פסק דין 1. מבוא התובעים הגישו תביעות כנגד הנתבעת לתשלום הפרשי שכר וזכויות בהתאם להסכם הקיבוצי, החל בענף המלונאות (להלן: "ההסכם הקיבוצי") וכן לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. 2. הנתבעת הינה הבעלים והמפעילה של מלון "בריזה" באילת (להלן: "המלון"). 3. התובעים הינם עובדים זרים אשר עבדו בתקופות שונות במלון בעבודות מטבח ומשק בית. 4. זומי גודווין עבד במלון מיום 12.11.00 ועד ליום 14.12.01. 5. טוני אוקוסון עבד במלון מיום 11.6.00 ועד 30.11.02. 6. נדלווי ג'ונס עבד במלון מיום 8.2.98 ועד 10.8.03. 7. אברהים מורטלה עבד במלון מיום 1.7.97 ועד 10.8.03. 8. סוג'בון מוהט עבד במלון מיום 13.1.99 ועד 13.2.01. 9. הנתונים לגבי תקופות העבודה של התובעים נלקחו מכתבי הטענות של הצדדים ובמקום שהיתה מחלוקת על משך התקופה, הדבר נלמד מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה. 10. כתבי התביעה של העובדים אוקוסון ומורטלה תוקנו ביום 11.7.04 לאחר שעל פי חוות הדעת שהוגשו מטעמם התברר כי הפרשי השכר המגיעים להם גבוהים יותר מהנקוב בכתב התביעה המקורי. 11. הילוכו של פסק דין זה יהיה כדלקמן: ראשית נדון בתחולת ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, מסגרת עבודתם של התובעים, מעמדן של חוות הדעת שהגישו הצדדים לצורך התביעה להפרשי שכר, התייחסות לתביעות המיוחדות לכל תובע, ובסופו של פסק הדין הזכויות המגיעות לכל תובע בנפרד, בהתאם לקביעות השונות בפסק הדין. במהלך פסק הדין נדון גם בטענות הנתבעת, שזכרן בא לראשונה בכתב ההגנה המתוקן שהוגש בחלק מהתיקים, בחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת ובתצהיר המשלים שהוגש על ידה. לכל טענה כזו יתייחס בית הדין בנפרד בהתאם לרלבנטיות שלה לרכיבי התביעה. 12. חלות ההסכם הקיבוצי על הצדדים הנתבעת כמעט באופן עקבי טענה בכל מקום שהתובעים עתרו לזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי, כי התובעים אינם זכאים לכך בשל היותם עובדים זרים, והנספח האילתי להסכם הקיבוצי כמו גם ההסכם הקיבוצי לא נועד לחול עליהם. לפני שנתייחס לכך, נציין כי כאמור הנתבעת היתה עקבית בכך, עד אשר עלה חשב הנתבעת מר ציון ניסן על דוכן העדים, ובעוד בתצהירו לא אמר זאת, הרי שכאן כמוצא אחרון הוסיף ניסן: "ש. האם מלון בריזה חבר בהתאחדות בתי המלון? ת. לא. ש. לטענתך ההסכם הקיבוצי לא חל על התובעים ת. אני לא מוסמך להעיד על כך. אני לא יכול לענות על כך. אנחנו חברה שלא רק מפעילה בתי מלון אלא אנחנו גם מפעילים סוכנות למזון" (עמ' 50 לפרוטוקול). 13. הנתבעת נתפשה לאמירה זו כמוצאת שלל רב ובסיכומיה הורחבה הטענה באופן שחורג מכתבי הטענות. הנתבעת טענה, כי היא אינה בית מלון, היא אינה חברה בהתאחדות בתי המלון ולפיכך היא אינה צד להסכם הקיבוצי ( סעיף 27 לסיכומי הנתבעת). דומה שלטענה ניצחת זו לא היה מענה, אלמלא מר ניסן המשיך לענות בחקירתו הנגדית על שאלות נוספות: "ש. לעובדים ישראלים אתם שילמתם לפי ההסכם הקיבוצי ת. כן." (עמ' 51). מכאן ברור, כי לא עניין החברות של הנתבעת בהתאחדות בתי המלון - עוצר אותה מלשלם לתובעים לפי ההסכם הקיבוצי אלא רק היותם עובדים זרים. כלומר, הטענה שנולדה במקרה, במסגרת חקירתו הנגדית של מר ניסן וגדלה לטענה כבדת משקל - של אי חלות ההסכם הקיבוצי על הנתבעת, נפחה את נשמתה כמה משפטים לאחר אותה תשובה שנתן מר ניסן. 14. נותר לנו איפה להכריע אם ההסכם הקיבוצי חל על התובעים, כאשר ברור, כי הוא חל על הנתבעת והיא פועלת על פיו. זו היתה הטענה היחידה של הנתבעת לאורך כל כתבי טענותיה והיא חזרה והדגישה, כי היא אינה משלמת לתובעים לפי ההסכם הקיבוצי רק בשל אי חלות ההסכם על עובדים זרים. 15. בעניין זה, דעתנו היא כדעתו של השופט משה טוינה, אשר בפסק דינו בעניין ג'ינדר קומר, קבע, כי ההסכם הקיבוצי חל על העובדים הזרים, וכל נסיון להבחין בינם לבין עובדים ישראלים מהווה אפלייה פסולה המנוגדת לעקרונות היסוד של מדינת ישראל. ראה: ע.ב (ב"ש) 2595/01 ג'ינדר קומר נ' ויסטה מלונות ותיירות בע"מ ואח', עבודה ועוד, עבודה אזורי י"ד 456. 16. על כך יש להוסיף, כי חשב השכר מטעם הנתבעת, מר אשר ארז, הודה בחקירתו הנגדית, כי הוא סבור שההסכם הקיבוצי חל על התובעים ( עמ' 31-32) וכי לפי עיקרון זה הכין את חוות דעתו. גם מר ניסן הודה, כי החל מ- 4/01 הנתבעת החלה לשלם לתובעים תוספת טיסה ודמי הבראה בהתאם להסכם הקיבוצי, כאשר לא מדובר בטעות (עמ' 52-53 - ת/15, ת/16). גם לפני 4/01 ניתן לראות שהנתבעת בחרה לשלם לחלק מהתובעים לפי ההסכם הקיבוצי . כך למשל לתובע איברהים מורטלה, שילמה הנתבעת בחודשים 1/98, 11/98 (ת/6). תעריף שבת בשעור 190%. לתובע טוני אוקוסו שילמה הנתבעת ב- 6/00 (ת/5) עבור שעות עבודה בשבת בתעריף של 190%. לתובע נדלווי ג'ונס שילמה הנתבעת ב- 2/98 עד 10/98 (ת/4) עבור שעות עבודה בשבת בתעריף 190% ועבור עבודה בחג 212.5%. תעריפים אלו, החורגים מהקבוע בחוק שעות עבודה מנוחה תשי"א-1951, מופיעים בהסכם הקיבוצי. 