פסק דין זוהי תביעה כנגד החלטת הממונה על תשלום הגימלאות בהתאם לחוק שירות המדינה (גימלאות) נוסח משולב, התש"ל - 1970 (להלן: חוק הגימלאות). העובדות הצריכות לעניין 1. 1. התובעת עבדה כמורה באגף לחינוך מבוגרים של משרד החינוך מאז חודש אוקטובר 1987. 2. 2. בשנת 2003 הודיעו לתובעת ולעובדות אחרות במעמדה כי האגף לחינוך מבוגרים עתיד לעבור הליך של קיצוצים. בכדי לצמצם את עודף המורים המועסקים במחוז, הוצע לתובעת ולעובדים אחרים במעמדה לצאת לגמלאות מוקדמת בתמורה להגדלת שיעור הגמלה להם הם היו זכאים. 3. 3. התובעת קיבלה הצעה זו בחיוב וביום 25/05/03 חתמה על כתב הסכמה לפרישה לגמלאות מוקדמת. 4. 4. סלע המחלוקת בענייננו הנו שעור האחוזים בהם הוגדלה קצבת פרישתה של התובעת, כאשר האחרונה טוענת כי הוסכם כי היא תקבל תוספת של 6% לגמלתה. 5. 5. הנתבעים טוענים כי בכל הפגישות שנערכו עם מורים שביקשו לצאת לגמלאות מוקדמת הובהר להם כי הגמלה שתינתן תהיה 4% כאשר למורים שסבלו מבעיות רפואיות ועמדו בקריטריונים מסויימים יינתנו עוד 2%, לכל היותר. טענות התובעת 6. 6. טוענת התובעת כי בכנס שנערך בסמוך לחג הפסח בשנת 2003 הבהיר לה מר יוסי בר-נוי, המפקח על מחוז ת"א והמרכז באגף לחינוך מבוגרים, כי התנאים המועדפים להם יזכו בפרישה המוקדמת יעמדו על 6% ומענק עידוד פרישה. התובעת טוענת כי הסתמכה על דברי יעקב ברבר מפקחה הישיר ועל דברי יוסי בר נוי. 7. 7. התובעת הציגה את כתב ההסכמה מיום 25/05/03 עליו חתמה בפני הגב' הילה כוכב, האחראית על פרישת מורים באגף לחינוך מבוגרים במחוז ת"א במשרד החינוך, בו הסכימה לתנאי הפרישה בתנאי שקצבתה תוגדל ב-6% בגין עידוד פרישה. 8. 8. ביום 09/07/03 נשלח אל התובעת מוצג ת/1, טופס "הצהרה", עליו נדרשה לחתום ולהחזירו בדואר למשרדי האגף לחינוך מבוגרים במחוז ת"א והמרכז. 9. 9. מוצג ת/1 היה מעין כתב וויתור בו וויתרה התובעת על האפשרות לחזור בה מהסכמתה לפרוש, מרגע שחתמה עליו, בכפוף לקצבה המוגדלת שתקבל על פי הקריטריונים שנקבעו בנוהל המשרד מיום 24/02/03. 10. 10. אך להפתעתה של התובעת, הקריטריונים שנקבעו בנוהל, אותו לא ראתה בעת שחתמה על ת/1, שללו ממנה את האפשרות לקבל 6% מלאים מאחר שהתובעת לא עמדה באותם קריטריונים. 11. 11. במהלך כל התקופה שקדמה לפרישתה, לא הוסבר לתובעת כי הגדלת קצבת פרישתה ב-6% מותנית בעמידה בקריטריונים מסוימים בכל הקשור למצב הבריאותי. רק ארבעה חודשים אחרי שפרשה התובעת, כאשר המצב היה בלתי הפיך, והתובעת לא יכולה הייתה לחזור לעבודה, נשלחו אליה אותם קריטריונים. 12. 12. התובעת מציינת עוד כי לא רק שלא ראתה את הנוהל בעת שחתמה על ת/1, אלא יש טעם לפגם בכך שמסמכים רבים הנוגעים לפרישתה נשלחו אליה, ודווקא נוהל מרכזי זה לא נשלח אליה. 13. 13. לדברי התובעת, לו הייתה מודעת לתוכנו של הנוהל לפני שחתמה על ת/1, לא הייתה חותמת אלא חוזרת בה מכוונתה לפרוש לגמלאות מוקדמת. כמו כן, טוענת הנתבעת כי למרות שניסוחו של ת/1 קובע כי התובעת חתמה עליו בפניה של הגב' זהבית אברהם מזכירת חינוך מבוגרים במחוז ת"א, לא כך היה במציאות, אלא המסמך נשלח בדואר. 