הסכם קיבוצי - מנהלים בבתי ספר יסודיים

פסק דין

1.      תמצית התביעה

התובע שימש כמנהל בבית ספר ורדים לחינוך מיוחד ביפו, (להלן: "בית ספר ורדים"), עד סגירתו בסוף שנת הלימודים תשס"ב.
בתביעתו מועלות טענות לגבי המשך העסקתו כמנהל בית ספר, בין בחינוך הרגיל או המיוחד, במגזר היהודי או במגזר הערבי. בין היתר, טוען התובע כנגד הנתבעת 1 - מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, (להלן: "הנתבעת"), לזכאותו לניהול בתי הספר המנוהלים כיום על ידי הנתבעים מס' 2 ו- 3.
נתבעת מס' 2- הינה מנהלת בי"ס "אלזהרה" ביפו.
נתבע מס' 3- הינו מנהל בי"ס "אלסלאם" בערערה.
בנוסף, טוען התובע בתביעתו גם לזכאותו להתמנות כמנהל בי"ס "ניב" בתל אביב, הוא בי"ס לילדים אילמים - חירשים, (להלן: "בית ספר ניב").

בסמוך לאחר קבלת ההודעה על סגירת בית ספר ורדים, הגיש התובע לבית הדין בקשות לקבלת צווים זמניים, בהם ביקש להורות למשרד החינוך לשבצו כמנהל בית ספר כבר בשנת תשס"ג, בין בחינוך הרגיל ובין בחינוך המיוחד, במגזר הערבי או במגזר היהודי. הבקשות לצווים זמניים אוחדו עם התיקים העיקריים.
מלכתחילה, הוגשו תביעות התובע בשתי תובענות נפרדות (עב' 6557/02 ועב' 7306/02) ובשלב מאוחר יותר של הדיון אוחדו כל תביעותיו בכתב תביעה מתוקן אחד.

2.      העובדות המוסכמות

א.      התובע עבד כמנהל קבוע בבית ספר ורדים, שהתייחס למגזר הערבי וזאת, במשך 11 שנים, עד למועד סגירתו, בסיום שנה"ל תשס"ב.
מספר הכיתות בבית ספר ורדים פחת בהדרגה לאורך השנים. עובר לסגירתו, היו בו רק 4 כיתות, (שכללו, לטענת הנתבעת, 50 תלמידים בלבד). בשיאו, עד שנת 1997, היו בבית ספר ורדים 9 כיתות, (סעיף 84 לתצהיר התובע הראשון, שנחתם ב- 6.8.02 וסעיף 51 לתצהירו השני, שנחתם ב- 6.8.02).
ב.      התובע בעל וותק בהוראה של 16 שנה.
ג.      לתובע ניתנה קביעות כמנהל במשרד החינוך.
ד.      התובע משמש כיום, לאחר סגירת בית ספר ורדים, החל מחודש 9/02, כמורה בבית ספר "אנוך" בתל אביב.
ה.     תנאי שכרו של התובע כיום ובכלל זה גמול הניהול שהוא מקבל, נותרו כשהיו, עת שימש כמנהל בי"ס ורדים.
ו.      הנתבעת הציעה לתובע ביום 29.6.03 לנהל בי"ס לחינוך מיוחד, הממוקם בבית החולים לילדים "דנה" בתל - אביב, (להלן: בי"ס דנה").



3.     עיקרי טענותיו של התובע

א.     התובע טוען, כי הוא זכאי להתמנות כמנהל בתי הספר במקום נתבעים 2 ו- 3 וכמנהל בית ספר ניב וזאת, לאור סעיף 8 להסכם הקיבוצי שנחתם בין הסתדרות המורים ובין הנתבעת ב- 25/10/71, (להלן: "ההסכם"), הקובע:
"מנהלים בבתי ספר יסודיים שנפגעו בעקבות הרפורמה או בעקבות ויסות כיתות יתמנו למשרות פנויות ללא מכרז. לגבי סידור מנהלים כנ"ל בעבודה תתייחס הממשלה לכל הארץ כיחידה מנהלית אחת. לצורך זה ייקבעו הוראות נוהל מפורטות על ידי ועדה משותפת למשרד החינוך והתרבות ולמרכז הסתדרות המורים".

מכח סעיף 8 להסכם הוצאו הוראות נוהל הקרויות: "נוהלים לסידור מנהלי בתי ספר יסודיים שנפגעו בעקבות הרפורמה או בעקבות ויסות כיתות כפי שסוכמו בועדה משותפת למשרד החינוך והתרבות ולהסתדרות המורים ביום 25/10/71", (להלן: "הוראות הנוהל").
סעיף 2 להוראות הנוהל, קובע:
"מנהל קבוע אשר בית ספרו נסגר בעקבות הרפורמה או בעקבות ויסות כיתות יהיה זכאי לנהל בית ספר אחר - בהיקף דומה לבית ספרו שנסגר - במסגרת משרות הניהול הפנויות אותה שעה, לפני פרסומן במכרז".

ההסכם צורף כנספח 11 לכתב התביעה המתוקן והוראות הנוהל צורפו כנספח יט' לכתב התביעה המתוקן.
התובע טוען, כי המקור לזכאותו להתמנות כמנהל בית ספר במקום נתבעים 2 ו- 3 וכמנהל בית ספר ניב, הוא בהוראות סעיף 8 להסכם וסעיף 2 להוראות הנוהל. לטענתו, מכח אותן הוראות, קמה לו הזכות לקבלת משרות הניהול כאמור ומשלא הוצעו לו אותן משרות, הפרה הנתבעת את ההסכם.

התובע טוען, כי סעיף 8 להסכם וסעיף 2 להוראות הנוהל חלים עליו. הגם שההסכם נכרת בשנת 71, הוא לא בוטל מעולם ומכיון שלטענתו בית ספרו נסגר בשל "הרפורמה בחינוך המיוחד", (סעיף 20 לסיכומיו), הרי שקמה לו זכות לקבלת משרת נהול חלופית ללא מכרז. לדידו, לשון ההסכם המתייחס לבית ספר יסודי, אינו מגביל את חלותו אף על בית ספר לחינוך מיוחד.
עוד טען התובע לגבי פרשנות ההסכם, כי "האלמנט היחיד שרלבנטי להצעה על פי לשון ההסכם הוא היקף בית ספר שפורש כמספר כיתות, על ידי מר דורות בחקירתו הנגדית (עמ' 65 לפרוטוקול), ומרכיב האופי לא רלבנטי לענין", (ס' 21 לסיכומי התובע).
לטענתו, מאחר והמדינה לא טרחה להציע לו בתום לב הצעות ראויות למשרות על פי ההסכם, לפני פרסומן במכרז, היא הפרה את ההסכם והוא זכאי להתמנות כמנהל בתי הספר במקום נתבעים 2 ו- 3 או כמנהל בית ספר ניב.

ב.     התובע הוסיף וטען בכתב התביעה המתוקן, כי הנתבעת פועלת כנגדו בחוסר שוויון, תוך פגיעה בחופש העיסוק שלו וכן נוקטת כנגדו באפליה פסולה וזאת, לטענתו, רק בשל הלאום הערבי שלו.
     לטענתו, האפליה כנגדו מתבטאת באי שיבוצו כמנהל בית ספר יהודי בחינוך המיוחד או בחינוך הרגיל, וזאת רק בשל מוצאו הערבי.

ג.     עוד טען התובע בכתב התביעה המתוקן, כי זכותו לקבלת משרת נהול בית ספר במגזר היהודי, קמה לו במסגרת "האפליה המתקנת" שיש לנקוט בה. על פי טענה זו, המגזר הערבי סובל מאפליה שנים רבות במשאבים, בתקציבים ובקידום עובדים ומנהלים ערביים. לפיכך, לטענתו, יש ליצור אפליה מתקנת ולשבצו כמנהל במסגרת החינוך היהודי במחוז תל - אביב.