17. מכאן עולה כי הנתבעת פעלה ביחס לתובעים באופן חלקי על פי ההסכם הקיבוצי ומאז שניתן פסק הדין בעניין ג'ינדר קומר, פעלה באופן מלא על פי ההסכם. אולם, לא התנהגותה של הנתבעת היא הנותנת בעניין זה אלא זכותם של התובעים כעובדים זרים לא להיות מופלים ביחס לעובדים ישראליים; זכותם של התובעים לחלות ההסכם הקיבוצי על תקופת עבודתם נובעת מעיקרון השוויון ולא משינויים במדיניות הנתבעת בעניין זה. על כן, ההסכם הקיבוצי ובכלל זה הנספח האילתי ובו התוספות המיוחדות לעובדים באילת, חל על הצדדים בתיק זה. 18. שעות עבודתם של התובעים התובעים טוענים, כי שעות עבודתם היו קבועות למעט התובע מוהיט סוג'יבון. טענה זו באה לאחר שכל התובעים למעט מוהיט לא הציגו יומני נוכחות מסודרים לגבי כל תקופת עבודתם. חוות הדעת של חשב השכר מטעם התובעים התבססה על העסקה בשעות קבועות וזאת לצורך קביעת הפרשי השכר המגיעים להם על פי ההסכם הקיבוצי . נבחן תחילה את הטענות של כל תובע בנפרד וכיצד הנתבעת התייחסה לכך. 19. התובע טוני אוקוסון,טען בכתב התביעה בסעיף 3 ובתצהירו בסעיף 2, כי במשך כל תקופת עבודתו עבד באופן קבוע כעובד משק בית במשמרת ערב (16:00 עד 24:00). הנתבעת הודיעה ביום 8.1.03, כי היא מוותרת על חקירת התובע בכל הקשור לטענות העובדתיות. בכתב ההגנה הודתה הנתבעת בסעיף 4, כי התובע עבד במשמרות ערב, אך לא בכל ימי החודש. בתצהיר הנתבעת סעיף 7 ובכתב ההגנה המתוקן בסעיף 3 חלה נסיגה בגרסת הנתבעת ולא הופיעה עוד ההודאה שהתובע עבד במשמרות ערב, ולא רק זו. נטען כי התובע לא עבד משמרות מלאות. בכתב ההגנה המתוקן נטען בסעיף 3, כי התובע שהה במלון בחלק מהימים בהם עבד עד לפני השעה 24:00. לכך נוסיף, כי לכתב התביעה צורפו דוחות נוכחות ממוחשבים, דוח נוכחות ידני, רישום ידני של התובע ( נספחים ב, ג, ד) התומכים בגרסת התובע. בחינת ראיות התובע, העובדה שהנתבעת ויתרה על חקירתו הנגדית, וכי בחרה לשנות את גרסתה העובדתית מכתב ההגנה המקורי לכתב ההגנה המתוקן ותצהירה ללא כל הסבר מניח את הדעת מביא למסקנה, כי יש לקבל את גרסתו של העובד טוני אוקוסון לפיה עבד באופן קבוע במשמרת ערב. 20. התובע נדלווי ג'ונס טען בכתב התביעה בסעיף 3 ובתצהירו בסעיף 3, כי עבד במשך כל תקופת עבודתו במלון במטבח בדרך כלל במשמרות בוקר. במסגרת עדותו המוקדמת ביום 27.9.03 סיפר התובע, כי עבד אצל הנתבעת משעה 7:00 עד 16:00 כאשר במלון קיסר עבד משעה 16:00 עד 24:00 (עמ' 3 לדיון מיום 27.8.03 שורות 7-8). לגרסה זו נמצא חיזוק בכתב ההגנה בסעיף 3, לפיו נטען כי התובע עבד בכל יום משעה 16:00 לפחות במלון "קיסר" כאשר לעבודה זו הגיע עם סיום עבודתו אצל הנתבעת. לכך ניתן להוסיף את חלקם של כרטיסי הנוכחות של התובע שצורפו לכתב התביעה, מהם ניתן ללמוד על שעת הגעתו לעבודה או יציאתו שהיו סביב 8:00 או 16:00 בהתאמה. על כן גרסת התובע נדלוו ג'ונס מתקבלת, לפיה עבד במלון בדרך כלל במשמרת בוקר. 21. אברהים מורטלה טען בסעיף 3 לכתב התביעה ובסעיף 3 לתצהירו, כי נהג לעבוד במלון כעובד מטבח בדרך כלל במשמרת ערב. לכתב התביעה צורפו דוחות נוכחות ממוחשבים (נספח א') מהם עולה כי גרסת התובע מהימנה ונכונה מאחר ולמעט בחודש 4/02 ניתן לראות כי התובע עבד במרבית הימים וכל החודשים במשמרת ערב. בחקירתו הנגדית , במסגרת העדות המוקדמת ביום 27.8.03 סיפר התובע כי עבד במלון משעה 16:00 עד 24:00 כאשר בשעות 7:00 עד 15:30 עבד במלון דליה (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 27.8.03 שורות 17-18). בכתב ההגנה טענה הנתבעת בסעיפים 2-3 כי התובע עבד במלון במשך 8 שעות ועד 24:00 לכל המאוחר, כאשר עד השעה 16:00 עבד במלון דליה. על כן עולה כי התובע הוכיח שמסגרת עבודתו היתה קבועה ובמשמרות ערב. 22. זומי גודווי, טען בכתב התביעה בסעיף 3 ובתצהירו בסעיף 3, כי עבד במלון כעובד מטבח באופן קבוע במשמרות בוקר. בתאריך 14.7.01 הודיעה הנתבעת, כי היא מוותרת על חקירתו של התובע. בכתב ההגנה הודתה הנתבעת בסעיף 4, כי התובע עבד במשמרות בוקר אך לא ככל ימי החודש. בתצהירי הנתבעת בסעיף 6 חלה נסיגה כאשר נטען בסעיף 6 לתצהירו של ציון ניסן, כי התובע עבד בעיקר במשמרת בוקר. לשינוי זה לא הובא כל הסבר מצד הנתבעת. כך או כך, מתקבלת טענת התובע, כי עבד באופן קבוע במשמרת בוקר. 23. כאמור, לגבי התובע סוג'בון מוהיט, אשר טען כי עבד כ- 12 שעות מידי יום, חושבו זכויותיו בהתאם ליומני הנוכחות שצורפו לכתב התביעה המכסים את מרבית תקופת עבודתו. 24. הנתבעת טענה, כי מידי חודש העבירה לעובדים יחד עם תלושי השכר דוחות נוכחות. טענה זו לא הוכחה אלא נסתרה מפורשות על ידי העובדים בתצהיריהם ובחקירותיהם הנגדיות, ובכך כדי לתת חיזוק לגרסת התובעים בדבר מסגרת העסקתם. הנתבעת טענה, כי היא אינה שומרת דוחות נוכחות מעבר לחצי שנה, ובמקום אחר בעניינו של התובע סוג'בון מוהיט טען מר ציון ניסן בתצהיר, כי דוחות הנוכחות נגרסים לאחר שנה (ת/2). בחקירתו הנגדית סיפר מר ניסן, כי העובדים הוחתמו על דוחות הנוכחות (עמ' 46 לפרוטוקול). מבחינה זו לא ברור לנו, איזה ערך יש לחתימה על הדוח אם הוא נגרס, או נמחק מהמחשב, בחלוף חצי שנה. לכך לא ידע מר ניסן לענות (עמ' 47). לסיכום נקודה זו, אנו מוצאים, כי במקום שבו מעביד אינו שומר את כרטיסי הנוכחות של עובד, באופן המוביל לכך, כי העובד לא יוכל להוכיח את תביעתו אלא אם יגיש אותה בטווח של חצי שנה כל פעם - יש להגמיש במקרה כזה את נטל הראיה ובמיוחד כאשר מדובר בעובדים זרים שמעמדם נחות מול עובדים ישראלים המתקשים בהבנת השפה. ראה: ע"ע 1113/02 יוהאנה טודוראגן נ' מעיין משה וצביה, עבודה ועוד, עבודה ארצי לג (35) 43. ע"ע 1218/02 Xebin נ' א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, פד"ע ל"ח 650. 25. לאותה תוצאה נגיע כאשר ניישם את הדוקטרינה המכירה ב"נזק ראייתי". דהיינו, הנזק שנגרם לתובע עקב אי היכולת לאמוד את נזקיו בשל מחדלי הנתבעת. בעקבות נזק שכזה, יש מקום לתת סעד לתובע הנובע ממחדלי הנתבעת. ראה: ע"א 285/86 נגר נ' וילנסקי ואח' , פ"ד מג (3) 284, 294. ע"א 789/89 עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מו (1) 712, 721. דב"ע נ"ו/ 140-3 כי"ל - כימיקלים לישראל בע"מ נ' ד"ר ליאונרד שור, תק-אר 96 (4) 66. 