פסק דין כללי - 1. זוהי תביעתה של התובעת כנגד החברה בה עבדה (הנתבעת מס' 2 - להלן: "הנתבעת") וכן כנגד מר אלאלוף אייל (הנתבע מס' 1 - להלן : "הנתבע"), מנהל ובעלים של הנתבעת. 2. מתן פסק דין זה עוכב לנוכח בקשת פסילה שהגישו הנתבעים, לאחר סיום ההתדיינות, והחלטת ביה"ד שניתנה בעקבותיה, ביום 16.5.05, במסגרתה נדחתה הבקשה וניתנה להם שהות לערער עליה, בטרם ימשכו ההליכים. עיקרי טענות הצדדים- עיקרי טענות התובעת: 3. התובעת עבדה אצל הנתבעת כמזכירה, כאשר תנאי עבודתה כללו שכר חודשי בסך 4,500 ש"ח והחזר הוצאות נסיעה בסך 216 ש"ח לחודש. 4. החל בחודש 9/04 הפסיקה הנתבעת לשלם לתובעת את שכרה, וזו נתבקשה להמתין זמן מה, לנוכח מצבה של הנתבעת אליו נקלעה. הנתבע הבטיח לתובעת כי ידאג שבכל מקרה היא תקבל את שכרה. 5. בגין התקופה שמיום 1.9.04 ועד ליום 5.12.04, עת הפסיקה התובעת את עבודתה אצל הנתבעת, הינה זכאית לשכר עבודה ודמי נסיעה בסך כולל של 15,178 ש"ח, וכן הינה זכאית לפיצויי הלנת השכר המולן כאמור. 6. יש לחייב את התובע בכל חובות הנתבעת, שכן הוא לקח על עצמו את האחריות האישית לתשלום שכרה בהתחייבות מפורשת, בלעדיה לא הייתה התובעת ממשיכה לעבוד ללא תשלום שכר. לחילופין, יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבע לבין הנתבעת, ולחייבו בחובותיה. עיקרי טענות הנתבעים: 7. הנתבעת הוקמה לצורך הפצת מוצר בשם "שיאגרה" וזו הייתה פעילותה הבלעדית. ביום 30.6.04 הופסקה פעילות ההפצה של המוצר, בהוראת משרד הבריאות. 8. מתוך תקווה כי יינתן בעתיד אישור להפצת המוצר, נמשכה העסקת התובעת, אשר הועסקה ע"י הנתבעת בלבד ומעולם לא הועסקה ע"י הנתבע באופן אישי. כל התחייבות אשר ניתנה לתובעת, ניתנה בשם הנתבעת בלבד. 9. הנתבע סייע באופן אישי לתובעת בתשלום סכומי כסף מזומנים כאשר היה באפשרותו לעשות כן. 10. פעילות הפצת המוצר לא חודשה מעולם. במהלך חודש 9/04 נמסרה לתובעת הודעה כי העסקתה תסתיים בסוף חודש זה. שכרה של התובעת שולם לה במלואו בגין חודשי עבודתה עד לחודש 8/04, כולל. 11. נמסר לתובעת כי משכורת חודש 9/04, תשולם לה ברגע שהנתבעת תגייס סכום כסף מתאים. הגם ששכר זה אינו במחלוקת, הוא לא שולם עד היום כיוון שאין באפשרות הנתבעת לשלם סכום זה, שכן איננה פעילה מאז 30.6.04. השאלות המרכזיות שבמחלוקת - 12. מן המפורט לעיל עולה כי השאלות המרכזיות שבמחלוקת הינן כדלקמן:- א. מה היה מועד סיום עבודתה של התובעת ובהתאם לכך, מה הסכומים להם הינה זכאית. ב. האם יש לחייב גם את הנתבע בתשלום הסכומים המגיעים לתובעת. ג. האם זכאית התובעת לפיצויי הלנת שכר. דיון והכרעה - א. מה היה מועד סיום עבודתה של התובעת ובהתאם לכך, מה הסכומים להם זכאית? 13. לטענת התובעת, היא הועסקה ע"י הנתבעת עד ליום 5.12.04 ובהתאם לכך, דורשת את זכויותיה. לעומתה, טוענת הנתבעת כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 30.9.04, ובתקופה שחלפה מיום 1.10.04 ועד ליום 5.12.04, אמנם הגיעה התובעת למקום עבודה, אולם: "התובעת ציינה מפורשות כי אין לה עיסוק אחר ובכוונתה לנצל את שהותה במשרדי נתבעת 2 לצורך חיפוש מקום עבודה אחר וצרכים אישיים אחרים תוך שימוש בציוד נתבעת 2 ..." (סע' 10 לכתב ההגנה) 14. גם בעדותו של עד הנתבעת, מר שי שחם, נטען לעניין זה כי: "התובעת באה בשביל לעשות דברים אחרים, בין היתר חיפוש עבודה, משלוח קורות חיים. מבחינת החברה לא היה לה מה לעשות במשרד, שיחת טלפון אחת לא נכנסה..." 