ד.     כן טען התובע, כי העובדה שממשיכים לשלם לו כיום משכורת כמנהל, אינה פוגעת ו/או גורעת מזכותו לעבודה בפועל כמנהל ולפיכך, יש לשבצו לעבודה בפועל כמנהל.

ה.     התובע טען, כי יש לשבצו כמנהל בית ספר "אלזהרה" ביפו במקום הנתבעת 2, שכן מכח הוראות ההסכם, זכותו כמנהל קבוע קודמת לזכותה של נתבעת 2, אשר בעת סגירת בית ספר ורדים, עבדה כמנהלת בתקופת נסיון בלבד. לדידו, משרת נהול בית ספר זה היתה פנוייה בעת סגירת בית ספר ורדים ואין בקיומו של מנהל זמני, כדי להפוך את המשרה למשרה בלתי פנוייה.
     כן טען התובע בסיכומיו, כי לנתבעת 2 אין אף זכות מקצועית לנהול בית ספר "אלזהרה", מאחר ולא הציגה תעודת הוראה לביסוס זכאותה, כפי שהתבקשה על ידי בית הדין.

     כן טוען התובע, כי מכח הוראות ההסכם הוא זכאי היה לשיבוצו ללא מכרז, גם למשרת מנהל בית ספר אלסלאם בערערה וזכותו גוברת על זכות נתבע 3 בנדון. לטענתו, בית ספר זה מקביל בגודלו לבית ספר ורדים בשנות השיא שלו.

     כך גם לגבי נהול בית ספר ניב, טוען התובע, כי הוא מתאים וכשיר לנהל בית ספר זה ולפיכך, יש להיעתר לתביעתו גם בנדון.

ו.     לטענת התובע, ההצעה שהציעה לו הנתבעת, לנהול בית ספר דנה, אינה הצעה "שוות ערך" לנהול בית ספר ורדים. לדידו, על פי סעיף 8 להסכם והוראות הנוהל, חייבת המדינה להציע לו נהול בית ספר אחר, שווה ערך

לבית הספר אותו ניהל קודם לסגירתו. לדידו, בית ספר דנה במהותו הוא מסגרת וולנטרית בלבד ולא מסגרת כופה. זוהי מסגרת שמסונפת לבית חולים ולפיכך, לטענתו, נספחת לשירותים הרפואיים שהוא נותן. אין בו מצבת תלמידים ואין בבית החולים מרחב לימודי פיזי מוגדר ונפרד. בכך, שונה הוא לדידו, מבית ספר ורדים. לכן, לטענתו, הוא סירב כדין, לקבל את הצעת הנתבעת בנדון.

     התובע העלה בסיכומיו בהקשר זה, טענות חדשות שלא הועלו קודם לכן: האחת - שהנתבעת לא העלתה כלל את ההצעה לנהול "דנה" בתיאום עם הארגון היציג, כאמור בהוראות הנוהל. טענה חדשה נוספת - שמשסירב להצעה לניהול דנה, הנתבעת היתה צריכה לבקש כינוס ועדה פריטטית, כאמור בסעיף 5 להוראות הנוהל. לדידו, רק בהליך זה, בפני ועדה פריטטית, "אם ההצעה היתה זוכה לתמיכת הסתדרות המורים והתובע דוחה אותה, יכול היה המשרד לטעון כי מיצה את מחוייבותו כלפי התובע", (ס' 28 ב' לסיכומי התובע).

ז.          טענה נוספת שהועלתה רק בשלב הסיכומים על ידי התובע, התייחסה לאפלייתו לעומת מנהלי בתי ספר אחרים, בכך שלטענתו, הנתבעת עומדת איתו "על קוצו של יוד" ומדקדקת עימו בהוראות ההסכם, בנוסף להכחשה בסיסית של עצם זכאותו. לדידו: "אין שום פתיחות כלפיו, ויש עמידה על קוצו של יוד. עמידה זו על קוצו של יוד מתחילה מהאמיתות הבסיסיות של עצם זכאותו לנהול על פי הסכם 1971 ועוברת להתחשבנות קטנונית איתו על כל דבר ודבר כדוגמת מספר הכיתות, מספר הילדים וכיוצ"ב". (סעיף 102 ז' לסיכומיו).
בהקשר זה, טוען התובע לאפליתו לרעה לעומת מנהלים אחרים וזאת, על רקע גורמים כמו: "לאומיות, רצון להיטיב עם ערביי יפו על ידי גיוס אנשים מקומיים לתפקידי חינוך שם ודיעה קדומה של המפקח גרוס כלפיו".


ח.     אשר על כן, מבקש התובע מבית הדין להצהיר, כי ההסכם מחייב את הנתבעת ביחסיה כלפיו וכי מכוחו, יש להורות על שיבוצו כמנהל באחד מבתי הספר: ניב, אלזהרה או ערערה, גם אם יש בהוראה זו כדי לבטל את מינויים של נתבעים 2 או 3 מתפקידם כמנהלים.

     לחלופין, מבקש התובע לשבצו במשרת נהול מתאימה, לפני פרסומה במכרז בשנת הלימודים הנוכחית, לקראת השנה הבאה, בין בחינוך הרגיל, בין בחינוך המיוחד, בין במגזר הערבי ובין במגזר היהודי, בכפוף לכך שלא יצטרך לנסוע בפועל לעבודתו, לכל כיוון יותר מ- 60 ק"מ.


     
4.     התובע העיד ונחקר על גרסתו, לאחר שהגיש 3 תצהירי עדות ראשית מטעמו.
כן הוגשו מטעמו 2 תצהירי עדות ראשית שנחתמו על ידי מר זאב דורות, יו"ר ארגון המנהלים הארצי בהסתדרות המורים. מר דורות נחקר על תצהיריו.
יצויין, כי גם מר גד דעי, המכהן כממלא מקום מזכ"ל הסתדרות המורים ויו"ר האגף המקצועי בהסתדרות המורים, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע. תצהירו התייחס למשרה שהוצעה לתובע לתפקיד אחראי על ההשתלמויות במגזר הערבי ביפו. הצעה זו לא התקבלה על ידי התובע. מר דעי לא נחקר על תצהירו.



5.     עיקרי טענות הנתבעת

א.     הנתבעת טוענת, כי ההסכם כלל לא חל על התובע. לטענתה, זהו הסכם שנחתם בעקבות הרפורמה שנעשתה בשנות ה-70 במשרד החינוך, עת הוקמו חטיבות הביניים. ההסכם דן במי ששמשו באותה עת מנהלים בבתי ספר יסודיים ונפגעו מאותה הרפורמה. התובע אינו בא בגדרם של אותם מנהלים ולפיכך, ההסכם לא חל עליו, לא הוכח מקור אחר לזכאותו ולפיכך, יש לדחות תביעתו.
הנתבעת הדגישה, כי בית ספר ורדים נסגר, אך ורק בשל מיעוט התלמידים שנרשמו אליו, ולא בשל הרפורמה או ויסות כיתות. לטענתה, לא היתה כל רפורמה בחינוך המיוחד בעת סגירת בית ספר ורדים.

ב.     לחילופין, טוענת הנתבעת, כי אפילו נניח בדוחק, כי ההסכם חל על התובע, הוא לא הוכיח כי הוא עמד בתנאיו של ההסכם. סעיף 8 להסכם וסעיף 2 להוראות הנוהל, קובעים לטענתה, שיבוץ בבית ספר בעל "היקף דומה" והתובע לא הרים את נטל הראיה ולא הוכיח קיומו של בית ספר כזה, בעל היקף דומה לבית ספר ורדים, בו היתה משרת נהול פנוייה בעת סגירת בית ספר ורדים.