26. לסיכום נקודה זו, נקבע, כי התובעים הוכיחו כי עבדו במתכונת העסקה קבועה. 27. חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים התובעים הגישו חוות דעת לצורך כימות הפרשי השכר המגיעים להם בהתאם להסכם הקיבוצי. הגב' סימה בן חמו, הסבירה מה היו הנחות היסוד שבהתאם להן הוכנו החישובים: מסגרת שעות קבועות בהתאם למשמרת בה עבד התובע ( בוקר - 9 שעות בניכוי שעה הפסקה - סה"כ 8 שעות, ערב - 8 שעות). מתוך תלושי השכר של העובד נלקחו מספר השעות אותן עבד מידי חודש ומספר ימי העבודה. כאשר לא היו נתונים של דוחות נוכחות מספר שעות העבודה נגזר ממכפלה של מספר ימי העבודה בימים. שעות העבודה מויינו לפי שעות רגילות, שעות נוספות, שעות שבת ושעות חג. לצורך חישוב שעות העבודה בשבת ובחג, נלקחו בחשבון מספר הימים הקלנדרים כל חודש, מהם הופחתו מספר ימי השבת והחג. כך שנותרו מספר ימי העבודה שהם ימי חול (א' עד ו'). מספר ימים אלו הופחת ממספר הימים המופיעים בתלושי השכר. היתרה אם נותרה באה על חשבון ימי שבת ואם נותרה שארית לאחר מכן, היא באה על חשבון ימי חג. באותו אופן אם נותרה יתרה היא באה על חשבון תשלום עבור ימים פנויים. 4. ככל שהחשבת הגיעה למסקנה כי העובד בימי שישי, ערב חג ובמשמרת ערב - חישבה את התוספות המגיעות לפי ההסכם הקיבוצי. 28. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת של חשב השכר, מר אשר ארז, אשר בחן את חוות הדעת מטעם התובעים. מר ארז כלל את ההנחות הבאות - החל מ- 8/01 הפכו התובעים לעובדים גלובליים ושולמה להם תוספת גלובלית עבור שעות נוספות. ממועד זה ואילך, החתימו העובדים את כרטיס הנוכחות רק פעם אחת ביום ועל כן לא ניתן לקבוע, כי העובדים עבדו משמרת מלאה באותו יום. גם לפני כן ובהעדר יומני נוכחות לא ניתן לקבוע, כי העובדים עבדו במסגרת שעות קבועה . לכך יש השלכה על חישובי תוספת המשמרות, הפרשי שעות נוספות ושעות שבת, וחישוב ימים פנויים. עוד ציין מר ארז, כי הגב' בן חמו התעלמה מטעות של הנתבעת לפיה שולם לתובעים עבור שעות עודפות תעריף של 125% ולא 100%. 29. תשלום שכר גלובלי בטרם נפנה לבחינת הטענות שהבאנו לעניין חוות הדעת, נתייחס לשינוי המהותי שחל בשכר העובדים וזאת לטענת הנתבעת החל מ- 4/01 לכל המוקדם. חלק מהתובעים ציינו זאת בכתבי התביעה ובתצהיריהם. כך למשל אברהים מורטלה סיפר בכתב התביעה בסעיף 5, כי בסביבות 4/01 הודיע לו ולשאר העובדים הזרים במלון, מר ציון ניסן, כי החל מאותו חודש לא ישלם המלון לעובדים לפי תעריף שעתי כי אם באופן גלובלי בלבד. הודעה זו היתה חד צדדית ולא נתונה למשא ומתן וללא שהתבקשה הסכמת העובדים לכך (ראה גם עמ' 1 שורות 16 - 19 לעדות המוקדמת של אברהים מורטלה).. הנתבעת טענה בסעיף 7 לכתב התביעה המתוקן ובתיקו של מורטלה, כי שינוי זה בא לשפר את תנאי עבודתו של העובד ולהיטיב עם מצבו .לאמור בדברי הנתבעת היה בהחלטה כדי לשמח את העובדים הזרים במלון. לשכר גלובלי זוכים בדרך כלל בכל בתי המלון, מנהלי מחלקות ומנהלי שכבות הביניים במלון. מדובר באנשים שמקבלים שכר גבוה ולא נעשה לגביהם כל מעקב לגבי שעות העבודה וזאת כנובע מאופי תפקידם. בעניין זה העידה הגב' סימה בן חמו שנוסף להיותה חשבת שכר עובדת כמנהלת מדור שכר ברשת המלונות שרתון מוריה (עמ' 14 שורות 18-25). דבריה מקובלים עלינו וידועים לנו ולמען האמת יודע זאת גם חשב השכר מטעם הנתבעת. עובדים לפי שכר גלובלי, שכאמור נהנים מזכויות עודפות, חותמים על הסכם עבודה מיוחד לפי הדוגמה המצורפת להסכם הקיבוצי אינם זכאים לזכויות מסויימות מההסכם הקיבוצי - כמו שעות נוספות, תוספת משמרות. מר ארז אישר זאת בחקירתו הנגדית ( עמ' 43). 30. מר ניסן סיפק הסבר מעט שונה בחקירתו הנגדית למעבר לתשלום שכר גלובלי; הוא סיפר כי מדובר היה בתקופה של כחצי שנה לאחר פרוץ האינתיפאדה. מצב המלונות היה בכי רע ולכן הוסבר לעובדים, כי במקום שיפוטרו יקבלו שכר גלובלי וסעיפים מסויימים בהתאם להסכם הקיבוצי (עמ' 52). "בתקופה הזאת כמות העבודה ירדה והיתה אפשרות שנפטר עובדים ויקבלו את הפיצויים או לרדת ל 6 שעות עבודה ביום גלובלית והם לא עבדו יותר מ 6 שעות עבודה ביום שזה סדר גודל 132 שעות עבודה ועל זה נתנו להם נטו 3350 ₪..." (עמ' 54). 31. בחינת תלושי השכר שהתובעים צרפו לתצהיריהם מלמדת כי גרסתו של מר ניסן רחוקה מהנתונים המופיעים בהם. כך למשל בתלושי השכר של איברהים מורטלה שצורפו לכתב התביעה, ניתן לראות בתלוש 5/01 (נספח א-41) כי העובד עבד, 216 שעות בחודש - לפי תעריף של שכר מינימום, לא קיבל תגמול עבור שעות נוספות, קיבל בונוס בשווי של 194 ₪ קיבל תוספת טיסות וערבה ופדיון חופשה של יום אחד. באותו אופן ניתן לראות בתלוש 6/01 (א/42 - 1) בו עבד העובד 226 שעות ולא קיבל גמול עבור שעות נוספות. בחודש 7/01 (א/42 - 2) העובד עבד 248 שעות וקיבל תגמול עבור עבודה בשעות נוספות ושעות שבת 372 ₪ . בתלוש נרשם כמות 248 תעריף 1.5 ₪ - עבור חודש בו עבד כל הימים (31 ימים). בחודשים שלאחר מכן מתייצב מספר השעות על 176, אך כשהוא יורד ועומד על פחות כמו ב- 4/02 (א/51) בו עבד התובע 148 שעות קיבל התובע שכר נמוך ובהתאם למספר השעות. 