בית הדין לעבודה ציין בפסיקתו כי סגירת הדלתות משמיעה מאליה איסור פירסום, בכפיפות להיתרים הניתנים בידי בית הדין. ועל דרך היקש מהוראת סעיף 70(א) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984: איסור פרסומים-70. (א) לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט. הכלל הוא, אפוא, כי הדיון מתנהל בדלתיים סגורות, ואולם רשאי הוא בית-הדין להתיר פירסום הכרעת-הדין, גזר-הדין או חלקים מהם בגין החשיבות הרבה לכך שהציבור הרחב יראה כי דין צדק נעשה עם הנתבע, וכי לא תיווצר בציבור תחושה שמערכת המשפט פועלת במחשכים. עוד צוין כי ראוי כי בתי המשפט לא יסתירו את החלטותיהם וכי על דרך הכלל כשאין מניעה ממשית לחשוף לעיני הציבור החלטות הניתנות בהליכי משמעת בדלתיים סגורות להלן החלטת בית הדין לעבודה להתיר פרסום דיון בדלתיים סגורות : רואים אנו חשיבות רבה לכך שהציבור הרחב יראה כי דין צדק נעשה עם שופטיו, וכי לא תיווצר בציבור תחושה שמערכת המשפט פועלת במחשכים. בעניינם של גופי מימשל אחרים מצטטים אנו לא אחת את דבריו של השופט ברנדייס כי "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר" (ראו: למשל, בג"צ 1604/90 שליט נ' פרס, פ"ד מב(3)353, 364). ראוי כי גם אנו לא נסתיר את החלטותינו וכי על דרך הכלל ובאין מניעה ממשית לדבר, נחשוף לעיני הציבור החלטות הניתנות בהליכי משמעת - בין בציון שמו של השופט בין שלא בציון שמו. כך נוכל לשמור על אמון הציבור במערכת המשפט, ובדרך זו אף נמנע לזות שפתיים ותחושה כי ענייניה של מערכת המשפט מתנהלים מאחורי דלתות סגורות. ראוי לו לשופט כי ינהג כאחד האדם, וטעמים המחייבים פירסומם של הליכים משפטיים על דרך הכלל חלים אף בענייננו. זאת ועוד, והוא לענייננו במישרין: פירסום הכרעת-הדין המלאה תמנע חרושת שמועות באשר למעשיה של השופטת כהן - חרושת שמועות שהחלה בפירסומים בעיתונים שייחסו לה מעשים חמורים מן המעשים שהורשעה בהם. היה בהם באותם פירסומים כדי לפגוע באמון הציבור בשופטת כהן עצמה ובמערכת המשפט כולה, וראוי כי האמת תראה אור במלואה. עוד סברנו בליבנו כי ירווח אף לשופטת כהן אם יפורסמו הדברים ויובררו לאשורם, שאחרת לעולם תמשיך להיות תלויה מעל ראשה עננה כבדה של מעשים שלא עשתה ומחדלים שלא חדלה. כך, למשל, נהג השופט חריפאי שהועמד לדין משמעת, והסכים לפירסום פסק-הדין בכדי להעמיד דברים על דיוקם. וכאמור בבד"ם 3/88 שר המשפטים נ' השופט בן-שחר חריפאי (פ"ד מב(3) 69), מפי המישנה לנשיא אלון (שם, 73): על דעת באי-כוח בעל הדין, ולפי בקשתם, אנו מחליטים להתיר פרסום פסק דיננו (ראה תקנה 12 לתקנות השופטים, התשל"ג-1973). בכך מבקשים אנו להביא לידיעת השופטים וכלל הצבור, מה הן מידות ההתנהגות הנדרשות מאת שופט בישראל. ועוד מבקשים אנו - וזהו נימוקנו העיקרי לפרסום פסק הדין - לתקן עוול שנגרם לשופט חריפאי, כתוצאה מהפצת ידיעות ושמועות בצבור ובכלי התקשורת, שייחסו לו מעשים שמעולם לא נכשל בהם ולא הואשם בהם. פסק דיננו יבהיר את העובדות לדיוקן ולאשורן, ומשום כך החלטנו על פרסומו. כך היה בעניינו של השופט חריפאי. נקרא דברים אלה, ונאמץ לנו הן את נימוקו הראשון של השופט אלון הן את נימוקו השני: נצהיר על החשיבות הרבה הנודעת לשופטי ישראל לפירסומו של פסק-הדין, כדי שלא ייכשלו במקום שנכשלה בו השופטת כהן ולא ישגו בשגיאות ששגתה בהן. בה-בעת, נוסיף ונתקן עוול שנגרם לשופטת כהן בשל פירסומים שייחסו לה מעשים שלא עשתה ומחדלים שלא חדלה בהם. ראו עוד: בד"מ 2/88 שר המשפטים נ' השופט אשר ארבל, פ"ד מב(3) 63, 68. מטעמים אלה החלטנו להורות על פירסום הכרעת-הדין וגזר-הדין במלואם. המישנה לנשיא שופט השופטת מוסיה ארד: ביסוד השפיטה עומדים היושר האישי והיושרה. בלעדי תכונות אלה, אדם אינו יכול להיות שופט (ראו: אהרן ברק, שופט בחברה דמוקרטית (2004), עמ' 409). בהכרעת הדין שניתנה על ידי, תוארו במפורט מעשיה של השופטת. מעשים אלה מלמדים כי השופטת ערכה במתכוון, בארבעה עשר תיקים, פרוטוקולים כוזבים והשמידה בקשות של נאשמים, כדי למנוע את תיעוד איחוריה הרבים לבית המשפט. לכן לדעתי, העונש ההולם את התנהגותה הבלתי הולמת של השופטת הוא, העברתה מן הכהונה. מסכימה אני כי יש להתיר את פרסום פסק הדין. על דעת רוב חברי המותב, וכנגד דעתה החולקת של השופטת ארד, הוחלט לצוות על העברת השופטת הילה כהן למקום כהונה אחר כהוראת סעיף 19(4) לחוק בתי-המשפט, ולהטיל עליה אמצעי משמעת של נזיפה כהוראת סעיף 19(3) לחוק בתי המשפט. כן הוחלט להורות על פירסום הכרעת-הדין וגזר-הדין. דיון בדלתיים סגורותדיוןפרסום