     לטענת הנתבעת, יש לפרש את הוראות ההסכם בפרשנות מצמצת ודווקנית, שכן הוראותיו מתנות למעשה על עקרון יסוד במשפט הציבורי, בדבר בחירת מועמד בדרך של מכרז פומבי או מעין מכרז. זאת, לצורך בחירתו של המועמד המתאים ביותר לתפקיד מנהל בית ספר, שהוא האינטרס הציבורי של התלמידים, המורים וההורים המעוניינים לזכות במנהל הטוב ביותר לתפקיד.
ג.     הנתבעת טענה בסיכומיה, כי הגם שההסכם כאמור לא חל על התובע, הרי שהיא "מקיימת בידיה נוהג לשבץ מנהלים שבית ספרם נסגר בבתי ספר דומים, הן באופיים והן בהיקפם", (ס' 12 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת הדגישה, כי לצורך קיום נוהג זה, היא בוחנת מקצועית את התאמת המועמד לאופי בית הספר ופועלת אך ורק על פי שיקול דעת מקצועי, בכל מקרה לגופו.

     לדידה, במקרה של התובע, בית ספר ורדים מנה כ- 50 תלמידים בלבד, עובר לסגירתו, (4 כיתות). כשנבחנו כישורי התובע, שהנתבעת מטילה בהם ספק לענין נהול בית ספר המונה מאות תלמידים, לא היה בנמצא ולפיכך, לא יכלה להציע לו כל משרת נהול מתאימה אחרת, למעט נהול בית ספר דנה, הצעה אותה הוא דחה מטעמים שאינם מוצדקים.

ד.     לחלופין, לטענת הנתבעת, אפילו היתה תחולה להסכם, הרי שבהצעה לנהול בית ספר דנה, עמדה הנתבעת בחובותיה על פי ההסכם.
     הנתבעת דוחה את טענותיו של התובע לגבי הצורך בכינוס ועדה פריטטית על פי ההסכם. לדידה, הארגון היציג החתום על ההסכם, המייצג את התובע, לא דרש כינוס ועדה שכזו והעלאת הטענה בשלב זה של ההליך, מצביעה על חוסר תום לב מצידו של התובע.

     לטענת הנתבעת, ההצעה לניהול בית ספר דנה, מתאימה להוראות ההסכם, בהנחה שהוא היה חל, (דבר המוכחש על ידה), משום שמדובר במשרת נהול בית ספר, בעל היקף דומה לבית ספר ורדים. זהו בית ספר לחינוך מיוחד בעל היקף דומה במספר התלמידים, שניהל התובע בבית ספר ורדים. בכל מקרה, ההצעה עולה בקנה אחד, על פי הנוהג המקובל בנתבעת. סירובו להצעה זו אין לו כל הצדקה לדידה ולפיכך, יש לראות את הנתבעת כמי שמיצתה את חובתה כלפי התובע, בהקשר זה.
ה.     לטענת הנתבעת, אין כל בסיס לסעדים המבוקשים על ידי התובע, לגבי איוש משרת הנהול בבתי הספר אלזהרה, ניב ואלסלם. לטענתה, בתי ספר אלו אינם בהיקף דומה לבית ספר ורדים, מכיוון שבכל אחד לומדים מאות תלמידים ובכולם המשרות מאויישות זה מכבר ובעת סגירת בית ספר ורדים, לא דובר היה בעניינם על משרה פנוייה, שטרם התפרסם לגביה מכרז.
     לגבי בית ספר ניב, טענה הנתבעת, כי המכרז למשרת נהולו פורסמה, טרם סגירת בית ספר ורדים וכי לתובע אין את ההכשרה המיוחדת והמתאימה לנהולו.



6.     מטעם הנתבעת העידו שלושה עדים, שנחקרו על תצהיריהם:
א.     גב' שוכמן רחל - המשמשת כמפקחת בחינוך המיוחד במחוז תל אביב. עדותה התייחסה בעיקר לבית ספר ניב.
ב.     מר שמואל גרוס - מפקח מחוז תל אביב במשרד החינוך.
ג.     גב' לאה שקד - המשמשת כמפקחת ארצית לשירותי חינוך מיוחדים, במשרד החינוך, וממונה על יישום חוק חינוך חינם לילדים חולים,
התשס"א - 2001, (הגישה 2 תצהירים).






7.     עיקרי טענות נתבעת 2

לטענתה, אין לתובע כל עילת תביעה נגדה והיא נגררה להליך ארוך ומייגע, על לא עוול בכפה, למרות שנבחרה לתפקידה, לאחר שהתמודדה כדין במכרז לתפקידה כמנהלת וקיבלה קביעות בתפקידה, לאחר שנתיים של נסיון.
לדידה, במועד סגירת בית ספר ורדים, משרת הנהול בבית ספר אלזהרה היתה כבר מאויישת על ידה ולפיכך, הוראות סעיף 8 להסכם וסעיף 2 להוראות הנוהל, המתייחסות למשרה פנוייה בלבד, אינן חלות.

כן טענה הנתבעת 2, כי הרשות המקומית תומכת בבחירתה כמנהלת בית הספר אלזהרה ולעומת זאת, אינה תומכת בתובע כמנהל. הנתבעת 2 הדגישה את היותה יפואית מקומית, אשר זכתה בתמיכת הקהילה ואהדתה. לפיכך, לדידה, קבלת התביעה תגרום לה נזק ותביא לערעור היציבות בחינוך הערבי ביפו.

הנתבעת 2 הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ונחקרה על תצהירה.

8.     עיקרי טענות הנתבע 3

לטענתו, היקף בית ספר אלסלאם אינו מתאים להיקף בית ספר ורדים. מדובר בבית ספר שבו 13 כיתות לימוד הכוללות 384 תלמידים, לעומת בית ספר ורדים, שעם סגירתו, כלל 50 תלמידים בלבד. לאור ההיקף השונה, אין תחולה להסכם.
הנתבע 3 הדגיש, כי הוא נבחר למנהל פה אחד על ידי ועדת המכרזים במשרד החינוך, מאחר והיה בולט בהישגיו ובעל 23 שנות ותק במערכת החינוך.

הנתבע 3 הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר עליו.

9.     אי תחולת ההסכם על התובע

          שוכנענו, כי ההסכם והוראות הנוהל אינם חלים על התובע וזאת משתי סיבות:
     א.     התובע לא הוכיח את תחולת תנאי ההסכם והוראות הנוהל עליו.
     ב.     פרשנות ההסכם והוראות הנוהל מלמדות שאין הן חלות על התובע ועל בתי
הספר נשוא תביעותיו.

א.          התובע לא הוכיח כי ההסכם והוראות הנוהל, חלים עליו.

סעיף 8 להסכם מתייחס, כמצוטט לעיל, לבתי ספר יסודיים, שנפגעו "בעקבות הרפורמה או בעקבות ויסות כיתות". מקובלת עלינו עדותו של עד הנתבעת מר גרוס, (סעיף 9 ג' לתצהירו), כי ההסכם מתייחס לנושא הרפורמה בויסות הכיתות, שהופעלו בבתי הספר היסודיים, בשנות ה- 70, עת בוצע המעבר לחטיבות הביניים. ההסכם אינו רלבנטי ואינו ישים בכל מקרה אחר של סגירת בית ספר.

מקובלת עלינו עדותו של מר גרוס שלא נסתרה, כי בית ספר ורדים נסגר עקב "פחיתה הולכת וגוברת במהלך השנים של מספר התלמידים בו, אשר נבע מחוסר שביעות רצון של ההורים מבית הספר", (סעיף 7 לתצהירו). התובע לא הכחיש כי מספר התלמידים בבית ספרו פחת והלך עם השנים, אולם טען, כי פיחות זה במספר התלמידים נבע מ"רפורמה בחינוך המיוחד" וויסות של כיתות.
טענתו זו פורטה על ידי התובע בסעיפים 49 ו- 50 לתצהירו השני, מיום 6/8/02:
"49. לפיכך, אני זכאי על פי ההסכם, עקב סגירת בית ספרי בעקבות רפורמה בחינוך המיוחד, וויסות של כיתות, לפיה שובצו ילדי בית ספר ורדים בתוך בתי ספר לחינוך רגיל, בכיתות של חינוך מיוחד ועקב ויסות הכיתות ומעברם לבתי ספר אחרים וסגירת בית הספר... להוכחת העובדה כי בית ספר ורדים נסגר עקב הרפורמה וויסות כיתות, מצ"ב חוזר מנכ"ל משרד החינוך בו מצויין בעמ' 4 סעיף 3 ג', כי: מדיניות משרד החינוך הינה שיבוץ ילדי החינוך המיוחד בבתי . ספר רגילים. החוזר מצ"ב ומסומן 12.