14. 14. כתוצאה מכך הוטעתה התובעת לחשוב כי היא תקבל שיעור פיצוי פרישה מוקדמת המוגדלים ב-6% בעוד שבפועל היא קיבלה 4%. התובעת שינתה מצבה לרעה ולו היה מוסבר לה המצב לאשורו, לא הייתה פורשת מעבודתה. 15. 15. התובעת טוענת כי על פי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים), ניתן לבטל חוזה במקרה של הטעיה. על תחום יחסי עובד- מעביד חלות חובות תום לב וגילוי מוגברות. העובדה כי הנתבעים כשלו מליידע את התובעת על הנוהל מיום 24/02/03 מהווה הטעיה ועל כן דין ההסכם בין הצדדים לעניין פרישתה של התובעת - בטלות. טענות הנתבעים 16. 16. טענתם העיקרית של הנתבעים היא כי לתובעת מעולם לא הובטחה הגדלה של 6% מלאים לקיצבת הפרישה שלה אלא כל נציגיהם של הנתבעים ציינו במפורש כי לכל היותר תוגדל גימלת הפרישה ב-6%. 17. 17. עוד טוענים הנתבעים, כי לא רק שנציגיהם מעולם לא הבטיחו הגדלה כאמור, גם אם היו הם מבטיחים, לא היו הם ברי סמכות ליתן הבטחות מסוג זה. הנתבעים מביאים כראיה לחיזוק את עדותו של מר בר נוי, מפקח מחוז ת"א והמרכז באגף לחינוך מבוגרים. 18. 18. מתצהירו של מר בר נוי ומעדותו בבית הדין מיום 15/12/04 ניתן לראות כי הוא היה היחיד שנשא דברים בכנס שנערך לפני חג הפסח בשנת 2003, וכי הוא היה מודע היטב לסמכויותיו. 19. 19. טענה זו נתמכת גם על ידי תצהירו ועדותו של מר נתן מרקו, מנהל תחום גמלאות, פיצויים והסבה במשרד החינוך, אשר ממנו לומדים הנתבעים כי אכן לא הובטחו לתובעת פיצויי פרישה מוקדמת מוגדלים כטענתה. 20. 20. לגבי עדיה של התובעת, טוענים הנתבעים כי עדותם הנה לא רלוונטית מאחר שהם שייכים למחוז אחר באגף לחינוך מבוגרים, והם לא נכחו בכנס בשנת 2003 אלא בכנס שנערך בחיפה. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי היה על התובעת להביא עדים שנכחו בכנס ומשכשלה לעשות כן לא הרימה את נטל הראיה. עוד טוענים הנתבעים לעניין זה, כי אי הבאת עדים רלוונטיים על ידי בעל דין מן הראוי שתשמש כראיה נגד אותו בעל דין, על פי ההלכה הפסוקה. 21. 21. לעניין הטעייתה של התובעת, טוענים הנתבעים כי התובעת החליטה לפרוש מעבודתה מרצונה החופשי. יתרה מזו, האגף לחינוך מבוגרים הציע לכל אחד מהמעוניינים בפרישה מוקדמת הסבר מפורט בשיחות אישיות ללא הגבלת זמן באשר להליך הפרישה וגם לתובעת ניתנה ההזדמנות זו. 22. 22. הגב' כוכב, אחראית על הטיפול בפרישת מורים באגף לחינוך מבוגרים במחוז תל-אביב, ערכה שתי שיחות אישיות עם התובעת ואף שוחחה עמה בטלפון מספר פעמים. לטענת הנתבעים בשיחות אלו הובהר לתובעת מעל לכל ספק, כי לכל היותר תקבל 6% תוספת לגמלת פרישתה ולא 6% מלאים. 23. 23. עוד טוענים הנתבעים כי מהתנהגותה של התובעת ניתן ללמוד כי ידעה היא כי לכל היותר תקבל תוספת של 6% בכך שחתמה בכתב ידה ביום 25/03/03 על כתב הסכמה לפרישה מוקדמת לגמלאות בתנאי שתקבל 6% עידוד פרישה ובריאות. מכך לומדים הנתבעים כי התובעת הייתה מודעת לכך כי 6% תוספת לא יינתנו אלא כשילוב בין עידוד פרישה ובריאות. הנתבעים מציינים כי התובעת הגיעה לפגישה עם הגב' כוכב מצויידת במכתב מרופא מטעמה אותו הכינה מבעוד מועד לצורך מילוי בקשתה להגדלת קיצבת פרישה לגמלאות עקב מצב בריאות. 