15. אולם, דווקא עדותו של הנתבע סותרת את המפורט לעיל, ומביאה למסקנה אחרת, לפיה שימשה התובעת כעובדת מן המניין, עד ליום 5.12.04, שכן אף לגרסתו (עמ' 7 שורה 8 לפרוט'), התובעת: " עזרה ללא תמורה, עד היום שהיא החליטה שלא לבוא יותר בתחילת 12/04 עבור חודש 9/04 מגיע לתובעת שכר ועל זה אין וויכוח. על היתרה היא ידעה שלא תוכל לקבל שכר" (ההדגשה שלי - מ.ש) והוא הסביר לעניין זה (עמ' 6 שורה 26 לפרוט') : "אני מניח שהתובעת פה ושם נתנה עזרה לעבודות מזכירות של חברת טיידי" ("טיידי" הינה חברה נוספת בבעלות הנתבע אשר משרדיה היו משותפים למשרדי הנתבעת, כמפורט בעדות מר שחם בעמ' 8 שורה 20 ועמ' 9 שורה 9 לפרוטוקול). 16. אם אין די באמור לעיל, כדי להביא למסקנה כי התובעת עבדה עד ליום 5.12.04 ולא הגיעה למקום "כי אין לה עיסוק אחר", הרי שעדותה של התובעת, אשר מהימנה עלי, כמו גם עיון ביומן האישי שהגישה בגין התקופה הרלוונטית, ואשר מתעד את שגרת יומה בכל דבר ועניין, מביאים גם הם למסקנה דומה, לפיה המשיכה התובעת לפקוד את משרדי הנתבעת, מידי יום, לצורך עבודה בפועל, אותה ביצעה. יצוין כי התובעת אף המשיכה לעבוד אצל הנתבעת לאחר שזו העתיקה את משרדיה לאזור התעשייה קרית ביאליק, המרוחק יותר ממקום מגוריה, והקפידה על רישום שעות עבודתה ביומנה מידי יום, עד יום העבודה האחרון. 17. לפיכך, העובדה כי הנתבעת צירפה לכתב הגנתה 8 עמודים של קורות חיים ומתכונים אישיים אותם הדפיסה התובעת במהלך שעות העבודה, איננה יכולה להביא למסקנה, כי זה היה עיסוקה היחיד במהלך תקופה של למעלה מחודשיים ימים, אשר חלפו מיום 1.10.04 ועד לסיום עבודתה. יצוין לעניין זה, כי לא מן הנמנע שהתובעת ביצעה הדפסות אלו בזמנה הפנוי, והואיל וממילא משך הזמן הנדרש להדפסת עמודים אלה, אינו כרוך בחודשיים של עבודה, אלא לכל היותר בשעתיים, הרי שהמסקנה כאמור, ברורה. 18. עולה מן האמור, כי תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת, נמשכה עד ליום 5.12.04, ובגין תקופה זו, היא זכאית לשכר עבודה ולכל הזכויות הנלוות לכך. 19. הנתבעת לא הכחישה את תנאי עבודתה של התובעת, המפורטים בסע' 13 לתביעתה, קרי משכורת חודשית בסך של 4,500 ש"ח והחזר הוצאות נסיעה בגובה 216 ש"ח לחודש. הנתבעת אף לא הכחישה דבר התחייבותה לשלם לתובעת החזר הוצאות נסיעה במונית, עת העבירה משרדיה מחיפה לקרית ביאליק, בסך כולל של 130 ש"ח. 20. אמנם, הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי הסיעה את התובעת פעמים רבות אל העבודה וממנה, אולם עיון ברישומי התובעת, כפי המפורטים ביומנה, מלמדים כי אין מדובר אלא במקרים בודדים בלבד, אשר אין בהם כדי לפטור את הנתבעת מחובתה לתשלום דמי הנסיעה, עפ"י צו ההרחבה במשק, ובהתאם למוסכם בין הצדדים. גם טענת הנתבעת כי סייעה בהעברת דירתה של התובעת, אין בה כדי לפטור אותה מחובתה לתשלום שכר עבודה או נסיעות, כמתחייב. 