50. אציין כי בית ספר ורדים הוחל לגביו ברפורמה עוד בשנת 1997, עת משרד החינוך הפסיק להפנות תלמידים חדשים לבית הספר, ושיבץ אותם בחינוך רגיל ובכיתות חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים". (ההדגשות שלי - א.ל.).

גם מר דורות, בס' 7 לתצהירו המשלים, טען, כי בית ספר ורדים נסגר "בעקבות ויסות כיתות, היינו ילדי החינוך המיוחד אשר משתלבים בכיתות חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים, ענין אשר גרם בסופו של דבר לסגירת בית ספר ורדים".

לא מצאנו לקבל את עדויותיהם של התובע ושל מר דורות בענין זה. הננו קובעים, כי לא הובאה כל ראיה לגבי רפורמה כלשהי ו/או ויסות כיתות שהופעלו בחינוך המיוחד בכלל ומשנת 97, בפרט.
חוזר המנכ"ל אליו מפנה התובע כראיה לטענתו, (סעיף 49 לתצהירו), הוצא בחודש פברואר 99'. אין בחוזר מנכ"ל זה כל התייחסות לרפורמה כלשהי במערכת החינוך המיוחד וסעיף 3 ג', אליו מפנה התובע, מתייחס לועדת השמה בלבד וקובע, כי בבואה לקבוע את השמתו של ילד חריג, תעניק זכות קדימה להשמתו במסגרת החינוך הרגיל. אין בסעיף זה כל התייחסות לרפורמה ו/או לשינוי כלשהו בבתי ספר עצמם של החינוך המיוחד ו/או לויסות כיתות במערכת זו.
הננו קובעים, כי למעט האמירות בעדויותיהם של התובע ושל מר דורות לגבי רפורמה בחינוך המיוחד וויסות כיתות, עובר לסגירת בית ספר ורדים, לא הובאה כל ראיה מטעמו של התובע להוכחת טענתו זו.
מנגד, לא נסתרה עדותו של מר גרוס, עד הנתבעת, לפיה, בית ספר ורדים נסגר עקב ירידת מספר התלמידים בלבד.
מקובלת עלינו עדותו של מר גרוס, בחקירתו הנגדית, בהקשר זה, (עמ' 95 לפרוטוקול שורות 10 - 12):
"כאשר הורים מצביעים ברגליים ומעדיפים חינוך לא ערבי בניגוד להשקפת עולמם ומוכנים להסיע ילדים למרחק למרות שיש בית ספר סמוך, יש בה מספיק כדי להביע עמדה לגבי תפקוד בית הספר".

ובעמ' 96, שורות 22 - 23, משיב מר גרוס לשאלה, לאן הופנו תלמידי בית ספר ורדים, כדלקמן:
"התלמידים הופנו לבתי ספר לחינוך מיוחד ולא לבתי ספר רגילים על פי אפיוני הלקות של הילדים".
בתשובתו זו, סותר מר גרוס גם את טענתם של התובע ומר דורות, לפיה, הרפורמה בחינוך המיוחד התבטאה בהעברת תלמידי בית ספר ורדים לכיתות מיוחדות בחינוך הרגיל.
לא הובאה כל ראיה מטעם התובע בסתירה לעדותו זו של מר גרוס. לפיכך, ולו מהפן הראייתי הננו קובעים, כי התובע לא הוכיח שהיתה רפורמה כלשהי במערכת החינוך המיוחד עובר לסגירת בית ספר ורדים ולכן, ההסכם לא חל עליו.

ב.     פרשנות ההסכם מלמדת שאיננו חל על התובע

מקובלת עלינו עמדת הנתבעת לפיה, סעיף 8 להסכם וסעיף 2 להוראות הנוהל מתנים על עקרון יסוד של חובת עריכת מכרז ו/או מעין מכרז למשרת נהול בשירות הציבורי. מנהל שבית ספרו נסגר עקב הרפורמה, זוכה מכוחם למשרת נהול פנוייה, טרם שפורסם לגביה מכרז. לפיכך, יש לתת להסכם זה פרשנות מצומצמת ביותר, כדי למזער, ככל הניתן, את הפגיעה בעקרון השוויון, ממנו נגזרת חובת עריכת מכרז.

בהיבט הפרשני יש לזכור גם, כי סעיף 8 להסכם, שכאמור נחתם בשנת 1971, מתייחס "לבית ספר יסודי" בלבד. "מוסד לחינוך מיוחד", הוגדר רק בשנת 1988 עת נחקק חוק חינוך מיוחד התשמ"ח - 1988, (להלן: "חוק חינוך מיוחד").
"בית ספר יסודי" כהגדרתו בתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום התשי"ט - 1959), הוא בית ספר שבו קיימות כיתות בדרגה א' עד ו', כולן או מקצתן, או א' עד ח'. בהגדרת "מוסד לחינוך מיוחד" בחוק חינוך מיוחד, לא מופיעה אבחנה כאמור, לגבי היקף כיתות הלימוד.
כטענת הנתבעת, בבית ספר ורדים, שלא כמו בכל בית ספר יסודי כהגדרתו, למדו תלמידים במגוון גילאים - בגילאי בית ספר יסודי, חטיבת ביניים וחטיבה עליונה, שכן הילדים, להם ניתן חינוך מיוחד לפי חוק חינוך מיוחד, תשמ"ח - 1988, הינם מגיל 3 ועד גיל 21.



כאמור, חוק חינוך מיוחד נחקק בשנת 1988, כ- 17 שנה לאחר שנחתם ההסכם. התובע מבקש להחיל את הוראות ההסכם גם על החינוך המיוחד ולטעון, כי משנת 97' החלה "רפורמה במערכת החינוך המיוחד" וההסכם מתייחס לכך. בהיבט הפרשני של ההסכם, טענתו זו אינה מקובלת עלינו.

במועד כריתת ההסכם, "טרם נולד" חוק חינוך מיוחד וטרם הוגדר כלל מוסד לחינוך מיוחד, לכן, לא ניתן לפרש את המונח רפורמה ו/או ויסות כיתות, המופיע בהסכם, כמתייחס גם לחינוך המיוחד.
בהקשר זה, מצאנו לאמץ את ההלכה שנפסקה בע"ע 300269/98, התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' שמיר אליעזר, פסק דין מיום 25/1/2000, (טרם פורסם).
באותו מקרה נפסק ע"י בית הדין הארצי לעבודה, בסעיף 9 ה' לפסק הדין, לגבי פרשנות מונח בהסכם תוך התייחסות עתידית, כדלקמן:
"מסקנת הדברים היא שבמועד כריתת הסכם רותם טרם נולדה לעובדי המערערת הזכות לגמול השתלמות ב' ולכן, לא ניתן לפרש את המונח "גמול השתלמות" בסעיף 44 להסכם רותם כמתייחס ל"ביצה שטרם נולדה". במילים אחרות אין להעלות על הדעת, שאומד דעת הצדדים בעת כריתת הסכם רותם היתה לכלול בו זכות לגמול השתלמות ב' שטרם באה לעולם באותה עת".

בענייננו, תוך יישום ההלכה שנפסקה בע"ע 300269/98 יש לומר, כי אין להעלות על הדעת שבעת כריתת ההסכם ב- 1971, התכוונו הצדדים גם לרפורמה כלשהי שעשויה לקרות בחינוך המיוחד 17 שנים אחר כך, כאשר במועד כריתת ההסכם טרם נחקק עדיין חוק חינוך מיוחד, וטרם הוקמו "מוסדות לחינוך מיוחד".