24. 24. הנתבעים טוענים כי התובעת יודעה לגבי תנאי הפרישה המוקדמת וכי הגדלת הקיצבה היא לכל היותר עד 6%. הנתבעים מפנים לתצהירה ועדותה של הגב' כוכב בפרוטוקול הדיון מיום 15/12/04 כראיה להוכחת טענה זו. מהמסמכים אשר נשלחו לתובעת היה עליה ללמוד, לשיטת הנתבעים, כי גובה הקצבה יהא לכל היותר 6%. 25. 25. לבסוף טוענים הנתבעים, למען הזהירות, כי אם כן הייתה הבטחה מצדם, הרי שזו הבטחה מנהלית ועל פי כללי ההבטחה המינהלית אין לה תוקף, מפני שלו הוכח כי ניתנה הבטחה כאמור לתובעת וגם אם ניתנה, הרי שניתנה בלא סמכות מתאימה. הכרעה לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת הראיות שהובאו בפנינו אנו סבורות כי יש לקבל את התביעה מהנימוקים שיובאו להלן. התשתית הנורמטיבית הטעיה 26. 26. סעיף 15 לחוק החוזים קובע כדלקמן: 15. הטעיה מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן 27. 27. לעניינו רלוונטית הסיפא של סעיף 15 הקובעת כי גם הטעייה על ידי אי גילוי עובדות מהותיות הטעיה היא. פרופ' גבריאלה שלו מציינת בספרה דיני חוזים, הוצאת דין ירושלים מהדורה שניה בעמ' 220 (להלן: דיני חוזים), התשנ"ה, כי הטעיה יכול שתעשה הן במעשה והן במחדל: "לעילת ההטעיה שתי צורות: הטעיה במעשה והטעיה במחדל. ההבחנה בין צורות אלה אינה חדה וחלקה. במקרים תצמיח אותה מערכת-נסיבות את שני סוגי ההטעיה. כך למשל נקבע בפסק דין שניתן על רקע המצב המשפטי אשר קדם לחוק החוזים כי ההטעיה ("מצג שווא", על פי הטרמינולוגיה דאז) הורכבה ממעשה ומחדל..." 28. 28. באשר לשאלה האם הטעות צריך שתהא אובייקטיבית או סובייקטיבית, קובעת פרופ' שלו, בעמ' 225 לספרה הנ"ל כי המבחן לגבי הטעיה הנו סובייקטיבי. אין צורך כלל שהצד המטעה יהא מודע לכך שהוא מטעה, די בכך שהוא מביא את הצד שטעה למסקנה המוטעית. 29. 29. הסיפא של סעיף 15 הנ"ל מצריך שיתקיים יסוד נוסף, בכדי שניתן יהיה לבטל את החוזה בעילת ההטעיה, והוא שלפי דין, נוהג או לפי נסיבות העניין היה על הצד לחוזה לגלות עובדות מסוימות לצד השני לחוזה. 30. 30. סעיף 12 לחוק החוזים מטיל על צדדים לחוזה את החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה. 31. 31. בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, כי אי קיומה של חובת תום הלב עשוי להגיע כדי הטעיה כמשמעה בחוק החוזים. לעניין זה יפים הדברים שאמרה סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופטת אלישבע ברק בע"ע 1341/01 רפפורט נ' מבטחים תק-אר 2003(1), 1285 ,עמ' 1286-1287: "חובת הגילוי שבסעיף 15 כפופה לעקרון תום הלב מהן העובדות ש"לפי נוהג או לפי הנסיבות" על צד לגלותן לצד השני. אלו נוהג ונסיבות המחייבים גילוי מכוח חובת תום הלב. האם חובת הגילוי זהה בכל חוזה וחוזה? אף מתוך לשון הסעיף ברי כי החובה אינה זהה בכל מקרה והיא תלויה בדין, בנוהג ובנסיבות המיוחדות לכל סוג של יחסים...