פסק דין השופטת נילי ארד 1. 1. ערעור זה מכוון נגד פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת ורד שפר ונציגי ציבור גב' נודלר ומר הרשטיין; עב 1709/02), אשר קבע כי המוסד לבירור עתירות של המשיבה (להלן גם: המוסד) אינו מוסמך לדון בעתירתו של עובד המועסק במשיבה (להלן גם: המפלגה או מפלגת העבודה). לפיכך, נדחתה תביעת המערער לאכוף את החלטת המוסד בעניין תשלום הפרשי שכר בגין הפחתת היקף משרתו. משלא עלו יפה מגעים לפשרה במהלך הדיונים לפנינו נפנה להכרעה בערעור גופו. הדיון בפני המוסד לבירור עתירות 2. 2. כשמונה עשרה שנה הועסק המערער במפלגה במשרה מלאה. בתאריך 2.12.1999 הודיע מנהל מטה המפלגה למערער כי "בעקבות מצבה הכספי של המפלגה" יועסק בחצי משרה בלבד, החל מחודש מרץ 2000. כחצי שנה לאחר מכן, ביום 17.8.2000, הגיש המערער למוסד לבירור עתירות של המפלגה "עתירה - צמצום משרה" בה כתב: " זה חודש חמישי שאני מקבל משכורת עבור חצי משרה. אני עובד במפלגה ממרץ 82' במשרה מלאה. מאז חודש מרץ הורדה משרתי לחצי משרה בלי ידיעה ובלי להתייעץ איתי ובלי לקבל שום מסמך רשמי המסביר את העניין. אני מבקש להביא לתשומת ליבך שזו הרעה בתנאי העבודה. אני מבקש את התערבותך להחזרת המשרה עם כל ההפרשים עד היום". לבקשת יו"ר המוסד הגיש המערער פרטים נוספים לעתירתו: " בהתאם להחלטת הביניים מיום 24.8.2000 אני מוסיף את הפרטים הבאים: אני עובד בבנין המפלגה בנצרת משנת 1982 בהתחלה כרכז גליל מזרחי במשרה מלאה עד 1995 ומאז אני משמש מנהל המחוז הערבי. משרדי המחוז הערבי יושבים בנצרת מאז הקמת המחוז בשנת 1995. מאז נובמבר 96' הורדה משרתי ל- 82.5%. דובר אז שמפחיתים את משרות כל העובדים לתשעה חודשים ומחזירים אחר כך לכולם את המשרה לקדמותה. מאז חודש אוגוסט 97' אני פונה להנהלת המפלגה להחזיר לי את משרתי ולהפתעתי במקום להחזיר לי את משרתי ל- 100% הורידו את משרתי ל- 50% החל מחודש מרץ 2000". בכתב התגובה שהגישה המפלגה למוסד תואר המשבר הכלכלי שפקד אותה, שכתוצאה הימנו אף צומצם היקף המשרה של המערער. בפתח הדיון שנועד בפני המוסד לבירור עתירות טען נציג המפלגה, רו"ח ירון אשל, כי יש להעביר את הדיון בעתירה לבית הדין לעבודה. בתשובתו הודיע המערער כי נמנע מפנייה לבית הדין לעבודה "כדי לא לפגוע במפלגה... ובהיותו איש תנועה". בהמשך שטחו הצדדים טענותיהם בפני המוסד בהתייחס לצמצום משרתו של המערער. 3. ביום 22.2.2001 נתן הרכב של המוסד לבירור עתירות (עו"ד עדי הדר, עו"ד דוד יגול וגב' נאוה איזין) את החלטתו בעתירה, ולפיה: " ... בתחילת הדיון בפני מותב זה אמר רו"ח אשל שלדעתו רצוי היה להעביר את הדיון בעתירה אל בית הדין לעבודה אולם מכיוון שהמשיבה [המפלגה] לא מצאה לנכון להעלות עניין זה בתשובתה לעתירה שנוסחה ע"י עו"ד סברנו שאין להסכים בשלב כה מאוחר לאחר שחלפה כמעט חצי שנה מאז הוגשה העתירה להיענות להצעתו של רו"ח אשל מה גם שהוא זנח אותה כאשר סיכם את דבריו בפנינו. אשר על כן