הלכה פסוקה היא, כי יש לפרש הסכם על פי אומד דעתם של הצדדים.
אומד דעת זה הם המטרות, היעדים, האינטרסים והתוכנית, אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן, הן מלשון ההסכם והן מהנסיבות החיצוניות לו.
תהליך הפרשנות הוא תהליך מורכב וקיים בו היזון חוזר בין מילות המסמך לבין נסיבות עריכתו, כאשר על הפרשן לשקול את אלה מול אלה, על מנת לרדת לטיבו של המסמך. התהליך הפרשני הוא "רצף". הפרשן נע בחופשיות מהחוזה אל הנסיבות ומהנסיבות אל החוזה. תנועה זו נפסקת רק בסיום התהליך הפרשני. (ר' א. ברק, פרשנות במשפט - פרשנות החוזה, ירושלים, 2001, בעמ' 407, 490).

אשר על כן, לאחר שבחנו את ההיבטים הפרשניים כאמור של סעיף 8 להסכם וסעיף 2 להוראות הנוהל שוכנענו לקבוע, כי גם מהפן הפרשני ההסכם אינו חל על התובע.

ג.     לא הוכח קיומו של בית ספר מתאים לשיבוץ התובע

למעלה מן הצריך, יש לציין, כי אפילו נניח שההסכם חל על התובע הרי ששוכנענו כי התובע לא הוכיח קיומו של בית ספר בו ניתן היה לשבצו עפ"י הוראות סעיף 8 להסכם וסעיף 2 להוראות הנוהל. התובע לא הצביע בתביעתו על בית ספר בהיקף דומה לבית הספר ורדים ושבו היתה משרת ניהול פנויה, במועד הרלבנטי, שטרם התמנה לה מנהל במכרז. משרות הניהול בבית ספר אלזהרה, בבית ספר אלסלאם ובבית ספר ניב, שלדידן טען התובע, אינן מתאימות לתנאים האמורים.
מכאן, כי אפילו היתה תחולה להסכם הקיבוצי בענייננו, לא התקיימו תנאיו לגבי התובע, ולפיכך, אין חובה על הנתבעת לשבצו למשרת ניהול, בשלושת בתי הספר הנטענים על ידו.

10.     משמעות "היקף דומה" בהוראות הנוהל

שוכנענו, כי עובר לסגירת בית ספר ורדים היו בו 4 כיתות בלבד שמנו עשרות בודדות של תלמידים. זהו היקפו של בית הספר ורדים טרם סגירתו ולפי הקף זה יש לבחון את תביעות התובע וההצעה שהוצעה לו לגבי בית ספר דנה.

מצאנו להדגיש, כי עדותו של התובע היתה מגמתית, חד-צדדית ובלתי מהימנה בהתייחסותו להיקף בית ספר ורדים. התובע ציין בתחילה, בשני תצהיריו הראשונים, כי "לפני תחילת הרפורמה היו בבית הספר כ-9 כיתות... ולפני סגירת בית הספר נמצאות רק 4 כיתות". (סעיף 84 לתצהיר הראשון שנחתם ב-6/1/02. כך צויין גם בסעיף 51 לתצהירו השני שנחתם ב-6/8/02). לעומת זאת, בתצהירו השלישי, שנחתם ב-23/11/03, מופיעה התייחסות שונה. במגמתיות מצדו להצביע על היקף בית ספר גדול יותר, הוא טוען בסעיף 39 לתצהירו זה: "ולהזכיר למדינה שניהלתי בבית ספר ורדים 11 כיתות לפני הרפורמה. בשנה האחרונה בעת סגירתו של בית ספר ורדים היו 6 כיתות (4 כיתות תקניות ו-2 כיתות לא תקניות)". טענה זו, המופיעה בתצהירו השלישי, לגבי היקף בית ספר ורדים אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהיריו הקודמים ועם האמור בסעיף 50 לכתב התביעה המתוקן ולפיכך, איננו מקבלים אותה.



בהקשר זה, איננו מקבלים גם את עדותו של מר דורות, מטעמו של התובע. מר דורות העיד בסעיף 5 לתצהירו הראשון, כי "היקף דומה משמע מספר כיתות
דומה" בלבד. בחקירתו הנגדית, עמ' 65 לפרוטוקול הבהיר מר דורות כי פרשנותו זו להיקף בית הספר נובעת מהוראות הנוהל.
יודגש, כי בסעיף 2 להוראות הנוהל אין התייחסות למספר הכיתות בלבד אלא צוין - "היקף דומה".
מבחן מספר הכיתות בלבד הוא טכני ואינו מקובל עלינו. לא ניתן להתעלם בבחינת היקף בית ספר ממספר התלמידים ויש לבחון גם פרמטר זה. הננו קובעים בהקשר זה, כי יש לפרש את המילים "היקף דומה" בסעיף 2 להוראות הנוהל בהתאם למהות הענין, דהיינו תוך התייחסות הן למספר הכיתות והן, ובעיקר למספר התלמידים.

לפיכך, בהסתמך על האמור בשני תצהירי התובע הראשונים ובכתב התביעה המתוקן נקבע בזאת, כי היקף בית ספר ורדים טרם סגירתו היה 4 כיתות בלבד שמנו, כטענת הנתבעת שלא ניסתרה, כ-50 תלמידים. (סעיפים 6, 9 ד' לתצהיר מר גרוס).

11.     דרישת התובע למינויו כמנהל בית ספר אלזהרה

למרות שקבענו, כי ההסכם והוראות הנוהל מכוחו לא חלים על התובע, שוכנענו, כי אפילו אם ההסכם היה חל, לא היתה מתקבלת תביעת התובע בנדון.

אין מחלוקת, כי הנתבעת 2 שימשה כמנהלת בית הספר אלזהרה מחודש ספטמבר 2001, (הגם שהיתה אז מנהלת בנסיון). בי"ס ורדים נסגר כשנה אחר כך. משכך, במועד סגירת בית ספר ורדים, משרת הניהול באלזהרה הייתה כבר מאוישת ע"י הנתבעת 2.
על כך הודה התובע בחקירתו הנגדית, עמ' 43 לפרוטוקול, שורות 19-17:
"ש. כלומר, ביום שבו בית הספר ורדים נסגר הגב' ראיסה כיהנה כמנהלת בתקופת נסיון כבר שנה בבית ספר אלזהרה?
     ת. נכון. היה לה שנה אחת של נסיון".
סעיף 2 להוראות הנוהל מתייחס למשרה פנויה, שטרם התפרסם לגביה מכרז. משהמשרה היתה מאוישת ע"י הנתבעת 2 עוד מחודש ספטמבר 2001, הרי שלא מדובר במשרה פנויה ולכן, לא יכולה לקום לתובע זכות לגביה.
גם מר דורות שהעיד מטעם התובע הסכים בהקשר זה, בעמ' 64 לפרוטוקול, שורות 25 - 23:
"ש. תסכים איתי שהוראות הנוהל לא אומרות שמשרת ניהול המאוישת על ידי מנהל בתקופת נסיון, כמוה כמשרת ניהול פנויה?
     ת. בנוהל לא מופיעה אפשרות כזאת".

אין בעובדה שמדובר באיוש המשרה ע"י מנהלת בנסיון, כדי לשלול את עצם העובדה שבמועד סגירת בית ספר ורדים משרה זו היתה מאוישת בפועל ולפיכך, לא מדובר במשרה פנויה, שהיה מקום להציעה לתובע.

לגבי היקף בית ספר אלזהרה - מקובלת עלינו עמדת הנתבעת 2, שאין היקפו של בי"ס אלזהרה דומה להיקפו של בי"ס ורדים. כאמור לעיל, לגבי בחינת היקף בית הספר קבענו, כי יש לבדוק גם את מספר התלמידים. בית ספר אלזהרה מונה כ- 360 תלמידים וכזכור בורדים למדו טרם סגירתו כ-50 תלמידים. בהקשר זה מצאנו לקבל את עדותו של מר שמואל גרוס עמ' 111 לפרוטוקול ש' 8-9:
ש' " אתה יודע כמה תלמידים יש היום בבית הספר אלזהרה ?"
ת' 360 בערך".