לעולם לא מדובר עוד בצדדים שהם "זאבים" זה לזה, יחסים בם כל צד דואג אך לאינטרסים של עצמו ולא חייב כלל לשקול את אלו של הצד השני. ... ישנם חוזים בם דרישת תום הלב מוגברת, על צד לחוזה להיות בבחינת "מלאך" לזולתו, לדאוג גם לאינטרסים של זולתו. תום הלב המוגבר דורש גילוי מוגבר של פרטים רלוונטיים הידועים לצד אחד. במסגרת עובדות אלו לא מדובר רק בעובדות העולות מתוך החוזה...כאלו הם חוזי היחס דוגמת יחסי העבודה. כאלו הם החוזים בם לצד אחד יש מידע רלוונטי שאי ידיעתו עלולה לפגוע בצד השני." (ההדגשה לא במקור) 32. 32. כך שניתן לראות כי כאשר בין צדדים לחוזה ישנם יחסים שאינם יחסי מסחר רגילים אלא יחסים מיוחדים, דוגמת יחסי עובד-מעביד, מוטלות עליהם חובות גילוי מוגברות. 33. 33. חובת תום הלב המוטלת על הרשות הציבורית, הנה רחבה ומחמירה עוד יותר מחובת תום הלב המוטלת על צדדים לחוזה מכוח סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים. חובה זו מקורה בחובות ההגינות שחבה הרשות כלפי הציבור לאור מעמדה כנאמן כלפי הציבור. לעניין זה יפים הדברים שאמרה השופטת דורנר בבג"צ 4422/92 שלמה עפרן נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' . פ"ד מז(3), 853 ,בעמ' 860. "חובתה של הרשות המינהלית לנהוג בתום-לב בהתקשרויותיה החוזיות נגזרת הן מן המשפט האזרחי, המטיל חובת תום-לב על כל מתקשר, והן מן מהמשפט הציבורי, המחייב רשות ציבורית לנהוג בהגינות וביושר כלפי אזרחיה בכל מגעיה עימם. ואולם, חובת ההגינות המינהלית - שיסודה במעמדה של הרשות כנאמנה כלפי הציבור - מחמירה יותר מחובת תום-הלב הנדרשת מן הפרט. המידה המחמירה חלה בין אם פועלת הרשות בתחום המשפט האזרחי, ובין אם פועלת היא בתחום המשפט הציבורי" 34. 34. סיכום ביניים: מהאמור לעיל נלמד, כי חובות תום לב, שבין הרשות לבין הפרט, הנן חובות מוגברות אשר היו מטילות על הרשות את החובה לגלות פרטים מהותיים בחוזה. חובות תום לב אלו הנן בעלות חשיבות מיוחדת כאשר מדובר ביחסי מרות בין עובד למעבידו. תום לב וחופש החוזים 35. 35. כאשר אנו עוסקות בתחום דיני החוזים, העיקרון של חופש החוזים מחייב צד לחוזה להיזהר ולבחון את אשר הוא חותם עליו. יחד עם זאת, ישנם מצבים בהם יחסי הכוחות בין הצדדים לחוזה שוללים במידה כזו או אחרת את חופש החוזים ועשויים להביא צד לחתום על חוזה גם מבלי שהוא מבין את תניות החוזה או מכיר את החוזה על בוריו. כאלו הם חוזי עבודה, כאלו הם חוזים אחידים וכאלו הם גם חוזי רשות. 36. 36. במערכות חוזיות אלו קיים פער מובנה בין הצדדים. בהסכמי עבודה בדרך כלל המעביד הוא הצד החזק ועל כן קבע המחוקק מערכת של חוקים בכדי להגן על האינטרסים בסיסיים סוציאליים של העובד שנמצאו ראויים להגנה. 37. 37. בחוזים אחידים, הצד החותם עליהם הוא בדרך כלל הצד החלש, הצרכן. כאשר אדם מעוניין לרכוש פוליסת ביטוח או לפתוח חשבון בנק או לרכוש פחית משקה, יש באפשרותו לקבל את החוזה על קרבו ועל כרעיו, או לדחות אותו לחלוטין. גם בתחום החוזים האחידים קבע המחוקק דין מיוחד שבא להגן על הצד החלש. 38. 