אנו קובעים שהרעת תנאיו של העותר נעשתה שלא כדין ואכן יש להיענות לעתירתו במלואה ולהשיב לו את הפרשי השכר שמגיעים לו מאז חודש מרץ 2000 לפי 100% משרה כפי שהיה לפני שהתקבלה אותה החלטה חד צדדית... והיקף משרתו יהיה מעתה ואילך 100%" (להלן: החלטת המוסד). משלא מילאה המפלגה אחר החלטת המוסד ומשהמשיכה להעסיקו בחצי משרה הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי, במסגרתה ביקש לחייב את המפלגה למלא אחר החלטת המוסד ככתבה וכלשונה. פסק דינו של בית הדין האזורי 4. 4. לצורך קביעת מעמדו של המוסד לבירור עתירות וגדר סמכויותיו בחן בית הדין האזורי את חוקת המפלגה, מתוקפה הוקם המוסד, וכך קבע: החוקה "באה להסדיר את תפקודה של המפלגה כגוף פוליטי, בהיבטים הרלבנטיים להיותו כזה"; אין בחוקה התייחסות לחברי המפלגה "אלא בכובעם ככאלה, ולא תמצא בה כי ניתנה הדעת (אלא כדרך אגב) לזכויותיהם או מעמדם של עובדי המפלגה בכובעם ככאלה, בין אם הם נמנים על חבריה, ובין אם לאו". לפיכך, "אין לראות בחוקה כבאה להסדיר את מערכת היחסים שבין המפלגה לעובדיה, ובהתאם לכך יש לפרש את אותם סעיפים המזכירים את העובדים". לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה לפיה "אין מוקנית סמכות למוסד לבירור עתירות לדון בתביעתו של עובד המפלגה... שעניינה הגדלת היקף משרתו ותשלומי השכר הנובעים ממנה". משכך נדחתה תביעת המערער. הערעור 5. נקדים סוף דבר לראשיתו ונאמר, כי דינו של ערעור זה להדחות. פסיקתו של בית הדין האזורי מקובלת עלינו, בדין יסודה ולא מצאנו טעם משפטי להתערב בממצאיה ובמסקנותיה. טעמינו לכך נפרט להלן. הוראות החוקה 6. 6. חוקת מפלגת "העבודה" (נוסח משולב) ואמנת היסוד של המפלגה בנוסח המעודכן ליום 1 בינואר 1998 (להלן: חוקת המפלגה או החוקה) פותחת בהצהרה החתומה על ידי יו"ר המפלגה, מזכ"ל הפלגה ויו"ר ועדת החוקה. הצהרה זו מעידה על מהותה של חוקת העבודה, מטרותיה ותכליתה בדברים אלה: " מייסדיה של מפלגת העבודה הישראלית השתיתו אותה, בשנת 1968 על "אמנת היסוד" ועל "חוקה ארגונית". אמנת היסוד נשארה עד היום כפי שהיתה ביום חתימתה. החוקה הארגונית של המפלגה כוננה את מוסדותיה המרכזיים והמקומיים ואת סיעותיה במוסדות נבחרים חיצוניים כמו הכנסת, ההסתדרות הכללית, והרשויות המקומיות. החוקה הגדירה את זכויות החבר וחובותיו והיא מהווה "חוזה בין המפלגה לבין חבריה". חובת מוסדות המפלגה היא לכלכל את מעשיהם על פי החוקה וזכותו של חבר במפלגה היא שהוראות החוקה יקוימו כלשונן וכרוחן... כל מוסדות המפלגה וחבריה חייבים לפעול בהתאם לחוקת המפלגה... נכבד את הוראות החוקה ונמלא אחר החלטות המוסדות המוסמכים של המפלגה, כנדרש בחברה דמוקרטית. כך נבצר את כוחנו ונשמור על אחדותנו לקראת המאבקים העומדים לפנינו". בפרק הראשון לחוקה נקבעו מוסדותיה המרכזיים של המפלגה והם: ועידת המפלגה, מרכז המפלגה, יושב-ראש המפלגה ומזכירהּ הכללי, לשכת המפלגה, מזכירות הלשכה, ועדת החוקה, המוסד