למעלה מן הצריך, מצאנו להוסיף לגבי בית ספר אלזהרה, כי שוכנענו מעדותו של מר גרוס, שמינויו של התובע למשרת ניהול בית ספר זה עלולה היתה לגרום נזק חמור, פגיעה בתלמידים ותסיסה באוכלוסיה המקומית. על כך הוא העיד בעמ' 111 לפרוטוקול, ש' 23-17:
ש " אתה יכול להסביר לנו מה תהיה השפעת שחרורה מתפקידה של הגב' אברהים כיום על בית ספר?
ת' כאוס בעיר. הצלחנו לייצב את החינוך הערבי עם ארבעה בתי ספר יסודיים וביניהם בית ספר אלזהרה כמענה לאוכלוסיה הערבית שפנתה לבית ספר יהודי (ויצמן). הקמת בית הספר ותפקודו הטוב החזירו את האוכלוסייה הערבית לשביעות רצוננו ורצונם אל המסגרת הטבעית החינוכית הטובה שמגיעה להם. כל שינוי בניהול עלול לעורר בצדק כעסים מיותרים."

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי יש לדחות את תביעת התובע ככל שהיא מתייחסת למינויו כמנהל בית ספר אלזהרה במקום הנתבעת 2.

12.     דרישת התובע למינויו למנהל בית ספר אלסלאם בערערה

שוכנענו, כי אפילו אם ההסכם היה חל על התובע, לא היתה מתקבלת תביעתו בדבר זכאותו לניהול בית ספר אלסלאם במקום הנתבע 3.

מקובלת עלינו עמדת הנתבע 3, כי היקפו של בית ספר אלסלאם אינו דומה כלל להיקף בית ספר ורדים.
בסעיף 10 לתצהירו של הנתבע 3, הוא תאר את בית ספר אלסלאם כבית ספר שמונה 384 תלמידים המחולקים ל-13 כיתות. התובע הודה בחקירתו הנגדית בהקשר זה, בעמ' 65 לפרוטוקול שורות 3-1: "ש. זה פי כמה ממספר תלמידיך? ת. אם אתה הולך מספרית אז זה יוצא פי 7".

משמספר התלמידים בבית ספר אלסלאם עולה משמעותית על מספר התלמידים שהיו בבית ספר ורדים, ממילא לא התקיים התנאי המופיע בסעיף 2 להוראות הנוהל, לגבי זהות בהיקף בתי הספר, אפילו הוראות אלה היו חלות על התובע.

זאת ועוד, למעלה מן הצריך יצוין כי הנתבע 3 מאייש כיום את משרת מנהל בית ספר אלסלאם בהצלחה. יש לזכור כי הוא תושב ערערה מזה כ-40 שנה ומכיר היטב את המבנה העדין והמורכב של הקהילה המאכלסת את כפרו.

לאור האמור לעיל, יש לדחות את תביעת התובע ככל שהיא נוגעת למינויו למשרת מנהל בית ספר אלסלאם במקום הנתבע 3.

13.     דרישת התובע למינויו למנהל בית ספר ניב

שוכנענו, כי אפילו אם ההסכם היה חל על התובע, לא היתה מתקבלת תביעתו לניהול בית ספר ניב.

מקובלת עלינו עמדת הנתבעת שלא הוכחשה, כי משרת ניהול בית ספר ניב פורסמה טרם נסגר בית ספר ורדים. התובע לא הביא כל ראיה בסתירה לטענה זו ולפיכך לא עמד בתנאי סעיף 2 להוראות הנוהל, אפילו היו חלות בעניינו, המתייחסות למשרת ניהול שטרם פורסם לגביה מכרז.

זאת ועוד, למעלה מן הצריך יצוין, כי התובע הודה כי הוא לא עבר אף קורס המתייחס לשפת הסימנים. בהקשר זה, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת שגובשה בעדותה של הגב' שוכמן בעמ' 80 לפרוטוקול שורות 26 - 16:
"ת.... ודבר נוסף ליקויי שמיעה יש להם בעקבות המגבלה יש להם תרבות מסוימת ולכן לומדים את זה בהתמחות ספציפית, כי הרי לא ייתכן שמורה שלא יכול לתקשר עם התלמידים עם ההורים ועם משפחותיהם, יש אחוז מאוד גדול של ילדים ליקוי שמיעה שמגיעים מבתים של הורים שאינם שומעים. מורה ומנהל בבי"ס כזה צריך קודם כל לדעת להתקשר עם הילדים וההורים ודבר נוסף להכיר את התרבות של ליקויי השמיעה, ואת זה לומדים בהתמחות המיוחדת, המגמה לליקויי שמיעה. כל המורים בניב כולל המנהלת הם בוגרי מגמה זו. הסייעות שהן לא מורות אלא כח עזר, אנחנו לא מקבלים סייעות ללא התחייבות מצידן ללמוד את שפת הסימנים" (ההדגשות שלי - א.ל.).

בהמשך עדותה העידה גב' שוכמן בעמ' 82 לפרוטוקול שורות 17-15:
"כדי לדעת את שפת הסימנים ברמה של מנהל או מורה צריך ללמוד את זה 5-3 שנים. תלוי בידע הקודם שיש. במגמה הספציפית באוניברסיטה לומדים את זה 3 שנים".

לא מצאנו לקבל את טענת התובע לפיה הוא יכל היה לרכוש הכשרה ראויה מספקת לניהול בית ספר זה בדרך של לימוד שפת הסימנים תוך מספר חודשים. שוכנענו, כי משלתובע לא היתה את ההכשרה המיוחדת הדרושה לניהול בי"ס לחרשים-אילמים בהתאם לעדותה של הגב' שוכמן, הרי שהוא שלא יוכל לתקשר עם תלמידיו ומשפחותיהם ולפיכך, הוא אינו עומד בתנאי ההכרחי והראשוני לנהל את בית ספר ניב וכטענת הנתבעת, אינו מתאים לתפקיד זה.

14.     טענת התובע לזכותו לדיון בועדה פריטטית

מאחר ושוכנענו כי ההסכם והוראות הנוהל שהוצאו מכוחו אינם חלים על התובע, ממילא נדחית בכך גם טענתו לעניין החובה לבחון את נסיבות דחיית ההצעה לניהול בית ספר דנה בועדה פריטטית, כאמור בס' 5 להוראות הנוהל.
למעלה מן הצריך, יודגש, כי טענת התובע לענין הועדה הפריטטית הועלתה רק בשלב הסיכומים. הארגון הייציג לא ביקש כלל כינוס ועדה פריטטית בעניינו של התובע. התובע לא ביקש מבית הדין להורות על העברת העניין לדיון בפני ועדה פריטטית. ב"כ התובע ציינה במפורש בפני בית הדין בראשית שלב ההוכחות כי על בית הדין להכריע בפלוגתא המתייחסת למהותו של בית ספר דנה (עמ' 6 לפרוטוקול). בכך, ויתר התובע על זכותו, אפילו היתה כזו, לדיון בועדה פריטטית והביע את הסכמתו לכך שהכרעה בסוגיה זו תוקנה לבית הדין.

כאמור, בכל מקרה, משהזכות לטעון בפני ועדה פריטטית מקורה בסעיף 5 להוראות הנוהל שהוצאו מכח ההסכם וקבענו, כי ההסכם אינו חל על התובע, הרי שטענתו של התובע בהקשר זה נדחית גם היא.

15.     האם זכאי התובע לקבל משרת ניהול אחרת מכח נוהג ומהם תנאי נוהג זה?

     הנתבעת הדגישה במהלך כל הדיון ובסיכומיה את העדר תחולתו של ההסכם והוראות הנוהל על התובע. היא הודתה לראשונה, בסיכומיה, כי היא מקיימת נוהג לשבץ מנהלים שבית ספרם נסגר בבתי ספר אחרים.