32. לבד מכך, שמדובר בתשלום שהוא מנוגד לסעיף 5 לחוק הגנת שכר תשי"ח-1958, האוסר תשלום שכר כולל, זוהי ודאי דרך שמרעה את תנאי עבודתם של העובדים וכל קשר בינה לבין שכר גלובלי הוא מקרי לחלוטין. ציינו "מקרי" מאחר ועל מנת לטשטש ולהקשות על מציאת שעות העבודה האמיתיות של עובדים אלו לבד מהמספר המצויין בתלושי השכר, לא ניתן בכרטיסי הנוכחות של העובדים לראות בכל הימים את שעות הכניסה והיציאה. אבל עדיין ניתן לראות בחלק מהימים המופיעים בכרטיסי הנוכחות כי לפי שעות הכניסה והיציאה - כך למשל לגבי העובד אברהים מורטלה, כי מילא את מכסת 8 השעות היומיות כמעט כל יום (נספחים א-55, א-57, א-58, א-59). 33. לפי עדותו של מר ניסן מה שהיה חשוב זה שכר הנטו שסוכם עם העובד, על בסיס ימי העבודה שלו ואילו לרכיבים המופיעים בתלושי השכר אין כל רלבנטיות (עדותו של מר ניסן עמ' 74 שורות 9-23). לעניין זה ניתן לראות את תלושי השכר של התובעים נדלווי ג'ונס ואיברהים מורטלה לחודשים 7/01, 8/01 (ת/15, ת/16, ת/18, ת/19) שניהם עבדו את כל הימים באותם שני חודשים, אחד עובד בדרך קבע בוקר (ג'ונס) והשני משמרת ערב (מורטלה) ושניהם מקבלים שכר נטו זהה - 4628 ₪. יחד עם זאת, כשמעיינים בתלוש השכר, המרכיבים משתנים. ג'ונס עבד לכאורה 233 שעות בחודש 7/01 ו- 176 שעות בחודש 8/01, כאמור בתלושים קיימות תוספות מסוגים שונים ובסכומים משתנים, אך בסופו של התלוש סכום הנטו נשאר אותו דבר. המסקנה המתבקשת כי הרשום בתלושים אלו - בכל הקשור לפרוט השעות והתוספות, אינו אמיתי ונועד רק ליצור מראית עין של תלוש שכר. 34. יוצא איפה, כי הנתון היחידי שהנתבעת מוכנה להודות בנכונותו והמופיע בתלושי השכר של התובעים החל מ- 4/01 הוא מספר הימים. לכך יש להוסיף את הקביעה, לפיה התובעים עבדו במשמרות קבועות כדי להגיע למסקנה, כי עיקרון החישוב של הגב' בן חמו הוא נכון. כלומר, במקום בו אין דוחות נוכחות, מספר השעות החודשי נגזר ממספר הימים כפול 8. אמנם, לפי תבנית העסקה שכזו יוצאים העובדים מפסידים, מאחר ומספר השעות המכסימלי שעליו יכולים הם לקבל גמול הוא - 8 X 31 = 248 בעוד שבפועל, כפי שניתן לראות בחודשים שלפני 4/01 העובדים הגיעו למספר שעות גבוה בהרבה, בחודשים בהם תפוסת המלון היתה מלאה. חשב השכר מטעם הנתבעת, מר ארז, ציין בחוות הדעת, כי ביצע את חישוביו עד המועד בו עבר כל עובד להיות "עובד גלובלי", כך שעל התקופה הזו, אין לנתבעת גרסה כאמור מהנימוק לפיו בהעדר יומני נוכחות לא ניתן לחשב. נימוק זה דחינו כמפורט לעיל. 35. בעדותו של מר ניסן מצאנו תימוכין לשיטת החישוב של החשבת מטעם התובעים, שהיא אמנם מקפחת, אך יותר מכך מעוררת תמיהות כיצד מעביד בזמן העבודה נוהג כך. "ש. תראה לי מקום אחד שיש תשלום עבור שבת לגבי התובע סוג'י - אני מציג לך את כל התלושים - משנת 99' ועד 2001 ת. יש תלושים למשל שהשעות הבסיסיות שלו היו 59 כל החודש יש מקרים שלא היו יותר מ 176 שעות. לא שילמנו לו עבור השבת. ש. תסתכל בדוח הנוכחות שלו לחודש ינואר 2000 - בוא ניקח את יום 13.1.00 - לפי הדוח באותו יום הוא עבד 14.5 שעות - לשיטתכם 13 שעות - הוא היה צריך לקבל בתעריף של 150% האם אתה יכול להראות לי איפוא שילמתם לו בגין שעות נוספות 150% כפי שאתה טוען ששילמתם לו ת. 13 לחודש היה יום ה' , מגיע לו על השעות האלה 125% שילמנו 125%. על ה 125% אתה משלם רק אחרי שהוא מילא מכסה. אתה לא מחשב יום יום את השעות הנוספות. ש. באותו חודש אתה אומר שהוא היה צריך להשלים 186 שעות אבל הוא עבד מעבר ת. היו שעות שבת שלא שולמו על פי שעות שבת. ש. תראה לי בתלושים ובדוחות שלו ששילמתם לו לפי תעריף של 125% ת. לא שילמנו. " (עמ' 69 שורות 22-27, עמ' 70 שורות 13-25). מדובר אם כן בשיטת תשלום המנוגדת לחוק שעות עבודה ומנוחה, לפיו השעות הנוספות נמנות באופן יומי ולא חודשי. לכך יש להוסיף, כי מר ארז אף הוא מודה, כי לא שילמו לעובדים עבור שעות שבת (עמ' 34). כך למשל יוצא, כי העובד סוג'בון מוהיט שעבד ב- 7/99 336 שעות קיבל עבור 150 שעות מתוכן תעריף של 19.87 כאשר תעריף השעה עמד על 16.90. כלומר פחות מ- 125% שלא לדבר על 150%. מר ארז שהופנה לכך בעדותו הודה שחישוב זה אינו תקין (עמ' 36-37). 36. מר ארז טוען עוד בחוות הדעת, ובמיוחד בהתייחס לתוספת משמרת לילה, משמרת בה עבדו התובעים מורטלה ואוקוסון, כי לפי ממוצע השעות העובדים האלו לא עבדו משמרת מלאה בת 8 שעות (כולל חצי שעה הפסקה). אלא, שחישוב ממוצע השעות היומי של כל עובד, בהכרח יביא לתוצאה בה לא ניתן יהיה לשקף נכונה את היקף עבודתו האמיתי של עובד. כאשר מר ארז מגיע לחישוב ממוצע שנמוך מ- 8 שעות (כולל הפסקה) הוא מביא לקיפוח של זכויות העובד, באשר לא ניתן לראות לפי זה אם ממוצע זה נבע מכך שרק במספר ימים מועט העובד לא השלים 8 שעות ובכל השאר השלים ואף עבד מעבר לכך - שאז הוא זכאי לתוספת עבור מרבית הימים (ראה עדותה של הגב' בן חמו בעניין זה, עמ' 21 שורות 5-10 , עמ' 22 שורות 5-11). חישוב ממוצע וזאת בהעדרם של יומני הנוכחות, אינו הוגן, מאחר והסיבה להעדרם של יומנים אלו רובצות לפתחה של הנתבעת, שבשל נוהלים פנימיים משלה, בחרה להשמיד את הדוחות ובכך לגרום לנזק ראייתי לתובעים. על כן החישוב הלוקח בחשבון את תבנית ההעסקה הקבועה מקובל עלינו ולפיו מי שעבד באותה משמרת, ולצורך העניין משמרת ערב, יזכה לקבל תוספת כזו עבור כל ימי עבודתו. 37. מר ארז הביא בחוות הדעת (המתייחסת למורטלה ואוקוסון) עובדות אשר קיבל בברור שערך עם חשב המלון. חשב המלון - מר ציון ניסן שבתצהירו לא הביא את העובדות הבאות: שעות ההסעה שבתקופה הראשונה היו ב- 24:00 ולאחר מכן ב- 23:45. שתי הפסקות במשמרת בוקר ואחת בערב ובניגוד לדברי מר ניסן האומר - שתי הפסקות במשמרת ערב (סעיף 8 לתצהיר בעניין מורטלה), מוצ"ש כיום קבוע להכנות במטבח, סגירת המטבח ביום ו' בשעה מוקדמת ולכן נהגו לוותר על עבודת העובד. כל אלו לא הובאו מפי אומרם, והם בגדר עדות שמיעה ואין בידינו לקבלן. 