לבירור עתירות, המוסד לביקורת ובית הדין העליון. במוסד לבירור עתירות דן חלק ט' בפרק הראשון לחוקה. בסעיף 31ב' שכותרתו "כפיפות למוסד לבירור עתירות ואי תלותו", נאמר, בין היתר ולענייננו, כך: "א. חברי המפלגה, העובדים במפלגה, הנציגים העושים בשליחותה וכן מוסדותיה המרכזיים והמקומיים, למעט ועידת המפלגה ומרכז המפלגה, יהיו כפופים להחלטותיו ולהוראותיו של המוסד לבירור עתירות...." סמכויות המוסד לבירור עתירות ותפקידיו נקבעו בסעיף 32 לחוקה, אשר זו לשונו: "אלה הם תפקידיו וסמכויותיו של המוסד: א. א. לברר עתירות של מוסד מפלגתי או של חבר מפלגה או מספר חברים נגד מוסד מפלגתי או נגד חבר מפלגה או נגד מספר חברי מפלגה בעניינים בעלי אופי ציבורי, כשהעותר נפגע בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות עתירות בנושאים הכלולים בסעיף 47 להלן, הנתונים לפיקוח המוסד לביקורת של המפלגה. ב. ב. לפקח, בין מיוזמתו ובין עפ"י פנייה שהוגשה אליו, על: 1. קיום הוראות חוקת המפלגה. 2. מילוי החלטות של המוסדות המוסמכים של המפלגה כל עוד הן עומדות בתוקפן. 3. קיום נהלים דמוקרטיים תקינים בקבלת החלטות על ידי מוסדות המפלגה לרבות החלטות בענייני ייצוג. 4. קיום הנהלים והסדרים בבחירות לכל מוסדות המפלגה כולל הוועידה והמרכז, ובבחירות למועמדי המפלגה לתפקידים פנים או חוץ מפלגתיים, כפי שנקבעו בנהלים או בתקנוני הבחירות של המפלגה. 5. קיום טוהר המידות במפלגה ואצל שליחי המפלגה". מתוקף הוראתו של סעיף 32(א) לחוקה מוסמך המוסד לברר עתירות "בנושאים הכלולים בסעיף 47 להלן, הנתונים לפיקוח המוסד לביקורת של המפלגה". וזו הוראתו של סעיף 47 לחוקה: " אלה הם תפקידיו וסמכויותיו של המוסד [לביקורת]: לפקח ולבקר דרך קבע, ביקורת כספית וניהולית, בין ביוזמתו ובין עפ"י דרישה תוך מעשה ולאחר מעשה, הן במרכז והן בסניפים, ובכל גוף, פורום או מוסד מפלגתי כלשהו, את העניינים שיפורטו להלן: 1. הנכסים של המפלגה, אופן ניהולם ואימות הבעלות עליהם, דרכי שמירת הרכוש, החזקת הכספים והשקעתם. 2. העניינים הכספיים, הכנסות והוצאות, הנהלת החשבונות והמאזנים. 3. דרגות המשכורות של עובדי המפלגה וזכויותיהם, במטרה לשמור על התאמתם לחוקת העבודה של עובדי מוסדות ההסתדרות, תשלומי האש"ל ותשלומים הניתנים לעובדים לשם שמירה מפני חריגות כלשהן. 4. ביקורת כספית וניהולית שוטפת על הסניפים והמחוזות. 5. מימון הבחירות המוקדמות, כולל ביקורת על המועמדים, הכנסותיהם, הוצאותיהם, והנהלת החשבונות שלהם. 6. ביקורת על כל מערכת הבחירות... 7. ביקורת כספית על הסיעה בכנסת. 8. בקרה שוטפת... 9. מעקב אחר ביצוע החלטות בעלות משמעות כספית שנתקבלו בכל הפורומים, המוסדות והועדות במפלגה... בסעיף 56 לחוקה נקבע בית הדין העליון של המפלגה "...