 112/98 אהרונסון נ' המל"ל). כך נאמר בעניין עבל 126/97 המל"ל נ' שלום, פדע לד 146, 153: "התגמול בעד שירות במילואים הוא במהותו גימלה מחליפת הכנסה, ככל שמדובר בעובד שכיר או עצמאי, המשרתים במילואים. גימלה זו באה במקום השכר של עובד שכיר אשר לא שולם לו עקב השירות במילואים ...". ראו לעניין זה גם דבע נו/ 144-0 רוטנברג נ' המל"ל , פדע לא 414, עבל 112/98 אהרונסון נ' המל"ל (לא פורסם). הפסיקה מבהירה כי כוונת המחוקק היא שאין לפגוע בהכנסתו של העובד המשרת במילואים. יש לשים את המבוטח במצב כאילו לא יצא למילואים. אי הפרשה לפנסיה בגין עבודה נוספת, בתקופת שירות מילואים, מהווה פגיעה במבוטח. ההפרשה לפנסיה מהווה חלק מהבטחון הסוציאלי שלו. שעה שאינו זכאי להפרשות לפנסיה בגין עבודה נוספת בעת שירות מילואים, בהכרח נפגעות זכויותיו. כך נאמר לגבי פרשנות הוראות בחוק הביטוח הלאומי: "חוק הביטוח הלאומי הוא חוק סוציאלי המחייב פרשנות ליברלית ונוחה למבוטח" (דבע מח/ 191-0 לדווין נ' המל"ל, פד"ע כא 5) קל וחומר בענייננו, שעה שלשון החוק ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. לכך יש להוסיף את ההיבט של דיני העבודה, ואת הפרשנות המרחיבה שניתנת לחוקים בעלי פן סוציאלי הקובעים זכויות מגן לעובדים. 15. כוונת המחוקק: טוענת המדינה כי כאשר הוספה הוראת סעיף 283 לחוק, לא היו קיימים ההסכמים בדבר הפרשה לפנסיה בגין עבודה נוספת, הסכמים שהחלו בשנת 2002. בעניין זה יאמר כי הפרשות בגין עבודה נוספת לרופאים החלו על פי ההסכם הקיבוצי משנת 1976 ולא בשנת 2002 . יתר על כן, המבקשת הפנתה למב/2א' הוא מכתבו של הממונה על הסכמי עבודה בנציבות שירות המדינה, מיום 28/2/77, שכותרתו "פנסיה - רופאים" ועוסק בתשלומים לקרנות בגין העבודה הנוספת (תורנויות, כוננויות ועוד). מכאן שהמדינה עצמה ראתה בתשלומים נשוא המחלוקת בתיק זה, כחלק מההסדר הפנסיוני של הרופאים. עוד יאמר בענין זה כי יישום הנורמה שנקבעה בחוק, משתנה ברבות השנים. כך נאמר בעניין דבע נה/ 165-0 המל"ל נ' מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ, פד"ע ל 39, 57: "פרשנות חוק צריכה לקחת בחשבון את מכלול המקרים התואמים את רוח החוק, בין אם המחוקק היה מודע להם ובין אם לאו, ובלבד שיתאימו לתכליתו של אותו חוק" וכן ראו ברק, בספרו הנ"ל, עמ' 222 ואילך: "מקרי הפרשנות הקשים מתעוררים במקום שהבעיה העומדת להכרעה שיפוטית כלל לא הועלתה בפני המחוקק…העובדה שהשאלה המתעוררת לא עלתה כלל בעבר, אין בה כדי להוציא את פתרונה מתחום הפרשנות… פרשנות "אמיתית" נוטלת את הפרטים שהיו ביסוד החקיקה ועושה מהם את ההכללה העומדת ביסוד הדיבור הכללי שנקט בו המחוקק. באמצעות הכללה זו מופעל החוק ומוקרן על פרטים חדשים, בין שהמחוקק היה מודע להם ובין שלא היה מודע להם…" 16. קביעה שלפיה החוק מחייב מעביד להפריש עבור עובדו המשרת במילואים, לפנסיה, גם עבור עבודה נוספת, מהווה פרשנות נכונה ותכליתית של הוראת סעיך 283, היורדת לכוונתו האמיתית והמקורית של המחוקק, אף אם לא עמדה לנגד עיניו שעה שחוקק הסעיף. 