21. לפיכך, משלא הוכיחו הנתבעים כי שילמו לתובעת איזה מן הסכומים הנתבעים על ידה, זכאית התובעת למלוא סכום התביעה בגין שכר ונסיעות, בהפחתת הסכומים אותם מודה התובעת כי קיבלה (מפורטים בעמ' 4 שורות 29-24 לפרוטוקול) הכל כפי שיפורט להלן - א. חודש 9/04 - שכר: 4,140 ש"ח (4,500 ש"ח בהפחתת 360 ש"ח) נסיעות: 166 ש"ח (216 ש"ח בהפחתת 50 ש"ח) ב. חודש 10/04 - שכר: 4,500 ש"ח נסיעות: 216 ש"ח ג. חודש 11/04 - שכר: 4,500 ש"ח נסיעות: 216 ש"ח ד. חודש 12/04 - שכר: 900 ש"ח נסיעות: 130 ש"ח (בגין מוניות לחודש זה ולחודש 11/04) ב. האם יש לחייב גם את הנתבע בתשלום הסכומים המגיעים לתובעת? 22. התובעת טוענת כי הנתבע נטל על עצמו את האחריות האישית לתשלום שכרה, בהתחייבות מפורשת, בלעדיה לא הייתה ממשיכה לעבוד, ללא תשלום שכר. לפיכך, סבורה התובעת, יש לחייב את הנתבע באופן אישי בחובות החברה, ולחילופין, יש לעשות כן באמצעות הרמת מסך ההתאגדות, המתחייבת בנסיבות העניין. 23. בכל הנוגע להתחייבויותיו של הנתבע, העידה התובעת כי: "לאחר ששוחחתי עם מר אייל, הוא אמר לי שאין לי מה לדאוג, אמרתי לו שאין לי ממה להתקיים, אני צריכה לפרנס את עצמי הוא אמר לי שאין לי ממה לדאוג, אני אקבל את השכר עד הגרוש האחרון" (עמ' 3 שורה 16 לפרוטוקול). 24. התחייבותו של הנתבע כאמור, שבאופן טבעי ניתנה על ידו בשם הנתבעת, אשר העסיקה את התובעת, אין בה כדי להקים לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבע, ככל שזו מתבססת על "התחייבות אישית". יחד עם זאת, עובדות המקרה, כפי שעלו בהליך זה, מחייבות דיון מעמיק בדרישתה החלופית של התובעת, היא חיובו של הנתבע בחובות הנתבעת, באמצעות הרמת מסך ההתאגדות. זאת, מאחר ומכלול העובדות הרלוונטיות לעניין זה בהליך, זועקות הרמת מסך, הכל כפי שיפורט להלן. 25. הכלל הבסיסי בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות, הינו שערכאה שיפוטית לא תמהר להרים את מסך ההתאגדות כעניין שבשגרה, בהתחשב בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת המושרש בשיטתנו. (דב"ע נג 3/205 וגיה מחמוד נ' גלידות הבירה, פד"ע כז' 350). 26. בחלוף השנים, התפתחו מגמות חדשות בפסיקה, אשר הרחיבו את קשת המקרים בהם פעלו בתי המשפט להרמת מסך ההתאגדות. חוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), אימץ את ההלכה הפסוקה אשר התפתחה עובר לחקיקתו (כפי העולה גם מן האמור בהצעת החוק) ועיגן את סוגיית הרמת המסך, תוך שהוא מקנה לערכאה השיפוטית הדנה בנושא, שיקול דעת בעניין, בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה, כמפורט בסע' 6 לחוק, אשר יובא בחלקו להלן: "(א) הרמה של מסך ההתאגדות היא כל אחד מאלה: (1) ייחוס זכויות וחובות של החברה לבעל מניות בה; (2) ייחוס תכונות, זכויות וחובות של בעל מניות לחברה. (ב) על אף הוראת סע' 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסע' קטן (ג). (ג) בית המשפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה: (1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם; (2) בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.... 27. אם בעבר נהגו בתי המשפט ובתי הדין להרים את מסך ההתאגדות במקרים המצומצמים של שימוש לרעה במסך ההתאגדות, הרי שבהתאם לרוח הפסיקה ולהוראות החוק כאמור, הוגמשו הנסיבות המצדיקות מהלך זה, והן כוללות כיום את עקרון תום הלב ועקרונות נוספים מדיני השליחות, מניעות, חובת הגילוי, שיקולי צדק וכיו"ב. יצוין כי אין צורך בהצטברות של כל העילות יחדיו, לצורך הרמת מסך ההתאגדות, אלא די במקצתן או אף באחת מהן כדי להצדיק את המהלך (עע/1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש ואח', עבודה ארצי לג(39) 35). 