[כ]מוסד הבלעדי לשיפוט פנימי בענייני המפלגה וחבריה" וסמכות הדיון שלו נקבעה בסעיף 65 לחוקה, ולפיה ידון בית הדין העליון בתובענות אלה: בתובענה של מוסדות המפלגה נגד חברים בה; בתובענה של חבר מפלגה נגד חבר אחר בה או נגד מוסדותיה, ובלבד שנושא התובענה בפגיעה הנובעת ממעשה או מחדל "בעניין שמתחום חיי המפלגה" או בשל "עלבון, פגיעה בכבוד, הוצאת שם רע או נזק אישי שנגרם לו" וכל אלה "במסגרת חיי המפלגה, פעילותיה ושליחותה"; וכן ב"נושא שהועבר לבית הדין לבקשת אחד הצדדים בבירור עתירה במוסד לבירור עתירות, או על ידי המוסד, או יו"ר המוסד, על פי סעיף 43 לחוקה" כשמדובר בעתירה שאינה בסמכות המוסד. תביעתו של המערער מושתתת למעשה על הוראותיהם של ס"ק 3 ו-9 לסעיף 47. על מהותן של הוראות אלה ונפקותן לענייננו, נעמוד להלן, על רקע הוראות החוקה בנוגע למוסדות המפלגה וסמכויותיהם. טענות הצדדים 7. 7. טענת המערער לפיה יחסיו עם המפלגה באים בגדר סמכותו של המוסד לבירור עתירות מבוססת על הוראותיהם של סעיפים 31א' ו-32א' לחוקה, בהם נקבע כי בגדר סמכותו של המוסד לבירור עתירות באות גם עתירות "בנושאים הכלולים בסעיף 47" המצויים בסמכותו של המוסד לביקורת. במיוחד השתית המערער את טיעוניו על הנושאים המנויים בסעיף 47ב'(3), שהם מן העניינים המובהקים שביחסי עובד-מעביד ומהם למדים אנו על היקף סמכותו של המוסד לבירור עתירות לדון ולהכריע אף בתביעתו, כפי שאכן עשה המוסד; הלכה למעשה נדרש המוסד במהלך השנים לדיון בעתירות עובדים בעניינים שביחסי העבודה בינם ובין המפלגה, כפי שדן והחליט אף בתביעתו; על כן, אין לקבוע כי המוסד לבירור עתירות פעל בחוסר סמכות, טענה אותה העלתה המפלגה בפני המוסד בשלב מאוחר של הדיון בעתירה מושא הערעור. המפלגה מצידה תמכה בפסיקתו של בית הדין האזורי והוסיפה וטענה: חוקת העבודה נועדה להסדיר את תפקוד המפלגה במסגרת פעילותה כגוף פוליטי בלבד; מסקנה זו עולה מהוראותיה של חוקת העבודה, המכוונות כל כולן למישור החברות במפלגה ולמערכת יחסי החברות בין המפלגה לחבריה; חוקת העבודה לא נועדה להסדיר את מערכת יחסי העבודה במפלגה ב"כובעה" כמעסיקה; בהתאם, אף לא הוקנו למוסדות המפלגה, כטענתה, "הסמכויות לדון, לברר או לפקח על התחומים הנוגעים באופן מובהק למערכת יחסי העבודה שבין המפלגה לעובדיה"; בתוך כך, תנאי מוקדם לסמכותו העניינית של המוסד בעתירה המוגשת לו, הוא ביסוס האופי הציבורי של העתירה; בהעדר סמכות לדון בתביעות ממין אלה אין המוסד לבירור עתירות קונה לו סמכות "יש מאין", אף לא מכוח הכרעותיו האחרות בנדון זה; מה גם שהמפלגה חזרה והעלתה בפני המוסד טענה בדבר חוסר סמכותו לדון בעתירות הנוגעות ליחסי עבודה, לרבות בדיון בעתירת המערער; לשיטתה של המפלגה, סמכות הדיון ביחסי עבודה בין המפלגה לעובדיה נתונה לבית הדין לעבודה בלבד, ומשכך בדין בוטלה החלטת המוסד בעניינו של המשיב משניתנה בחוסר סמכות. גדר סמכויותיו של המוסד לבירור עתירות 8. 8. אין לקבל את עמדת המערער בטיעונו לפנינו. מהוראות החוקה שנסקרו לעיל נמצא, כי אכן צדק בית הדין האזורי בקביעתו, לפיה מצטמצמת תחולת החוקה למסגרת היחסים שבין המפלגה לבין המערער כמי שנמנה על חבריה. לא כן באשר ליחסי העבודה בין המערער למפלגה. עליהם אין החוקה חלה ואין הם באים בגדר סמכות המוסד לבירור עתירות, אף לא בגדר סמכותם של מוסדות המפלגה האחרים שהוקמו בחוקתה. 