38. הנתבעת טוענת עוד, כי בחישוביה של הגב' בן חמו לא נלקחו בחשבון זמני ההפסקות. בעניין זה ניתן לראות כאשר מדובר במי שעבד משמרת בוקר כמו זומי גודווין נלקחו בחישוב יום העבודה שתי הפסקות כך שיום העבודה נטו עמד על 8 שעות. במשמרת הערב, אשר אורכה הוא 8 שעות, אמנם יש להפחית שעה על חשבון העובד עבור הפסקה (סעיף 11 (4) להסכם הקיבוצי) אך מן הצד השני נקבע, בסעיף 11 (1)(ד) כי יום העבודה במשמרת ערב יהיה בן 7 שעות ו- 20 דקות בתשלום של 8 שעות. על כן, יום עבודה נטו במשמרת ערב הוא בן 8 שעות. יצויין, כי עם המעבר לשכר גלובלי, נרשם בדוחות הנוכחות כי החיוב הוא עבור 8 שעות (דוחות הנוכחות, אשר צורפו לכתב התביעה של מורטלה). 39. יוצא אם כן, כי לעובדים שעבדו בקביעות במשמרת ערב, מורטלה ואוקוסון, עצם החישוב של המשמרת כ- 8 שעות כולל בתוכה את התוספת עבור משמרת ערב ועל כן הם אינם זכאים עוד לתוספת. אלא שעיון בחוות הדעת של החשבת בתיקים אלו, מראה כי החשבת ציינה, כי הם זכאים לתוספת לילה ולא ערב. לאחר שקבענו, כי הם זכאים לתוספת עבור משמרת ערב וזו נכללת בחישוב של המשמרת כ- 8 שעות, איננו סבורים, כי הם זכאים גם לתוספת של משמרת לילה. החשבת - הגב' בן חמו, שאבה את הזכות למשמרת לילה, מהגדרת מונח זה בחוק שעות עבודה ומנוחה (משמרת אשר לפחות שעתיים ממנה הן בין השעות 6:00 - 22:00). אלא שלא מצאנו אסמכתא כי הכוונה במונח "משמרת לילה" בהסכם הקיבוצי היא להגדרתו בחוק. הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן נוגעות להגדרת משמרת לילה, ונושא זה כולו נקבע על בסיס חוזי ללא קשר וזיקה להוראות החוק. המונח "עבודת לילה" בחוק, רלבנטי אך ורק לזכויות המוקנות בחוק לעובד עבודת לילה, כאשר הצדדים להסכם הקיבוצי רשאים לקבוע בהסכם כל תחום שעות שהוא למשמרות השונות. ראה: מח/13-2 עזרא לוי נ' שירותי תעופה בע"מ, פד"ע כ 103, 106. יתרה מזו, לא נראה לנו סביר, כי עובד יוכל להנות גם מתוספת עבור משמרת ערב וגם עבור משמרת לילה, כאשר בפועל לא עבד שעות נוספות אלא עבד רק את שעות המשמרת. על כן, מהפרשי השכר נפחית את הסכומים בגין תוספת משמרת. מהתובע טוני אוקוסון יש להפחית - 1112.71 ולאיברהים מורטלה - 2890.35 ₪. 40. בהעדרם של יומני נוכחות, גם לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת, לפיה בשבת ובחג עבדו התובעים פחות מיום עבודה רגיל. הנתבעת אף טוענת, כי חשבת השכר התעלמה מטעויות שהיו לטובת העובדים, כאשר שילמה להם עבור שעות עודפות בתעריף של שעות נוספות. מאחר והחשבת לקחה בחשבון בחישוביה את כל ששולם עבור עבודה, הן שעות רגילות והן שעות נוספות, הרי יוצא שהשכר ככלל הופחת ממה שחושב כמגיע לעובדים. 41. כאמור, כפי שצויין על ידינו, חישובי התובעים לוקחים את המספר המינימלי של שעות עבודה בכל יום - הן ביום חול והן בשישי ובשבת - כלומר ללא שעות נוספות, הוא מניח כי העובדים עבדו בראש ובראשונה בכל הימים הרגילים בטרם נלקחו בחשבון ימי שבת, ימי שישי וימים פנויים. מבחינה זו צדקה החשבת כאשר ציינה בהגינותה כי חישוב זה מקפח את התובעים, אך הוא המירב שניתן לחשב בנסיבות שפורטו. 42. לסיכום פרק זה, אנו מקבלים את חוות הדעת של התובעים, לצורך חישוב הפרשי השכר המגיעים להם, וזאת כמפורט בהן, לאחר שהוכח להנחת דעתנו,כי צורת החישוב נכונה ובלתי נמנעת בנסיבות בהן הנתבעת לא סיפקה את יומני הנוכחות המלאים של העובדים. בשל המחלוקת הכנה שהיתה בקשר לזכאותם של התובעים להפרשי שכר אלו מכוח ההסכם הקיבוצי ישאו הסכומים ריבית והצמדה כחוק. 43. זכויות מכוח הנספח האילתי להסכם הקיבוצי בפרק זה נתייחס לחישובים עצמם ולא לעצם זכויות שבהן דנו בתחילת פסק הדין וקבענו, כי התובעים כולם זכאים לזכויות בהתאם להסכם הקיבוצי והנספח האילתי. 44. התובעים צרפו לסיכומיהם נספחים המתפרשים על 14 עמודים ובהם רוכזו סכומי התביעות בראשים של תוספת ערבה, טיסות, הבראה, חופשה שנתית, דמי חגים ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. נספח א' מהווה ריכוז של תקופת עבודתם של התובעים והשכר הקובע שלהם. הנתבעת טוענת כי חישובים אלו היו צריכים לבוא במסגרת פרשת הראיות, באמצעות חשבת השכר ובמיוחד כאשר בחלקם חורגים מהסכומים הנקובים בכתב התביעה. עיינו בנספחים ולא מצאנו בהם חישוב, הדורש מומחיות. מדובר בסכומים ובנתונים המוכרים לנתבעת ולבית הדין וכל שיש בהם הוא פרוט מדוייק יותר של המופיע בכתב התביעה . הנתבעת היתה צריכה להביא את גרסתה לסכומים אלו בכתב ההגנה ובתצהיריה, אבל בחרה שלא להיכנס לפרוט זה. יתרה מזו, במקרים של חופשה, הבראה, תוספת טיסות, וערבה, כאשר אין חולק שהנתבעת הסכימה לשלמם או יכלה לשער כי תחוייב בתשלומם, היה עליה להקדים תרופה למכה ,ולהביא את גרסתה לחישובים אלו. יתרה מזו, מהנתבעת גם לא נמנע בשלב בו הגישה את סיכומיה להביא את גרסתה לחישובים אלו. בית הדין מעריך את העבודה שנעשתה על ידי ב"כ התובעים, אשר יש בה כדי להקל על מלאכתו של הח"מ, בבואו לחשב הסכומים המגיעים לתובעים, ועל כן טענות הנתבעת בנקודה זו נדחות. יחד עם זאת, באם הסכומים המופיעים בנספחים לכתב התביעה חורגים מהנקוב בכתבי התביעה, יפסק הסכום המופיע בכתב התביעה. לזכות התובעים יש לציין, כי בחלק ניכר מהמקרים, הסכומים המופיעים בנספחי הסיכומים, נמוכים מאלו שהופיעו בכתב התביעה. 