17. עבודה נוספת - חלק בלתי מבוטל מהשתכרותו של הרופא: לא הובאה ראיה לטענת המבקשים, לפיה הכנסת הרופאים מהעבודה הנוספת מגיעה עד כדי 50% מהכנסתם. יחד עם זאת, לא מן הנמנע שבבסיס ההסכמים אודות הפרישה לפנסיה בגין העבודה הנוספת, עמדה עובדה זו לנגד עיני הצדדים. ראו למשל את דבע נג/ 31-3 ד"ר אלדור - המרכז הרפואי שערי צדק (לא פורסם) שם הועסק הרופא בעיקר בתורנויות ובכוננויות, ובבוא המעסיקה לשלם לו פיצויי פיטורים, שולמו אלה בסכום נמוך ביותר שנקבע בהתחשב רק בשכר הקבוע ללא התוספות, ובית הדין הארצי אישר זאת. 18. סעיף 272 לחוק הביטוח הלאומי: כך נאמר בענין נא/ 45-0 המל"ל נ' בלובר, פד"ע כג 337: "חזקה היא כי מונח המופיע בחוק מסוים מתפרש מתוך אותו חוק ובהתאם למטרותיו" סעיף 272 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי שעור התגמול שמשלם המל"ל לעובד היוצא למילואים, יקבע לפי "שכר העבודה הרגיל". היקף "שכר העבודה הרגיל" מוגדר בסעיף 273 לחוק - "סכום ההכנסה בעד רבע השנה שקדם ל- 1 בחודש שבו בחל שרות המילואים… יחולק ב- 90". "הכנסה" מוגדרת בסעיף 270 לחוק - "ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח…". לטענת המבקשים - שכר העבודה הרגיל, המצוין בסעיף, כולל את כל הכנסתו של העובד, לרבות בגין עבודה נוספת. לטענתם, כך יש לפרש גם את סעיף 283. לטענת המדינה - אין להשוות בין סעיף 272, העוסק ביחסים שבין המל"ל למבוטח, לבין סעיף 283, העוסק ביחסים שבין המעביד למבוטח (העובד). אנו סבורים כי יש לקבל את עמדת המבקשות בענין זה. יחד עם זאת, אין מקום להזדקק להשוואה הנ"ל, זאת משקבענו כי סעיף 283 הוא ברור וחד משמעי ואינו מאפשר הבחנה בין הפרשה לפנסיה בגין השכר הקבוע לבין הפרשה לפנסיה בגין עבודה נוספת. באשר לקורלציה בין סעיף 283 לבין סעיפים 272, 273 לחוק, לענין חישוב ההפרשות לקרנות, ראו בפסק הדין להלן. 19. שעור ההפרשה: לטענת המדינה לא נקבע בחוק אופן חישוב ההפרשה לפנסיה בגין עבודה נוספת בחודשים שבהם העובד אינו עובד בפועל, ולכן יש לפרש את הסעיף כך שאינו כולל הפרשה עבור עבודה נוספת. גם טענה זו לא נוכל לקבל. מה לגבי עובד שכל שכרו מחושב לפי תפוקה או לפי עבודה בפועל. האם לגבי עובד כזה יוכל מעבידו לטעון שבהעדר שיטת חישוב בסעיף 283, הרי שאין עליו חובה להפריש כספים לפנסיה שעה שעובד כזה שוהה במילואים? בודאי שלא לכך התכוון המחוקק. יש לקבל את טענת המבקשים בענין זה, לפיה בהעדר הנחיה מפורשת