9. 9. מדעיקרא, וכעולה מן ההצהרה שבפתח החוקה, מדובר ב"חוקה ארגונית" שהיא "חוזה בין המפלגה לבין חבריה". מכאן נשמעת מטרת החוקה, שהיא להסדיר את היחסים בין מוסדות המפלגה ובין חבריה. כפי שפסק זה מכבר השופט ברנזון בעניין אביתר לוין: "לכל הדעות, חוקת מפלגת העבודה מהווה חוזה בין המפלגה לבין חבריה..." (ע"א 189/76 מפלגת העבודה הישראלית נ' אביתר לוין ואח', פ"ד לא(2) 265, 270). בהתאם, יפורשו הוראות החוקה הנוגעות לענייננו, כדרך פרשנותו של חוזה, לאור תכלית החוקה והוראותיה. 10. 10. תפקידיו של המוסד לבירור עתירות וסמכויותיו הוגבלו בסעיף 32 לחוקה לבירור עתירות בעלות אופי ציבורי. על מהותם הציבורית של הנושאים הבאים בגדר סמכות המוסד למדים אנו מאלה המפורטים בסעיף 32ב' לחוקה, שהם ממין העניינים הנתונים לפיקוחו של המוסד, כגון: מילוי הוראות מוסדות התנועה, הקפדה על קיום נהלי בחירות וקבלת החלטות באורח תקין ודמוקרטי ושמירה על טוהר המידות. למעשה, אף המערער אינו חולק על אופיים "הציבורי" של הנושאים המנויים בסעיף 32 לחוקה. אלא שלשיטתו, הורחבה סמכות המוסד לבירור עתירות מתוקף הוראתו של סעיף 47 לחוקה המכילה גם עילות תביעה הנובעות מקיום יחסי עובד-מעביד בין המפלגה לעובדיה. "משפחת הנושאים" בה מדבר המערער היא זו שבגדר סמכותו של המוסד לביקורת, ובמיוחד אלה שעניינם פיקוח וביקורת על "דרגות המשכורות של עובדי המפלגה ומשכורותיהם" ו"מעקב אחר ביצוע החלטות בעלות משמעות כספית שנתקבלו בכל הפורומים, המוסדות והוועדות במפלגה". 11. ולא היא. הפרשנות שתינתן להוראותיהם של סעיפים 47ב(3) ו-(9) בבחינת מהותם של הנושאים המנויים בהם אינה עומדת לעצמה, אלא כרוכה וארוגה ב"מפת הנושאים" שבסמכות המוסד לביקורת. בחינה כוללת זו מעלה, כי סמכויותיו של המוסד לביקורת מוגבלות להיבט הכללי והציבורי של הפעילות. כך, סעיף 47 לחוקה מגדיר את סמכויות המוסד לביקורת, שהן פיקוח "על שמירת החוק והחוקה, על טוהר המידות, על ניהול תקין וסדרים נכונים, על חסכון ויעילות ומניעת רשלנות ובזבוז, ואם הפעולות הנעשות - מועילות להשגת היעדים שנקבעו להן"; במסגרת זו באים העניינים שבגדר סמכותו ובהם פיקוח על נכסי המפלגה, על הוצאות המפלגה והכנסותיה, על הניהול השוטף של סניפי המפלגה ומחוזותיה, על בחירות הנערכות במפלגה ועל מילוי הנחיות מבקר המדינה וחוקי המדינה. בתוך כך, מוסמך המוסד לביקורת לפקח גם על "דרגות המשכורות של עובדי המפלגה וזכויותיהם". זאת, במטרה מוצהרת, כלשון הוראתו של ס"ק ב(3) "לשמור על התאמתם לחוקת העבודה של עובדי מוסדות הסתדרות". לאמור, המדובר בביקורת ופיקוח על "התאמת" המשכורות והזכויות, בהיבט הציבורי הכללי. מהוראה זו אין נשמעת הקניית סמכות למוסד לביקורת או למוסד לבירור עתירות לדון בעתירתו של עובד המפלגה בנוגע לתביעתו לרכיבי שכר כאלה ואחרים או לקביעת היקף משרתו. מסקנה זו נכונה גם בהתייחס להוראתו של ס"ק ב(9) בה נאחז המערער. אף כאן מדברת החוקה ב"מעקב אחר ביצוע החלטות בעלות משמעות כספית" של מוסדות המפלגה, ולא בבירור תובענות פרטניות של עובדי המפלגה בנוגע לשכרם או לתנאי העסקתם. 