45. עניין אחר בו עלינו להכריע הוא מועד העלאת טענת ההתיישנות, ביחס לתביעה לפדיון חופשה שנתית. התובעים עתרו לתשלום חופשה שנתית בגין 7 שנים האחרונות. כאשר טענה זו רלבנטית לשני תובעים איברהים מורטלה ונדלווי ג'ונס, אשר בהתחשב במועד הגשת תביעתם - 14.8.03 ובתחילת עבודתם 1.7.97 ו- 8.2.98 , תביעתם חורגת מעבר לתקופת ההתיישנות הדיונית הקבועה בחוק חופשה שנתית. לגבי נדלווי ג'ונס לא נטענה כלל טענת ההתיישנות ואילו לגבי מורטלה, נטענה הטענה לראשונה בכתב ההגנה המתוקן. כזכור, כתב התביעה תוקן לצורך הכללת סכומי הפרשי השכר המגיעים לעובד, בחוות הדעת של חשבת השכר. אין חולק, כי הנתבעת זכאית להגיש כתב הגנה מתוקן שלא מוגבל לסעיפים בהם תוקן כתב התביעה. מאחר והכלל לגבי טענת התיישנות, הוא שיש להעלותה בהזדמנות הראשונה, איננו מסכימים עם הנתבעת כי את מועד זה יש לראות בכתב ההגנה המתוקן. המועד הראשון והנכון מבחינת הנתבעת היה בכתב ההגנה המקורי בו לא עלתה טענה זו ועל כן כשהועלתה לראשונה בכתב ההגנה המתוקן, אין לשעות לה. 46. חשבת השכר מטעם התובעים לא כללה במסגרת השכר ששולם אותו הפחיתה מהשכר המגיע לתובעים, את רכיבי השכר ששולמו בגין חופשה, הבראה, טיסות וערבה. אמנם לפי סעיף 5 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 לא ניתן לכלול פדיון חופשה שנתית בשכר מידי חודש, אך משרכיב זה לא נלקח על חשבון השכר המגיע לתובעים, יש להפחיתו כמו שאר הרכיבים שמנינו, מכל תביעה לרכיבים אלו. 47. עוד נטען על ידי הנתבעת, כי יש לקחת בחשבון את הרכיבים הנתבעים באופן יחסי להיקף המשרה של התובעים. אולם כל התובעים עבדו משרה מלאה לפחות, וגם כאשר עבדו שעות רגילות בהיקף של פחות ממשרה מלאה, שעות השבת שעבדו השלימו את המשרה למשרה מלאה. 48. כפי ששנינו קודם לכן, מאחר וההסכם הקיבוצי והנספח האילתי חלים על העובדים הזרים בכלל ועל התובעים בפרט, הם זכאים כי הנתבעת תפריש עבורם לקרן פנסיה. משלא עשתה כן, הנתבעת חייבת לפצות את התובעים בגין אי הפרשה בגובה הפרשת המעביד - 6%. ראה: ע"ע 300080/98 כהן אברהם נ' גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי כרך לג (79) 38. לפי סעיף 30 (4) להסכם הקיבוצי, הזכאות להפרשות לפנסיה קמה לאחר 9 חודשי עבודה, אלא אם התובע היה מעל גיל 30 כאשר החל לעבוד שאז יהיה זכאי להפרשות לפנסיה מתחילת עבודתו. מאחר וגילם של ארבעה מהתובעים (למעט מורטלה) עלה על גיל 30 מתחילת עבודתם במלון (תאריכי הלידה המופיעים בתלושי השכר), יוצא כי כל התובעים למעט מורטלה, זכאים לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בגין כל תקופת עבודתם. מורטלה זכאי לפיצוי החל מהחודש העשירי לעבודתו. 49. דמי חגים התובעים טוענים, כי עד לשנת 2002 הם זכאים לתשלום דמי חגים בין אם עבדו בחג ובין אם לאו. אמנם החל מחודש 2/02 בו נכנס לתוקף הסכם קיבוצי חדש אשר קבע, כי עובד שעבד בחג בפועל לא יהיה זכאי ליום מנוחה בתשלום, אך התובעים זכאים לתשלום בגין דמי חגים מכוח צו ההרחבה הכללי, מאחר והסכם קיבוצי לא יכול לגרוע מזכויות עובד לפי צו ההרחבה הכללי. 50. בנקודה זו מסכימים אנו עם התובעים. התשלום עבור דמי חגים מגיע לעובד בין אם עבד ובין אם לא עבד. ראה: דב"ע מג' 3-91 מולה נוהד - חברת אל וו בע"מ, פד"ע ט"ו 163, 168. ע"ע 3000360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגרצפון (1986) בע"מ ,עבודה ארצי ל"ג (23). 51. אנו סבורים, כי גם מ- 2/02 זכאים התובעים לדמי חגים מכוח צו ההרחבה של הסכם המסגרת לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות, דמי חגים וימי אבל ( פורסם בי"פ 4462 תשנ"ז (1.12.96) עמ' 707. ברישא לצו זה, נקבע כי הוראותיו יחולו "על כל העובדים והמעבידים בישראל, בענפי העבודה המפורטים בתוספת השניה, למעט עובדים שלגביהם נקבעו הוראות עדיפות בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם..."(ענף המלונאות מופיע בתוספת). באותו הסכם נקבע בסעיף 7 (א) כי דמי החגים ישולמו לעובד לאחר 3 חודשי עבודה. על כן משנקבע מפורשות בצו ההרחבה, כי הוראותיו יחולו על כל העובדים והמעבידים במשק, למעט אם נקבעו הוראות עדיפות בהסכמים קיבוציים, הרי שהוראות הצו גוברות על כל הסכם קיבוצי בו קיימת הוראה הגורעת מהצו. 52. בנסיבות אלו זכאים התובעים לדמי חגים בהתאם לחישובים שפורטו בנספח ז' לסיכומיהם וזאת בהעדר כל חישוב נגדי מטעם הנתבעות. 53. התובעים זנחו בסיכומיהם את תביעותיהם לנזקים מיסויים עקב אי תשלום שכר במועדו ועל כן רואים אנו פטורים מלהתייחס לכך. 54. גם כאן, בשל המחלוקת האמיתית שהיתה בין הצדדים בקשר לזכויותיהם של התובעים בהתאם להסכם הקיבוצי, הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק. על מנת להקל את חישוב התשלומים אשר יש לשלמם מידי חודש, הם ישאו ריבית והצמדה מאמצע תקופת העבודה של כל תובע ועד התשלום בפועל. 55. עתה נתייחס לתביעה של כל עובד בנפרד, ונבחן את התביעות המיוחדות לו, ככל שיש כאלו ונקבע את כלל הסכומים המגיעים לו. 56. זומי גודווין - ע.ב 2801/02 התובע טען בתצהירו בסעיף 5, כי בתאריך 14.12.01 הודיע לו מנהל המטבח - עובד בשם פהמי, כי בשל תפוסה נמוכה במלון וחוסר עבודה, הוא מפוטר, כאשר נדרש לסיים את עבודתו ב- 14.11.01. הנתבעת ויתרה על חקירתו הנגדית של התובע ולכן האמור בתצהירו לא נסתר. בתצהירו של מר ניסן בסעיפים 11-13, הכחישה הנתבעת כי התובע פוטר וטענה, כי הוא התפטר ואף לא דרש לקבל פיצויי פיטורים. בחקירתו הנגדית הודה מר ניסן, כי אינו זוכר את התובע ( עמ' 65 שורות 14-15). הוא ידע לומר שעובדים במלון מפוטרים או על ידו או על ידי בעל הבית וכל טענה כי מנהל פיטר עובד אינה נכונה (עמ' 65 שורות 17-20). מאחר ועדותו של מר ציון ניסן היא עדות שמיעה, והנתבעת בחרה שלא להביא את מי שהיה מנהלו של התובע להעיד, אנו מקבלים את גרסת התובע בכל הקשור לנסיבות סיום עבודתו. התובע לכן זכאי לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת בסכומים המופיעים בסיכומי התובעים אשר לא נסתרו על ידי הנתבעת. 57. אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים - 3560 ₪. ב. חלף הודעה מוקדמת - 3296 ₪. ג. הפרשי שכר - 7370 ₪. ד. תוספת ערבה - 1183 ₪. ה. תוספת טיסה - 1872 ₪. ו. פדיון חופשה שנתית - 1615 ₪. ז. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה - 2596 ₪. ח. דמי חגים - 1337 ₪. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.6.00 ועד התשלום בפועל, למעט הסכומים הנקובים בסעיפים א-ב אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 18.11.01 ועד התשלום בפועל. ט. עוד תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עו"ד בסך - 3,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 58. טוני אוקוסון ע.ב 1015/03 התובע עתר בכתב התביעה המקורי לתשלום תוספת ותק, תביעה זו לבדה, נזנחה בכתב התביעה המתוקן, מאחר והיא נכללה בהפרשי השכר. עוד עתר התובע לתשלום 100 ₪ אשר חוייב על ידי הנתבעת בחודש 7/00 בגין נזק/החזר מבלי שמהותו של ניכוי זה הובהר לו (סעיף 13 לתצהיר התובע). בתצהירו של מר ניסן מצאנו בסעיפים 56-57 כי התובע שבר במזיד שואב אבק, הנתבעת העמידה את התובע על חומרת מעשיו והסבירה לו כי בכוונתה לנכות משכרו 100 ₪. מאחר והאמור בסעיפים אלו לא נסתר אנו מקבלים את טענת הנתבעת והתביעה בראש זה נדחית. 59. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר - 1112.71 - 32,121 ₪ = 31,008 ב. תוספת ערבה - 910 ₪. ג. תוספת טיסה - 1440 ₪. ד. דמי הבראה - 2953 ₪. ה. פדיון חופשה שנתית - 3634 ₪. ו. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה - 5943 ₪. ז. דמי חגים - 3026 ₪. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 15.8.01 ועד התשלום בפועל. ח. עוד תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך - 7500 ₪, בתוספת מע"מ אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 60. איברהים מורטלה - ע.ב 2801/03 התובע עתר לתשלום פיצויי פיטורים מאחר ונעצר על ידי משטרת ההגירה בגין שהייה בלתי חוקית ביום 10.8.03. הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח כי נתפש על ידי משטרת ההגירה, לא המציא כרטיס טיסה ועל כן יש לראות בו כמי שזנח את עבודתו. חבל שהנתבעת טענה טענות לא ראויות אשר עיון בתיק מלמד, כי הן חסרות שחר. התובע ביקש להשמיע את עדותו בטרם יגורש מהארץ בבקשה שנתמכה בתצהיר ביום 14.8.03 (בש"א 2415/03) באותו אופן ניתן צו המעכב את גרושו של התובע עד סיום שמיעת העדות המוקדמת. בנוסף, אין צורך להרחיב, את שפרטנו בפסקי הדין האחרים שיצאו מבית דין זה, לפיו מעביד אשר מעסיק עובד זר ללא היתר, חייב בתשלום פיצויי פיטורים לעובד כאשר הוא נתפש ומגורש מן הארץ. הסיבה לכך, היא שהאחריות להעסקה בלתי חוקית זו רובצת בראש ובראשונה על המעביד ולכן עליו לשאת בתוצאות של העסקה כזו, ובכלל זה תשלום פיצויי הפיטורים. מכאן יוצא, כי הנתבעת אינה זכאית לחלף הודעה מוקדמת מהתובע והיא חייבת בתשלום שכר 8/03. 61. הנתבעת טענה, כי התובע עבד במקום עבודה נוסף ובשל כך נגרמו לה נזקים מיסויים שיש לקזזם מאחר ולא יכלה לקבל הטבות מס. תביעה זו אשר לא כומתה, בהיותה טענת קיזוז נדחית בזאת. בנוסף, הנתבעת ידעה כי התובע עובד במקום עבודה נוסף, ויכלה לברר כבר במהלך העבודה מהו שיעור המס שתוכל לנכות מהתובע ביחס לשעור המס שמנוכה ממקום העבודה השני. ומכל מקום הנתבעת לא הוכיחה, כי דווקא היא זכאית להטבות המס ולא בית המלון השני, שייתכן ונהנה מכך בפועל. 62. התובע עתר לתשלום החזר ניכוי בגין כרטיס טיסה, הנתבעת לא הביאה כל הסבר שיניח את דעתנו למקור של ניכוי זה ועל כן נפסוק את השבתו לתובע. 63. על כן, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר - 2890.35 - 68,885 ₪ = 65995 ₪. ב. תוספת ערבה - 4095 ₪. ג. תוספת טיסה - 6192 ₪. ד. דמי הבראה - 1445 ₪. ה. פדיון חופשה שנתית - 13,256 ₪. ו. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה (תגמולים ופיצויים) - 26,584 ₪ ז. דמי חגים - 8160 ₪. ח. שכר 8/03 - 1440 ₪. ט. החזר ניכוי בגין כרטיס טיסה - 2000 ₪. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.7.00 ועד התשלום בפועל, למעט הסכומים המפורטים בסעיפים ח'-ט', אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 10.8.03 ועד התשלום בפועל. י. עוד תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עו"ד בסך - 15,000 ₪, בתוספת מע"מ אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 64. נדלווי ג'ונס ע.