38. במערכת היחסים שבין הרשות הציבורית לבין הפרט, יחסי הכוחות נוטים בבירור לטובת הרשות. במקרה זה כללי המינהל הציבורי מחילים על השלטון חובות אמון ותום לב מוגברות, אשר אינן מוטלות על אנשים פרטיים, בכדי לאזן את עדיפותו ולמתן את כוחו. מן הכלל אל הפרט 39. 39. כאשר אנו בוחנות את הראיות שהובאו בתיק זה אנו סבורות כי הנתבעים נהגו בחוסר תום לב כלפי התובעת בכך ששתקו ונמנעו מלהודיע לתובעת על פרטים מהותיים בעת המו"מ לקראת החוזה שנערך בינהם בכל הקשור למסמך ת/1. שתיקה זו הביאה את התובעת לטעות ולסבור כי יוספו לקיצבת פרישתה 6% אחוזים מלאים. 40. 40. יתרה מזו, מצאנו את גירסתה של התובעת, לעניין גובה התוספת לאחוזי הפרישה שהובטחו לה, מהימנה ואנו מעדיפות אותה על גירסת הנתבעים. 41. 41. בין התובעת לנתבעים נחתם חוזה לעניין פרישתה המוקדמת של התובעת לגימלאות. המו"מ שנערך בין הצדדים נשתכלל, לדעתנו, לכדי חוזה מחייב בעת שחתמה התובעת על מוצג ת/1, שמנע ממנה לחזור בה מכוונתה לצאת לגמלאות מוקדמת. 42. 42. כפי שעולה מחומר הראיות, מסמך ת/1 נשלח לתובעת ללא הנוהל המוזכר בו, נוהל שהתקבל ביום 24/02/03, חודשים ספורים בלבד לפני שנשלח מסמך ת/1. 43. 43. מאחר שהקריטריונים המופיעים בנוהל הנם התניה על הגדלת אחוזי פרישה, ומאחר ובמסמך ת/1 התנתו הנתבעים את הגדלת אחוזי הפרישה של התובעת בהתאם לנוהל זה, הפך להיות נוהל זה באופן מעשי לחלק מהחוזה בין התובעת לנתבעים. 44. 44. מסמך ת/1 הנו בעל מאפיינים של שלושת סוגי החוזים שהוזכרו לעיל: מסמך זה נחתם בין התובעת שהנה עובדת של הנתבעת 2, מסמך שבא להסדיר את סיום יחסי העבודה בין הצדדים ופרישתה לגמלאות מוקדמת של התובעת לאחר שנות עבודה רבות. מסמך ת/1 נראה גם בכל הקשור לצורתו כחוזה אחיד, הוא נכתב על ידי צד אחד, הוא שבלוני, והקריטריונים שמסמך זה מפנה אליהם בוודאי שאינם נתונים לוויכוח הם נקבעו בתקשי"ר. מעבר לכך, הנתבעת הנה גם רשות שלטונית - משרד החינוך. 45. 45. המסקנה הנובעת מהאמור לעיל היא שבבואנו לבחון את התנהלות הנתבעים, מלכתחילה עליהם לעמוד ברף התנהגות גבוה למדי. נוכחנו לראות כי הנתבעים לא עמדו ברף זה, גם אם לא נעשה דבר במזיד או במודע. הנתבעת 2 לא גילתה את האחריות הראויה כלפי עובדיה, שהנם חלשים ממנה, שאין באפשרותם לבחון כל מסמך ולהבין את תוכנו. לו היה הדברים אמורים בעניין פעוט ערך ניחא, אך התובעת במקרה דנא תלויה בגמלה זו למחייתה והסכום אותו היא קיבלה נמוך בצורה משמעותית מהסכום אותו ציפתה לקבל, הסכום שלטענתה הובטח לה. בעקבות הבטחה זו שינתה התובעת את מצבה לרעה מבלי יכולת להשיב את הגלגל לאחור. 46. 46. מחובתם של הנתבעים היה להציג בפני התובעת את הנהלים המופיעים במסמך ת/1, ולהסביר לה באילו מקרים תהא זכאית למלוא 6% כתוספת לגמלתה ובאילו מקרים לא. הנהלים אליהם מפנה מסמך ת/1 לא הוצגו לתובעת ובכך הפרו הנתבעים את חובת תום הלב שלדעתנו מוטלת עליהם עקב היותם רשויות שלטוניות ומעסיקיה של התובעת. 