12.לפי הפרשנות הראויה להוראותיהם המשולבות של סעיפים 32 ו-47 לחוקה מוגבלת סמכותם העניינית של המוסד לבירור עתירות ושל המוסד לביקורת לעתירות בעלות אופי ציבורי בלבד. סמכותם של מוסדות המפלגה הנזכרים בחוקה אינה חלה על יחסי העבודה שבין המפלגה כמעסיק לבין עובדיה, בין אם הם חברים בה ובין אם לאו. פרשנות זו מגשימה את תכלית החוקה כ"חוקה ארגונית" בכלל ואת תכלית קיומו של המוסד לבירור עתירות בפרט, כעולה מן האמור בסעיפים 31 ו-32 לחוקה, המכוננים את המוסד וסמכויותיו. פרשנות זו אף עולה בקנה אחד עם תכליתו של סעיף 47, המקנה למוסד לביקורת סמכות פיקוח גם על דרגות השכר של העובדים וזכויותיהם. בהוראות אלה אין להקנות למוסד לביקורת או למוסד לבירור עתירות סמכות דיון בעתירה שעניינה היקף משרתו של עובד ושיעור השכר שישתלם לו עקב צמצום המשרה, גם אם אותו עובד נמנה על חברי המפלגה. 13. כללם של דברים: היענות למבוקשו של המערער משמעותה הרחבת סמכויותיו של המוסד לביקורת ובכלל זה הרחבת סמכויותיו של המוסד לבירור עתירות אל מעבר לגבולות תחולתה של החוקה, שלא על פי מטרותיה ותכליתה. אשר על כן, המוסד לבירור עתירות של המפלגה לא קנה מלכתחילה סמכות לדון בעתירה ממין זו שהגיש המערער. בהכריעו בעתירה שהגיש המערער, שעניינה היקף משרתו והתשלומים הנובעים מכך, חרג המוסד לבירור עתירות מהסמכות המוקנית לו על פי חוקת המפלגה. חריגה זו מסמכות מקימה לבית הדין עילה לפסילת החלטתו, וזאת חרף נטיית בתי המשפט שלא להתערב בענייניה הפנימיים של מפלגה (ראו בהקשר זה: עניין אביתר לוין, עמ' 270-271; וכמו כן ע"א 5058/90 הסתדרות "אגודת ישראל" בארץ ישראל נ' שוורץ, פ"ד מו(5) 608בעמ' 613-614). לטענותיו הנוספות של המערער 14.בתביעתו לבית הדין האזורי ובערעורו לפנינו סמך המערער על החלטת המוסד, לפיה קמה לו סמכות הדיון בעתירה גם בשל כך שבכתב תשובתה לא מצאה המפלגה לנכון להתייחס לשאלת סמכותו לדון בעתירת המערער. דינה של טענה זו להדחות. כעולה מהחלטת המוסד גופה, כפרה המפלגה מלכתחילה בסמכותו העניינית של המוסד לדון בעתירתו של המערער, ואף ביקשה בפתח טיעוניה להעביר את הדיון בעתירה לערכאה המוסמכת, היא בית הדין לעבודה. על כן, טעה המוסד בכך שייחס למפלגה הסכמה לסמכותו העניינית לדון בעתירה או הסכמה שבשתיקה להמשך הדיון בה במסגרתו. במהלך הדיון בבית הדין האזורי הוכחו ונקבעו הממצאים העובדתיים והמסקנות המשפטיות בתביעתו של המערער. במסגרת זו, דבקה המפלגה כל העת בטענת חוסר סמכותו העניינית של המוסד לבירור עתירות, עליה השתיתה את עמדתה, כפי שאכן התקבלה בפסיקתו של בית הדין האזורי. טענת חוסר