28. הואיל ובחינת קיומן של העילות לעיל היא ביסודו של דבר, תולדה של התשתית העובדתית כפי שנפרשה בפני בית הדין, אסקור תחילה את המסכת העובדתית הרלוונטית לעניין, ואדון לאחר מכן במשמעויות המשפטיות הנגזרות ממנה. אלה העובדות הרלוונטיות העולות מכתב ההגנה של הנתבעים: 29. הנתבעת הוקמה לצורך הפצת מוצר בשם "שיאגרה" (להלן: "המוצר") וזו הייתה פעילותה הבלעדית. 30. התובעת הועסקה בתפקיד מזכירה ע"י הנתבעת מס' 2 החל מיום 10/5/04 שהינו יום קודם ליום תחילת הפעילות בנתבעת מס' 2. 31. ביום 30/6/04 (כחודש ומחצה לאחר תחילת פעילותה של הנתבעת) הופסקה פעילות ההפצה של המוצר, בהוראת משרד הבריאות. 32. הנתבעת המשיכה להעסיק את התובעת, למרות שבפועל הופסקה הפעילות בחברה ולא היה צורך בהמשך העסקתה, זאת בתקווה כי יינתנו האישורים המתאימים להמשך הפצת המוצר. 33. פעילות הפצת המוצר לא חודשה מעולם. 34. משכורת חודש 9/04 לא שולמה לתובעת עד היום, כיוון שלטענת הנתבעות, יתרת חשבונה בבנק נמצאת בחריגה, ואין באפשרות החברה - אשר אינה פעלה מאז 30/6/04, לשלם את הסכום המגיע לתובעת. מעדויות הנתבעים בהליך, עולות גם העובדות הרלוונטיות הבאות: 35. בתחילת 7/04, פסקה גם הפעילות השיווקית שנעשתה אותה עת, והנתבעת החלה בהשבת הכספים ללקוחות. החזרת הכספים בוצעה עד למיצוי יכולותיה הכספיות של הנתבעת, זה היה במהלך חודשים 8/04-7. 36. הנתבע לטענתו, גייס סך של 50,000 ש"ח מאביו, אותם שילם ללקוחות להם הייתה הנתבעת חייבת כספים וחלק מן הסכום שולם לתובעת בגין משכורותיה לחודשים 8/04-7. 37. ההסתבכות הכלכלית של הנתבעת החלה מייד בסמוך לתחילת פעילותה, זה היה כבר בחודש 7/04. 38. הנתבעת ישבה בתוך משרד של חברה אחרת, שהיא זו שמימנה את חשבונות הטלפון והחשמל של הנתבעת. 39. מר שחם שילם לתובעת במהלך חודש 9/04 או 10/04, סך של 350 ש"ח, על חשבון שכרה, באמצעות כסף מזומן שקיבל מלקוח, ואשר אין מקורו בהכנסות הנתבעת, אלא מדובר בסכום כספי שהתקבל מלקוח של חברה אחרת (טיידי) אשר גם היא בבעלות הנתבע ומר שחם, ועיסוקה בתחום שונה לחלוטין. המשמעויות המשפטיות הנגזרות מן העובדות לעיל - 40. די בטענות הנתבעים ובעדויותיהם, כפי שפורטו בתמצית לעיל, אף מבלי להיזקק לעדות התובעת, כדי ללמדנו אודות דרכה של הנתבעת ובעליה, החל מיום היווסדה של הנתבעת ועד היום. הגם שעובדות אלה מדברות בעד עצמן, כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות, הרי שלמען הסר ספק, אפרט להלן את המשמעויות המשפטיות הנגזרות מהן. 41. מכלול העובדות מלמד כי בניהול עסקי הנתבעת, היה משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, דבר אשר מכח סע' 6(ג)(2) לחוק, מצדיק הרמת מסך. ויוסבר: א. הנתבעת הוקמה לצורך הפצת מוצר אשר נדרש לגביו אישור משרד הבריאות, מבלי שניתן אישור כזה. ב. הגם שבתוך חודש ומחצה מיום היווסדה, הופסקה פעילות ההפצה של המוצר, בהוראת משרד הבריאות, הרי שהלכה למעשה, המשיך הנתבע להפעיל את החברה ולהעסיק את התובעת חודשים לאחר מכן, "בתקווה כי יינתנו האישורים המתאימים...". ג. חרף העובדה כי ההסתבכות הכלכלית של הנתבעת החלה מייד לאחר תחילת פעילותה, והגם שפעולות הנתבעת לעניין השבת הכספים ללקוחות, הסתיימה בחודש 8/04 לכל המאוחר, הרי שהנתבע בחר להמשיך ולהעסיק את התובעת גם לאחר מועד זה, מבלי שיהיה לכך הסבר המניח את הדעת, ובעיקר - כך מסתבר, על מנת שתבצע עבודה עבור חברה אחרת שבבעלותו. 