     התובע לא התייחס כלל לנוהג זה בדיון ובכתבי טענותיו, ואף לא התייחס לכך בסיכומי התשובה שהגיש לאחר שהנתבעת העלתה את ענין הנוהג בסיכומיה. הוא הטיל את כל יהבו על הטענה בדבר סעיף 8 להסכם וסעיף 2 להוראות הנוהל, כמקור לזכותו. כאמור, שוכנענו כי ההסכם והוראות הנוהל שהוצאו מכוחו, אינם חלים עליו.

משכך, מרכיבי הנוהג ותנאיו לא התבררו במהלך המשפט. הנתבעת ציינה בסעיף 12 לסיכומיה, בהקשר זה, כי הנוהג לשיבוץ מנהל שבית ספרו נסגר, נעשה בבית ספר דומה, הן באופיו והן בהיקפו לבית הספר בו עבד אותו מנהל טרם סגירתו. הנתבעת הדגישה, כי שיבוץ זה נעשה תוך בחינה מקצועית והתאמת המועמד לאופי בית הספר, הכל תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי בכל מקרה לגופו.
     
     מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי אין לתובע זכות קנויה מכוח הנוהג לקבל משרת ניהול בבית ספר אחר המונה מאות תלמידים וזאת תוך דילוג על החובה להתמודד במכרז על משרה זו מול מועמדים אחרים. בהקשר זה יש להתחשב בזכותם של התלמידים, המורים וההורים לזכות במנהל בעל הכישורים הטובים ביותר בהתאם לתוצאות המכרז.

עולה מטענות הנתבעת, כי הנוהג מאמץ את תנאי ההסכם והוראות הנוהל, אך מוסיף להם תנאים נוספים בדבר בחינה מקצועית של התאמת המועמד לאופי בית הספר, תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי בכל מקרה לגופו.

מצאנו לבחון בשלב זה האם התובע זכאי לשיבוץ באחד מבתי הספר: ניב, אלזהרה ואלסלאם בהתאם לתנאי הנוהל כפי שצוינו ע"י הנתבעת.
בסעיפים 11, 12 ו-13 לפסק הדין לעיל, ציינו, כי לא קמה לתובע כל זכות לקבלת משרת הניהול בשלושת בתי הספר כאמור, אפילו היה ההסכם חל על התובע, הן בשל השוני בהיקפם לעומת בית ספר ורדים והן מטעמים אחרים כפי שפורטו. כיוון שכך, ומאותם טעמים שצוינו לעיל, אין מקום לקבל גם את תביעת התובע לגבי זכאותו לניהול שלושת בתי ספר אלו, מכוח הנוהג.
16.     ההצעה לנהל את בית ספר דנה

ביום 29/6/03 הציעה הנתבעת לתובע לשבצו כמנהל בבית ספר דנה. בית ספר דנה הינו בית ספר לחינוך מיוחד והוא בעל איפיון דומה והיקף דומה לבית ספר ורדים. שוכנענו כי בהצעה לניהול בי"ס דנה מילאה הנתבעת חובתה לתובע על פי הנוהג ואף על פי ההסכם לו היה חל בעניינו.

     התובע בחר שלא לקבל משרה זו. התרשמנו כי הוא הפגין זלזול כלפי ההצעה, הן בתצהירו השלישי והן בעדותו בבית הדין. התובע טען, כי לא מדובר בבית ספר אלא ב"משחקיה" או ב"מועדון טיפולי". כך העיד בעמ' 16 לפרוטוקול ש' 8-10:
"ש.במסגרת בחינת תוכן ההצעה אתה לא שואל את השאלה שהכי מטרידה אותך בתיק זה והיא האם בי"ס דנה לחינוך מיוחד כן או לא?
ת' לא זכור לי. זה לא בית ספר זה חדר משחקיה".

שוכנענו לקבל את עמדת הנתבעת בנדון לפיה, מדובר בבית ספר לחינוך מיוחד. עצם העובדה שמדובר "בתבנית" שונה של בית ספר, שכן הוא ממוקם בשלב זה בתוך בית חולים ואין לו מצבת תלמידים קבועה עקב כך, אין בה כדי לשלול את עצם מהותו כבית ספר לחינוך מיוחד.
     
התובע לא הביא לעדות ולו גורם אחד התומך בטיעונו כי בית ספר דנה אינו בי"ס לחינוך מיוחד. התובע אפילו לא טרח לשוחח עם המנהלת של בי"ס דנה כדי להבין ממנה באיזה מסגרת מדובר. (עמ' 17 שורות 2-1, 18-17).

     התובע העיד בחקירתו הנגדית, כי שוחח לגבי מהותו של בי"ס דנה עם הגב' קנדל, המפקחת הכוללת של בי"ס זה במשרד החינוך, (עמ' 51 לפרוטוקול). בהחלטה מיום 29/2/04 עמ' 52-51 לפרוטוקול, ניתנה לו האפשרות להגיש בקשה להזמנת הגב' קנדל להעיד מטעמו בהקשר זה. למרות האמור, לא הוגשה כל בקשה מטעמו של התובע להזמין את הגב' קנדל כעדה.
     ראוי לציין, כי בסעיף 38 לסיכומיו מבקש התובע מבית הדין לקבוע, כי עצם העובדה שהמדינה נמנעה להביא את הגב' קנדל כעדה מצביעה על כך שהוא צודק בטענותיו וכי יש למדינה מה להסתיר בענין זה. יודגש, כי טענתו זו של התובע אינה עולה בקנה אחד עם ההחלטה מעמ' 51 לפרוטוקול, שאיפשרה לו להזמין את הגב' קנדל מיוזמתו וכאמור הוא לא עשה זאת. לפיכך, המנעותו מלהזמין את העדה, שלטענתו עשויה היתה לתמוך בעמדתו, פועלת כנגדו בהיבט זה.

     שוכנענו לקבל את עדותה של הגב' שקד, מפקחת ארצית לשרותי חינוך מיוחדים, לגבי מהותו של בי"ס דנה. עדה זו הבהירה, כי אכן אין לבי"ס דנה מצבת תלמידים אך אין בכך כדי לשלול ממנו את מהותו כבי"ס לחינוך מיוחד לכל דבר וענין.     כך בסעיף 11 לתצהירה המשלים היא מעידה:
"מצבת תלמידים הינו מנגנון ניהולי לבקרה כי מס' התלמידים בתקן אכן לומדים בפועל בביה"ס. מאחר ומדובר במי שמאושפז, לא יהיה רשום בביה"ח אחר, ועל כן, אין משמעות למנגנן בקרה זה, זאת בנוסף לבעיה של צנעת הפרט. אוסיף כי נוכח היותו כלי לבקרה בלבד, כלל לא ברור לי, כיצד קיומה או העדרה של מצבת תלמידים משליך על תנאי עבודתו של המנהל".
איננו מקבלים את טענת התובע כי בי"ס דנה הוא מסגרת וולונטרית בלבד, מסגרת טיפולית ולא בית ספר לחינוך מיוחד. שוכנענו לקבל את עדותה של הגב' שקד כאמור בסעיף 2 לתצהירה המשלים, כי: "המושג "מועדון טיפולי" אינו מושג מוכר ואינני יודעת מה כוונת התובע בדבריו אלו. בכל מקרה, בית ספר דנה הינו בי"ס לחינוך מיוחד לכל דבר וענין...". ובסעיף 6 לתצהירה המשלים: "ואילו בשנת הלימודים הנוכחית, כפי שציינתי, הפכנו את בית הספר למוסד עצמאי ואין הוא שלוחה של כל מוסד אחר".
     גב' שקד אף העידה, כי גם על פי סימולו, בית ספר דנה הוא בית ספר לחינוך מיוחד לכל דבר וענין, (ס' 7 א' לתצהירה הראשון).