סמכות עניינית היא זו העומדת במרכז דיוננו בערעור. בנסיבות אלה אין המדובר במצב בו מעלה הצד המפסיד בדין טענת חוסר סמכות עניינית לראשונה בערעור, לאחר שקיבל את סמכות הערכאה הדיונית ומשלא נחה דעתו מתוצאותיה. משכך הוא, אין לייחס למפלגה חוסר תום לב, אף אין טיעוניה בדבר העדר סמכות עניינית באים בגדר ההלכה המצמצמת את היקף תחולתה של טענת הסמכות העניינית וגדרי העלאתה (ראו והשוו: חוות דעתה של השופטת פרוקצ'יה בפסק הדין ע"א 1662/99 חזקיהו חיים נגד אליהו חיים, פ"ד נו(6) 295, סעיף 12 לפסק הדין; וחוות דעתו של השופט אור בפסק הדין ע"א 1049/94 דור אנרגיה בע"מ נ' חמדן, פ"ד נ(5) 820, סעיף 7 לפסק הדין). 15. 15. טען המערער, כי המוסד נדרש בעבר לדיון ולהכרעה בעתירות שעניינן ביחסי עובד-מעביד, ממין עתירתו, ואף מטעם זה מין הדין היה לקיים את החלטת המוסד בעניינו. אף דינה של טענה זו להדחות. אין להקים למוסד לבירור עתירות סמכות דיון עניינית "יש מאין". סמכותו נובעת מהוראותיה של חוקת המפלגה, ואין להרחיבה אל מחוץ לגבולות שנקבעו בחוקה. במסגרת זו בלבד מן הדין לבחון את סמכות הדיון של המוסד בעתירתו של המערער. לא למותר לציין, כי מן העתירות שהגיש המערער כראיה לבית הדין האזורי לא ניתן ללמוד על הסכמת המפלגה לקבל את סמכות המוסד לבירור עתירות לדון בעתירה ממין זו שהגיש המערער. 16. 16. בהשלמת טיעון שהגיש לבית דין זה הודה המערער כי אכן "נכון שבחוקה מוזכרים 'עובדי המפלגה' במקרים בודדים וכי אין בחוקה הוראות הנוגעות למערכת יחסי העבודה שבין המפלגה לעובדיה (כגון סדרי קבלת והפסקת עבודתם של העובדים, תנאי העסקתם וכד')" אולם, לשיטתו "הדבר נובע מעצם ההפניה לחוקת העבודה של עובדי מוסדות ההסתדרות, כפי שנעשתה בסעיף 47 ב(3) לחוקה". טענה זו העלה המערער לראשונה בשלב המאוחר של השלמת הטיעון לפנינו, ולא בא זכרה בבית הדין האזורי אף לא בכתב הערעור. בשל כך בלבד דינה היה להידחות. אף לגופו של עניין אין בנטען כדי להטות את הכף לזכות המערער. זאת, כיוון שכפי שעולה מסעיף הבוררות שבחוקת העבודה, סמכות הדיון בחילוקי דעות שנתגלעו בין עובד לבין המוסד עליו חלה החוקה מוקנית לרשות השיפוט של ההסתדרות, בעוד אשר בערעורו מבקש המערער להביא תביעתו בגדר סמכותו של המוסד לבירור עתירות של המפלגה. יוער, כי טענה בדבר תחולת הוראותיה של חוקת העבודה על עובדי המפלגה נדונה ונדחתה לאחרונה בפסיקתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת הראשית עליה פוגל ונציגי ציבור מר בילגורסקי ומר פרדס; עב 3115/01-3091, פסק דין מיום 31.3.2005) בו נקבע, בין היתר, כי מפלגת העבודה אינה נמנית על הגופים עליהם חלה חוקת העבודה. 17. 17. סוף דבר: המוסד לבירור עתירות של מפלגת העבודה לא קנה סמכות לדון בעתירה שהגיש המערער בעניין היקף משרתו והתשלומים הנובעים מכך. על כן, הכרעתו בעתירת המערער בטלה ואינה בת תוקף. הערעור נדחה. בשים לב לנסיבות המקרה אין אנו עושים צו להוצאות. מפלגות