ב 2803/03 הנתבעת טוענת ביחס לתובע, כי לא הוכח כי היה עובד הנתבעת. פרטי הזיהוי של התובע ובכלל זה מספר הדרכון שונים מפרטי העובד שהמציא לנתבעת עם תחילת עבודתו. צילומי הדרכון שהציג התובע לנתבעת וצילום דרכון נוסף הוצגו כ- ת/8 . עיינו בהם כמו גם בפרוטוקול העדות המוקדמת ומצאנו, כי התובע סיפר, כי הוא מחזיק דרכון מגאנה ומספר דרכונים מדרום אפריקה. אחד מהדרכונים מדרום אפריקה הוצג לנתבעת. התובע הכיר את מר ניסן - חשב הנתבעת אשר חקר אותו בישיבה בה נשמעה עדות המוקדמת (עמ' 3 שורות 1-2, עמ' 4 שורה 1). על כן נראה לנו, כי התובע הוכיח את עבודתו אצל הנתבעת; מאידך גם הנתבעת לא הוכיחה כי עבד אצלה אדם אחר תחת אותו שם. 65. הנתבעת טוענת עוד, כי על פי עדויות התובע בדיון מיום 27.8.03, הודה התובע, כי לא אישרו לו לעבוד יותר מ- 8 שעות וכאשר עשה זאת היה זה מיוזמתו כעזרה ( עמ' 4 שורה 25). על כן, לטענת הנתבעת, התובע לא זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות. מאחר וחישובי חשבת השכר נעשו שלא על בסיס יומני נוכחות שבהם נרשמו שעות התחלה וסיום, אלא על בסיס של מספר הימים במכפלת 8 שעות, לא נכנסו לחישובים אלו שעות נוספות, לבד מאלו שבוצעו כאשר התובע עבד בימים פנויים או בשישי שבת כאשר למשל עבד מעבר ל- 26 ימים בחודש. 66. התובע עתר לתשלום שכר חודש 8/03 ולטענת הנתבעת תביעה זו נזנחה בפרשת הראיות והסיכומים אולם התובע הגיש תצהיר, הכולל תביעה לשכר 8/03 (סעיף 11) . האמור בסעיף זה לא נסתר בחקירתו הנגדית ועל כן אין מניעה כי נפסוק זאת לתובע. בעניין טענת הקיזוז עקב נזק מיסוי - טענה זו נדחית כאמור בתביעתו של איברהים מורטלה. 67. על כן, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר - 20,000 ₪ (בחוות הדעת מופיע סכום גבוה יותר, אך מאחר וכתב התביעה לא תוקן - נפסוק הסכום המופיע בו בלבד). ב. תוספת ערבה - 3458 ₪. ג. תוספת טיסה - 5472 ₪. ד. דמי הבראה - 1445 ₪. ה. פדיון חופשה שנתית - 11,294 ₪. ו. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה (תגמולים ופיצויים) - 24,489 ₪. ז. שכר 8/03 - 1427 ₪. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 23.2.01 ועד התשלום בפועל, למעט האמור בסעיף ז', אשר ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 10.8.03 ועד התשלום בפועל. ח. עוד תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך של - 8500 ש"ח, בתוספת מע"מ אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 68. סוג'יבון מוהיט ע.ב 2933/03 התובע טען בתצהירו, כי ביום 6.2.01, הכין את חדר האוכל לקראת ארוחת הבוקר. כששף המלון הגיע, הוא צעק עליו ודרש ממנו לעזוב מאחר ולא סיים להכין את חדר האוכל, על אף שהתובע הסביר לו, כי עשה זאת לבד ובדרך כלל מכינים את חדר האוכל שני עובדים. התובע פנה למנהל המלון מר רמי וולך, וזה ברר עם השף שאישר את פיטורי התובע (סעיפים 5 עד 7 לתצהיר). בחקירתו הנגדית חזר התובע על גרסתו והוסיף כי אמר לאנשי המלון, כי בכוונתו לנסוע לחו"ל, אבל היה זה לאחר שפיטרו אותו כאשר בא לקבל את משכורתו האחרונה ( עמ' 6 שורות 3-23). 69. הנתבעת טענה, כי התובע התפטר מעבודתו בעקבות דין ודברים עם שף המלון ב- 13.2.01 (סעיף 13 לתצהירו של מר ניסן). בחקירתו הנגדית התברר, כי מר ניסן שמע את הדברים ממנכ"ל המלון ולא מהשף. אלא שהנתבעת לא כיפרה על עדות שמועה זו באמצעות תצהיר של מנכ"ל המלון. גרסתו של מר ניסן שבאה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית לפיה ראה את התובע לאחר מספר ימים וזה אמר לו, כי הוא עוזב בשל נסיעה לחו"ל (עמ' 64 שורות 16-20) אין בידינו לקבל מאחר ולא הובא כל הסבר להופעתה בשלב זה של הדיון. בנסיבות אלו לאחר שגרסת התובע לא נסתרה בחקירה נגדית ואילו הנתבעת לא השכילה להביא לעדות את מי שפיטר את התובע לטענתו, מתקבלת גרסתו של התובע בגינה הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת. 70. התובע עתר גם לתשלום דמי נסיעות כאמור בסעיף 10 לתצהירו, המלון לא דאג לספק לו הסעה. הוא פנה לשף המלון וזה השיב לו כי אינו זכאי לתשלום בגין נסיעות. בתצהירו של מר ניסן נטען, כי התובע מעולם לא המציא לנתבעת קבלות בגין הוצאות על נסיעות והמרחק בין הדירה שהעמידה לרשותו הנתבעת היה מרחק הליכה קצר. בתצהירו המשלים הוסיף מר ניסן (סעיף 12.1-12.1) כי העובדים השתמשו בשרותי ההסעה מן המלון. אלא שמר ניסן מכוון להסעות שהיו ב 24:00. התובע הנ"ל לא טען כי עבד במשמרת ערב, כי אם במשמרות ארוכות שלפי יומני הנוכחות שצורפו לכתב התביעה הסתיימו ב 21:00, ב 22:00 או בשעות הצהריים המאוחרות, ולגבי שעות אלו לא נטען כי קיימות הסעות. לסיכום פרק זה, אנו קובעים, כי מאחר וגרסת התובע לא נסתרה, אין זה ראוי כי תביעה שכזו תידחה רק בשל כך שלא הובאו ראיות להוצאות הנסיעה. בהתאם להסכם הקיבוצי (סעיף 33 (4) והוראות צו ההרחבה בדבר החזר הוצאות נסיעה - זכאי התובע להחזר הוצאות נסיעה בשעור של עלות כרטיס חופשי חודשי עבור כל חודש ובשעור שתבע. 71. על כן, הנתבעת תשלם את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים - 6437 ₪. ב. חלף הודעה מוקדמת - 2980 ₪. ג. תוספת ערבה - 2275 ₪. ד. תוספת טיסה - 3600 ₪. ה. דמי הבראה - 3911 ₪. ו. פדיון חופשה שנתית - 4790 ₪. ז. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה - 4394 ₪. ח. דמי חגים - 2438 ₪. ט. הפרשי שכר - 23,667 ₪. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.00 ועד התשלום בפועל, למעט הסכומים המפורטים בסעיפים א' - ב', אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 13.2.01 ועד התשלום בפועל. י. הנתבעת תשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך - 6,000 ₪, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 72. סוף דבר התביעות מתקבלות כאמור בסעיפים 71- 56. 73. במרבית הישיבות בתיק זה ישב נציג הציבור מר גד משה, אשר נפטר בטרם נסתיימה הבאת הראיות בתיק. יהי זכרו ברוך. הצדדים נתנו הסכמתם, כי פסק הדין יינתן על ידי הח"מ. חוזהזכויות עובדיםהסכם קיבוציעובדים זרים