47. 47. נראה כי חוסר תום הלב של הנתבעים, בא לידי ביטוי לא רק במחדל, כי אם גם במעשה. במסמך ת/1, לאחר הצהרתה של התובעת המופיעה בו, מצוין כי התובעת חתמה עליו בפני נציגת משרד החינוך, הגב' זהבית אברהם לאחר שאישרה והבינה את תוכנו וחתמה עליו מרצונה החופשי. אך לא מיני ולא מקצתי. מעדותה של הגב' כוכב בעמ' 15-16 לפרוטוקול הדיון מיום 15/12/04, עולה כי המסמך נשלח אל התובעת בדואר. התובעת חתמה עליו, ושלחה אותו חזרה. המסמך לא נחתם בפניה של הגב' אברהם ועל כן אין היא יכולה להעיד כי התובעת אישרה כי הבינה את תוכן ההצהרה והסכימה לה. 48. 48. גם אם נכונה טענת הנתבעים, ונציגיה אכן הודיעו לתובעת כי היא תקבל עד 6% בהתאם למצבה הרפואי, כיצד מצפים הם כי תדע התובעת מה הם אותם קריטריונים? מדוע מצפים הם ממנה כי תדע להבחין בין ליקוי לליקוי? משלא הראו הנתבעים קריטריונים אלו לתובעת, שמשמעותם רבה מבחינה כלכלית ונראה כי היו מביאים את התובעת שלא להסכים לפרישה מוקדמת, הרי שנהגו הם בחוסר תום לב. הדברים אמורים בייחוד לאור העובדה כי קריטריונים אלו היו זמינים לנתבעים, וכי מטעם הנתבעים נשלחו לתובעת טפסים רבים אחרים, אך את המהותי שבהם - לא. נימוק זה לכשעצמו די בו בכדי לקבל את התביעה. 49. 49. המסקנה היא כי מסמך ת/1 מאבד את תוקפו ואיננו מחייב את התובעת מאחר שהורתו ולידתו בחוסר תום לב יסודה. המשמעות מבחינה חוזית היא כי הסכמתה של התובעת שלא לחזור בה מבקשתה ליציאה לפרישה מוקדמת לאו הסכמה היא. 50. 50. אם לא היה די באמור לעיל בכדי לקבל את התביעה, הרי שהראיות שהביאה התובעת היו משכנעות דין ומבחינה ראייתית היטו את הכף במאזן ההסתברויות לטובת גרסתה: בפרוטוקול הדיונים שנערכו בבית דין זה, גרסתה של התובעת והעדים מטעמה מצאנו אותם אמינים בעינינו. טענותיה של התובעת ועדיה לא נסתרו, והעדויות מתיישבות אחת עם השניה בצורה בהירה ומתקבלת על הדעת. 51. 51. טוענים הנתבעים, כי העובדה כי לא העידה התובעת עובדים שנכחו בכנס בו היא נכחה והעובדה כי העידה עובדים שנכחו בכנסים שנערכו באזורים שונים בארץ יש בה טעם לפגם. הנתבעת טוענת כי אי העדתם של עדים רלוונטיים ראוי שתפעל נגד התובעת. 52. 52. אין אנו מקבלות טענה זו. העובדה כי העדים שהביאה התובעת נכחו בכנסים שנערכו במחוזות אחרים לדעתי מחזקת את טיעוניה. אין מדובר בפליטת קולמוס של מנהל מסוים באזור מסוים אלא הדבר מעיד על מגמה כלל ארצית. 53. 53. ביום 25/05/03 חתמה התובעת על כתב הסכמה לפרישה מוקדמת אצל הגב' הילה כוכב שהעידה בפני. בכתב ההסכמה מופיע התנאי "6% עידוד ובריאות", לא "עד 6%". אומנם אין מדובר בראיה חד משמעית להוכחת טענתה של התובעת, אך אין ספק כי ראיה זו מסייעת להוכחת טענותיה של התובעת. היינו מצפות כי עניין שהינו כה מהותי עבור הנתבעת יהא מובהר בצורה שאיננה משתמעת לשני פנים. הבטחה שלטונית אל מול חוזה שלטוני 54. 