42. לא זו אף זו. עדויות הנתבעים מלמדות על עירוב נכסים בוטה, בין הנתבעת לבין בעליה ולבין חברה אחרת הנמצאת בבעלותם ולראיה העובדות הבאות - א. משרדי הנתבעת היו בתוך משרדי חברת טיידי, שהיא זו שמימנה את חשבונות הטלפון והחשמל של הנתבעת. ב. לתובעת שולם חלק מן השכר המגיע לה, באמצעות סכום מזומן שנתקבל מלקוח של חברת טיידי, אשר כאמור עולה כי התובעת אף "עזרה" בעבודה משרדית עבורה, עת הוגדרה כעובדת הנתבעת בלבד. ג. גם משכורות התובעת בגין החודשים 8/04-7 לא שולמו מתוך הכנסות הנתבעת כי אם באמצעות כספים פרטיים של אבי הנתבע. ד. טענת הנתבע לפיה המצב אליו נקלעה הנתבעת, כמעט גם הביא את חברת טיידי לכדי התמוטטות (עמ' 6 שורה 13 לפרוטוקול), בעוד שכלל לא ברור מה הקשר בין שתי החברות, העוסקות בתחומים שונים, מדברת גם היא, בעד עצמה. 43. לעניין הרמת המסך, קבע ביה"ד הארצי, מפי כב' השופט צור בתיק ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עיתונות) - אילת בע"מ ואח', עבודה ארצי לג (39) 35: "לא ניתן להתייחס להעסקת עובדים כאל רכישת ציוד או התקשרות עם ספק או קבלן חיצוני. העסקת עובדים יוצרת קירבה מיוחדת בין המעסיק לעובד. קירבה זו מקורה ביחסים החוזיים ובדרישת תום הלב הנובעת מהם. קירבה זו מקורה גם - ואולי בעיקר - ביחסי התלות הכלכלית של העובד במעסיק. קירבה זו יוצרת אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת ביחסי המעסיק עם עובדיו וכלפיהם. אחריות המעסיק אמורה לבוא לידי ביטוי בניהול ענייני העסק לא רק מנקודת מבט של האינטרסים שלו עצמו אלא גם תוך ראיית עניינם של העובדים התלויים בו. הקלות שבעלי עסקים מקימים מיזם עסקי ולימים סוגרים את עסקיהם תוך שהם מעמידים את עובדיהם - לעתים במפתיע - אל מול שוקת שבורה, היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה. אחריות זו לא מן הראוי שתיעצר למרגלות מסך ההתאגדות ובנסיבות המתאימות יצא בית הדין להגנת העובדים, ירים את מסך ההתאגדות ויחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי המסך..." 44. ביה"ד הארצי לעבודה, בפסק דינו של כב' השופט צור בתיק ע"ע 1170/00 מרים פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבניין בע"מ ואח', פד"ע לח 817, קבע לעניין מעמדם של העובדים בחברה, ורמת האחריות המוגברת כלפיהם כדלקמן - "מבין מגוון המתקשרים עם החברה, לעובדים בה יש מעמד מיוחד. העובדים אינם מתקשרים רגילים. הם אינם פועלים כגורמים עסקיים. נהפוך הוא: העובדים מתייחסים אל החברה כמעסיק. הם רואים אותה כמשענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מעמדו המיוחד של העובד כמתקשר עם החברה יוצר רמת אחריות מיוחדת ומוגברת של החברה כלפיו, שמקורה בחובת תום הלב המוטלת על החברה במסגרת היחסים החוזיים עם העובד. העובד אינו עוד נושה 'וולנטרי'. העובד הוא מתקשר