פסק דין המשיבה ביצעה עבודות בנייה עבור המערערת בבית החולים הדסה עין כרם ובין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לתמורה המגיעה למשיבה עבור ביצוע עבודות אלו. כמו-כן טענה המערערת לליקויים בעבודות שחייבו תיקונים, אשר גרמו לה נזקים הן בעלויות חומרים וציוד והן במחיר שהיה עליה לשלם עבור זמן העובדים, גם לגבי העבודות הלקויות. המחלוקת המרכזית התמקדה בפרשנות שיש ליתן להסכם שנעשה בין הצדדים, באשר לשכר העבודה של העובדים השונים (תוך הבחנה בין שכר מנהל עבודה ועובד מקצועי ובין שכר עבודה של יתר העובדים הפחות מקצועיים). עיקרה של המחלוקת נגע לשאלה, האם הסכומים הבסיסיים עבור זמן העבודה של עובדים אלה כוללים 20% רווח קבלני, או דילמא יש להוסיף שיעור זה על הסכומים הנ"ל. בית-משפט קמא (כב' השופט כ' מוסק) קבע בפסק-דינו, כי יש לקבל את הפרשנות המוצעת על-ידי המשיבה, דהיינו, להוסיף לסכומי שכר העבודה שנזכרו בהסכם גם 20% רווח קבלני. כמו-כן דחה בית המשפט את טענות המערערת לקיזוז, למרות שקבע כי היו ליקויים בביצוע עבודות שחייבו תיקונים. הטעם לדחייה היה, שלא הוכח להנחת דעתו סכום הנזק הניתן לקיזוז. בנסיבות אלו, חויבה המערערת לשלם למשיבה את הסך 155,450 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין, בסך של 32,000 ש"ח בצירוף מע"מ. על-כך הוגש הערעור המונח לפנינו. המערערת לא הגישה את עיקרי הטיעון במועד שנקבע, ובנסיבות אלו נדרשה המשיבה להגיש את עיקרי הטיעון מטעמה בטרם קיבלה את עיקרי הטיעון מצד המערערת. בנסיבות אלו אנו סבורים שיש לבטא את התוצאה באשר למחדל בפסיקת הוצאות, אולם לא מצאנו לנכון להימנע כליל מלהתייחס לטענות המערערת, מכיוון שמצאנו כי יש ממש בטענת הקיזוז המועלית על-ידה. אשר לפרשנות ההסכם, כפי שבצדק ציין בית-משפט קמא, טענות שני הצדדים יכולות לדור בכפיפה אחת עם נוסח הסעיף, שבמקורו נכלל בהצעה של המשיבה, אך מצויה בו תוספת בכתב יד של מנהל המערערת. כאשר הצדדים מתקשרים בהסכם שניסוחו לוקה בחסר, לא ניתן לאחר מכן לבוא בטרוניה על-כך שבית המשפט העדיף פרשנות סבירה אחת על-פני רעותה. בית המשפט נימק את המסקנה שאליה הגיע בשניים: ניתוח הרכב התעריפים שבמחירון דקל והתנהגות הצדדים. עיינו היטב בטענות המערערת, על-כך שאין לצאת מתוך הנחה שמחירון דקל מהווה בהכרח את המחיר המינימלי שממנו לא ניתן לרדת, כשם שבחנו את טענותיה על-כך שאין ללמוד דבר מהתנהגותה על הסכמת המערערת לבצע בפועל תשלומים שבהם נכלל חיוב של רווח קבלני, בהתאם לפרשנות שהוצעה על-ידי המשיבה. בסופו של דבר, לא מצאנו כי קיימת עילה להתערב במסקנותיו של בית המשפט, הנמצאות במתחם הסבירות הפרשנית של הטקסט. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה שאין מחלוקת כי העבודות שבהן מדובר הצריכו מיומנות גבוהה ומיוחדת, ומכאן שסביר שהתעריפים עבור העבודה לא יפחתו מממוצע מסוים, ועל-כן הגיוני יותר שהצדדים הסכימו כי הרווח הקבלני יתווסף על המחירים שנרשמו בהסכם, על יסוד פירוט המחירים שבמחירון דקל. באשר לקיזוז, אין מחלוקת שבעבודות המשיבה נפלו ליקויים שחייבו תיקונים. גם אם נצא מתוך הנחה שהתיקונים בוצעו על-ידי המשיבה, עדיין עלות החומרים הכפולה מצדיקה זיכוי של המערערת, כמו-גם חיובה בזמן עבודת הפועלים לביצוע אותן עבודות. בית-משפט קמא דחה כאמור את טענת הקיזוז מכיוון שסכומיה לא הוכחו. אין בידינו להסכים למסקנה זו. העבודה הכוללת היתה בהיקף נרחב ולכן הזמנת החומרים לא הייתה מיוחדת רק לצורך ביצוע התיקונים. מכאן שהדרישה מהמערערת להציג קבלות בנפרד, היא מעבר לסביר. טבעי שבנסיבות אלו יוכיח הניזוק את טענותיו באמצעות חוות-דעת של מומחה. כך נהגה המערערת. המשיבה לעומת זאת לא ראתה להגיש חוות-דעת נגדית מטעמה. בנסיבות אלו אנו סבורים כי היה מקום לקבל את טענות המערערת לקיזוז, בהתאם לרכיבים שפורטו בחוות-דעתו של המומחה, ולהוסיף על-כך סכום נמוך עבור החיוב הכפול של זמן העבודה. נראה לנו כי בדרך של אומדנה, ניתן להעמיד את הסכום הכולל על סך של כ-35,000 ש"ח, באופן שהסכום שעל המערערת יהיה לשלם למשיבה יעמוד על סך של 120,000 ש"ח חלף הסך של 155,450 ש"ח. ההצמדה והריבית יהיו מהמועד שאליו מתייחס פסק הדין של בית-משפט קמא. לנוכח מסקנתנו זו, יש מקום גם להפחית מסכום שכר הטרחה שנקבע בבית-משפט קמא ולפיכך החיוב יעמוד על סך של 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ, חלף סך של 32,000 ש"ח בצירוף מע"מ, הקבוע בפסק הדין, וזאת למועד מתן פסק הדין. כאמור אין צו להוצאות בערעור, הן מכיוון שהמערערת לא הגישה את עיקרי הטיעון בזמן והן בהתחשב בניסוח החריף של כתב הערעור ועיקרי הטיעון כלפי בית-משפט קמא, שמוטב היה אלמלא נכתב כפי שנכתב. שכר עבודהקבלן