54. פרופ' שלו בספרה חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית הוצאת דין, ירושלים תש"ס, מעמ' 118 ואילך (להלן: חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית) , מבדילה בין הבטחה מנהלית לחוזה רשות. התחייבות מנהלית שאיננה מתגבשת כדי חוזה כלומר ישנה הצעה מטעם השלטון אך ללא קיבול, הנה הבטחה מנהלית. 55. 55. פסק הדין המנחה בעניין ההבטחה המנהלית הוא בג"צ 135/75 סאיטקס נ' שר המסחר והתעשיה פ"ד ל(1) 673 (להלן עניין סאיטקס). בעניין סאיטקס קבע בית המשפט העליון: "כלל גדול הוא שרשות ציבורית חייבת לכלכל את מעשיה בתום-לב, כלומר לנהוג ביושר ובהגינות ביחסיה עם האזרח. ואם במישור הפרטי, לפי סעיפים 12 (א) ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, חייב אדם, במשא-ומתן לקראת כריתת חוזה ובקיום של חיוב הנובע מחוזה. לנהוג בתום-לב, רשות ציבורית בענינים שבינה לבין האזרח לא-כל-שכן. הבטחה שניתנה על-ידי בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי והצד השני מקבל אותה בצורה זו, ההגינות הציבורית דורשת שההבטחה תקויים הלכה למעשה, כאשר בכוחו של המבטיח למלא אחריה, אפילו לא שינה האזרח את מצבו לרעה בעקבות ההבטחה. אמינות הממשל בעיני הציבור חשובה לאין ערוך מן האפשרות שיינתן לו לחזור בו או לסגת" (ההדגשה לא במקור). 56. 56. עם השנים צומצמה הלכת סאיטקס ונקבעו בה הסייגים ובהם זה הנוגע לענייננו הקובע כי הבטחה שניתנה בלא סמכות אין חובה על הרשות לקיימה. 57. 57. יחד עם זאת, נראה כי בענייננו אין מדובר בהבטחה מנהלית כי אם בחוזה רשות. הסכמות הצדדים התגבשו והגיעו כדי חוזה חתום, המחלוקת בפנינו אומנם נוגעת להתחייבות שנטען כי ניתנה בעת המו"מ לפני כריתת החוזה, אך אין ספק כי התובעת בעת כריתת החוזה סברה כי זו כוונת הנתבעים בעת שחתמה על החוזה. 58. 58. כך שאנו קובעים כי אין מדובר בהבטחה שלטונית שניתנה לתובעת, בין הצדדים היה חוזה רשות. 59. 59. באמרת אגב ייאמר, כי הבטחה מנהלית שנקבע כי היא אינה ברת תוקף, עדיין עשויה ההבטחה להוות בסיס לתביעה בגין עוולת הרשלנות כהודעת שווא רשלנית. חוזה רשות 60. 60. על האופי המיוחד של חוזה רשות כותבת פרופ' שלו בספרה חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית בעמ' 13: "חוזה רשות הוא יצור משפטי בין כלאיים: מתכונתו, צורתו ומהותו - חוזית, אולם תוכנו ואופיו מושפעים מהעובדה שרשות ציבורית היא צד לו. דיון במוסד משפטי זה מחייב להתאים ולסגל את התיאוריה החוזית לצורכי הרשות הציבורית, כדי לאפשר לה לבצע את תפקידיה, לשפר את ביצועיה ולהשיג איזון הולם בין דאגה למשאבי הציבור ובין הגנה על ענייננו של הפרט." 61. 61. פרופ' שלו בספרה הנ"ל קובעת כי ההבחנה שנוצרה בעבר בין חוזה רשות שלטוני וחוזה רשות מסחרי איננה רלוונטית כיום ויש להתייחס לחוזי רשות בלא להיזקק לאבחנה זו. על רשות ציבורית הנקשרת בחוזה רשות, יחולו עליה שתי מערכות דינים: דיני החוזים ודיני המינהל הציבורי. 62. 62. תחולתם של דיני המינהל הציבורי על הרשות מטילים על הרשות הקלות מיוחדות להשתחרר מחוזים, מחד, ומטילים עליה חובות מוגברות של הגינות היעדר הפליה ויושר, מאידך. 63. 