בסעיף, יש לפנות לסעיף 273 לחוק הקובע את שעור התגמול שמשלם המל"ל לעובד, לפי שכר הממוצע ברבע השנה שקדמה לשרות במילואים, מחולק ב- 90. יצויין כי הוראה דומה מצויה גם בסעיף 10 (ב)(2) לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951, ומכאן ששיטת חישוב זו מוכרת ומקובלת במשפט העבודה המגן. 20. העדר שיפוי מהמל"ל: הועלתה טענה לפיה יש להתחשב בכך שהמעביד אינו מקבל שיפוי מהמל"ל בגין כספים שהוא מפריש לפנסיה, ולכן יש לפרש את הוראות סע' 283 בפרשנות מצמצמת. אין לקבל טענה זו. הוראת סע' 283 אינה עוסקת במישור היחסים שבין המל"ל למעביד, אלא בזה שבין העובד למעסיקו, כדוגמת ההוראה הזהה בחוק עבודת נשים. כמו לעובדת בחופשת לידה, גם לעובד במילואים באה המדינה וקובעת לגביו נורמות מחייבות, אף אם אין המדינה או זרוע מזרועותיה נושאת בנטל התשלום. 21. שיהוי: אין חולק כי המבקשות פנו למשיבה בענין זה, לראשונה, בשנת 2002. טוענות המבקשות כי לא היו ערות לנושא זה עד למבצע חומת מגן, שאז גויסו רופאים רבים לשרות מילואים. אנו רואים קושי בטענה זו. ההסדר בין הצדדים נוהג מזה כ- 30 שנה. לא יעלה על הדעת שבמשך כל אותה תקופה לא עלה הנושא ולו פעם אחת. ברי כי מאז קיומו של ההסדר פרשו רופאים רבים משרות המדינה, ולא יעלה על הדעת שלא בדקו את הנושא. יחד עם זאת, לא נוכל לקבל את טענת המדינה לפיה אי העלאת טענה בענין זה משמעה כי כוונת הצדדים היתה שלא להמשיך בהפרשות לקרנות בתקופת שירות מילואים. עסקינן בהוראת חוק, הקובעת זכות מגן סוציאלית. ככזו, מהווה הוראת סעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי הוראה קוגנטית שאינה ניתנת לוויתור. אין זה המקרה שבו יש לקבוע ויתור מחמת עקרון תום הלב, כפי שצוטט על ידי המדינה. כפי שיבואר להלן, הבקשה שבפנינו הינה צופה פני עתיד. לו היו נתבעים כספים בגין העבר, יתכן והיה מקום לדון בטענות של חוסר תום לב וכל כיו"ב, אך כאמור, לא כך הדבר. טענת השיהוי, נדחית. 22. סיכום: לאור כל האמור עד כה אנו מקבלים את עמדת המבקשים וקובעים כי סעיף 283 לחוק מחייב הפרשת כספים ע"י המעביד, לקרנות בשילוח ולקופ"ג אסיף, בגין עבודה נוספת, גם בתקופת שרותו של הרופא במילואים. אנו מבקשים להבהיר כי קביעתנו זו מתייחסת לסקטור הרופאים בלבד. עניינם של סקטורים אחרים לא הובאו בפנינו ולכן לא נדון כאן. 22. הבקשה שבפנינו נוסחה כצופה פני עתיד: "המשיבה חייבת להמשיך ולהפריש עבור הרופאים עובדי המדינה ....". לפיכך אנו נעתרים לבקשה וקובעים כי על המדינה להמשיך ולהפריש כספים לקרנות בשילוח ולקופ"ג אסיף, בגין רופאים הנמצאים בשרות מילואים, גם בתקופת היותם בשרות מילואים. 23. משעסקינן בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות. צבארפואהמילואיםרופאים