מיוחד אשר קיימת כלפיו אחריות מוגברת מצד החברה ובעלי השליטה בה." 45. חובת תום הלב, כאמור לעיל, פירושה - בין היתר - כי המעביד לא ימשיך להעסיק את עובדיו - כפי שעשה הנתבע, עת קיים חשש משמעותי שהחברה לא תוכל לקיים את התחייבויותיה כלפי אותם עובדים, קל וחומר כאשר הנתבע ידע, הבין ואף לטענתו ציין בפני התובעת, כבר בחודש 8/04 (עמ' 6 שורה 31 לפרוטוקול) כי יכולה להיות בעיה בנושא תשלום שכרה. (ראה ע"ע 1192/02 חברת סברס שירותי קייטרינג בע"מ נ' ריאד עבדל רחמן, עבודה ארצי, כרך לד (63) 38). 46. הפרת חובת תום הלב כאמור, די בה כשלעצמה על מנת להרים את מסך ההתאגדות (ראה עניין סברס לעיל), ועל אחת כמה וכמה עת מצרפים אליה את הנסיבות הנוספות שתוארו לעיל. 47. למעלה מן הצריך, אוסיף ואציין כי הנתבע גם לא טרח לפרק את החברה אותה הקים, ואשר לדבריו אינה פעילה מאז מה שהיה מאפשר לתובעת לקבל מן המוסד לביטוח לאומי את זכויותיה. בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי, גם בכך יש לראות חוסר תום לב המצדיק הרמת המסך (ע"ע 1170/00 מרים פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבניין בע"מ ואח', פד"ע לח, סע' 9 לפסק הדין). 48. יישום העקרונות והכללים שנקבעו בחוק החברות והותוו בפסיקה, כמפורט לעיל, על נסיבותיו של המקרה שבפני, מביא למסקנה אחת והיא כי יש מקום להרים את מסך ההתאגדות במקרה זה, בין הנתבעת לבין הנתבע, ולחייב את הנתבע באופן אישי בחובות הנתבעת כלפי התובעת. ג. האם זכאית התובעת לפיצויי הלנת שכר? 49. שאלת פיצויי הלנת השכר היא זו שנותרה אחרונה לדיון, באשר שיקולי בית הדין, בדבר הפחתת פיצויי הלנה או ביטולם, מכח הוראות סע' 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, הינה תוצאה של ניתוח עובדות ונסיבות העניין כפי שנתבררו בהליך. 50. לעניין זה, יש להפריד בין שניים: האחד, שכר חודש 9/04, לגביו אין מחלוקת, אלא שלטענת הנתבעת, לא שולם השכר עקב מגבלותיה הכלכליות אשר לא אפשרו לה לעשות כן. השני, שכר העבודה בגין התקופה שמיום 10/04 ואילך, לגביו הייתה מחלוקת בין הצדדים, באשר נטען ע"י הנתבעת כי התובעת לא עבדה כלל במועד זה. 51. בכל הנוגע לשכר המולן בגין חודש 9/04, הרי שככלל, אין לנתבעת כל טענת הגנה לעניין זה, אשר יכולה להיכלל בגדר אחת החלופות המנויות בסע' 18 לחוק הגנת השכר כאמור. אמנם, עפ"י פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' ג'וליה מימון, עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך לג (36) 25, אין לפרש את סמכותו של בית הדין להפחית את פיצויי ההלנה כסמכות שאין בצדה שיקול דעת לבית הדין, אולם לאחר שהופעל שיקול הדעת כמתחייב, התחזקה עוד יותר המסקנה כי יש להשית על הנתבעים פיצויי הלנת שכר, בגין שכר חודש 9/04, בשיעורם המלא. לעניין זה, יפים דבריה של כב' סגנית הנשיא, א' ברק, בפסק הדין האמור, לפיהם: "בעשותה שימוש בשיקול דעתה קבעה הפסיקה כי מצב כלכלי קשה אינו נימוק להפחתת פיצויי הלנה. הסיבה לכך, שעל המעביד לתת עדיפות לתשלום שכרו של עובד וכן להבטחת מצבו הכספי של העובד לאחר פיטוריו. יש למנוע מצבים בהם מעבידים מעסיקים עובדים בידעם שמצבם הכלכלי קשה והם לא יוכלו לעמוד בתשלומים לעובדים. יחד עם זה, יש לבית הדין שיקול דעת ועליו להפעילו... עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו...." לפיכך, עת מביאים בחשבון את התנהלות הנתבעים, כפי שהובאה לעיל, אשר לא נועדה אלא לצורך ניצולה, בחוסר תום לב מוחלט, בידיעה ברורה כי לא יהיה מניין לשלם לה את שכר עמלה, הרי שרק הטלת פיצויי הלנה בשיעורם המלא, ימלאו אחר תכלית החוק. 52. בכל הנוגע, לשכר בגין יתרת תקופת העבודה, עד ליום 5.12.04 - אכן הייתה קיימת מחלוקת, אולם אין מדובר במחלוקת של ממש, שהרי הנתבע אישר בעצמו כי הוא מניח ש"התובעת פה ושם נתנה עזרה לעבודות מזכירות של חברת טיידי..." כך שידע והבין כי התובעת ממשיכה לעבוד, ובשום דרך לא ניתן לראותה כ"מתנדבת". יתרה מזו, גם אילו חפצה הייתה הנתבעת לשלם לתובעת את השכר בגין תקופה זו, הרי שממילא לא יכולה הייתה לעשות כן, לנוכח מצבה הכלכלי, אליו נקלעה, בשל התנהלותה בנסיבות שפורטו לעיל. במצב דברים זה, ובהתחשב בנסיבות העניין כפי שפורטו בהרחבה לעיל, הרי שגם בכל הנוגע לשכר בגין יתרת תקופת העבודה (אשר ככל שחלף הזמן ונמשכה העסקתה, הלך וגבר חוסר תום הלב שבהתנהלות הנתבעים), לא מצאתי כל טעם אשר יכול להצדיק הפחתת פיצויי הלנה. לפיכך, יש להשית על הנתבעים פיצויי הלנת שכר מלאים גם בגין שכר העבודה המגיע לתובעת בגין תקופת עבודתה מיום 1/10/04 ועד ליום 5/12/04. סוף דבר - 53. הנני מחייב את הנתבעים - ביחד ולחוד - לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. סך של 4,140 ש"ח בגין שכר חודש 9/04, בצירוף פיצויי הלנת שכר מלאים מיום 1.10.04 ועד מועד התשלום המלא בפועל. ב. סך של 166 ש"ח בגין נסיעות לחודש 9/04 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.10.04 ועד מועד התשלום המלא בפועל. ג. סך של 4,500 ש"ח בגין שכר חודש 10/04, בצירוף פיצויי הלנת שכר מלאים, מיום 1.11.04 ועד מועד התשלום המלא בפועל. ד. סך של 216 ש"ח בגין נסיעות לחודש 10/04 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.11.04 ועד מועד התשלום המלא בפועל. ה. סך של 4,500 ש"ח בגין שכר חודש 11/04, בצירוף פיצויי הלנת שכר מלאים, מיום 1.12.04 ועד מועד התשלום המלא בפועל. ו. סך של 216 ש"ח בגין נסיעות לחודש 11/04 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.12.04 ועד מועד התשלום המלא בפועל. ז. סך של 900 ש"ח בגין שכר חודש 12/04, בצירוף פיצויי הלנת שכר מלאים, מיום 1.1.05 ועד מועד התשלום המלא בפועל. ח. סך של 130 ש"ח בגין נסיעות במוניות בחודשים 12/04-11 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.1.05 ועד מועד התשלום המלא בפועל. 54. כן ישלמו הנתבעים לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק. 55. לא נעלמה מעיני ביה"ד עדותה של התובעת (המפורטת בעמ' 4 שורות 19-14 לפרוטוקול), ממנה עולה לכאורה כי במהלך שבועיים ימים בחודש 5/04, במקביל לעבודתה אצל הנתבעת, קיבלה התובעת דמי אבטלה מן המוסד לביטוח לאומי, והשכר בגין תקופה זו, שולם בתיאום עם הנתבע, במשכורת חודש 6/04. לפיכך, תעביר מזכירות בית הדין העתק פסק דין זה, גם לידי המחלקה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי. 56. לצדדים הזכות לפנות לנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 15 ימים ממועד קבלתו. הלנת שכר