63. יחד עם זאת, לרשות שלטונית ישנה אפשרות להשתחרר מחוזים עליהם חתמה בהתאם להלכת ההשתחררות. פרופ' שלו בספרה חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית בעמ' 67, מסבירה כי הלכת ההשתחררות נובעת מחובתה של הרשות השלטונית כנאמן של הציבור. לעיתים דווקא אי קיום החוזה יש בה משום דאגה לאינטרס הציבורי. הפעלת כוח ההשתחררות צריך להיעשות בסבירות ובהגינות ורק כאשר מול אינטרס קיום החוזה עומד אינטרס ציבורי כבד משקל. 64. 64. אין אנו רואות הצדקה להשתחררות של הרשות במקרה זה מהחוזה עליו חתמה מול התובעת. אין אנו קובעות כי בכל הסכמי הפרישה שנחתמו בין הנתבעים לעובדים לעניין פרישה מוקדמת, חייבים הם לשלם 6% מלאים, אלא אנו קובעות כי בעניין זה, על פי הראיות ששמענו, הטעו הנתבעים את התובעת ונהגו כלפיה בחוסר תום לב. על כן אין פסק דין זה כרוך בהתחייבות, כספית או אחרת, משמעותית במיוחד שעשויה לפגוע באינטרס הציבורי. 65. 65. באמרת אגב נציין עוד כי גם רשות המשתחררת מחוזה על פי הלכת ההשתחררות חלה עליה החובה לשלם פיצויים. פיצויים אלו גבוהים מפיצויי השבה שליליים אך נמוכים מפיצויי הפרה. סיכומו של דבר 66. 66. אנו קובעות כי התובעת הוטעתה על ידי הנתבעים בכך שלא עמדו בחובות הגילוי המוטלות עליהם, ולא יידעו את התובעת לגבי נושאים מהותיים לחוזה. בנוסף לכך פעלו בחוסר תום לב במו"מ שקדם לכריתת החוזה בכך שטענו כי התובעת הוחתמה על מסמך ת/1 לאחר שהובהר לתובעת בפניה תוכן המסמך, אך בפועל לא נעשה כן. 67. 67. כאמור, מוצג ת/1 שנחתם בין הצדדים מהווה לדעתנו "קיבול" של הצעת הנתבעים לתובעת והוא מהווה חלק בלתי נפרד מהסכם הפרישה המוקדמת שנחתם בין הצדדים. 68. 68. במקרים בהם הופרה החובה לגלות פרט מהותי וצד הוטעה ועקב כך הונע להיכנס לחוזה, יעמדו לרשותו התרופות לחלופין או במצטבר לפי סעיפים 12(ב) ו-15 לחוק החוזים, דהיינו, פיצויים שליליים ו/או ביטול החוזה. 69. 69. בטלותו של הסכם הפרישה בין הצדדים היא תוצאה אותה אנו רואות כבלתי רצויה. מאחר ששני הצדדים מסכימים כי חזרתה של התובעת לעבודה אינה אפשרית, אנו סבורות כי יש לקיים את הסכם הפרישה. יחד עם זאת מאחר והתובעת שינתה מצבה לרעה בעקבות התנהגות הנתבעים, לגביה קבענו כי היא נעדרה תום לב, אנו מורות לנתבעים להשיב את התובעת למצב בו הייתה לולא הייתה מוטעית על ידי הנתבעת. 70. 70. משמעותה של החלטה זו הנה שהנתבעים ישלמו לתובעת 2% נוספים שיעמידו אותה, עד כמה שאפשר, במקום בו הייתה נמצאת לו היו הנתבעים משלמים לה תוספת של 6% לגמלת פרישתה מלכתחילה. סכום זה יעמוד על 31,000 ₪, כפי שחישבה זאת התובעת ולאחר שהנתבעים לא סתרו סכום זה או הסתייגו מדרך החישוב. 71. 71. יחד עם זאת אנו סבורות כי התובעת איננה זכאית לפיצוי חד פעמי בגין אובדן השתכרות כתוצאה ממצג חלקי מאחר שלאחר שישלמו הנתבעים לתובעת את הסכום האמור לעיל, תהא קצבתה של התובעת בשיעור בו הסכימה היא לפרוש וממילא אין הצדקה לתשלום נוסף. 72. 72. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. דיני חינוךפרישהמורים