     הננו קובעים בזאת, כי בהצעה לשבץ את התובע כמנהל בי"ס דנה אשר הינו בי"ס לחינוך מיוחד, בעל איפיון דומה לבי"ס ורדים, מילאה הנתבעת את חובתה על פי הנוהג.
כן מקובלת עלינו עמדת הנתבעת, כי למעט בית הספר ב"דנה", אשר משרת הנהול בו הוצעה לתובע והוא דחה אותה, לא נמצא עד היום בית ספר הדומה באופיו והיקפו לבית ספר ורדים.
     לפיכך, הננו קובעים בזאת כי משהציעה הנתבעת לשבץ את התובע בבית הספר "דנה" וההצעה נדחתה על ידו, בכך, מילאה הנתבעת אחר חובותיה מכח הנוהג ולפיכך, דין התביעה כנגדה להדחות.

17.     הטענות בדבר אפליה, פגיעה בחופש העיסוק וחוסר השוויון:

     מצאנו לדחות מכל וכל את טענת התובע לפיה הוא הופלה לרעה בשל היותו בן הלאום הערבי. לא מצאנו כל בסיס לטענתו זו ומקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי כל מטרת העלאת טענת אפליה זו ע"י התובע, היתה אך ורק כדי להלהיט את הרוחות עם פתיחת ההליך המשפטי.

     עצם העובדה שהוצעה לתובע ההצעה לניהול בית ספר"דנה", שהוא בית ספר המצוי בלב ליבה של תל אביב ומשרת בעיקר תלמידים יהודיים, (ס' 7 לתצהירה המשלים של הגב' שקד), יש בה כדי לשלול מכל וכל את טענתו של התובע בדבר הפלייתו על רקע גזעני.
     יודגש, כי התובע העלה בסיכומיו האשמות כנגד עדי הנתבעת, לפיהן, מר גרוס, גב' שוכמן, גב' שקד ונתבעת 2, כולם, גבשו דיעה קדומה כנגדו. שוכנענו, כי אין כל בסיס לטענותיו אלו של התובע וכי כל האשמותיו בנדון, לא הוכחו והן מופרכות בעליל. עדי הנתבעת היו גורמים מקצועיים ועדותם היתה מהימנה עלינו.

     יצויין, כי בכתב התביעה המתוקן טען התובע לאפליה בכך שלא הוצעה לו משרת ניהול בבית ספר יהודי בשל היותו בן הלאום הערבי. כאמור, ההצעה לניהול בית ספר דנה מביאה לדחית טענתו זו.
     בסיכומיו, שינה התובע את טענתו לענין אפליה. בסיכומיו ציין התובע, כי אפליתו מתבטאת בכך, שלעומת מנהלי בתי ספר יהודיים שבית ספרם נסגר ומופעלת כלפיהם פתיחות במציאת תפקיד חלופי, הרי שכלפיו, רק בשל רקע לאומי שונה, נוקטת הנתבעת במדיניות של "עמידה על קוצו של יוד" והכחשה בסיסית של עצם זכאותו.

הגם שטענת האפליה "החדשה" הועלתה רק בסיכומיו,בחנו גם אותה ולא מצאנו לה כל בסיס.

כאמור, הצעת ניהול לה זכאי מנהל שבית ספרו נסגר, על פי הנוהג, היא למשרת ניהול בית ספר בהיקף דומה.
הלכה פסוקה היא, כי אפליה נבחנת רק בין שווים והתובע לא הוכיח שהמנהלים האחרים, שלטענתו, הוצעו להם מספר הצעות ניהול, היו שווים לו במבחן היקף בית הספר שניהלו טרם סגירתו.

אין בעצם העובדה שהנתבעת הציעה למנהלים אחרים שבית ספרם נסגר, מספר הצעות, כדי להצביע על אפלית התובע. העובדה שלמנהלים אחרים הוצעו מספר הצעות אינה מעלה ואינה מורידה בהקשר זה ואם היו בתי ספר עם משרות ניהול פנויות בהיקף דומה לבית ספר "ורדים" שלא הוצעו לתובע, היה עליו להוכיח זאת. כאמור לעיל, התובע לא הוכיח קיומם של בתי ספר כאלה.

18.     סיכום

אשר על כן הננו דוחים את תביעת התובע.
התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪, צמודים כדין מהיום.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פרשנות סעיף הסכם קיבוצי

  2. זכויות מכוח הסכם קיבוצי

  3. שעות נוספות הסכם קיבוצי

  4. הסכם קיבוצי בזק

  5. הסכם קיבוצי תדיראן

  6. הסכם קיבוצי עירייה

  7. הסכם קיבוצי בענף הבניה

  8. חוק סכסוכי עבודה

  9. הסכם 87

  10. בוררות - הסכם קיבוצי

  11. בקשת צד לסכסוך קיבוצי

  12. הסכם קיבוצי - הסכם 99

  13. דרגה 16 - סכסוך קיבוצי

  14. הכרזת סכסוך עבודה

  15. הסכם קיבוצי בענף המלונאות

  16. תצהיר בסכסוך קיבוצי

  17. זכאות עמלות - הסכם קיבוצי

  18. תקנות הסכמים קיבוציים

  19. האם הסכם הוא הסכם קיבוצי ?

  20. הסכם קיבוצי - העסקת עובדים

  21. הסכם קיבוצי - הסכמים קיבוציים

  22. פיטורים בניגוד להסכם קיבוצי

  23. אחרון נכנס ראשון יוצא

  24. פסקי דין בסכסוך עבודה

  25. הסכם קיבוצי כללי לתעשיית הדפוס

  26. אי קידום בדרגה - סכסוך קיבוצי

  27. סעיף 33ז' חוק הסכמים קיבוציים

  28. הסתדרות המח''ר - סכסוך קיבוצי

  29. פתיחת תחנת הצלה - סכסוך קיבוצי

  30. מבוי סתום במו"מ - סכסוך קיבוצי

  31. הסתדרות המעו''ף - סכסוך קיבוצי

  32. עמיתי קרן הפיצויים - הסכם קיבוצי

  33. שינוי שכר עובדים - סכסוך קיבוצי

  34. סעיף יישוב סכסוכים - חוקת העבודה

  35. הסכם קיבוצי - החזרה לעבודה

  36. הסכם הפנסיה בתעשיה – סכסוך קיבוצי

  37. השבתת מערכת הבנקאות - סכסוך קיבוצי

  38. אישור להכריז על סכסוך עבודה

  39. חוקת העבודה שלטון מקומי-דרגות

  40. סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים

  41. הגדרת "עובד אבטחה" הסכם קיבוצי

  42. הפרשה לפיצויים לפי הסכם קיבוצי

  43. הסכם קיבוצי - מנהלים בבתי ספר יסודיים

  44. הסכם קיבוצי של עובדי מפעלי כור

  45. ההסתדרות הרפואית בישראל - הסכם קיבוצי

  46. טופס בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי

  47. הגדרת "מעילה באמון" חוקת העבודה

  48. הסכם קיבוצי בענף ההובלה – פיטורים

  49. מניעת הפחתת שכר - בקשת צד לסכסוך קיבוצי

  50. זכאות לתוספת שכר מכוח הסכם קיבוצי

  51. חוקת העבודה למוסדות ההסתדרות – עובד קבוע

  52. סכסוך עבודה - לעובדי ציוד מכני נמל אשדוד

  53. טופס בקשה משותפת לדיון בסכסוך קיבוצי

  54. שכר לעובדים במקצועות הנדסיים - הסכם קיבוצי

  55. העברת סכסוך קיבוצי להליך סכסוך יחיד

  56. תביעה עובדי תעשיה אוירית - הסכם קיבוצי מיוחד

  57. הפרת הוראות חוקת העבודה לעובדים במוסדות ההסתדרות

  58. הסכם קיבוצי תכנית הבראה - תביעה ביטול פיטורים פגם שימוע

  59. שייכות העובד לקבוצת העובדים בהסכם קיבוצי - היקף תחולתם

  60. בקשת צד בסכסוך קיבוצי לפרש סעיף הצמדה, שיש בהסכם קיבוצי

  61. תקנה 1 א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), התשכ"ט - 1969

  62. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון